והתוצאות של הניסוי האחרון. וגם בונוס, רשימת חלק מהניסויים שלא הצליחו בשנים האחרונות.

1. מצילים את הפועל תל אביב –הצלה הרואית מבית המשפט. ואולי היה עדיף להתחיל כקבוצת אוהדים ?
2. קורצקי מאמן – בחירת מאמן חסר ניסיון במאבקי ירידה ובקבוצות גדולות עם לחץ.
3. גיא לוזון מאמן  – עוד לפני הכישלונות המפוארים של לוזון, היה נראה שהוא מוביל את הפועל בבטחה להישארות בליגה. אבל אז החליט שהוא מתפטר כדי שלא ידבק בו כתם הירידה. הקארמה עבדה שעות נוספות ולאחר מכן הוא ירד ליגה עם מכבי פתח תקוה.
4. שחרור אלטמן  – הכוכב של הקבוצה, כמעט הפך לסמל, נתן הכל בכל משחק ואף הזהה עם קהילת האוהדים הגדולה. משום מה הוחלט בהנהלה לא לשפר לו את התנאים ולשחררו.
5. מכירת רז שלמה  – אחת ההשאלות הראשונות עם אופציית המכירה הלא ברורה. הרי אם אתה משאיל שחקן והוא מתחשל והופך לשחקן טוב אתה תחזיר אותו. אז מדוע לתת אופציה רכישה ?  רק אם אתה רוצה למכור בכל מקרה. רז שלמה בהמשך מגיע לנבחרת ישראל.
6. חוסר סבלנות  – שחקנים צעירים ראה גיא בדש, אופק ביטון, אשר פורצים בגיל מאוחר יותר וכמה שנים אחרי שהיו בסיר הלחץ.
7. גיא מלמד  – היה פנוי לרכישה אבל הוחלט להביא מישהו יותר זול. מלמד מככב היום בסכנין.
8. אליאל פרץ – עוד הזדמנות להביא שחקן יקר אך מוכח. הלך להפועל לחיפה וכנראה יעשה צרות להפועל תל אביב במאבקים בפלייאוף תחתון.
9. אי כיבוד חוזים – פיטורים שלא על פי דין עובד מעביד וגל תביעות אשר פגע בשם של הקבוצה במוסר התשלומים ובאמינות.
10. רכש בוזגלו  – הבסיס מאחורי רכישת בוזגלו הוא נכון. נביא שחקן מפורסם ונמכור מנויים. אבל בוזגלו כבר היה בשלהי הקריירה, היה יקר ולא הביא ממש תוצרת אבל לא שכח להביא את הפציעה. התוצאה : תביעת ענק ופגיעה בשם.
11. מכירה סיטונאית של כוכבי הקבוצה: דוידה, ליידנר ושי אליאס. ומה מביאים במקום ? מעלים שחקני נוער לא מנוסים שעושים המון טעויות וגורמים להפסדים מביכים.
12. חוסר יכול לנהל ולאכוף את הקהל. הנהלת הקבוצה לא מתאמצת להיאבק בזורקי האבוקות, וזורקי הכדורים. יש לעול כמו מכבי חיפה כדי למגר את התופעה. אבל ההנהלה כנראה מפחדת מקומץ האולטראס שהורס את הקבוצה כבר שנים.
13. הסתמכות יתר על צעירים . קנצפולסקי, למקין, ישראלוב, ארי כהן. שחקנים טובים ומאוד נחמדים. נכון לעכשיו הם לא יכולים להחזיק קבוצה בליגת העל.

נ.ב. – יכול להיות שחקל מהספקולציות כגון רכישה אפשרית של גיא מלמד היו רק ספין לתקשורת. אבל המשל מובן וניתן לקרוא לזה גם סקאוטינג ברמה נמוכה.

מאת: מערכת

“זה יהיה חלום לסיים את העונה בין ארבע הראשונות. אנחנו די קרובים, אבל העונה ארוכה – עלינו להישאר ממוקדים במטרה שלנו שהיא לשחק באירופה בעונה הבאה”. כך התייחס בתחילת החודש קרלו אנצ’לוטי, מאמנה של אברטון, לסיכוי קבוצתו לסיים באחד המקומות המובילים לליגת האלופות בעונה הבאה. “יש לנו הזדמנות מצוינת להיות בין ארבע הראשונות ועלינו להשקיע את כל המאמצים שלנו בכך”.

מאז, “הטופיז” רשמו שני הפסדים בשלושת המשחקים האחרונים, כולל הפסד ביתי 1:2 מפתיע לברנלי בשבת האחרונה. אמנם חניכיו של אנצ’לוטי עדיין בתמונה – הפער מהרביעית צ’לסי (לה יש משחק עודף) עומד על 5 נקודות, הפרש סגיר בהחלט. אבל זה לא הסיפור, אברטון לא באמת מצליחה לשמור על יציבות שתספיק לה בשביל לאיים על הצמרת עד הסוף, ממש כמו הקריירה של מי שהיה אמור להיות הכוכב הגדול ביותר שלה, חאמס רודריגס.

קשר נבחרת קולומביה סיפק עונות נהדרות במדי ריאל מדריד וכיכב במדי הנבחרת (מונדיאל 2014 זכור במיוחד), אבל לא הצליח לבסס את עצמו כשחקן בשורה הראשונה של הכדורגל העולמי. בדומה לחברו לריאל מדריד, גארת’ בייל, הוא החליט בקיץ שאין לו עוד מה לחפש בבירת ספרד וחתם במפתיע באברטון. אחת הסיבות לכך, מלבד ההתאחדות עם אנצ’לוטי (האיש שאימן אותו בריאל) הייתה להוביל קבוצה ולהיות הכוכב הבלתי מעורער באחד הפרויקטים היותר מסקרנים בכדורגל האנגלי.

בפועל, אברטון באמת מציגה עונה טובה ומבקיעה לא מעט שערים, אבל מלבד סיפתח נהדר בחודשים האחרונים, חאמס די נעלם כמו שקרה לו בעוד מספר תחנות בקריירה. מי שלקחו את המושכות הם צמד החלוצים – דומיניק קלברט-לווין האנגלי בעונת שיא עם 14 שערי ליגה, וריצ’רליסון שחקן נבחרת ברזיל שחוזר לעצמו במחזורים האחרונים. למרות היכולת הגבוהה, כלל לא פחות שזה יספיק בשביל לסיים במקום שמוביל לאירופה בעונה הבאה, ולכן אברטון תהיה חייבת שחאמס יחזור לעניינים כמה שיותר מהר.

אחרי שהוא לא הצליח להוביל מועדון גדול ולהיות בו שחקן משמעותי, זו ההזדמנות הגדולה של הקולומביאני להראות שיש לו את מה שצריך כדי להיות אחד השחקנים הבולטים בליגה האנגלית. את האמון מאחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק, כזה שזכה בליגת האלופות 3 פעמים. אם אברטון תצליח להשתחל למפעל שהאיטלקי מכיר כל כך טוב, זה יהיה אחד ההישגים הגדולים בקריירה של שניהם.

מאת: מערכת

טוטנהאם רשמה אמש הישג משמעותי כשגברה 2:0 על ברנטפורד מליגת המשנה ועלתה לגמר גביע הליגה. התרנגולים יפגשו בחודש אפריל בוומבלי את המנצחת במפגש בין מנצ’סטר יונייטד לסיטי שיתקיים הערב באולד טראפורד.

אחת הסיבות המרכזיות שבטוטנהאם החליטו להביא את ז’וזה מוריניו היא זכייה בתואר. האחרון של המועדון היה ב- 2008 כשהקבוצה ניצחה במשחק הגמר (גם כן בגביע הליגה) את צ’לסי של אברם גרנט. המועדון נואש לתואר כלשהו אחרי שנים נהדרות (גמר ליגת האלופות בין היתר) אך ללא קבלות תחת מאוריסו פוצ’טינו.

מוריניו לא הובא בשביל זכייה במפעל השלישי בחשיבותו באנגליה, אך זה ייתן לקבוצה דחיפה מוראלית אדירה להמשך הדרך באחת העונות הפתוחות ביותר בכל הנוגע למאבקי הצמרת. ליברפול לא משכנעת לאחרונה, יונייטד נראית טוב אבל משחק ההגנה עדיין טעון שיפור, צ’לסי ולמפארד במומנטום רע ומנצ’סטר סיטי עוד לא העבירה הילוך. כשגם ארסנל נמצאת מאחור, טוטנהאם נראית כקבוצה הלונדונית הבכירה להתמודדות על תואר האליפות.

הפער של הספרס מליברפול ויונייטד המוליכות הוא 4 נקודות בלבד כשלליברפול יש משחק עודף. טוטנהאם לא משחקת כדורגל אטרקטיבי יותר מאשר בעונות הקודמות, אך שיתוף הפעולה המדהים בין יונג מין סון להארי קיין עושה את כל ההבדל. אנחנו רק במחצית העונה אבל הצמד כבר עשו היסטוריה – הם בישלו אחד לשני 13 שער ליגה והשתוו לשיא של אלן שירר וכריס סאטון בעונת האליפות של בלקבורן רוברס ב-1994/95. סביר מאוד להניח שהרקורד יהיה שייך להם בלעדית כבר במשחקים הקרובים.

מלבדם, חשוב לציין עוד שני שחקנים – גארת’ בייל ודלה עלי. הראשון חזר הביתה אחרי שנים קשות במדריד ובינתיים עוד לא נכנס לעניינים (שער ליגה אחד) וכבר הספיק להיפצע. במקרה של דלה עלי, מחלוקות מקצועיות בינו לבין מוריניו הובילו לכך שהוא הפך להיות שחקן מחליף במקרה הטוב וכבר מקושר עם מעבר לפ.ס.ז’ של פוצ’טינו, המאמן אצלו פרח.

מה שבטוח, אם שני השחקנים המדוברים יחזרו לעניינים והקבוצה תצליח לזכות בגביע הליגה לראשונה מזה 13 שנים, אז גם האוהדים הפסימיים ביותר יתחילו להסתכל על תואר האליפות כמטרה אפשרית העונה. בטח כשהמאמן הנוכחי כבר זכה בתואר או שניים בקריירה שלו.

מאת: מערכת

לא הרבה נשאר מהפועל תל אביב. הניסנובים אמנם הצילו את הפועל תל אביב בבית המשפט אבל יתכן וחרצו את גורלה למוות איטי בייסורים. אי אפשר לצפות שניהול ציני חסר כל חזון יביא לתוצאות אחרות ממה שהורגלנו בשנים האחרונות.

הניהול הציני כולל :

• ריבים עם שחקנים
•  פיטורי מאמנים
•  אי עמידה בחוזים
• בחירת שחקנים תמוהה
• חוסר יכולת הבנה בסיסית ששחקנים טובים ויקרים יותר יביאו יותר קהל ויותר הכנסות
• חוסר הבנה בניהול מותג והזדהות אוהדים עם שחקנים
• טיפול לקוי בדור המשך של אוהדים

ועוד כהנה וכנה סיבות וחוסרים ביכולת הניהולית. כל אלה משפיעים במגרש על השחקנים שגם כך רובם לא כל כך איכותיים.

לצערי עתיד הפועל תל אביב כעתיד הפועל פתח תקוה. קבוצת פאר שעקב ניהול לקוי התדרדרה ומשייטת לה בין הליגה הלאומית לליגה א’ ומידי כמה שנים מחליפה בעלים.

לא יעזור הפעם הקהל הנפלא של הפועל כי שם המשחק הוא כסף וניהול נכון ואת שני האלמנטים האלה אין לצוות הניהול בראשות האחים ניסנוב.

קרדיט לתמונה: “ישראל היום”

למה מגיע לאוהדי הפועל כל זה? כנראה שיש אנרגיה שמסתובבת במעגלים וקהל שגירש את סמי סגול מכתר ואת טביב זכאי למנהלים כמו שיש היום ולא יותר. 

מתי זה ייגמר? זה ייגמר כמו שנגמרת כל גזירה כאשר אוהדי הפועל יפנימו ויבינו שקודם כל הם גרמו למציאות הזו. ולאחר שיבצעו את התיקון וההבנה התקופה הרעה תיגמר. ואולי לא כל כך מהר כי אוהדי הפועל בעצם באים מהסנסציה, באים מהאנדר דוג אל הניצחון המרגש. כי אם היינו מכבי זה לא היה כל כך מרגש. הבעיה שהפעם זה מלווה בהשפלה וזה ממש לא היה בתוכניות שלנו.

סוף סוף זה קרה לה. הפועל תל אביב בפליי אוף העליון.

כך קיבלנו פלייאוף עם שני משחקים גדולים כל שבוע, עם עניין ועם קהל. כי מה זה פליי אוף עליון  בלי הפועל תל אביב ?

המשחק עצמו היה בשליטה מוחלטת של הפועל במחצית הראשונה, אבל אז הגיע גול השיוויון ( ספק טעות של ספירובדקי ספק עבירה של פרץ)  ובמחצית השניה השליטה עברה לחדרה.

מאת: מערכת

גם אם אתה לא אוהד של ליברפול, אי אפשר שלא ליהנות ולרצות מאמן כמו יורגן קלופ בצד שלך. מאמן חכם ומבריק שגדולתו היא בפשטות. הוא לא מפריע לקבוצה, כמו למשל מה שהפך להיות ז’וזה מוריניו. הוא לא צריך את השחקנים הטובים ביותר (ואת פנקס הצ’קים הגדול ביותר) כמו פפ גווארדיולה – הוא מבריק בפשטות שלו, ובמציאות של היום זה כמעט בלתי נתפס. הרי מי לא עבר בליברפול, הן מאמנים והן שחקני על, ובכל זאת זה לא קרה שלושה עשורים. פשוט מדהים.

האם מישהו מעלה על דעתו שמכבי תל אביב לא תזכה באליפות 30 שנה? אפילו את מכבי חיפה והפועל תל אביב, שני מועדונים גדולים שנמצאים בכמה שנים רעות יותר מקצועית – מישהו מוכן להמר שהן לא יזכו בשום תואר אליפות בעשרים השנים הבאות?

אי אפשר שלא להעריך את התשוקה שיש לקלופ, שמסיים כל משחק עם אדרנלין של גמר ליגת האלופות. אני בדרך כלל לא נוטה להחמיא למאמנים, מהסיבה הפשוטה שלדעתי ובניגוד לכדורסל, ההשפעה שלהם על המשחק היא קטנה. נחזור למוריניו – הרי פעם מוריניו נחשב “המיוחד”, אז מה הוא בשנים האחרונות, מאמן גרוע? דוגמא מהכדורגל שלנו – ברק בכר בשלוש השנים הראשונות לעומת השנה וחצי האחרונות. הכוח נמצא אצל השחקנים ועל פיהם יישק דבר.

מייחסים יותר מדי משמעות למאמן שלא בצדק, וגם קלופ מודה בזה. אבל כאן מדובר במקרה חריג. המאמן הגרמני ראוי להערכה יותר מכולם כי שבוע אחר שבוע, עונה אחרי עונה הוא לוקח שחקנים טובים אבל לא גדולים, משפר אותם פלאים וגורם להם לשבור את תקרת הזכוכית שלהם ולהבין שהם חלק ממשהו שיותר גדול מכל שחקן. הוא יודע לנהל את האגו של הכוכבים כמו מוחמד סלאח וסדיו מאנה, לקדם צעירים כמו טרנט אלכסנדר ארנולד וג’ו גומז, לשפר ולבנות אופי לשחקנים כמו ג’ורדן הנדרסון וז’ורז’ינו וויאנדלום ולפגוע בול ברכש עם שחקנים שהפכו לטובים בעולם בתפקידם כמו וירג’יל ואן דייק ואליסון.

ולהלן המספרים: אלופת אירופה הנוכחית (יכולה לזכות שוב גם העונה) והאלופה האנגלית הנכנסת (בעוד כמה משחקים זה יהיה רשמי) רושמת 17 ניצחונות רצופים. קבוצתו של קלופ רחוקה ניצחון אחד מהשיא של מנצ’סטר סיטי שעומד על 18. בנוסף, האדומים חיברו כבר 43 משחקים ללא הפסד, והם לוטשים עיניים גם לעבר השיא של ארסנל מ-2004 (49). בנוסף, עם 76 נקודות מתוך 78 אפשריות העונה, באמצע פברואר, ליברפול הפכה למעשה לקבוצה הראשונה שהבטיחה מתמטית את המקום בליגת האלופות לעונה הבאה. מדובר אגב, גם בפתיחה הטובה ביותר של קבוצה בהיסטוריית חמש הליגות הבכירות באירופה. אחת המטרות שנשארו לליברפול היא הנסיון לסיים עונה מלאה ללא הפסדים ולהשוות את ההישג של ארסנל בעונת “הבלתי מנוצחים” ב-2003/04.

אוהדי ליברפול שחיכו כל כך הרבה זמן לחגוג אליפות מקומית הפכו בתוך מספר עונות לקבוצה הטובה בעולם, ונראה שכל עוד קלופ בסביבה הם לא ילכו לשום מקום וימשיכו לשלוט בממלכה, בטח לאור החדשות שקיבלנו בימים האחרונים מהיריבה העיקרית מנצ’סטר סיטי (עונש השעיה מליגת האלופות והשלכות נוספות שעשויות להתבהר בקרוב). האמת היא שבליברפול לא צריכים להסתכל בכלל על קבוצות אחרות, כי יש להם צוות מקצועי וקאדר שחקנים שעושה היסטוריה וגורף את כל התארים. והוא עושה את זה הכי בסטייל.

עם כל הכבוד למאבק האליפות בין שתי הקבוצות המכונות “מכבי”, הרנסנס של הפועל תל אביב תחת קלינגר והקרבות בתחתית הליגה, הסיפור הגדול שמעסיק את הכדורגל הישראלי בחצי השנה האחרונה והנושא החם של התקופה האחרונה הוא, איך לא, ירדן שועה.

ראשית, חשוב לציין שמדובר בתופעה שלא מתרחשת לראשונה בכדורגל הישראלי. תופעה של שחקן צעיר שלא קרע עדיין זוג נעליים וכבר מכתירים אותו ככוכב, עילוי, פוטנציאל שלא היה כדוגמתו. כמעט כולם אחראים לסוגייה זו החל מהתקשורת, מהסוכנים, מהמאמנים, מהשחקנים ומהאוהדים. לא כל שחקן חזק מספיק בשביל להכיל את כל הגורמים החיצוניים בגיל כה צעיר, וכרגע כבר אפשר לקבוע שהעסק גדול על שועה.

זה מתחיל בכך שאנחנו ממליכים שחקן (בין אם צעיר או לא) שהבקיע ובישל שני מחזורים ברציפות (במקרה של שועה מדובר בחצי עונה נהדרת במדי בני יהודה). תופעה זו גורמת לשחקן לשחצנות, הורדת קצב באימונים במקרה הטוב ואחר כך בדרך כלל באה הנפילה. הסוכן והשחקן כבר אחרי כמה משחקים בהם הוא לא משחק/לא פוגע מחשבים מסלול מחדש וחושבים על היעד הבא והקופונים שיסגרו מהעסקה הבאה. תנו לשחקן להשלים עונה-שתיים מוצלחות, גם אם הוא ינוע בין הרכב לספסל (בטח בקבוצה שרצה וצוברת נקודות בקצב מרשים כמו מכבי חיפה של העונה) ואז יהיה על מה לדבר. למה זה טוב כל הקפיצות וחוסר היציבות הזה? בטוח שלא לשחקן ולכדורגל שלנו.

אחרי ההקדמה אפשר באמת להתייחס למקרה הספציפי של ירדן שועה. כאמור, הוא סיפק חצי עונה מופלאה בקבוצת מרכז טבלה בליגה ומראה ניצוצות של כדורגל ברמה שהרבה זמן לא ראינו משחקן ישראלי. אין ספק שמדובר בפוטנציאל גדול מבחינת כישרון, אבל אסור לו לחשוב שהוא כבר כוכב וקטן על קבוצה כמו מכבי חיפה. מהרגע שבו נחת בכרמל לא הפסיק להופיע שמו דווקא בהקשר שלילי. פה מחסיר אימון, שם מזייף פציעה, פה יוצא לבלות בשעות לא שעות, שם מאחר לאימון. פה מתחצף לסמכות מקצועית, שם לא חוגג עם החברים וכמובן המקרה האחרון לאחר המשחק מול בני יהודה – על פי הדיווחים הוא שבר טלוויזיה, השליך משקה אנרגיה בחדר ההלבשה והיה מעורב בעימות מילולי על גבול הפיזי עם עוזר המאמן.

איך שחקן מקצוען שרוצה להצליח ולהגיע לרמות הגבוהות יכול להתנהל בצורה כזו פעם אחר פעם? הרי דוגמאות של שחקנים כישרוניים שלא הגיעו לעשירית מרמת הפוטנציאל שחזו להם לא חסרות (מישהו אמר ראובן עובד?). הכל בגלל התנהלות קלוקלת ולא מקצועית. זה מתחיל מהסוכנים ומהתקשורת, ממשיך לאוהדים ובסופו של דבר עולה לשחקן למוח.

ראיתי הרבה טורים ופרשנויות לאחרונה שטוענים שלא יכול להיות מצב ששועה לא מקבל אפילו דקה במשחק, בטח שחיפה בכושר פחות טוב בשבועות האחרונים. אבל איך יכול מאמן רציני, ישר ומקצועי כמו מרקו בלבול לתת לשחקן לשחק אם הוא החסיר כמחצית מהאימונים שקדמו למשחק (ואפילו לא בגלל סיבות מוצדקות), ולאחר מכן מחליט על דעת עצמו לא להופיע לאימון ביום למחרת המשחק. איך זה יתקבל אצל שאר השחקנים שעובדים קשה? כישרון לבד לא יעזור. גם לא אם שילמו עליך 1.6 מיליון אירו על 60% מהכרטיס.

ביחס למרקו בלבול ולהרכב, המאמן התקבע על שיטת משחק מסוימת עם חלוץ בודד, ניקיטה רוקאביצה. האחרון לא מפסיק להבקיע ולבשל ועושה את עבודתו בצורה מעל למצופה. השחקן הוא בעל המעורבות הרבה ביותר בקבוצה בכל הנוגע לשערים (14 שערים ו־4 בישולים). איך בלבול יכול להוציא אותו מההרכב? גם במשחקים חלשים שלו הוא מוצא את הדרך לרשת. בלבול הולך בדרכו המקצועית והישרה ואין סיבה להזיז את השחקן הכי פורה שלך מההרכב, בטח שאתה מוצא את עצמך בחודש פברואר עדיין במאבק האליפות, דבר שלא זכור בחיפה שנים רבות.

עוד טענה שצצה היא שצריך לחבק את השחקן וללטף ושזוהי אשמת המועדון שלא יודע כיצד להתנהל עם הטאלנט. הרי בבני יהודה תחת מאמן חם ותומך כמו יוסי אבוקסיס השחקן פרח. אני לא מקבל את זה. דבר ראשון יש הבדל בציפיות של מועדון מכובד אך לא גדול כמו בני יהודה בהשוואה לסיר הלחץ שנקרא מכבי חיפה. בנוסף, בחיפה עשו את הכל על מנת שהשחקן יצליח.  בהתחלה ניסו את טקטיקת הליטוף, אחר כך הצמידו לו את ג’ובאני רוסו. אחר כך עברו לנזיפות קלות וקנסות קלים. אחרי עוד כמה עבירות עברו שוב לשיחות אישיות ולחיבוקים. אחרי שכל זה לא עבד הביאו אדם נוסף בגדר פסיכולוג ודמות אב, יגאל הלל. כפי שחזינו בשבועות האחרונים גם זה לא עזר. השיא (עד כה) הגיע באירועים שהוזכרו מוקדם יותר בסיום המשחק נגד בני יהודה, והעונש שקיבל היה השעיה ממספר אימונים, הדחה מהסגל למשחק מול כפר סבא וקנס כספי. זוהי חציית קו אדום ולא משנה מהו שמך וכמה שילמו עליך. הכתובת לאשמה היא קודם כל ירדן שועה.

כעת נשאלת השאלה הגדולה – מה תעשה מכבי חיפה? יעקב שחר הוא הדמות שצריכה לתת את התשובה, יחד כמובן עם הצוות המקצועי ואולי המנטלי. נשיא הקבוצה מחזיק מאוד מהשחקן ושילם עליו סכום לא מבוטל, ומבחינת כישרון אני מסכים שצריך לשמור עליו, אבל לא בכל מחיר. מרקו בלבול הוא אולי מאמן מקובע מדי, אבל אין ספק שמדובר באיש ישר והגון שטובת הקבוצה לנגד עיניו. כל מקרה כזה במכבי תל אביב או באירופה כבר היו מקנים לשחקן כרטיס טיסה לכיוון אחד במקרה הטוב. במקרה הרע היה מתייבש ביציע וסופג קנסות כבדים על כל עבירת משמעת. האם זו לא צריכה להיות המסקנה המתבקשת גם כאן?

אבל, וזה אבל גדול, אם שועה ישנה את דרכו, יתחיל להתאמן בצורה רצינית, לא להחסיר אף אימון ואף להתאמן אקסטרה, לנהל אורח חיים מקצועני ולהפסיק עם עבירות המשמעת, הדרך שלו לקבלת דקות משחק אמורה להיות קצרה. על פי הדיווחים האחרונים, נראה שכעת הכל תלוי רק בו. אם לא, שיביא הצעה (בית”ר ירושלים? הפועל באר שבע?) לפחות בסכום ששולם עליו והצדדים ילכו איש איש לדרכו. רק ניתן לקוות שבשלב מסוים השחקן יחליט ויפנים מה הוא רוצה להיות – כשרון עבר מפוספס או כוכב עולה וכדורגלן ישראלי מוביל.

מאת: מערכת

שלב הבתים של ליגת האלופות מגיע לקיצו עם מחזור סיום מרתק. היום (ג’) ומחר ייחרצו גורלות ובחלק מהבתים הכל עדיין פתוח. אפילו אלופת אירופה ליברפול יכולה למצוא את עצמה בחוץ, ולמרבה ההפתעה הקבוצה היחידה מלבד ברצלונה שהבטיחה את מקומה היא לייפציג הגרמנית. אז מה צריך לקרות ומי עוד יכולה להפתיע? אנחנו בחרנו עבורכם את שלושת המשחקים שפשוט אסור לכם להחמיץ במחזור הסיום של הצ’מפיונס.

1. רד בול זלצבורג – ליברפול (היום, 19:55 – בית ה’)

המחזיקה בתואר אמנם נמצאת במקום הראשון בבית ערב המחזור, אבל נאפולי וזלצבורג עדיין יכולות לעקוף אותה – אם כי הסיכויים עדיין לטובת מוליכת הליגה באנגליה. כדי שיורגן קלופ ימצא את עצמו בחוץ, הוא צריך להפסיד לאוסטרים ושנאפולי לא תפסיד לגנק. החלק השני כנראה יקרה אבל הפתעה של זלצבורג, גם אם לא בגדר הבלתי אפשרי (אחת מקבוצות ההתקפה הטובות באירופה אותה מוביל נער הפלא ארלינג האלאנד), היא עדיין לא סבירה.

הקבוצה הביתית כבר הבטיחה לעצמה את המשך ההשתפות במפעלים האירופים אחרי ה – 1:4 הקליל על גנק הבלגית במחזור הקודם, אבל כאמור היא חייבת לנצח את ליברפול כדי לסיים במקום המוביל לשמינית הגמר – או על חשבון ליברפול, או על חשבון נאפולי (תארח במקביל את גנק ולמרות כל הבעיות על המגרשה ומחוצה לו, צפויה לנצח ולהעפיל).

האיטלקים לא ניצחו כבר תשעה משחקים ברציפות בכל המסגרות, וההתדרדרות מחוץ למקום המוביל לאירופה בסרייה A מלחיצה את המערכת הסובלת גם ככה מיחסים עכורים בין השחקנים והמאמן קרלו אנצ’לוטי (עשוי להיות משחקו האחרון בתפקיד) להנהלת הקבוצה. גם על גנק עוברת תקופה לא קלה, אבל בשבת האחרונה היא חזרה לנצח אחרי שמונה משחקים בהם זה לא קרה והיא תשמח לנסות ולקלקל ליריבתה.

יורגן קלופ. אלופת אירופה תיפרד מהמפעל כבר בשלב הבתים? (תמונה/ depositphotos)

2. אינטר – ברצלונה (היום, 22:00 – בית ו’)

מיד לאחר הגרלת שלב הבתים, כשהתברר שאחת מהשלוש (ברצלונה, אינטר, דורטמונד) לא תהיה בשמינית הגמר, אינטר ידעה שזה יהיה קשה. הקבוצה של אנטוניו קונטה נמצאת בעיצומה של עונה נהדרת ומוליכה את הליגה האיטלקית בקרב צמוד מול האלופה הנצחית יובנטוס, אבל בליגת האלופות היא עשתה טעות אחת יותר מדי. מלבד ההפסד הכפול לדורטמונד, איבוד הנקודות במחזור הפתיחה בבית מול סלביה פראג עשוי בהחלט להיות בעוכריה וכעת היא מגיעה למחזור הסיום כשהיא במצב הגרוע מבין השלוש: על הנראזורי להשיג נגד ברצלונה תוצאה טובה יותר מזו שתשיג דורטמונד בבית נגד פראג. לכן על החבורה של קונטה לתת תשעים דקות טובות נגד בארסה ולהחזיק אצבעות לצ’כים, או שאת המשך העונה שלה היא תעשה בליגה האירופית.

אינטר לא הפסידה בסן סירו בתשעת המשחקים האחרונים שלה נגד קבוצות ספרדיות (שלושה ניצחונות ושש תוצאות תיקו). בעונת הטרבל המיתולוגית עם ז’וזה מוריניו היא גברה 1:3 על ברצלונה למרות שנקלעה לפיגור. למזלה של אינטר, היא קיבלה בתחילת השבוע בשורות טובות כשהתברר שליאו מסי יקבל מנוחה ולא יהיה בסגל למשחק.

דורטמונד, שתשחק במקביל נגד סלביה בזיגנאל אידונה פארק, נמצאת בכושר טוב לאחר שני ניצחונות ליגה רצופים, האחרון שבהם 0:5 מוחץ על דיסלדורף כאשר מרקו רויס וג’יידון סאנצ’ו כבשו צמדים. הקשר אקסל ויטסל ייעדר בשל פציעה כמו גם תומאס דלאייני ומרסל שמלצר.

האם ברצלונה תעזור לדורטמונד להעפיל לשלב הבא ללא האיש הזה? (תמונה/ depositphotos)

3. אייאקס – ולנסיה (היום, 22:00 – בית ח’)

הקבוצה המלהיבה ביותר במפעל אשתקד ממשיכה להציג כדורגל התקפי ויפה לעין, אך למרות מספר תצוגות מרשימות היא עלולה לסיים את דרכה כבר מחר בלילה. תיקו במשחק הביתי מול הספרדים יספיק לדאבליסטית ההולנדית להעפיל לשלב שמינית הגמר, בניסיון לשחזר את ההישג המדהים מהעונה שעברה – חצי הגמר. אייאקס נכנעה לראשונה העונה במחזור האחרון בליגה, אבל נהנית מעונת שיא של הקיצוני הנפלא חכים זיאש (מוביל את טבלת הבישולים במפעל עם חמישה) אשר כבש שער אדיר בניצחון 0:3 של אייאקס על אדמת ספרד במפגש הראשון בין הקבוצות.

בצד השני, ולנסיה ביצעה קאמבק גדול בליגה המקומית כשמחקה פיגור 2:0 בדרך לניצחון 2:3 על לבאנטה. העטלפים יצטרכו להסתדר ללא השוער הראשון יאספר סילסן, שלא התאמן באופן סדיר בימים האחרונים. ולנסיה יודעת שהמשימה שעומדת בפניה לא פשוטה בכלל, לנצח באחד המגרשים היותר קשים באירופה ב-2019, בידיעה שכל תוצאה אחרת תוביל אותה היישר לליגה האירופית.

הצלע השלישית, צ’לסי, תשחק מול ליל הצרפתית ולא צפויה להיתקל בקשיים יוצאי דופן. הבלוז יצטרכו להתאושש מההפסד לאברטון בליגה ולעשות את המוטל עליהם במגרש הביתי שלהם, ולקוות שאייאקס תעשה את העבודה במקביל. במחזור הקודם באלופות הקבוצה של פרנק למפארד סיימה בתיקו 2:2 דרמטי בולנסיה, נקודה יקרה שמצטרפת ל- 4 הנקודות שהשיגה מול אייאקס ושלמעשה ייתנו לה את המקום בין 16 האחרונות.

האם ההולנדים יכולים לשחזר את ההישג מעונה הקודמת? (תמונה/ depositphotos)

תמונות: depositphotos

כבר תקופה ארוכה שטוטנהאם לא נראית טוב. הספרס מדשדשים בליגה מאז תחילת שנת 2019, וההגעה המדהימה לגמר ליגת האלופות קצת המתיקה את הגלולה ולמעשה הסתירה את העובדה שקצב צבירת הנקודות של התרנגולים בשנה האחרונה הינו כושר של קבוצת מרכז טבלה במקרה הטוב, ומאבקי תחתית במקרה הרע ומבט פחות מעודד. כזכור, הקבוצה של פוצ’טינו הפסידה באותו גמר האלופות במאי האחרון לליברפול, ואחרי הופעה אנמית נשארו האוהדים מאוכזבים בציפייה לתואר ראשון מאז הזכייה בגביע הליגה ב- 2008. אחרי 12 מחזורים בתוך העונה הנוכחית, מאוריסיו פוצ’טינו פוטר, ולמרות תחושות רבות של אי צדק לאור השנים האחרונות והנהדרות שלו בקבוצה הלונדונית, הגיע הזמן של טוטנהאם להמשיך הלאה.

מאז שהתמנה למנג’ר טוטנהאם ב-2014, פוצ’טינו קיבע את מעמדו כאחד המאמנים המובילים בכדורגל האירופי. אחרי שנים שהסתכמו בבינוניות ואחרי עידן גארת’ בייל, הפכו הלונדונים תחת פוצ’טינו לקבוצת טופ 4 לגיטימית באנגליה, אחת שמגיעה לשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות, ובשיאה לגמר המפעל לפני כחצי שנה . אך בכל זאת, נראה שמתחילת שנת 2019 משהו לא מתפקד בקבוצה. עדות לכך ניתן לראות בירידה החדה ביכולת שלה בחצי השני של עונת 2018/2019. אחרי שסיימה את החצי הראשון של העונה (19 מחזורים) במקום ה-2 עם 45 נקודות, ובפער של 6 נקודות מליברפול במקום הראשון, את החצי השני סיימה במקום ה-4 כשצברה רק 26 נקודות (מקום 11 בליגה), מה שהעמיד אותה בסוף העונה עם 71 נקודות בסך הכל, בפער של 27 נקודות ממנצ’סטר סיטי שסיימה ראשונה.

עוד נתון מדאיג לגבי טוטנהאם ניתן לראות במאזן משחקי החוץ שלה. ניצחון החוץ האחרון של הספרס בפרמייר-ליג (עד אתמול, נגיע לשם) היה נגד פולהאם, אי שם ב-20 בינואר 2019, אותה פולהאם שסיימה במקום הלפני אחרון באותה עונה וכיום משחקת בליגת המשנה. מאז אותו ניצחון התרנגולים תחת פוצ’טינו שיחקו 12 משחקי חוץ, מתוכם הפסידו 9 משחקים וסיימו 3 בתיקו. למרות ההתקדמות שטוטנהאם עשתה תחתיו, המאמן המוערך לא הצליח לזכות בתארים. הוא נכשל בעונת 2015/2016 כאשר סיים במקום השלישי, כשהפסיד את האליפות ללסטר, וכמובן ישנו את ההפסד לליברפול בגמר ליגת האלופות, אליו התרנגולים הגיעו אחרי ניצחונות אדירים אך חסרי כל היגיון נגד מנצ’סטר סיטי ואייאקס בשלבי הנוקאאוט.

לאחר קיץ עמוס שבמסגרתו הגיעו לקבוצה שחקנים מובילים תמורת סכומים גדולים כדוגמת אנדומבלה, ססניון ולו סלסו, תוך כדי שמירה על הנכסים החשובים כמו אריקסן שהיה מועמד לריאל מדריד, ועם עונה מלאה ראשונה באצטדיון החדש, הייתה ציפייה שטוטנהאם תראה העונה שהיא מסוגלת להתמודד על האליפות ראש בראש עם ליברפול ומנצ’סטר סיטי, אך מה שקרה בפועל הוא נפילה קשה. לאחר 12 הראשונים התרנגולים עמדו עם 14 נקודות מ-36 אפשריות, מרחק של כ-11 נקודות ממנצ’סטר סיטי שבמקום הרביעי כאשר על ליברפול ומאבק האליפות בכלל מגוחך לדבר או לפנטז.

ולכאן הגיע ז’וזה מוריניו. אם לפני חמש שנים היו עוצרים אתכם ברחוב ואומרים לכם שמוריניו יאמן את טוטנהאם, בוודאי הייתם צוחקים וממשיכים ללכת. אבל נסיבות החיים הובילו לאותו חיבור מרתק: טוטנהאם הפכה למעצמה אנגלית עם עוצמה אירופית. מוריניו, מנגד, התדרדר לשפל בקריירה שלו, אחרי סיום עגום במנצ’סטר יונייטד, יח”צ נוראי וכדורגל שנראה כאילו נותר מאחור. השאלה שעולה היא מה לחבורת צעירים מוכשרת, שמחה, מגובשת ששיחקה כדורגל התקפי ומתקדם, למוריניו שזכור לנו ממנצ’סטר יונייטד ובסיום הקדנציות שלו בצ’לסי ובריאל מדריד?

מוריניו במהלך הקדנציה המאכזבת במנצ’סטר יונייטד. חוזר בכל הכוח.

התשובה פשוטה: טוטנהאם רוצה הצלחות מיידיות, ולמוריניו יש קבלות (זכה בתארים בכל מועדון אליו הגיע). מוריניו רוצה לחזור לטופ עם קבוצה שנוגעת בתהילה, קבוצה שבה הוא יקבל את הכבוד שאולי הוא לא זכה לו במועדונים גדולים יותר. אסור לשכוח שמוריניו הגיע לפורטו, אינטר וצ’לסי וזכה איתם כאנדרוג בתארים הגדולים, ואפילו בריאל מדריד נגד ברצלונה ההיסטורית הוא היה על התקן הזה. בנוסף, נוטים לשכוח שמוריניו כן מקדם שחקנים, אפילו צעירים ומגן עליהם בכל כוחו מהתקשורת והגורמים החיצוניים (מלבד הקדנציה האחרונה ביונייטד) ולכן הם אוהבים אותו ונותנים הכל עבורו על המגרש.

המסע המרתק הזה יצא לדרך אתמול (שבת) עם ניצחון חוץ מרשים של התרנגולים 2:3 באצטדיון האולימפי של ווסטהאם. הקבוצה של מוריניו כבר הוליכה 0:3 בדרבי והראתה עליונות ברורה, כשרק צמד שערים מאוחר של הקבוצה הביתית מנעו יום מושלם בבכורה של המיוחד. הטופ 4 עוד רחוק אך פתאום נראה לעין, דלה עלי חזר לעצמו עם הופעה נהדרת בעונת רעה מאוד שלו וסביר להניח שהפורטוגלי יצליח לייצב את ההגנה ולהפוך את החבורה המוכשרת ליחידה לוחמת. אין לדעת אם זה באמת יסתיים בתואר ואם בכלל נראה את השידוך הזה ממשיך בעונות הקרובות, אבל מה שבטוח – יהיה מרתק.