מאת: מערכת

לאחר שבועות של דיבורים בכלי התקשורות השונים, אתמול (ג') יצאו ההודעות הרשמיות בדבר משחק הידידות בין נבחרות ארגנטינה ואורגוואי אשר יתקיים כאן אצלנו בארץ הקודש בחודש הבא.

המשחק אמור להתרחש ביום שלישי ה- 19 לנובמבר באצטדיון בלומפילד ולספק לצופים הישראלים חוויה חד פעמית שבראשה צפייה בלייב באחד השחקנים הגדולים בתולדות הענף – ליאו מסי. אך לפני שכל אוהדי ברצלונה ומרבית חובבי הכדורגל באשר הם רצים לרכוש כרטיסים, יש עניין שחייב להגיע לידי פתרון בשביל שהאירוע אכן ייצא לדרך.

      לואיס סוארס. נראה אותו בבלומפילד? (צילום: depositphotos)

 

תחילה, היה ספק לגבי קיום המשחק בישראל לאחר שבנבחרת אורגוואי אמרו שהמשחק נגד ארגנטינה אכן ישוחק ובתאריך שנקבע, אך דווקא בבנגלדש. רק לאחר התערבות של מנכ"ל חברת קומטק, דני בנעים, הושג הזיכיון ונחתם כי ההתמודדות תתקיים בארץ. בסופו של דבר נקבע כי ארגנטינה ומסי ישחקו ארבעה ימים קודם לכן בערב הסעודית נגד ברזיל ואילו אורוגוואי תשחק נגד הונגריה.

סוף סיפור? האם נזכה לראות מסי מלהטט בתל אביב אחרי הביטול הזכור לפני המונדיאל האחרון? עוד מוקדם להגיד. תאריך המשחק, 19.11, נופל בדיוק על משחקה האחרון של נבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות יורו 2020, מול צפון מקדוניה בחוץ.

כעת מנסים בהתאחדות, בשילוב עם כל הגורמים בדבר, להזיז את משחק הידידות או למצוא פתרון יצירתי לדילמה שנוצרה, כשלושה שבועות לפני התאריך המקורי. את כל העדכונים בנושא יהיה ניתן למצוא כאן באתר.

תמונה: depositphotos

ברצלונה היא ככל הנראה קבוצת הכדורגל הגדולה ביותר בעולם, מותג ענק בפני עצמו וגם הנתונים היבשים בעדה – הקבוצה זכתה בעוד אליפות מקומית, הייתה במרחק גול אחד מגמר ליגת האלופות והפסידה בגמר הגביע הספרדי השישי ברציפות שהיא מגיעה אליו. אה כן, ויש לה את השחקן הטוב בעולם ואולי בהיסטוריה של המשחק. על הנייר אין הרבה בעיות.

אבל המצב בקטאלוניה רחוק מלהיות אידיאלי. למעשה, מדובר באחד הקיצים החשובים ביותר של המועדון בשנים האחרונות, בו יצטרכו להתרחש כמה שינויים משמעותיים, בעיקר מבחינה מקצועית, בשביל שהקבוצה תחזור להיות מספר 1 ביבשת. אספנו עבורכם 10 סיבות מדוע ברצלונה צריכה להתחיל במהפכה, כשבראש ובראשונה מדובר בהחלפת המאמן ארנסטו ואלוורדה.

1. אי קידום צעירים: אפשר לקבל את הטענה לפיה הם לא מספיק טובים, אפשר להבין שכמאמן ברצלונה אתה חייב להביא קבלות וצעירים חסרי ניסיון זה הימור, ובכל זאת – היה השנה זלזול גדול בשחקנים הצעירים של ברצלונה. אפילו במשחקי הליגה האחרונים, אחרי שהאליפות כבר הוכרעה והראש בכל מקרה היה בצמד המשחקים מול ליברפול, שחקנים צעירים כמו פוץ' ואלניה לא קיבלו מקום בהרכב. מדוע להביא מראש שחקן כמו בואטנג, שברור שהוא לא ברמה ובידיעה שיירקב על הספסל? בטח שיש לך חלוץ צעיר ומוכשר כמו רואיז שפשוט לא קיבל צ'אנס. בכל תקופתו של ואלוורדה כמאמן, שום צעיר לא עשה התקדמות חצי משמעותית לעבר הקבוצה הבכירה, ובסגל שהולך ומזדקן, לא רק שזה בעייתי, זה גם בפירוש נגד ה-DNA של המועדון.

2. ספסל: שנים דובר שאין לברצלונה מספיק איכות על הספסל, אבל העונה דווקא היה עומק. אז גם כשכבר יש ספסל, או לפחות בודדים שכן ראויים להיות שם, ואלוורדה פשוט סירב לעשות בו שימוש ראוי ולהפוך אותו לאיזושהי תוספת כוח. לדוגמא: ראקיטיץ' אחרי מונדיאל מתיש עם קרואטיה לא זכה כמעט למנוחה והציג יכולת פושרת. מלקום שהגיע מבורדו הראה ניצוצות בדקות שקיבל אך נשאר עונה שלמה בגדר אופציה ראשונה/שניה מהספסל ולא יותר.

3. רכש: מישהו צריך לתת את הדין איך במועדון בסדר גודל כמו של ברצלונה אין חלוץ מחליף איכותי ומגן שמאלי טבעי שמוכן להחליף את ג'ורדי אלבה. ראשית, מחליף ברמה יכול ליצור תחרות בריאה, מאפשר רוטציה נוחה ומונע משחקנים מסוימים תחושת שובע, שהרי מקומם בהרכב תמיד מובטח. תוסיפו לכך, למשל, במקרה של סוארס, שנאלץ לשחק עם בעיה בברך, אלבה שחווה ירידה רצינית בכושרו לקראת סוף העונה, דווקא במאני טיים מול ליברפול.

4. חילופים: החילופים, אם בכלל קורים, נהיו צפויים וברורים. לכך יש להוסיף את אלמנט קריאת המשחק שכל כך לוקה בחסר. לא אחת ראינו חילופים שמבוצעים מאוחר, אם בכלל. מאמן שמאמין בעצמו לא מפחד לעשות חילוף במחצית באנפילד כשברור לאיזה כיוון המשחק הולך או אפילו אחרי השער השני כדי לעצור את הסחף שהוביל לשלישי. אפשר לעשות העתק הדבק למשחק מול רומא אשתקד.

5. עמדת המגן הימני: נכון, כנראה ששחקן ברמתו של דני אלבס לא יגיע, אבל מחליפו סמדו שהגיע לטווח ארוך לא מקבל קרדיט מלא מהמאמן. לא מעט משחקים הוא מצא עצמו מוחלף במשחקים שבהם היה יחסית טוב, וזאת לרוב כי החילוף עם סרג'י רוברטו כבר נהיה קבוע. בשנתיים האלו מעמדו והביטחון שלו נפגע, כשגם רוברטו מוסט למספר עמדות ושניהם עדיין לא יודעים מה ההיררכיה ביניהם. נראה שגם המאמן שלהם לא משוכנע.

6. אובדן הדרך: ממתי ברצלונה, למרות שהיא מגיעה עם יתרון שלושה שערים, תגיע לגומלין חצי גמר פשוט בשביל להעביר את הזמן? בעבר הלא כל כך רחוק הקבוצה הייתה מפעילה קצת לחץ ונותנת שער חוץ שהיה גומר את הסיפור, אבל לא אצל המאמן הנוכחי. הוא משדר תוצאה. משדר סוג של פאניקה. אותה פאניקה וחשש, שנראים הזויים בהתחלה, שבאנפילד הכל יכול לקרות, הופכים לנבואה שמגשימה את עצמה. כזכור, זה קרה לברצלונה גם בעונה לפני כן, עם איבוד שלושת השערים בגומלין ברומא. שוב משחק שברצלונה לא מצליחה להבקיע, נותנת ליריבה תקווה ולא מצליחה לעצור את המפולת. לא ייתכן שזה יעבור בשתיקה.

7. התלות במסי: כשיש לך את ליאו מסי אתה צריך לדעת להתנהל איתו. הכוונה היא לא לבנות על שיטת משחק של "בוא נמסור למסי והוא כבר יעשה את מה שמסי עושה". הקבוצה צריכה להבין ולפעול בהתאם. למשל: כשמסי מוקף בארבעה שחקנים, זה אומר שיש לפחות שלושה שחקנים פנויים. את החללים הללו צריך לדעת לנצל, צריך לבנות טקטיקה מתאימה. הארגנטינאי לא יעזוב את ברצלונה, אבל הקריסות בעונות האחרונות באלופות והפסד הגביע לולנסיה אמורים להדליק לו נורה אדומה.

8. רוח המפקד: לא כולם אקטיביים וחיים את הרגע כמו קלופ או גווארדיולה, אבל צורת העמידה וההתנהלות של המאמן משדרת חוסר ביטחון.  קבוצה ללא מנהיג על הקווים, מוכשרת וטובה ככל שתהיה, נמצאת בבעיה. ואלוורדה הוא ההוכחה לכך.

9. הגול הרביעי באנפילד: נכון, קשה לקחת גול אחד, חשוב ככל שיהיה, ולהפיל את זה על המאמן. אבל הגול הרביעי והמכריע של אוריגי  אחרי כדור הקרן הוא ממש חובבנות לשמה מצידה של ברצלונה. חלק מתפקיד המאמן והצוות המקצועי הוא להזהיר ולהתריע על סכנות כאלה.

10. כוח ההרתעה נפגע: בהמשך ישיר לסעיף 6, גם כוח ההרתעה ספג מכה קשה. אמנם הקבוצה עדיין תהיה פייבוריטית בכל התמודדות אליה תגיע, אבל כמו שהוכיחו רומא, ליברפול ו-ולנסיה – גם אם זה נראה בלתי אפשרי, ניתן לנצח את ברצלונה במאני טיים. ברגע שעוד קבוצות יתחילו להאמין ולהפנים שהשד לא כזה נורא, הדרך של הקבוצה להצלחות רק תהפוך לקשה יותר.

תמונה: depositphotos

 

יומיים לפני פתיחת מונדיאל 2018, הודיעה ריאל מדריד: מצאנו את מחליפו של זינדין זידאן – מאמן נבחרת ספרד המכהן ג'וליאן לופטגי. על הנייר, אותם ימים היו אמורים להיות הספתח של התקופה היפה והמרגשת ביותר בחייו המקצועיים של לופטגי: קודם כל, להוביל את נבחרתו בטורניר הכדורגל הגדול ביותר שקיים, עם שחקנים שגידל בנבחרת הצעירה והפכו תחתיו למובילים בסגל הבוגר (דויד דה חאה, טיאגו אלקנטרה, איסקו וכו'). לאחר מכן, לקחת את המושכות בריאל מדריד, עדיין הג'וב הכי יוקרתי בעולם הכדורגל, לנסות ולהמשיך את ההגמוניה באירופה + הצלחה בזירה המקומית, אתגר גדול ללא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק – כריסטיאנו רונאלדו.

הבעיה הגדולה הייתה שמרוב המחשבות הרבות שבוודאי רצו בראשו, שכח לופטגי לעדכן את ראשי הנבחרת בעניין המינוי שלו. ההודעה הרשמית של אלופת אירופה על סיכום בין הצדדים גרמה לזעם גדול מצד ראשי ההתאחדות הספרדית, שבצעד חסר תקדים החליטו לפטר את המאמן באופן מיידי. "החלטנו להפסיק את עבודתו של לופטגי ואנחנו מאחלים לו הצלחה. צריך לזכור את כל מה שהוא עשה בשביל הנבחרת. הוא היה חלק גדול מההישגים שלה". בהמשך, הוסיף נשיא ההתאחדות לואיס רוביאלס: "לופטגי הוא מאמן ברמה הגבוהה ביותר ובשל כך לא יהיה קל למצוא לו מחליף, אבל הערכים של ההתאחדות הספרדית הם מהווים ערך עליון ואינם נתונים למו"מ. אני לא מתכוון להגיד מי אשם ומי לא אשם, אבל אין פה שאלה בכלל".

הנבחרת, תחת מאמן מחליף כאמור, חוותה כישלון חרוץ והודחה כבר בשלב שמינית הגמר על ידי מארחת הטורניר רוסיה. בינתיים, לופטגי הוצג במסיבת עיתונאים במדריד והודה "הפיטורים מהנבחרת היו הרגע העצוב בחיי, אבל החתימה בריאל היא הרגע המשמח ביותר". פתיחת הקדנציה שלו בהחלט הייתה סבירה, ואף כללה שלישייה מרשימה לרשת של רומא בליגת האלופות במה שכונה 'אחד המשחקים היותר טובים של ריאל בשנים האחרונות'. אבל ההמשך, אוי ההמשך. הקבוצה נקלעה למשבר שנמצא כעת בעיצומו, ובמסגרתו היא סופרת כבר חמישה משחקים רצופים ללא ניצחון (מתוכם ארבעה הפסדים), כשבמהלכם מצאה את הרשת רק פעם אחת (!).

שחקנים כמו לוקה מודריץ' (שחקן השנה באירופה), רפאל וראן (אלוף עולם), סרחיו ראמוס, טוני קרוס, גארת' בייל וקארים בנזמה – כוכבים שזכו באין ספור תארים ורק לפני מספר חודשים ניצחו בעוד גמר אלופות, נראים פתאום כמו הצל של עצמם ולא מצליחים לבצע פעולות פשוטות. גם טיבו קורטואה, השוער המצטיין במונדיאל האחרון ואחד הטובים בעולם, נראה אומלל מאז שחתם בקבוצה וסופג מספר לא מבוטל של שערים. הפוקוס, כמובן, צריך ללכת לחלק הקדמי. ריאל איבדה שחקן של 50 גולים בעונה, כזה שהציל אותה כל כך הרבה פעמים בעבר והגיע באופן עקבי למשחקי המאני טיים. די מדהים לחשוב שהקבוצה צירפה רק את מריאנו דיאס מליון, חלוץ סגל טיפוסי אך כזה שריאל כבר וויתרה עליו בזמנו, בשביל למלא את החלל העצום שהשאיר מספר 7 הפורטוגזי.

ההפסד הביתי אתמול, 2:1 ללבאנטה, נראה כמו הקש ששבר את גב הגמל בכל הקשור לעמדת המאמן. מה שעשוי להציל אותו בינתיים הוא המשחק הביתי בצ'מפיונס מול ויקטוריה פלזן בשלישי והקלאסיקו בשבת (ילאו מסי נפצע אתמול וייעדר כשלושה שבועות), אבל כשהשם של אנטוניו קונטה האיטלקי ממשיך לעלות באינטנסיביות, כמו גם של מאוריסיו פוצ'טינו וז'וזה מוריניו (אם כי כאן מדובר על העונה הבאה), אף אחד לא יופתע אם ריאל מדריד תצא בימים הקרובים, שוב, בהודעה דרמטית בנוגע ללופטגי – אך הפעם יהיה מדובר ברגע השפל שלו. לכו תדעו, אולי זה דווקא בדיוק מה שהוא שצריך בשביל להניע את הקריירה מחדש ללא כל רעשי הרקע והלחץ הגדול מסביב.

תמונה: depositphotos

 

עוד פגרת נבחרות הסתיימה לה, והפעם אנחנו חוזרים לכדורגל הקבוצות עם תחושה חיובית ולא מוכרת, בעקבות ההצלחה של הרצוג, רוטנשטיינר, הרוש ושות' אשר מבטיחה לנו עניין רב גם במועד המשחקים הקרוב של הנבחרת עם ההתמודדות בסקוטלנד בחודש הבא. אך עם כל הכבוד לשני הניצחונות המרשימים ובכלל למסגרת ליגת האומות (שמפתיעה ומבססת עצמה כסוג של הברקה), במחזור הקרוב נקבל כמה מפגשים גדולים וגורליים בכדורגל העולמי.


צ'לסי Vs מנצ'סטר יונייטד (שבת, 14:30, אצטדיון סטמפורד ברידג')

הבלוז מגיעים למשחק מהמקום השני בטבלה, ללא הפסד ועם מספר נקודות זהה למוליכה מנצ'סטר סיטי. בזמן קצר יחסית, מאוריציו סארי שינה לגמרי את שיטת המשחק של הקבוצה מאשתקד, כשבראש ניצב לו אדן הזאר בכושר הטוב בקריירה שלו, עם מעורבת ישירה בעשרה שערים (!) בשמונת משחקי הליגה הראשונים. הזאר נראה 'קילר', תכליתי וחד יותר מאי פעם. הוא ממשיך את הכושר הפנטסטי שלו מהמונדיאל ומבסס עצמו סוף סוף כאחד השחקנים המובילים בטופ העולמי.

אבל הסיפור האמיתי במשחק הזה הוא יונייטד ובעיקר ז'וזה מוריניו. הפורטוגלי עשוי להחמיץ את המשחק נגד האקסית (הועמד לדין בעקבות קללות ששחרר לכאורה לאחר משחק הניצחון מול ניוקאסל) במה שעשוי להיות משחקו האחרון על הקווים של השדים האדומים, או לכל היותר השבוע האחרון בתפקיד (הקבוצה תפגוש ביום שלישי הקרוב את יובנטוס בליגת האלופות). מוריניו כבר היה עם רגל וחצי בחוץ כשקבוצתו פיגרה 0:2 במשחק האחרון נגד ניוקאסל, אך שלושת השחקנים איתם הסתכסך העונה (פוגבה-מרסיאל-אלכסיס) הובילו למהפך דרמטי והצילו לו את המשרה. למרות זאת, הפסד בשבת יסיים כנראה את הסיפור של מוריניו בקבוצה, ועל הדרך גם יפתח פער משמעותי מאוד בין מנצ'סטר יונייטד לחבורת הצמרת, כזה שיהיה קשה מאוד לסגור במהלך העונה גם אם אכן יתבצע השינוי המיוחל.

ברצלונה Vs סביליה (שבת, 21:45, אצטדיון קאמפ נואו)

אחרי ההצגה של ליאו מסי ובארסה בוומבלי נגד טוטנהאם, נראה היה שהקבוצה תחזור לדרך הנכונה גם בליגה אחרי רצף של משחקים ללא ניצחון. כזכור, ברצלונה סיימה בתיקו ביתי נגד ג'ירונה, מספר ימים אחר כך הפסידה בלגאנס והמשיכה עם תיקו ביתי נוסף מול בילבאו. למזלה, ריאל מדריד, שנמצאת ברצף רע עוד יותר, לא הצליחה לברוח, אז הנזק לא נראה לעין לפחות מבחינת הטבלה (מקום שני). אבל ברצלונה לא מצליחה לייצר מומנטום, ואחרי אותו ניצחון מול התרנגולים הקבוצה חזרה לליגה הספרדית ושוב איבדה נקודות, הפעם נגד ולנסיה בחוץ. ההגנה ממשיכה להיראות אובדת עצות (ג'רארד פיקה בכושר מזעזע ושאר הבלמים פצועים), הקישור לא מספיק תכליתי והכל שוב נופל על מסי. המאמן ארנסטו ואלוורדה מסתמך יותר מדי על היכולת האישית של שחקניו ואין לו פלאן בי במידה והעסק לא עובד. נפילה גם בשבת מול סביליה עשוי לערער מאוד את מעמדו, כשהיום יצאו בתקשורת דיווחים על האופציה שארסן ונגר יגיע כמחליפו.

בצד השני, סביליה מגיעה עם מצב רוח נהדר ומסתכלת על כל הליגה מלמעלה. השחקנים של פבלו מאצ’ין נראים נהדר גם במסגרת האירופית, כשהשיא היה במשחק הבית נגד ריאל מדריד לפני שלושה שבועות. כבר מהדקות הראשונות זכינו לראות מפגן עוצמה נדיר מול אלופת אירופה לא פחות. בעיקר בלטו האינטנסיביות והמהירות בקישור ובחלק הקדמי של הקבוצה, בראשותם של אנדרה סילבה (המושאל ממילאן) ו-ויסאם בן ידר הנפלאים. הימנעות מהפסד בקאמפ נואו ובעיקר המשך היכולת עשויה להוביל את החבורה בלבן-אדום להאמין שהעונה הם יכולים לתת פייט אמיתי במאבק האליפות.

אינטר Vs מילאן (ראשון, 21:30, אצטדיון סן סירו)

אינטר מגיעה לדרבי הגדול בפורמה מצוינת, עם שישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות ומקום שלישי בטבלה, אך הדרך שבה הם הושגו מרשימה אף יותר. במשחקים נגד פיורנטינה וספאל התוצאה עמדה על 1:1 ברבע השעה האחרונה, אך הקבוצה הצליחה למצוא שערי ניצחון מכריעים. זה עוד כלום לעומת המפגש מול טוטנהאם בליגת האלופות, אז פיגרה אינטר עד הדקה ה-85 בדרך לניצחון מדהים בתוספת הזמן. מספר ימים לאחר מכן, הגיעו ה"נראצורי" לאצטדיון של סמפדוריה ו…נחשו מה? 1-0 סופר דרמטי עמוק בתוך זמן הפציעות. על הדרך גם היה ניצחון נוסף בהולנד מול פ.ס.וו שהשאיר אותה מושלמת בצ'מפיונס. מה שמשותף לאותם ניצחונות, מלבד גילוי האופי המרשים, הוא מאורו איקרדי. הסקורר הנהדר הבקיע חמישה שערים בפרק הזמן הזה, רובם מכריעים, אך ההשפעה והמנהיגות שלו על הקבוצה (כזכור, קפטן הקבוצה) מוכיחים כמה איקרדי התבגר ויותר מכך, כמה הוא יכול היה לעזור לנבחרת ארגנטינה במונדיאל האחרון.

גם היריבה העירונית מגיעה בכושר טוב למדי. מילאן אמנם רק במקום העשירי, אך נמצאת במגמת שיפור (ללא הפסד בששת המשחקים האחרונים) וניצחון ביום ראשון יצמק את הפער בינה לבין אינטר לנקודה אחת בלבד. הכוכב של הקבוצה, גונסאלו היגוואין, בכלל לא אמור היה להיות במילאנו עד אותו מעבר סנסציוני של כריסטיאנו רונאלדו ליובנטוס. כזכור, רונאלדו עבר בעסקת ענק לאלופת איטליה, שהייתה צריכה לפנות מקום הן מבחינה מקצועית והן מבחינת השכר. היא שלחה את היגוואין (בהשאלה עם אופציית רכישה בסיום העונה) ואת הבלם קלדרה למילאן בעסקה שכללה את הבלם בונוצ'י שחזר ליובנטוס אחרי עונה מאכזבת באדום שחור של מילאן. היגוואין נפגע מהמהלך, אך נכנס לעניינים בצורה חלקה והוא מלך השערים של הקבוצה המתאוששת של ג'נארו גאטוסו. אחרי חמש עונות בכדורגל האיטלקי, יעלה ביום ראשון היגוואין לדרבי האמיתי הראשון שלו באצטדיון סן סירו המיתולוגי, במטרה להחזיר את מילאן לימים היפים.


משחקים נוספים ששווה לעקוב אחריהם בשבת:

  • מכבי תל אביב – הפועל חדרה (ש', 17:00). מי היה מאמין, אבל מדובר במשחק העונה של ליגת ג'פאינקה. הצהובים פייבוריטים ברורים, אבל מישהו עדיין מוכן להמר נגד הקבוצה של ניסו אביטן?
  • ווסטהאם – טוטנהאם (ש', 17:00). אחרי פתיחת עונה נוראית, מנואל פלגריני ושחקניו התאוששו עם משחקים מרשימים נגד צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד, אך אי היציבות עשויה להתנקם בהם נגד אחת הקבוצות העקביות והאיכותיות בליגה.
  • וולפסבורג – באיירן מינכן (ש', 16:30). האם זה יהיה משחקו האחרון של ניקו קובאץ' בתפקיד? באיירן המקרטעת מגיעה למפגש לא פשוט בפולקסווגן ארנה.

תמונה: depositphotos

 

זה אמור היה להיות הערב הגדול של כריסטיאנו רונאלדו. הסופרסטאר הפורטוגלי חזר לספרד עם קבוצתו הטרייה יובנטוס, למפגש במפעל שהכי מזוהה איתו ושבו הוא למעשה השליט הבלעדי (מלך השערים בכל הזמנים, חמש זכיות בתואר כולל שלוש רצופות וארבע בחמש השנים האחרונות).

רונאלדו קיבל לא מעט ביקורות אחרי שלא כבש במחזורים הראשונים בליגה האיטלקית, אבל בשבת האחרונה הוא חזר לעצמו עם צמד טיפוסי והגיע עם הרבה אמביציה למפגש מול ולנסיה הספרדית, שכמו רוב קבוצות הליגה אכלה ממנו מרור בשנים האחרונות כשהיה שחקן של ריאל מדריד.

האוהדים של ולנסיה הגיעו מוקדם יותר לשטח האצטדיון בשביל לברך את רונאלדו עם קבלת פנים "ראויה". הוא כבר רגיל לזה ואם כבר, זה רק נותן לו עוד דלק. תוסיפו לכך את העובדה שהיריב הנצחי ליאו מסי הפציץ עם שלושער יממה מוקדם יותר, ותקבלו מתכון וודאי לפיצוץ. מה שאכן קרה, אבל לא בכיוון הנכון עבור מספר 7 בשחור לבן.

יובנטוס פתחה את המשחק בצורה נהדרת. הגברת הזקנה תקפה גלים גלים והייתה צריכה לכבוש שלושה/ארבעה שערים כבר בחצי השעה הראשונה. במהלך התקפה נוספת של האיטלקים, התפתחה מהומה באזור הרחבה של ולנסיה שהסתיימה בכרטיס אדום ששלף השופט הגרמני פליקס בריך לעברו של רונאלדו לאחר התייעצות עם שופט הרחבה. כריסטיאנו הגיב בהלם, נשכב על הרצפה והחל לדמוע ולמלמל לעצמו בעודו מנסה לעכל את הבשורה.

מצלמות הטלוויזיה לא הצליחו לקלוט את המאורע במשך מספר דקות, כשלבסוף נמצאה זווית שבה ניתן לראות – היה מגע קל בין רגלו של רונאלדו לזו של שחקן ההגנה של ולנסיה ג'ייסון מוריו. השחקן נשכב על הדשא ורונאלדו נגע בראשו במטרה שיקום ולא ינסה לסחוט את המיץ מהסיטואציה, אך כמובן שהדבר גרם בדיוק לאפקט ההפוך, וביחד עם התגובות והלחץ מצד שחקני ולנסיה קבע השופט שמדובר במהלך ששווה הרחקה.

התגובות בעולם לא איחרו לבוא, ונראה שהפעם כולם בפה אחד – נעשה כאן אבל גדול לרונאלדו וליובנטוס. אלופת איטליה אמנם הצליחה לנצח את המשחק בזכות שני פנדלים (מוצדקים) ולעבור מבחן לא פשוט עם 10 שחקנים, אבל הסיפור הגדול הוא רונאלדו. מאז אותה פציעה בגמר היורו האחרון לא ראינו את CR7 מגיב בצורה שכזאת על מגרש הכדורגל. אם אז היה מדובר בגופו שבגד בו במעמד הגדול בקריירה ולכן הבכי וההתפרקות היו לגיטימיים, הרי שאתמול היא העלתה פליאה ואפילו גיחוך. הרי בסך הכל מדובר בחודש ספטמבר, במשחק הראשון של שלב הבתים של ליגת האלופות שלא יקבע יותר מדי להמשך. אבל זה בדיוק העניין.

כריסטיאנו רונאלדו הוא לא עוד שחקן כדורגל. הוא פנומן שיעשה הכל כדי לנצח בכל התמודדות – בין אם מדובר בגמר ליגת האלופות או משחק בחצר מול הבן שלו. בגלל זה הוא הווינר הכי גדול שראינו בעשור האחרון, ואולי הגדול ביותר בהיסטוריה של הענף הזה. אפשר להבין את מי שטוען שהוא 'משחק למצלמה', דרמה קווין או ילד קטן בגוף של בחור בן 32 שפשוט לא יודע איך להתמודד כשהדברים לא הולכים כפי שהוא רוצה. אבל יש משהו מרגש בלראות את השחקן שמבחינת הישגיו הכי עונה על ההגדרה של 'רובוט' או 'מכונה', אך בפועל מוציא את כל הרגשות החוצה ללא מעצורים. הכי אנושי שיש.

עוד לא ברור אם יובנטוס תבחר לערער על הכרטיס האדום, כי כרגע רונאלדו צפוי להחמיץ בוודאות רק את המשחק הבא (נגד יאנג בויז בבית) וצפוי להיות זמין לבחירה לקראת צמד המשחקים נגד מנצ'סטר יונייטד, אותה קבוצה אליה הגיע כנער צעיר מפורטוגל והתפתח להיות השחקן הטובים בעולם. מה שכן, תהיו בטוחים שגם אוהדי יונייטד ירצו לראות אותו מגיע עם יובנטוס לאולד טראפורד בחודש הבא, ושאם זה אכן יקרה הוא יתקבל בצורה מעט שונה מזאת שראינו אתמול בולנסיה. את זה אפשר להבטיח.

תמונה: depositphotos

 

עם כל הכבוד למונדיאל שכבר נשכח לו ולליגת האומות שהגיחה אלינו משום מקום, הדבר האמיתי הוא עדיין כדורגל הקבוצות, כשבראש עומד המפעל הגדול והחשוב ביותר – ליגת האלופות.

המשחקים יתחילו בשבוע הבא (המחזור הראשון נופל על ערב + יום כיפור) כש-31 קבוצות נוספות ינסו למנוע מריאל מדריד לשבור את השיא של עצמה לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות בפעם הרביעית (!) ברציפות.

המועמדות הרציניות ביותר לצלוח במשימה, לפחות על הנייר, הן כמובן ברצלונה, שרוצה לחזור לשלבים המאוחרים לאחר שלוש הדחות רצופות בשלב רבע הגמר. אליה ניתן לצרף את אלופת איטליה יובנטוס, שנגעה בגביע בשנים האחרונות אבל נפלה ברגע האחרון. כעת מקווים בטורינו שיש להם את החלק החסר בפאזל, עם הצטרפותו המתוקשרת של מלך שערי ליגת האלופות בכל הזמנים (שבמאזנו גם 5 זכיות במפעל עצמו) כריסטיאנו רונאלדו.

בהקשר ישיר ליובנטוס, קבוצת הכוכבים של פ.ס.ז' התחזקה בשוער האגדי ג'אנלואיג'י בופון, ויחד עם ניימאר, אמבפה ושות' היא הולכת חזק על תואר היחיד שבאמת מעניין את הבעלים הקטארים. קבוצה נוספת ששייכת לקטגוריית הפייבוריטיות היא מנצ'סטר סיטי, שסיפקה עונה היסטורית בליגה המקומית אשתקד וכעת רוצה לעשות את קפיצת המדרגה באירופה. עם פפ גווארדיולה וסגל עמוס כוכבים, זה בהחלט אפשרי.

קבוצות נוספות שבוודאי אסור לזלזל בהן: באיירן מינכן תמיד נמצאת ברשימת הפייבוריטיות, אבל העונה יש הרגשה שיש קבוצות בשלות יותר לזכייה, בטח כשהמאמן החדש ניקו קובאץ' חסר ניסיון בזירה האירופית ושחקנים כמו רובן וריברי נמצאים הרבה אחרי שיאם.

הפיינליסטית מהשנה שעברה ליברפול, התחזקה בקיץ בדיוק בעמדות שהייתה זקוקה לשדרוג ואף אחד לא יופתע אם החבורה של קלופ תגיע שוב עד השלבים המאוחרים. אתלטיקו מדרידזוכת הליגה האירופית (שגברה על ריאל מדריד בסופר קאפ האירופי בחודש שעבר) מחזיקה בסגל שלושה אלופי עולם טריים והגנת ברזל, צפויה להמשיך את המסורת ולהגיע למשחקי המאני טיים בחודשי מרץ-אפריל-מאי.

ההגרלה המלאה:

בית א': אתלטיקו מדריד, בורוסיה דורטמונד, מונאקו, ברוז'.
בית ב': ברצלונה, טוטנהאם, פ.ס.וו איינדהובן, אינטר.
בית ג': פאריס סן-ז'רמן, נאפולי, ליברפול, הכוכב האדום בלגרד.
בית ד': לוקומוטיב מוסקבה, פורטו, שאלקה, גלאטסראיי.
בית ה': באיירן מינכן, בנפיקה, אייקאס, אא"ק אתונה.
בית ו': מנצ'סטר סיטי, שחטאר דונייצק, ליון, הופנהיים.
בית ז': ריאל מדריד, רומא, צסק"א מוסקבה, ויקטוריה פלזן.
בית ח': יובנטוס, מנצ'סטר יונייטד, ולנסיה, יאנג בויז.

 

נתון חשוב: העונה שעות המשחקים שונו, כבר לא השעה הקלאסית של 21:45 אלא 22:00 או 19:55.

 

לסיכום, עד עכשיו היה מדובר רק בחימום. הכדורגל האמיתי חוזר אלינו החל מהשבוע הקרוב – זה בדיוק הזמן להתחיל להתרגש.

תמונה: depositphotos.com

 

לאחר הניצחון המיתולוגי והדרמטי של מנצ'סטר יונייטד על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות (1999), שתי המילים הראשונות של מאמנה האגדי דאז סר אלכס פרגוסון היו: "כדורגל, לעזאזל".

צמד המילים הפכו לסוג של מטבע לשוני בעולם הכדורגל, והן בהחלט יכולות לאפיין את מה שראינו הערב באצטדיון בקאזאן. צרפת הגיעה למשחק כפייבוריטית ברורה, למרות טורניר לא מרשים עד כה אך עם הסגל, ככל הנראה, הטוב בעולם הכדורגל כיום.

מולה התייצבה ארגנטינה של ליאו מסי, שעברה את שלב הבתים עם המון מזל וסובלת מבעיות בין המאמן סמפאולי לשחקנים ודיווחים על כך שאיבד את כל סמכויותיו מולם. למרות רמת הכישרון על המגרש, לא רבים ציפו למשחק איכותי לאור המעמד, אך בפועל קיבלנו את אחד ממשחקי שמינית הגמר הגדולים בתולדות טורניר גביע העולם.

הכותרת של המשחק היא הדחתו של מסי ואיבוד הסיכוי (אולי האחרון שלו) לזכות בגביע העולם ולהיפטר מהצל של מראדונה, אבל סיפור הגדול הוא ללא ספק קיליאן אמבפה.

חלוצה של פ.ס.ז', עוד לא בן 20, כבר ביסס את עצמו בשתי העונות האחרונות כאחד השחקנים הטובים באירופה, אבל היום עשה באמת את קפיצת המדרגה בדרך ללבל של מסי ורונאלדו, עם הצגה ענקית שכללה סחיטת פנדל (גריזמן) אחרי פריצה מסחררת ועוד שני שערים קריטיים בחצי השני שסידרו לצרפתים מקום ברבע הגמר. בטווח קיבלנו את שער הטורניר (פבאר) אחרי שדי מריה ומרקאדו הדהימו והפכו את התוצאה. קון אגוארו המחליף רק צימק בתופסת זמן.

האלביסלסטה חוזרים הביתה אבלים וחפויי ראש, בעוד הצרפתים ממשיכים הלאה לרבע הגמר ויחכו ליריבה (אורוגוואי או פורטוגל) כשהמטרה ברורה – לזכות בגביע העולם לראשונה מאז 2002. עם שחקן על כמו קיליאן אמבפה, היא בהחלט נמצאת בהישג יד.

 

תמונה: depositphotos

ארגנטינה ביכולת בינונית אבל לחימה חסרת פשרות (מסצ'ראנו שיחק כחצי שעה מכוסה בדם) מצליחה לעלות לשלב הבא בצורה סופר דרמטית לאחר עוד פיניש מרתק למשחק במונדיאל הזה.

קשה להאמין שהם יוכלו לעשות את זה עוד הרבה פעמים מול נבחרות עדיפות (צרפת בשמינית הגמר), אבל לפחות הארגנטינאים קמו מהקבר ועמדו במשימה שהייתה נראית כבר אבודה רק לפני מספר ימים. ליאו מסי סוף סוף יזכה ללילה אחד של שינה טובה על אדמת רוסיה.

הכוכב של ברצלונה פתח בצורה מצוינת את המשחק עם שער יוצא מן הכלל, המשיך עם בעיטה חופשית לקורה ומספר מסירות מסוכנות ובאופן כללי היה הרבה יותר פעלתן מהמשחקים הקודמים, אבל במחצית ה 2 הוא נעלם ביחד עם כל הנבחרת שלו שרק במזל לא ספגה יותר משער אחד (פנדל מדויק של ויקטור מוזס).

המאמן סאמפולי חיכה עד הדקה השמונים בשביל להכניס את אגוארו, המשיך להתעלם מדיבאלה וראה את היגוואין חלוד מאי פעם – ומה בסוף? מרכוס רוחו, הבלם/מגן הגיח למרכז הרחבה כמו חלוץ 9 קלאסי ובעט (עם רגל ימין החלשה!) כדור מהאוויר ששווה כל כך הרבה לעם הארגנטינאי (תשאלו את מראדונה ביציע) ולמורשת של מסי. החלום עדיין בחיים, לפחות עד יום שבת בערב.