תמונה: depositphotos

 

סיום לפנתיאון בבית ו': דרום קוריאה הצנועה הדהימה את גרמניה עם 0:2 ושלחה את אלופת העולם הביתה כבר בשלב הבתים. שוודיה הביסה 0:3 את מקסיקו ועלתה לשמינית הגמר בסטייל מהמקום הראשון, כאשר המקסיקנים במקום השני.

עם התוצאה הזו נקבעו שני דברים מרכזיים:

1) לראשונה אי פעם, גרמניה עפה בשלב הבתים של המונדיאל.

2) תהיה לנו אלופת עולם חדשה.

עוד כמה נתונים מעניינים: מונדיאל 2010 – איטליה אלופת העולם לא עברה את שלב הבתים. מונדיאל 2014 – ספרד אלופת העולם לא עברה את שלב הבתים. מונדיאל 2018 – גרמניה אלופת העולם לא עוברת את שלב הבתים.

רבות ידובר בימים הקרובים על תחושת המיצוי וחוסר הרעב מהדור של מולר, אוזיל, חדירה והמאמן יוגי לב, על הניפוי של השחקן הגרמני הטוב ביותר בעונה החולפת לירוי סאנה ובשורה התחתונה על אחת המפלות הכי גדולות בתולדות הכדורגל הגרמני, אבל כמה מילים על שלב הבתים במונדיאל הזה – כל הכרעה עוצרת נשימה, כל ערב נגמר בלי אוויר וממש על הבאזר, כל מה שיכול לקרות, קורה, ויותר מזה. זה לא מונדיאל, זו רכבת הרים שאנחנו ממש לא רוצים לרדת ממנה.

 

 

תמונה: depositphotos.com

שם: חאמס רודריגס.

תאריך לידה: 12 ביולי 1991 (בן 26).

עיר לידה: קוקוטה (קולומביה).

גובה: 1.80.

משקל: 78 ק”ג.

תפקיד: קשר התקפי.

קבוצה נוכחית: באיירן מינכן (גרמניה).


אם יש מישהו שיזכור את מונדיאל 2014 לטובה, מלבד כמובן העם הגרמני, זהו חאמס רודריגס. הקולומביאני שיחק בזמנו במונאקו, היה שחקן מוביל בליגה הצרפתית, אך בטח לא כוכב גדול. הכל השתנה בטורניר בברזיל, כשחאמס כבש בכל שלושת המשחקים הראשונים, המשיך עם צמד מול אורוגוואי בשמינית (כולל אחד השערים היפים בתולדת משחקי גביע העולם) וסיים עם שער נוסף, נגד ברזיל בהפסד 2:1 ברבע הגמר. סה"כ כבש חאמס שישה שערים בחמישה משחקים והוכתר למלך שערי הטורניר למרות שהודח בשלב מוקדם יחסית. היכולת בטורניר סידרה לו מעבר גדול ומתוקשר לריאל מדריד, בה שיחק שלוש עונות, היה מעורב ישיר ביותר מ-70 שערים (גולים+בישולים) וזכה פעמיים ברציפות עם הקבוצה בליגת האלופות. למרות הרזומה המרשים, חאמס לטענתו לא קיבל מספיק קרדיט מהצוות המקצועי, ואת העונה האחרונה הוא העביר בבאיירן מינכן איתה זכה באליפות המקומית. חאמס צפוי להמשיך בקבוצה הגרמנית, אך לפני כן יש לו משימה אחרת – להמשיך מאיפה שהפסיקו אותו ב-2014.

תמונה: depositphotos.com

שם: דלה עלי.

תאריך לידה: 9 באפריל 1996 (בן 22).

עיר לידה: מילטון קינס (בריטניה).

גובה: 1.88.

משקל: 80 ק”ג.

תפקיד: קשר התקפי.

קבוצה נוכחית: טוטנהאם הוטספר (אנגליה).


דלה עלי מיתג את עצמו כאחד השחקנים המלהיבים ביותר בדור הנוכחי של הכדורגל האנגלי, ובצדק רב. עם יכולת גבוהה, חוצפה חיובית ובעיקר יציבות ומספרים נהדרים, הבחור ששיחק עד לפני מספר עונות בליגה השלישית באנגליה הפך לכוכב בקבוצת צמרת בפרמייר ליג. במקביל, ביסס את עצמו כשחקן הרכב בנבחרת, ויחד עם חברו הארי קיין הוא צפוי להיות הנשק העיקרי בסגל די אפור של האנגלים, שכרגיל חולמים על זכייה ראשונה מאז 66, אבל יסתפקו בהגעה לשלב רבע הגמר בשילוב עם כדורגל התקפי – יעד אפשרי במידה ודלה עלי יגיע חד וימשיך את גרף ההתקדמות הסופר מרשים שלו.

תמונה: depositphotos

 

לא פחות משמונה אלופי עולם היו אתמול על כר הדשא כשגרמניה פתחה את המסע להגנה על התואר שלה מול נבחרת מקסיקו. עם העובדה הזו אי אפשר להתווכח, אבל מה שכן ניתן להגיד – אף אחד מהשמונה לא נראה היה כמו אלוף מכהן. המקסיקנים הציגו עליונות בכל הקטגוריות החשובות: בראש ובראשונה פשוט שיחקו טוב יותר. היו אגרסיביים יותר, רגועים יותר, נלהבים יותר והציגו את המחצית (45 הדקות הראשונות) המרשימה ביותר שראינו עד כה בטורניר (עם כל הכבוד לרוסים מול נבחרת סעודיה). מקסיקו שיחקה ללא פחד, ורק הרגליים שקצת רעדו ברגע שהתקרבו לרחבה (חוץ מהרגע הגדול של לוסאנו) מנעו כאן תוצאה גדולה בהרבה.

אם מנתחים את שחקני גרמניה, אלו שאמורים להכתיב את הקצב בטורניר: נוייר אולי יכול היה לעשות יותר בגול, אבל הוא רשם מספר הצלות נהדרות וכהרגלו גם מנע מספר מצבים מסוכנים כמעין בלם שלישי עם היציאות המוכרות שלו. הוא בטח לא הבעיה של הנבחרת למרות שנעדר בכמעט כל העונה החולפת. קימיש, אחד השחקנים הטובים יותר בבאיירן מינכן, לא היה רגוע וספג התקפות רבות בצד ימין. הומלס נראה לפרקים מבולבל, הוא ובואטנג פשוט הופקרו פעם אחר פעם ונשארו לבד מול הסילונים של מקסיקו. פלטנהרדט, בטורניר הראשון שלו, נותר בודד בצד שמאל ובקושי תרם למשחק ההתקפי.

שחקני הקישור לא הצליחו לטפל בהתקפות המתפרצות של מקסיקו וכאמור הותירו לא פעם את הומלס ובואטנג לבד מאחור, ולמרות שטוני קרוס וסמי חדירה הם שחקנים ברמה הגבוהה ביותר שזוכים מדי שנה בתארים – הם עדיין לא פיליפ להאם ובסטיאן שוויינשטייגר בכל הקשור לניסיון, משמעת ובעיקר מנהיגות. בחלק ההתקפי, מולר כבר שנתיים נמצא בדעיכה, אוזיל בתקופה רעה ולמרות שבדרך כלל מספק את הסחורה בנבחרת הוא אף פעם לא היה השחקן המוביל, כנ"ל דרקסלר המוכשר שלא מצליח להיות דומיננטי. גם בעמדת החלוץ המרכזי אין אף אחד שמצליח להיכנס לנעליים של קלוזה, כאשר אתמול טימו ורנר הצעיר פשוט לא מצא את עצמו על המגרש.

כבר היו נבחרות שהפסידו בשלב המוקדם וזכו במונדיאל (הדוגמה הבולטת האחרונה היא ספרד ב-2010), אבל גרמניה לא מחוברת טקטית ולא נראה שיש לה כיום אף שחקן שיכול לחפות על כך ביכולת אישית (מישהו אמר לירוי סאנה?). הגרמנים עדיין יעפילו לשלבי הנוק אאוט, אבל כבר בשמינית הגמר אנחנו עשויים לקבל מפגש שלהם מול הנבחרת שחולקת איתם את התואר 'הפייבוריטית הגדולה לזכייה' ערב הטורניר, נבחרת ברזיל שגם כן איכזבה אתמול נגד שווייץ. יוגי לב יודע שיש לו בעיה, ועכשיו נותר לראות כמה זמן ייקח לו לפתור אותה, ואם זה לא יהיה מאוחר מדי.

 

תמונה: depositphotos.com

שם: ניימאר דה סילבה סנטוס ג'וניור.

תאריך לידה:  5 בפברואר 1992 (בן 26).

עיר לידה: סאו פאולו (ברזיל).

גובה: 1.75.

משקל: 68 ק”ג.

תפקיד: חלוץ.

קבוצה נוכחית: פריז סן-ז'רמן (צרפת)


הסלסאו הם הפייבוריטים הגדולים לזכייה במונדיאל, ושום דבר אחר לא יתקבל על הדעת – בטח לאור ההתפרקות ההיסטורית מול גרמניה במונדיאל האחרון שהיה כזכור על אדמת ברזיל. האיש המרכזי הוא ללא שום עוררין ניימאר, הבחור ששווה 222 מיליון יורו וחווה עונת בכורה טובה בצרפת, אך כזו שהסתיימה מוקדם עם פציעה בדיוק במאני טיים מול ריאל מדריד. למזלו של ניימאר ושל העם הברזילאי, הוא כשיר לטורניר הגדול ועשוי לפתוח כבר במשחק הראשון של הנבחרת. התסריט שברזיל יניפו את הגביע העולמי הוא יותר מריאלי, ותלוי קודם כל ולפני הכל בניימאר שרוצה לשחזר את ההישג של אלילו רונאלדו ב-2002.

תמונה: depositphotos.com

 

שם: כריסטיאן אריקסן.

תאריך לידה: 14 בפברואר 1992 (בן 26).

עיר לידה: מידלפארט (דנמרק).

גובה: 1.82.

משקל: 71 ק”ג.

תפקיד: קשר התקפי.

קבוצה נוכחית: טוטנהאם הוטספר (אנגליה).


לנבחרת דנמרק יש כמה שחקנים מעניינים, אבל הסיבה המרכזית לכך שהדנים בגביע העולם (ואחת מהסיבות הבולטות שטוטנהאם עשתה את קפיצת המדרגה בכדורגל האירופי) היא כריסטיאן אריקסן. הקשר הוא הכוכב הגדול ביותר של דנמרק מאז דור הזהב שזכה ביורו 92 (השנה בה נולד) עם האחים לאודרופ ופטר שמייכל. אריקסן העלה את נבחרתו כמעט במו רגליו למונדיאל הקרוב ברוסיה אחרי שהבקיע 11 שערים במוקדמות, כולל שלושער מסחרר בניצחון 1-5 בפלייאוף על אירלנד בדאבלין. בבית עם פרו, אוסטרליה והפייבוריטית צרפת, דנמרק תצטרך את אריקסן בכושר שיא בשביל להתקדם לשלבי הנוק אאוט.

תמונה: depositphotos.com

 

שם: לוקה מודריץ'.

תאריך לידה: 9 בספטמבר 1985 (בן 32).

עיר לידה: זאדאר (קרואטיה).

גובה: 1.72.

משקל: 66 ק"ג.

תפקיד: קשר מרכזי.

קבוצה נוכחית: ריאל מדריד (ספרד).


הסגל הקרואטי משופע בשחקנים בדרג הגבוה ביותר, אך אין ספק כי הכוכב הגדול הוא לוקה מודריץ'. הקפטן, שמוביל את הקישור של ריאל מדריד בשנים האחרונות בדרך לשלוש זכיות רצופות והיסטוריות בליגת האלופות, נחשב לאחד מקשרי מרכז השדה הטובים בעולם. בראשותו של מודריץ', דור השחקנים האיכותי של קרואטיה ינסה, בניסיון האחרון ככל הנראה, להדהים את העולם ולזכות בטורניר גדול.

תמונה: depositphotos.com

 

אני חייב להודות, לא הייתה לי הרגשה חיובית בנוגע למשחק שאמור היה להתקיים לפני כשבוע בין ישראל לארגנטינה. נכון, ההתאחדות הארגנטינאית הייתה צריכה את הכסף שהוצע לה, והרעיון של עוד משחק הכנה כדי להתכונן בצורה טובה יותר לגביע העולמי לא נשמע מזיק, אבל בכל זאת, הייתה הרגשה מעט מוזרה לפני ההגעה של נבחרת ארגנטינה, לא של משחק כדורגל אמיתי ואכן וכל הפסטיבל סביב מסי שעתיד היה להתרחש כאן נמנע בסופו של דבר בגלל מספר סיבות (מירי רגב, הפלסטינים, ה-BDS או אולי מסי וחבריו בעצמם).

כאמור, השורה התחתונה היא – הארגנטינאים לא הגיעו לארץ, לא ביקרו במקומות הקדושים ולא השאירו פתק בכותל. הדבר גרם לאכזבה ובעיקר למבוכה גדולה לכל המעורבים באירוע, בראש ובראשונה שרת התרבות והספורט מירי רגב.

אתמול, במחזור הפתיחה של גביע העולם, סיימה ארגנטינה בתיקו 1:1 מתסכל מול נבחרת איסלנד, כאשר מסי החמיץ פנדל מכריע והקבוצה סבלה מיום שבו שום דבר לא הלך לכיוונם. התגובות של ישראלים ברשתות החברתיות לא איחרו לבוא: ("מסי, אמרנו לך לא להתעסק עם מירי רגב"), ("מירי רגב הזמינה את השוער של איסלנד להנחות את האירוויזיון"), ("מירי רגב 0-1 מסי").

אז נכון שארגנטינה חווה כישלונות מתמשכים כבר 32 שנה, מאז אותה זכייה מפורסמת של מראדונה בגביע העולם. נכון גם שהתלות במסי היא מוגזמת עד בלתי הגיונית ושהסגל (וההרכב שעלה אתמול) מעט תמוה וסופג לא מעט ביקורות, אבל בואו נודה, זה די נחמד להרגיש סוף סוף רלוונטים בגביע העולם.

 

 

תמונה: depositphotos

 

השלושער של המגה סטאר הפורטוגלי מול אחת הפייבוריטיות לזכייה שם אותו בעמדת יתרון מול יריבו הארגנטיני, שכשל בגדול בניסיון להגיב עם החטאת פנדל קריטית מול בונקר אמיץ בחסותה של נבחרת איסלנדית נחושה.

השלוש-שלוש של ספרד נגד פורטוגל נכנס מיד לאחת מהקלאסיקות הגדולות בתולדות משחקי גביע העולם, ושלושת השערים של רונאלדו העלו שוב את סוגיית היריבות המיתולוגית עם ליאו מסי. בעוד מספר שנים, כשהשניים יסיימו את הקריירות שלהם (כן, זה מתקרב, לצערנו) הדבר שעשוי להטות את הכף ולהכריע את הדיון הבלתי נגמר הזה, הוא ההישגים בנבחרת הלאומית.

על הנייר, יש דמיון בין התנאים של השניים – בערך באותו הגיל, קפטנים ומלכי השערים של נבחרותיהם ולמעשה ניצבים בפני משימה זהה – להוביל נבחרות מוכשרות אך לא מאוזנות ובטח לא פייבוריטיות לזכייה בתואר לאומי בניסיון אולי האחרון שלהם. העניין הוא שאחד מהם כבר עשה את זה.

לפני כשנתיים, רונאלדו ופורטוגל הגיעו לטורניר היורו בצרפת ללא ציפיות מיוחדות עם סגל מזדקן ובעייתי. בשלב הבתים הפורטוגלים נראו רע, לא ניצחו אף משחק והיו על סף הדחה מביכה, אך התעלות של רונאלדו מול נבחרת הונגריה סידרה העפלה לשלב הנוק אאוט. ההמשך? יכולת פושרת מול קרואטיה (הארכה), פולין (פנדלים) ווילס (צמד של CR7) הספיקו בשביל להגיע עד לגמר מול המארחת, שם נפצע רונאלדו כבר במהלך המחצית הראשונה וירד בדמעות. חבריו הצליחו להדהים עם ניצחון בהארכה, אך הסיפור המרכזי היה שוב ואיך לא, מספר 7 ,שבמהלך הארכה נעמד על הקווים ליד מאמנו באזור הטכני, חילק הוראות לחבריו, עודד והרגיע אותם בדרך לסנסציה גדולה. לאחר המשחק דיברו השחקנים על החשיבות של רונאלדו במהלך אותם הדקות, והזכייה, ביחד עם רצף של אליפויות אירופה עם ריאל מדריד וההופעה הגדולה ביום שישי, גרמו ללא מעט אנשים, לראשונה מזה הרבה זמן, למקם את הפורטוגלי בפסגת הכדורגלנים בעולם, לפני מסי.

אותו מסי, שבמונדיאל האחרון כבר הרגיש את גביע העולם ולא פחות חשוב, ראה את עצמו נפטר מהצל העצום של מראדונה. הוא אמנם הוביל את ארגנטינה עד לגמר, אבל לא הצליח להכריע אותו מול הגרמנים כאשר נבחרתו הפסידה בהארכה. מסי כבש מספר שערים בשלב הבתים, אבל בשלבי הנוק אאוט היו אלו דווקא די מריה והיגוואין שהבקיעו שערי ניצחון נגד שווייץ ובלגיה בהתאמה. וכאן בדיוק טמונה הביקורת נגד מסי – בניגוד למראדונה הוא לא מצליח לסחוב את הנבחרת שלו על הגב, אפילו לא בטורניר הקופה אמריקה בו נחלה הנבחרת שני הפסדים כואבים לצ'ילה במשחקי הגמר שהובילו את מסי לפרישה זמנית ומתוקשרת. גם אתמול הוא לא הצליח להשפיע על המשחק, השער היחיד שנכבש היה על ידי קון אגוארו, וגם שכבר קיבל את הצ'אנס הגדול לנצח וקצת להרגיע את העם, פיספס מסי בעיטת עונשין מ-11 מטר לעיני אותו דייגו מראדונה ביציע.

עוד נקודה מעניינת, נראה כי רונאלדו ומסי פתחו את המשחקים בצורה הפוכה לנרטיב הקבוע: רונאלדו "האנוכי" שנע, שיתף, עודד את חבריו ויכול היה לסיים עם שני בישולים כבר במחצית הראשונה, לעומת מסי "הקבוצתי" שהלך עם הראש בקיר, כולל דריבלים סתמיים, בעיטות חופשיות היישר לחומה וכמובן הפנדל, ששיקף את התסכול והעצבים של הפרעוש.

למרות תוצאות המחזור הראשון, ארגנטינה ומסי עדיין צפויים להעפיל לשלב הבא לפני איסלנד וניגריה, אך כרגע קשה לראות אותם עושים הרבה יותר מכך בטורניר. לא משנה איך האליפות ברוסיה תסתיים, מסי עדיין יישאר כדורגלן יחיד במינו ואחד הגדולים בהיסטוריה ללא ספק, אבל הוא לא ייזכר כמנהיג סוחף בעל אופי שהביא את הגאולה הספורטיבית לעמו בניגוד למראדונה וכן, גם בניגוד לכריסטיאנו רונאלדו.