והתוצאות של הניסוי האחרון. וגם בונוס, רשימת חלק מהניסויים שלא הצליחו בשנים האחרונות.

  1. מצילים את הפועל תל אביב –הצלה הרואית מבית המשפט. ואולי היה עדיף להתחיל כקבוצת אוהדים ?
  2. קורצקי מאמן – בחירת מאמן חסר ניסיון במאבקי ירידה ובקבוצות גדולות עם לחץ.
  3. גיא לוזון מאמן  – עוד לפני הכישלונות המפוארים של לוזון, היה נראה שהוא מוביל את הפועל בבטחה להישארות בליגה. אבל אז החליט שהוא מתפטר כדי שלא ידבק בו כתם הירידה. הקארמה עבדה שעות נוספות ולאחר מכן הוא ירד ליגה עם מכבי פתח תקוה.
  4. שחרור אלטמן  – הכוכב של הקבוצה, כמעט הפך לסמל, נתן הכל בכל משחק ואף הזהה עם קהילת האוהדים הגדולה. משום מה הוחלט בהנהלה לא לשפר לו את התנאים ולשחררו.
  5. מכירת רז שלמה  – אחת ההשאלות הראשונות עם אופציית המכירה הלא ברורה. הרי אם אתה משאיל שחקן והוא מתחשל והופך לשחקן טוב אתה תחזיר אותו. אז מדוע לתת אופציה רכישה ?  רק אם אתה רוצה למכור בכל מקרה. רז שלמה בהמשך מגיע לנבחרת ישראל.
  6. חוסר סבלנות  – שחקנים צעירים ראה גיא בדש, אופק ביטון, אשר פורצים בגיל מאוחר יותר וכמה שנים אחרי שהיו בסיר הלחץ.
  7. גיא מלמד  – היה פנוי לרכישה אבל הוחלט להביא מישהו יותר זול. מלמד מככב היום בסכנין.
  8. אליאל פרץ – עוד הזדמנות להביא שחקן יקר אך מוכח. הלך להפועל לחיפה וכנראה יעשה צרות להפועל תל אביב במאבקים בפלייאוף תחתון.
  9. אי כיבוד חוזים – פיטורים שלא על פי דין עובד מעביד וגל תביעות אשר פגע בשם של הקבוצה במוסר התשלומים ובאמינות.
  10. רכש בוזגלו  – הבסיס מאחורי רכישת בוזגלו הוא נכון. נביא שחקן מפורסם ונמכור מנויים. אבל בוזגלו כבר היה בשלהי הקריירה, היה יקר ולא הביא ממש תוצרת אבל לא שכח להביא את הפציעה. התוצאה : תביעת ענק ופגיעה בשם.
  11. מכירה סיטונאית של כוכבי הקבוצה: דוידה, ליידנר ושי אליאס. ומה מביאים במקום ? מעלים שחקני נוער לא מנוסים שעושים המון טעויות וגורמים להפסדים מביכים.
  12. חוסר יכול לנהל ולאכוף את הקהל. הנהלת הקבוצה לא מתאמצת להיאבק בזורקי האבוקות, וזורקי הכדורים. יש לעול כמו מכבי חיפה כדי למגר את התופעה. אבל ההנהלה כנראה מפחדת מקומץ האולטראס שהורס את הקבוצה כבר שנים.
  13. הסתמכות יתר על צעירים . קנצפולסקי, למקין, ישראלוב, ארי כהן. שחקנים טובים ומאוד נחמדים. נכון לעכשיו הם לא יכולים להחזיק קבוצה בליגת העל.

נ.ב. – יכול להיות שחקל מהספקולציות כגון רכישה אפשרית של גיא מלמד היו רק ספין לתקשורת. אבל המשל מובן וניתן לקרוא לזה גם סקאוטינג ברמה נמוכה.

מאת: מערכת

בני יהודה של יוסי אבוקסיס קיבלה, ובצדק, הרבה מאוד מחמאות בשנים האחרונות. העונה, המחמאות התחלפו בהנחות לצוות המקצועי ולהנחה כי המאמן שוב מוציא את המקסימום משחקניו ושפשוט אין להם מה לתת יותר. אבוקסיס אמנם הוכיח את יכולות האימון שלו בשתי עונות מוצלחות בבני סכנין ועונה נהדרת אשתקד עם בני יהודה (כולל זכייה בגביע המדינה), אך מה שאנחנו רואים מהכתומים מתחילת העונה מדגיש את המצב הכדורגל בארץ. כשאחד משני המאמנים המקומיים המובילים בליגה שלנו, זה שמקבל אינספור מחמאות מאנשי התקשורת (כבר החלו בקמפיין הרצה של אבוקסיס לג'וב מאמן הנבחרת הלאומית), דוגל באנטי כדורגל ומשחק פחדני ולמעשה רק מחפש לעבור את ההתמודדות בשלום ואולי בטעות לעקוץ במתפרצת /מצב נייח אקראי.

האם חובבי הכדורגל ואנשי תקשורת הספורט יכולים לקדש משחק שכזה? האם האוהדים (ההולכים ומתמעטים ביציעים הכתומים) שמגיעים למגרש צריכים לקבל בהכנעה את סגנון המשחק הכל-כך לא נעים לצפייה הזה? אבוקסיס אמר רק לפני מספר ימים ש"נמאס לי להתנצל על שיטת שלושת הבלמים, חצי מהקבוצות באירופה משחקות כך". אולי הוא צודק. ועדיין, אותן הקבוצות באירופה לא משחקות בשיטת 'העף את הכדור לכיוון מוחמד גדיר ותקווה לטוב'. הם בוחרות מגנים בעלי יכולות וכוונות התקפיות על מנת שיחשקו כקיצוניים לכל דבר. הם משחקים עם קשר יצירתי מתחת לצמד החלוצים ולא עם שלישיית גרזנים באמצע שנראה כי אסור להם להתרכז לרחבת היריב בשום מצב.

אז נכון, יגידו שיש לאבוקסיס סיבות מקלות. לא פחות מחצי מההרכב ששיחק אשתקד בבני יהודה כבר לא נמצא בקבוצה, לרבות השחקנים בחלק הקדמי, אבל מצופה מהמאמן בסדר הגודל של אבוקסיס, כזה שכבר הוכיח עצמו בעבר בבניית סגלים, שיוציא יותר מהשחקנים ושלפחות ישאף לתת להם לבטא את היצירתיות שלהם.

אפשר להסתכל על שני מאמנים אחרים, חיים סילבס בהפועל חיפה ואופיר חיים בהפועל כפר סבא. שניהם עובדים אצל בעלי בית שנותנים הרבה פחות יציבות למאמנים מאשר ברק אברמוב (חבר קרוב של מאמנו וגיבה את אבוקסיס לאחר פתיחת העונה הרעה בעונה הקודמת), שניהם יודעים שעל פי כל הערכות הם לא צפויים לסיים את העונה, אך הם מאמינים בכדורגל התקפי (חיים מתחילת העונה, סילבס במחזורים האחרונים) למרות שהם עובדים עם סגלים שווים ואולי אף טובים פחות מאשר קאדר השחקנים בבני יהודה.

ברור שכל מאמן צריך לדאוג לפרנסה שלו והפחד מהפסד ואיבוד העבודה הוא ריאלי ולגיטמי, אבל כדורגל הוא משחק להמונים. הקהל מגיע לראות גולים. והתפקיד של הקבוצה והצוות המקצועי הוא לא להעניש את הקהל. לראות את המשחק האחרון בין בני יהודה להפועל חדרה היה כואב ומתסכל. אי אפשר לשחק ככה כדורגל.

מאמן במעמדו של יוסי אבוקסיס, עם הגב מההנהלה והתקשורת וזה שאמור להוביל את הכדורגל שלנו בשנים הקרובות, בינתיים לוקח אותו לכיוון אחד – למטה.

 

תמונה: depositphotos

מחזור פושר ומרדים בליגת ג'פניקה, כשתצוגת השיא שייכת ל…בני יהודה וירדן שועה.

העונה הצטרפה לליגה עוד קבוצה שיש לה 'שם גדול' כמו הפועל ת"א, אבל גם היא מציגה כדורגל בינוני. בנוסף, הפועל באר שבע הצטרפה למועדון 'הרגילות', היא כבר לא רמה מעל, ככה שכל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה, למעט אולי המשחקים של מכבי ת"א. אני חושב שזה שירות נורא לכדורגל שלנו שמחזור שאמור היה להיות כל-כך מבטיח מסתיים עם שתי תוצאות תיקו מאופסות וגישה פחדנית במשחקים אתמול. ההווה נראה רע ועתיד אפילו רע יותר.


מכבי חיפה נגד הפועל ב"ש:

לכל דבר בעולם הזה יש מחזור חיים ונראה כי הפועל באר שבע נמצאת בשלב הגסיסה שלה. נותר רק לקוות, עבור האנשים בבירת הנגב, שהיא תחזור מהר בחזרה לשלב הצמיחה, ואולי להפסד האליפות העתידי (נכון, עברו רק חמישה מחזורים, אבל מישהו מוכן להמר על ב"ש כאלופה כרגע?) תהיה השפעה על תהליך החזרה לשלב הזה. הכתובת הייתה על הקיר כבר מהעונה שעברה, יש מי שבחר לשקוע אל תוך חגיגות האליפות ולהתעלם מנורת האזהרה הבוהקת של היכולת החלשה שליוותה את הבאר שבעים כל העונה אשתקד, והעונה הבלוף התפוצץ בשיא האכזריות ביחד עם התנהלות מביכה ושחצנית בחלון העברות האחרון. הקבוצה כבר לא באירופה, הפנים צריכות להיות לכיוון העונה הבאה. להתחיל להריץ את השחקנים ואת מה שצפוי להוות את בסיס הקבוצה לעונת 19/20. בנוסף, העונה הקבוצה הדרומית חייבת ללכת סוף סוף על גביע המדינה בכל הכוח. הרי ב"ש הפכה לאוסף של שחקנים טובים, הקבוצתיות נעלמה לה, ובמפעל נוק אאוט זה עשוי להספיק בשביל להגיע לשלבי ההכרעה.

הירוקים, שוב, הציגו משחק כדורגל לא רע בכלל בהתייחס למה שראינו מהקבוצה הזאת בעונות האחרונות. הכדורגל חיובי יותר, נראה שיש מערך קבוע ואותם 12-13 שחקנים שהמאמן רץ איתם, מאמין בהם וללא שינויים קיצוניים. השחקנים הצעירים של חיפה, בראשות מוחמד עוואד, לוקחים את ההזדמנות שהצוות ההולנדי נותן להם וכתוצאה מכך גם הקהל נראה מחובר יותר בהשוואה לעונה שעברה. המאמן פרד רוטן חוטף לא מעט מהתקשורת, אבל כן רואים התקדמות בקבוצה ואני מקווה שיענקל'ה שחר ייתן לו את הקרדיט ואת האפשרות להתחזק בחלון העברות של ינואר, כי הקבוצה כרגע עדיין חסרה איכות ולאור חולשת הליגה, מהלך או שניים נכונים וזוהי בהחלט יכולה להיות העונה שמכבי חיפה תמצא עצמה בצמרת הליגה.

מכבי ת"א נגד הפועל ת"א:

נתחיל ממכבי. הצהובים באו עם כל התותחים הכבדים בהרכב בפעם השנייה בלבד העונה – גם מיכה וגם אצילי בפנים יחד עם שכטר ועטר כשהשניים האחרונים בכושר שיא. כנראה שאיביץ' והשחקנים חשבו שהגול יגיע לבד בשל הכישרון העצום שיש להם על כר הדשא, אבל בכל הקשור לאינטנסיביות והרצון הם לא הצליחו לעמוד כשווים מול החבורה הקשוחה של קובי רפואה, במיוחד בחצי הראשון. האנרגיות השתפרו במחצית השנייה, ורק יכולת טובה של שוער האדומים לבקוביץ' מנעה את ה – 1:0, אבל הגישה המעט מזלזלת ביזבזה למכבי דקות יקרות ובסופו של דבר היא נאלצה להתספק בנקודה, שמשאירה אותה מתחת למוליכה מחדרה. למרות זאת, המצב של מכבי ת"א בהחלט טוב. היא בד"כ מנצחת משחקים, וגם כשלא אז היא לא מפסידה, המאמן שלה יודע להגיב למתרחש על כר הדשא (החילופים של צ'יקו ויונתן כהן היו במקום) וארסנל השחקנים שלה הוא המוביל בארץ. הדאגה הגדולה היא שאין מחליפים אמיתיים למיכה ושכטר, דבר שיכול לפגוע בקבוצה בשלבים מאוחרים יותר של העונה.

מבחינת הפועל, התיקו המאופס אמש הוא ניצחון גדול. לפני המשחק כולם דיברו על 'כוננות ספיגה' , אבל הקבוצה הגיעה סופר מוכנה לדרבי הזה ואף הייתה שווה גול בחצי הראשון עם התקפות מעבר מסוכנות. עד אזור הדקה ה-65 השחקנים של רפואה עוד ניסו לאיים פה ושם על שערו של ראיקוביץ', אך העייפות והנעת הכדור של מכבי הובילו לדקות קשות שהסתיימו עם נקודה אחת והרבה מאוד נחת והקלה. הפועל משחקת בהרכב כמעט ללא זרים (זר אחד אתמול + שניים שעלו מהספסל) ועד עכשיו היא עושה עבודה סבירה בהחלט (6/12 כולל דרבי חוץ, סכנין חוץ, חדרה והפועל חיפה). ההגנה התייצבה ועם חיזוק נקודתי ונכון בקישור היא בהחלט יכולה לשאוף לעונה חיובית ומאבקי פלייאוף עליון.


רבים מאיתנו יעדיפו תמיד את הכדורגל הישראלי כי אבא/אח/חברים שלנו מהיסודי אהדו קבוצה וגם אנחנו התחלנו, ומאז זו אובססיה רגשית וחסרת היגיון, "זה שלנו", אבל חייבים להודות: כולנו, כל אוהדי הכדורגל הישראלי מקבלים השנה מוצר ירוד באיכותו, מתסכל ברמתו ומבט קדימה העתיד לא נראה ורוד יותר. ובכל זאת, אנחנו נהיה כאן מדי שבוע, במגרשים ומול המסכים – כי פשוט אי אפשר בלי זה.

תמונה: depositphotos

 

בתחילת השבוע נבחרת ישראל וערן זהבי יצאו בהודעה משותפת: כוכב הליגה הסינית חוזר לנבחרת אחרי שנה בחוץ.

תקציר למי ששכח: במשחקו האחרון במדי הנבחרת, זרק הקפטן לשעבר את הסרט על הדשא בגלל שספג קללות, ולאחר מכן במקום לצאת המבוגר האחראי ולהתנצל, הוא רק הוסיף שמן למדורה ובעצם טען שהתנצל בפני מי שמגיע לו ושהוא הקורבן פה. הוא האשים שקיללו אותו, שירקו לעברו. אין ספק בכלל שאוהדי נבחרת לא צריכים לקלל שחקן שלהם, בטח לא לירוק לכיוונו, אך זהבי שחקן כדורגל ויודע בדיוק היכן הוא נמצא. שחקנים חטפו קללות על המגרש לפניו, ולצערינו זה יקרה גם אחריו. זה מגרש הכדורגל ולא התזמורת הפילהרמונית.

כל עוד זהבי משחק בשביל הנבחרת הוא משחק גם ובעיקר בשביל תושבי מדינת ישראל, לא בשביל עצמו. זריקת סרט הקפטן הייתה מעשה בזוי, אך מה שהיה גרוע יותר זה חוסר היכולת של אדם במעמדו להתנצל בפני אוהדי הנבחרת. לא צריך לשים עליו איקס, אך החזרה לנבחרת לא צריכה להיות בתנאים שלו ושל צוות היח"צ שלו לאחר שאיכזב את אוהדי הכדורגל בארץ.

שלא יהיה ספק – ערן זהבי הוא אחד מהשחקנים הגדולים שהיו בכדורגל הישראלי. הוא עשה דברים מופלאים בליגה שלנו ומשרת את המדינה היטב כשגריר בסין. הוא לא אדם רע, אבל כשקפטן נבחרת משרה אנרגיה שלילית ואומר דברים מעליבים כמו "גם עוד 40 שנה לא נגיע לשום מקום", זה שחקן שצריך להילחם עליו? הוא קיבל קמפיין שלם על תקן ה-שחקן שכל הכדורים הולכים אליו, אלישע לוי הפך אותו לפנים של הנבחרת והתוצאה היא שהלכנו אחורה לא רק מהבחינה המקצועית, אלא גם חברתית והיחס של הקהל כלפי הנבחרת.

בנבחרת שאין לה שחקנים ברמות הגבוהות, הבסיס זה צניעות, השקעה והתלהבות. להחזיר את זהבי אחרי מה שעשה זה לשדר בדיוק את ההפך, בטח כשמסתכלים בהשוואה על שני חבריו לשפיץ תומר חמד ומונאס דאבור.

גם בעניין ההודעה עצמה או יותר נכון דרך הצגתה. מה הבעיה לדרוש מערן זהבי להגיע למסיבת עיתונאים מסודרת ולהתנצל בפני קהל האוהדים? אבל זאת כנראה בקשה גדולה מדי מההתאחדות, שבחרה להעביר את המסר דרך קבוצות הואטסאפ של העיתונאים והראתה בדיוק כיצד היא מתחייסת לכל העניין.

כשנחתו כאן מנהל מקצועי ומאמן זר הייתה הרגשה שכן מנסים לעשות משהו בסגנון שונה כי מה שהיה עד עכשיו לא הוביל אותנו לשום מקום, אבל אירוע שכזה ודרך הטיפול בו מזכירים לנו שזה כנראה חזק מאיתנו.

לסיכום, עד שזהבי לא יתנצל בשידור במילותיו החזרה שלו לנבחרת היא לא פחות משערורייתית, וממשיכה את הקו של זריקת הסרט והעברת מסר בעייתי לאלפי ילדים שהעריצו אותו, לפחות עד לאותה נקודה.

תמונה: depositphotos

 

מהראן ראדי, קשר מרכזי, זכה ב-6 אליפויות ברצף. 3 אליפויות רצופות עם מכבי תל אביב ו-3 רצופות עם הפועל באר שבע. בימים אלה מחפש ראדי קבוצה חדשה בעלת שאיפות צנועות יותר. הפועל תל אביב וראדי מגלים עניין הדדי אך עד כה אין שום הסכמה כספית, וראדי עשוי למצוא את עצמו בקבוצה אחרת.

חשוב לזכור, מבחינה היסטורית הייתה זו הפועל תל אביב – הקבוצה הראשונה ששחקן ערבי ישראלי ששיחק בה הפך לכוכב ובכך תרם לדו קיום והשתלבות החברה הערבית בישראל. ריפעת (ג'ימי) טורק הפך לסמל הקבוצה, לאחר מכן היה גם חלק מנבחרת ישראל ובמשך שנים היה דמות בולטת בעולם הכדורגל הישראלי ותרם רבות לדו קיום. יחד עם טורק גרעין אוהדים רחב מאוד התפתח סביב הפועל תל אביב, גרעין שמלווה את הקבוצה עד היום למשחקים.

לאחר טורק היה זה וואליד באדיר שתפס את מקומו בהפועל תל אביב הגדולה של עונת הדאבל, וכמו כן גם סלים טועמה יחד הובילו את הקבוצה להישגים גם בזירה האירופית (רבע גמר גביע אופ"א ב-2002).

מאז עברו בהפועל מספר שחקנים מהמגזר אבל אף אחד מהם לא הצליח להטביע את חותמם ( סארי פאלח, סיראז' נסאר, ויקטור מרעי וכו').

ייתכן ורמזי ספורי ייכנס למשבצת של שחקן מוביל בעתיד כלשהו כשיחזור מעונת השאלה, אבל עד שזה יקרה צריכה הפועל תל אביב מנהיג שקט ומנוסה על הדשא. כמו כן, אין זה סוד שהפועל תל אביב צריכה שחקן מהמגזר כדי להחזיר את קהל אוהדיה הערבים ישראלים למגרשים. לא רק מאזור יפו אלא מכל רחבי הארץ.


 

שם: מהראן ראדי

גיל: 36.

אליפויות: 6.

גביע המדינה: 1.

גביע הטוטו: 2.

 

ראדי התחיל את הקריירה בקבוצת הנוער של מכבי תל אביב, אך התגלגל עד לליגות הנמוכות ואת הופעת הבכורה שלו בליגת העל עשה במדי מכבי הרצליה. בהמשך עבר בבני יהודה, הפועל עכו ובבני סכנין, בה עשה את הפריצה הגדולה (והמאוחרת שלו) עם עונה של 13 שערים ו-10 בישולים בדרך לפלייאוף העליון. התחנה הבאה הייתה מכבי תל אביב, בה מהר מאוד הפך לשחקן מוביל (מלך הבישולים של הליגה בעונתו הראשונה בצהוב). בסך הכל ראדי זכה בשלוש אליפויות, גביע המדינה ובגביע הטוטו, לפני שעזב ליריבה בצמרת הפועל באר שבע. במדי באר שבע זכה ראדי, שוב, בשלוש אליפויות המדינה (כולל אחת היסטורית אחרי 40 שנה), היה חלק מהקבוצה שעלתה לשלב הנוקאאוט בליגה האירופית והייתה מרחק נגיעה מהעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות. בתום העונה האחרונה הסתיים חוזהו בקבוצה, והוא החליט לחפש אתגר חדש. לראדי יש גם 10 הופעות במדי נבחרת ישראל, בהן הבקיע שער אחד.