מאת: מערכת

טוטנהאם רשמה אמש הישג משמעותי כשגברה 2:0 על ברנטפורד מליגת המשנה ועלתה לגמר גביע הליגה. התרנגולים יפגשו בחודש אפריל בוומבלי את המנצחת במפגש בין מנצ'סטר יונייטד לסיטי שיתקיים הערב באולד טראפורד.

אחת הסיבות המרכזיות שבטוטנהאם החליטו להביא את ז'וזה מוריניו היא זכייה בתואר. האחרון של המועדון היה ב- 2008 כשהקבוצה ניצחה במשחק הגמר (גם כן בגביע הליגה) את צ'לסי של אברם גרנט. המועדון נואש לתואר כלשהו אחרי שנים נהדרות (גמר ליגת האלופות בין היתר) אך ללא קבלות תחת מאוריסו פוצ'טינו.

מוריניו לא הובא בשביל זכייה במפעל השלישי בחשיבותו באנגליה, אך זה ייתן לקבוצה דחיפה מוראלית אדירה להמשך הדרך באחת העונות הפתוחות ביותר בכל הנוגע למאבקי הצמרת. ליברפול לא משכנעת לאחרונה, יונייטד נראית טוב אבל משחק ההגנה עדיין טעון שיפור, צ'לסי ולמפארד במומנטום רע ומנצ'סטר סיטי עוד לא העבירה הילוך. כשגם ארסנל נמצאת מאחור, טוטנהאם נראית כקבוצה הלונדונית הבכירה להתמודדות על תואר האליפות.

מוריניו בתקופה בצ'לסי. אימן את הכחולים וגם את מנצ'סטר יונייטד וזכה בתארים

הפער של הספרס מליברפול ויונייטד המוליכות הוא 4 נקודות בלבד כשלליברפול יש משחק עודף. טוטנהאם לא משחקת כדורגל אטרקטיבי יותר מאשר בעונות הקודמות, אך שיתוף הפעולה המדהים בין יונג מין סון להארי קיין עושה את כל ההבדל. אנחנו רק במחצית העונה אבל הצמד כבר עשו היסטוריה – הם בישלו אחד לשני 13 שער ליגה והשתוו לשיא של אלן שירר וכריס סאטון בעונת האליפות של בלקבורן רוברס ב-1994/95. סביר מאוד להניח שהרקורד יהיה שייך להם בלעדית כבר במשחקים הקרובים.

מלבדם, חשוב לציין עוד שני שחקנים – גארת' בייל ודלה עלי. הראשון חזר הביתה אחרי שנים קשות במדריד ובינתיים עוד לא נכנס לעניינים (שער ליגה אחד) וכבר הספיק להיפצע. במקרה של דלה עלי, מחלוקות מקצועיות בינו לבין מוריניו הובילו לכך שהוא הפך להיות שחקן מחליף במקרה הטוב וכבר מקושר עם מעבר לפ.ס.ז' של פוצ'טינו, המאמן אצלו פרח.

מה שבטוח, אם שני השחקנים המדוברים יחזרו לעניינים והקבוצה תצליח לזכות בגביע הליגה לראשונה מזה 13 שנים, אז גם האוהדים הפסימיים ביותר יתחילו להסתכל על תואר האליפות כמטרה אפשרית העונה. בטח כשהמאמן הנוכחי כבר זכה בתואר או שניים בקריירה שלו.

תמונות: depositphotos

כבר תקופה ארוכה שטוטנהאם לא נראית טוב. הספרס מדשדשים בליגה מאז תחילת שנת 2019, וההגעה המדהימה לגמר ליגת האלופות קצת המתיקה את הגלולה ולמעשה הסתירה את העובדה שקצב צבירת הנקודות של התרנגולים בשנה האחרונה הינו כושר של קבוצת מרכז טבלה במקרה הטוב, ומאבקי תחתית במקרה הרע ומבט פחות מעודד. כזכור, הקבוצה של פוצ'טינו הפסידה באותו גמר האלופות במאי האחרון לליברפול, ואחרי הופעה אנמית נשארו האוהדים מאוכזבים בציפייה לתואר ראשון מאז הזכייה בגביע הליגה ב- 2008. אחרי 12 מחזורים בתוך העונה הנוכחית, מאוריסיו פוצ'טינו פוטר, ולמרות תחושות רבות של אי צדק לאור השנים האחרונות והנהדרות שלו בקבוצה הלונדונית, הגיע הזמן של טוטנהאם להמשיך הלאה.

מאז שהתמנה למנג'ר טוטנהאם ב-2014, פוצ'טינו קיבע את מעמדו כאחד המאמנים המובילים בכדורגל האירופי. אחרי שנים שהסתכמו בבינוניות ואחרי עידן גארת' בייל, הפכו הלונדונים תחת פוצ'טינו לקבוצת טופ 4 לגיטימית באנגליה, אחת שמגיעה לשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות, ובשיאה לגמר המפעל לפני כחצי שנה . אך בכל זאת, נראה שמתחילת שנת 2019 משהו לא מתפקד בקבוצה. עדות לכך ניתן לראות בירידה החדה ביכולת שלה בחצי השני של עונת 2018/2019. אחרי שסיימה את החצי הראשון של העונה (19 מחזורים) במקום ה-2 עם 45 נקודות, ובפער של 6 נקודות מליברפול במקום הראשון, את החצי השני סיימה במקום ה-4 כשצברה רק 26 נקודות (מקום 11 בליגה), מה שהעמיד אותה בסוף העונה עם 71 נקודות בסך הכל, בפער של 27 נקודות ממנצ'סטר סיטי שסיימה ראשונה.

עוד נתון מדאיג לגבי טוטנהאם ניתן לראות במאזן משחקי החוץ שלה. ניצחון החוץ האחרון של הספרס בפרמייר-ליג (עד אתמול, נגיע לשם) היה נגד פולהאם, אי שם ב-20 בינואר 2019, אותה פולהאם שסיימה במקום הלפני אחרון באותה עונה וכיום משחקת בליגת המשנה. מאז אותו ניצחון התרנגולים תחת פוצ'טינו שיחקו 12 משחקי חוץ, מתוכם הפסידו 9 משחקים וסיימו 3 בתיקו. למרות ההתקדמות שטוטנהאם עשתה תחתיו, המאמן המוערך לא הצליח לזכות בתארים. הוא נכשל בעונת 2015/2016 כאשר סיים במקום השלישי, כשהפסיד את האליפות ללסטר, וכמובן ישנו את ההפסד לליברפול בגמר ליגת האלופות, אליו התרנגולים הגיעו אחרי ניצחונות אדירים אך חסרי כל היגיון נגד מנצ'סטר סיטי ואייאקס בשלבי הנוקאאוט.

לאחר קיץ עמוס שבמסגרתו הגיעו לקבוצה שחקנים מובילים תמורת סכומים גדולים כדוגמת אנדומבלה, ססניון ולו סלסו, תוך כדי שמירה על הנכסים החשובים כמו אריקסן שהיה מועמד לריאל מדריד, ועם עונה מלאה ראשונה באצטדיון החדש, הייתה ציפייה שטוטנהאם תראה העונה שהיא מסוגלת להתמודד על האליפות ראש בראש עם ליברפול ומנצ'סטר סיטי, אך מה שקרה בפועל הוא נפילה קשה. לאחר 12 הראשונים התרנגולים עמדו עם 14 נקודות מ-36 אפשריות, מרחק של כ-11 נקודות ממנצ'סטר סיטי שבמקום הרביעי כאשר על ליברפול ומאבק האליפות בכלל מגוחך לדבר או לפנטז.

ולכאן הגיע ז'וזה מוריניו. אם לפני חמש שנים היו עוצרים אתכם ברחוב ואומרים לכם שמוריניו יאמן את טוטנהאם, בוודאי הייתם צוחקים וממשיכים ללכת. אבל נסיבות החיים הובילו לאותו חיבור מרתק: טוטנהאם הפכה למעצמה אנגלית עם עוצמה אירופית. מוריניו, מנגד, התדרדר לשפל בקריירה שלו, אחרי סיום עגום במנצ'סטר יונייטד, יח"צ נוראי וכדורגל שנראה כאילו נותר מאחור. השאלה שעולה היא מה לחבורת צעירים מוכשרת, שמחה, מגובשת ששיחקה כדורגל התקפי ומתקדם, למוריניו שזכור לנו ממנצ'סטר יונייטד ובסיום הקדנציות שלו בצ'לסי ובריאל מדריד?

מוריניו במהלך הקדנציה המאכזבת במנצ'סטר יונייטד. חוזר בכל הכוח.

התשובה פשוטה: טוטנהאם רוצה הצלחות מיידיות, ולמוריניו יש קבלות (זכה בתארים בכל מועדון אליו הגיע). מוריניו רוצה לחזור לטופ עם קבוצה שנוגעת בתהילה, קבוצה שבה הוא יקבל את הכבוד שאולי הוא לא זכה לו במועדונים גדולים יותר. אסור לשכוח שמוריניו הגיע לפורטו, אינטר וצ'לסי וזכה איתם כאנדרוג בתארים הגדולים, ואפילו בריאל מדריד נגד ברצלונה ההיסטורית הוא היה על התקן הזה. בנוסף, נוטים לשכוח שמוריניו כן מקדם שחקנים, אפילו צעירים ומגן עליהם בכל כוחו מהתקשורת והגורמים החיצוניים (מלבד הקדנציה האחרונה ביונייטד) ולכן הם אוהבים אותו ונותנים הכל עבורו על המגרש.

המסע המרתק הזה יצא לדרך אתמול (שבת) עם ניצחון חוץ מרשים של התרנגולים 2:3 באצטדיון האולימפי של ווסטהאם. הקבוצה של מוריניו כבר הוליכה 0:3 בדרבי והראתה עליונות ברורה, כשרק צמד שערים מאוחר של הקבוצה הביתית מנעו יום מושלם בבכורה של המיוחד. הטופ 4 עוד רחוק אך פתאום נראה לעין, דלה עלי חזר לעצמו עם הופעה נהדרת בעונת רעה מאוד שלו וסביר להניח שהפורטוגלי יצליח לייצב את ההגנה ולהפוך את החבורה המוכשרת ליחידה לוחמת. אין לדעת אם זה באמת יסתיים בתואר ואם בכלל נראה את השידוך הזה ממשיך בעונות הקרובות, אבל מה שבטוח – יהיה מרתק.

מאת: מערכת

כבר כמה שנים מדברים על כך שהקבוצות האנגליות עומדות לכבוש בחזרה את ליגת האלופות. מי שטוען כך מתבסס בעיקר על סכומי הכסף הגדולים שזורמים לפרמייר-ליג, אבל גם, ואולי אף יותר, בגלל התחרות הכמעט תמידית שיש סביב זהות האלופה והמאמנים בעל שיעור הקומה שנחתו בבירת הכדורגל בשנים האחרונות. גורמים אלה ועוד רבים, נותנים לאוהדים רבים של הליגה האנגלית.

אוהדי ליברפול ברחובות במדריד.


אוהדי טוטנהאם בהכנות לקרב הגדול.

אז נכון, גמר ליגת האלופות 2019 היה משעמם למדי. אבל אחד לא מנסה להסתיר את העובדה שהמשחק לא התעלה לרמה גבוהה, אך צריך להסתכל על האירוע במבט כולל יותר. טוטנהאם בגמר האירופי הראשון שלה אי פעם, ליברפול באחת העונות הגדולות בתולדותיה ויכולה לסיים ללא שום דבר ביד. גמר היסטורי לעונה היסטוריות של אין ספור דרמות ומהפכים משוגעים.
הגמר עצמו סיפק פנדל גבולי כבר בתוך הדקה הראשונה של המשחק, שנתן לכולנו תקווה למשחק רב שערים אך בפועל אבל החל מרגע זה ליברפול חיפשה להעביר את הזמן. טוטנהאם נרדמה גם כן, והתעוררה רק בעשרים הדקות האחרונות של המשחק עם מספר מצבים מסוכנים. כשהארי קיין עולה חצי כשיר ובצד השני עומדת חולית ההגנה מספר 1 באירופה, זה פשוט לא היה מספיק. ליברפול עקצה עם גול נוסף לאחר מצב נייח וחגגה את הגביע השישי שלה, טוטנהאם נשארה עם המחמאות אחרי עונה גדולה.
אוהדים תופסים מנוחה ביום המשחק.

דבר משותף לשתי הקבוצות, הן ככל הנראה מחזיקות בשני המאמנים המובילים באירופה, קלופ ופוצ'טינו, שהגיעו למשחק כשני המאמנים סופר לחוצים. קבוצותיהם  חוו שנים לא מעטות של הצלחה יחסית אך ללא שורה תחתונה – ליברפול הפסידה בגמר הליגה האירופית לפני שלוש עונות, בגמר האלופות הקודם ולא הייתה במאבק האליפות עד העונה, מסע שהסתיים במרחק נגיעה מזכייה באליפות אחרי כמעט 30 שנה. אצל טוטנהאם אמנם השאיפות נמוכות יותר, אך הקבוצה הצליחה כבר להיות במאבקי האליפות במספר עונות (זכורה ביותר הקריסה שלה במאבק מול לסטר בעונה המדהימה של הזאבים) וכאמור, נפלה במאני טיים. גם בגביע האנגלי, תואר אותו מאוד רוצים אוהדי התרנגולים, נכשלה הקבוצה בחצי הגמר עם הפסדים לצ'לסי ומנצ'סטר יונייטד. קלופ יצא עם ידו על העליונה וקטע את רצף ההפסדים שלו במשחקי גמר בקריירה. פוצ'טינו יצטרך לחכות לעונה הבאה או שמה לאתגר המקצועי הבא.
עיתוני התקשורת המקומית והבריטית ביום שאחרי.

אוהדי ליברפול בעננים, אוהדי טוטנהאם שבורי לב, אבל לראות את שני מחנות האוהדים ממלאים את האצטדיון בליווי האווירה האנגלית הכה ייחודית, שרים לאורך כל המשחק והופכים את הימים שלפני ואחרי המשחק לחגיגה אחת גדולה ברחובות מדריד, זו הבשורה האמיתית לכך שהכדורגל האנגלי בדרך למקום הנכון – בדרך חזרה לטופ של אירופה.
אוהדי ליברפול חוגגים זכייה 6 בליגת האלופות.

 

תמונה: depositphotos

עם כל הכבוד לטורנירי הנבחרות שמתקיימים פעם בכמה שנים, ליגת האלופות תמיד נמצאת שם. מפעל כדורגל הקבוצות היוקרתי ביותר מצליח לרתק אותנו למסכים מדי עונה, אך גם סופג על הדרך לא מעט ביקורות על היעדר תחרותיות וסוג של 'מועדון סגור' בשלבי הנוק אאוט. נראה כי אחרי העונה הנוכחית, שתסתיים ב-1.6 בגמר במדריד עם זכייה מדהימה של ליברפול או טוטנהאם, גם המבקרים הגדולים יחזרו להאמין במפעל שסיפק את נפילתן של כל הפייבוריטיות הגדולות לזכייה ואין ספור סיפורים מרגשים.

אנחנו החלטנו להציג את 10 הסיבות שלנו מדוע עונת 18/19 היא הטובה והגדולה ביותר שראינו בגרסה החדשה של ליגת האלופות:

  1. לראשונה מאז 2009, בגמר לא ישחקו ריאל מדריד (אלופת אירופה בשלוש השנים האחרונות), לא ברצלונה ולא באיירן מינכן. אמרו על ליגת האלופות שרק הכסף הגדול מנצח בה, אבל טוטנהאם וליברפול התגברו על יריבות עשירות וייפגשו לגמר שלא היה מעולם.
  2. עונת הקאמבקים. בניגוד לעבר, קבוצות כיום פשוט לא מוותרות עד השריקה האחרונה. רחוק מזה. קיבלנו טעימה מכך כשברצלונה כבשה שישייה מול פ.ס.ז' לפני מספר שנים, אך השנה זה השיא. 12 ניצחונות חוץ הושגו העונה בשלבי הנוקאאוט, נתון בלתי נתפס, ויותר מבכל עונה אחרת. המגמה שהתחילה בשמינית הגמר עם לא פחות משבעה כאלה, נמשכה גם בשלב חצי הגמר עם שניים. ועוד איזה שניים.
  3. שנים טוענים כי ליגת האלופות מלאה בטעויות שיפוט מכריעות (ובעיקר לטובת הגדולות) – והנה נכנסה לה מערכת ה-VAR ועשתה צדק, ואפילו הוסיפה עוד כמה דקות של תוספת זמן ודפיקות לב, כאשר המפגשים בין פ.ס.ז' ליונייטד וסיטי נגד טוטנהאם מיד עולים לראש.
  4. זו הייתה עונה בה נרגענו סוף סוף מהמאבק הבלתי פוסק בין כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק. עם כל הכבוד לשניים, עונת האלופות תיזכר בעיקר בגלל גיבורים אלמונים למדי: לוקאס מורה שנכשל בפ.ס.ז' והפך לאחד מחמישה שחקנים בלבד שכבש שלושער בחצי הגמר, ואת ג'ורג'יניו ווינאלדום, האיש שנכנס כמחליף וכבש צמד תוך שתי דקות כדי לשלוח את ברצלונה הביתה.
  5. אייאקס אמסטרדם. תחושת ההחמצה וכאב הלב אחרי ההדחה הדרמטית בחצי הגמר לא יעברו במהירות, אבל חשוב לציין – שנים רבות לא נראתה במפעל קבוצה כמו אייאקס. בלי שמות גדולים, המון שחקנים צעירים ומוכשרים שהוכיחו בגרות אדירה לאורך הדרך (למרות הסיום), מאמן ללא רקורד מיוחד שפשוט אפשר לשחקניו לשחק כדורגל כמו שהם יודעים. ההולנדים דרסו את ריאל מדריד, ניצחו את יובנטוס תוך הפגנת עליונות מרשימה והבקיעו 115 שערים שערי ליגה (נשאר עוד מחזור) בדרך לאליפות אדירה.
  6. מאוריסיו פוצ'טינו ויורגן קלופ הם אמנם שניים מהמאמנים הבולטים והמוערכים בכדורגל, אבל במקביל לכך הם סופגים הרבה ביקורות (בעיקר מהתקשורת בבריטניה) על היעדר התארים. שניהם עושים ניסים ונפלאות בקבוצותיהן אבל לא מצליחים להביא את זה לידי ביטוי – קלופ הפסיד שלושה גמרים עם ליברפול (כולל באלופות אשתקד) וגם פספס את האליפות באנגליה אחרי עונה אדירה. פוצ'טינו הצליח להתמודד בצמרת גם ברגעים מתקדמים בעונות שלו שם אבל קורס תחת הלחץ. בתחילת יוני אחד מהם יהיה הווינר הגדול וישאיר את השני עם הסטיגמה המאוד לא נעימה.
  7. הכוח האנגלי הוכיח עצמו בגדול, כאשר לראשונה חמש קבוצות אנגליות העפילו לשלב שמינית הגמר וכאמור, הגמר עצמו יהיה כל אנגלי (גם בליגה האירופית, אגב) ולראשונה מאז צ'לסי ב-2011/2012 נקבל זוכה מהממלכה.
  8. שלב הבתים של המפעל כבר מוגדר כמיותר ומשעמם, אבל העונה ראינו את הסיפור הגדול ביותר (אולי, נדע אחרי הגמר) מתפתח שם עם דרמה ענקית. מדובר כמובן בטוטנהאם, שהוגרלה לבית קשה עם ברצלונה, אינטר ואיינדהובן. אחרי שלושה מחזורים הייתה לתרנגולים נקודה אחת בלבד, והם הגיעו לשלושת המחזורים האחרונים עם סיכוי קלוש, אך הצליחו להשיג 7 נקודות, כולל שער משווה בדקה האחרונה של לוקאס מורה (כן, הוא) נגד ברצלונה במחזור הסיום בדרך לשלב הבא. והשאר היסטוריה.
  9. העונה זה ככל הנראה נקבע סופית – ג'אנלואיג'י בופון, אגדה בחייו ואחד השוערים הגדולים בהיסטוריה, יסיים את הקריירה שלו ללא זכייה בגביע עם האוזניים הגדולות. אחרי 18 שנים ביובנטוס, בהם הפסיד בשלושה גמרים של המפעל, נחת האיטלקי בפריס במטרה לזכות בתואר היחיד שחסר לו, אך נכשל ביחד עם קבוצתו לאחר ההדחה הדרמטית והדי מביכה נגד מנצ'סטר יונייטד, בה היה לו חלק מרכזי. בופון אמנם לא הודיע דבר בנוגע לעתידו, אך לא צפוי להיות השוער המוביל של פ.ס.ז' בעונה הבאה. ספק גדול אם נראה אותו שוב במעמד ליגת האלופות.
  10. הסעיף האחרון מוקדש לתקווה ואולי גם לציפייה לקראת משחק הגמר. העונה הנוכחית הייתה מדהימה, חסרת תקדים ומרגשת, והגמר הגדול בעוד כשבועיים וחצי עשוי להיות אחד המשחקים הגדולים שראינו בשנים האחרונות. אז נכון שמשחקים מהסוג הזה ובמעמד מחייב נוטים דווקא לאכזב בגלל כל מה שנמצא על הכף, אבל אחרי כל מה שראינו העונה – אנחנו מאמינים.

 

 

 

תמונה: depositphotos

כידוע לרובכם, שני המשחקים המבטיחים בין ברצלונה לליברפול יתקיימו בערב יום השואה (היום) ובערב יום הזיכרון (רביעי הבא – בעוד כשבוע בדיוק), ימי אבל לאומיים של עם ישראל.

ביום השואה והגבורה העם מתייחד בטקסים עם קורבנות השואה וברחבי הארץ נסגרים כל מרכזי הבילוי. טקס יום השואה הלאומי נערך ביד ושם בירושלים, שם מדליקים ניצולי שואה שש משואות זיכרון לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הינו יום הזיכרון הרשמי של מדינת ישראל לזכר לוחמיה ולוחמותיה, אנשי כוחות הביטחון, לוחמים ולוחמות ולזכר הנרצחים בפעולות האיבה.

ליגת האלופות של השנה הייתה אחת העונות המרתקות ובעיקר מעוררות ההשראה שזכורות בשנים האחרונות. הדוגמה הכי טובה היא המשחק אמש בין טוטנהאם, שבעצם הגעתה לשלב חצי הגמר עשתה היסטוריה, אל מול אייאקס, שרמשה אמש עוד ניצחון חוץ גדול בצ'מפיונס. אייאקס, שמציגה כדורגל מלהיב ולא פחות מקסום, נותנת לנו את ההזדמנות לחזות בקאמבק מרגש למעמדים הגדולים של הכדורגל העולמי, מהם נעדרה מאז שנות ה-90.

ובחזרה לצמד המשחקים השני. כאן מדובר בקבוצה האהודה ביותר בישראל – ברצלונה עם ליאו מסי, השולטת בליגה הספרדית ביד רמה ובלוקיישן לטיולי בר המצוות מהארץ, שתנסה לקחת את הגביע עם האוזניים הגדולות לאחר 3 שנים רצופות בהן הוא הלך ליריבה השנואה ביותר – ריאל מדריד. מהצד השני ניצבת ליברפול, עוד קבוצה אשר אהודה מאוד על הקהל הישראלי ומספקת עונה היסטורית שעשויה להסתיים בדאבל היסטורי, בהנהגתו של יורגן קלופ המועדון חזר לטופ העולמי עם קמפיין מדהים בליגה המקומית ומקום בחצי הגמר (ואולי אף יותר) בליגת האלופות לאחר ההגעה לגמר המפעל אשתקד.

סוגיית הדילמה האם לצפות במשחקים בין ברצלונה לליברפול עלתה לאוויר בימים האחרונים. מבחינת רבים היא אינה קיימת, אנו הרי חיים במדינת ישראל אשר הוקמה על גלי אסון השואה. מדינה שמאז הקמתה ועד היום נלחמים מיטב בניה ובנותיה בשביל לשמור על ביטחונה. אך עדיין, יש הטוענים כי הם זקוקים לאקספיזם, בריחה מן המציאות דווקא ביום שכזה, שאין זה מעיד על הקשר הרגשי שלהם כלפי אותו יום ולמדד הכבוד שלהם לאנשים שבזכותם אנו כאן.

מבחינתי, יום הזיכרון ויום השואה הם שני ימי אבל לאומיים שנועדו עבור הזיכרון של כלל הציבור לא פחות מאשר של המשפחות שאיבדו את יקיריהם. הם הרי חווים את הכאב מדי יום והזיכרון הוא חלק מרכזי בחייהם. אנחנו צריכים את אותם ימים על מנת שנעצור רגע ונעריך את מה שיש לנו, נזכור את אותם אנשים ואת משפחותיהם שנאבקו ונאבקים למעננו כדי שנוכל להעביר זאת לדורות הבאים.

דעתי היא שכל אדם צריך לקבל את ההחלטה עבור עצמו. הרי מי שרוצה לראות, ימצא את הפתרון בלינקים באינטרנט או בצורה אחרת, אך רצוי לעשות זאת בבית שלו, בסאונד מתאים כשהמטרה היא לא בטעות לפגוע או להכביד ביום רגיש וקשה שכזה. גם מי שיצפה במשחקים, אני מקווה ומאמין שיהיה בהם ובנפשו משפחות הנופלים.

תמונה: depositphotos

ליגת האלופות מגיעה לישורת האחרונה, וכבר השבוע יחל שלב חצי הגמר. מרבית תשומת הלב תלך, כצפוי, לצמד המשחקים בין ליברפול ולברצלונה, אך רבים יטענו שחצי הגמר המסקרן יותר יהיה דווקא בין טוטנהאם לאייאקס. ראשית, כנראה בגלל גורם ההפתעה. ספק אם מישהו האמין שהשתיים יגיע כל כך רחוק (כזכור, טוטנהאם עלתה משלב הבתים ברגע האחרון אחרי פתיחה מזעזעת). עצם ההעפלה לשלב כ"כ גבוה, שנחשב לסוג של מועדון סגור לקבוצות העשירון העליון בלבד, הינה הישג אדיר עבור שתי הקבוצות.

במהלך הדרך, טוטנהאם גברה על קבוצות שנחשבו לעדיפות עליה: דורטמונד שהייתה בשיא כושרה וכמובן מנצ'סטר סיטי האימתנית של פפ גווארדיולה אחרי דרמת ענק . אייאקס, גם היא למודת כישלונות, הצליחה לחלוף על פני ריאל מדריד תוך כדי תצוגות כדורגל יוצאות מן הכלל וניצחון הירואי בברנבאו, ולאחר מכן שיחקה אפילו טוב יותר והדיחה את יובנטוס וכריסטיאנו רונאלדו עם ניצחון גדול בטורינו.

הרבה מחמאות מקבלים העונה שני המאמנים שיתמודדו זה מול זה, מאוריסיו פוצ'טינו ואריק טן האח. אנחנו בוחרים להתמקד דווקא בקרב בין השחקנים המובילים ומי שאמורים להיות המוציאים לפועל בצמד במשחקים.

דושאן טאדיץ' הוא בהחלט אחת ההפתעות הנעימות של העונה בכדורגל העולמי. הסרבי מוביל את הקבוצה, יחד עם עוד כמה מזקני השבט הבודדים שיש בקבוצה (הרכישה של דיילי בלינד בחזרה מיונייטד – עוד מהלך נהדר של אייאקס), ובעיקר, את הצעירים המוכשרים של הקבוצה ההולנדית לאחת העונות הגדולות של המועדון בשני העשורים האחרונים. טאדיץ' לא מצא את עצמו במשחק וחצי הראשונים נגד יובה, אבל ההופעה שלו בחצי השני של המשחק ביובנטוס סטדיום בסיבוב הקודם הזכירה לכולם מדוע מדובר באחד משחקני ההתקפה הטובים והמלהיבים באירופה העונה. אז נכון שלאייאקס יש המון שחקנים מוכשרים שיכולים לייצר מצבים בכל עת, אבל ללא יכולת גבוהה והיציבות שמפגין טאדיץ' העונה, אייאקס תתקשה לשחזר את ההישגים מ-1995/1996.

מצידה של טוטנהאם, הארי קיין ייעדר מצמד המשחקים וכנראה גמר את העונה, אבל יש לתרנגולים עוד כמה שחקני התקפה משובחים. הבולט שבהם ומי שעשה את קפיצת המדרגה בשבועות האחרונים הוא ללא ספק יונג מין סון הנהדר. הקוריאני מספק עונה נהדרת גם כך, אבל שימו לב למעשיו בחודש אפריל: בתחילת החודש הוא נכנס לספרי ההיסטוריה כשהבקיע את השער הראשון באצטדיון החדש של קבוצתו בניצחון על קריסטל פאלאס. במשחק הבא הוא כבש את שער הבכורה האירופי באצטדיון, ב-0:1 על סיטי במשחק הראשון של רבע הגמר. ואז הגיע משחק הגומלין.

סון הדהים עם צמד מהיר כבר ברבע השעה הראשונה, באחד המשחקים המטורפים שראינו בשנים האחרונות. טוטנהאם הפסידה 4:3, אבל זה היה הפסד שכולו ניצחון. ועם שלושה שערים ברבע הגמר סון היה חתום יותר מכל אחד על העלייה ההיסטורית של טוטנהאם לחצי הגמר. 57 שנה עברו מאז הפעם הקודמת שהקבוצה מצפון לונדון הגיעה למעמד של חצי גמר גביע האלופות – 10 שנים לפני שמאמן

מה שמרשים כל כך אצל סון זו היכולת להתעלות דווקא במשחקים הגדולים, כמו בצמד המפגשים מול מנצ'סטר סיטי. בגומלין זה היה אפילו מדהים, שכן טוטנהאם התייצבה למשחק ללא כוכבה הגדול ביותר ומלך השערים שלה, הארי קיין, שנפצע במשחק הראשון וכנראה סיים את העונה. נתון מעניין: סון הבקיע העונה 9 שערים ב-10 המשחקים בהם קיין נעדר. סון אמנם יחמיץ את המשחק הראשון עקב כרטיסים צהובים, אך בגומלין החבורה של פוצ'טינו תצטרך התעלות נוספת של הכוכב העולה בשביל לרשום הישג היסטורי.

אז מה יהיה בסוף? נקווה שהרבה שערים ושהטובה תעלה למשחק על כל הקופה, ב-1 ביוני במדריד

תמונה: depositphotos

בשקט בשקט ובצל הבחירות לראשות המדינה, ליגת האלופות חוזרת בגדול עם 4 מפגשים מרתקים שיתקיימו בימים שלישי ורביעי השבוע. בערב הראשון נקבל שלוש אנגליות, כאשר ליברפול תארח את פורטו, ובמקביל יריבתה למאבק האליפות המקומי, מנצ'סטר סיטי, תצא למשחק מול טוטנהאם באצטדיונה החדש. 24 שעות לאחר מכן, אייאקס תנסה להמשיך ולהדהים בבית מול יובנטוס (רונאלדו צפוי לקחת חלק במשחק), והדובדבן שבקצפת – ליאו מסי וברצלונה מגיעים לאולד טראפורד למפגש מרתק מול סולשיאר ומנצ'סטר יונייטד.

יום ג', 09/04/19:

  • ליברפול Vs פורטו – אנפילד, 22:00.
  • טוטנהאם Vs טוטנהאם – טוטנהאם הוטספר סטדיום, 22:00.

יום ד' 10/04/19:

  • אייאקס Vs יובנטוס – יוהאן קרויף ארנה, 22:00.
  • מנצ'סטר יונייטד Vs ברצלונה – אולד טראפורד, 22:00.

  • באיזה כושר מגיעה כל קבוצה להתמודדות + הימורים על תוצאת המשחק:

ליברפול – אחרי תקופה של שלוש תוצאות תיקו מאופסות בסוף חודש פברואר, הקבוצה של קלופ חוזרת לעצמה עם חמישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות, כולל ניצחון מרשים במינכן על באיירן בשלב שמינית הגמר ושני ניצחונות ליגה דרמטיים מול טוטנהאם וסאות'המפטון ששלחו אותה זמנית לראשות הטבלה (עם משחק עודף על סיטי).

פורטו – הקבוצה הפורטוגלית מחזיקה באחת מההגנות היותר טובות באירופה העונה ובאיקר קסיאס אחד. גם פורטו, כמו יריבתה המקבילה מאנגליה, נמצאת בקרב ראש בראש על התואר המקומי (כרגע מוליכה על בנפיקה בשלוש נק' אך עם משחק עודף). בסיבוב הקודם גברו הדרקונים על רומא עמוק בתוך הארכה.

פורטו אמנם מציגה עונה מרשימה, אך הפסידה במשחק החוץ הקודם באלופות. ליברפול, בטח באנפילד, גדולה כמעט על כל קבוצה. הימור: 2-0 ביתי.


טוטנהאם – בעיצומה של תקופה רעה מאוד, זכו התרנגולים לקצת נחת עם ניצחון חשוב על קריסטל פאלאס במשחק הפתיחה החגיגי באצטדיון החדש, בו היא פוגשת את מנצ'סטר סיטי למשחק גדול. לפני אותו משחק מול פאלאס, טוטנהאם רשמה חמישה משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון (כולל ארבעה הפסדים). באירופה הסיפור שונה לגמרי, עם ניצחון כפול ומרשים על דורטמונד בסיבוב הקודם.

מנצ'סטר סיטי – אחרי העלייה לגמר הגביע האנגלי, חניכיו של פפ גווארדיולה עדיין חולמים על זכייה בכל ארבעת התארים (כזכור, הקבוצה כבר זכתה בגביע הליגה). סיטי לא הפסידה כבר יותר מחודשיים, ולמעשה ניצחה את כל משחקה מאז אם מחשיבים את אותו גמר בגביע הליגה אשר נגמר בתיקו מאופס מול צ'לסי והסתיים עם הזכייה בתואר לאחר דו קרב פנדלים. בסיבוב הקודם פירקה את שאלקה הגרמנית עם 10 שערים בשני המשחקים.

טוטנהאם קבוצה מוכשרת שכבר הוכיחה בעבר שהיא יכולה להתעלות גם במשחקים גדולים, אך קשה לראות אותה מצליחה לעצור את התנופה של התכולים ממנצ'סטר. הימור: 2-1 לסיטי.


אייאקס – הראש אמנם מתמקד בקרב הגדול מול פ.ס.וו על תואר האליפות שיימשך עד המחזור האחרון של העונה, אבל הלב של אוהדי אייאקס במפגש הגדול מול יובנטוס, בטח אחרי ההופעה המדהימה מול ריאל מדריד בצמד המשחקים בסיבוב הקודם. מלבד מעידה קלה מול אלקמאר, ההולנדים מגיעים במומנטום נהדר ועם הרבה מאוד ביטחון ואמונה.

יובנטוס – יובה מטיילת לעוד אליפות קלילה בגזרה המקומית, כאשר הניצחון האחרון מול מילאן קבע שהקבוצה תוכל לזכות רשמית באליפות כבר השבוע. בכל מקרה, זה כבר פחות מעניין את הגברת הזקנה, שעסוקה בשאלת כשירותו של הכוכב הגדול כריסטיאנו רונאלדו (שכזכור העלה את הקבוצה לרבע הגמר כמעט לבדו עם שלושער מול אתלטיקו). מי שעשוי להחליפו בהתקפה הוא מואיז קן הצעיר, האיטלקי בן ה-19 שלא מפסיק להבקיע בשבועות האחרונים.

יובנטוס אחת הפייבוריטיות לזכייה במפעל, אבל עם רונאלדו לא במאת האחוזים ומול אחת הקבוצות המלהיבות ביותר באירופה, היא תסתפק בלהעביר את ההכרעה לטורינו. הימור: 1-1.


מנצ'סטר יונייטד – השדים האדומים התעוררו לחיים בעקבות הגעתו של אולה גונאר סולשיאר וחזרו למאבק על הטופ 4 באנגליה, אך השיא היה הדחתה של פ.ס.ז' בתוספת הזמן, לאחר הפסד ביתי בהפרש של שני שערים במפגש הראשון. דווקא לאחר ההישג המדהים, יונייטד נכנסה למומנטום שלילי עם שלושה הפסדים בארבעת המשחקים האחרונים.

ברצלונה – בארסה התקשתה מול ליון במשך משחק וחצי בסיבוב הקודם, אך בסופו של דבר סיימה בבליץ עם חמישייה. וזה בדיוק העניין – ברצלונה מסוגלת לגמור משחקים בתוך מספר דקות, ככה זה שיש לך את מסי וסוארז בחלק הקדמי. השניים הבקיעו גם אתמול, פעמיים תוך דקה לקראת סיום המשחק נגד אתלטיקו מדריד שלמעשה הבטיח שעוד אליפות תישאר בקאמפ נואו.

אי אפשר לזלזל במנצ'סטר יונייטד, בטח לאור ההיסטוריה של המועדון בליגת האלופות וכמובן הניצחון הגדול מול פ.ס.ז', אבל לברצלונה יש את אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה שנחוש יותר מאי פעם לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות. הימור: 2:1 קשה לברצלונה.

תמונה: depositphotos

 

עוד פגרת נבחרות הסתיימה לה, והפעם אנחנו חוזרים לכדורגל הקבוצות עם תחושה חיובית ולא מוכרת, בעקבות ההצלחה של הרצוג, רוטנשטיינר, הרוש ושות' אשר מבטיחה לנו עניין רב גם במועד המשחקים הקרוב של הנבחרת עם ההתמודדות בסקוטלנד בחודש הבא. אך עם כל הכבוד לשני הניצחונות המרשימים ובכלל למסגרת ליגת האומות (שמפתיעה ומבססת עצמה כסוג של הברקה), במחזור הקרוב נקבל כמה מפגשים גדולים וגורליים בכדורגל העולמי.


צ'לסי Vs מנצ'סטר יונייטד (שבת, 14:30, אצטדיון סטמפורד ברידג')

הבלוז מגיעים למשחק מהמקום השני בטבלה, ללא הפסד ועם מספר נקודות זהה למוליכה מנצ'סטר סיטי. בזמן קצר יחסית, מאוריציו סארי שינה לגמרי את שיטת המשחק של הקבוצה מאשתקד, כשבראש ניצב לו אדן הזאר בכושר הטוב בקריירה שלו, עם מעורבת ישירה בעשרה שערים (!) בשמונת משחקי הליגה הראשונים. הזאר נראה 'קילר', תכליתי וחד יותר מאי פעם. הוא ממשיך את הכושר הפנטסטי שלו מהמונדיאל ומבסס עצמו סוף סוף כאחד השחקנים המובילים בטופ העולמי.

אבל הסיפור האמיתי במשחק הזה הוא יונייטד ובעיקר ז'וזה מוריניו. הפורטוגלי עשוי להחמיץ את המשחק נגד האקסית (הועמד לדין בעקבות קללות ששחרר לכאורה לאחר משחק הניצחון מול ניוקאסל) במה שעשוי להיות משחקו האחרון על הקווים של השדים האדומים, או לכל היותר השבוע האחרון בתפקיד (הקבוצה תפגוש ביום שלישי הקרוב את יובנטוס בליגת האלופות). מוריניו כבר היה עם רגל וחצי בחוץ כשקבוצתו פיגרה 0:2 במשחק האחרון נגד ניוקאסל, אך שלושת השחקנים איתם הסתכסך העונה (פוגבה-מרסיאל-אלכסיס) הובילו למהפך דרמטי והצילו לו את המשרה. למרות זאת, הפסד בשבת יסיים כנראה את הסיפור של מוריניו בקבוצה, ועל הדרך גם יפתח פער משמעותי מאוד בין מנצ'סטר יונייטד לחבורת הצמרת, כזה שיהיה קשה מאוד לסגור במהלך העונה גם אם אכן יתבצע השינוי המיוחל.

ברצלונה Vs סביליה (שבת, 21:45, אצטדיון קאמפ נואו)

אחרי ההצגה של ליאו מסי ובארסה בוומבלי נגד טוטנהאם, נראה היה שהקבוצה תחזור לדרך הנכונה גם בליגה אחרי רצף של משחקים ללא ניצחון. כזכור, ברצלונה סיימה בתיקו ביתי נגד ג'ירונה, מספר ימים אחר כך הפסידה בלגאנס והמשיכה עם תיקו ביתי נוסף מול בילבאו. למזלה, ריאל מדריד, שנמצאת ברצף רע עוד יותר, לא הצליחה לברוח, אז הנזק לא נראה לעין לפחות מבחינת הטבלה (מקום שני). אבל ברצלונה לא מצליחה לייצר מומנטום, ואחרי אותו ניצחון מול התרנגולים הקבוצה חזרה לליגה הספרדית ושוב איבדה נקודות, הפעם נגד ולנסיה בחוץ. ההגנה ממשיכה להיראות אובדת עצות (ג'רארד פיקה בכושר מזעזע ושאר הבלמים פצועים), הקישור לא מספיק תכליתי והכל שוב נופל על מסי. המאמן ארנסטו ואלוורדה מסתמך יותר מדי על היכולת האישית של שחקניו ואין לו פלאן בי במידה והעסק לא עובד. נפילה גם בשבת מול סביליה עשוי לערער מאוד את מעמדו, כשהיום יצאו בתקשורת דיווחים על האופציה שארסן ונגר יגיע כמחליפו.

בצד השני, סביליה מגיעה עם מצב רוח נהדר ומסתכלת על כל הליגה מלמעלה. השחקנים של פבלו מאצ’ין נראים נהדר גם במסגרת האירופית, כשהשיא היה במשחק הבית נגד ריאל מדריד לפני שלושה שבועות. כבר מהדקות הראשונות זכינו לראות מפגן עוצמה נדיר מול אלופת אירופה לא פחות. בעיקר בלטו האינטנסיביות והמהירות בקישור ובחלק הקדמי של הקבוצה, בראשותם של אנדרה סילבה (המושאל ממילאן) ו-ויסאם בן ידר הנפלאים. הימנעות מהפסד בקאמפ נואו ובעיקר המשך היכולת עשויה להוביל את החבורה בלבן-אדום להאמין שהעונה הם יכולים לתת פייט אמיתי במאבק האליפות.

אינטר Vs מילאן (ראשון, 21:30, אצטדיון סן סירו)

אינטר מגיעה לדרבי הגדול בפורמה מצוינת, עם שישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות ומקום שלישי בטבלה, אך הדרך שבה הם הושגו מרשימה אף יותר. במשחקים נגד פיורנטינה וספאל התוצאה עמדה על 1:1 ברבע השעה האחרונה, אך הקבוצה הצליחה למצוא שערי ניצחון מכריעים. זה עוד כלום לעומת המפגש מול טוטנהאם בליגת האלופות, אז פיגרה אינטר עד הדקה ה-85 בדרך לניצחון מדהים בתוספת הזמן. מספר ימים לאחר מכן, הגיעו ה"נראצורי" לאצטדיון של סמפדוריה ו…נחשו מה? 1-0 סופר דרמטי עמוק בתוך זמן הפציעות. על הדרך גם היה ניצחון נוסף בהולנד מול פ.ס.וו שהשאיר אותה מושלמת בצ'מפיונס. מה שמשותף לאותם ניצחונות, מלבד גילוי האופי המרשים, הוא מאורו איקרדי. הסקורר הנהדר הבקיע חמישה שערים בפרק הזמן הזה, רובם מכריעים, אך ההשפעה והמנהיגות שלו על הקבוצה (כזכור, קפטן הקבוצה) מוכיחים כמה איקרדי התבגר ויותר מכך, כמה הוא יכול היה לעזור לנבחרת ארגנטינה במונדיאל האחרון.

גם היריבה העירונית מגיעה בכושר טוב למדי. מילאן אמנם רק במקום העשירי, אך נמצאת במגמת שיפור (ללא הפסד בששת המשחקים האחרונים) וניצחון ביום ראשון יצמק את הפער בינה לבין אינטר לנקודה אחת בלבד. הכוכב של הקבוצה, גונסאלו היגוואין, בכלל לא אמור היה להיות במילאנו עד אותו מעבר סנסציוני של כריסטיאנו רונאלדו ליובנטוס. כזכור, רונאלדו עבר בעסקת ענק לאלופת איטליה, שהייתה צריכה לפנות מקום הן מבחינה מקצועית והן מבחינת השכר. היא שלחה את היגוואין (בהשאלה עם אופציית רכישה בסיום העונה) ואת הבלם קלדרה למילאן בעסקה שכללה את הבלם בונוצ'י שחזר ליובנטוס אחרי עונה מאכזבת באדום שחור של מילאן. היגוואין נפגע מהמהלך, אך נכנס לעניינים בצורה חלקה והוא מלך השערים של הקבוצה המתאוששת של ג'נארו גאטוסו. אחרי חמש עונות בכדורגל האיטלקי, יעלה ביום ראשון היגוואין לדרבי האמיתי הראשון שלו באצטדיון סן סירו המיתולוגי, במטרה להחזיר את מילאן לימים היפים.


משחקים נוספים ששווה לעקוב אחריהם בשבת:

  • מכבי תל אביב – הפועל חדרה (ש', 17:00). מי היה מאמין, אבל מדובר במשחק העונה של ליגת ג'פאינקה. הצהובים פייבוריטים ברורים, אבל מישהו עדיין מוכן להמר נגד הקבוצה של ניסו אביטן?
  • ווסטהאם – טוטנהאם (ש', 17:00). אחרי פתיחת עונה נוראית, מנואל פלגריני ושחקניו התאוששו עם משחקים מרשימים נגד צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד, אך אי היציבות עשויה להתנקם בהם נגד אחת הקבוצות העקביות והאיכותיות בליגה.
  • וולפסבורג – באיירן מינכן (ש', 16:30). האם זה יהיה משחקו האחרון של ניקו קובאץ' בתפקיד? באיירן המקרטעת מגיעה למפגש לא פשוט בפולקסווגן ארנה.

תמונה: depositphotos

 

הניצחון אתמול על אדמת ספרד אמנם לא אמור להיות משמעותי בהקשר של העפלה ליורו 2020 (הרי הנבחרת הגדולות סטייל אנגליה וספרד צפויות לעלות לטורניר משלב המוקדמות הרגיל, ללא קשר לתוצאות בליגת האומות), אבל אחת הטענות הבודדות נגד נבחרת שלושת האריות בקיץ האחרון הייתה שהיא לא פגשה במהלך הדרך יריבה רצינית, וברגע שזה אכן קרה (קרואטיה בחצי הגמר), החבורה חסרת הניסיון כשלה. גם במפגש הראשון בין ספרד לאנגליה בוומבלי, האנגלים לא הצליחו להסיר את הספקות והספרדים ביצעו מהפך בדרך לניצחון. אתמול אנגליה עברה את המחסום מנטלי ושלחה מסר לעולם – אנחנו מסתכלים בלבן של העיניים לכל יריבה ובכל מגרש.

אחרי שברוב העשור האחרון נבחרת אנגליה הייתה לא מעניינת וללא כיוון אמיתי, סוף סוף יש הרבה כישרון, שחקנים מרתקים ותקוות רציניות לשנים הבאות. קשה להצביע על מה בדיוק גרם לשינוי שבא לידי ביטוי עוד לפני טורניר המונדיאל בקיץ (בו כזכור האנגלים הפתיעו בגדול עם כדורגל חיובי, אופי וחצי גמר ראשון מאז 1990), אך אין ספק שקרדיט גדול מההצלחה צריך להגיע למאמן הנבחרת גארת' סאות'גייט.

הוא אולי לא שם גדול כמו פאביו קאפלו, ואפילו לא רוי הודג'סון וסם אלרדייס להם יש רקורד עם הצלחות בקבוצות המקומיות, אבל מה שבטוח – סאות'גייט לא מפחד לתת לצעירים לשחק. אחרי שוויין רוני פרש מהמדים הלאומיים, נגמר לו רשמית עידן "הסופרסטארים" שמקומם בסגל ואף בהרכב הנבחרת מובטח בלי קשר ישיר לכושרם.

הנבחרת מאוזנת יותר, הן מבחינה מקצועית והן בחדר ההלבשה, והשחקנים רואים שכל אחד מהם, ללא קשר לגיל או לניסיון, יכול לקבל צ'אנס אמיתי. לראיה, הדוגמאות לכך מצמד המשחקים האחרונים מול קרואטיה וספרד: בן צ'ילוול (לסטר), ג'ו גומז (ליברפול) והארי ווינקס (טוטנהאם) היוו חלק מרכזי בתוצאות החיוביות. ג'יידון סאנצ'ו (דורטמונד) ונת'נאל צ'אלובה (ווטפורד) קיבלו דקות ראשונות וגם ג'יימס מדיסון (לסטר) ולואיס דאנק (ברייטון) חוו טעימה ראשונה מהנבחרת.

המנהיג והקפטן של הנבחרת כיום הוא הארי קיין. חלוצה של טוטנהאם כבר ביסס את מעמדו כחלוץ מספר 1 בפרמייר ליג בעונות האחרונות, בצוותא עם קון אגוארו, והדיבורים על 'one season wonder' (כינוי לשחקן שנותן עונת שיא ולאחר מכן נעלם) שהועלו לאחר העונה הטובה הראשונה שלו במדי התרנגולים ורצף משחקים ללא כיבוש בעונה שלאחר מכן, נראים כעת מגוחכים יותר ויותר.

אבל קיין הוא יותר מעוד סקורר, ומעבר לפן המנהיגותי שפיתח בשנה האחרונה, הוא גם הפך להרבה יותר ורסטילי במשחק שלו. הוא מגיע אחורה וסוחב איתו את הבלמים שכמובן לא יכולים לעזוב אותו אפילו לרגע, עוזר לקשרים לנהל את המשחק ומשחרר את שחקני ההתקפה האחרים. דוגמא קלאסית קיבלנו אתמול בסביליה, כאשר קיין היה מעורב בכל שלושת השערים מבלי לכבוש, אלא בזכות החוכמה שלו ומשחק המסירות המשודרג.

בגול הראשון הוא הגיע עד לחצי שלו ושלח כדור חד לעברו של מרכוס ראשפורד שפרץ בצד שמאל ומצא את ראחים סטרלינג שבעט נהדר פנימה. בשער השני הוא משך שלושה שחקני הגנה ומצא בכדור אומנותי, שוב את ראשפורד, בדרך לשתיים אפס. השלישי הגיע עם כדור גובה אותו הוריד בצורה מדויקת בתוך הרחבה לסטרלינג שהבקיע מקרוב. קיין הראה את כל הארסנל שלו: שליטה בכדור, טכניקה, ראיית משחק ומיקום ברחבה. בסך הכל סקורר אמרתם?

הארי קיין הוא המראה לנבחרת אנגליה של סאות'גייט. שחקנים שחושבים עליהם משהו אחד, שלא מאמינים בהם מספיק ואפילו מגבילים אותם. הם בעלי מוטיבציה גדולה להוכיח אותם על טעותם ובמעטפת הנכונה יכולים לכבוש את כל הפסגות ולהוביל את הנבחרת לשיאים חדשים. מי היה מאמין שאוהדי נבחרת אנגליה יספרו את הימים עד הטורניר הגדל הבא, תחושה המחליפה את החשש והאדישות שאפיינה את הנבחרת בתקופה רבה כל כך.

 

תמונה: depositphotos

 

עם כל הכבוד למונדיאל שכבר נשכח לו ולליגת האומות שהגיחה אלינו משום מקום, הדבר האמיתי הוא עדיין כדורגל הקבוצות, כשבראש עומד המפעל הגדול והחשוב ביותר – ליגת האלופות.

המשחקים יתחילו בשבוע הבא (המחזור הראשון נופל על ערב + יום כיפור) כש-31 קבוצות נוספות ינסו למנוע מריאל מדריד לשבור את השיא של עצמה לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות בפעם הרביעית (!) ברציפות.

המועמדות הרציניות ביותר לצלוח במשימה, לפחות על הנייר, הן כמובן ברצלונה, שרוצה לחזור לשלבים המאוחרים לאחר שלוש הדחות רצופות בשלב רבע הגמר. אליה ניתן לצרף את אלופת איטליה יובנטוס, שנגעה בגביע בשנים האחרונות אבל נפלה ברגע האחרון. כעת מקווים בטורינו שיש להם את החלק החסר בפאזל, עם הצטרפותו המתוקשרת של מלך שערי ליגת האלופות בכל הזמנים (שבמאזנו גם 5 זכיות במפעל עצמו) כריסטיאנו רונאלדו.

בהקשר ישיר ליובנטוס, קבוצת הכוכבים של פ.ס.ז' התחזקה בשוער האגדי ג'אנלואיג'י בופון, ויחד עם ניימאר, אמבפה ושות' היא הולכת חזק על תואר היחיד שבאמת מעניין את הבעלים הקטארים. קבוצה נוספת ששייכת לקטגוריית הפייבוריטיות היא מנצ'סטר סיטי, שסיפקה עונה היסטורית בליגה המקומית אשתקד וכעת רוצה לעשות את קפיצת המדרגה באירופה. עם פפ גווארדיולה וסגל עמוס כוכבים, זה בהחלט אפשרי.

קבוצות נוספות שבוודאי אסור לזלזל בהן: באיירן מינכן תמיד נמצאת ברשימת הפייבוריטיות, אבל העונה יש הרגשה שיש קבוצות בשלות יותר לזכייה, בטח כשהמאמן החדש ניקו קובאץ' חסר ניסיון בזירה האירופית ושחקנים כמו רובן וריברי נמצאים הרבה אחרי שיאם.

הפיינליסטית מהשנה שעברה ליברפול, התחזקה בקיץ בדיוק בעמדות שהייתה זקוקה לשדרוג ואף אחד לא יופתע אם החבורה של קלופ תגיע שוב עד השלבים המאוחרים. אתלטיקו מדרידזוכת הליגה האירופית (שגברה על ריאל מדריד בסופר קאפ האירופי בחודש שעבר) מחזיקה בסגל שלושה אלופי עולם טריים והגנת ברזל, צפויה להמשיך את המסורת ולהגיע למשחקי המאני טיים בחודשי מרץ-אפריל-מאי.

ההגרלה המלאה:

בית א': אתלטיקו מדריד, בורוסיה דורטמונד, מונאקו, ברוז'.
בית ב': ברצלונה, טוטנהאם, פ.ס.וו איינדהובן, אינטר.
בית ג': פאריס סן-ז'רמן, נאפולי, ליברפול, הכוכב האדום בלגרד.
בית ד': לוקומוטיב מוסקבה, פורטו, שאלקה, גלאטסראיי.
בית ה': באיירן מינכן, בנפיקה, אייקאס, אא"ק אתונה.
בית ו': מנצ'סטר סיטי, שחטאר דונייצק, ליון, הופנהיים.
בית ז': ריאל מדריד, רומא, צסק"א מוסקבה, ויקטוריה פלזן.
בית ח': יובנטוס, מנצ'סטר יונייטד, ולנסיה, יאנג בויז.

 

נתון חשוב: העונה שעות המשחקים שונו, כבר לא השעה הקלאסית של 21:45 אלא 22:00 או 19:55.

 

לסיכום, עד עכשיו היה מדובר רק בחימום. הכדורגל האמיתי חוזר אלינו החל מהשבוע הקרוב – זה בדיוק הזמן להתחיל להתרגש.