תמונה: depositphotos

 

אין לדעת מה תהיה התוצאה הסופית הלילה בגלזגו, אבל גם במידה ולא נצליח לעמוד במשימה (ובואו נודה, הסקוטים בביתם פייבוריטים ברורים) – הקמפיין הנוכחי בליגת האומות מסתמן כחיובי וסימני ההתקדמות, בעיקר בהתנהלות של הצוות האוסטרי, בהחלט נראים לעין.

אמנם בשבועות האחרונים קיבלנו את ההגדרה למילה אופוריה במיטבה בעקבות שני ניצחונות ביתיים נגד נבחרות בסדר הגודל שלנו, אבל כן, חשוב לציין שבשנים האחרונות זה דבר נדיר מאוד במחוזות הנבחרת. הנקודה החשובה מבחינתי, יותר מכל תוצאה כזו או אחרת, היא קביעת הזימונים בסגלים של אנדי הרצוג ו-וילי רוטנשטיינר. נראה כי לראשונה מזה שנים רבות, ובהשוואה ישירה לקמפיינים האחרונים של אלי גוטמן ואלישע לוי, השחקנים מוזמנים לסגל רק על סמך היכולת המקצועית שלהם.

את הקו שבו השחקנים שנמצאים בכושר ומתאימים לשיטה מקבלים את הצ'אנס, ללא קשר להיסטוריה שלהם ומי בדיוק הסוכן שמייצג אותם, ראינו כבר מהזימון הראשון של הרצוג ולמעשה עד היום. אמנם מדובר על פרק זמן לא ארוך למדי, אבל בהחלט מספיק בשביל להשתית יסודות בריאים יותר לנבחרת הלאומית.

דוגמאות לא חסר למצוא. הרצוג החליט בשלב מוקדם ששיטת המשחק תכלול שלושה בלמים, ובחר לתת את הצ'אנס לניסו קפילוטו, שמאז ימיו במכבי תל אביב לא בדיוק מצא את מקומו ונדד בין קבוצות בארץ ובאירופה. קפילוטו הגיע לאותו זימון אחרי עונה נהדרת במדי הפועל חיפה, ולמרות שכלל לא בטוח כי מאמן ישראלי היה נותן הזדמנות לשחקן אפור למדי שלא מקושר מספיק בתקשורת, הרצוג ראה בו תכונות שמתאימות לשיטה ולמרקם של הנבחרת ואף הרכיב אותו ב-11 למשחק נגד אלבניה במחזור הראשון.

דוגמא נוספת, גם כן בחלק האחורי, היא עומרי בן הרוש. הבלם/מגן שמכבי תל אביב חגגו את עזיבתו ובמכבי חיפה היה אחד מהשחקנים שחטפו את הביקורות הקשות ביותר, חתם הקיץ בלוקרן מהליגה הבלגית והפך לבאנקר בהרכב ולאחד השחקנים היותר יציבים בקבוצה. למרות השיפור ביכולתו, בכדורגל הישראלי כבר סומן על בן הרוש איקס ונראה היה שלא ישחק יותר במדי הנבחרת, אבל הרצוג והצוות שלו ראו את ההתקדמות של השחקן בבלגיה, הורסטיליות שלו והעובדה שהוא מתאים לשחק במערך של שלושה שחקני הגנה, ונתנו לו את הקרדיט בצמד המשחקים נגד סקוטלנד ואלבניה שהסתיימו כאמור בניצחונות. גם כאן, סביר להניח שמאמן אחר, בואו נגיד מקומי, כלל לא היה מתקרב לבן הרוש בידיעה שהדבר יגרור ביקורות קשות מהתקשורת.

עוד דבר שחשוב בסגל בריא, במיוחד שמדובר בנבחרת, זה שמירה על בסיס שחקנים קבוע פחות או יותר, וגם כאן אנחנו רואים את העקביות של הצוות הזר. אפשר להעיף מבט בהרכבים:

נגד אלבניה בחוץ: חיימוב, קפילוטו, ייני, חבשי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, זהבי.

נגד סקוטלנד בבית: הרוש, בן הרוש, ייני, טיבי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, שהר.

נגד אלבניה בבית: הרוש, בן הרוש, ייני, טיבי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, חמד.

כפי שניתן לראות, בשלושת המשחקים ישנם 7 שחקנים שפתחו בכולם (סביר להניח שהיו 8 אם ערן זהבי לא היה נפצע) ועוד שלושה שחקנים שפתחו בשניים. גם נגד גואטמלה ראינו כמעט את את כל ההרכב שעלה מול אלבניה (ב'), מלבד זהבי ששיחק על חשבון חמד ולואי טאהא במקומו של טיבי – בדיוק ההרכב שצפוי לעלות היום בגלזגו.

גם כמניחים לרגע את ההיבט המקצועי בצד, ההנחיה החדשה של המנהל הטכני וילי רוטנשטיינר, אותה ראינו כבר בנסיעה לאלבניה, היא שהשחקנים לא יבואו במגע עם אוהדים בשדה התעופה, אלא יועברו ישירות לטרקלין, שם תמתין ארוחה קלה ומנוחה לפני הטיסה. בלי אוהדים, בלי דיוטי פרי ובלי הסחות דעות – נטו מקצועיות.

בחזרה למשחק היום. אין ספק שמדובר באחד המשחקים החשובים של הכדורגל הישראלי והזדמנות חסרת תקדים. לצערי, תוצאה לא טובה בסקוטלנד ואי העפלה להמשך טורניר האומות בהחלט יביאו עימם ביקורות או לכל הפחות תחושות לא טובות לקראת הדבר האמיתי שהוא קמפיין מוקדמות היורו המסורתי. ברגעים שאחרי המשחק, יהיה חשוב לזכור את הדרך הנכונה שהצוות המקצועי מוביל אותנו. ובמידה ונשיג תוצאה חיובית? האופוריה אכן תהיה מוצדקת ובמקום.

תמונה: depositphotos

 

בתחילת השבוע נבחרת ישראל וערן זהבי יצאו בהודעה משותפת: כוכב הליגה הסינית חוזר לנבחרת אחרי שנה בחוץ.

תקציר למי ששכח: במשחקו האחרון במדי הנבחרת, זרק הקפטן לשעבר את הסרט על הדשא בגלל שספג קללות, ולאחר מכן במקום לצאת המבוגר האחראי ולהתנצל, הוא רק הוסיף שמן למדורה ובעצם טען שהתנצל בפני מי שמגיע לו ושהוא הקורבן פה. הוא האשים שקיללו אותו, שירקו לעברו. אין ספק בכלל שאוהדי נבחרת לא צריכים לקלל שחקן שלהם, בטח לא לירוק לכיוונו, אך זהבי שחקן כדורגל ויודע בדיוק היכן הוא נמצא. שחקנים חטפו קללות על המגרש לפניו, ולצערינו זה יקרה גם אחריו. זה מגרש הכדורגל ולא התזמורת הפילהרמונית.

כל עוד זהבי משחק בשביל הנבחרת הוא משחק גם ובעיקר בשביל תושבי מדינת ישראל, לא בשביל עצמו. זריקת סרט הקפטן הייתה מעשה בזוי, אך מה שהיה גרוע יותר זה חוסר היכולת של אדם במעמדו להתנצל בפני אוהדי הנבחרת. לא צריך לשים עליו איקס, אך החזרה לנבחרת לא צריכה להיות בתנאים שלו ושל צוות היח"צ שלו לאחר שאיכזב את אוהדי הכדורגל בארץ.

שלא יהיה ספק – ערן זהבי הוא אחד מהשחקנים הגדולים שהיו בכדורגל הישראלי. הוא עשה דברים מופלאים בליגה שלנו ומשרת את המדינה היטב כשגריר בסין. הוא לא אדם רע, אבל כשקפטן נבחרת משרה אנרגיה שלילית ואומר דברים מעליבים כמו "גם עוד 40 שנה לא נגיע לשום מקום", זה שחקן שצריך להילחם עליו? הוא קיבל קמפיין שלם על תקן ה-שחקן שכל הכדורים הולכים אליו, אלישע לוי הפך אותו לפנים של הנבחרת והתוצאה היא שהלכנו אחורה לא רק מהבחינה המקצועית, אלא גם חברתית והיחס של הקהל כלפי הנבחרת.

בנבחרת שאין לה שחקנים ברמות הגבוהות, הבסיס זה צניעות, השקעה והתלהבות. להחזיר את זהבי אחרי מה שעשה זה לשדר בדיוק את ההפך, בטח כשמסתכלים בהשוואה על שני חבריו לשפיץ תומר חמד ומונאס דאבור.

גם בעניין ההודעה עצמה או יותר נכון דרך הצגתה. מה הבעיה לדרוש מערן זהבי להגיע למסיבת עיתונאים מסודרת ולהתנצל בפני קהל האוהדים? אבל זאת כנראה בקשה גדולה מדי מההתאחדות, שבחרה להעביר את המסר דרך קבוצות הואטסאפ של העיתונאים והראתה בדיוק כיצד היא מתחייסת לכל העניין.

כשנחתו כאן מנהל מקצועי ומאמן זר הייתה הרגשה שכן מנסים לעשות משהו בסגנון שונה כי מה שהיה עד עכשיו לא הוביל אותנו לשום מקום, אבל אירוע שכזה ודרך הטיפול בו מזכירים לנו שזה כנראה חזק מאיתנו.

לסיכום, עד שזהבי לא יתנצל בשידור במילותיו החזרה שלו לנבחרת היא לא פחות משערורייתית, וממשיכה את הקו של זריקת הסרט והעברת מסר בעייתי לאלפי ילדים שהעריצו אותו, לפחות עד לאותה נקודה.