תמונה: depositphotos

 

עם כל הכבוד למונדיאל שכבר נשכח לו ולליגת האומות שהגיחה אלינו משום מקום, הדבר האמיתי הוא עדיין כדורגל הקבוצות, כשבראש עומד המפעל הגדול והחשוב ביותר – ליגת האלופות.

המשחקים יתחילו בשבוע הבא (המחזור הראשון נופל על ערב + יום כיפור) כש-31 קבוצות נוספות ינסו למנוע מריאל מדריד לשבור את השיא של עצמה לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות בפעם הרביעית (!) ברציפות.

המועמדות הרציניות ביותר לצלוח במשימה, לפחות על הנייר, הן כמובן ברצלונה, שרוצה לחזור לשלבים המאוחרים לאחר שלוש הדחות רצופות בשלב רבע הגמר. אליה ניתן לצרף את אלופת איטליה יובנטוס, שנגעה בגביע בשנים האחרונות אבל נפלה ברגע האחרון. כעת מקווים בטורינו שיש להם את החלק החסר בפאזל, עם הצטרפותו המתוקשרת של מלך שערי ליגת האלופות בכל הזמנים (שבמאזנו גם 5 זכיות במפעל עצמו) כריסטיאנו רונאלדו.

בהקשר ישיר ליובנטוס, קבוצת הכוכבים של פ.ס.ז' התחזקה בשוער האגדי ג'אנלואיג'י בופון, ויחד עם ניימאר, אמבפה ושות' היא הולכת חזק על תואר היחיד שבאמת מעניין את הבעלים הקטארים. קבוצה נוספת ששייכת לקטגוריית הפייבוריטיות היא מנצ'סטר סיטי, שסיפקה עונה היסטורית בליגה המקומית אשתקד וכעת רוצה לעשות את קפיצת המדרגה באירופה. עם פפ גווארדיולה וסגל עמוס כוכבים, זה בהחלט אפשרי.

קבוצות נוספות שבוודאי אסור לזלזל בהן: באיירן מינכן תמיד נמצאת ברשימת הפייבוריטיות, אבל העונה יש הרגשה שיש קבוצות בשלות יותר לזכייה, בטח כשהמאמן החדש ניקו קובאץ' חסר ניסיון בזירה האירופית ושחקנים כמו רובן וריברי נמצאים הרבה אחרי שיאם.

הפיינליסטית מהשנה שעברה ליברפול, התחזקה בקיץ בדיוק בעמדות שהייתה זקוקה לשדרוג ואף אחד לא יופתע אם החבורה של קלופ תגיע שוב עד השלבים המאוחרים. אתלטיקו מדרידזוכת הליגה האירופית (שגברה על ריאל מדריד בסופר קאפ האירופי בחודש שעבר) מחזיקה בסגל שלושה אלופי עולם טריים והגנת ברזל, צפויה להמשיך את המסורת ולהגיע למשחקי המאני טיים בחודשי מרץ-אפריל-מאי.

ההגרלה המלאה:

בית א': אתלטיקו מדריד, בורוסיה דורטמונד, מונאקו, ברוז'.
בית ב': ברצלונה, טוטנהאם, פ.ס.וו איינדהובן, אינטר.
בית ג': פאריס סן-ז'רמן, נאפולי, ליברפול, הכוכב האדום בלגרד.
בית ד': לוקומוטיב מוסקבה, פורטו, שאלקה, גלאטסראיי.
בית ה': באיירן מינכן, בנפיקה, אייקאס, אא"ק אתונה.
בית ו': מנצ'סטר סיטי, שחטאר דונייצק, ליון, הופנהיים.
בית ז': ריאל מדריד, רומא, צסק"א מוסקבה, ויקטוריה פלזן.
בית ח': יובנטוס, מנצ'סטר יונייטד, ולנסיה, יאנג בויז.

 

נתון חשוב: העונה שעות המשחקים שונו, כבר לא השעה הקלאסית של 21:45 אלא 22:00 או 19:55.

 

לסיכום, עד עכשיו היה מדובר רק בחימום. הכדורגל האמיתי חוזר אלינו החל מהשבוע הקרוב – זה בדיוק הזמן להתחיל להתרגש.

תמונה: depositphotos

 

צרפת Vs בלגיה:

בסופו של דבר הבלגים הפסידו במשחק צמוד יחסית נגד הנבחרת הכי מאוזנת, חזקה ומוכשרת במונדיאל, כשהם סופגים ממצב נייח. יש להם בזיכרון את הניצחון הגדול נגד ברזיל כמשהו לדבר עליו (וגם את המהפך מול יפן) וחצי גמר מונדיאל זה בהחלט הישג מכובד. לא הצלחה מטורפת אבל ממש לא כישלון או משהו שקרוב לזה. שני שחקנים בלגים שהעלו את הערך שלהם בטורניר הזה הם צמד שחקני צ'לסי אדן הזאר (יגיע לריאל כמחליף של רונאלדו?) וטיבו קורטואה (ביסס את מעמדו כאחד השוערים הטובים בעולם). דור הזהב הבלגי נפרד מהמונדיאל, אבל הסיפור הגדול הוא דור זהב אחר, הצרפתי.

אנשי כדורגל לא מעטים כבר טענו שדשאן הוא הבעיה של הנבחרת הצרפתית. אבל ברגע שמגיעים לגמר אז מי באמת יכול להגיד שהם משחקים בצורה לא נכונה? כן, זה היה יכול להיראות יותר טוב אם הנבחרת הייתה מעיזה "להשפיל" נבחרות אחרות במקום ללכת אחורה אחרי כיבוש שער, אבל דשאן כבר לא ישתנה וישנה דבר. הוא מאמין בדרך הזאת, וכרגע נראה שהיא תביא לו את גביע העולם 20 שנה בדיוק לאחר שזכה בו כשחקן.

אמבפה גנב את הכותרות לאחר ההצגה מול ארגנטינה (ויכולת נהדרת גם מול הבלגים), גריזמן ממשיך להיות מעורב בכל השערים של הצרפתים אבל החלק המרכזי של הטריקולור בטורניר הוא הקו האחורי. לוריס נותן עד כה טורניר מושלם בשער. ההצלה פה, וההצלה שם הם ההבדל בין הדחה בשמינית לבין זכייה בתואר. הציוות של וראן ואומטיטי, שניים שרגילים להתמודד אחד נגד השני במשחקי הקלאסיקו וכיום מרכיבים את מרכז ההגנה הטוב במונדיאל. השלישייה שהוזכרה כאן נותנת ביטחון לשני המשחקים הצעירים, פבאר והרננדס בטורניר הראשון הגדול שלהם בבוגרים, ויחד עם העזרה של קאנטה ופוגבה מהקישור האחורי המשימה להבקיע גול נגד הצרפתים נראית בלתי אפשרית.

צרפת תעלה ביום ראשון במוסקבה לגמר הראשון שלה מאז 2006 (הנגיחה של זידאן). מישהו באמת מוכן להמר נגדם?


אנגליה Vs קוראטיה: 

נתחיל מהשורה התחתונה: כל ההזדמנויות במחצית השניה ובהארכה היו של הקרואטים. הם ניצחו בצדק והאנגלים יכולה ללכת הביתה בשלווה יחסית וללא יותר מדי חרטות. הם עשו את כל מה שהיו יכולים אך המחסור בעוד שחקן יצירתי בנבחרת הצעירה אך די אנמית של גארת' סאותגייט' עשה את שלו במאני טיים. מבחינתי, במשחק אתמול היה משהו יותר מרגש מחצי הגמר הראשון.

קרואטיה עם לב ענק, הקריאות מכל עבר למודריץ 'ה-MVP של המונדיאל' (ואולי גם מועמד מוביל לכדור הזהב?), ראקיטיץ' שהדביק נשיקה לצלם בחגיגות הסיום, פרישיץ' בהופעת ענק וכמובן מנדז'וקיץ' שגרם להתפרצות שמחה מדהימה והופיע ברגע הנכון. יזכרו אותם כגיבורים של 2018 לא משנה מה תהיה תוצאת הסיום ביום ראשון.

לגבי אנגליה, אני קצת מתקשה להבין את אלה עם השמחה לאיד, כל גל ה-Football's going home ברשתות החברתיות. הם היו צנועים בניגוד לבדרך כלל, בעיקר בצד של התקשורת, הרבה שחקנים צעירים ואלמוניים שהפתיעו בגדול עם הארי קיין אחד שאמנם יסיים ככל הנראה כמלך השערים של הטורניר אך בוודאי ירגיש שיכול היה לתרום יותר.

אי אפשר להתעלם מההגרלה הנוחה, אבל מצד שני האנגלים כבר ידעו הגרלות נוחות יחסית וברוב הפעמים זה הסתיים עם כישלון מפואר. הנבחרת הזו צריכה להיות גאה בעצמה, אנגליה השיגה הרבה מעל למצופה והחזירה כבוד, נתנה תקווה לעתיד טוב לנבחרת. האכזבה מובנת לגמרי, אבל האנגלים צריכים להרים את הראש ולחזור הביתה בעיקר עם גאווה.

הקמפיין הזה של קרואטיה, עובדתית, מבחינות מדידות רבות, הוא חסר תקדים. היא עלתה לגמר עם ארבעה מליון תושבים. קרואטיה היא גם הראשונה אי פעם להפוך פיגור לניצחון בשלושה סיבובי נוקאאוט (ולנצח בשלוש הארכות ברציפות). הם אחד מסיפורי הגבורה הנדירים של ההיסטוריה של הכדורגל הבינלאומי. השאלה רק איזה סוף יהיה לו.