תמונה: depositphotos

 

השלושער של המגה סטאר הפורטוגלי מול אחת הפייבוריטיות לזכייה שם אותו בעמדת יתרון מול יריבו הארגנטיני, שכשל בגדול בניסיון להגיב עם החטאת פנדל קריטית מול בונקר אמיץ בחסותה של נבחרת איסלנדית נחושה.

השלוש-שלוש של ספרד נגד פורטוגל נכנס מיד לאחת מהקלאסיקות הגדולות בתולדות משחקי גביע העולם, ושלושת השערים של רונאלדו העלו שוב את סוגיית היריבות המיתולוגית עם ליאו מסי. בעוד מספר שנים, כשהשניים יסיימו את הקריירות שלהם (כן, זה מתקרב, לצערנו) הדבר שעשוי להטות את הכף ולהכריע את הדיון הבלתי נגמר הזה, הוא ההישגים בנבחרת הלאומית.

על הנייר, יש דמיון בין התנאים של השניים – בערך באותו הגיל, קפטנים ומלכי השערים של נבחרותיהם ולמעשה ניצבים בפני משימה זהה – להוביל נבחרות מוכשרות אך לא מאוזנות ובטח לא פייבוריטיות לזכייה בתואר לאומי בניסיון אולי האחרון שלהם. העניין הוא שאחד מהם כבר עשה את זה.

לפני כשנתיים, רונאלדו ופורטוגל הגיעו לטורניר היורו בצרפת ללא ציפיות מיוחדות עם סגל מזדקן ובעייתי. בשלב הבתים הפורטוגלים נראו רע, לא ניצחו אף משחק והיו על סף הדחה מביכה, אך התעלות של רונאלדו מול נבחרת הונגריה סידרה העפלה לשלב הנוק אאוט. ההמשך? יכולת פושרת מול קרואטיה (הארכה), פולין (פנדלים) ווילס (צמד של CR7) הספיקו בשביל להגיע עד לגמר מול המארחת, שם נפצע רונאלדו כבר במהלך המחצית הראשונה וירד בדמעות. חבריו הצליחו להדהים עם ניצחון בהארכה, אך הסיפור המרכזי היה שוב ואיך לא, מספר 7 ,שבמהלך הארכה נעמד על הקווים ליד מאמנו באזור הטכני, חילק הוראות לחבריו, עודד והרגיע אותם בדרך לסנסציה גדולה. לאחר המשחק דיברו השחקנים על החשיבות של רונאלדו במהלך אותם הדקות, והזכייה, ביחד עם רצף של אליפויות אירופה עם ריאל מדריד וההופעה הגדולה ביום שישי, גרמו ללא מעט אנשים, לראשונה מזה הרבה זמן, למקם את הפורטוגלי בפסגת הכדורגלנים בעולם, לפני מסי.

אותו מסי, שבמונדיאל האחרון כבר הרגיש את גביע העולם ולא פחות חשוב, ראה את עצמו נפטר מהצל העצום של מראדונה. הוא אמנם הוביל את ארגנטינה עד לגמר, אבל לא הצליח להכריע אותו מול הגרמנים כאשר נבחרתו הפסידה בהארכה. מסי כבש מספר שערים בשלב הבתים, אבל בשלבי הנוק אאוט היו אלו דווקא די מריה והיגוואין שהבקיעו שערי ניצחון נגד שווייץ ובלגיה בהתאמה. וכאן בדיוק טמונה הביקורת נגד מסי – בניגוד למראדונה הוא לא מצליח לסחוב את הנבחרת שלו על הגב, אפילו לא בטורניר הקופה אמריקה בו נחלה הנבחרת שני הפסדים כואבים לצ'ילה במשחקי הגמר שהובילו את מסי לפרישה זמנית ומתוקשרת. גם אתמול הוא לא הצליח להשפיע על המשחק, השער היחיד שנכבש היה על ידי קון אגוארו, וגם שכבר קיבל את הצ'אנס הגדול לנצח וקצת להרגיע את העם, פיספס מסי בעיטת עונשין מ-11 מטר לעיני אותו דייגו מראדונה ביציע.

עוד נקודה מעניינת, נראה כי רונאלדו ומסי פתחו את המשחקים בצורה הפוכה לנרטיב הקבוע: רונאלדו "האנוכי" שנע, שיתף, עודד את חבריו ויכול היה לסיים עם שני בישולים כבר במחצית הראשונה, לעומת מסי "הקבוצתי" שהלך עם הראש בקיר, כולל דריבלים סתמיים, בעיטות חופשיות היישר לחומה וכמובן הפנדל, ששיקף את התסכול והעצבים של הפרעוש.

למרות תוצאות המחזור הראשון, ארגנטינה ומסי עדיין צפויים להעפיל לשלב הבא לפני איסלנד וניגריה, אך כרגע קשה לראות אותם עושים הרבה יותר מכך בטורניר. לא משנה איך האליפות ברוסיה תסתיים, מסי עדיין יישאר כדורגלן יחיד במינו ואחד הגדולים בהיסטוריה ללא ספק, אבל הוא לא ייזכר כמנהיג סוחף בעל אופי שהביא את הגאולה הספורטיבית לעמו בניגוד למראדונה וכן, גם בניגוד לכריסטיאנו רונאלדו.

Comments are closed.
פרסומת