מאת: מערכת

המשחק ביום שני בין הפועל תל אביב למכבי חיפה הפגיש בין שני מועדונים גדולים. מכבי חיפה, מועדון גדול עם תקציב ענק ומסורת ועם בוס שמזרים מידי שנה סכומי עתק לקבוצה.
מנגד הפועל תל אביב מועדון גדול בדעיכה, עם מסורת, קהל אדיר ותקציב של קבוצת תחתית. יש המון ביקורת על הנהלת הפועל תל אביב ובצדק. ההבנה המקצועית שלהם לוקה בחסר והיום מסתבר שגם החזון הכלכלי גרם לאינספור טעויות בניהול כוח האדם בקבוצה.

לדוגמה:

אוראל דגני – קפטן ושחקן מוערך רצה תוספת למשכורת. קחו אותו , תתחייבו בפניו על תוספת קטנה + תפקיד מקצועי לאחר הפרישה ותקבלו שחקן עם חיוך ומחויבות. בפועל , ההנהלה רק רצתה למכור אותו ולהכניס כסף ממכירתו. מה קיבלנו? דגני ממורמר , מתוסכל , לא מחויב וכנראה שגם לא תרם יותר מידי לאנרגיה בחדר ההלבשה.
רמזי ספורי – שחקן חשוב במערך של קובי רפואה (אליו עוד נגיע בהמשך) שרצה שדרוג לשכרו. גם איתו אפשר היה לסכם לשנתיים עם שדרוג גדול בשכר מתוך חשיבה על השקעה ארוכת טווח בשחקן הכי איכותי בסגל של הפועל. בפועל, ספורי אפילו לא קיבל הצעה וחתך כמה שיותר מהר לבאר שבע שם הוא בקושי מקבל דקות משחק.

קלאודימיר – הגיע קצת כבד ושמן מפגרת הקיץ. תשאירו אותו הוא מנוע במרכז המגרש, אחראי , מסור והלב של הרכב הפועל בימי רפואה. בפועל, נפטרים בצורה לא יפה מקלאודימיר ומהמרים על ספירובדקי שבינתיים לא מספק את הסחורה וגם יכולת המנהיגות שלו לא משתווה לזו של קלאודימיר.

קובי רפואה – מה היה דחוף להנהלה לפטר אותו? קובי רפואה מאמן דעתן, אבל טקטיקן ויודע להחזיק קבוצה. הנהלת הפועל לא מצליחה להבין שההמשכיות בהרכה חשובה מאו דלהצלחת הקבוצה.ההמשכיות גם חשובה לאוהדים שיכולים ליצור הזדהות עם שחקנים לאורך זמן. את כל זה לא הבינו בהנהלת הפועל תל אביב עת עשו הכל כדי להיפטר מרפואה ומאחורי הגב של הנהלת חדרה החלו במשא ומתן עם ניסו אביטן.

ואם כבר אתם רוצים את אביטן למהלא לחכות לסיום העונה לעשות את הדברים כמו שצריך? יש פה קארמה בעייתית מאוד בהתנהלת והקבוצה והאוהדים משלמים על כך מחיר כבד.

עידן חדש, בכל זאת? (תמונה מתוך האתר הרשמי של הפועל תל אביב)

עדכון: ניסו אביטן אכן פוטר מהקבוצה, ובמקומו מונה ניר קלינגר. בנוסף, אחד הסמלים הגדולים של המועדון, משה סיני, חוזר למועדון בתפקיד של מנהל מקצועי/יועץ/נציג הבעלים. מעניין יהיה לראות כיצד יעבוד שיתוף הפעולה בין השניים והאם זה יהיה הצעד הראשון בדרך חזרה של הפועל תל אביב לדרך המלך.

מאת: מערכת

בני יהודה של יוסי אבוקסיס קיבלה, ובצדק, הרבה מאוד מחמאות בשנים האחרונות. העונה, המחמאות התחלפו בהנחות לצוות המקצועי ולהנחה כי המאמן שוב מוציא את המקסימום משחקניו ושפשוט אין להם מה לתת יותר. אבוקסיס אמנם הוכיח את יכולות האימון שלו בשתי עונות מוצלחות בבני סכנין ועונה נהדרת אשתקד עם בני יהודה (כולל זכייה בגביע המדינה), אך מה שאנחנו רואים מהכתומים מתחילת העונה מדגיש את המצב הכדורגל בארץ. כשאחד משני המאמנים המקומיים המובילים בליגה שלנו, זה שמקבל אינספור מחמאות מאנשי התקשורת (כבר החלו בקמפיין הרצה של אבוקסיס לג'וב מאמן הנבחרת הלאומית), דוגל באנטי כדורגל ומשחק פחדני ולמעשה רק מחפש לעבור את ההתמודדות בשלום ואולי בטעות לעקוץ במתפרצת /מצב נייח אקראי.

האם חובבי הכדורגל ואנשי תקשורת הספורט יכולים לקדש משחק שכזה? האם האוהדים (ההולכים ומתמעטים ביציעים הכתומים) שמגיעים למגרש צריכים לקבל בהכנעה את סגנון המשחק הכל-כך לא נעים לצפייה הזה? אבוקסיס אמר רק לפני מספר ימים ש"נמאס לי להתנצל על שיטת שלושת הבלמים, חצי מהקבוצות באירופה משחקות כך". אולי הוא צודק. ועדיין, אותן הקבוצות באירופה לא משחקות בשיטת 'העף את הכדור לכיוון מוחמד גדיר ותקווה לטוב'. הם בוחרות מגנים בעלי יכולות וכוונות התקפיות על מנת שיחשקו כקיצוניים לכל דבר. הם משחקים עם קשר יצירתי מתחת לצמד החלוצים ולא עם שלישיית גרזנים באמצע שנראה כי אסור להם להתרכז לרחבת היריב בשום מצב.

אז נכון, יגידו שיש לאבוקסיס סיבות מקלות. לא פחות מחצי מההרכב ששיחק אשתקד בבני יהודה כבר לא נמצא בקבוצה, לרבות השחקנים בחלק הקדמי, אבל מצופה מהמאמן בסדר הגודל של אבוקסיס, כזה שכבר הוכיח עצמו בעבר בבניית סגלים, שיוציא יותר מהשחקנים ושלפחות ישאף לתת להם לבטא את היצירתיות שלהם.

אפשר להסתכל על שני מאמנים אחרים, חיים סילבס בהפועל חיפה ואופיר חיים בהפועל כפר סבא. שניהם עובדים אצל בעלי בית שנותנים הרבה פחות יציבות למאמנים מאשר ברק אברמוב (חבר קרוב של מאמנו וגיבה את אבוקסיס לאחר פתיחת העונה הרעה בעונה הקודמת), שניהם יודעים שעל פי כל הערכות הם לא צפויים לסיים את העונה, אך הם מאמינים בכדורגל התקפי (חיים מתחילת העונה, סילבס במחזורים האחרונים) למרות שהם עובדים עם סגלים שווים ואולי אף טובים פחות מאשר קאדר השחקנים בבני יהודה.

ברור שכל מאמן צריך לדאוג לפרנסה שלו והפחד מהפסד ואיבוד העבודה הוא ריאלי ולגיטמי, אבל כדורגל הוא משחק להמונים. הקהל מגיע לראות גולים. והתפקיד של הקבוצה והצוות המקצועי הוא לא להעניש את הקהל. לראות את המשחק האחרון בין בני יהודה להפועל חדרה היה כואב ומתסכל. אי אפשר לשחק ככה כדורגל.

מאמן במעמדו של יוסי אבוקסיס, עם הגב מההנהלה והתקשורת וזה שאמור להוביל את הכדורגל שלנו בשנים הקרובות, בינתיים לוקח אותו לכיוון אחד – למטה.

 

מאת: מערכת

הפועל תל אביב בכדורסל החלה את העונה עם 4 הפסדים וכפי שזה נראה כרגע הקבוצה יכולה להיות מועמדת לירידה.

כלום לא נותר מהקבוצה הנהדרת של 2018. אדריאן בנקס שוחרר (גם ישראלי, גם הביא ספונסר וגם היחיד בשנים האחרונות שידע לקלוע מ – 3 בהרכב הפועל תל אביב. ואולי השחרור של בנקס והבנייה מחדש הם הכותרת לניהול הכושל של הנהלת הפועל תל אביב בראשות רמי כהן וידידיה רפפורט.

(תמונה מתוך עמוד האינסטגרם של 'הפועל SP מצר תל אביב'/ hapoeltlvbc)

להפועל תל אביב  יש משהו שיש רק ל 2-3 קבוצות בליגה. קהל תומך מדהים וקהילה. למעט מכבי תל אביב והפועל ירושלים (ואולי הפועל חולון), הפועל תל אביב זכתה בקהל נאמן שנוסע אחריה לכל מקום בארץ לעודד.

אבל כנראה שהקודקודים בשנים האחרונות לא מספקים את הסחורה ולכן הם צריכים להיפרד מהכיסא ולהביא ניהול מקצועי או מחליפים. קבוצות קטנות יותר זכו בתארים בשנים האחרונות והצליחו להביא זרים איכותיים, משהו שלא מצליחים לעשות בהפועל תל אביב כבר שנים ארוכות.

מאת: מערכת

לאחר שבועות של דיבורים בכלי התקשורות השונים, אתמול (ג') יצאו ההודעות הרשמיות בדבר משחק הידידות בין נבחרות ארגנטינה ואורגוואי אשר יתקיים כאן אצלנו בארץ הקודש בחודש הבא.

המשחק אמור להתרחש ביום שלישי ה- 19 לנובמבר באצטדיון בלומפילד ולספק לצופים הישראלים חוויה חד פעמית שבראשה צפייה בלייב באחד השחקנים הגדולים בתולדות הענף – ליאו מסי. אך לפני שכל אוהדי ברצלונה ומרבית חובבי הכדורגל באשר הם רצים לרכוש כרטיסים, יש עניין שחייב להגיע לידי פתרון בשביל שהאירוע אכן ייצא לדרך.

      לואיס סוארס. נראה אותו בבלומפילד? (צילום: depositphotos)

 

תחילה, היה ספק לגבי קיום המשחק בישראל לאחר שבנבחרת אורגוואי אמרו שהמשחק נגד ארגנטינה אכן ישוחק ובתאריך שנקבע, אך דווקא בבנגלדש. רק לאחר התערבות של מנכ"ל חברת קומטק, דני בנעים, הושג הזיכיון ונחתם כי ההתמודדות תתקיים בארץ. בסופו של דבר נקבע כי ארגנטינה ומסי ישחקו ארבעה ימים קודם לכן בערב הסעודית נגד ברזיל ואילו אורוגוואי תשחק נגד הונגריה.

סוף סיפור? האם נזכה לראות מסי מלהטט בתל אביב אחרי הביטול הזכור לפני המונדיאל האחרון? עוד מוקדם להגיד. תאריך המשחק, 19.11, נופל בדיוק על משחקה האחרון של נבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות יורו 2020, מול צפון מקדוניה בחוץ.

כעת מנסים בהתאחדות, בשילוב עם כל הגורמים בדבר, להזיז את משחק הידידות או למצוא פתרון יצירתי לדילמה שנוצרה, כשלושה שבועות לפני התאריך המקורי. את כל העדכונים בנושא יהיה ניתן למצוא כאן באתר.

מאת: מערכת

כבר כמה שנים מדברים על כך שהקבוצות האנגליות עומדות לכבוש בחזרה את ליגת האלופות. מי שטוען כך מתבסס בעיקר על סכומי הכסף הגדולים שזורמים לפרמייר-ליג, אבל גם, ואולי אף יותר, בגלל התחרות הכמעט תמידית שיש סביב זהות האלופה והמאמנים בעל שיעור הקומה שנחתו בבירת הכדורגל בשנים האחרונות. גורמים אלה ועוד רבים, נותנים לאוהדים רבים של הליגה האנגלית.

אוהדי ליברפול ברחובות במדריד.


אוהדי טוטנהאם בהכנות לקרב הגדול.

אז נכון, גמר ליגת האלופות 2019 היה משעמם למדי. אבל אחד לא מנסה להסתיר את העובדה שהמשחק לא התעלה לרמה גבוהה, אך צריך להסתכל על האירוע במבט כולל יותר. טוטנהאם בגמר האירופי הראשון שלה אי פעם, ליברפול באחת העונות הגדולות בתולדותיה ויכולה לסיים ללא שום דבר ביד. גמר היסטורי לעונה היסטוריות של אין ספור דרמות ומהפכים משוגעים.
הגמר עצמו סיפק פנדל גבולי כבר בתוך הדקה הראשונה של המשחק, שנתן לכולנו תקווה למשחק רב שערים אך בפועל אבל החל מרגע זה ליברפול חיפשה להעביר את הזמן. טוטנהאם נרדמה גם כן, והתעוררה רק בעשרים הדקות האחרונות של המשחק עם מספר מצבים מסוכנים. כשהארי קיין עולה חצי כשיר ובצד השני עומדת חולית ההגנה מספר 1 באירופה, זה פשוט לא היה מספיק. ליברפול עקצה עם גול נוסף לאחר מצב נייח וחגגה את הגביע השישי שלה, טוטנהאם נשארה עם המחמאות אחרי עונה גדולה.
אוהדים תופסים מנוחה ביום המשחק.

דבר משותף לשתי הקבוצות, הן ככל הנראה מחזיקות בשני המאמנים המובילים באירופה, קלופ ופוצ'טינו, שהגיעו למשחק כשני המאמנים סופר לחוצים. קבוצותיהם  חוו שנים לא מעטות של הצלחה יחסית אך ללא שורה תחתונה – ליברפול הפסידה בגמר הליגה האירופית לפני שלוש עונות, בגמר האלופות הקודם ולא הייתה במאבק האליפות עד העונה, מסע שהסתיים במרחק נגיעה מזכייה באליפות אחרי כמעט 30 שנה. אצל טוטנהאם אמנם השאיפות נמוכות יותר, אך הקבוצה הצליחה כבר להיות במאבקי האליפות במספר עונות (זכורה ביותר הקריסה שלה במאבק מול לסטר בעונה המדהימה של הזאבים) וכאמור, נפלה במאני טיים. גם בגביע האנגלי, תואר אותו מאוד רוצים אוהדי התרנגולים, נכשלה הקבוצה בחצי הגמר עם הפסדים לצ'לסי ומנצ'סטר יונייטד. קלופ יצא עם ידו על העליונה וקטע את רצף ההפסדים שלו במשחקי גמר בקריירה. פוצ'טינו יצטרך לחכות לעונה הבאה או שמה לאתגר המקצועי הבא.
עיתוני התקשורת המקומית והבריטית ביום שאחרי.

אוהדי ליברפול בעננים, אוהדי טוטנהאם שבורי לב, אבל לראות את שני מחנות האוהדים ממלאים את האצטדיון בליווי האווירה האנגלית הכה ייחודית, שרים לאורך כל המשחק והופכים את הימים שלפני ואחרי המשחק לחגיגה אחת גדולה ברחובות מדריד, זו הבשורה האמיתית לכך שהכדורגל האנגלי בדרך למקום הנכון – בדרך חזרה לטופ של אירופה.
אוהדי ליברפול חוגגים זכייה 6 בליגת האלופות.

 

תמונה: depositphotos

ברצלונה היא ככל הנראה קבוצת הכדורגל הגדולה ביותר בעולם, מותג ענק בפני עצמו וגם הנתונים היבשים בעדה – הקבוצה זכתה בעוד אליפות מקומית, הייתה במרחק גול אחד מגמר ליגת האלופות והפסידה בגמר הגביע הספרדי השישי ברציפות שהיא מגיעה אליו. אה כן, ויש לה את השחקן הטוב בעולם ואולי בהיסטוריה של המשחק. על הנייר אין הרבה בעיות.

אבל המצב בקטאלוניה רחוק מלהיות אידיאלי. למעשה, מדובר באחד הקיצים החשובים ביותר של המועדון בשנים האחרונות, בו יצטרכו להתרחש כמה שינויים משמעותיים, בעיקר מבחינה מקצועית, בשביל שהקבוצה תחזור להיות מספר 1 ביבשת. אספנו עבורכם 10 סיבות מדוע ברצלונה צריכה להתחיל במהפכה, כשבראש ובראשונה מדובר בהחלפת המאמן ארנסטו ואלוורדה.

1. אי קידום צעירים: אפשר לקבל את הטענה לפיה הם לא מספיק טובים, אפשר להבין שכמאמן ברצלונה אתה חייב להביא קבלות וצעירים חסרי ניסיון זה הימור, ובכל זאת – היה השנה זלזול גדול בשחקנים הצעירים של ברצלונה. אפילו במשחקי הליגה האחרונים, אחרי שהאליפות כבר הוכרעה והראש בכל מקרה היה בצמד המשחקים מול ליברפול, שחקנים צעירים כמו פוץ' ואלניה לא קיבלו מקום בהרכב. מדוע להביא מראש שחקן כמו בואטנג, שברור שהוא לא ברמה ובידיעה שיירקב על הספסל? בטח שיש לך חלוץ צעיר ומוכשר כמו רואיז שפשוט לא קיבל צ'אנס. בכל תקופתו של ואלוורדה כמאמן, שום צעיר לא עשה התקדמות חצי משמעותית לעבר הקבוצה הבכירה, ובסגל שהולך ומזדקן, לא רק שזה בעייתי, זה גם בפירוש נגד ה-DNA של המועדון.

2. ספסל: שנים דובר שאין לברצלונה מספיק איכות על הספסל, אבל העונה דווקא היה עומק. אז גם כשכבר יש ספסל, או לפחות בודדים שכן ראויים להיות שם, ואלוורדה פשוט סירב לעשות בו שימוש ראוי ולהפוך אותו לאיזושהי תוספת כוח. לדוגמא: ראקיטיץ' אחרי מונדיאל מתיש עם קרואטיה לא זכה כמעט למנוחה והציג יכולת פושרת. מלקום שהגיע מבורדו הראה ניצוצות בדקות שקיבל אך נשאר עונה שלמה בגדר אופציה ראשונה/שניה מהספסל ולא יותר.

3. רכש: מישהו צריך לתת את הדין איך במועדון בסדר גודל כמו של ברצלונה אין חלוץ מחליף איכותי ומגן שמאלי טבעי שמוכן להחליף את ג'ורדי אלבה. ראשית, מחליף ברמה יכול ליצור תחרות בריאה, מאפשר רוטציה נוחה ומונע משחקנים מסוימים תחושת שובע, שהרי מקומם בהרכב תמיד מובטח. תוסיפו לכך, למשל, במקרה של סוארס, שנאלץ לשחק עם בעיה בברך, אלבה שחווה ירידה רצינית בכושרו לקראת סוף העונה, דווקא במאני טיים מול ליברפול.

4. חילופים: החילופים, אם בכלל קורים, נהיו צפויים וברורים. לכך יש להוסיף את אלמנט קריאת המשחק שכל כך לוקה בחסר. לא אחת ראינו חילופים שמבוצעים מאוחר, אם בכלל. מאמן שמאמין בעצמו לא מפחד לעשות חילוף במחצית באנפילד כשברור לאיזה כיוון המשחק הולך או אפילו אחרי השער השני כדי לעצור את הסחף שהוביל לשלישי. אפשר לעשות העתק הדבק למשחק מול רומא אשתקד.

5. עמדת המגן הימני: נכון, כנראה ששחקן ברמתו של דני אלבס לא יגיע, אבל מחליפו סמדו שהגיע לטווח ארוך לא מקבל קרדיט מלא מהמאמן. לא מעט משחקים הוא מצא עצמו מוחלף במשחקים שבהם היה יחסית טוב, וזאת לרוב כי החילוף עם סרג'י רוברטו כבר נהיה קבוע. בשנתיים האלו מעמדו והביטחון שלו נפגע, כשגם רוברטו מוסט למספר עמדות ושניהם עדיין לא יודעים מה ההיררכיה ביניהם. נראה שגם המאמן שלהם לא משוכנע.

6. אובדן הדרך: ממתי ברצלונה, למרות שהיא מגיעה עם יתרון שלושה שערים, תגיע לגומלין חצי גמר פשוט בשביל להעביר את הזמן? בעבר הלא כל כך רחוק הקבוצה הייתה מפעילה קצת לחץ ונותנת שער חוץ שהיה גומר את הסיפור, אבל לא אצל המאמן הנוכחי. הוא משדר תוצאה. משדר סוג של פאניקה. אותה פאניקה וחשש, שנראים הזויים בהתחלה, שבאנפילד הכל יכול לקרות, הופכים לנבואה שמגשימה את עצמה. כזכור, זה קרה לברצלונה גם בעונה לפני כן, עם איבוד שלושת השערים בגומלין ברומא. שוב משחק שברצלונה לא מצליחה להבקיע, נותנת ליריבה תקווה ולא מצליחה לעצור את המפולת. לא ייתכן שזה יעבור בשתיקה.

7. התלות במסי: כשיש לך את ליאו מסי אתה צריך לדעת להתנהל איתו. הכוונה היא לא לבנות על שיטת משחק של "בוא נמסור למסי והוא כבר יעשה את מה שמסי עושה". הקבוצה צריכה להבין ולפעול בהתאם. למשל: כשמסי מוקף בארבעה שחקנים, זה אומר שיש לפחות שלושה שחקנים פנויים. את החללים הללו צריך לדעת לנצל, צריך לבנות טקטיקה מתאימה. הארגנטינאי לא יעזוב את ברצלונה, אבל הקריסות בעונות האחרונות באלופות והפסד הגביע לולנסיה אמורים להדליק לו נורה אדומה.

8. רוח המפקד: לא כולם אקטיביים וחיים את הרגע כמו קלופ או גווארדיולה, אבל צורת העמידה וההתנהלות של המאמן משדרת חוסר ביטחון.  קבוצה ללא מנהיג על הקווים, מוכשרת וטובה ככל שתהיה, נמצאת בבעיה. ואלוורדה הוא ההוכחה לכך.

9. הגול הרביעי באנפילד: נכון, קשה לקחת גול אחד, חשוב ככל שיהיה, ולהפיל את זה על המאמן. אבל הגול הרביעי והמכריע של אוריגי  אחרי כדור הקרן הוא ממש חובבנות לשמה מצידה של ברצלונה. חלק מתפקיד המאמן והצוות המקצועי הוא להזהיר ולהתריע על סכנות כאלה.

10. כוח ההרתעה נפגע: בהמשך ישיר לסעיף 6, גם כוח ההרתעה ספג מכה קשה. אמנם הקבוצה עדיין תהיה פייבוריטית בכל התמודדות אליה תגיע, אבל כמו שהוכיחו רומא, ליברפול ו-ולנסיה – גם אם זה נראה בלתי אפשרי, ניתן לנצח את ברצלונה במאני טיים. ברגע שעוד קבוצות יתחילו להאמין ולהפנים שהשד לא כזה נורא, הדרך של הקבוצה להצלחות רק תהפוך לקשה יותר.

תמונה: depositphotos

 

עשרה משפטים על דרבי הכדורסל של תל אביב שהפגיש בין הפועל למכבי ביום ראשון האחרון:

  • העונה הזו היא פספוס של הפועל תל אביב. קבוצה עם קהל ( נגיע אליו) עם מסורת ועם ישראלים טובים לא הצליחה להשכיל ולנצח.
  • הארכה – שחקני הפועל כבר היו עייפים. פרנקו היה צריך להכניס את לימונד שלא שיחק כמעט ברבע האחרון והיה עם כוחות יחד עם דשון סטיבנס. כוחות רעננים אולי היו עומדים טוב יותר מול מכבי.
  • מכבי קבוצה מאומנת עם ספסל עמוק כרגיל נקלעה לבעיית איבודי כדור חמורה.שחקן ברמתו של ווילביקין לא אמור לתפקד כך בשעות המכריעות.
  • הקהל של הפועל – שוב הוכח שהקהל של הפועל לא מקבל סמכות , חוצפן ולא יודע איך להתנהג. מספיק גפרור קטן כדי להדליק אותם. אם הנהלת הפועל לא תתחיל לאכוף משמעת והתנהגות בקרב אוהדי פועל המצב עשוי להתדרדר.
  • דיאנדרה קיין – שחקן בעייתי שאנחנו בספק אם יישאר במכבי. התגרה בקהל ונשאר עם חשבון תוח עוד מהמשחק הקודם. מיותר.
  • פלייאוף – סיכוי קלוש להפועל תל אביב להגיע לפיינל פור. היתה צריכה הבטיח את מקומה כבר מזמן. עם כל הרעש הציבורי סביב הקבוצה הזו וכמות הקהל, מגיע לקבוצה הזו הנהלה מוכשרת יותר. קבוצות קטנות יותר וצנועות יותר כבר זכו באליפויות. ראה ערך גלבוע / גליל, גליל עליון, הפועל חולון. ידידיה רפפורט ורמי כהן צריכים לפנות את הבמה להנהלה חדשה שאולי תביא רוח חדשה ויצירתיות.
  • תומר גינת. כל מילה מיותרת. סמל. הפועל חייבת להילחם על הישארותו בקבוצה.
  • מקניל . שחקן גדול גם אותו הפועל חייבת להשאיר כדי שלייצר המשכיות.
  • שופטים – ניהלו את המשחק טוב , הלכו הרבה למוניטור וזה מותר אבל בסך הכל עברו משחק טעון מאוד עם מינימום טעויות.
  • פלייאוף ללא הפועל תל אביב – פחות מעניין, כמעט כמו ליגת העל ללא הפועל או בית"ר.

תמונה: depositphotos

עם כל הכבוד לטורנירי הנבחרות שמתקיימים פעם בכמה שנים, ליגת האלופות תמיד נמצאת שם. מפעל כדורגל הקבוצות היוקרתי ביותר מצליח לרתק אותנו למסכים מדי עונה, אך גם סופג על הדרך לא מעט ביקורות על היעדר תחרותיות וסוג של 'מועדון סגור' בשלבי הנוק אאוט. נראה כי אחרי העונה הנוכחית, שתסתיים ב-1.6 בגמר במדריד עם זכייה מדהימה של ליברפול או טוטנהאם, גם המבקרים הגדולים יחזרו להאמין במפעל שסיפק את נפילתן של כל הפייבוריטיות הגדולות לזכייה ואין ספור סיפורים מרגשים.

אנחנו החלטנו להציג את 10 הסיבות שלנו מדוע עונת 18/19 היא הטובה והגדולה ביותר שראינו בגרסה החדשה של ליגת האלופות:

  1. לראשונה מאז 2009, בגמר לא ישחקו ריאל מדריד (אלופת אירופה בשלוש השנים האחרונות), לא ברצלונה ולא באיירן מינכן. אמרו על ליגת האלופות שרק הכסף הגדול מנצח בה, אבל טוטנהאם וליברפול התגברו על יריבות עשירות וייפגשו לגמר שלא היה מעולם.
  2. עונת הקאמבקים. בניגוד לעבר, קבוצות כיום פשוט לא מוותרות עד השריקה האחרונה. רחוק מזה. קיבלנו טעימה מכך כשברצלונה כבשה שישייה מול פ.ס.ז' לפני מספר שנים, אך השנה זה השיא. 12 ניצחונות חוץ הושגו העונה בשלבי הנוקאאוט, נתון בלתי נתפס, ויותר מבכל עונה אחרת. המגמה שהתחילה בשמינית הגמר עם לא פחות משבעה כאלה, נמשכה גם בשלב חצי הגמר עם שניים. ועוד איזה שניים.
  3. שנים טוענים כי ליגת האלופות מלאה בטעויות שיפוט מכריעות (ובעיקר לטובת הגדולות) – והנה נכנסה לה מערכת ה-VAR ועשתה צדק, ואפילו הוסיפה עוד כמה דקות של תוספת זמן ודפיקות לב, כאשר המפגשים בין פ.ס.ז' ליונייטד וסיטי נגד טוטנהאם מיד עולים לראש.
  4. זו הייתה עונה בה נרגענו סוף סוף מהמאבק הבלתי פוסק בין כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק. עם כל הכבוד לשניים, עונת האלופות תיזכר בעיקר בגלל גיבורים אלמונים למדי: לוקאס מורה שנכשל בפ.ס.ז' והפך לאחד מחמישה שחקנים בלבד שכבש שלושער בחצי הגמר, ואת ג'ורג'יניו ווינאלדום, האיש שנכנס כמחליף וכבש צמד תוך שתי דקות כדי לשלוח את ברצלונה הביתה.
  5. אייאקס אמסטרדם. תחושת ההחמצה וכאב הלב אחרי ההדחה הדרמטית בחצי הגמר לא יעברו במהירות, אבל חשוב לציין – שנים רבות לא נראתה במפעל קבוצה כמו אייאקס. בלי שמות גדולים, המון שחקנים צעירים ומוכשרים שהוכיחו בגרות אדירה לאורך הדרך (למרות הסיום), מאמן ללא רקורד מיוחד שפשוט אפשר לשחקניו לשחק כדורגל כמו שהם יודעים. ההולנדים דרסו את ריאל מדריד, ניצחו את יובנטוס תוך הפגנת עליונות מרשימה והבקיעו 115 שערים שערי ליגה (נשאר עוד מחזור) בדרך לאליפות אדירה.
  6. מאוריסיו פוצ'טינו ויורגן קלופ הם אמנם שניים מהמאמנים הבולטים והמוערכים בכדורגל, אבל במקביל לכך הם סופגים הרבה ביקורות (בעיקר מהתקשורת בבריטניה) על היעדר התארים. שניהם עושים ניסים ונפלאות בקבוצותיהן אבל לא מצליחים להביא את זה לידי ביטוי – קלופ הפסיד שלושה גמרים עם ליברפול (כולל באלופות אשתקד) וגם פספס את האליפות באנגליה אחרי עונה אדירה. פוצ'טינו הצליח להתמודד בצמרת גם ברגעים מתקדמים בעונות שלו שם אבל קורס תחת הלחץ. בתחילת יוני אחד מהם יהיה הווינר הגדול וישאיר את השני עם הסטיגמה המאוד לא נעימה.
  7. הכוח האנגלי הוכיח עצמו בגדול, כאשר לראשונה חמש קבוצות אנגליות העפילו לשלב שמינית הגמר וכאמור, הגמר עצמו יהיה כל אנגלי (גם בליגה האירופית, אגב) ולראשונה מאז צ'לסי ב-2011/2012 נקבל זוכה מהממלכה.
  8. שלב הבתים של המפעל כבר מוגדר כמיותר ומשעמם, אבל העונה ראינו את הסיפור הגדול ביותר (אולי, נדע אחרי הגמר) מתפתח שם עם דרמה ענקית. מדובר כמובן בטוטנהאם, שהוגרלה לבית קשה עם ברצלונה, אינטר ואיינדהובן. אחרי שלושה מחזורים הייתה לתרנגולים נקודה אחת בלבד, והם הגיעו לשלושת המחזורים האחרונים עם סיכוי קלוש, אך הצליחו להשיג 7 נקודות, כולל שער משווה בדקה האחרונה של לוקאס מורה (כן, הוא) נגד ברצלונה במחזור הסיום בדרך לשלב הבא. והשאר היסטוריה.
  9. העונה זה ככל הנראה נקבע סופית – ג'אנלואיג'י בופון, אגדה בחייו ואחד השוערים הגדולים בהיסטוריה, יסיים את הקריירה שלו ללא זכייה בגביע עם האוזניים הגדולות. אחרי 18 שנים ביובנטוס, בהם הפסיד בשלושה גמרים של המפעל, נחת האיטלקי בפריס במטרה לזכות בתואר היחיד שחסר לו, אך נכשל ביחד עם קבוצתו לאחר ההדחה הדרמטית והדי מביכה נגד מנצ'סטר יונייטד, בה היה לו חלק מרכזי. בופון אמנם לא הודיע דבר בנוגע לעתידו, אך לא צפוי להיות השוער המוביל של פ.ס.ז' בעונה הבאה. ספק גדול אם נראה אותו שוב במעמד ליגת האלופות.
  10. הסעיף האחרון מוקדש לתקווה ואולי גם לציפייה לקראת משחק הגמר. העונה הנוכחית הייתה מדהימה, חסרת תקדים ומרגשת, והגמר הגדול בעוד כשבועיים וחצי עשוי להיות אחד המשחקים הגדולים שראינו בשנים האחרונות. אז נכון שמשחקים מהסוג הזה ובמעמד מחייב נוטים דווקא לאכזב בגלל כל מה שנמצא על הכף, אבל אחרי כל מה שראינו העונה – אנחנו מאמינים.

 

 

 

תמונה: depositphotos

כידוע לרובכם, שני המשחקים המבטיחים בין ברצלונה לליברפול יתקיימו בערב יום השואה (היום) ובערב יום הזיכרון (רביעי הבא – בעוד כשבוע בדיוק), ימי אבל לאומיים של עם ישראל.

ביום השואה והגבורה העם מתייחד בטקסים עם קורבנות השואה וברחבי הארץ נסגרים כל מרכזי הבילוי. טקס יום השואה הלאומי נערך ביד ושם בירושלים, שם מדליקים ניצולי שואה שש משואות זיכרון לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הינו יום הזיכרון הרשמי של מדינת ישראל לזכר לוחמיה ולוחמותיה, אנשי כוחות הביטחון, לוחמים ולוחמות ולזכר הנרצחים בפעולות האיבה.

ליגת האלופות של השנה הייתה אחת העונות המרתקות ובעיקר מעוררות ההשראה שזכורות בשנים האחרונות. הדוגמה הכי טובה היא המשחק אמש בין טוטנהאם, שבעצם הגעתה לשלב חצי הגמר עשתה היסטוריה, אל מול אייאקס, שרמשה אמש עוד ניצחון חוץ גדול בצ'מפיונס. אייאקס, שמציגה כדורגל מלהיב ולא פחות מקסום, נותנת לנו את ההזדמנות לחזות בקאמבק מרגש למעמדים הגדולים של הכדורגל העולמי, מהם נעדרה מאז שנות ה-90.

ובחזרה לצמד המשחקים השני. כאן מדובר בקבוצה האהודה ביותר בישראל – ברצלונה עם ליאו מסי, השולטת בליגה הספרדית ביד רמה ובלוקיישן לטיולי בר המצוות מהארץ, שתנסה לקחת את הגביע עם האוזניים הגדולות לאחר 3 שנים רצופות בהן הוא הלך ליריבה השנואה ביותר – ריאל מדריד. מהצד השני ניצבת ליברפול, עוד קבוצה אשר אהודה מאוד על הקהל הישראלי ומספקת עונה היסטורית שעשויה להסתיים בדאבל היסטורי, בהנהגתו של יורגן קלופ המועדון חזר לטופ העולמי עם קמפיין מדהים בליגה המקומית ומקום בחצי הגמר (ואולי אף יותר) בליגת האלופות לאחר ההגעה לגמר המפעל אשתקד.

סוגיית הדילמה האם לצפות במשחקים בין ברצלונה לליברפול עלתה לאוויר בימים האחרונים. מבחינת רבים היא אינה קיימת, אנו הרי חיים במדינת ישראל אשר הוקמה על גלי אסון השואה. מדינה שמאז הקמתה ועד היום נלחמים מיטב בניה ובנותיה בשביל לשמור על ביטחונה. אך עדיין, יש הטוענים כי הם זקוקים לאקספיזם, בריחה מן המציאות דווקא ביום שכזה, שאין זה מעיד על הקשר הרגשי שלהם כלפי אותו יום ולמדד הכבוד שלהם לאנשים שבזכותם אנו כאן.

מבחינתי, יום הזיכרון ויום השואה הם שני ימי אבל לאומיים שנועדו עבור הזיכרון של כלל הציבור לא פחות מאשר של המשפחות שאיבדו את יקיריהם. הם הרי חווים את הכאב מדי יום והזיכרון הוא חלק מרכזי בחייהם. אנחנו צריכים את אותם ימים על מנת שנעצור רגע ונעריך את מה שיש לנו, נזכור את אותם אנשים ואת משפחותיהם שנאבקו ונאבקים למעננו כדי שנוכל להעביר זאת לדורות הבאים.

דעתי היא שכל אדם צריך לקבל את ההחלטה עבור עצמו. הרי מי שרוצה לראות, ימצא את הפתרון בלינקים באינטרנט או בצורה אחרת, אך רצוי לעשות זאת בבית שלו, בסאונד מתאים כשהמטרה היא לא בטעות לפגוע או להכביד ביום רגיש וקשה שכזה. גם מי שיצפה במשחקים, אני מקווה ומאמין שיהיה בהם ובנפשו משפחות הנופלים.

תמונה: depositphotos

ליגת האלופות מגיעה לישורת האחרונה, וכבר השבוע יחל שלב חצי הגמר. מרבית תשומת הלב תלך, כצפוי, לצמד המשחקים בין ליברפול ולברצלונה, אך רבים יטענו שחצי הגמר המסקרן יותר יהיה דווקא בין טוטנהאם לאייאקס. ראשית, כנראה בגלל גורם ההפתעה. ספק אם מישהו האמין שהשתיים יגיע כל כך רחוק (כזכור, טוטנהאם עלתה משלב הבתים ברגע האחרון אחרי פתיחה מזעזעת). עצם ההעפלה לשלב כ"כ גבוה, שנחשב לסוג של מועדון סגור לקבוצות העשירון העליון בלבד, הינה הישג אדיר עבור שתי הקבוצות.

במהלך הדרך, טוטנהאם גברה על קבוצות שנחשבו לעדיפות עליה: דורטמונד שהייתה בשיא כושרה וכמובן מנצ'סטר סיטי האימתנית של פפ גווארדיולה אחרי דרמת ענק . אייאקס, גם היא למודת כישלונות, הצליחה לחלוף על פני ריאל מדריד תוך כדי תצוגות כדורגל יוצאות מן הכלל וניצחון הירואי בברנבאו, ולאחר מכן שיחקה אפילו טוב יותר והדיחה את יובנטוס וכריסטיאנו רונאלדו עם ניצחון גדול בטורינו.

הרבה מחמאות מקבלים העונה שני המאמנים שיתמודדו זה מול זה, מאוריסיו פוצ'טינו ואריק טן האח. אנחנו בוחרים להתמקד דווקא בקרב בין השחקנים המובילים ומי שאמורים להיות המוציאים לפועל בצמד במשחקים.

דושאן טאדיץ' הוא בהחלט אחת ההפתעות הנעימות של העונה בכדורגל העולמי. הסרבי מוביל את הקבוצה, יחד עם עוד כמה מזקני השבט הבודדים שיש בקבוצה (הרכישה של דיילי בלינד בחזרה מיונייטד – עוד מהלך נהדר של אייאקס), ובעיקר, את הצעירים המוכשרים של הקבוצה ההולנדית לאחת העונות הגדולות של המועדון בשני העשורים האחרונים. טאדיץ' לא מצא את עצמו במשחק וחצי הראשונים נגד יובה, אבל ההופעה שלו בחצי השני של המשחק ביובנטוס סטדיום בסיבוב הקודם הזכירה לכולם מדוע מדובר באחד משחקני ההתקפה הטובים והמלהיבים באירופה העונה. אז נכון שלאייאקס יש המון שחקנים מוכשרים שיכולים לייצר מצבים בכל עת, אבל ללא יכולת גבוהה והיציבות שמפגין טאדיץ' העונה, אייאקס תתקשה לשחזר את ההישגים מ-1995/1996.

מצידה של טוטנהאם, הארי קיין ייעדר מצמד המשחקים וכנראה גמר את העונה, אבל יש לתרנגולים עוד כמה שחקני התקפה משובחים. הבולט שבהם ומי שעשה את קפיצת המדרגה בשבועות האחרונים הוא ללא ספק יונג מין סון הנהדר. הקוריאני מספק עונה נהדרת גם כך, אבל שימו לב למעשיו בחודש אפריל: בתחילת החודש הוא נכנס לספרי ההיסטוריה כשהבקיע את השער הראשון באצטדיון החדש של קבוצתו בניצחון על קריסטל פאלאס. במשחק הבא הוא כבש את שער הבכורה האירופי באצטדיון, ב-0:1 על סיטי במשחק הראשון של רבע הגמר. ואז הגיע משחק הגומלין.

סון הדהים עם צמד מהיר כבר ברבע השעה הראשונה, באחד המשחקים המטורפים שראינו בשנים האחרונות. טוטנהאם הפסידה 4:3, אבל זה היה הפסד שכולו ניצחון. ועם שלושה שערים ברבע הגמר סון היה חתום יותר מכל אחד על העלייה ההיסטורית של טוטנהאם לחצי הגמר. 57 שנה עברו מאז הפעם הקודמת שהקבוצה מצפון לונדון הגיעה למעמד של חצי גמר גביע האלופות – 10 שנים לפני שמאמן

מה שמרשים כל כך אצל סון זו היכולת להתעלות דווקא במשחקים הגדולים, כמו בצמד המפגשים מול מנצ'סטר סיטי. בגומלין זה היה אפילו מדהים, שכן טוטנהאם התייצבה למשחק ללא כוכבה הגדול ביותר ומלך השערים שלה, הארי קיין, שנפצע במשחק הראשון וכנראה סיים את העונה. נתון מעניין: סון הבקיע העונה 9 שערים ב-10 המשחקים בהם קיין נעדר. סון אמנם יחמיץ את המשחק הראשון עקב כרטיסים צהובים, אך בגומלין החבורה של פוצ'טינו תצטרך התעלות נוספת של הכוכב העולה בשביל לרשום הישג היסטורי.

אז מה יהיה בסוף? נקווה שהרבה שערים ושהטובה תעלה למשחק על כל הקופה, ב-1 ביוני במדריד