עם כל הכבוד למאבק האליפות בין שתי הקבוצות המכונות "מכבי", הרנסנס של הפועל תל אביב תחת קלינגר והקרבות בתחתית הליגה, הסיפור הגדול שמעסיק את הכדורגל הישראלי בחצי השנה האחרונה והנושא החם של התקופה האחרונה הוא, איך לא, ירדן שועה.

ראשית, חשוב לציין שמדובר בתופעה שלא מתרחשת לראשונה בכדורגל הישראלי. תופעה של שחקן צעיר שלא קרע עדיין זוג נעליים וכבר מכתירים אותו ככוכב, עילוי, פוטנציאל שלא היה כדוגמתו. כמעט כולם אחראים לסוגייה זו החל מהתקשורת, מהסוכנים, מהמאמנים, מהשחקנים ומהאוהדים. לא כל שחקן חזק מספיק בשביל להכיל את כל הגורמים החיצוניים בגיל כה צעיר, וכרגע כבר אפשר לקבוע שהעסק גדול על שועה.

זה מתחיל בכך שאנחנו ממליכים שחקן (בין אם צעיר או לא) שהבקיע ובישל שני מחזורים ברציפות (במקרה של שועה מדובר בחצי עונה נהדרת במדי בני יהודה). תופעה זו גורמת לשחקן לשחצנות, הורדת קצב באימונים במקרה הטוב ואחר כך בדרך כלל באה הנפילה. הסוכן והשחקן כבר אחרי כמה משחקים בהם הוא לא משחק/לא פוגע מחשבים מסלול מחדש וחושבים על היעד הבא והקופונים שיסגרו מהעסקה הבאה. תנו לשחקן להשלים עונה-שתיים מוצלחות, גם אם הוא ינוע בין הרכב לספסל (בטח בקבוצה שרצה וצוברת נקודות בקצב מרשים כמו מכבי חיפה של העונה) ואז יהיה על מה לדבר. למה זה טוב כל הקפיצות וחוסר היציבות הזה? בטוח שלא לשחקן ולכדורגל שלנו.

אחרי ההקדמה אפשר באמת להתייחס למקרה הספציפי של ירדן שועה. כאמור, הוא סיפק חצי עונה מופלאה בקבוצת מרכז טבלה בליגה ומראה ניצוצות של כדורגל ברמה שהרבה זמן לא ראינו משחקן ישראלי. אין ספק שמדובר בפוטנציאל גדול מבחינת כישרון, אבל אסור לו לחשוב שהוא כבר כוכב וקטן על קבוצה כמו מכבי חיפה. מהרגע שבו נחת בכרמל לא הפסיק להופיע שמו דווקא בהקשר שלילי. פה מחסיר אימון, שם מזייף פציעה, פה יוצא לבלות בשעות לא שעות, שם מאחר לאימון. פה מתחצף לסמכות מקצועית, שם לא חוגג עם החברים וכמובן המקרה האחרון לאחר המשחק מול בני יהודה – על פי הדיווחים הוא שבר טלוויזיה, השליך משקה אנרגיה בחדר ההלבשה והיה מעורב בעימות מילולי על גבול הפיזי עם עוזר המאמן.

איך שחקן מקצוען שרוצה להצליח ולהגיע לרמות הגבוהות יכול להתנהל בצורה כזו פעם אחר פעם? הרי דוגמאות של שחקנים כישרוניים שלא הגיעו לעשירית מרמת הפוטנציאל שחזו להם לא חסרות (מישהו אמר ראובן עובד?). הכל בגלל התנהלות קלוקלת ולא מקצועית. זה מתחיל מהסוכנים ומהתקשורת, ממשיך לאוהדים ובסופו של דבר עולה לשחקן למוח.

ראיתי הרבה טורים ופרשנויות לאחרונה שטוענים שלא יכול להיות מצב ששועה לא מקבל אפילו דקה במשחק, בטח שחיפה בכושר פחות טוב בשבועות האחרונים. אבל איך יכול מאמן רציני, ישר ומקצועי כמו מרקו בלבול לתת לשחקן לשחק אם הוא החסיר כמחצית מהאימונים שקדמו למשחק (ואפילו לא בגלל סיבות מוצדקות), ולאחר מכן מחליט על דעת עצמו לא להופיע לאימון ביום למחרת המשחק. איך זה יתקבל אצל שאר השחקנים שעובדים קשה? כישרון לבד לא יעזור. גם לא אם שילמו עליך 1.6 מיליון אירו על 60% מהכרטיס.

ביחס למרקו בלבול ולהרכב, המאמן התקבע על שיטת משחק מסוימת עם חלוץ בודד, ניקיטה רוקאביצה. האחרון לא מפסיק להבקיע ולבשל ועושה את עבודתו בצורה מעל למצופה. השחקן הוא בעל המעורבות הרבה ביותר בקבוצה בכל הנוגע לשערים (14 שערים ו־4 בישולים). איך בלבול יכול להוציא אותו מההרכב? גם במשחקים חלשים שלו הוא מוצא את הדרך לרשת. בלבול הולך בדרכו המקצועית והישרה ואין סיבה להזיז את השחקן הכי פורה שלך מההרכב, בטח שאתה מוצא את עצמך בחודש פברואר עדיין במאבק האליפות, דבר שלא זכור בחיפה שנים רבות.

עוד טענה שצצה היא שצריך לחבק את השחקן וללטף ושזוהי אשמת המועדון שלא יודע כיצד להתנהל עם הטאלנט. הרי בבני יהודה תחת מאמן חם ותומך כמו יוסי אבוקסיס השחקן פרח. אני לא מקבל את זה. דבר ראשון יש הבדל בציפיות של מועדון מכובד אך לא גדול כמו בני יהודה בהשוואה לסיר הלחץ שנקרא מכבי חיפה. בנוסף, בחיפה עשו את הכל על מנת שהשחקן יצליח.  בהתחלה ניסו את טקטיקת הליטוף, אחר כך הצמידו לו את ג'ובאני רוסו. אחר כך עברו לנזיפות קלות וקנסות קלים. אחרי עוד כמה עבירות עברו שוב לשיחות אישיות ולחיבוקים. אחרי שכל זה לא עבד הביאו אדם נוסף בגדר פסיכולוג ודמות אב, יגאל הלל. כפי שחזינו בשבועות האחרונים גם זה לא עזר. השיא (עד כה) הגיע באירועים שהוזכרו מוקדם יותר בסיום המשחק נגד בני יהודה, והעונש שקיבל היה השעיה ממספר אימונים, הדחה מהסגל למשחק מול כפר סבא וקנס כספי. זוהי חציית קו אדום ולא משנה מהו שמך וכמה שילמו עליך. הכתובת לאשמה היא קודם כל ירדן שועה.

כעת נשאלת השאלה הגדולה – מה תעשה מכבי חיפה? יעקב שחר הוא הדמות שצריכה לתת את התשובה, יחד כמובן עם הצוות המקצועי ואולי המנטלי. נשיא הקבוצה מחזיק מאוד מהשחקן ושילם עליו סכום לא מבוטל, ומבחינת כישרון אני מסכים שצריך לשמור עליו, אבל לא בכל מחיר. מרקו בלבול הוא אולי מאמן מקובע מדי, אבל אין ספק שמדובר באיש ישר והגון שטובת הקבוצה לנגד עיניו. כל מקרה כזה במכבי תל אביב או באירופה כבר היו מקנים לשחקן כרטיס טיסה לכיוון אחד במקרה הטוב. במקרה הרע היה מתייבש ביציע וסופג קנסות כבדים על כל עבירת משמעת. האם זו לא צריכה להיות המסקנה המתבקשת גם כאן?

אבל, וזה אבל גדול, אם שועה ישנה את דרכו, יתחיל להתאמן בצורה רצינית, לא להחסיר אף אימון ואף להתאמן אקסטרה, לנהל אורח חיים מקצועני ולהפסיק עם עבירות המשמעת, הדרך שלו לקבלת דקות משחק אמורה להיות קצרה. על פי הדיווחים האחרונים, נראה שכעת הכל תלוי רק בו. אם לא, שיביא הצעה (בית"ר ירושלים? הפועל באר שבע?) לפחות בסכום ששולם עליו והצדדים ילכו איש איש לדרכו. רק ניתן לקוות שבשלב מסוים השחקן יחליט ויפנים מה הוא רוצה להיות – כשרון עבר מפוספס או כוכב עולה וכדורגלן ישראלי מוביל.

תמונה: depositphotos

מחזור פושר ומרדים בליגת ג'פניקה, כשתצוגת השיא שייכת ל…בני יהודה וירדן שועה.

העונה הצטרפה לליגה עוד קבוצה שיש לה 'שם גדול' כמו הפועל ת"א, אבל גם היא מציגה כדורגל בינוני. בנוסף, הפועל באר שבע הצטרפה למועדון 'הרגילות', היא כבר לא רמה מעל, ככה שכל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה, למעט אולי המשחקים של מכבי ת"א. אני חושב שזה שירות נורא לכדורגל שלנו שמחזור שאמור היה להיות כל-כך מבטיח מסתיים עם שתי תוצאות תיקו מאופסות וגישה פחדנית במשחקים אתמול. ההווה נראה רע ועתיד אפילו רע יותר.


מכבי חיפה נגד הפועל ב"ש:

לכל דבר בעולם הזה יש מחזור חיים ונראה כי הפועל באר שבע נמצאת בשלב הגסיסה שלה. נותר רק לקוות, עבור האנשים בבירת הנגב, שהיא תחזור מהר בחזרה לשלב הצמיחה, ואולי להפסד האליפות העתידי (נכון, עברו רק חמישה מחזורים, אבל מישהו מוכן להמר על ב"ש כאלופה כרגע?) תהיה השפעה על תהליך החזרה לשלב הזה. הכתובת הייתה על הקיר כבר מהעונה שעברה, יש מי שבחר לשקוע אל תוך חגיגות האליפות ולהתעלם מנורת האזהרה הבוהקת של היכולת החלשה שליוותה את הבאר שבעים כל העונה אשתקד, והעונה הבלוף התפוצץ בשיא האכזריות ביחד עם התנהלות מביכה ושחצנית בחלון העברות האחרון. הקבוצה כבר לא באירופה, הפנים צריכות להיות לכיוון העונה הבאה. להתחיל להריץ את השחקנים ואת מה שצפוי להוות את בסיס הקבוצה לעונת 19/20. בנוסף, העונה הקבוצה הדרומית חייבת ללכת סוף סוף על גביע המדינה בכל הכוח. הרי ב"ש הפכה לאוסף של שחקנים טובים, הקבוצתיות נעלמה לה, ובמפעל נוק אאוט זה עשוי להספיק בשביל להגיע לשלבי ההכרעה.

הירוקים, שוב, הציגו משחק כדורגל לא רע בכלל בהתייחס למה שראינו מהקבוצה הזאת בעונות האחרונות. הכדורגל חיובי יותר, נראה שיש מערך קבוע ואותם 12-13 שחקנים שהמאמן רץ איתם, מאמין בהם וללא שינויים קיצוניים. השחקנים הצעירים של חיפה, בראשות מוחמד עוואד, לוקחים את ההזדמנות שהצוות ההולנדי נותן להם וכתוצאה מכך גם הקהל נראה מחובר יותר בהשוואה לעונה שעברה. המאמן פרד רוטן חוטף לא מעט מהתקשורת, אבל כן רואים התקדמות בקבוצה ואני מקווה שיענקל'ה שחר ייתן לו את הקרדיט ואת האפשרות להתחזק בחלון העברות של ינואר, כי הקבוצה כרגע עדיין חסרה איכות ולאור חולשת הליגה, מהלך או שניים נכונים וזוהי בהחלט יכולה להיות העונה שמכבי חיפה תמצא עצמה בצמרת הליגה.

מכבי ת"א נגד הפועל ת"א:

נתחיל ממכבי. הצהובים באו עם כל התותחים הכבדים בהרכב בפעם השנייה בלבד העונה – גם מיכה וגם אצילי בפנים יחד עם שכטר ועטר כשהשניים האחרונים בכושר שיא. כנראה שאיביץ' והשחקנים חשבו שהגול יגיע לבד בשל הכישרון העצום שיש להם על כר הדשא, אבל בכל הקשור לאינטנסיביות והרצון הם לא הצליחו לעמוד כשווים מול החבורה הקשוחה של קובי רפואה, במיוחד בחצי הראשון. האנרגיות השתפרו במחצית השנייה, ורק יכולת טובה של שוער האדומים לבקוביץ' מנעה את ה – 1:0, אבל הגישה המעט מזלזלת ביזבזה למכבי דקות יקרות ובסופו של דבר היא נאלצה להתספק בנקודה, שמשאירה אותה מתחת למוליכה מחדרה. למרות זאת, המצב של מכבי ת"א בהחלט טוב. היא בד"כ מנצחת משחקים, וגם כשלא אז היא לא מפסידה, המאמן שלה יודע להגיב למתרחש על כר הדשא (החילופים של צ'יקו ויונתן כהן היו במקום) וארסנל השחקנים שלה הוא המוביל בארץ. הדאגה הגדולה היא שאין מחליפים אמיתיים למיכה ושכטר, דבר שיכול לפגוע בקבוצה בשלבים מאוחרים יותר של העונה.

מבחינת הפועל, התיקו המאופס אמש הוא ניצחון גדול. לפני המשחק כולם דיברו על 'כוננות ספיגה' , אבל הקבוצה הגיעה סופר מוכנה לדרבי הזה ואף הייתה שווה גול בחצי הראשון עם התקפות מעבר מסוכנות. עד אזור הדקה ה-65 השחקנים של רפואה עוד ניסו לאיים פה ושם על שערו של ראיקוביץ', אך העייפות והנעת הכדור של מכבי הובילו לדקות קשות שהסתיימו עם נקודה אחת והרבה מאוד נחת והקלה. הפועל משחקת בהרכב כמעט ללא זרים (זר אחד אתמול + שניים שעלו מהספסל) ועד עכשיו היא עושה עבודה סבירה בהחלט (6/12 כולל דרבי חוץ, סכנין חוץ, חדרה והפועל חיפה). ההגנה התייצבה ועם חיזוק נקודתי ונכון בקישור היא בהחלט יכולה לשאוף לעונה חיובית ומאבקי פלייאוף עליון.


רבים מאיתנו יעדיפו תמיד את הכדורגל הישראלי כי אבא/אח/חברים שלנו מהיסודי אהדו קבוצה וגם אנחנו התחלנו, ומאז זו אובססיה רגשית וחסרת היגיון, "זה שלנו", אבל חייבים להודות: כולנו, כל אוהדי הכדורגל הישראלי מקבלים השנה מוצר ירוד באיכותו, מתסכל ברמתו ומבט קדימה העתיד לא נראה ורוד יותר. ובכל זאת, אנחנו נהיה כאן מדי שבוע, במגרשים ומול המסכים – כי פשוט אי אפשר בלי זה.