תמונה: depositphotos

 

אמנם הנבחרת הצרפתית לא ניצלה אפילו חצי מהפוטנציאל שלה בטורניר הזה, אבל בסופו של דבר הם הראויים ביותר לכתר. נכון, הטקטיקה לא החמיאה לאחד הסגלים החזקים ביותר בטורניר, אבל אם מנתחים את הדרך שלהם שלב אחר שלב, קשה לחשוב על רגע שבו הנבחרת הזו הייתה באמת בסיכון. היא עשתה את שלה בשלב הבתים, נתנה רביעייה לארגנטינה המפוזרת, פיצחה את ההגנה של אורוגוואי, גרמה לבלגים להיות אלה שחוזרים עם המחמאות ולקרואטים להיות לא-יעילים לשם שינוי.

השיטה האפורה של דידייה דשאן אולי מרגיזה בהתחשב ב'מה הם היו יכולים לתת', אבל בשורה התחתונה קשה להגיד שהוא טעה. פנדל פה, קרן שם וכדור חופשי פה – בסוף גריזמן הפך את צרפת לנבחרת שמתחילה כל משחק ב1-0, ובמונדיאל הזה זה מספיק, בטח עם הקישור ומרכז ההגנה שיש לצרפתים בארסנל.

קרואטיה נלחמו כמו אריות, והיו טובים בהרבה בחצי הראשון, אבל האיכות בסוף עשתה את ההבדל. נכון, השופט נתן לפחות מתנה אחת לצרפתים (גול ראשון עם ספק נבדל של פוגבה ופנדל גבולי), אבל דווקא ביום שבו שההגנה של הטריקולור ממש לא הייתה בשיאה, קרואטיה לא הצליחה לכבוש ברגעים הקריטיים. כמות הכישרון בצרפת מזכירה את זו שהייתה לספרד לא מזמן ושזכתה ביורו, במונדיאל ושוב ביורו ברצף.

צרפת מניפה את הגביע בפעם השנייה בתולדותיה. דשאן שותף מרכזי לשתי הזכיות, אמבפה אלוף עולם בגיל 19, פוגבה משתיק את כל הביקורות, וראן משלים עונה מושלמת אחרי הזכייה של ריאל מדריד בליגת האלופות והרשימה ממשיכה. הצרפתים הם אלופי העולם וזה כל מה שחשוב להם ולמיליוני האנשים בפריז ובשאר ערי צרפת.

הבחירה במודריץ' בתור ה-MVP של הטורניר היא בהחלט ראויה לאור היכולת וההשפעה שלו על המשחק הקרואטי עד הגמר והדרך המופלאה שעשתה נבחרתו. שני השחקנים שסיימו אחריו הם אדן הזאר וקיליאן אמבפה (השחקן הצעיר של הטורניר). לשוער הטורניר נבחר טיבו קורטואה ומלך השערים הוא הארי קיין עם שישה כיבושים.

בנימה כללית, טורניר גביע העולם 2018 ברוסיה הוא אחד הגדולים שהיו בהיסטוריה, וכבר יש קולות שטוענים שהוא מתמקם לו בראש הרשימה. אמנם רמת הכדורגל לא תמיד הייתה גבוהה למדי, אך הדרמה, כמות השערים ובעיקר הקבוצתיות (רוסיה, אנגליה, קרואטיה) והחתירה לצדק על פני האינדיבידואליזם והתחמנות (ניימאר, ארגנטינה) ריגשו וסימנו באור שונה את המונדיאל הנוכחי ביחס לאחרים. וכמובן אסור לשכוח את טכנולוגיית ה- VAR, המהפכה הגדולה שנחלה הצלחה מסחררת. קטאר 2022, הספירה לאחור כבר החלה.

תמונה: depositphotos.com

 

לאחר הניצחון המיתולוגי והדרמטי של מנצ'סטר יונייטד על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות (1999), שתי המילים הראשונות של מאמנה האגדי דאז סר אלכס פרגוסון היו: "כדורגל, לעזאזל".

צמד המילים הפכו לסוג של מטבע לשוני בעולם הכדורגל, והן בהחלט יכולות לאפיין את מה שראינו הערב באצטדיון בקאזאן. צרפת הגיעה למשחק כפייבוריטית ברורה, למרות טורניר לא מרשים עד כה אך עם הסגל, ככל הנראה, הטוב בעולם הכדורגל כיום.

מולה התייצבה ארגנטינה של ליאו מסי, שעברה את שלב הבתים עם המון מזל וסובלת מבעיות בין המאמן סמפאולי לשחקנים ודיווחים על כך שאיבד את כל סמכויותיו מולם. למרות רמת הכישרון על המגרש, לא רבים ציפו למשחק איכותי לאור המעמד, אך בפועל קיבלנו את אחד ממשחקי שמינית הגמר הגדולים בתולדות טורניר גביע העולם.

הכותרת של המשחק היא הדחתו של מסי ואיבוד הסיכוי (אולי האחרון שלו) לזכות בגביע העולם ולהיפטר מהצל של מראדונה, אבל סיפור הגדול הוא ללא ספק קיליאן אמבפה.

חלוצה של פ.ס.ז', עוד לא בן 20, כבר ביסס את עצמו בשתי העונות האחרונות כאחד השחקנים הטובים באירופה, אבל היום עשה באמת את קפיצת המדרגה בדרך ללבל של מסי ורונאלדו, עם הצגה ענקית שכללה סחיטת פנדל (גריזמן) אחרי פריצה מסחררת ועוד שני שערים קריטיים בחצי השני שסידרו לצרפתים מקום ברבע הגמר. בטווח קיבלנו את שער הטורניר (פבאר) אחרי שדי מריה ומרקאדו הדהימו והפכו את התוצאה. קון אגוארו המחליף רק צימק בתופסת זמן.

האלביסלסטה חוזרים הביתה אבלים וחפויי ראש, בעוד הצרפתים ממשיכים הלאה לרבע הגמר ויחכו ליריבה (אורוגוואי או פורטוגל) כשהמטרה ברורה – לזכות בגביע העולם לראשונה מאז 2002. עם שחקן על כמו קיליאן אמבפה, היא בהחלט נמצאת בהישג יד.

 

תמונה: depositphotos

ארגנטינה ביכולת בינונית אבל לחימה חסרת פשרות (מסצ'ראנו שיחק כחצי שעה מכוסה בדם) מצליחה לעלות לשלב הבא בצורה סופר דרמטית לאחר עוד פיניש מרתק למשחק במונדיאל הזה.

קשה להאמין שהם יוכלו לעשות את זה עוד הרבה פעמים מול נבחרות עדיפות (צרפת בשמינית הגמר), אבל לפחות הארגנטינאים קמו מהקבר ועמדו במשימה שהייתה נראית כבר אבודה רק לפני מספר ימים. ליאו מסי סוף סוף יזכה ללילה אחד של שינה טובה על אדמת רוסיה.

הכוכב של ברצלונה פתח בצורה מצוינת את המשחק עם שער יוצא מן הכלל, המשיך עם בעיטה חופשית לקורה ומספר מסירות מסוכנות ובאופן כללי היה הרבה יותר פעלתן מהמשחקים הקודמים, אבל במחצית ה 2 הוא נעלם ביחד עם כל הנבחרת שלו שרק במזל לא ספגה יותר משער אחד (פנדל מדויק של ויקטור מוזס).

המאמן סאמפולי חיכה עד הדקה השמונים בשביל להכניס את אגוארו, המשיך להתעלם מדיבאלה וראה את היגוואין חלוד מאי פעם – ומה בסוף? מרכוס רוחו, הבלם/מגן הגיח למרכז הרחבה כמו חלוץ 9 קלאסי ובעט (עם רגל ימין החלשה!) כדור מהאוויר ששווה כל כך הרבה לעם הארגנטינאי (תשאלו את מראדונה ביציע) ולמורשת של מסי. החלום עדיין בחיים, לפחות עד יום שבת בערב.

כנראה שזה היה גדול עליו.

כנראה שהשיא מאחוריו

מנטאלית הוא חלש יותר מרונאלדו

השחקנים סביבו לא מספיק טובים

במונדיאל הקודם סחב את נבחרת ארגנטינה עד לגמר

הוא הוכיח שהוא בנאדם

יכול להיות שהוא בדיכאון

מאמן לא איכותי

הסימנים כבר היו במוקדמות

גורל הנבחרת נחרץ עם ביטול ההגעה לכותל והמשחק מול ישראל

ליאונל מסי- מגדול השחקנים המשחקים כיום עף בשלב הבתים עם ארגנטינה

 

 

תמונה: depositphotos.com

 

אני חייב להודות, לא הייתה לי הרגשה חיובית בנוגע למשחק שאמור היה להתקיים לפני כשבוע בין ישראל לארגנטינה. נכון, ההתאחדות הארגנטינאית הייתה צריכה את הכסף שהוצע לה, והרעיון של עוד משחק הכנה כדי להתכונן בצורה טובה יותר לגביע העולמי לא נשמע מזיק, אבל בכל זאת, הייתה הרגשה מעט מוזרה לפני ההגעה של נבחרת ארגנטינה, לא של משחק כדורגל אמיתי ואכן וכל הפסטיבל סביב מסי שעתיד היה להתרחש כאן נמנע בסופו של דבר בגלל מספר סיבות (מירי רגב, הפלסטינים, ה-BDS או אולי מסי וחבריו בעצמם).

כאמור, השורה התחתונה היא – הארגנטינאים לא הגיעו לארץ, לא ביקרו במקומות הקדושים ולא השאירו פתק בכותל. הדבר גרם לאכזבה ובעיקר למבוכה גדולה לכל המעורבים באירוע, בראש ובראשונה שרת התרבות והספורט מירי רגב.

אתמול, במחזור הפתיחה של גביע העולם, סיימה ארגנטינה בתיקו 1:1 מתסכל מול נבחרת איסלנד, כאשר מסי החמיץ פנדל מכריע והקבוצה סבלה מיום שבו שום דבר לא הלך לכיוונם. התגובות של ישראלים ברשתות החברתיות לא איחרו לבוא: ("מסי, אמרנו לך לא להתעסק עם מירי רגב"), ("מירי רגב הזמינה את השוער של איסלנד להנחות את האירוויזיון"), ("מירי רגב 0-1 מסי").

אז נכון שארגנטינה חווה כישלונות מתמשכים כבר 32 שנה, מאז אותה זכייה מפורסמת של מראדונה בגביע העולם. נכון גם שהתלות במסי היא מוגזמת עד בלתי הגיונית ושהסגל (וההרכב שעלה אתמול) מעט תמוה וסופג לא מעט ביקורות, אבל בואו נודה, זה די נחמד להרגיש סוף סוף רלוונטים בגביע העולם.