תמונה: depositphotos

 

אין לדעת מה תהיה התוצאה הסופית הלילה בגלזגו, אבל גם במידה ולא נצליח לעמוד במשימה (ובואו נודה, הסקוטים בביתם פייבוריטים ברורים) – הקמפיין הנוכחי בליגת האומות מסתמן כחיובי וסימני ההתקדמות, בעיקר בהתנהלות של הצוות האוסטרי, בהחלט נראים לעין.

אמנם בשבועות האחרונים קיבלנו את ההגדרה למילה אופוריה במיטבה בעקבות שני ניצחונות ביתיים נגד נבחרות בסדר הגודל שלנו, אבל כן, חשוב לציין שבשנים האחרונות זה דבר נדיר מאוד במחוזות הנבחרת. הנקודה החשובה מבחינתי, יותר מכל תוצאה כזו או אחרת, היא קביעת הזימונים בסגלים של אנדי הרצוג ו-וילי רוטנשטיינר. נראה כי לראשונה מזה שנים רבות, ובהשוואה ישירה לקמפיינים האחרונים של אלי גוטמן ואלישע לוי, השחקנים מוזמנים לסגל רק על סמך היכולת המקצועית שלהם.

את הקו שבו השחקנים שנמצאים בכושר ומתאימים לשיטה מקבלים את הצ'אנס, ללא קשר להיסטוריה שלהם ומי בדיוק הסוכן שמייצג אותם, ראינו כבר מהזימון הראשון של הרצוג ולמעשה עד היום. אמנם מדובר על פרק זמן לא ארוך למדי, אבל בהחלט מספיק בשביל להשתית יסודות בריאים יותר לנבחרת הלאומית.

דוגמאות לא חסר למצוא. הרצוג החליט בשלב מוקדם ששיטת המשחק תכלול שלושה בלמים, ובחר לתת את הצ'אנס לניסו קפילוטו, שמאז ימיו במכבי תל אביב לא בדיוק מצא את מקומו ונדד בין קבוצות בארץ ובאירופה. קפילוטו הגיע לאותו זימון אחרי עונה נהדרת במדי הפועל חיפה, ולמרות שכלל לא בטוח כי מאמן ישראלי היה נותן הזדמנות לשחקן אפור למדי שלא מקושר מספיק בתקשורת, הרצוג ראה בו תכונות שמתאימות לשיטה ולמרקם של הנבחרת ואף הרכיב אותו ב-11 למשחק נגד אלבניה במחזור הראשון.

דוגמא נוספת, גם כן בחלק האחורי, היא עומרי בן הרוש. הבלם/מגן שמכבי תל אביב חגגו את עזיבתו ובמכבי חיפה היה אחד מהשחקנים שחטפו את הביקורות הקשות ביותר, חתם הקיץ בלוקרן מהליגה הבלגית והפך לבאנקר בהרכב ולאחד השחקנים היותר יציבים בקבוצה. למרות השיפור ביכולתו, בכדורגל הישראלי כבר סומן על בן הרוש איקס ונראה היה שלא ישחק יותר במדי הנבחרת, אבל הרצוג והצוות שלו ראו את ההתקדמות של השחקן בבלגיה, הורסטיליות שלו והעובדה שהוא מתאים לשחק במערך של שלושה שחקני הגנה, ונתנו לו את הקרדיט בצמד המשחקים נגד סקוטלנד ואלבניה שהסתיימו כאמור בניצחונות. גם כאן, סביר להניח שמאמן אחר, בואו נגיד מקומי, כלל לא היה מתקרב לבן הרוש בידיעה שהדבר יגרור ביקורות קשות מהתקשורת.

עוד דבר שחשוב בסגל בריא, במיוחד שמדובר בנבחרת, זה שמירה על בסיס שחקנים קבוע פחות או יותר, וגם כאן אנחנו רואים את העקביות של הצוות הזר. אפשר להעיף מבט בהרכבים:

נגד אלבניה בחוץ: חיימוב, קפילוטו, ייני, חבשי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, זהבי.

נגד סקוטלנד בבית: הרוש, בן הרוש, ייני, טיבי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, שהר.

נגד אלבניה בבית: הרוש, בן הרוש, ייני, טיבי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, חמד.

כפי שניתן לראות, בשלושת המשחקים ישנם 7 שחקנים שפתחו בכולם (סביר להניח שהיו 8 אם ערן זהבי לא היה נפצע) ועוד שלושה שחקנים שפתחו בשניים. גם נגד גואטמלה ראינו כמעט את את כל ההרכב שעלה מול אלבניה (ב'), מלבד זהבי ששיחק על חשבון חמד ולואי טאהא במקומו של טיבי – בדיוק ההרכב שצפוי לעלות היום בגלזגו.

גם כמניחים לרגע את ההיבט המקצועי בצד, ההנחיה החדשה של המנהל הטכני וילי רוטנשטיינר, אותה ראינו כבר בנסיעה לאלבניה, היא שהשחקנים לא יבואו במגע עם אוהדים בשדה התעופה, אלא יועברו ישירות לטרקלין, שם תמתין ארוחה קלה ומנוחה לפני הטיסה. בלי אוהדים, בלי דיוטי פרי ובלי הסחות דעות – נטו מקצועיות.

בחזרה למשחק היום. אין ספק שמדובר באחד המשחקים החשובים של הכדורגל הישראלי והזדמנות חסרת תקדים. לצערי, תוצאה לא טובה בסקוטלנד ואי העפלה להמשך טורניר האומות בהחלט יביאו עימם ביקורות או לכל הפחות תחושות לא טובות לקראת הדבר האמיתי שהוא קמפיין מוקדמות היורו המסורתי. ברגעים שאחרי המשחק, יהיה חשוב לזכור את הדרך הנכונה שהצוות המקצועי מוביל אותנו. ובמידה ונשיג תוצאה חיובית? האופוריה אכן תהיה מוצדקת ובמקום.

תמונה: depositphotos

 

על פי דיווחים ב-24 השעות האחרונות, ערן זהבי צפוי לפתוח במשחק החוץ הקריטי של נבחרת ישראל בסקוטלנד (ג', 21:45), במה שמוגדר כמשחק החשוב ביותר של הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות.

עם מטען הלחץ הגדול הזה ואי הוודאות בנוגע להמשך דרכו בקבוצתו גוואנגז'ו RF (הליגה הסינית הסתיימה השבוע), מגיע זהבי למשחקי הנבחרת, מחר בנתניה מול גוואטמלה וביום שלישי הבא בגלזגו. זהבי החלים לחלוטין מהפציעה שמנעה ממנו ליטול חלק בשני הניצחונות הגדולים על סקוטלנד ואלבניה, שהציבו את הנבחרת במרחק נקודה אחת מפלייאוף העלייה ליורו 2020. זהבי סבל מקרע בגיד המחבר בין אצבעות כף הרגל לכרית כף הרגל, פציעה שקרתה במשחק באלבניה אותו הפסידה הנבחרת וזהבי ספג ביקורות קשות, שוב, על היכולת שלו בנבחרת ביחס ליכולת בקבוצות.

אמנם תומר חמד כבש במשחק האחרון של הנבחרת מול האלבנים, אך ההרגשה היא שגם בצוות המקצועי הזר זהבי היה ונשאר באנקר. מהבחינה הזו, פציעתו של תומר חמד ושאלת כשירותו (ואי הכללתו בסגל ק.פ.ר במשחקים האחרונים) יכולה רק למנוע מהם את אי הנעימות הציבורית שבספסולו לטובת זהבי.

אנדי הרצוג ו-וילי רוטנשטיינר מאמינים כי זהבי הוא השחקן הכי איכותי בסגל, גם אם הרקורד שלו בנבחרת לא תואם את הציפיות – בטח לא בהשוואה לחמד – והרושם הזה בא גם בעקבות המשחק באלבניה, בו הייתה נפילה אדירה ביכולת של הנבחרת מהרגע שבו זהבי ירד מהמגרש בגלל הפציעה.

בניגוד למשחקי הבית, להרצוג ברור כי בסקוטלנד תגיע הנבחרת להרבה פחות מצבי כיבוש מאשר בסמי עופר, ובוודאי תבנה על משחק מעבר מהיר מהגנה להתקפה. לסגנון הזה מתאים זהבי בכל מקרה – אולי לא מהיר במיוחד, אך מומחה בתנועה ללא הכדור באזור רחבת היריב. הרצוג, וכמוהו המנהל המקצועי וילי רוטנשטיינר, התוודעו לזהבי בתקופה הקצרה שבה ניסו לשכנע אותו לחזור מפרישתו, ולא היה סיפור פשוט. זהבי השתכנע רק לאחר שהבין כי הקריירה שלו בנבחרת תיזכר רק בגלל זריקת סרט הקפטן במשחק מול מקדוניה בקמפיין מוקדמות המונדיאל, והגיע הזמן המתאים כדי לעשות תיקון.

בחודשים שבהם הצוות האוסטרי עובד בנבחרת ישראל חלו שינויים קטנים אך משמעותיים בהתנהלות, וזה עושה רושם עז, גם על שחקנים שמגיעים מחו"ל. מדובר על עניינים כמו איסור נשיאת טלפונים בארוחות, קנסות קטנים על איחורים, הקמת חדר משחקים והפרדה מוחלטת בין הנבחרת לבין הסביבה עד כדי שימוש בלאונג' פרטי בטיסות לאירופה – כל אלה יצרו תחושה חיובית בקרב השחקנים. אם קודם לכן הייתה הרגשה בקרב שחקני מכבי ת"א, הפועל ב"ש, מכבי חיפה ואפילו בית"ר ירושלים ומכבי נתניה כי הגעה לנבחרת משמעותה ירידה ברמת המקצוענות, התחושה הזו השתנתה. העניין הזה בוודאי היווה עוד פקטור משמעותי בהחלטה של זהבי לשוב לנבחרת.

לא בטוח כי זהבי, ששיחק ביום ראשון והגיע אחרי טיסה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי, יפתח במשחק מול גואטמלה מחר, אבל הוא צפוי לשחק כמחצית. בגלזגו הוא כבר צפוי לפתוח לצדו של מואנס דאבור בהתקפת הנבחרת.

גם זהבי יודע שיש לו פה הזדמנות להשלים את התיקון ולהעלות את ישראל, לראשונה מאז 1999, לשלב הבא במפעל כלשהו. הביקורת כלפיו עד היום הייתה בעיקר בגלל הדיסוננס בין המאזן שלו בישראל ובסין לבין המאזן שלו בנבחרת, ובעיקר בגלל תקרית הסרט. אין ספק כי זהבי רוצה לצאת לפגרת החורף שלו כמי שהטביע את חותמו לא רק בהפועל ת"א, במכבי ת"א או בגוואנגז'ו, אלא גם בנבחרת ישראל.