מאת: מערכת

שלב הבתים של ליגת האלופות מגיע לקיצו עם מחזור סיום מרתק. היום (ג') ומחר ייחרצו גורלות ובחלק מהבתים הכל עדיין פתוח. אפילו אלופת אירופה ליברפול יכולה למצוא את עצמה בחוץ, ולמרבה ההפתעה הקבוצה היחידה מלבד ברצלונה שהבטיחה את מקומה היא לייפציג הגרמנית. אז מה צריך לקרות ומי עוד יכולה להפתיע? אנחנו בחרנו עבורכם את שלושת המשחקים שפשוט אסור לכם להחמיץ במחזור הסיום של הצ'מפיונס.

1. רד בול זלצבורג – ליברפול (היום, 19:55 – בית ה')

המחזיקה בתואר אמנם נמצאת במקום הראשון בבית ערב המחזור, אבל נאפולי וזלצבורג עדיין יכולות לעקוף אותה – אם כי הסיכויים עדיין לטובת מוליכת הליגה באנגליה. כדי שיורגן קלופ ימצא את עצמו בחוץ, הוא צריך להפסיד לאוסטרים ושנאפולי לא תפסיד לגנק. החלק השני כנראה יקרה אבל הפתעה של זלצבורג, גם אם לא בגדר הבלתי אפשרי (אחת מקבוצות ההתקפה הטובות באירופה אותה מוביל נער הפלא ארלינג האלאנד), היא עדיין לא סבירה.

הקבוצה הביתית כבר הבטיחה לעצמה את המשך ההשתפות במפעלים האירופים אחרי ה – 1:4 הקליל על גנק הבלגית במחזור הקודם, אבל כאמור היא חייבת לנצח את ליברפול כדי לסיים במקום המוביל לשמינית הגמר – או על חשבון ליברפול, או על חשבון נאפולי (תארח במקביל את גנק ולמרות כל הבעיות על המגרשה ומחוצה לו, צפויה לנצח ולהעפיל).

האיטלקים לא ניצחו כבר תשעה משחקים ברציפות בכל המסגרות, וההתדרדרות מחוץ למקום המוביל לאירופה בסרייה A מלחיצה את המערכת הסובלת גם ככה מיחסים עכורים בין השחקנים והמאמן קרלו אנצ'לוטי (עשוי להיות משחקו האחרון בתפקיד) להנהלת הקבוצה. גם על גנק עוברת תקופה לא קלה, אבל בשבת האחרונה היא חזרה לנצח אחרי שמונה משחקים בהם זה לא קרה והיא תשמח לנסות ולקלקל ליריבתה.

יורגן קלופ. אלופת אירופה תיפרד מהמפעל כבר בשלב הבתים? (תמונה/ depositphotos)

 

2. אינטר – ברצלונה (היום, 22:00 – בית ו')

מיד לאחר הגרלת שלב הבתים, כשהתברר שאחת מהשלוש (ברצלונה, אינטר, דורטמונד) לא תהיה בשמינית הגמר, אינטר ידעה שזה יהיה קשה. הקבוצה של אנטוניו קונטה נמצאת בעיצומה של עונה נהדרת ומוליכה את הליגה האיטלקית בקרב צמוד מול האלופה הנצחית יובנטוס, אבל בליגת האלופות היא עשתה טעות אחת יותר מדי. מלבד ההפסד הכפול לדורטמונד, איבוד הנקודות במחזור הפתיחה בבית מול סלביה פראג עשוי בהחלט להיות בעוכריה וכעת היא מגיעה למחזור הסיום כשהיא במצב הגרוע מבין השלוש: על הנראזורי להשיג נגד ברצלונה תוצאה טובה יותר מזו שתשיג דורטמונד בבית נגד פראג. לכן על החבורה של קונטה לתת תשעים דקות טובות נגד בארסה ולהחזיק אצבעות לצ'כים, או שאת המשך העונה שלה היא תעשה בליגה האירופית.

אינטר לא הפסידה בסן סירו בתשעת המשחקים האחרונים שלה נגד קבוצות ספרדיות (שלושה ניצחונות ושש תוצאות תיקו). בעונת הטרבל המיתולוגית עם ז'וזה מוריניו היא גברה 1:3 על ברצלונה למרות שנקלעה לפיגור. למזלה של אינטר, היא קיבלה בתחילת השבוע בשורות טובות כשהתברר שליאו מסי יקבל מנוחה ולא יהיה בסגל למשחק.

דורטמונד, שתשחק במקביל נגד סלביה בזיגנאל אידונה פארק, נמצאת בכושר טוב לאחר שני ניצחונות ליגה רצופים, האחרון שבהם 0:5 מוחץ על דיסלדורף כאשר מרקו רויס וג'יידון סאנצ'ו כבשו צמדים. הקשר אקסל ויטסל ייעדר בשל פציעה כמו גם תומאס דלאייני ומרסל שמלצר.

האם ברצלונה תעזור לדורטמונד להעפיל לשלב הבא ללא האיש הזה? (תמונה/ depositphotos)

 

3. אייאקס – ולנסיה (היום, 22:00 – בית ח')

הקבוצה המלהיבה ביותר במפעל אשתקד ממשיכה להציג כדורגל התקפי ויפה לעין, אך למרות מספר תצוגות מרשימות היא עלולה לסיים את דרכה כבר מחר בלילה. תיקו במשחק הביתי מול הספרדים יספיק לדאבליסטית ההולנדית להעפיל לשלב שמינית הגמר, בניסיון לשחזר את ההישג המדהים מהעונה שעברה – חצי הגמר. אייאקס נכנעה לראשונה העונה במחזור האחרון בליגה, אבל נהנית מעונת שיא של הקיצוני הנפלא חכים זיאש (מוביל את טבלת הבישולים במפעל עם חמישה) אשר כבש שער אדיר בניצחון 0:3 של אייאקס על אדמת ספרד במפגש הראשון בין הקבוצות.

בצד השני, ולנסיה ביצעה קאמבק גדול בליגה המקומית כשמחקה פיגור 2:0 בדרך לניצחון 2:3 על לבאנטה. העטלפים יצטרכו להסתדר ללא השוער הראשון יאספר סילסן, שלא התאמן באופן סדיר בימים האחרונים. ולנסיה יודעת שהמשימה שעומדת בפניה לא פשוטה בכלל, לנצח באחד המגרשים היותר קשים באירופה ב-2019, בידיעה שכל תוצאה אחרת תוביל אותה היישר לליגה האירופית.

הצלע השלישית, צ'לסי, תשחק מול ליל הצרפתית ולא צפויה להיתקל בקשיים יוצאי דופן. הבלוז יצטרכו להתאושש מההפסד לאברטון בליגה ולעשות את המוטל עליהם במגרש הביתי שלהם, ולקוות שאייאקס תעשה את העבודה במקביל. במחזור הקודם באלופות הקבוצה של פרנק למפארד סיימה בתיקו 2:2 דרמטי בולנסיה, נקודה יקרה שמצטרפת ל- 4 הנקודות שהשיגה מול אייאקס ושלמעשה ייתנו לה את המקום בין 16 האחרונות.

האם ההולנדים יכולים לשחזר את ההישג מעונה הקודמת? (תמונה/ depositphotos)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה: depositphotos

ברצלונה היא ככל הנראה קבוצת הכדורגל הגדולה ביותר בעולם, מותג ענק בפני עצמו וגם הנתונים היבשים בעדה – הקבוצה זכתה בעוד אליפות מקומית, הייתה במרחק גול אחד מגמר ליגת האלופות והפסידה בגמר הגביע הספרדי השישי ברציפות שהיא מגיעה אליו. אה כן, ויש לה את השחקן הטוב בעולם ואולי בהיסטוריה של המשחק. על הנייר אין הרבה בעיות.

אבל המצב בקטאלוניה רחוק מלהיות אידיאלי. למעשה, מדובר באחד הקיצים החשובים ביותר של המועדון בשנים האחרונות, בו יצטרכו להתרחש כמה שינויים משמעותיים, בעיקר מבחינה מקצועית, בשביל שהקבוצה תחזור להיות מספר 1 ביבשת. אספנו עבורכם 10 סיבות מדוע ברצלונה צריכה להתחיל במהפכה, כשבראש ובראשונה מדובר בהחלפת המאמן ארנסטו ואלוורדה.

1. אי קידום צעירים: אפשר לקבל את הטענה לפיה הם לא מספיק טובים, אפשר להבין שכמאמן ברצלונה אתה חייב להביא קבלות וצעירים חסרי ניסיון זה הימור, ובכל זאת – היה השנה זלזול גדול בשחקנים הצעירים של ברצלונה. אפילו במשחקי הליגה האחרונים, אחרי שהאליפות כבר הוכרעה והראש בכל מקרה היה בצמד המשחקים מול ליברפול, שחקנים צעירים כמו פוץ' ואלניה לא קיבלו מקום בהרכב. מדוע להביא מראש שחקן כמו בואטנג, שברור שהוא לא ברמה ובידיעה שיירקב על הספסל? בטח שיש לך חלוץ צעיר ומוכשר כמו רואיז שפשוט לא קיבל צ'אנס. בכל תקופתו של ואלוורדה כמאמן, שום צעיר לא עשה התקדמות חצי משמעותית לעבר הקבוצה הבכירה, ובסגל שהולך ומזדקן, לא רק שזה בעייתי, זה גם בפירוש נגד ה-DNA של המועדון.

2. ספסל: שנים דובר שאין לברצלונה מספיק איכות על הספסל, אבל העונה דווקא היה עומק. אז גם כשכבר יש ספסל, או לפחות בודדים שכן ראויים להיות שם, ואלוורדה פשוט סירב לעשות בו שימוש ראוי ולהפוך אותו לאיזושהי תוספת כוח. לדוגמא: ראקיטיץ' אחרי מונדיאל מתיש עם קרואטיה לא זכה כמעט למנוחה והציג יכולת פושרת. מלקום שהגיע מבורדו הראה ניצוצות בדקות שקיבל אך נשאר עונה שלמה בגדר אופציה ראשונה/שניה מהספסל ולא יותר.

3. רכש: מישהו צריך לתת את הדין איך במועדון בסדר גודל כמו של ברצלונה אין חלוץ מחליף איכותי ומגן שמאלי טבעי שמוכן להחליף את ג'ורדי אלבה. ראשית, מחליף ברמה יכול ליצור תחרות בריאה, מאפשר רוטציה נוחה ומונע משחקנים מסוימים תחושת שובע, שהרי מקומם בהרכב תמיד מובטח. תוסיפו לכך, למשל, במקרה של סוארס, שנאלץ לשחק עם בעיה בברך, אלבה שחווה ירידה רצינית בכושרו לקראת סוף העונה, דווקא במאני טיים מול ליברפול.

4. חילופים: החילופים, אם בכלל קורים, נהיו צפויים וברורים. לכך יש להוסיף את אלמנט קריאת המשחק שכל כך לוקה בחסר. לא אחת ראינו חילופים שמבוצעים מאוחר, אם בכלל. מאמן שמאמין בעצמו לא מפחד לעשות חילוף במחצית באנפילד כשברור לאיזה כיוון המשחק הולך או אפילו אחרי השער השני כדי לעצור את הסחף שהוביל לשלישי. אפשר לעשות העתק הדבק למשחק מול רומא אשתקד.

5. עמדת המגן הימני: נכון, כנראה ששחקן ברמתו של דני אלבס לא יגיע, אבל מחליפו סמדו שהגיע לטווח ארוך לא מקבל קרדיט מלא מהמאמן. לא מעט משחקים הוא מצא עצמו מוחלף במשחקים שבהם היה יחסית טוב, וזאת לרוב כי החילוף עם סרג'י רוברטו כבר נהיה קבוע. בשנתיים האלו מעמדו והביטחון שלו נפגע, כשגם רוברטו מוסט למספר עמדות ושניהם עדיין לא יודעים מה ההיררכיה ביניהם. נראה שגם המאמן שלהם לא משוכנע.

6. אובדן הדרך: ממתי ברצלונה, למרות שהיא מגיעה עם יתרון שלושה שערים, תגיע לגומלין חצי גמר פשוט בשביל להעביר את הזמן? בעבר הלא כל כך רחוק הקבוצה הייתה מפעילה קצת לחץ ונותנת שער חוץ שהיה גומר את הסיפור, אבל לא אצל המאמן הנוכחי. הוא משדר תוצאה. משדר סוג של פאניקה. אותה פאניקה וחשש, שנראים הזויים בהתחלה, שבאנפילד הכל יכול לקרות, הופכים לנבואה שמגשימה את עצמה. כזכור, זה קרה לברצלונה גם בעונה לפני כן, עם איבוד שלושת השערים בגומלין ברומא. שוב משחק שברצלונה לא מצליחה להבקיע, נותנת ליריבה תקווה ולא מצליחה לעצור את המפולת. לא ייתכן שזה יעבור בשתיקה.

7. התלות במסי: כשיש לך את ליאו מסי אתה צריך לדעת להתנהל איתו. הכוונה היא לא לבנות על שיטת משחק של "בוא נמסור למסי והוא כבר יעשה את מה שמסי עושה". הקבוצה צריכה להבין ולפעול בהתאם. למשל: כשמסי מוקף בארבעה שחקנים, זה אומר שיש לפחות שלושה שחקנים פנויים. את החללים הללו צריך לדעת לנצל, צריך לבנות טקטיקה מתאימה. הארגנטינאי לא יעזוב את ברצלונה, אבל הקריסות בעונות האחרונות באלופות והפסד הגביע לולנסיה אמורים להדליק לו נורה אדומה.

8. רוח המפקד: לא כולם אקטיביים וחיים את הרגע כמו קלופ או גווארדיולה, אבל צורת העמידה וההתנהלות של המאמן משדרת חוסר ביטחון.  קבוצה ללא מנהיג על הקווים, מוכשרת וטובה ככל שתהיה, נמצאת בבעיה. ואלוורדה הוא ההוכחה לכך.

9. הגול הרביעי באנפילד: נכון, קשה לקחת גול אחד, חשוב ככל שיהיה, ולהפיל את זה על המאמן. אבל הגול הרביעי והמכריע של אוריגי  אחרי כדור הקרן הוא ממש חובבנות לשמה מצידה של ברצלונה. חלק מתפקיד המאמן והצוות המקצועי הוא להזהיר ולהתריע על סכנות כאלה.

10. כוח ההרתעה נפגע: בהמשך ישיר לסעיף 6, גם כוח ההרתעה ספג מכה קשה. אמנם הקבוצה עדיין תהיה פייבוריטית בכל התמודדות אליה תגיע, אבל כמו שהוכיחו רומא, ליברפול ו-ולנסיה – גם אם זה נראה בלתי אפשרי, ניתן לנצח את ברצלונה במאני טיים. ברגע שעוד קבוצות יתחילו להאמין ולהפנים שהשד לא כזה נורא, הדרך של הקבוצה להצלחות רק תהפוך לקשה יותר.

תמונה: depositphotos

כידוע לרובכם, שני המשחקים המבטיחים בין ברצלונה לליברפול יתקיימו בערב יום השואה (היום) ובערב יום הזיכרון (רביעי הבא – בעוד כשבוע בדיוק), ימי אבל לאומיים של עם ישראל.

ביום השואה והגבורה העם מתייחד בטקסים עם קורבנות השואה וברחבי הארץ נסגרים כל מרכזי הבילוי. טקס יום השואה הלאומי נערך ביד ושם בירושלים, שם מדליקים ניצולי שואה שש משואות זיכרון לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הינו יום הזיכרון הרשמי של מדינת ישראל לזכר לוחמיה ולוחמותיה, אנשי כוחות הביטחון, לוחמים ולוחמות ולזכר הנרצחים בפעולות האיבה.

ליגת האלופות של השנה הייתה אחת העונות המרתקות ובעיקר מעוררות ההשראה שזכורות בשנים האחרונות. הדוגמה הכי טובה היא המשחק אמש בין טוטנהאם, שבעצם הגעתה לשלב חצי הגמר עשתה היסטוריה, אל מול אייאקס, שרמשה אמש עוד ניצחון חוץ גדול בצ'מפיונס. אייאקס, שמציגה כדורגל מלהיב ולא פחות מקסום, נותנת לנו את ההזדמנות לחזות בקאמבק מרגש למעמדים הגדולים של הכדורגל העולמי, מהם נעדרה מאז שנות ה-90.

ובחזרה לצמד המשחקים השני. כאן מדובר בקבוצה האהודה ביותר בישראל – ברצלונה עם ליאו מסי, השולטת בליגה הספרדית ביד רמה ובלוקיישן לטיולי בר המצוות מהארץ, שתנסה לקחת את הגביע עם האוזניים הגדולות לאחר 3 שנים רצופות בהן הוא הלך ליריבה השנואה ביותר – ריאל מדריד. מהצד השני ניצבת ליברפול, עוד קבוצה אשר אהודה מאוד על הקהל הישראלי ומספקת עונה היסטורית שעשויה להסתיים בדאבל היסטורי, בהנהגתו של יורגן קלופ המועדון חזר לטופ העולמי עם קמפיין מדהים בליגה המקומית ומקום בחצי הגמר (ואולי אף יותר) בליגת האלופות לאחר ההגעה לגמר המפעל אשתקד.

סוגיית הדילמה האם לצפות במשחקים בין ברצלונה לליברפול עלתה לאוויר בימים האחרונים. מבחינת רבים היא אינה קיימת, אנו הרי חיים במדינת ישראל אשר הוקמה על גלי אסון השואה. מדינה שמאז הקמתה ועד היום נלחמים מיטב בניה ובנותיה בשביל לשמור על ביטחונה. אך עדיין, יש הטוענים כי הם זקוקים לאקספיזם, בריחה מן המציאות דווקא ביום שכזה, שאין זה מעיד על הקשר הרגשי שלהם כלפי אותו יום ולמדד הכבוד שלהם לאנשים שבזכותם אנו כאן.

מבחינתי, יום הזיכרון ויום השואה הם שני ימי אבל לאומיים שנועדו עבור הזיכרון של כלל הציבור לא פחות מאשר של המשפחות שאיבדו את יקיריהם. הם הרי חווים את הכאב מדי יום והזיכרון הוא חלק מרכזי בחייהם. אנחנו צריכים את אותם ימים על מנת שנעצור רגע ונעריך את מה שיש לנו, נזכור את אותם אנשים ואת משפחותיהם שנאבקו ונאבקים למעננו כדי שנוכל להעביר זאת לדורות הבאים.

דעתי היא שכל אדם צריך לקבל את ההחלטה עבור עצמו. הרי מי שרוצה לראות, ימצא את הפתרון בלינקים באינטרנט או בצורה אחרת, אך רצוי לעשות זאת בבית שלו, בסאונד מתאים כשהמטרה היא לא בטעות לפגוע או להכביד ביום רגיש וקשה שכזה. גם מי שיצפה במשחקים, אני מקווה ומאמין שיהיה בהם ובנפשו משפחות הנופלים.

תמונה: depositphotos

בשקט בשקט ובצל הבחירות לראשות המדינה, ליגת האלופות חוזרת בגדול עם 4 מפגשים מרתקים שיתקיימו בימים שלישי ורביעי השבוע. בערב הראשון נקבל שלוש אנגליות, כאשר ליברפול תארח את פורטו, ובמקביל יריבתה למאבק האליפות המקומי, מנצ'סטר סיטי, תצא למשחק מול טוטנהאם באצטדיונה החדש. 24 שעות לאחר מכן, אייאקס תנסה להמשיך ולהדהים בבית מול יובנטוס (רונאלדו צפוי לקחת חלק במשחק), והדובדבן שבקצפת – ליאו מסי וברצלונה מגיעים לאולד טראפורד למפגש מרתק מול סולשיאר ומנצ'סטר יונייטד.

יום ג', 09/04/19:

  • ליברפול Vs פורטו – אנפילד, 22:00.
  • טוטנהאם Vs טוטנהאם – טוטנהאם הוטספר סטדיום, 22:00.

יום ד' 10/04/19:

  • אייאקס Vs יובנטוס – יוהאן קרויף ארנה, 22:00.
  • מנצ'סטר יונייטד Vs ברצלונה – אולד טראפורד, 22:00.

  • באיזה כושר מגיעה כל קבוצה להתמודדות + הימורים על תוצאת המשחק:

ליברפול – אחרי תקופה של שלוש תוצאות תיקו מאופסות בסוף חודש פברואר, הקבוצה של קלופ חוזרת לעצמה עם חמישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות, כולל ניצחון מרשים במינכן על באיירן בשלב שמינית הגמר ושני ניצחונות ליגה דרמטיים מול טוטנהאם וסאות'המפטון ששלחו אותה זמנית לראשות הטבלה (עם משחק עודף על סיטי).

פורטו – הקבוצה הפורטוגלית מחזיקה באחת מההגנות היותר טובות באירופה העונה ובאיקר קסיאס אחד. גם פורטו, כמו יריבתה המקבילה מאנגליה, נמצאת בקרב ראש בראש על התואר המקומי (כרגע מוליכה על בנפיקה בשלוש נק' אך עם משחק עודף). בסיבוב הקודם גברו הדרקונים על רומא עמוק בתוך הארכה.

פורטו אמנם מציגה עונה מרשימה, אך הפסידה במשחק החוץ הקודם באלופות. ליברפול, בטח באנפילד, גדולה כמעט על כל קבוצה. הימור: 2-0 ביתי.


טוטנהאם – בעיצומה של תקופה רעה מאוד, זכו התרנגולים לקצת נחת עם ניצחון חשוב על קריסטל פאלאס במשחק הפתיחה החגיגי באצטדיון החדש, בו היא פוגשת את מנצ'סטר סיטי למשחק גדול. לפני אותו משחק מול פאלאס, טוטנהאם רשמה חמישה משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון (כולל ארבעה הפסדים). באירופה הסיפור שונה לגמרי, עם ניצחון כפול ומרשים על דורטמונד בסיבוב הקודם.

מנצ'סטר סיטי – אחרי העלייה לגמר הגביע האנגלי, חניכיו של פפ גווארדיולה עדיין חולמים על זכייה בכל ארבעת התארים (כזכור, הקבוצה כבר זכתה בגביע הליגה). סיטי לא הפסידה כבר יותר מחודשיים, ולמעשה ניצחה את כל משחקה מאז אם מחשיבים את אותו גמר בגביע הליגה אשר נגמר בתיקו מאופס מול צ'לסי והסתיים עם הזכייה בתואר לאחר דו קרב פנדלים. בסיבוב הקודם פירקה את שאלקה הגרמנית עם 10 שערים בשני המשחקים.

טוטנהאם קבוצה מוכשרת שכבר הוכיחה בעבר שהיא יכולה להתעלות גם במשחקים גדולים, אך קשה לראות אותה מצליחה לעצור את התנופה של התכולים ממנצ'סטר. הימור: 2-1 לסיטי.


אייאקס – הראש אמנם מתמקד בקרב הגדול מול פ.ס.וו על תואר האליפות שיימשך עד המחזור האחרון של העונה, אבל הלב של אוהדי אייאקס במפגש הגדול מול יובנטוס, בטח אחרי ההופעה המדהימה מול ריאל מדריד בצמד המשחקים בסיבוב הקודם. מלבד מעידה קלה מול אלקמאר, ההולנדים מגיעים במומנטום נהדר ועם הרבה מאוד ביטחון ואמונה.

יובנטוס – יובה מטיילת לעוד אליפות קלילה בגזרה המקומית, כאשר הניצחון האחרון מול מילאן קבע שהקבוצה תוכל לזכות רשמית באליפות כבר השבוע. בכל מקרה, זה כבר פחות מעניין את הגברת הזקנה, שעסוקה בשאלת כשירותו של הכוכב הגדול כריסטיאנו רונאלדו (שכזכור העלה את הקבוצה לרבע הגמר כמעט לבדו עם שלושער מול אתלטיקו). מי שעשוי להחליפו בהתקפה הוא מואיז קן הצעיר, האיטלקי בן ה-19 שלא מפסיק להבקיע בשבועות האחרונים.

יובנטוס אחת הפייבוריטיות לזכייה במפעל, אבל עם רונאלדו לא במאת האחוזים ומול אחת הקבוצות המלהיבות ביותר באירופה, היא תסתפק בלהעביר את ההכרעה לטורינו. הימור: 1-1.


מנצ'סטר יונייטד – השדים האדומים התעוררו לחיים בעקבות הגעתו של אולה גונאר סולשיאר וחזרו למאבק על הטופ 4 באנגליה, אך השיא היה הדחתה של פ.ס.ז' בתוספת הזמן, לאחר הפסד ביתי בהפרש של שני שערים במפגש הראשון. דווקא לאחר ההישג המדהים, יונייטד נכנסה למומנטום שלילי עם שלושה הפסדים בארבעת המשחקים האחרונים.

ברצלונה – בארסה התקשתה מול ליון במשך משחק וחצי בסיבוב הקודם, אך בסופו של דבר סיימה בבליץ עם חמישייה. וזה בדיוק העניין – ברצלונה מסוגלת לגמור משחקים בתוך מספר דקות, ככה זה שיש לך את מסי וסוארז בחלק הקדמי. השניים הבקיעו גם אתמול, פעמיים תוך דקה לקראת סיום המשחק נגד אתלטיקו מדריד שלמעשה הבטיח שעוד אליפות תישאר בקאמפ נואו.

אי אפשר לזלזל במנצ'סטר יונייטד, בטח לאור ההיסטוריה של המועדון בליגת האלופות וכמובן הניצחון הגדול מול פ.ס.ז', אבל לברצלונה יש את אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה שנחוש יותר מאי פעם לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות. הימור: 2:1 קשה לברצלונה.

תמונה: depositphotos

 

"יש לנו אמון מדהים בעצמנו", כך הגדיר מאוריסיו פוצ'טינו את הפורמה הנוכחית של קבוצתו, אחרי הניצחון הביתי 5:0 על בורנמות' אתמול. צ'לסי וארסנל הן הקבוצות המובילות של העיר לונדון, אבל דווקא התרנגולים הולכים ומסתמנים כיריבה הגדולה ביותר של ליברפול על תואר תואר האליפות 2018/2019. כן, אפילו יותר ממנצ'סטר סיטי.

פוצ'טינו המשיך אמש: "יש לנו רעיונות ברורים, אבל כעת האתגר הולך להיות קשה יותר. כשאתה מדורג בין שתי הראשונות כולם רוצים להרוג אותך. רק אם נישאר צנועים ונמשיך לעבוד קשה אז אולי באפריל או מאי אפשר יהיה לדבר על אליפות או מלחמה על התואר". פוצ'טינו לא בורח מהסיטואציה וגם לא מנסה להוריד ציפיות, אבל הדיבורים על הקבוצה שלו ותואר האליפות מתחילים כבר בימים אלו, ויהיה לו קשה מאוד לעצור את זה.

קודם כל חשוב לציין ולהדגיש, טוטנהאם, למרות היותה קבוצה לא מבוגרת למדי, רצה כבר מספר עונות עם אותו השלד וכבר הייתה באזור מאבקי האליפות בשנים האחרונות, ובחלקים מאוחרים יותר של העונה בהשוואה לעכשיו (סוף דצמבר). עונת 15/16 היא הזכורה ביותר בהקשר הזה. מסע הקסם של לסטר סיטי עמד בכותרות וייזכר לעד, אבל אנשים נוטים לשכוח שבתחילת חודש מרץ (!) טוטנהאם הייתה יכולה לעלות לפסגת הליגה אחרי רצף ניצחונות מרשים, אך הפסידה לווסטהאם ומספר ימים לאחר מכן סיימה בתיקו נגד ארסנל. במקביל לסטר ניצחה את שני המשחקים שלה, ובסופו של דבר גם זכתה באליפות וטוטנהאם סיימה שלישית (נקודה פחות מארסנל).

עונה לאחר מכן, הסיפור די דומה. שוב פעם קבוצה אחת בלבד עומדת בין טוטנהאם לבין האליפות המיוחלת. הארי קיין (בעונת שיא) וחבריו מתגברים על היריבות בצמרת ואף מנצחים את צ'לסי לאחר רצף מדהים של 13 ניצחונות רצופים של הכחולים, אבל אנטוניו קונטה ושחקניו זכו באליפות בתחילת מאי אחרי הפסד של טוטנהאם, שוב נגד ווסטהאם. טוטנהאם סיימה במקום השני בפער משמעותי מהדולקות אחריה, אך גם ההפרש מצ'לסי (7 נקודות בסיום) היה משמעותי.

בעונה שעברה התרנגולים אמנם לא היו פקטור אמיתי במאבק האליפות, בעיקר בגלל היכולת חסרת התקדים וההישגים ההיסטוריים של מנצ'סטר סיטי ופפ גווארדיולה , אבל הקבוצה סיימה במקום השלישי המכובד וסגרה שלוש עונות רצופות של מקומות 1-3 והשתתפות בליגת האלופות.

בחזרה לעונה הנוכחית, בתחילתה היה נראה שהפעם הרצף ייגמר לו. טוטנהאם טרודה (בעיקר מבחינה כלכלית) בנושא המעבר לאצטדיון החדש, והפכה לקבוצה הראשונה מאז קביעת חלונות ההעברות שלא החתימה שום שחקן (!). בנוסף, סיטי הגיעה לעונה במטרה לנסות ולהשתפר אחרי עונה היסטורית (דבר שאכן מתגלה כמשימה בלתי אפשרית), יונייטד הגיעה חדורת מוטיבציה לחזור סוף סוף למאבקי האליפות, ליברפול אחרי גמר האלופות עשתה רכש מאסיבי ומדויק, צ'לסי התחזקה באחד המאמנים המובילים באירופה ואפילו היריבה השנואה ארסנל סוף סוף נפטרה מארסן ונגר והאופטימיות חגגה.

בפועל, ליברפול אכן רצה בטופ עם תוצאות מדהימות, סיטי צמודה אליה (עד השבוע האחרון) כשארסנל וצ'לסי במאבק על המקום הרביעי. ויונייטד? נפרדה מהמיוחד ובעיקר מכינה את הקרקע לעונה הבאה (נגיד לזה בהמשך). בשקט בשקט, טוטנהאם שוב צמודה בצמרת כשאנחנו מתחילים לראות באופק את הרגעים המכריעים של העונה. והפעם זה מרגיש טיפה אחרת.

טוטנהאם, בעיקר של השבועות האחרונים, משלבת גם עוצמות (חמישייה אתמול, שישייה לרשת של אברטון מספר ימים קודם לכן) וגם אופי (ניצחון דרמטי על ברנלי בדקה האחרונה, גולים מאוחרים נגד אינטר וברצלונה שסידרו העפלה לשלב הבא באלופות). אתמול עלתה הקבוצה למקום השני בטבלה, מרחק של שש נקודות מהמוליכה ליברפול כאשר שני המשחקים הבאים של יורגן קלופ ומו סלאח הם נגד ארסנל ומנצ'סטר סיטי. על הנייר, לוח המשחקים של טוטנהאם בתקופה הקרובה לא נראה מאיים למדי, ועם רכש נקודתי בינואר (שני חלונות ללא רכש זה תקדים שלא יהיה כמותו לעולם) לאוהדים בהחלט יש סיבה להאמין שהפעם החלום עשוי להפוך למציאות.

נקודה אחרונה וחשובה בנוגע לכל הפרויקט המרשים של טוטנהאם. האיש שאחראי על כל הצעד המקצועי, על ההתקדמות המטאורית של מרבית הסגל ולאיזון הקבוצה, מאוריסיו פוצ'טינו, נמצא בחמשת החודשים האחרונים שלו במועדון. הסיכוי שהוא יישאר אחרי הקיץ שואף לאפס, בעיקר לאור הפיטורים של ז'וזה מוריניו והמינוי הזמני של יונייטד בדמות אולה גונאר סולשיאר, כשגם ריאל מדריד תמיד נמצאת בתמונה. גם אם רוב הסגל והכוכבים הגדולים יישארו בקבוצה, ללא הסמכות המקצועית העליונה המשימה תהיה קשה בהרבה ומי שייכנס לנעליו של פוצ'טינו ימצא אותם במידה גדולה בהרבה אפילו ממה שנראה מבחוץ. אז אם העונה הנוכחית תסתיים עם אליפות היסטורית, זוהי תהיה חתיכת מתנת פרידה. קיין, דלה אלי, סון ואריקסן מאמינים. וגם אחד, מאוריסיו פוצ'טינו.

תמונה: depositphotos

עם כל הכבוד ליריבות בין ריאל מדריד וברצלונה, ה"סופרקלאסיקו" – הדרבי הגדול של בואנוס איירס בין בוקה ג'וניורס לריבר פלייט, זה הדבר האמיתי.

מאז המפגש הראשון ב-1913, התקיימו כ- 247 משחקים בין שתי היריבות המושבעות, אבל זה שיתקיים היום (21:00) אחרי שנדחה מאמש בגלל מזג האוויר, יהיה הגדול ביותר אי פעם. כי זו תהיה הפעם הראשונה שהשתיים יתעמתו בגמר גביע הליברטאדורס, המפעל המקביל לליגת האלופות בדרום אמריקה.

המשחק הערב בבומבונרה, האצטדיון הביתי של בוקה, יהיה הראשון מבין שניים והגומלין יתקיים בעוד שבועיים במונומנטל, ביתה של ריבר פלייט. בתקשורת הארגנטינאית מכנים (בצדק) את המפגש "משחק המאה" ו"גמר כל הגמרים". כזכור, זו תהיה הפעם האחרונה שגמר הליברטדורס יתקיים בשיטת בית וחוץ.

החל מהשנה הבאה יהיה גמר הליברטדורס כמו באירופה, משחק גמר אחד במדינה נייטראלית. השינוי הזה מעורר ביקורת רבה ביבשת כלפי ההתאחדות של דרום אמריקה. בכל זאת, זו לא אירופה, ולא יהיה פשוט ל-20 או 30 אלף אוהדים לנסוע למדינה אחרת לראות את הקבוצה שלהם בגמר ולא במדינה שלהם, כפי שהיה נהוג.

הטירוף לקראת המשחק בשבת הוא עצום. בשוק השחור נמכרים כרטיסים ב-5,000 דולר. ואנחנו מדברים על מדינה כמו אגנטינה אשר שסובלת ממשבר כלכלי קשה. מאות תיירים יגיעו מכל רחבי העולם במיוחד למשחק, מה שלא קורה בדרך כלל כששתי הקבוצות נפגשות במסגרת הליגה.

שני ציטוטים מהצד של בוקה ג'וניורס השבוע מדגישים כמה ההתמודדות היא גדולה ומשמעותית הן מבחינת הקבוצות כמובן והן מבחינת המותג שנקרא "כדורגל ארגנטיני".

אנחל נונייס, קצין התקשורת של בוקה, הודה: "36 שנה אני בתפקיד ומעולם לא היה דבר כזה. אין לנו מקום לכולם. קיבלנו בקשות מ-419 גופי תקשורת, כולל 91 תחנות טלוויזיה ו-216 תחנות רדיו מכל העולם, כולל מרוסיה, סלובניה, יפן ועומאן. אני לא יודע איך נמצא מקום לכולם".

גיז'רמו בארס שלוטו, מאמנה של בוקה, אמר: "אחרי הכישלונות של נבחרת ארגנטינה, בוקה וריבר שוב החזירו את הכדורגל הארגנטינאי למקומו הטבעי. ולא משנה מי תנצח. הצלחנו להחזיר את הכדורגל הארגנטינאי לפסגה העולמית. עובדה, כל העולם מדבר היום על הגמר הזה".

מבחינה מקצועית, אצל בוקה ניתן למצוא בסגל מספר שמות מוכרים כמו קרלוס טבס, בעל קריירה עשירה בעיקר במדי מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי ויובנטוס, שחזר לקדנציה שלישית בקבוצה בה החל את הקריירה. בנוסף אליו ישנו מאורו סראטה, ששיחק בין היתר בלאציו, אינטר ו-ווסטהאם ואת הקשר הוותיק גאגו שבילה 5 שנים בריאל מדריד ושיחק גם בולנסיה ורומא.

מנגד, הסגל של ריבר פחות נוצץ ובו בולטים בעיקר שוער הנבחרת הלאומית פרנקו ארמאני, חברו לסגל הנבחרת אנסו פרס (בנפיקה, ולנסיה) וקשר נבחרת קולומביה חואן קווינטרו. למרות אותם שמות שהוזכרו, אל תתפלאו אם דווקא שחקן אלמוני יגנוב את ההצגה.

נתון מעניין לקראת צמד המשחקים – באופן מדהים, המאזן בין הקבוצות עומד כמעט באופן שווה בין ניצחונות לבוקה ג'וניורס (35.8%), ניצחונות לריבר פלייט (32.9%) ותוצאות תיקו (31.3%). כל מפגש בין הקבוצות הוביל למהומות אוהדים רבות ולא מן הנמע שהמפגש הזה, שעורר הדים ברחבי העולם, יסתיים האופן דומה.

בשני המחנות בקושי מדברים על ניצחון. רועדים מפחד מהאפשרות של הפסד, מההשפלה ארוכת השנים שתבוא אחריו. אירוע שכזה לא קורה כל יום. במקרה הטוב, כמה פעמים בחיי אדם. משחק שכזה פשוט אסור להפסיד.

תמונה: depositphotos

 

יומיים לפני פתיחת מונדיאל 2018, הודיעה ריאל מדריד: מצאנו את מחליפו של זינדין זידאן – מאמן נבחרת ספרד המכהן ג'וליאן לופטגי. על הנייר, אותם ימים היו אמורים להיות הספתח של התקופה היפה והמרגשת ביותר בחייו המקצועיים של לופטגי: קודם כל, להוביל את נבחרתו בטורניר הכדורגל הגדול ביותר שקיים, עם שחקנים שגידל בנבחרת הצעירה והפכו תחתיו למובילים בסגל הבוגר (דויד דה חאה, טיאגו אלקנטרה, איסקו וכו'). לאחר מכן, לקחת את המושכות בריאל מדריד, עדיין הג'וב הכי יוקרתי בעולם הכדורגל, לנסות ולהמשיך את ההגמוניה באירופה + הצלחה בזירה המקומית, אתגר גדול ללא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק – כריסטיאנו רונאלדו.

הבעיה הגדולה הייתה שמרוב המחשבות הרבות שבוודאי רצו בראשו, שכח לופטגי לעדכן את ראשי הנבחרת בעניין המינוי שלו. ההודעה הרשמית של אלופת אירופה על סיכום בין הצדדים גרמה לזעם גדול מצד ראשי ההתאחדות הספרדית, שבצעד חסר תקדים החליטו לפטר את המאמן באופן מיידי. "החלטנו להפסיק את עבודתו של לופטגי ואנחנו מאחלים לו הצלחה. צריך לזכור את כל מה שהוא עשה בשביל הנבחרת. הוא היה חלק גדול מההישגים שלה". בהמשך, הוסיף נשיא ההתאחדות לואיס רוביאלס: "לופטגי הוא מאמן ברמה הגבוהה ביותר ובשל כך לא יהיה קל למצוא לו מחליף, אבל הערכים של ההתאחדות הספרדית הם מהווים ערך עליון ואינם נתונים למו"מ. אני לא מתכוון להגיד מי אשם ומי לא אשם, אבל אין פה שאלה בכלל".

הנבחרת, תחת מאמן מחליף כאמור, חוותה כישלון חרוץ והודחה כבר בשלב שמינית הגמר על ידי מארחת הטורניר רוסיה. בינתיים, לופטגי הוצג במסיבת עיתונאים במדריד והודה "הפיטורים מהנבחרת היו הרגע העצוב בחיי, אבל החתימה בריאל היא הרגע המשמח ביותר". פתיחת הקדנציה שלו בהחלט הייתה סבירה, ואף כללה שלישייה מרשימה לרשת של רומא בליגת האלופות במה שכונה 'אחד המשחקים היותר טובים של ריאל בשנים האחרונות'. אבל ההמשך, אוי ההמשך. הקבוצה נקלעה למשבר שנמצא כעת בעיצומו, ובמסגרתו היא סופרת כבר חמישה משחקים רצופים ללא ניצחון (מתוכם ארבעה הפסדים), כשבמהלכם מצאה את הרשת רק פעם אחת (!).

שחקנים כמו לוקה מודריץ' (שחקן השנה באירופה), רפאל וראן (אלוף עולם), סרחיו ראמוס, טוני קרוס, גארת' בייל וקארים בנזמה – כוכבים שזכו באין ספור תארים ורק לפני מספר חודשים ניצחו בעוד גמר אלופות, נראים פתאום כמו הצל של עצמם ולא מצליחים לבצע פעולות פשוטות. גם טיבו קורטואה, השוער המצטיין במונדיאל האחרון ואחד הטובים בעולם, נראה אומלל מאז שחתם בקבוצה וסופג מספר לא מבוטל של שערים. הפוקוס, כמובן, צריך ללכת לחלק הקדמי. ריאל איבדה שחקן של 50 גולים בעונה, כזה שהציל אותה כל כך הרבה פעמים בעבר והגיע באופן עקבי למשחקי המאני טיים. די מדהים לחשוב שהקבוצה צירפה רק את מריאנו דיאס מליון, חלוץ סגל טיפוסי אך כזה שריאל כבר וויתרה עליו בזמנו, בשביל למלא את החלל העצום שהשאיר מספר 7 הפורטוגזי.

ההפסד הביתי אתמול, 2:1 ללבאנטה, נראה כמו הקש ששבר את גב הגמל בכל הקשור לעמדת המאמן. מה שעשוי להציל אותו בינתיים הוא המשחק הביתי בצ'מפיונס מול ויקטוריה פלזן בשלישי והקלאסיקו בשבת (ילאו מסי נפצע אתמול וייעדר כשלושה שבועות), אבל כשהשם של אנטוניו קונטה האיטלקי ממשיך לעלות באינטנסיביות, כמו גם של מאוריסיו פוצ'טינו וז'וזה מוריניו (אם כי כאן מדובר על העונה הבאה), אף אחד לא יופתע אם ריאל מדריד תצא בימים הקרובים, שוב, בהודעה דרמטית בנוגע ללופטגי – אך הפעם יהיה מדובר ברגע השפל שלו. לכו תדעו, אולי זה דווקא בדיוק מה שהוא שצריך בשביל להניע את הקריירה מחדש ללא כל רעשי הרקע והלחץ הגדול מסביב.

תמונה: depositphotos

 

נתחיל מהכותרת – הפעם האחרונה בה שברצלונה וריאל מדריד הפסידו יחד הייתה בינואר 2015, אז הקבוצה מהבירה (שהגיעה למשחק עם רצף מדהים של 22 ניצחונות) הפסידה לולנסיה, בעוד שברצלונה נכנעה לריאל סוסיאדד של דייוויד מויס. אתמול, במחזור השישי של עונת 2018/9, ההיסטוריה חזרה על עצמה.

 

לגאנס – ברצלונה:
אחרי התיקו הביתי באמצע השבוע מול ג'ירונה, בארסה ממשיכה לאבד נקודות עם הפסד סופר מפתיע מול האחרונה בטבלה, לגאנס. 5 הנקודות שהלכו לפח יכולות להתברר כקריטיות בהמשך, בטח כשלוח המשחקים הקרוב מציג מפגשים מול בילבאו, ולנסיה, סביליה וריאל מדריד. עד שהמאמן ארנסטו ואלוורדה לא ימצא את הדרך לבצע רוטציה נכונה הקבוצה תהיה בבעיה, בטח לאור הכושר הנוכחי של ג'רארד פיקה. בעיה נוספת היא ההסתמכות המוגזמת בלאו מסי (הופעה 700 במדי ברצלונה) ובכלל ביכולת האישית של שחקנים בודדים (קוטיניו, דמבלה) במקום לראות טקטיקה ברורה ופלאן בי במידה והעסק לא עובד, כפי שראינו אתמול.
לגאנס לא הציגה כדורגל גדול, אבל לא נשברה למרות שספגה שער מוקדם והוכיחה הרבה אופי עם שני שערים בתוך דקה במהלך החצי השני. הקבוצה נמלטה מהמקום האחרון בליגה וליקטה שלוש נקודות קריטיות שהיא בוודאי לא ציפתה להשיג. עוד נקודה חשובה שיכולה להתברר כקריטית במאבקי הירידה הצפויים של הקבוצה, זה הקהל והאצטדיון הביתי שלה.
אצטדיון קטן ומלא באוהדים שלא מפסיקים לעודד ולהטריף את השחקנים שלהם. הרבה ייפול על שחקן ההתקפה ניבל אל זהאר, החלוץ המרוקאי שכבש אתמול את שער המשווה ונחשב לשחקן הדומיננטי בחלק הקדמי.

סביליה – ריאל מדריד:

מאמנה של ריאל, ג'וליאן לופאטגי, הודה בסיום המשחק: "זה היה פשוט משחק רע מאוד עם פתיחה קטסטרופלית, לא לחצנו כמו שצריך". ממספרי האימה אי אפשר לברוח. ריאל מדריד נחלה אתמול את הפסדה הרביעי ברציפות (!) באצטדיון הפיחואן, וכנראה שאתמול היה מדובר במשפיל ביותר. מלבד גארת' בייל, שהיה פעיל וניסה לאיים ולבנות את משחק ההתקפה לבדו, אף שחקן של ריאל לא גילה יכולת סבירה, לרבות שחקני ההגנה שהציגו הופעה מביכה וספגו במחצית הראשונה שלושה שערים. כמאמר הקלישאה, אין תרופה טובה יותר מאשר ניצחון. ביום שבת ריאל מדריד תארח את אתלטיקו מדריד (שמגיעה במומנטום נהדר), ושימו לב לסטטיסטיקה הבאה: ריאל מדריד לא ניצחה בביתה בליגה את אתלטיקו מאז דצמבר 2012.

סביליה, לעומת זאת, רושמת 14 שערים בשלושת המשחקים האחרונים בכל במסגרות. השחקנים של פבלו מאצ'ין שלטו במשחק כבר מהדקות הראשונות במפגן עוצמה שלא נראה הרבה זמן מול אלופת אירופה. האינטנסיביות והמהירות בחלק הקדמי של הקבוצה, בראשותם של אנדרה סילבה (מושאל ממילאן) ו-ויסאם בן ידר הנפלאים, יכולה להוביל את החבורה בלבן-אדום ליותר מעוד תצוגה מרשימה פה ותצוגה מרשימה שם, אלא למאבק אמיתי בצמרת מול שתי הקבוצות הבכירות בספרד + אתלטיקו מדריד.

 

גם התקשורת הספרדית לא נותרה אדישה לתוצאות, כשרבים מהעיתונים בחרו לחלק את העמוד לשניים, חצי עבור כל אחת מהגדולות: “בארסה רעה, מדריד גרועה עוד יותר”, זעקה הכותרת ב”מונדו דפורטיבו” עם תמונות אכזבה של ג’רארד פיקה מחד וסרחיו ראמוס מאידך.

מי יודע אם נצטרך לחכות שוב קרוב לארבע שנים בשביל לחזות באירוע חריג כמו ליל אמש, אבל בהחלט אפשר לשמוח לאיד של שתי האימפריות הגדולות, או יותר נכון לברך על התחרותיות בליגה הספרדתית, דבר שעדיין קשה להגיד בלב שלם אך משחקים כמו אתמול בהחלט נותנים תקווה.

 

תמונה: depositphotos

 

עם כל הכבוד למונדיאל שכבר נשכח לו ולליגת האומות שהגיחה אלינו משום מקום, הדבר האמיתי הוא עדיין כדורגל הקבוצות, כשבראש עומד המפעל הגדול והחשוב ביותר – ליגת האלופות.

המשחקים יתחילו בשבוע הבא (המחזור הראשון נופל על ערב + יום כיפור) כש-31 קבוצות נוספות ינסו למנוע מריאל מדריד לשבור את השיא של עצמה לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות בפעם הרביעית (!) ברציפות.

המועמדות הרציניות ביותר לצלוח במשימה, לפחות על הנייר, הן כמובן ברצלונה, שרוצה לחזור לשלבים המאוחרים לאחר שלוש הדחות רצופות בשלב רבע הגמר. אליה ניתן לצרף את אלופת איטליה יובנטוס, שנגעה בגביע בשנים האחרונות אבל נפלה ברגע האחרון. כעת מקווים בטורינו שיש להם את החלק החסר בפאזל, עם הצטרפותו המתוקשרת של מלך שערי ליגת האלופות בכל הזמנים (שבמאזנו גם 5 זכיות במפעל עצמו) כריסטיאנו רונאלדו.

בהקשר ישיר ליובנטוס, קבוצת הכוכבים של פ.ס.ז' התחזקה בשוער האגדי ג'אנלואיג'י בופון, ויחד עם ניימאר, אמבפה ושות' היא הולכת חזק על תואר היחיד שבאמת מעניין את הבעלים הקטארים. קבוצה נוספת ששייכת לקטגוריית הפייבוריטיות היא מנצ'סטר סיטי, שסיפקה עונה היסטורית בליגה המקומית אשתקד וכעת רוצה לעשות את קפיצת המדרגה באירופה. עם פפ גווארדיולה וסגל עמוס כוכבים, זה בהחלט אפשרי.

קבוצות נוספות שבוודאי אסור לזלזל בהן: באיירן מינכן תמיד נמצאת ברשימת הפייבוריטיות, אבל העונה יש הרגשה שיש קבוצות בשלות יותר לזכייה, בטח כשהמאמן החדש ניקו קובאץ' חסר ניסיון בזירה האירופית ושחקנים כמו רובן וריברי נמצאים הרבה אחרי שיאם.

הפיינליסטית מהשנה שעברה ליברפול, התחזקה בקיץ בדיוק בעמדות שהייתה זקוקה לשדרוג ואף אחד לא יופתע אם החבורה של קלופ תגיע שוב עד השלבים המאוחרים. אתלטיקו מדרידזוכת הליגה האירופית (שגברה על ריאל מדריד בסופר קאפ האירופי בחודש שעבר) מחזיקה בסגל שלושה אלופי עולם טריים והגנת ברזל, צפויה להמשיך את המסורת ולהגיע למשחקי המאני טיים בחודשי מרץ-אפריל-מאי.

ההגרלה המלאה:

בית א': אתלטיקו מדריד, בורוסיה דורטמונד, מונאקו, ברוז'.
בית ב': ברצלונה, טוטנהאם, פ.ס.וו איינדהובן, אינטר.
בית ג': פאריס סן-ז'רמן, נאפולי, ליברפול, הכוכב האדום בלגרד.
בית ד': לוקומוטיב מוסקבה, פורטו, שאלקה, גלאטסראיי.
בית ה': באיירן מינכן, בנפיקה, אייקאס, אא"ק אתונה.
בית ו': מנצ'סטר סיטי, שחטאר דונייצק, ליון, הופנהיים.
בית ז': ריאל מדריד, רומא, צסק"א מוסקבה, ויקטוריה פלזן.
בית ח': יובנטוס, מנצ'סטר יונייטד, ולנסיה, יאנג בויז.

 

נתון חשוב: העונה שעות המשחקים שונו, כבר לא השעה הקלאסית של 21:45 אלא 22:00 או 19:55.

 

לסיכום, עד עכשיו היה מדובר רק בחימום. הכדורגל האמיתי חוזר אלינו החל מהשבוע הקרוב – זה בדיוק הזמן להתחיל להתרגש.

אוהדי ריאל מדריד לא יודעים איך לאכול את מה שהיה באוויר בימים האחרונים ואתמול הפך לרשמי (100 מיליון יורו). רונאלדו וריאל מדריד, ריאל מדריד ורונאלדו – כבר לא. הרגשה מאוד מוזרה, אמנם בכל קיץ חזרו הדיווחים על רצון של הפורטוגלי לעזוב בגלל שלא מכבדים/משלמים/אוהבים אותו מספיק בבירת ספרד ולמרות כל מה שנתן להם, והוא נתן בענק: תשע שנים חסרות תקדים בהם הוא היה ה-גורם המרכזי בחזרה של ריאל לקדמת הבמה האירופית ואף יותר מכך, להפיכתה לשליטה הבלעדית של ליגת האלופות.

עדיין, קשה היה לדמיין שהוא באמת יסיים את הקריירה שלו בקבוצה טופ אירופאית שהיא לא ריאל מדריד, אליה הוא נלחם להגיע ממנצ'סטר יונייטד אי שם ב- 2009 תמורת סכום שיא, אבל הרצון של הסופרסטאר לצאת לאתגר אחרון וחדש (ואולי המרתק בקריירה) הכריע את הסוגייה וטרף את כל הקלפים.

אוהדי ריאל כואבים את עזיבתו של הכוכב מספר 1 בקבוצה ואחד הגדולים שדרכו בסנטיאגו ברנבאו אי פעם, אך מרביתם מבינים שזה ניקוי האורוות שהם היו זקוקים לו. ככה הוא מתחיל וכנראה שלא הייתה ברירה. כמו רונאלדו, גם קרים בנזמה סגר תשע שנים בריאל וכמו חברו (לשעבר) להתקפה הוא עשוי לעזוב את הקבוצה בתקופה הקרובה.

מכירתו של רונאלדו קודם כל מבטיחה את עתידם של מרקו אסנסיו וגארת' בייל בקבוצה, ששמם כבר נקשר עם מספר קבוצות פרמייר ליג מובילות. ריאל מדריד בכל זאת תחפש עוד חיזוק מבחוץ, כי בכל זאת, צריך לשבור את הראש בניסיון להבין איך מחליפים שחקן של 40 + שערים בעונה. המועמדים המובילים על פי הדיווחים האחרונים הם אדן הזאר מצ'לסי וקיליאן אמבפה מפ.ס.ז'. כידוע, פלורנטינו פרס אוהב להחתים את כוכבי המונדיאל ושני מספרי 10 שהרשימו גם אתמול בחצי הגמר נמצאים חזק על הכוונת. יחד איתם מועמדים ניימאר (פ.ס.ז') והארי קיין שגם כן נותן טורניר מונדיאל מצוין (בדרך למלכות השערים ואולי אף לגמר).

בצד של יובנטוס, ללא ספק מדובר במהלך עם השפעות עצומות בצד המקצועי (חובת ההוכחה על מספר 7), הכלכלי והתדמיתי. רונאלדו ליובה זו אחת העסקאות הגדולות והמתוקשרות בתולדות הסרייה א אם לא הגדולה ביותר. יובנטוס שולטת בליגה האיטלקית ללא עוררין עם שבע (!) אליפויות רצופות והסיבה העיקרית שרונאלדו מגיע לטורינו היא הרעב הגדול של המועדון הזה לזכייה בליגת האלופות. זו המטרה העליונה של הקבוצה ואין יותר מתאים למשימה מאשר המלך של ליגת האלופות. הליגה האיטלקית אולי תהפוך לעוד פחות תחרותית עם המעבר הזה, אך לפופולארית בהרבה. בצד המקצועי, מי שצפוי לפנות את מקומו בעקבות המעבר הוא החלוץ  גונסאלו היגוואין שמעורר עניין אצל צ'לסי.

מהרבה בחינות, אתמול תם עידן. ונדמה שגם תם העיסוק האובססיבי ב'מסי או רונאלדו'. אמנם ימשיכו להשוות בין השניים גם כשישחקו בליגות שונות וכמובן שבליגת האלופות (תתארו לכם מה יקרה אם וכאשר נקבל את יובנטוס וברצלונה בשלב הבתים או בהמשך הדרך), אבל אולי, בכל זאת, נוכל להתרווח בספה ופשוט ליהנות משניים מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה לפני שהם מסיימים את הפרק שלכם בעולם הכדורגל העולמי.