תמונה: depositphotos

ביום חמישי האחרון חזינו בערב נדיר באצטדיון סמי עופר. נדיר כי, לראשונה מזה לא מעט זמן, קיבלנו ניצחון כחול לבן במשחק משמעותי ומול יריבה עדיפה. הנבחרת של אנדי הרצוג הציגה הרבה אופי, נחישות, מהפך וכל מה שאנחנו לא רגילים לקבל מנבחרת ישראל. מה שמעודד הוא שהנבחרת, מעבר לניצחון, גם שיחקה כדורגל טוב בפרקים רבים של המשחק.

הלוואי שבאמת יצאנו לדרך חדשה וקצת שונה, דרך שבה הקהל יחזור לאהוב את הנבחרת (כמו בתקופה של שלמה שרף באצטדיון רמת גן), והקהל יגיע בהמוניו למשחקים. האוהדים בישראל צמאים לקצת נחת וגאווה לאומית, והתשובה הטובה ביותר לכך תהיה אצטדיון טרנר אשר צפוי להיות מלא הערב לקראת ההתמודדות הקריטית מול האלבנים.

לצד כל זה, ובחזרה למשחק נגד הסקוטים בחיפה – היה עצוב מאוד לראות את היציעים הריקים באצטדיון. אנשים שהיו במגרש מספרים שבכניסה "הייתה הרגשה של משחק ידידות". קשה להאשים את האוהדים לאור המחירים המוגזמים (150 שקל לכרטיס? באמת?) + אי התוצר על המגרש כבר שנים רבות. לצד כל הישראלים העייפים, ניתן היה לראות קבוצות של סקוטים, בלבוש ססגוני ובכלי נגינה חמת חלילים המפורסם, כולם לבושים בחולצת הנבחרת שלהם. כשאתה רואה את זה אתה מבין שיש פה הבדל גדול בתרבות, ושנצטרך הרבה יותר מתוצאה מוצלחת במשחק בודד בשביל לסגור את הפערים.

עם הפנים למשחק הקריטי היום מול אלבניה, כשפתאום השלב הבא בליגת האומות נראה כמשימה אפשרית. אז הפעם האוהדים כן צפויים להגיע בהמוניהם. דיברנו כבר על הניצחון מול סקוטלנד, אבל צריך גם לציין – ניצחון כזה היה צריך להגיע מתישהו, מול נבחרת די בינונית ללא הכוכב הגדול שלה, וכזו ששיחקה את חצי השעה הארוחה בעשרה שחקנים. הרי זה ממש קלאסי מבחינתנו לקרוס מהציפיות החדשות שנוצרו בין לילה ולאבד את הראש מול האלבנים.

אגב, סיפור אחד כבר הספיק לפגוע בהכנות של הנבחרת לקראת המשחק. צמד החלוצים, אלירן עטר ודיא סבע, נקלעו לעימות במהלך המשחק מול סקוטלנד. כזכור, השניים נכנסו כמחליפים במהלך המחצית השניה והפגינו אנוכיות אחד כלפי השני במספר התקפות מסוכנות של הנבחרת שהיו יכולות להגדיל את התוצאה. חילופי האשמות נמשכו גם בחדר ההלבשה. בסרטונים שהופצו ברשת בימים האחרונים נראה שחקנה של מכבי תל אביב מסנן לכאורה הערה גזענית לעברו של סבע, לאחר שהאחרון בחר שלא למסור לו את הכדור. עטר וההתאחדות כבר הספיקו להכחיש, והאירוע עצמו טופל על ידי מאמן הנבחרת שהזמין את השניים לשיחה.

מבחינת ההרכב, אין סיבה לעשות שינויים משמעותיים. למעשה, גם החילוף היחיד צפוי להיות כפוי – בן שהר שנפצע יפנה את מקומו לתומר חמד/דיא סבע. השחקנים הבולטים בנבחרת הם כמובן, הלגיונרים, בראשותם של מונאס דאבור (רד בול זלצבורג), בירם כיאל (ברייטון), ביברס נאתכו (אולימפיאקוס) וטאלב טוואטחה (איינטרכט פרנקפורט). אגב, כל הארבעה הם שחקנים מהמגזר הערבי. בשקט בשקט, בני המיעוטים משתלבים בנבחרת, מובילים אותה והופכים לחלק חשוב ומרכזי בהצלחה שלה. הכדורגל יכול וצריך להיות אחד מהכלים שמובילים לשינוי בחברה הישראלית. גול ניצחון של דאבור ו/או בישול מדויק של נאתכו הערב בהחלט יכולים להוביל אותנו לכיוון הנכון. תרתי משמע.

 

תמונה: depositphotos

יוליאן נאגלסמן ותומאס טוכל היו שני השמות הבכירים עליהם דיברנו האנשים החזקים בבאיירן מינכן, אך דווקא עצתו של המנהל הספורטיבי חסן סליהמידז'יץ' הכריעה את הכף. סליהדמידזיץ' הוא חבר קרוב של בן ארצו הקרואטי ניקו קובאץ', ומאמנה של איינטרכט פרנקפורט דאז קיבל את המינוי הדי מפתיע כבר באפריל האחרון. שלא תטעו, קובאץ' מאמן טוב שהוכיח את עצמו עם הצלחה גדולה בפרנקפורט (מקום שמיני אשתקד, כדורגל חיובי וזכייה בגביע הגרמני אחרי ניצחון בגמר על…באיירן מינכן). אותו ניצחון על הבווארים, כאשר כולם כבר ידעו לאן פניו מועדות, העלה את רמת הציפיות מקובאץ' ונתן להנהלה את הגושפנקא הסופית שהוא אכן הבן אדם הנכון להחליף את יופ היינקס האגדי. למרות ההישג הנהדר, כנראה שאנשי המועדון לא העריכו מספיק את החשיבות של ניסיון בקבוצה גדולה והתמדדות עם אגו של שחקנים בסדר גודל הזה בחדר ההלבשה ולא פחות חשוב, עם מאבקי הכוח של ההנהלה הבכירה.

העונה יצאה לדרך עם חמישייה מוחצת מול האקסית פרנקפורט בסופרקאפ, וגם הפתיחה בליגה הייתה מעודדת לפחות מבחינת התוצאות. לוח המשחקים זימן לבווארים מפגשים לא פשוטים על הנייר מול הופנהיים, שטוטגרט, לברקוזן ושאלקה בארבעת המחזורים הראשונים, והם הניבו את מלוא 12 הנקודות. בפועל, התברר שההישג לא היה מרשים במיוחד וכי שטוטגרט, לברקוזן ושאלקה עדיין מחפשות את עצמן ולא נמצאות בכושר בלשון המעטה. ארבעת הניצחונות תרמו עוד יותר לשאננות הטבעית בקבוצה שרואה את הזכייה באליפות כמובנת מאליה כבר בחודש אוגוסט, והמעידה הראשונה הכניסה את המערכת לסחרור כללי.

זה קרה ב-25 בספטמבר, לפני פחות משבועיים. קובאץ' ביצע רוטציה נרחבת בהרכב, כנראה נרחבת מדי, ובאיירן סיימה בתיקו ביתי 1:1 סנסציוני בדרבי מול אאוגסבורג. זה הספיק כדי לזעזע את המערכת, והמתח הפנימי ניכר היטב ביום שישי שעבר כאשר באיירן התארחה אצל הרטה ברלין ונכנעה ללא תנאי 2:0. למפגש הבא, עם אייאקס בליגת האלופות, כבר הגיעה באיירן עם ביטחון רעוע, ואחרי מופע האימים (אמנם 1:1 ביתי מול ההולנדים זה לא סוף העולם, אך המשחק היה צריך להיגמר בניצחון מוחץ של ההולנדים, ששלטו בצורה אבסולוטית והחמיצו מצבים קורצים) כל השדים יצאו החוצה. על פי דיווחים, באותו היום איבדה ההנהלה אמון במאמן הקרואטי, ושחקנים רבים סירבו לדבר עם עיתונאים בסיום המשחק. מכאן בדרך כלל קשה לראות את הדרך חזרה.

קובאץ' ניסה לשמור על פאסון לקראת המפגש הביתי מול בורוסיה מנשנגלדבאך אתמול. "יש לי יחסים טובים עם ההנהלה", הוא טען, וקבע: "הלחץ תמיד קיים בבאיירן. זו תקופה קצרה של תוצאות לא טובות. כל קבוצה יכולה להיקלע למצב כזה. אני לא יודע עד כמה המשחק מול גלדבאך חשוב. בואו ניפגש אחריו, ונהיה חכמים יותר".

והנה לכם התוצאה. המשחקים האחרונים היו מאכזבים וחלשים, אבל אתמול נשברו כל השיאים. זה היה אחד המשחקים המביכים והכואבים ביותר של באיירן במילניום הנוכחי. קריסת מערכות טוטאלית, כאוס מוחלט. האורחת ניצחה 0:3, אבל הייתה יכולה לרשום תוצאה גבוהה יותר. באיירן לא הציגה כמעט דבר מבחינה התקפית, התפרקה הגנתית ונראתה כמו קבוצת ליגה שניה בגרמניה.

השאלה הגדולה היא לאן הולכים מכאן? מוקדם מאוד להספיד את האלופה על סמך ארבעה משחקים כושלים (כמו שהיה מוקדם להמליך אותה אחרי 4 המשחקים הראשונים), אבל לנוכח האווירה שמלווה את הקבוצה, נראה שקובאץ' לא ישרוד עוד הרבה זמן בתפקיד ושבניגוד לדפוסי העבודה של באיירן בשנים האחרונות, יבוצעו שינויים משמעותיים בחלון העברות של ינואר ובקיץ הקרוב. האלופה נמצאת בסיטואציה שהיא לא מכירה, ואולי העונה זוהי אכן ה-הזדמנות הגדולה של בורוסיה דורטמונד (ומי יודע, אולי עוד קבוצה או שתיים) לתת פייט אמיתי, או לכל הפחות לדאוג לכך שהאלופה לא תיקבע כבר בחורף.