הפועל ירושלים מדיחה שלא לומר קורעת את הפועל תל אביב בדרך לחצי גמר גביע המדינה במשחק  מושלם מבחינתה. הפועל תל אביב יורדת מאוכזבת מאוד ויכול להיות שהפועל תל אביב עדיין לא מספיק בוגרת כארגון כדי לצלוח את משחקי המאני טיים.

 

  1. הגנה – הפועל ירושלים הציגה אמש משחק הגנה מושלם. לחץ של השחקנים והגנה כמו שלומדים בבתי ספר לכדורסל . לחץ מהחצי , עזרה בהגנה ושליטה מוחלטת בריבאונד.
  2. תרגילים – הפועל ירושלים נראתה מאומנת ומתורגלת. כל התקפה החלה בתרגיל  שארך כמעט לכל אורך ה 24 שניות (   פעמיים אף הגיעו ל 24 שניות)  אבל בפועל במהלך התרגיל נמצא פתרון לסל עקב ההגנה החדירה של הפועל תל אביב שהיתה מן איזורית מהולה באישית.
  3. התקפה – הפועל תל אביב נראית לא מאומנת. לא מתורגלת וסומכת יותר מידי על הכישרון האישי של השחקנים. זה טוב מול קבוצות כמו גלבוע גליל/ הפועל באר שבע אבל לא יספיק מול מכבי תל אביב, הפועל חולון והפועל ירושלים.
  4. אונואקו – כרגע לא מזכיר את השחקן של שנה שעברה. הקבוצה לא משחקת עליו וכך הוא הופך להיות עוד שחקן ברוטציה. יתכן שאם פרנקו היה משחק עליו מלכתחילה גם היינס היה צובר עבירות ולא היה נכנס למשחק .
  5. אגרסיביות – הפועל ירושלים הגיעה אגרסיבית מאוד למשחק, עשה הרבה עבירות גם כאלה שלא נשרקו לעומת תל אביב שנראתה עדינה.
  6. ג'יילן הורד – טעות חמורה של פרנקו לא לרשום אותו למשחק. הורד מוסיף להפועל תל אביב עומק ואתמול זה היה קריטי. כן, גם במחיר של טוקוטו היה ריך לרשום את הורד כדי שיוכל להתמודד מול הגבוהים של ירושלים.
  7. מילה טובה למאמן ירושלים – כל שחקן של ירושלים אתמול נראה מושלם. אפילו בלייזר קלע 2 שלשות, שגב לא הפריע ושאר השחקנים נראו מתורגלים וממושמעים ביותר. ההיפך הגמור מהפועל תל אביב.

נראה כי אם הפועל ירושלים אשר נראתה גמורה רק לפי שבועיים עם פציעתו של נועם דוברת תשמור על יציבות היא בהחלט יכולה ללכת עד הסוף בגביע.

מה צופן העתיד להפועל תל אביב?  נראה שאם הפועל תל אביב לא תפתור בעיות חברתיות, בגרות מנטאלית של שחקניה ותרגול עמוק יותר של הגנה ותרגילי התקפה היא תסיים את העונה הזו עם טעם של החמצה למרות שמדובר בסגל הטוב ביותר שהעמידה הפועל תל אביב מאז 1992 של דיוויד ( השריף ) תרדקיל, שטינהאור, עמי נאווי, עמוס פרישמן, שמעון אמסלם ועוד שחקן אחד – אורי שלף.

 

 

 

 

מאת: מערכת

הפועל תל אביב בכדורסל החלה את העונה עם 4 הפסדים וכפי שזה נראה כרגע הקבוצה יכולה להיות מועמדת לירידה.

כלום לא נותר מהקבוצה הנהדרת של 2018. אדריאן בנקס שוחרר (גם ישראלי, גם הביא ספונסר וגם היחיד בשנים האחרונות שידע לקלוע מ – 3 בהרכב הפועל תל אביב. ואולי השחרור של בנקס והבנייה מחדש הם הכותרת לניהול הכושל של הנהלת הפועל תל אביב בראשות רמי כהן וידידיה רפפורט.

(תמונה מתוך עמוד האינסטגרם של 'הפועל SP מצר תל אביב'/ hapoeltlvbc)

להפועל תל אביב  יש משהו שיש רק ל 2-3 קבוצות בליגה. קהל תומך מדהים וקהילה. למעט מכבי תל אביב והפועל ירושלים (ואולי הפועל חולון), הפועל תל אביב זכתה בקהל נאמן שנוסע אחריה לכל מקום בארץ לעודד.

אבל כנראה שהקודקודים בשנים האחרונות לא מספקים את הסחורה ולכן הם צריכים להיפרד מהכיסא ולהביא ניהול מקצועי או מחליפים. קבוצות קטנות יותר זכו בתארים בשנים האחרונות והצליחו להביא זרים איכותיים, משהו שלא מצליחים לעשות בהפועל תל אביב כבר שנים ארוכות.

תמונה: depositphotos

 

עשרה משפטים על דרבי הכדורסל של תל אביב שהפגיש בין הפועל למכבי ביום ראשון האחרון:

  • העונה הזו היא פספוס של הפועל תל אביב. קבוצה עם קהל ( נגיע אליו) עם מסורת ועם ישראלים טובים לא הצליחה להשכיל ולנצח.
  • הארכה – שחקני הפועל כבר היו עייפים. פרנקו היה צריך להכניס את לימונד שלא שיחק כמעט ברבע האחרון והיה עם כוחות יחד עם דשון סטיבנס. כוחות רעננים אולי היו עומדים טוב יותר מול מכבי.
  • מכבי קבוצה מאומנת עם ספסל עמוק כרגיל נקלעה לבעיית איבודי כדור חמורה.שחקן ברמתו של ווילביקין לא אמור לתפקד כך בשעות המכריעות.
  • הקהל של הפועל – שוב הוכח שהקהל של הפועל לא מקבל סמכות , חוצפן ולא יודע איך להתנהג. מספיק גפרור קטן כדי להדליק אותם. אם הנהלת הפועל לא תתחיל לאכוף משמעת והתנהגות בקרב אוהדי פועל המצב עשוי להתדרדר.
  • דיאנדרה קיין – שחקן בעייתי שאנחנו בספק אם יישאר במכבי. התגרה בקהל ונשאר עם חשבון תוח עוד מהמשחק הקודם. מיותר.
  • פלייאוף – סיכוי קלוש להפועל תל אביב להגיע לפיינל פור. היתה צריכה הבטיח את מקומה כבר מזמן. עם כל הרעש הציבורי סביב הקבוצה הזו וכמות הקהל, מגיע לקבוצה הזו הנהלה מוכשרת יותר. קבוצות קטנות יותר וצנועות יותר כבר זכו באליפויות. ראה ערך גלבוע / גליל, גליל עליון, הפועל חולון. ידידיה רפפורט ורמי כהן צריכים לפנות את הבמה להנהלה חדשה שאולי תביא רוח חדשה ויצירתיות.
  • תומר גינת. כל מילה מיותרת. סמל. הפועל חייבת להילחם על הישארותו בקבוצה.
  • מקניל . שחקן גדול גם אותו הפועל חייבת להשאיר כדי שלייצר המשכיות.
  • שופטים – ניהלו את המשחק טוב , הלכו הרבה למוניטור וזה מותר אבל בסך הכל עברו משחק טעון מאוד עם מינימום טעויות.
  • פלייאוף ללא הפועל תל אביב – פחות מעניין, כמעט כמו ליגת העל ללא הפועל או בית"ר.

תמונה: depositphotos

המשחקים הראשונים בסדרות הסיבוב הראשון של פלייאוף 2019 כבר סיפקו לנו מספר הפתעות והרבה ציפייה לקראת ההמשך, אבל מסתמן שהיום בבוקר (שעון ישראל) זכינו לראות היסטוריה – הקאמבק הגדול ביותר בהיסטוריה של הפלייאוף, ואולי אף יותר חשוב, תחילת הסוף של השליטה הגדולה של הליגה בשנים האחרונות, גולדן סטייט ווריורס.

  • גולדן סטייט ווריורס – לוס אנג'לס קליפרס 135:131 (1-1 בסדרה)

מפיגור של 31 הפרש, 7 דקות לסיום הרבע השלישי, כל הדרך לניצחון במגרש הכי קשה בליגה. הקאמבק הגדול ביותר בתולדות הפלייאוף ב-NBA שייך ללוס אנג'לס קליפרס, שעוד לפני ההתמודדות נחשבה לאחד הסיפורים היפים של העונה.

תקציר מצומצם של הדרמה: האלופה סיימה את הרבע הראשון ביתרון של 8 נק', אך איבדה את דמרקוס קאזינס שנמצא בספק להמשך הפלייאוף (נחזור לכך בהמשך). רבע שני גדול של 40 נק' הוריד אותם להפסקה ביתרון מבטיח של 23 נקודות מול הקליפרס. גמור? לא אם שואלים את לו וויליאמס הנפלא. הקליפרס הידקו את ההגנה ברבע השלישי, כאשר ווילאימס נתן את הטון בהתקפה ועד לסיום הרבע ההפרש ירד ל-14 בלבד. ברבע האחרון הקליפרס המשיכו במומנטום החיובי, ובהדרגה צימצמו את ההפרש, עד ש-5 דקות לסיום, ליי אפ של אותו וויליאמס הוריד את ההפרש ל-2 הבדל בלבד. גולדן שוב הגדילה ל-6 הפרש, אבל האורחים לא וויתרו, כאשר לנדרי שאמט הרוקי הגיב לסטף קרי וקבר שלשה גדולה 16 שניות לסיום ולמעשה ניצח את המשחק, לפני החטאה של קרי לשלוש ממש בשניות הסיום. קליעות מדויקות מהקו מהעבר השני סידרו ללוס אנג'לס את הניצחון ההירואי.

ועכשיו למשמעויות: הניצחון של הקליפרס הוא אמנם הקאמבק הגדול בהיסטוריה של הפלייאוף, אבל הוא הרבה יותר מזה.

ה-W הושג במשחק שבו פער הכישרון והניסיון במעמד שכזה בין הקבוצות הוא בלתי נתפס, וזו הוכחה נוספת לכך שמשהו רקוב מאוד בממלכה של גולדן סטייט. אם בתחילת הדרך זו הייתה קבוצה שבה השלם גדול מסכום חלקיו, הרי שהיום זה בדיוק ההיפך. בסוף, הבעיות שצצו במהלך השנה (חברתיות עם העימות בין גרין ודוראנט, מקצועיות עם הפסדים מביכים והתפרקויות בלתי צפויות) מתחילות להופיע שוב והביאו את המועדון הבוקר להתבזות בקנה מידה היסטורי.

כמובן, לווריורס יש את היכולת להתאושש, לצאת לריצה ולא להפסיד יותר ממשחק או שניים פר סדרה עד האליפות, אבל זה מאוד תלוי במה שהולך שם בחדר ההלבשה. חלוקת הזריקות לא הגיונית, שחקנים שמלאים בעצמם לא מרוצים מדקות המשחק שלהם ושחקן אחד שכנראה לא יהיה שם בעונה הבאה,  קווין דוראנט שמו, חייב לחזור להיות האופציה הראשונה או השנייה בהתקפה (זורק העונה את מספר הזריקות הנמוך בקריירה שלו ובפער ניכר).

אבל זה לא נראה כך, נראה שהמילים שדריימונד גרין הוציא מפיו במהלך העימות עם דוראנט בנובמבר ("לא צריך אותך, ניצחנו כבר בלעדיך") יושבות עמוק לכולם. כמו שצוין למעלה, דוראנט לא צפוי להמשיך בעונה הבאה וכנראה שנראה אותו בעוד מספר חודשים בניו יורק/לוס אנג'לס. גם קליי תומפסון מסיים חוזה בקיץ הקרוב, ולמרות שהוא אמור להמשיך בקבוצה, האווירה הנוכחית שסוררת ובמקביל לרצון להיות מתוגמל כראוי בפאן המקצועי והכלכלי, יכולים להוביל לטוויסט מפתיע בעניינו. ובחזרה לקאזינס, מי שאמור היה להיות שובר השוויון בעונה הנוכחית, שוב נפצע (מתיחה בשריר ברגלו) ודיווחים מדברים על כך שהסנטר הבכיר סיים את העונה. מדובר במכה קשה לקבוצה שגם ככה לא מתפארת באיכות ובנוכחות באזור הצבע, וכזו שעוד תצטרך להתמודד בהמשך הדרך (במידה ותגיע לשם) עם יאניס אנטטוקומפו. גם קאזינס הוא שחקן חודשי בעוד חודשיים, והסיכוי שיישאר באלופה הוא אפסי.

כפי שהפנמנו בימים האחרונים, אין באמת לדעת כיצד הפלייאוף יתפתח ומי מהכוכבים הרבים יתעלה ויוביל את קבוצתו עד לקו הסיום, אבל מה שמתחיל להתבהר – סיום תקופת גולדן סטייט במתכונתה הנוכחית קרב ובא, ולמרות הקשיים המטרה של סטיב קר ושחקניו אחת – מתנת פרידה בדמות טבעת שלישית ברציפות, לפני שכל אחד ימשיכו לו לדרכו. מישהו מהמר נגדם?

 

 

תמונה: depositphotos

בעוד כשלושה שבועות תחזור אלינו בברכה ליגת הכדורסל הטובה בעולם, הלא היא ליגת ה – NBA. הסגלים של 30 הקבוצות כבר די סגורים, כשמעל כולם שוב בולטת גולדן סטייט ווריורס. אך עם כל הכבוד לאלופה, הסיפור הגדול של הקיץ הוא המעבר המתוקשר של הכדורסלן מספר 1, לברון ג'יימס, שהצטרף למועדון הכדורסל המעוטר בהיסטוריה (ביחד עם הבוסטון סלטיקס) במטרה להחזיר את הלייקרס לימים היפים ולהעצים את השושלת שלו. בנוסף, היו עוד כמה טריידים ושחרורים ששווה לדון בהם, כשאנחנו בחרנו להתרכז בשלוש הקבוצות שעשו את המהלכים הטובים ביותר, וכמובן גם בשלוש המפסידות הגדולות.

המנצחות

  • גולדן סטייט ווריורס: האלופה הצליחה להחתים את דמרקוס קאזינס, וכעת החמישייה שלה מורכבת כולה מאולסטרים (!). אם הסנטר אכן יצליח לחזור מהפציעה ולשחזר את הדומיננטיות שלו, בעיקר מהקדנציה בסקרמנטו, גולדן סטייט תשים חותם סופי על היותה הקבוצה הטובה בהיסטוריה של הליגה. גם אם לא, לפחות הם יוכלו להשתמש ביכולת הקליעה שלו מחצי מרחק, דבר שיעזור להם בריווח של המשחק. ככה או ככה, קשה עד בלתי אפשרי לראות את העונה נוכחית מסתיימת בתוצאה אחרת חוץ מעוד אליפות לקבוצה מאוקלנד.

 

  • דאלאס מאבריקס: הייתה בין הקבוצות הגרועות בליגה אשתקד, אבל בפגרה היא עשתה טרייד בשביל לוקה דונצ'יץ' (הפרוספקט הכי גדול בדראפט הנוכחי?) שיקבל את החונך הכי טוב שרק אפשר לבקש – דירק נוביצקי בעונתו האחרונה בליגה. בנוסף, המאבס החתימו (באיחור של כמה עונות) את דיאנדרה ג'ורדן, אחד הסנטרים הכי אתלטיים בליגה. דאלאס בהחלט מכוונת לפלייאוף כבר העונה, אבל גם אם לא תצליח לעמוד במשימה, היא צפויה להיות אחת הקבוצות היותר מלהיבות בליגה.

 

  • אוקלהומה סיטי ת'אנדר: אחרי שבעונה שעברה לא הצליחה לעמוד בציפיות והודחה כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול יוטה, כולם היו בטוחים שפול ג'ורג' יעזוב ללייקרס וכל הפרויקט של הת'אנדר יוכתר ככישלון גדול. בפועל, ג'ורג' הפתיע ובחר להישאר, הקבוצה הצליחה להיפטר מכרמלו אנטוני ועל הדרך קיבלה את דניס שרודר הנהדר שישדרג משמעותית את הספסל. ראסל ווסטברוק וחבריו בהחלט יכולה לכוון למיקום גבוה בטופ של המערב.

המפסידות

  • יוסטון רוקטס: בעונה שעברה הרוקטס הגיעו מרחק נגיעה (או יותר נכון, המרחק היה הירך האחורי של CP3) מהגמר אחרי שלקחו את גולדן סטייט לסדרה של שבעה משחקים. בקיץ הקבוצה חיפשה את החלק האחרון בפאזל שלה, אך כלל לא בטוח שהמהלך שעשתה: כרמלו אנטוני אין – טרבור אריזה אאוט, היה הנכון עבורה. אריזה הוא שומר נהדר, צולף שלשות, מניע כדור ובעיקר יודע את מקומו, בעוד שכרמלו כבר נמצא אחרי שיאו כפי שראינו באוקלהומה, בנוסף הוא לא שומר, תוקע את ההתקפה וחובב בידודים. מעניין מאוד יהיה לראות כיצד הוא משתלב בקבוצה יחד עם ג'יימס הארדן וכריס פול, כשהוא צפוי להפוך לשחקן ספסל באופן קבוע.

 

  • קליבלנד קאבלירס: הפסידו בקיץ את לברון ג'יימס, השחקן הטוב בליגה ואחד משני השחקנים הגדולים בהיסטוריה, ובמקום לנסות ולבנות הכל מחדש, ההנהלה מנסה להוכיח בכוח שהיא יכולה לנצח גם בלעדיו. התקווה היא שקווין לאב יצליח לשחזר את ימיו במיניסוטה, ובמזרח החלש זה עוד יכול להספיק לאחד מהכרטיסים האחרונים לפלייאוף, אבל כל העסק בקליבלנד נראה מאוד לא ברור.

 

  • לוס אנג'לס לייקרס: די הזוי לכלול ברשימת המפסידות של הקיץ את הקבוצה שהעבירה לזכותה את לברון ג'יימס, בטח שמסתכלים על מה שנכתב בפסקה הקודמת, אבל ללייקרס היו שאיפות אחרות בנוגע לחלון העברות. הרי מרבית חובבי ה – NBA היו משוכנעים שלפחות אחד מהצמד פול ג'ורג' את קוואי לנארד יגיע ביחד עם ג'יימס, אך ג'ורג' כאמור נשאר באוקלהומה וקוואי הועבר לטורונטו. אפילו קאזינס שהוזכר בתחילת הקיץ בחר ללכת לזכות באליפות עם הווריורס, ולברון נשאר עם חבורת שחקנים 'מיוחדת' (ג'אבייל מגי, לאנס סטיבנסון, מייקל ביזלי, ראז'ון רונדו) שנבנתה בקליפורניה. נראה שגם השנה המלך יהיה לבד, ולמרות שבקיץ הבא הוא כן צפוי לקבל חיזוק משמעותי לקבוצה, בהווה קשה לראות את האיש שכבר התרגל לגמר הגדול מוביל את קבוצתו הנוכחית אפילו לגמר המערב.

 

נקודה חשובה, ואחד הדיונים היותר מעניינים שעלו בעונה החולפת היה בנוגע למספר ולוח המשחקים המוגזם שעומד בפני השחקנים. הליגה התחילה לפעול בנושא כבר בעונה שעברה, אז הוסיפה שבועיים לעונה, ריווחה משחקים והפכה את 17/18 לעונה הכי פחות עמוסה בהיסטוריה של הליגה. התוצאה? העונה עם הכי הרבה פציעות שזכורה בשנים האחרונות. אולי מדובר בחוסר מזל והרי מחקר לא עורכים על שנה אחת אלא פורסים ובודקים על פי מספר שנים, אבל מה שנותר לנו זה לאחל לבריאותם של כל השחקנים ושנזכה להנות מכדורסל ברמה הגבוהה ביותר.

תמונה: depositphotos

 

בוחנים את האפשרויות הבולטות של השחקן הטוב בעולם בחלון העברות החופשיות של 2018.

גמר ה-NBA שנגמר לפני מספר ימים (בסוויפ מהדהד יש לציין) לטובת גולדן סטייט שם את החותמת הסופית שמדובר בקבוצה היסטורית, אבל הסיפור היותר מעניין נמצא דווקא בצד השני של המשוואה – קליבלנד ובעיקר שחקן אחד, לברון ג'יימס שמו.

לברון ג’יימס מסיים את העונה ה-15 שלו בליגה, ולמרות שנראה בשיאו, קשה להעריך כמה עוד נשאר בטנק של המלך מאוהיו. בגיל 33 לברון נאלץ לסחוב את הסגל החלש ביותר ששיחק בו משנת 2007 לגמר NBA בפעם ה-8 ברציפות, ולא נראה שיש עתיד מזהיר למדי לקבוצה הנוכחית. קיירי אירווינג עזב בתחילת העונה לבוסטון לאחר שמאס בדומיננטיות של לברון, החבר הטוב דווין וויד חזר למיאמי, אייזיאה תומאס שהגיע בטרייד של אותו קיירי כבר נמצא בלייקרס וקווין לאב זה פשוט לא זה, בטח כשמדובר בשחקן הנוטה לפציעות. בקליבלנד אין שחקן אחד ברמת אול סטאר. יותר מכך, אפילו אין אחד שנראה כאילו הוא הולך להיות כזה.

קליבלנד קאבלירס: בכל זאת ולמרות מה שנכתב בפסקה הקודמת, ייתכן שלברון יישאר בסוף בקליבלנד. והסיבות גלויות לציבור.  זאת ה-עיר של לברון. הוא כבר עזב את קליבלנד באותו החלטה מפורסת בקיץ של 2010, וגרם לנזק בלתי הפיך לכלכלת העיר שמוערך עד היום ב-162 מיליון דולר לשנה. כי אין קבוצה שתוכל להציע לו יותר כסף מקליבלנד, כיוון שהם מחזיקים בזכויות ה’בירד’ שלו (אופציה להחתים שחקן בית לשנים נוספות גם אם הקבוצה עוברות את תקרת השכר). לברון חזר בקיץ של 2014, והביא תואר ראשון לעיר אחרי 52 שנות בצורת, ואולי דווקא בגלל הנתון הזה הוא מבחינתי מרגיש שסגר מעגל ו'החזיר את החוב' לעיר וכעת הוא רשאי להמשיך הלאה. חשוב לזכור שגם למרכיב של המשפחה יש משקל חשוב. הילדים של לברון כבר גדולים יחסית והמשפחה התבססה בעיר, כך שלעזוב את אוהיו לא בהכרח יהיה המהלך האידיאלי.

יוסטון רוקטס: הקבוצה סיימה את העונה החולפת עם המאזן הטוב בליגה, רק כדי להפסיד לגולדן סטייט ב'גיים סבן' של גמר המערב, ולולא הפציעה של כריס פול, רבים חושבים שהיו גם מגיעים לגמר ה – NBA. אם יחליט לחתום בטקסס, הוא ישחק עם אחד החברים הכי טובים שלו, אותו כריס פול. רבים יחשבו – איך לברון, אחד ממובילי המשחק הטובים בהיסטוריה, ואדם שמחזיק את הכדור ב 70% מהזמן יוכל לחלוק כדור אחד עם 2 מהמכדררים הטובים ביותר בעשור האחרון, אבל לברון יקבל את הזכות מלהגיע לגמר עם ג’יי אר סמית' (שדי חירב לו את סדרת הגמר מול הווריורס), ל-לשחק עם הMVP הנכנס, ג’יימס הארדן, כנראה שחקן ההתקפה הטוב בNBA בשנתיים האחרונות. הארדן הראה העונה שהוא יכול לשחק עם הכדור ובלעדיו לצד אחד ממנהלי המשחק הטובים ביותר בהיסטוריה של המשחק, CP3. לברון ג’יימס, שיחגוג 16 עונות בליגה בעונה הבאה, יוכל ליהנות ואף להאריך את הקריירה שלו אם יוכל לשחק ללא הכדור, ולדעת שהוא בידיים טובות. הוא יקבל את ההזדמנות להדיח את היריבה המושבעת גולדן סטייט מהשלטון במערב, ולפגוש יריבה מהמזרח בגמר הNBA, לראשונה בקריירה שלו.

לוס אנג'לס לייקרס: אמנם הלייקרס מדשדשים בשנים האחרונות, אבל אין ספק שמדובר באופציה סופר מעניינת. מבחינת לברון מדובר בשואו טיים, עיר המלאכים. זה מג’יק ג’ונסון, וזה קובי בראיינט, שאקיל אוניל והקבוצה הכי נוצצת בהיסטוריה של ה – NBA. הלייקרס בנו את המותג שלהם לאורך שנים להצלחה ולזוהר, ובמקום שבו מי שמנצח הוא המלך. מקום שלא מתאים למישהו יותר מהקינג של הכדורסל העולמי. השמועות שלברון יעבור יום אחד ללייקרס מסתובבות בערך מהיום שבו נבחר בדראפט, והם פנטזיה של לא מעט אוהדי כדורסל. במידה ולברון יגיע לאל איי, סביר מאוד להניח שזה יהיה עם כוכב אחר ויריב מיתולוגי מהמאבקים במזרח, פול ג'ורג' ששיחק בעונה החולפת באוקלהומה ונמצא גם כן בשוק השחקנים החופשיים. בנוסף, ג'יימס הוא איש עסקים שע”פ ההערכות יוערך עד סוף הקריירה במיליארד דולר, הראה כבר את חיבתו לעסקי השעשועים והבידור של לוס אנג’לס, ומלבד העסקים אפילו יש לו בית בעיר. לכו תדעו, אולי הוא ימשיך להתחרות עם קובי, הפעם בטקס פרסי האוסקר.

פילדלפיה סיקסרס: החבר'ה בפילדלפיה פרצו לתודעה העונה אחרי שנים של תבוסתנות, עם סיום עונה מבטיח בהנהגת בן סימונס, הנסיך הצעיר של הליגה ובן טיפוחיו של לברון ג’יימס. ג’ואל אמביד, שמתפתח להיות הביג מן הפסיכי שכולם ציפו לראות כבר שם, ופילי אספה המון כישרונות ובחירות דראפט בשנים האחרונות, כולל מארקל פולץ, רוברט קובינגטון וג’יי ג’יי ראדיק. בשילוב של צעירים סופר כישרוניים,וותיקים עם יד טובה משלוש, וניסיון שלברון מאוד מעריך. התהליך מפילי עוד לא הגיע לשיאו ונקטע העונה רק בהדחה הכואבת לבוסטון, עם לברון, הם יוכלו להתפוצץ ולשלוט מחדש במזרח, בעיר שהספורטאי הוא האליל.

סן אנטוניו ספרס: גם לברון יודע שגרג פופוביץ’ מוביל את המערכת הכי טובה שנבנתה בNBA עד היום. עם שני מוחות כדורסל כמו של גרג פופוביץ’ וג’יימס, ושחקן טופ 5 בעולם כשהוא בריא כמו קאווי לאונרד (אם יישאר), למארקוס אולדריג’ (עשוי לעבור בטרייד), וצוות מסייע שתמיד מתפקד בשיאו, לברון יוכל להאריך את הקריירה שלו בצורה הטובה ביותר, דבר שפופוביץ’ מומחה בו, והפך את טים דאנקן, טוני פארקר ומאנו ג’ינובלי לאגדות. הוא גם יוכל לחדד את כל כישורי  המשחק שעדיין לא מושלמים אצלו. סן אנטוניו תמיד שואפת להתמודד על האליפות, ועם לברון בטקסס, זה בהחלט יהפוך למטרה רציונאלית.

 

לסיכום, לברון יקבל בשבועות הקרובים עוד החלטה שתשנה את פני הליגה, החלטה שלא תלויה רק בו, אבל אין ספק שכל עולם ה-NBA יחכה בציפייה לראות מה יבחר ג'יימס ובהתאם לכך נראה את השינויים שיתבצעו בקבוצות השונות לאחר ה-החלטה טייק 3. לא משנה לאן יבחר ללכת, דבר אחד ברור – לברון ג'יימס הוא עדיין הסיפור הגדול והמעניין ביותר בליגה הטובה בעולם.