תמונה: depositphotos.com

 

בשורה התחתונה: רונאלדו מצטרף למסי, ושני השחקנים הגדולים בדורם נפרדים מגביע העולם כבר בשלב שמינית הגמר. אפשר לבקר אותם על כך שיחדיו מעולם לא הצליחו להבקיע בשלבי הנוקאאוט בטורניר הגדול מכולם, אבל צריך להבהיר משהו: כדורגל זה לא טניס, וגם אפילו לא כדורסל (NBA). המשחק הזה שבו 22 שחקנים רודפים אחרי כדור הוא גדול יותר מכל כוכב, ושני הסופרסטארים שהובילו את הנבחרות שלהם עד למונדיאל אולי היו יכולים לעשות מעט יותר, אבל המעטפת, הארגון והכישרון שמסביבם הם פשוט לא אותו דבר בהשוואה לקבוצות.

אתמול חזינו בשתי נבחרות דומות: מאומנות מאוד, הגנתיות עם חבר'ה שעוברים קשה בשביל הכוכב הגדול. רק שלאורוגוואי יש שניים כאלה. השער הראשון היה אחד המרשימים בטורניר: 2 מסירות ארוכות של שני חלוצים עם אינטיליגנציה משולבת ברמה הגבוהה ביותר.

קבאני (בספק למפגש מול צרפת ביום שישי) קיבל את הקרדיט על הסיומת (עם הכתף? החזה?) וכמובן על הביצוע הנהדר שלו בשער השני בדיוק בדקות הטובות של הפורטוגלים לאחר השוויון של פפה, אבל סוארס (טוטאליות מוחלטת של שחקן שרואה רק ניצחון מול העיניים), חימנז (הבלם הצעיר הטוב בטורניר עד כה?) ומעל כולם גודין (לדעת רבים הבלם הטוב בעולם) מרכיבים נבחרת שהולכת חיים קשים לצרפתים ובהחלט יכולה לפנטז על חצי הגמר.

כמה מילים על רונאלדו ופורטוגל: פתחו את המשחק טוב אבל חטפו גול מהיר, שלטו ברוב המשחק ואף השוו בצדק בתחילת החצי השני, אבל שוב ספגו אחרי רשלנות הגנתית. אין לפורטוגלים מספיק כלים בשביל לאיים על השער, וביום שרונאלדו לא חד ובקושי מגיע למצבים אין להם יותר מדי מה למכור. ההישג מהיורו האחרון הוא ענק אבל חשוב לזכור שההגרלה וגם אלילת המזל היו לצידם באותו הטורניר בצרפת, ובכנות הנבחרת הנוכחית לא שווה הרבה יותר משמינית הגמר. למרות זאת, ישנם כישרונות מעניינים כמו גונסאלו גדש וברנרדו סילבה שהראו ניצוצות לכך שהם יהיו מסוגלים להוביל את הנבחרת בטורנירים הבאים בעידן פוסט רונאלדו.