תמונה: עמוד הפייסבוק של לאה קטמין/ @LeahKatamin

"היה מאוד סמלי שדווקא אחמד עאבד כבש נגד בית"ר", אמרו שחקנים בהפועל, שחגגו אתמול בסיום המשחק עם האוהדים. אפילו האחים שרון ואיציק ניסנוב ירדו לכר הדשא והצטרפו למסיבה המאולתרת. מיד אחרי השער של עאבד נזרק רימון עשן צהוב מיציע אוהדי בית"ר ואוהדי הפועל טענו כי הושלך לעברם.

בהפועל ת"א חגגו ניצחון חוץ ראשון (0:1) מזה עשור בטדי ועקצו את היריבה המיתולוגית. לא מספיק שהקבוצה מהבירה חווה עונה כושלת וכבר ידעה לפני דקות הסיום אמש שתשחק בפלייאוף התחתון של הטבלה, היא גם נאלצה לסבול (תרתי משמע) משער ניצחון אדום בתוספת הזמן (מישהו אמר ערן זהבי?), כזה שככל הנראה הבטיח לאדומים עונה נוספת בליגת העל. בטדי. וכובש השער הוא לא אחר מאשר אחמד עאבד – לא פחות מתסריט הבלהות של הקהל הבית"רי.

אין זה סוד כי היריבות בין בית"ר להפועל היא מהיריבויות הוותיקות והטעונות ביותר בכדורגל הישראלי, ולא אחת קרה שמפגשים אלו הובילו לגילויי אלימות בין מחנות האוהדים, ואף במגרש בין שחקני הקבוצות.

היריבות בין שתי הקבוצות סובבת סביב הרקע הפוליטי-האידאולוגי המנוגד בין מרכזי הפועל ובית"ר ועל האופן בו שניהם הצטיירו במשך השנים בציבור הישראלי – הפועל הוא איגוד ספורט המזוהה עם השמאל וככזה הוא ייצג את המעמד הגבוה, הממסד האשכנזי וההסתדרות. בית"ר הוא איגוד ספורט המזוהה עם הימין וככזה הוא ייצג באופן מסורתי את השכבות החלשות ומאבקם בממסד, ציבור המזרחים ואת ההתנועה הרוויזיוניסטית. בשל סיבה זו לא אחת קורה שבמשחקים נוכחים חברי כנסת, שרים ואפילו ראשי ממשלה משני קצוות הקשת הפוליטית, בעיקר בתקופת בחירות.

חשוב לציין כי בבית"ר ירושלים לא שיחק שחקן ממוצא ערבי מעולם. בעלי הקבוצה החל מהעונה הנוכחית, משה חוגג, אמנם אמר כי הגיע בין היתר "כדי לבצע שינוי חברתי" וש-"דת לא תהווה פקטור בבחירת שחקנים בבית"ר ירושלים". אבל עד כה בשני מועדי העברות שהתקיימו בתקופתו של חוגג כבעלי בית"ר, עדיין לא הגיע שחקן 'לא יהודי' לקבוצה. מספיק להזכיר את הסרט "טהורה לעד", שזכה באוקטובר האחרון בפרס אמי, המתאר בדיוק את התגובה האלימה של הקהל של בית"ר לצירופם של שני שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה לפני מספר שנים (השחקנים הוברחו בתוך מספר חודשים ביחד עם המנכ"ל דאז ושחקן העבר של הקבוצה איציק קורנפיין), כדי להבין את הסיטואציה חסרת התקדים שמתרחשת באחד ממועדוני הספורט הגדולים בישראל.

מה שכן, מסביב לקבוצה נראה כי אכן קורים תהליכים חיוביים יותר בנושא. כזכור, החל משנת 2016, בהחלטה משותפת של הקבוצות בית"ר ירושלים ובני סכנין, ובתיאום עם מנהלת הליגה לכדורגל, הוחלט כי המשחקים בין הקבוצות ישוחקו ביניהם ללא קהל חוץ לקבוצה האורחת. מפגש זה הוא היחידי בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שתואם כך מראש בין שני מועדונים יריבים בגלל המתיחות בין הקהלים שלהם. בספטמבר של העונה הנוכחית, במסגרת פועלו של חוגג למיגור תופעת הגזענות בכדורגל הישראלי, נחתם הסכם בין הקבוצות שהחזיר את קהלי החוץ למפגשים בין המועדונים. למרות הצעד המתבקש, נראה כי היום שבו נראה שחקן ערבי משחק במדים הצהובים שחורים נמצא עוד הרחק הרחק מאיתנו.

בחזרה לאתמול. לראות את עאבד ואת חברו לקבוצה הקשר רמזי ספורי, שמודים לאלוהים שלהם אחרי גול דרמטי מול קבוצה שמסרבת להחתים שחקנים מוסלמים כעקרון, ועוד במגרשה הביתי – זהו ללא ספק אחד מהרגעים והתמונות היותר משמעותיות של העונה ובכלל במדינה, בטח בכל הבלאגן הפוליטי שאנחנו נמצאים פה רגע לפני הבחירות

נתון פיקנטי לסיום – אחמד עאבד עם שער ליגה רביעי בקריירה מול בית"ר. יש רק שתי קבוצות מולן הוא כבש יותר שערים – 5 מול הפועל חיפה ונגד קבוצתו הנוכחית, הפועל תל אביב. והנה לכם שחקן ערבי שאוהב לשחק בירושלים.

תמונה: depositphotos

 

ליגת ג'פניקה יצאה לדרך באופן רשמי בדיוק לפני כחודש (25.8), לכן זהו בדיוק הזמן לעשות קצת סדר אחרי ארבעת המחזורים הראשונים והדי מפתיעים שקיבלנו. הנה תמונת מצב ראשונה לעונה הנוכחית, בהתאם למיקום הקבוצות בטבלת הליגה.

1. מכבי תל אביב (10 נק') – לאחר הפרידה מג'ורדי קרויף, מכבי יצאה לעידן חדש – עידן ולדימיר איביץ'. המאמן הסרבי אמנם חווה הדחה מוקדמת מאירופה, אבל בגזרה המקומית הקבוצה שלו עושה את העבודה כאשר היא בלתי מנוצחת ומסתכלת על כל הליגה מלמעלה. הרכישה של איתי שכטר מוכיחה את עצמה, והשילוב שלו עם אלירן עטר מסתמן ככזה שיעשה כאב ראש גדול להרבה הגנות העונה. גם השחקנים הצעירים שחזרו מהשאלות הופכים לאט לאט לחלק אינטגרלי מהקבוצה, כשהבולטים הם דן גלזר, רוסלן ברסקי ויונתן כהן. המבחנים האמיתיים של הקבוצה צפויים להגיע בשבועות הקרובים, כשהצהובים יתמודדו עם מכבי חיפה (גמר גביע הטוטו), יפגשו את הפועל לדרבי לוהט ובמחזור שלאחר מכן יתארחו בטדי.

 

2. הפועל חדרה (10 נק') – נכון לכרגע, פשוט לעמוד ולמחוא כפיים לניסו אביטן ולשחקנים שלו. הקבוצה שהדהימה אשתקד והצליחה לעשות היסטוריה ולהעפיל לליגה הבכירה, כלל לא ידעה אם היא תצליח לפתוח את העונה הנוכחית בעקבות בעיות תקציב. בסופו של דבר, העירייה הצליחה להביא את הסיוע והקבוצה קיבלה מהבקרה התקציבית את האישור המיוחל להירשם לליגה. למרות הבעיות הכלכליות, נראה שהיא פגעה עם שני זרים נהדרים שלוקחים על עצמם את הקבוצה. הראשון הוא לוסיו, שהוחתם בזמנו על ידי הפועל ב"ש אך לא באמת קיבל צ'אנס אמיתי להוכיח את עצמו. בחדרה לוסיו מקבל את מלוא הקרדיט בהתקפה, ובמחזור האחרון הוא החזיר עם שער בכורה ובישול. המצטיין של הקבוצה בינתיים הוא פלומיין הצרפתי, קשר הכנף שמעורב במרבית המהלכים ההתקפיים של קבוצתו וכבר מסומן בפנקס של כל הגדולות. חדרה חיה בחלום, ובפועל הנקודות שאגרה עד כה יעזרו לה בקרבות הירידה הצפויים לה בהמשך, למרות הפתיחה חסרת התקדים.

 

3. מכבי פ"ת (8 נק') – רבים חשבו שההחתמה של גידי קאניוק, שמשחק על אותה המשבצת של יוסי בניון, לידור כהן ומנור סלומון תפגע בהיררכיה שנבנתה בחלק השני של העונה הקודמת ותוציא את הקבוצה מאיזון, אבל אלישע לוי יכול לסמן וי על הקאמבק של האקס וכמו כן על פתיחת העונה הטובה של קבוצתו. המלאבסים הראו הרבה אופי במחזור האחרון עם מהפך דרמטי בסמי עופר מול מכבי חיפה, כשבמחזור הראשון הקבוצה סיפקה את אחת התצוגות היותר מרשימות של העונה עם רביעייה על הראש של גיא לוזון ובית"ר ירושלים. יחד עם תאי רביבו המוכשר שנראה כמו שחקן נהדר, לפ"ת יש סגל שחקנים סופר מוכשר שבהחלט צריך להיות בפלייאוף העליון בסיום העונה ואף לפזול לכרטיס לאירופה.

 

4. מ.ס אשדוד (7 נק') – המקדוני בלגויה מילבסקי, ששיחק באשדוד בתחילת שנות האלפיים, קיבל מג'קי בן זקן את ההזדמנות הראשונה שלו בקבוצת בוגרים ונכון לארבעת מחזורי הפתיחה הם בהחלט יכולים להיות מרוצים מקצב צבירת הנקודות. גם השנה הקבוצה מעיר הנמל צפויה להילחם על חייה עד הרגע האחרון, בטח אחרי שרכשה בקיץ את קבלת הירידות בן רייכרט. הסגל של מ.ס אשדוד הוא מהחלשים בליגה אם לא החלש ביותר, לכן אשדוד מנסה לשחק סגור יותר במטרה קודם כל לא להפסיד, ונכון לכתיבת שורות אלו זה דווקא מצליח למילבסקי ושחקניו.

 

5. הפועל ת"א (5 נק') – אחרי החזרה המהירה לליגה הבכירה, אוהדי הפועל תל אביב מאמינים שלקבוצה שלהם יש מקום בפלייאוף העליון. קובי רפואה העלה את הקבוצה עם רצף תוצאות מרשים אחרי שהחליף את מוטי איווניר בתחילת העונה הקודמת, אבל הביקורות היו מאז ועד והיום בנוגע לאיכות הכדורגל. לכולם ברור, מהבעלים ועד לאחרון האוהדים, שמה שהספיק בשנה שעברה לא יספיק העונה, ולכן הקבוצה התחזקה בהתאם והחליפה את כל השלישייה הקדמית, בראשותו של עומר דמארי שחזר לקדנציה מספר 2 במקום שבו הוא הכי הצליח. רועי זיקרי, שסוף סוף הצטרף באופן רשמי, הוא השחקן הדומיננטי ביותר בחלק ההתקפי של האדומים במחזורי הפתיחה, ויחד עם עאבד וקאיו שלא מצא את עצמו במכבי חיפה וצריך להיכנס לעניינים, יש בהפועל פוטנציאל לעונה מאוד מעניינת.

 

6. עירוני ק"ש (5 נק') – נראה שאיזי שרצקי איבד עניין בקבוצה או יותר נכון בכל הנוגע לשאיפות הגבוהות כפי שהוא הצהיר מדי שנה. הוא החליט להשאיר את חיים סילבס, החלטה מצוינת אמנם, אבל בחר למכור את נייג'ל האסלביינק ברגע האחרון של חלון העברות, והשאיר את מאמנו בבעיה קשה. ק"ש החזירה לשורותיה שני שחקנים שכבר עשו חייל בקבוצה, וובה בראון ושמעון אבוחצירה, וגם שחקן הרכש ההולנדי לוי גארסיה נראה כבינגו נוסף, אבל ספק אם הקאדר הנוכחי יכול להוביל את הקריה ליותר ממקום בטוח במרכז הטבלה.

 

7. הפועל רעננה (5 נק') – קורצקי עשה עבודה מצוינת בעונה החולפת, עם הישארות מוקדמת יחסית וכדורגל איכותי שהוביל את הקבוצה למרחק נגיעה מגמר גביע המדינה. העונה נראה שהדברים ילכו קשה יותר, ואין ספק כי המאמן, הבעלים והאוהדים יקנו בשתי הידיים את המיקום הנוכחי. רעננה איבדה בפגרה את שלושת השחקנים הטובים ביותר שלה, הבלם מוחמד עלי קמארה שחתם ביאנז בויז השווייצרית, הקיצוני רועי זיקרי שחזר לקבוצתו הפועל ת"א והחלוץ שמעון אבוחצירה שהצטרף לק"ש. החיזוק שהגיע די בינוני והקבוצה צפויה להתמודד במאבקי ההישרדות.

 

8. הפועל חיפה (4 נק') – גם ניר קלינגר ידע שהעונה החולפת היא דבר שפשוט אי אפשר לשחזר, בטח לא להתעלות עליו. היה בהפועל חיפה סוג של קסם שקשה להסביר במילים, כשגם עזיבה של הכוכב הגדול חנן ממן באמצע העונה לא מנעה מהקבוצה להיאבק בצמרת עד לרגעים האחרונים, לקחת את הכרטיס לאירופה והדובדבן שבקצפת כמובן – זכייה בגביע עם שלושה שערים לרשת של בית"ר ירושלים בטדי. קלינגר רצה ללכת לנבחרת, אבל הבחירה במודל האוסטרי גרמה לו להישאר בכרמל ולראות שחקנים בולטים כמו שיימן, תורג'מן, בן בסט וברסקי עוזבים ומותירים חלל גדול. הבסיס של הקבוצה עדיין יציב, אך ספק אם נס נזיר, אלי אלבז ובן אז'ובל מסוגלים להיכנס לנעליים של החלוצים שעזבו ולספק את הסחורה. בינתיים זה לא נראה כך, ולפתע התסריט שבו הפועל חיפה חוזרת לפלייאוף התחתון לא נראה כל כך מופרך.

 

9. מכבי חיפה (4 נק') – מה עוד יש להגיד על מכבי חיפה שכבר לא נאמר? גם המהפכה ההולנדית נראית בדרך הבטוחה לקריסה. המנהל המקצועי מו אלאך לא ביצע שינויים משמעותיים בפגרה והאמין שהסגל הנוכחי (בדגש על שחקני הבית הצעירים) יעשה את קפיצת המדרגה והקבוצה תתקדם בדרך חזרה לימים היפים, אבל בינתיים מלבד 45 דקות טובות מול מכבי פ"ת זה נראה בדיוק כמו בעונה הקודמת, הן מבחינת היכולת המקצועית והן מבחינת צבירת הנקודות. נראה שימיו של פרד רוטן ספורים, אבל ספק אם שינוי נוסף בעמדת המאמן הוא מה שישנה את העונה של הירוקים.

 

10. בית"ר ירושלים (4 נק') – אלי טביב הלך, והבעלים החדש משה חוגג קיבל במחזור האחרון סוף סוף קצת נחת עם ניצחון הבכורה של קבוצתו נגד בני סכנין. חוגג נמצא רק מספר שבועות בקבוצה וכבר הספיק להשקיע מיליונים רבים ברכש מאסיבי. הקבוצה עדיין לא נראית מחוברת, אבל זה טבעי לשלב זה וברגע שהשחקנים יכירו אחד את השני ויהיו מתואמים, יש לקבוצה של אוחנה וחוגג פוטנציאל לשחזר את ההישגים המרשימים מהעונה הקודמת. סימן שאלה גדול הוא המאמן גיא לוזון, שכשל בקבוצות הגדולות האחרות אותן אימן וכלל לא בטוח שהוא האיש הנכון למשימה. גם ערן לוי, שלא מקבל דקות משמעותיות, עשוי להיות חומר נפץ בחדר הלבשה שיכלול כמה שמות גדולים ולא מעט שחקנים מתוסכלים.

 

11. בני סכנין (3 נק') – בסכנין החליטו ללכת על בני בן זקן, מאמן בית"ר אשתקד שהוביל אותה לכמה מרגעי השיא שלה בשנים האחרונות אבל ספק אם היה האיש שבאמת קיבל את ההחלטות בפועל. זהו המבחן האמיתי של בן זקן, שקיבל מהנהלת סכנין יד רחבה ושחקני רכש מוכחים בדמותם של מהראן ראדי, מוחמד גאדיר וקלאודמיר פריירה. המהלך החשוב של הקיץ היה ההתעקשות לשמור על פיראס מוגברי, ולמרות פתיחת עונה מאכזבת יש בסכנין פוטנציאל להגיע רחוק העונה.

 

12. בני יהודה (3 נק') – הראש של הבעלים נמצא בחקירות, הסגל בינוני ומורכב מהרבה שחקנים צעירים והקבוצה מגיעה לאחר עונת שיא שכללה פלייאוף עליון ומאבק עיקש נגד כל קבוצה שעמדה מולה. אין ספק שליוסי אבוקסיס תהיה משימה קשה להגיע עם הקבוצה הנוכחית ליותר מאזור מרכז הטבלה, ולפי איך שהדברים נראים האוהדים הכתומים לא יתנגדו ללכת לים בחודשים אפריל מאי, העיקר לא להיאבק בתחתית.

 

13. הפועל ב"ש (3 נק') – אחרי שלוש עונות גדולות התחילו בבירת הנגב להרים טיפה את האף, והבעיות לא איחרו להגיע. החלטות מקצועיות תמוהות בפגרה בכל הנוגע לרכש (ההחתמה והשחרור של השוער אנסטיס, העזבתו של חיימוב, הוויתור על אייבינדר ושיימן וכו') פגעו מאוד במרקם של הקבוצה והיוו חלק מההדחה המוקדמת מאירופה. הקבוצה התאפסה על עצמה בדדליין והחתימה את האסלביינק ודיא סבע שאמורים לשדרג את המשחק ההתקפה, אבל גרמו למרמור אצל שחקנים בולטים כמו חנן ממן ובן שהר. ההגנה ומרכז השדה של הבאר שבעים לא חוזקו כראוי וההתקפה כאמור לא מאוזנת. ברק בכר ניצב בפני האתגר הגדול ביותר שלו, להעיר מחדש את הקבוצה שלו וללכת עד הסוף כשהמטרה היא אחת – אליפות רביעית ברציפות.

 

14. מכבי נתניה (1 נק') – נתניה עשתה את כל הטעויות האפשריות. זה התחיל עם הוויתור והפרידה מערן לוי, שהיה תפור על המועדון והמנהיג הבלתי מעורער על המגרש ומחוצה לו. זה המשיך עם מכירתו של דיא סבע ממש ביום האחרון של חלון העברות, כשהתקבלה הצעה שהיה קשה מאוד להגיד לה לא. נראה שבעיר היהלומים לא באמת היו מוכנים לתסריט שבו הם מאבדים את שני הכוכבים שלהם, ששווים ביחד יותר מ-40 שערי ליגה. בנוסף אליהם, גם שני שחקני מפתח עזבו את נתניה וחזרו לקבוצות האם שלהם, דן גלזר למכבי ת"א וראמזי ספורי להפועל ת"א. הרכש שנתניה הביאה בתגובה די חיוור, כאשר מלאכת השערים צפויה ליפול בעיקר על גיא מלמד שהגיע בעסקת סבע. נתניה כעת סוגרת את הטבלה, אבל אם דרפיץ' וברדה לא יצליחו להמציא את עצמם מחדש ולבנות תלכיד חזק גם ללא לוי וסבע, הם לא צפויים להתקדם יותר מדי במעלי הטבלה.

 

המחזור הבא צפוי להיות המעניין ביותר עד כה, לפחות על הנייר, כאשר הפועל ומכבי תל אביב ייפגשו בדרבי הראשון של העונה, בעוד שמכבי חיפה תארח את הפועל באר שבע לקרב גדול בין שני מועדונים לחוצים. המחזור הקרוב ואלו שיבואו אחריו כבר יתנו לנו תמונה כוללת ייותר ומסקנות מגובשות בנוגע לציפיות של כל אחת מ-14 קבוצות הליגה להמשך עונת המשחקים.

תמונה: depositphotos

 

מהראן ראדי, קשר מרכזי, זכה ב-6 אליפויות ברצף. 3 אליפויות רצופות עם מכבי תל אביב ו-3 רצופות עם הפועל באר שבע. בימים אלה מחפש ראדי קבוצה חדשה בעלת שאיפות צנועות יותר. הפועל תל אביב וראדי מגלים עניין הדדי אך עד כה אין שום הסכמה כספית, וראדי עשוי למצוא את עצמו בקבוצה אחרת.

חשוב לזכור, מבחינה היסטורית הייתה זו הפועל תל אביב – הקבוצה הראשונה ששחקן ערבי ישראלי ששיחק בה הפך לכוכב ובכך תרם לדו קיום והשתלבות החברה הערבית בישראל. ריפעת (ג'ימי) טורק הפך לסמל הקבוצה, לאחר מכן היה גם חלק מנבחרת ישראל ובמשך שנים היה דמות בולטת בעולם הכדורגל הישראלי ותרם רבות לדו קיום. יחד עם טורק גרעין אוהדים רחב מאוד התפתח סביב הפועל תל אביב, גרעין שמלווה את הקבוצה עד היום למשחקים.

לאחר טורק היה זה וואליד באדיר שתפס את מקומו בהפועל תל אביב הגדולה של עונת הדאבל, וכמו כן גם סלים טועמה יחד הובילו את הקבוצה להישגים גם בזירה האירופית (רבע גמר גביע אופ"א ב-2002).

מאז עברו בהפועל מספר שחקנים מהמגזר אבל אף אחד מהם לא הצליח להטביע את חותמם ( סארי פאלח, סיראז' נסאר, ויקטור מרעי וכו').

ייתכן ורמזי ספורי ייכנס למשבצת של שחקן מוביל בעתיד כלשהו כשיחזור מעונת השאלה, אבל עד שזה יקרה צריכה הפועל תל אביב מנהיג שקט ומנוסה על הדשא. כמו כן, אין זה סוד שהפועל תל אביב צריכה שחקן מהמגזר כדי להחזיר את קהל אוהדיה הערבים ישראלים למגרשים. לא רק מאזור יפו אלא מכל רחבי הארץ.


 

שם: מהראן ראדי

גיל: 36.

אליפויות: 6.

גביע המדינה: 1.

גביע הטוטו: 2.

 

ראדי התחיל את הקריירה בקבוצת הנוער של מכבי תל אביב, אך התגלגל עד לליגות הנמוכות ואת הופעת הבכורה שלו בליגת העל עשה במדי מכבי הרצליה. בהמשך עבר בבני יהודה, הפועל עכו ובבני סכנין, בה עשה את הפריצה הגדולה (והמאוחרת שלו) עם עונה של 13 שערים ו-10 בישולים בדרך לפלייאוף העליון. התחנה הבאה הייתה מכבי תל אביב, בה מהר מאוד הפך לשחקן מוביל (מלך הבישולים של הליגה בעונתו הראשונה בצהוב). בסך הכל ראדי זכה בשלוש אליפויות, גביע המדינה ובגביע הטוטו, לפני שעזב ליריבה בצמרת הפועל באר שבע. במדי באר שבע זכה ראדי, שוב, בשלוש אליפויות המדינה (כולל אחת היסטורית אחרי 40 שנה), היה חלק מהקבוצה שעלתה לשלב הנוקאאוט בליגה האירופית והייתה מרחק נגיעה מהעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות. בתום העונה האחרונה הסתיים חוזהו בקבוצה, והוא החליט לחפש אתגר חדש. לראדי יש גם 10 הופעות במדי נבחרת ישראל, בהן הבקיע שער אחד.