מאת: מערכת

שלב הבתים של ליגת האלופות מגיע לקיצו עם מחזור סיום מרתק. היום (ג') ומחר ייחרצו גורלות ובחלק מהבתים הכל עדיין פתוח. אפילו אלופת אירופה ליברפול יכולה למצוא את עצמה בחוץ, ולמרבה ההפתעה הקבוצה היחידה מלבד ברצלונה שהבטיחה את מקומה היא לייפציג הגרמנית. אז מה צריך לקרות ומי עוד יכולה להפתיע? אנחנו בחרנו עבורכם את שלושת המשחקים שפשוט אסור לכם להחמיץ במחזור הסיום של הצ'מפיונס.

1. רד בול זלצבורג – ליברפול (היום, 19:55 – בית ה')

המחזיקה בתואר אמנם נמצאת במקום הראשון בבית ערב המחזור, אבל נאפולי וזלצבורג עדיין יכולות לעקוף אותה – אם כי הסיכויים עדיין לטובת מוליכת הליגה באנגליה. כדי שיורגן קלופ ימצא את עצמו בחוץ, הוא צריך להפסיד לאוסטרים ושנאפולי לא תפסיד לגנק. החלק השני כנראה יקרה אבל הפתעה של זלצבורג, גם אם לא בגדר הבלתי אפשרי (אחת מקבוצות ההתקפה הטובות באירופה אותה מוביל נער הפלא ארלינג האלאנד), היא עדיין לא סבירה.

הקבוצה הביתית כבר הבטיחה לעצמה את המשך ההשתפות במפעלים האירופים אחרי ה – 1:4 הקליל על גנק הבלגית במחזור הקודם, אבל כאמור היא חייבת לנצח את ליברפול כדי לסיים במקום המוביל לשמינית הגמר – או על חשבון ליברפול, או על חשבון נאפולי (תארח במקביל את גנק ולמרות כל הבעיות על המגרשה ומחוצה לו, צפויה לנצח ולהעפיל).

האיטלקים לא ניצחו כבר תשעה משחקים ברציפות בכל המסגרות, וההתדרדרות מחוץ למקום המוביל לאירופה בסרייה A מלחיצה את המערכת הסובלת גם ככה מיחסים עכורים בין השחקנים והמאמן קרלו אנצ'לוטי (עשוי להיות משחקו האחרון בתפקיד) להנהלת הקבוצה. גם על גנק עוברת תקופה לא קלה, אבל בשבת האחרונה היא חזרה לנצח אחרי שמונה משחקים בהם זה לא קרה והיא תשמח לנסות ולקלקל ליריבתה.

יורגן קלופ. אלופת אירופה תיפרד מהמפעל כבר בשלב הבתים? (תמונה/ depositphotos)

 

2. אינטר – ברצלונה (היום, 22:00 – בית ו')

מיד לאחר הגרלת שלב הבתים, כשהתברר שאחת מהשלוש (ברצלונה, אינטר, דורטמונד) לא תהיה בשמינית הגמר, אינטר ידעה שזה יהיה קשה. הקבוצה של אנטוניו קונטה נמצאת בעיצומה של עונה נהדרת ומוליכה את הליגה האיטלקית בקרב צמוד מול האלופה הנצחית יובנטוס, אבל בליגת האלופות היא עשתה טעות אחת יותר מדי. מלבד ההפסד הכפול לדורטמונד, איבוד הנקודות במחזור הפתיחה בבית מול סלביה פראג עשוי בהחלט להיות בעוכריה וכעת היא מגיעה למחזור הסיום כשהיא במצב הגרוע מבין השלוש: על הנראזורי להשיג נגד ברצלונה תוצאה טובה יותר מזו שתשיג דורטמונד בבית נגד פראג. לכן על החבורה של קונטה לתת תשעים דקות טובות נגד בארסה ולהחזיק אצבעות לצ'כים, או שאת המשך העונה שלה היא תעשה בליגה האירופית.

אינטר לא הפסידה בסן סירו בתשעת המשחקים האחרונים שלה נגד קבוצות ספרדיות (שלושה ניצחונות ושש תוצאות תיקו). בעונת הטרבל המיתולוגית עם ז'וזה מוריניו היא גברה 1:3 על ברצלונה למרות שנקלעה לפיגור. למזלה של אינטר, היא קיבלה בתחילת השבוע בשורות טובות כשהתברר שליאו מסי יקבל מנוחה ולא יהיה בסגל למשחק.

דורטמונד, שתשחק במקביל נגד סלביה בזיגנאל אידונה פארק, נמצאת בכושר טוב לאחר שני ניצחונות ליגה רצופים, האחרון שבהם 0:5 מוחץ על דיסלדורף כאשר מרקו רויס וג'יידון סאנצ'ו כבשו צמדים. הקשר אקסל ויטסל ייעדר בשל פציעה כמו גם תומאס דלאייני ומרסל שמלצר.

האם ברצלונה תעזור לדורטמונד להעפיל לשלב הבא ללא האיש הזה? (תמונה/ depositphotos)

 

3. אייאקס – ולנסיה (היום, 22:00 – בית ח')

הקבוצה המלהיבה ביותר במפעל אשתקד ממשיכה להציג כדורגל התקפי ויפה לעין, אך למרות מספר תצוגות מרשימות היא עלולה לסיים את דרכה כבר מחר בלילה. תיקו במשחק הביתי מול הספרדים יספיק לדאבליסטית ההולנדית להעפיל לשלב שמינית הגמר, בניסיון לשחזר את ההישג המדהים מהעונה שעברה – חצי הגמר. אייאקס נכנעה לראשונה העונה במחזור האחרון בליגה, אבל נהנית מעונת שיא של הקיצוני הנפלא חכים זיאש (מוביל את טבלת הבישולים במפעל עם חמישה) אשר כבש שער אדיר בניצחון 0:3 של אייאקס על אדמת ספרד במפגש הראשון בין הקבוצות.

בצד השני, ולנסיה ביצעה קאמבק גדול בליגה המקומית כשמחקה פיגור 2:0 בדרך לניצחון 2:3 על לבאנטה. העטלפים יצטרכו להסתדר ללא השוער הראשון יאספר סילסן, שלא התאמן באופן סדיר בימים האחרונים. ולנסיה יודעת שהמשימה שעומדת בפניה לא פשוטה בכלל, לנצח באחד המגרשים היותר קשים באירופה ב-2019, בידיעה שכל תוצאה אחרת תוביל אותה היישר לליגה האירופית.

הצלע השלישית, צ'לסי, תשחק מול ליל הצרפתית ולא צפויה להיתקל בקשיים יוצאי דופן. הבלוז יצטרכו להתאושש מההפסד לאברטון בליגה ולעשות את המוטל עליהם במגרש הביתי שלהם, ולקוות שאייאקס תעשה את העבודה במקביל. במחזור הקודם באלופות הקבוצה של פרנק למפארד סיימה בתיקו 2:2 דרמטי בולנסיה, נקודה יקרה שמצטרפת ל- 4 הנקודות שהשיגה מול אייאקס ושלמעשה ייתנו לה את המקום בין 16 האחרונות.

האם ההולנדים יכולים לשחזר את ההישג מעונה הקודמת? (תמונה/ depositphotos)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כן, אנחנו כבר שלושה חודשים בתוך עונת המשחקים. כבר אפשר להתחיל להריח את שנת 2019, וזה נראה כמו זמן אידאלי לבדוק אילו שחקנים מהליגות הבכירות, שחקנים שאולי נחשבים לפחות מוכרים, קיבלו הזדמנות ולקחו אותה בשתי הידיים, בדרך לעונה חיובית שתקפיץ את הערך שלהם במסלול אל עבר מועדון גדול יותר/מעמד בכיר יותר בקבוצתם הנוכחית. המאמר מתמקד בשחקנים שנמצאים לפני או במהלך הפריצה הגדולה שלהם, ולא בכאלו שכבר נתנו את הטון בקריירה שלהם וכעת רושמים קאמבק מוצלח.

לפניכם חמשת השחקנים המבטיחים שהרשימו ביכולתם בחלק הראשון של עונת המשחקים 18/19:

ריצ'ארליסון (קיצוני, 21, אברטון ונבחרת ברזיל) – שחקן האגף הורסטילי הוא ללא ספק הדמות החשובה ביותר בחלק הקדמי של אברטון. מלך השערים של הקבוצה עם שישה שערים, פתח גם את העונה הקודמת בסערה עוד כששיחק במדי ווטפורד (תחת מאמנו הנוכחי מרקו סילבה) אך נחלש בהמשך הדרך. זה לא הפריע לסילבה, שבאחד המהלכים הראשונים שלו הביא את השחקן תמורת סכום חסר תקדים של 50 מיליון פאונד. למרות תג המחיר והציפיות הגדולות, ריצ'ארליסון פורח עד כה וכבר הספיק לקבל זימוני בכורה לסגל נבחרת ברזיל ואף לכבוש (ולהציג שיתוף פעולה נהדר עם ניימאר). אברטון ניצבת כעת במקום השישי בטבלה, אבל קשה להאמין שהיא תצליח לדחוף אל עבר אחד מארבעת המקומות הראשונים, בעיה גדולה לאור העובדה שריצ'ארליסון נראה כמו שחקן שמתאים לליגת האלופות ועונת הבכורה שלו בצד הכחול של ליברפול עשויה בהחלט להיות גם האחרונה.

קשישטוף פיונטק (חלוץ, 23, גנואה ונבחרת פולין) – בעונה שעברה היה קשישטוף פיונטק חלוץ די אלמוני מקרקוביה בליגה הפולנית. שלושה חודשים בתוך העונה הנוכחית, השחקן בן ה-23 הפך לאחד השמות החמים באירופה והוא מוביל את טבלת מלכות השערים באיטליה עם תשעה כיבושים, אחד יותר מבחור בשם כריסטיאנו רונאלדו. בנוסף, פיונטק השווה העונה את שיאו של גבריאל באטיסטוטה האגדי, כאשר הבקיע בכל אחד משבעת המשחקים הראשונים שלו בסריה א'. החלוץ כבר הספיק לערוך את הבכורה שלו בנבחרת, שם מקווים שקם יורש או לפחות שחקן שיכול לשתף פעולה בצורה טובה עם רוברט לבנדובסקי, אחרי המונדיאל המאכזב של הנבחרת בכלל ושל ארקדיוש מיליק בפרט. גם פיונטק לא צפוי להישאר הרבה זמן בקבוצתו הנוכחית, כאשר צ'לסי וברצלונה כבר הוזכרו כמעוניינות.

ריס נלסון (קיצוני, 21, הופנהיים ונבחרת אנגליה) – חשוב לציין כבר בפתיחה, ריס נלסון שייך לארסנל, וצפוי לחזור לקבוצה בתום העונה הנוכחית. שחקן הכנף הצעיר גדל באקדמיה של התותחנים, אליה הצטרף כבר בגיל 9. הופעת הבכורה שלו הייתה ב-2017, אז נכנס כמחליף במשחק מגן הקהילה נגד צ'לסי אותו ניצחה ארסנל בדו קרב פנדלים. הבעיה היא שמאז נלסון קיבל פירורי דקות מארסן ונגר, והחליט כבר בסוף העונה הקודמת שהוא רצה לצאת ולהוכיח את עצמו במקום אחר. ונגר נפרד מהקבוצה אחרי 22 שנים, אונאי אמרי הגיע ויחד עם השחקן הגיע להחלטה שהכי נכון עבורו להתחשל במקום אחר. הופנהיים קפצה על המציאה, ובסוף אוגוסט חתם נלסון על חוזה ארוך טווח בלונדונים ועבר לקבוצה הגרמנית לעונה אחת. החיבור היה נהדר מהרגע הראשון, ונלסון כבר רושם לעצמו שישה שערי ליגה מתוך 10 (!) בעיטות למסגרת (כאשר חלק מהשעריו כבר מועמדים לשער העונה) וצובר ניסיון בקבוצה שמשחקת בליגת האלופות. הקולות בממלכה כבר נשמעים בנוגע לרצון לראות את השחקן בסגל הנבחרת הבוגרת, לצד ג'יידון סאנ'צו שמככב גם כן בבונדסליגה במדי דורטמונד וקיבל זימון בכורה. מה שבטוח, העתיד של נלסון נראה ורוד, ובצפון לונדון במידה וארסנל לא תחזור על הטעות שנעשתה עם סרג' גנאברי.

ג'ו גומז (בלם, 21, ליברפול ונבחרת אנגליה) – לקראת משחק הבכורה שלו בליברפול, אי שם באוקטובר 2015, קיבל יורגן קלופ בשורה לא נעימה: ג'ו גומז, הבלם בן ה-18, קרע את הרצועה בזמן משחקה של נבחרת אנגליה וייעדר לתקופה ממושכת. הבלם חזר לאימונים רק כעבור שנה ובקושי שיחק באותה העונה. אשתקד, גומז ניצל פציעה של מישהו אחר, המגן הימני נתניאל קליין, כדי לתפוס מקום בהרכב של קלופ בחצי העונה הראשונה, כולל במשחקים הגדולים נגד ארסנל ומנצ'סטר יונייטד. למעשה, עד חודש מרץ גומז רשם לעצמו עונה נהדרת וחלק חיוני מהקבוצה, עד שהתמודד עם פציעות נוספות (כולל ניתוח בברכו) והפסיד את המאני טיים של העונה, כשבטופ כמובן גמר ליגת האלופות נגד ריאל מדריד וטורניר גביע העולם. בפתיחת העונה הנוכחית ידע גומז כי המשימה לחזור להרכב תהיה לא פשוטה, בטח בתור בלם, עמדתו הטבעית, ולא כמגן ימני כפי שהתרגל לשחק רק חודשים לפני כן, אך פציעות של צמד הבלמים דיאן לוברן וג'ואל מאטיפ נתנו לו סוף סוף את ההזדמנות לפתוח בעמדה האהובה עליו – מרכז ההגנה ולצידו של אחד הבלמים הטובים בעולם. התיאום בין גומז לוירג'יל ואן דייק התגלה כיוצא מן הכלל וסטטיסטית לליברפול יש את ההגנה הטובה בליגה (יחד עם סיטי) ואחת הטובות באירופה. גומז קיבל את התגמול כשזומן לסגל הנבחרת לקראת המשחק הקובע נגד קרואטיה בליגת האומות, והיה מהמצטיינים בדרך לניצחון 2:1 והעפלה לפלייאוף. לבלם העתיד של הכדורגל האנגלי יש גם הווה לא רע בכלל, והוא רוצה להביא לאדומים תואר משמעותי ראשון מזה שנים.

לוקה יוביץ' (חלוץ, 20, פרנקפורט ונבחרת סרביה) – נתחיל מהרגע הגדול של החלוץ הסרבי הצעיר. בחודש שעבר פירקה פרנקפורט את דיסלדורף 1:7 והמשיכה את פתיחת העונה המצוינת שלה. עם כל הכבוד להופעה הקבוצתית המרשימה, קיבלנו הצגה אישית נדירה בדמות חמישייה מדהימה של יוביץ', שהפך לראשון בהיסטוריה של המועדון שרושם ציון דרך שכזה. גם במקרה הזה, בדומה לריס נלסון, מדובר בשחקן אשר מושאל. יוביץ' שייך לבנפיקה הפורטוגלית, כאשר לפרנקפורט יש אופציה לרכוש אותו בתום העונה תמורת סכום מצחיק של כ- 8 מיליון יורו בלבד. עם ההישג המרשים נגד דיסלדורף, הצטרף החלוץ לחבורה מכובדת מאוד של שחקנים שכבשו חמישייה בבונדסליגה, לצד לבנדובסקי, גרד מולר, יופ היינקס ויורגן קלינסמן. יוביץ' מוליך את טבלת מלכות השערים ביחד עם חברו לקבוצה סבסטיאן האלר וחלוצה המתקמבק של דורטמונד פאקו אלקסר, פרנקפורט כרגע במקום השני, רחוקה שבע נקודות מאלקסר מחבריו. זה כנראה לא יסתיים באליפות סנסציונית, אבל במידה והקבוצה תצליח לסיים במקום שמוביל לליגת האלופות זו תהיה הצלחה אדירה ועוד ציון דרך שיתווסף לרקורד של יוביץ', שיחד עם ניקולה מיטרוביץ' צפוי להוביל את החוד של הנבחרת הסרבית בשנים הקרובות.

שחקנים נוספים ששווים אזכור:

אלאסן פלאה (חלוץ, 25, מנשנגלדבאך ונבחרת צרפת) – אחרי שנים רבות בניס, פלאה עזב את אזור נוחות ונחת בגלדבאך תמורת 25 מיליון יורו, הימור גדול בעבור שני הצדדים, שבינתיים מוכיח עצמו ובגדול. גלדבאך במקום השלישי בגרמניה, פלאה הוא מלך השערים של הקבוצה עם שמונה כיבושים ואף קיבל לאחרונה זימון בכורה לסגל אלופת העולם, כולל דקות ראשונות במשחק הידידות נגד אורוגוואי.

מילאן שקריניאר (בלם, 23, אינטר ונבחרת סלובקיה) – אמנם השם הפרטי שלו הוא מילאן, אבל זה לא הפריע לשקריניאר להצטרף ליריבה המושבעת אינטר בקיץ הקודם תמורת 20 מיליון יורו, סכום שיא עבור שחקן סלובקי. הנראזורי התרשמו מהיכולת שהציג בעונה לפני כן בסמפדוריה והוא המשיך את אותו הקו אשתקד כשההגנה בראשותו החזירה את אינטר לליגת האלופות. העונה שקריניאר שידרג את עצמו, עם הופעות גדולות נגד מילאן בדרבי ומול ברצלונה, כשהדיווחים על התעניינות מז'וזה מוריניו רק מתגברים.

סבסטיאן האלר (חלוץ, 24, פרנקפורט ונבחרת צרפת) – חברו של יוביץ' לחוד ההתקפה הגיע לפרנקפורט אחרי עונות גדולות בהולנד במדי אוטרכט. בעונה הקודמת הוא עוד הציג יכולת פושרת, אבל נכון להיום הוא השחקן עם התפוקה המרשימה ביותר בבונדסליגה ואחד מהמובילים באירופה, עם מעורבות ישירה (גולים/בישולים) ב-15 שערי ליגה. לנבחרת צרפת הוא עדיין לא הגיע, אבל אם ימשיך ככה דידייה דשאן והקבוצות הגדולות לא יוכלו להמשיך להתעלם.

טאנג' אנדומבלה (קשר, 21, ליון ונבחרת צרפת) – הוא חתם על חוזה מקצועני ראשון לפני פחות משנתיים, אבל אחרי הנסיקה המטאורית שלו בתחילת העונה עם ליון, כבר מדברים על אנדומבלה בצרפת במונחים של כוכב פוטנציאלי. אנדומבלה הוא קשר בוקס טו בוקס קלאסי, שהגיע לתודעה בעיקר בזכות ההופעה הגדולה שלו נגד מנצ'סטר סיטי במשחק החוץ בליגת האלופות, משחק שהסתיים בניצחון מדהים בהופעת הבכורה שלו במפעל. בניגוד לסבסטיאן האלר, אנדומבלה כבר זומן לסגל הצרפתי ולא צפוי להישאר בליון עוד הרבה זמן.

רודרי הרננדס (קשר, 22, אתלטיקו מדריד ונבחרת ספרד) – אחת המשימות הקשות ביותר של אתלטיקו מדריד בקיץ האחרון הייתה למצוא מישהו שיצליח להיכנס לנעליים הענקיות של גאבי, הקפטן האהוב ואגדה של המועדון שסיים את הפרק שלו במועדון. את האחריות קיבל רודרי הרננדס, הקשר שהגיע מויאריאל בקיץ. בנוסף לכך, הוא קיבל את המספר של גאבי – 14, ואת האמונה הגדולה של המאמן צ'ולו סימאונה – ועד כה רודרי בהחלט מחזיר לו על כך. בזמן קצר יחסית הפך הקשר לאחד השחקנים החשובים בקבוצה, שמאמינה שהעונה, בעיקר לאור החולשה של היריבה העירונית, היא יכולה ללכת עד הסוף ולזכות באליפות.

תמונה: depositphotos

 

הניצחון אתמול על אדמת ספרד אמנם לא אמור להיות משמעותי בהקשר של העפלה ליורו 2020 (הרי הנבחרת הגדולות סטייל אנגליה וספרד צפויות לעלות לטורניר משלב המוקדמות הרגיל, ללא קשר לתוצאות בליגת האומות), אבל אחת הטענות הבודדות נגד נבחרת שלושת האריות בקיץ האחרון הייתה שהיא לא פגשה במהלך הדרך יריבה רצינית, וברגע שזה אכן קרה (קרואטיה בחצי הגמר), החבורה חסרת הניסיון כשלה. גם במפגש הראשון בין ספרד לאנגליה בוומבלי, האנגלים לא הצליחו להסיר את הספקות והספרדים ביצעו מהפך בדרך לניצחון. אתמול אנגליה עברה את המחסום מנטלי ושלחה מסר לעולם – אנחנו מסתכלים בלבן של העיניים לכל יריבה ובכל מגרש.

אחרי שברוב העשור האחרון נבחרת אנגליה הייתה לא מעניינת וללא כיוון אמיתי, סוף סוף יש הרבה כישרון, שחקנים מרתקים ותקוות רציניות לשנים הבאות. קשה להצביע על מה בדיוק גרם לשינוי שבא לידי ביטוי עוד לפני טורניר המונדיאל בקיץ (בו כזכור האנגלים הפתיעו בגדול עם כדורגל חיובי, אופי וחצי גמר ראשון מאז 1990), אך אין ספק שקרדיט גדול מההצלחה צריך להגיע למאמן הנבחרת גארת' סאות'גייט.

הוא אולי לא שם גדול כמו פאביו קאפלו, ואפילו לא רוי הודג'סון וסם אלרדייס להם יש רקורד עם הצלחות בקבוצות המקומיות, אבל מה שבטוח – סאות'גייט לא מפחד לתת לצעירים לשחק. אחרי שוויין רוני פרש מהמדים הלאומיים, נגמר לו רשמית עידן "הסופרסטארים" שמקומם בסגל ואף בהרכב הנבחרת מובטח בלי קשר ישיר לכושרם.

הנבחרת מאוזנת יותר, הן מבחינה מקצועית והן בחדר ההלבשה, והשחקנים רואים שכל אחד מהם, ללא קשר לגיל או לניסיון, יכול לקבל צ'אנס אמיתי. לראיה, הדוגמאות לכך מצמד המשחקים האחרונים מול קרואטיה וספרד: בן צ'ילוול (לסטר), ג'ו גומז (ליברפול) והארי ווינקס (טוטנהאם) היוו חלק מרכזי בתוצאות החיוביות. ג'יידון סאנצ'ו (דורטמונד) ונת'נאל צ'אלובה (ווטפורד) קיבלו דקות ראשונות וגם ג'יימס מדיסון (לסטר) ולואיס דאנק (ברייטון) חוו טעימה ראשונה מהנבחרת.

המנהיג והקפטן של הנבחרת כיום הוא הארי קיין. חלוצה של טוטנהאם כבר ביסס את מעמדו כחלוץ מספר 1 בפרמייר ליג בעונות האחרונות, בצוותא עם קון אגוארו, והדיבורים על 'one season wonder' (כינוי לשחקן שנותן עונת שיא ולאחר מכן נעלם) שהועלו לאחר העונה הטובה הראשונה שלו במדי התרנגולים ורצף משחקים ללא כיבוש בעונה שלאחר מכן, נראים כעת מגוחכים יותר ויותר.

אבל קיין הוא יותר מעוד סקורר, ומעבר לפן המנהיגותי שפיתח בשנה האחרונה, הוא גם הפך להרבה יותר ורסטילי במשחק שלו. הוא מגיע אחורה וסוחב איתו את הבלמים שכמובן לא יכולים לעזוב אותו אפילו לרגע, עוזר לקשרים לנהל את המשחק ומשחרר את שחקני ההתקפה האחרים. דוגמא קלאסית קיבלנו אתמול בסביליה, כאשר קיין היה מעורב בכל שלושת השערים מבלי לכבוש, אלא בזכות החוכמה שלו ומשחק המסירות המשודרג.

בגול הראשון הוא הגיע עד לחצי שלו ושלח כדור חד לעברו של מרכוס ראשפורד שפרץ בצד שמאל ומצא את ראחים סטרלינג שבעט נהדר פנימה. בשער השני הוא משך שלושה שחקני הגנה ומצא בכדור אומנותי, שוב את ראשפורד, בדרך לשתיים אפס. השלישי הגיע עם כדור גובה אותו הוריד בצורה מדויקת בתוך הרחבה לסטרלינג שהבקיע מקרוב. קיין הראה את כל הארסנל שלו: שליטה בכדור, טכניקה, ראיית משחק ומיקום ברחבה. בסך הכל סקורר אמרתם?

הארי קיין הוא המראה לנבחרת אנגליה של סאות'גייט. שחקנים שחושבים עליהם משהו אחד, שלא מאמינים בהם מספיק ואפילו מגבילים אותם. הם בעלי מוטיבציה גדולה להוכיח אותם על טעותם ובמעטפת הנכונה יכולים לכבוש את כל הפסגות ולהוביל את הנבחרת לשיאים חדשים. מי היה מאמין שאוהדי נבחרת אנגליה יספרו את הימים עד הטורניר הגדל הבא, תחושה המחליפה את החשש והאדישות שאפיינה את הנבחרת בתקופה רבה כל כך.