תמונה: depositphotos

 

האליפות חסרת התקדים של לסטר סיטי ב-2016 היא אירוע ספורטיבי שספק אם יישכח אי פעם. לאותה אליפות היסטורית ומדהימה היו לא מעט אחראים, כמו השחקנים והמאמן קלאודיו ראניירי. אבל מעל כולם עמד איש אחד, זה שהגיע ללסטר כשהייתה בליגת השלישית והבטיח שתוך פרק זמן לא ארוך במיוחד היא תגיע לליגת האלופות. כאמור, הבעלים, ויצ'אי סריוואדאנאפראבה התאילנדי, נתן לקבוצה שלו ובכלל לעיר לסטר כולה את כל האמצעים הדרושים בשביל להגשים את חלומם. אתמול התברר סופית כי סריוואדאנאפראבה נהרג בהתרסקות מטוס קטלנית שהתחרשה בשבת בערב בסמוך לאצטדיון הקבוצה.

ויצ'אי היה מיליארדר תאילנדי בעל קשרים למלך תאילנד וההון שלו נאמד החודש בתשעה מיליארד דולר. את האימפריה שלו, "קינג פאוור" (שעל שמה נקרא האצטדיון של לסטר), הקים אחרי שפתח רשת של חנויות דיוטי פרי ברחבי העולם. בניגוד לבעלי קבוצות זרים אחרים, ויצ'אי היה אהוד מאוד בממלכה ומלבד ההשקעה המאסיבית בקבוצת הכדורגל, תרם גם לקהילה ולבתי החולים בעיר (על פי הערכות, תרם כ-שני מיליון ליש"ט לרפואה המקומית). גם עם השחקנים הייתה לו מערכת יחסים חמה וישירה. אגב, אחרי הזכייה באליפות הפרמיירליג ב-2015/16, העניק הבעלים לכל שחקני הסגל שלו מענק זכייה בתואר בדמות רכב BMW I8, ששוויו מאה אלף ליש"ט.

חשוב להבין את גודל ההישג של לסטר מלפני שלוש שנים. עם תקציב שהוא עשירית מזה שהיה לשתי הקבוצות ממנצ'סטר, למשל, עם סגל שברובו מורכב משחקנים שמספר חודשים לפני כן ניצלו מירידה ברגע האחרון, ועם מאמן שהוגדר כ"לוזר הנצחי של הכדורגל האירופי", הצליחה לסטר סיטי להפוך לסיפור הסינדרלה הגדול ביותר שידענו. עם אותה זכייה סנסציונית, נתנו הזאבים השראה לכל הקבוצות הקטנות בעולם.

שוער הקבוצה, קספר שמייכל, ספד היום לבעלים בצורה אמוציונלית וכתב, בין היתר: "קשה להסביר במילים כמה היית חשוב למועדון הזה ולעיר לסטר. היה לך אכפת, מעומק ליבך, לא רק מהקבוצה אלא גם מהקהילה כולה. היית מעל ומעבר בכל אספקט. בחיים לא פגשתי אדם כמוך. היה לך זמן לכל אחד, לא משנה במי היה מדובר. שינית את הכדורגל לנצח, גרמת לי להאמין בבלתי אפשרי. אתה ומשפחתך נתתם תקווה לאנשים והפכתם את הקבוצה ואת העיר עצמה למשפחה. אנחנו מחוייבים לכבד את המורשת שלך בכך שננצח על כד הדשא ונשמור על האווירה המשפחתית אותה התוותה כאן. בחיים לא תדע כמה היית משמעותי עבורי ועבור משפחתי. אני מודה ומרגיש מבורך על כך שזכיתי להיות חלק קטן מחייך."

כי ככה היה ויצ'אי סריוואדאנאפראבה, הוא ראה את לסטר סיטי כחגיגה ורצה שכולם ישמחו וירגישו חלק. הבעלים היה נוהג להשאיר באצטדיון כוסות וויסקי לאוהדים כדי להרים כוסית לזכר אהוביהם שמתו. כמו כן, הוא ובנו היו מחלקים בימי המשחק פשטידות, בירות, עוגות, סופגניות, חולצות – הם דוגמה מבריקה לבעלים אחרים של מועדוני כדורגל. בחגיגות יום ההולדת ה-60 שלו באפריל האחרון קיבלו האוהדים בירה, דונאטס ונקניקיות על חשבונו, כשבנוסף חילק 60 מנויים בחינם לכבוד המאורע.

ויצ'אי היה נוהג להגיע למשחקי הקבוצה במסוקו הפרטי, בו היה מטיס גם את אורחיו. לאחר מכן היה עוזב את האצטדיון בסיום כל משחק, כדי לא להיתקע בפקקים. כך הוא מצא שלשום את מותו הטראגי. בימים האחרונים הגיעו אין ספור אנשים, מתושבי העיר ועד לתיירים מתאילנד הרחוקה, לרחבת אצטדיון "קינג פאוור" בשביל להניח פרחים ולהעניק כבוד אחרון לאדם שהפך את לסטר ממועדון כושל לסיפור הכדורגל הכי יפה שראינו, לקבוצה הכי שמחה שיש, שחווה כעת את הימים השחורים והעצובים ביותר שלה.

 

 

תמונה: depositphotos

 

משהו בז'וזה מוריניו השתנה. נראה שהוא לא סומך יותר על אף אחד והשחקנים קולטים את היחס שלו, וגם הם לא בוטחים בו יותר. זה התחיל בריאל מדריד, המשיך בקנדציה הנוספת בצ'לסי, ולמרות שזכה באליפויות באותן הקבוצות הוא גם הועזב אחרי לא מעט משקעים. התוצאה היא שאין עוד ברק בעיניו, אין הומור. כבר לא כיף להיות שחקן של מוריניו. כשהדברים הופכים לקשים הוא שם את עצמו מעל המועדון. הוא כבר לא נראה כמו 'המיוחד'. פשוט איש רגיל, איש מר, אחד שאפשר לנצח אותו. אף אחד כבר לא מלוכד סביבו. זו הסיבה שבמנצ'סטר יונייטד מתחילים לאבד עניין וסבלנות.

מתחילת ההכנות לקראת העונה החדשה דיבר מוריניו שוב ושוב על הקושי שצפוי לו העונה וכמה הוא סובל מההכנות הלקויות וחוסר הפעילות בגזרת הרכש. בכלל לא בטוח שבלם אחד או שניים, טובים ככל שיהיו, היו עוזרים לו כעת. הפורטוגלי חישב במדויק את הפתיחה הרעה של העונה וגם אם הניצחון במשחק הראשון 1:2 על לסטר סיטי "קלקל" לו את התוכניות, הגיעו ההפסד 3:2 לברייטון והתבוסה 3:0 לטוטנהאם כדי להצדיק את דבריו.

אותו הפסד לתרנגולים באולד טראפורד קבע שני שיאים שליליים עבור מוריניו: הפתיחה הכי גרועה שלו כמאמן אי פעם (שני הפסדים בשלושת המשחקים הראשונים של העונה) וההפסד הכי גדול שלו כמאמן במשחק ביתי. בסיום זכה מוריניו לתמיכת האוהדים אחרי שהודה להם ממושכות בסיום, והם בתגובה מחאו לו כפיים. התמונה שבה מוריניו עומד מול האוהדים דקות ארוכות עם צעיף הקבוצה, לאחר תבוסה ביתית, היא מחזה נדיר וחסר תקדים בכל הקשור לפורטוגלי. בכך ניסה להעביר מסר שהם מאחוריו ומבינים שיש בעיות אחרות במועדון (בראש ובראשונה המנכ"ל אד וודוורד, שלא חיזק את הסגל כראוי). כשמוריניו יאבד את הקרדיט גם אצל האוהדים, להנהלת יונייטד כבר לא תהיה ברירה והיא תהיה חייבת לפטרו. וזה יכול לקרות כבר ביום ראשון הקרוב אם הקבוצה תאבד נקודות פעם נוספת, הפעם במשחק חוץ לא פשוט מול ברנלי.

השאלה הגדולה היא האם לפטר את מוריניו עכשיו כדי להציל את העונה, או לתת לו צ'אנס כדי לנסות ולעמוד על הרגליים מחדש. ברור לכולם שפיטורי מוריניו יעלו כסף רב. רק בינואר הוא האריך את חוזהו באולד טראפורד עד 2020, וכעת הוא מרוויח 15 מיליון ליש"ט בעונה.

שם שעלה כמועמד להחליף את מוריניו, אם אכן יפוטר, הוא זינדין זידאן, שמסמל בעצם את האנטיתזה של הפורטוגלי: שקט, חייכן, משדר חיוביות ובעיקר יודע להוציא מהשחקנים את המקסימום ולתת להם כבוד כדי שהם יחזירו לו. הבעיה המרכזית תהיה להביא מאמן באמצע העונה שלא מכיר את הפרמיירליג, אבל בהנהלת יונייטד יקבלו בברכה מאמן שזכה שלוש פעמים רצופות בליגת האלופות ובוודאי יהיה ביחסים טובים יותר עם פול פוגבה ואנטוני מרסיאל הצרפתים, שלא בדיוק רואים עין לעין עם המנג'ר הנוכחי.

"יש לי שלוש אליפויות לעומת שתיים של כל 19 המנג'רים האחרים בליגה אז אני דורש שיתנו לי כבוד", אמר מוריניו לעיתונאים אחרי ההפסד, לפני שנטש בזעם את שטח מסיבת העיתונאים. ונראה שזה הדבר היחיד שנשאר למוריניו לשחק עליו כרגע: הכבוד, ויכול להיות שזה גם כל מה שיישאר לו בשבועות הקרובים, יחד עם כספי הפיצויים.