מאת: מערכת

המשחק ביום שני בין הפועל תל אביב למכבי חיפה הפגיש בין שני מועדונים גדולים. מכבי חיפה, מועדון גדול עם תקציב ענק ומסורת ועם בוס שמזרים מידי שנה סכומי עתק לקבוצה.
מנגד הפועל תל אביב מועדון גדול בדעיכה, עם מסורת, קהל אדיר ותקציב של קבוצת תחתית. יש המון ביקורת על הנהלת הפועל תל אביב ובצדק. ההבנה המקצועית שלהם לוקה בחסר והיום מסתבר שגם החזון הכלכלי גרם לאינספור טעויות בניהול כוח האדם בקבוצה.

לדוגמה:

אוראל דגני – קפטן ושחקן מוערך רצה תוספת למשכורת. קחו אותו , תתחייבו בפניו על תוספת קטנה + תפקיד מקצועי לאחר הפרישה ותקבלו שחקן עם חיוך ומחויבות. בפועל , ההנהלה רק רצתה למכור אותו ולהכניס כסף ממכירתו. מה קיבלנו? דגני ממורמר , מתוסכל , לא מחויב וכנראה שגם לא תרם יותר מידי לאנרגיה בחדר ההלבשה.
רמזי ספורי – שחקן חשוב במערך של קובי רפואה (אליו עוד נגיע בהמשך) שרצה שדרוג לשכרו. גם איתו אפשר היה לסכם לשנתיים עם שדרוג גדול בשכר מתוך חשיבה על השקעה ארוכת טווח בשחקן הכי איכותי בסגל של הפועל. בפועל, ספורי אפילו לא קיבל הצעה וחתך כמה שיותר מהר לבאר שבע שם הוא בקושי מקבל דקות משחק.

קלאודימיר – הגיע קצת כבד ושמן מפגרת הקיץ. תשאירו אותו הוא מנוע במרכז המגרש, אחראי , מסור והלב של הרכב הפועל בימי רפואה. בפועל, נפטרים בצורה לא יפה מקלאודימיר ומהמרים על ספירובדקי שבינתיים לא מספק את הסחורה וגם יכולת המנהיגות שלו לא משתווה לזו של קלאודימיר.

קובי רפואה – מה היה דחוף להנהלה לפטר אותו? קובי רפואה מאמן דעתן, אבל טקטיקן ויודע להחזיק קבוצה. הנהלת הפועל לא מצליחה להבין שההמשכיות בהרכה חשובה מאו דלהצלחת הקבוצה.ההמשכיות גם חשובה לאוהדים שיכולים ליצור הזדהות עם שחקנים לאורך זמן. את כל זה לא הבינו בהנהלת הפועל תל אביב עת עשו הכל כדי להיפטר מרפואה ומאחורי הגב של הנהלת חדרה החלו במשא ומתן עם ניסו אביטן.

ואם כבר אתם רוצים את אביטן למהלא לחכות לסיום העונה לעשות את הדברים כמו שצריך? יש פה קארמה בעייתית מאוד בהתנהלת והקבוצה והאוהדים משלמים על כך מחיר כבד.

עידן חדש, בכל זאת? (תמונה מתוך האתר הרשמי של הפועל תל אביב)

עדכון: ניסו אביטן אכן פוטר מהקבוצה, ובמקומו מונה ניר קלינגר. בנוסף, אחד הסמלים הגדולים של המועדון, משה סיני, חוזר למועדון בתפקיד של מנהל מקצועי/יועץ/נציג הבעלים. מעניין יהיה לראות כיצד יעבוד שיתוף הפעולה בין השניים והאם זה יהיה הצעד הראשון בדרך חזרה של הפועל תל אביב לדרך המלך.

מאת: מערכת

כבר כמה שנים מדברים על כך שהקבוצות האנגליות עומדות לכבוש בחזרה את ליגת האלופות. מי שטוען כך מתבסס בעיקר על סכומי הכסף הגדולים שזורמים לפרמייר-ליג, אבל גם, ואולי אף יותר, בגלל התחרות הכמעט תמידית שיש סביב זהות האלופה והמאמנים בעל שיעור הקומה שנחתו בבירת הכדורגל בשנים האחרונות. גורמים אלה ועוד רבים, נותנים לאוהדים רבים של הליגה האנגלית.

אוהדי ליברפול ברחובות במדריד.

תמונה: depositphotos

ברצלונה היא ככל הנראה קבוצת הכדורגל הגדולה ביותר בעולם, מותג ענק בפני עצמו וגם הנתונים היבשים בעדה – הקבוצה זכתה בעוד אליפות מקומית, הייתה במרחק גול אחד מגמר ליגת האלופות והפסידה בגמר הגביע הספרדי השישי ברציפות שהיא מגיעה אליו. אה כן, ויש לה את השחקן הטוב בעולם ואולי בהיסטוריה של המשחק. על הנייר אין הרבה בעיות.

אבל המצב בקטאלוניה רחוק מלהיות אידיאלי. למעשה, מדובר באחד הקיצים החשובים ביותר של המועדון בשנים האחרונות, בו יצטרכו להתרחש כמה שינויים משמעותיים, בעיקר מבחינה מקצועית, בשביל שהקבוצה תחזור להיות מספר 1 ביבשת. אספנו עבורכם 10 סיבות מדוע ברצלונה צריכה להתחיל במהפכה, כשבראש ובראשונה מדובר בהחלפת המאמן ארנסטו ואלוורדה.

1. אי קידום צעירים: אפשר לקבל את הטענה לפיה הם לא מספיק טובים, אפשר להבין שכמאמן ברצלונה אתה חייב להביא קבלות וצעירים חסרי ניסיון זה הימור, ובכל זאת – היה השנה זלזול גדול בשחקנים הצעירים של ברצלונה. אפילו במשחקי הליגה האחרונים, אחרי שהאליפות כבר הוכרעה והראש בכל מקרה היה בצמד המשחקים מול ליברפול, שחקנים צעירים כמו פוץ’ ואלניה לא קיבלו מקום בהרכב. מדוע להביא מראש שחקן כמו בואטנג, שברור שהוא לא ברמה ובידיעה שיירקב על הספסל? בטח שיש לך חלוץ צעיר ומוכשר כמו רואיז שפשוט לא קיבל צ’אנס. בכל תקופתו של ואלוורדה כמאמן, שום צעיר לא עשה התקדמות חצי משמעותית לעבר הקבוצה הבכירה, ובסגל שהולך ומזדקן, לא רק שזה בעייתי, זה גם בפירוש נגד ה-DNA של המועדון.

2. ספסל: שנים דובר שאין לברצלונה מספיק איכות על הספסל, אבל העונה דווקא היה עומק. אז גם כשכבר יש ספסל, או לפחות בודדים שכן ראויים להיות שם, ואלוורדה פשוט סירב לעשות בו שימוש ראוי ולהפוך אותו לאיזושהי תוספת כוח. לדוגמא: ראקיטיץ’ אחרי מונדיאל מתיש עם קרואטיה לא זכה כמעט למנוחה והציג יכולת פושרת. מלקום שהגיע מבורדו הראה ניצוצות בדקות שקיבל אך נשאר עונה שלמה בגדר אופציה ראשונה/שניה מהספסל ולא יותר.

3. רכש: מישהו צריך לתת את הדין איך במועדון בסדר גודל כמו של ברצלונה אין חלוץ מחליף איכותי ומגן שמאלי טבעי שמוכן להחליף את ג’ורדי אלבה. ראשית, מחליף ברמה יכול ליצור תחרות בריאה, מאפשר רוטציה נוחה ומונע משחקנים מסוימים תחושת שובע, שהרי מקומם בהרכב תמיד מובטח. תוסיפו לכך, למשל, במקרה של סוארס, שנאלץ לשחק עם בעיה בברך, אלבה שחווה ירידה רצינית בכושרו לקראת סוף העונה, דווקא במאני טיים מול ליברפול.

4. חילופים: החילופים, אם בכלל קורים, נהיו צפויים וברורים. לכך יש להוסיף את אלמנט קריאת המשחק שכל כך לוקה בחסר. לא אחת ראינו חילופים שמבוצעים מאוחר, אם בכלל. מאמן שמאמין בעצמו לא מפחד לעשות חילוף במחצית באנפילד כשברור לאיזה כיוון המשחק הולך או אפילו אחרי השער השני כדי לעצור את הסחף שהוביל לשלישי. אפשר לעשות העתק הדבק למשחק מול רומא אשתקד.

5. עמדת המגן הימני: נכון, כנראה ששחקן ברמתו של דני אלבס לא יגיע, אבל מחליפו סמדו שהגיע לטווח ארוך לא מקבל קרדיט מלא מהמאמן. לא מעט משחקים הוא מצא עצמו מוחלף במשחקים שבהם היה יחסית טוב, וזאת לרוב כי החילוף עם סרג’י רוברטו כבר נהיה קבוע. בשנתיים האלו מעמדו והביטחון שלו נפגע, כשגם רוברטו מוסט למספר עמדות ושניהם עדיין לא יודעים מה ההיררכיה ביניהם. נראה שגם המאמן שלהם לא משוכנע.

6. אובדן הדרך: ממתי ברצלונה, למרות שהיא מגיעה עם יתרון שלושה שערים, תגיע לגומלין חצי גמר פשוט בשביל להעביר את הזמן? בעבר הלא כל כך רחוק הקבוצה הייתה מפעילה קצת לחץ ונותנת שער חוץ שהיה גומר את הסיפור, אבל לא אצל המאמן הנוכחי. הוא משדר תוצאה. משדר סוג של פאניקה. אותה פאניקה וחשש, שנראים הזויים בהתחלה, שבאנפילד הכל יכול לקרות, הופכים לנבואה שמגשימה את עצמה. כזכור, זה קרה לברצלונה גם בעונה לפני כן, עם איבוד שלושת השערים בגומלין ברומא. שוב משחק שברצלונה לא מצליחה להבקיע, נותנת ליריבה תקווה ולא מצליחה לעצור את המפולת. לא ייתכן שזה יעבור בשתיקה.

7. התלות במסי: כשיש לך את ליאו מסי אתה צריך לדעת להתנהל איתו. הכוונה היא לא לבנות על שיטת משחק של “בוא נמסור למסי והוא כבר יעשה את מה שמסי עושה”. הקבוצה צריכה להבין ולפעול בהתאם. למשל: כשמסי מוקף בארבעה שחקנים, זה אומר שיש לפחות שלושה שחקנים פנויים. את החללים הללו צריך לדעת לנצל, צריך לבנות טקטיקה מתאימה. הארגנטינאי לא יעזוב את ברצלונה, אבל הקריסות בעונות האחרונות באלופות והפסד הגביע לולנסיה אמורים להדליק לו נורה אדומה.

8. רוח המפקד: לא כולם אקטיביים וחיים את הרגע כמו קלופ או גווארדיולה, אבל צורת העמידה וההתנהלות של המאמן משדרת חוסר ביטחון.  קבוצה ללא מנהיג על הקווים, מוכשרת וטובה ככל שתהיה, נמצאת בבעיה. ואלוורדה הוא ההוכחה לכך.

9. הגול הרביעי באנפילד: נכון, קשה לקחת גול אחד, חשוב ככל שיהיה, ולהפיל את זה על המאמן. אבל הגול הרביעי והמכריע של אוריגי  אחרי כדור הקרן הוא ממש חובבנות לשמה מצידה של ברצלונה. חלק מתפקיד המאמן והצוות המקצועי הוא להזהיר ולהתריע על סכנות כאלה.

10. כוח ההרתעה נפגע: בהמשך ישיר לסעיף 6, גם כוח ההרתעה ספג מכה קשה. אמנם הקבוצה עדיין תהיה פייבוריטית בכל התמודדות אליה תגיע, אבל כמו שהוכיחו רומא, ליברפול ו-ולנסיה – גם אם זה נראה בלתי אפשרי, ניתן לנצח את ברצלונה במאני טיים. ברגע שעוד קבוצות יתחילו להאמין ולהפנים שהשד לא כזה נורא, הדרך של הקבוצה להצלחות רק תהפוך לקשה יותר.

תמונה: depositphotos

תמונה: depositphotos

ליגת האלופות מגיעה לישורת האחרונה, וכבר השבוע יחל שלב חצי הגמר. מרבית תשומת הלב תלך, כצפוי, לצמד המשחקים בין ליברפול ולברצלונה, אך רבים יטענו שחצי הגמר המסקרן יותר יהיה דווקא בין טוטנהאם לאייאקס. ראשית, כנראה בגלל גורם ההפתעה. ספק אם מישהו האמין שהשתיים יגיע כל כך רחוק (כזכור, טוטנהאם עלתה משלב הבתים ברגע האחרון אחרי פתיחה מזעזעת). עצם ההעפלה לשלב כ”כ גבוה, שנחשב לסוג של מועדון סגור לקבוצות העשירון העליון בלבד, הינה הישג אדיר עבור שתי הקבוצות.

במהלך הדרך, טוטנהאם גברה על קבוצות שנחשבו לעדיפות עליה: דורטמונד שהייתה בשיא כושרה וכמובן מנצ’סטר סיטי האימתנית של פפ גווארדיולה אחרי דרמת ענק . אייאקס, גם היא למודת כישלונות, הצליחה לחלוף על פני ריאל מדריד תוך כדי תצוגות כדורגל יוצאות מן הכלל וניצחון הירואי בברנבאו, ולאחר מכן שיחקה אפילו טוב יותר והדיחה את יובנטוס וכריסטיאנו רונאלדו עם ניצחון גדול בטורינו.

הרבה מחמאות מקבלים העונה שני המאמנים שיתמודדו זה מול זה, מאוריסיו פוצ’טינו ואריק טן האח. אנחנו בוחרים להתמקד דווקא בקרב בין השחקנים המובילים ומי שאמורים להיות המוציאים לפועל בצמד במשחקים.

דושאן טאדיץ’ הוא בהחלט אחת ההפתעות הנעימות של העונה בכדורגל העולמי. הסרבי מוביל את הקבוצה, יחד עם עוד כמה מזקני השבט הבודדים שיש בקבוצה (הרכישה של דיילי בלינד בחזרה מיונייטד – עוד מהלך נהדר של אייאקס), ובעיקר, את הצעירים המוכשרים של הקבוצה ההולנדית לאחת העונות הגדולות של המועדון בשני העשורים האחרונים. טאדיץ’ לא מצא את עצמו במשחק וחצי הראשונים נגד יובה, אבל ההופעה שלו בחצי השני של המשחק ביובנטוס סטדיום בסיבוב הקודם הזכירה לכולם מדוע מדובר באחד משחקני ההתקפה הטובים והמלהיבים באירופה העונה. אז נכון שלאייאקס יש המון שחקנים מוכשרים שיכולים לייצר מצבים בכל עת, אבל ללא יכולת גבוהה והיציבות שמפגין טאדיץ’ העונה, אייאקס תתקשה לשחזר את ההישגים מ-1995/1996.

מצידה של טוטנהאם, הארי קיין ייעדר מצמד המשחקים וכנראה גמר את העונה, אבל יש לתרנגולים עוד כמה שחקני התקפה משובחים. הבולט שבהם ומי שעשה את קפיצת המדרגה בשבועות האחרונים הוא ללא ספק יונג מין סון הנהדר. הקוריאני מספק עונה נהדרת גם כך, אבל שימו לב למעשיו בחודש אפריל: בתחילת החודש הוא נכנס לספרי ההיסטוריה כשהבקיע את השער הראשון באצטדיון החדש של קבוצתו בניצחון על קריסטל פאלאס. במשחק הבא הוא כבש את שער הבכורה האירופי באצטדיון, ב-0:1 על סיטי במשחק הראשון של רבע הגמר. ואז הגיע משחק הגומלין.

סון הדהים עם צמד מהיר כבר ברבע השעה הראשונה, באחד המשחקים המטורפים שראינו בשנים האחרונות. טוטנהאם הפסידה 4:3, אבל זה היה הפסד שכולו ניצחון. ועם שלושה שערים ברבע הגמר סון היה חתום יותר מכל אחד על העלייה ההיסטורית של טוטנהאם לחצי הגמר. 57 שנה עברו מאז הפעם הקודמת שהקבוצה מצפון לונדון הגיעה למעמד של חצי גמר גביע האלופות – 10 שנים לפני שמאמן

מה שמרשים כל כך אצל סון זו היכולת להתעלות דווקא במשחקים הגדולים, כמו בצמד המפגשים מול מנצ’סטר סיטי. בגומלין זה היה אפילו מדהים, שכן טוטנהאם התייצבה למשחק ללא כוכבה הגדול ביותר ומלך השערים שלה, הארי קיין, שנפצע במשחק הראשון וכנראה סיים את העונה. נתון מעניין: סון הבקיע העונה 9 שערים ב-10 המשחקים בהם קיין נעדר. סון אמנם יחמיץ את המשחק הראשון עקב כרטיסים צהובים, אך בגומלין החבורה של פוצ’טינו תצטרך התעלות נוספת של הכוכב העולה בשביל לרשום הישג היסטורי.

אז מה יהיה בסוף? נקווה שהרבה שערים ושהטובה תעלה למשחק על כל הקופה, ב-1 ביוני במדריד

תמונה: depositphotos

בשקט בשקט ובצל הבחירות לראשות המדינה, ליגת האלופות חוזרת בגדול עם 4 מפגשים מרתקים שיתקיימו בימים שלישי ורביעי השבוע. בערב הראשון נקבל שלוש אנגליות, כאשר ליברפול תארח את פורטו, ובמקביל יריבתה למאבק האליפות המקומי, מנצ’סטר סיטי, תצא למשחק מול טוטנהאם באצטדיונה החדש. 24 שעות לאחר מכן, אייאקס תנסה להמשיך ולהדהים בבית מול יובנטוס (רונאלדו צפוי לקחת חלק במשחק), והדובדבן שבקצפת – ליאו מסי וברצלונה מגיעים לאולד טראפורד למפגש מרתק מול סולשיאר ומנצ’סטר יונייטד.

יום ג’, 09/04/19:

• ליברפול Vs פורטו – אנפילד, 22:00.
• טוטנהאם Vs טוטנהאם – טוטנהאם הוטספר סטדיום, 22:00.

יום ד’ 10/04/19:

• אייאקס Vs יובנטוס – יוהאן קרויף ארנה, 22:00.
• מנצ’סטר יונייטד Vs ברצלונה – אולד טראפורד, 22:00.

• באיזה כושר מגיעה כל קבוצה להתמודדות + הימורים על תוצאת המשחק:

ליברפול – אחרי תקופה של שלוש תוצאות תיקו מאופסות בסוף חודש פברואר, הקבוצה של קלופ חוזרת לעצמה עם חמישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות, כולל ניצחון מרשים במינכן על באיירן בשלב שמינית הגמר ושני ניצחונות ליגה דרמטיים מול טוטנהאם וסאות’המפטון ששלחו אותה זמנית לראשות הטבלה (עם משחק עודף על סיטי).

פורטו – הקבוצה הפורטוגלית מחזיקה באחת מההגנות היותר טובות באירופה העונה ובאיקר קסיאס אחד. גם פורטו, כמו יריבתה המקבילה מאנגליה, נמצאת בקרב ראש בראש על התואר המקומי (כרגע מוליכה על בנפיקה בשלוש נק’ אך עם משחק עודף). בסיבוב הקודם גברו הדרקונים על רומא עמוק בתוך הארכה.

פורטו אמנם מציגה עונה מרשימה, אך הפסידה במשחק החוץ הקודם באלופות. ליברפול, בטח באנפילד, גדולה כמעט על כל קבוצה. הימור: 2-0 ביתי.

טוטנהאם – בעיצומה של תקופה רעה מאוד, זכו התרנגולים לקצת נחת עם ניצחון חשוב על קריסטל פאלאס במשחק הפתיחה החגיגי באצטדיון החדש, בו היא פוגשת את מנצ’סטר סיטי למשחק גדול. לפני אותו משחק מול פאלאס, טוטנהאם רשמה חמישה משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון (כולל ארבעה הפסדים). באירופה הסיפור שונה לגמרי, עם ניצחון כפול ומרשים על דורטמונד בסיבוב הקודם.

מנצ’סטר סיטי – אחרי העלייה לגמר הגביע האנגלי, חניכיו של פפ גווארדיולה עדיין חולמים על זכייה בכל ארבעת התארים (כזכור, הקבוצה כבר זכתה בגביע הליגה). סיטי לא הפסידה כבר יותר מחודשיים, ולמעשה ניצחה את כל משחקה מאז אם מחשיבים את אותו גמר בגביע הליגה אשר נגמר בתיקו מאופס מול צ’לסי והסתיים עם הזכייה בתואר לאחר דו קרב פנדלים. בסיבוב הקודם פירקה את שאלקה הגרמנית עם 10 שערים בשני המשחקים.

טוטנהאם קבוצה מוכשרת שכבר הוכיחה בעבר שהיא יכולה להתעלות גם במשחקים גדולים, אך קשה לראות אותה מצליחה לעצור את התנופה של התכולים ממנצ’סטר. הימור: 2-1 לסיטי.

אייאקס – הראש אמנם מתמקד בקרב הגדול מול פ.ס.וו על תואר האליפות שיימשך עד המחזור האחרון של העונה, אבל הלב של אוהדי אייאקס במפגש הגדול מול יובנטוס, בטח אחרי ההופעה המדהימה מול ריאל מדריד בצמד המשחקים בסיבוב הקודם. מלבד מעידה קלה מול אלקמאר, ההולנדים מגיעים במומנטום נהדר ועם הרבה מאוד ביטחון ואמונה.

יובנטוס – יובה מטיילת לעוד אליפות קלילה בגזרה המקומית, כאשר הניצחון האחרון מול מילאן קבע שהקבוצה תוכל לזכות רשמית באליפות כבר השבוע. בכל מקרה, זה כבר פחות מעניין את הגברת הזקנה, שעסוקה בשאלת כשירותו של הכוכב הגדול כריסטיאנו רונאלדו (שכזכור העלה את הקבוצה לרבע הגמר כמעט לבדו עם שלושער מול אתלטיקו). מי שעשוי להחליפו בהתקפה הוא מואיז קן הצעיר, האיטלקי בן ה-19 שלא מפסיק להבקיע בשבועות האחרונים.

יובנטוס אחת הפייבוריטיות לזכייה במפעל, אבל עם רונאלדו לא במאת האחוזים ומול אחת הקבוצות המלהיבות ביותר באירופה, היא תסתפק בלהעביר את ההכרעה לטורינו. הימור: 1-1.

מנצ’סטר יונייטד – השדים האדומים התעוררו לחיים בעקבות הגעתו של אולה גונאר סולשיאר וחזרו למאבק על הטופ 4 באנגליה, אך השיא היה הדחתה של פ.ס.ז’ בתוספת הזמן, לאחר הפסד ביתי בהפרש של שני שערים במפגש הראשון. דווקא לאחר ההישג המדהים, יונייטד נכנסה למומנטום שלילי עם שלושה הפסדים בארבעת המשחקים האחרונים.

ברצלונה – בארסה התקשתה מול ליון במשך משחק וחצי בסיבוב הקודם, אך בסופו של דבר סיימה בבליץ עם חמישייה. וזה בדיוק העניין – ברצלונה מסוגלת לגמור משחקים בתוך מספר דקות, ככה זה שיש לך את מסי וסוארז בחלק הקדמי. השניים הבקיעו גם אתמול, פעמיים תוך דקה לקראת סיום המשחק נגד אתלטיקו מדריד שלמעשה הבטיח שעוד אליפות תישאר בקאמפ נואו.

אי אפשר לזלזל במנצ’סטר יונייטד, בטח לאור ההיסטוריה של המועדון בליגת האלופות וכמובן הניצחון הגדול מול פ.ס.ז’, אבל לברצלונה יש את אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה שנחוש יותר מאי פעם לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות. הימור: 2:1 קשה לברצלונה.

תמונה: depositphotos

על הנייר, עבור קבוצה כמו בית”ר (במיוחד במצבה הנוכחי) יוסי בניון הוא פצצה מתקתקת. אין ספק כי לבניון יש עוד מה לתרום בכדורגל ישראלי, ולאור הרמה בליגה שלנו והתוצאות האחרונות של הקבוצה מהבירה הוא גם יכול להשתלב בהרכב הקבוצה ולעזור לעידן ורד ומאור בוזגלו ולהוסיף יצירתיות בשליש האחרון של המגרש.

הבעיה עם בניון היא אחרת. החבילה שהוא נושא באמתחתו: הפוליטיקה בחדר ההלבשה, הרעש התקשורתי והדרישה לדקות בהרכב (כפי שראינו במכבי פ”ת) יכולה להיות הרסנית ולהסתיים שוב פעם בטונים צורמים.

אז נכון, לבניון הובטח תפקיד מקצועי (בקבוצה השלישית או הרביעית מאז שחזר לארץ?) והפעם נראה שזה אכן רציני ושיוסי יתנהג בהתאם, אבל בית”ר במצבה לא צריכה לקחת סיכונים עבור שחקן בן 39 בחצי עונת פרישה.

כזכור, בית”ר ירושלים עברה טלטלה מאוד קשה בקיץ האחרון, ולמרות שהגיעו בעלים ומאמן רציניים במטרה לייצב את המועדון, הקבוצה עצמה הפכה לסוג של קבוצת תחתית, או בשפה עדינה יותר – קבוצת פלייאוף תחתון. אנשים רבים מאוד מעדיפים לא להכניס ראש בריא למיטה חולה. כך אמרו על משה חוגג טרם הגעתו לבית”ר ומיד אחרי עידן אלי טביב, אך המיטה החולה במשוואה של יוסי בניון ובית”ר היא לאו דווקא הקבוצה מירושלים.

אמנם המסרים שקיבלנו מהתקשורת בתקופה האחרונה הם שבית”ר היא קבוצה מפורקת. קבוצה שחדר ההלבשה שלה רווי באגו, מתחים ומשקעים בין האנשים הדומיננטיים. אך על פני השטח אנו כן עדים לקבוצה יציבה שמראה משבוע לשבוע שיפור (גם אם לא משמעותי במיוחד) על המגרש ומחוצה לו. אסור לגמרי לשכוח את כל הטלטלה מהקיץ האחרון שהעמידה את עתידה של הקבוצה על הכף. לטלטלה הזו היו ועדיין יש השלכות, וזה ניכר. זה מורגש בהנהלה, זה מורגש בחדר ההלבשה, מורגש ביציע, ובעיקר מורגש בתקשורת.

אני חושב שלקבוצה כמו בית”ר, במצבה הנוכחי, יוסי בניון הוא סוג של פצצה מתקתקת. קבוצה שהייתה על סף פירוק עד לפני מספר חודשים זקוקה ומשוועת ליציבות.

והיציבות לא תושג באמצעות החתמת שחקנים מסוגו של בניון. מצד אחד, כמו שצוין בפתיח, היכולת של בניון לתרום לבית”ר גם בגילו היא אינה ניתנת לערעור, ויש לו את היכולת לשדרג את הקבוצה במידה מסוימת. אבל היכולת מעולם לא הייתה הבעיה של בניון. הבעיה היא מה שבניון מביא עמו. הפוליטיקה בחדר ההלבשה (מפגש נוסף עם טל בן חיים), הרעש התקשורתי והדרישה לדקות בהרכב הן חלק מ”החבילה” המדוברת.

דבר נוסף, בניון אכן צפוי להתמנות למנהל המקצועי של מחלקת הנוער בבית”ר החל מסיום העונה, כשמדובר בתפקיד ראשוני והרצון של משה חוגג הוא לראות את אקס ליברפול, ארסנל וצ’לסי הופך במהרה למנהל המקצועי של הקבוצה. לא ברור כיצד מקבל את כל זה אחד, אלי אוחנה שמו. ויהיה מעניין לראות את הדינמיקה בין השניים כבר במהלך העונה הנוכחית, בטוח לאור העובדה שעל פי הדיווחים אוחנה לא היה מהתומכים בדבר חזרתו של בניון לצהוב-שחור.

כולם מסכימים על כך שבניון הוא אחד מהסמלים של הכדורגל הישראלי. הטכניקה הנדירה עדיין שם והאהבה הבלתי נגמרת לכדורגל הן תכונות שאיפיינו אותו בגיל 17 בדיוק כמו שהן מאפיינות אותו היום בגיל 39. מבחינתי הוא בהחלט ראוי להערצה בתור ספורטאי. אבל היום, ואם הייתי אוהד של הקבוצה, הייתי מחפש שחקנים שקרובים יותר לשיא הקריירה מאשר לסופה, כאלה שמגיעים עם פחות רעש וצלצולים ושלא יפגעו במרקם המתגבש (אחרי כל הבלגן עם ערן לוי, להביא על חשבונו את בניון? באמת?). בכל מקרה, אני מקווה שאני טועה ושבניון יסיים את הקריירה על הדשא בצורה מכובדת אבל עבור כל הצדדים, כי זה מגיע לו.