מאת: מערכת

טוטנהאם רשמה אמש הישג משמעותי כשגברה 2:0 על ברנטפורד מליגת המשנה ועלתה לגמר גביע הליגה. התרנגולים יפגשו בחודש אפריל בוומבלי את המנצחת במפגש בין מנצ'סטר יונייטד לסיטי שיתקיים הערב באולד טראפורד.

אחת הסיבות המרכזיות שבטוטנהאם החליטו להביא את ז'וזה מוריניו היא זכייה בתואר. האחרון של המועדון היה ב- 2008 כשהקבוצה ניצחה במשחק הגמר (גם כן בגביע הליגה) את צ'לסי של אברם גרנט. המועדון נואש לתואר כלשהו אחרי שנים נהדרות (גמר ליגת האלופות בין היתר) אך ללא קבלות תחת מאוריסו פוצ'טינו.

מוריניו לא הובא בשביל זכייה במפעל השלישי בחשיבותו באנגליה, אך זה ייתן לקבוצה דחיפה מוראלית אדירה להמשך הדרך באחת העונות הפתוחות ביותר בכל הנוגע למאבקי הצמרת. ליברפול לא משכנעת לאחרונה, יונייטד נראית טוב אבל משחק ההגנה עדיין טעון שיפור, צ'לסי ולמפארד במומנטום רע ומנצ'סטר סיטי עוד לא העבירה הילוך. כשגם ארסנל נמצאת מאחור, טוטנהאם נראית כקבוצה הלונדונית הבכירה להתמודדות על תואר האליפות.

מוריניו בתקופה בצ'לסי. אימן את הכחולים וגם את מנצ'סטר יונייטד וזכה בתארים

הפער של הספרס מליברפול ויונייטד המוליכות הוא 4 נקודות בלבד כשלליברפול יש משחק עודף. טוטנהאם לא משחקת כדורגל אטרקטיבי יותר מאשר בעונות הקודמות, אך שיתוף הפעולה המדהים בין יונג מין סון להארי קיין עושה את כל ההבדל. אנחנו רק במחצית העונה אבל הצמד כבר עשו היסטוריה – הם בישלו אחד לשני 13 שער ליגה והשתוו לשיא של אלן שירר וכריס סאטון בעונת האליפות של בלקבורן רוברס ב-1994/95. סביר מאוד להניח שהרקורד יהיה שייך להם בלעדית כבר במשחקים הקרובים.

מלבדם, חשוב לציין עוד שני שחקנים – גארת' בייל ודלה עלי. הראשון חזר הביתה אחרי שנים קשות במדריד ובינתיים עוד לא נכנס לעניינים (שער ליגה אחד) וכבר הספיק להיפצע. במקרה של דלה עלי, מחלוקות מקצועיות בינו לבין מוריניו הובילו לכך שהוא הפך להיות שחקן מחליף במקרה הטוב וכבר מקושר עם מעבר לפ.ס.ז' של פוצ'טינו, המאמן אצלו פרח.

מה שבטוח, אם שני השחקנים המדוברים יחזרו לעניינים והקבוצה תצליח לזכות בגביע הליגה לראשונה מזה 13 שנים, אז גם האוהדים הפסימיים ביותר יתחילו להסתכל על תואר האליפות כמטרה אפשרית העונה. בטח כשהמאמן הנוכחי כבר זכה בתואר או שניים בקריירה שלו.

תמונות: depositphotos

כבר תקופה ארוכה שטוטנהאם לא נראית טוב. הספרס מדשדשים בליגה מאז תחילת שנת 2019, וההגעה המדהימה לגמר ליגת האלופות קצת המתיקה את הגלולה ולמעשה הסתירה את העובדה שקצב צבירת הנקודות של התרנגולים בשנה האחרונה הינו כושר של קבוצת מרכז טבלה במקרה הטוב, ומאבקי תחתית במקרה הרע ומבט פחות מעודד. כזכור, הקבוצה של פוצ'טינו הפסידה באותו גמר האלופות במאי האחרון לליברפול, ואחרי הופעה אנמית נשארו האוהדים מאוכזבים בציפייה לתואר ראשון מאז הזכייה בגביע הליגה ב- 2008. אחרי 12 מחזורים בתוך העונה הנוכחית, מאוריסיו פוצ'טינו פוטר, ולמרות תחושות רבות של אי צדק לאור השנים האחרונות והנהדרות שלו בקבוצה הלונדונית, הגיע הזמן של טוטנהאם להמשיך הלאה.

מאז שהתמנה למנג'ר טוטנהאם ב-2014, פוצ'טינו קיבע את מעמדו כאחד המאמנים המובילים בכדורגל האירופי. אחרי שנים שהסתכמו בבינוניות ואחרי עידן גארת' בייל, הפכו הלונדונים תחת פוצ'טינו לקבוצת טופ 4 לגיטימית באנגליה, אחת שמגיעה לשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות, ובשיאה לגמר המפעל לפני כחצי שנה . אך בכל זאת, נראה שמתחילת שנת 2019 משהו לא מתפקד בקבוצה. עדות לכך ניתן לראות בירידה החדה ביכולת שלה בחצי השני של עונת 2018/2019. אחרי שסיימה את החצי הראשון של העונה (19 מחזורים) במקום ה-2 עם 45 נקודות, ובפער של 6 נקודות מליברפול במקום הראשון, את החצי השני סיימה במקום ה-4 כשצברה רק 26 נקודות (מקום 11 בליגה), מה שהעמיד אותה בסוף העונה עם 71 נקודות בסך הכל, בפער של 27 נקודות ממנצ'סטר סיטי שסיימה ראשונה.

עוד נתון מדאיג לגבי טוטנהאם ניתן לראות במאזן משחקי החוץ שלה. ניצחון החוץ האחרון של הספרס בפרמייר-ליג (עד אתמול, נגיע לשם) היה נגד פולהאם, אי שם ב-20 בינואר 2019, אותה פולהאם שסיימה במקום הלפני אחרון באותה עונה וכיום משחקת בליגת המשנה. מאז אותו ניצחון התרנגולים תחת פוצ'טינו שיחקו 12 משחקי חוץ, מתוכם הפסידו 9 משחקים וסיימו 3 בתיקו. למרות ההתקדמות שטוטנהאם עשתה תחתיו, המאמן המוערך לא הצליח לזכות בתארים. הוא נכשל בעונת 2015/2016 כאשר סיים במקום השלישי, כשהפסיד את האליפות ללסטר, וכמובן ישנו את ההפסד לליברפול בגמר ליגת האלופות, אליו התרנגולים הגיעו אחרי ניצחונות אדירים אך חסרי כל היגיון נגד מנצ'סטר סיטי ואייאקס בשלבי הנוקאאוט.

לאחר קיץ עמוס שבמסגרתו הגיעו לקבוצה שחקנים מובילים תמורת סכומים גדולים כדוגמת אנדומבלה, ססניון ולו סלסו, תוך כדי שמירה על הנכסים החשובים כמו אריקסן שהיה מועמד לריאל מדריד, ועם עונה מלאה ראשונה באצטדיון החדש, הייתה ציפייה שטוטנהאם תראה העונה שהיא מסוגלת להתמודד על האליפות ראש בראש עם ליברפול ומנצ'סטר סיטי, אך מה שקרה בפועל הוא נפילה קשה. לאחר 12 הראשונים התרנגולים עמדו עם 14 נקודות מ-36 אפשריות, מרחק של כ-11 נקודות ממנצ'סטר סיטי שבמקום הרביעי כאשר על ליברפול ומאבק האליפות בכלל מגוחך לדבר או לפנטז.

ולכאן הגיע ז'וזה מוריניו. אם לפני חמש שנים היו עוצרים אתכם ברחוב ואומרים לכם שמוריניו יאמן את טוטנהאם, בוודאי הייתם צוחקים וממשיכים ללכת. אבל נסיבות החיים הובילו לאותו חיבור מרתק: טוטנהאם הפכה למעצמה אנגלית עם עוצמה אירופית. מוריניו, מנגד, התדרדר לשפל בקריירה שלו, אחרי סיום עגום במנצ'סטר יונייטד, יח"צ נוראי וכדורגל שנראה כאילו נותר מאחור. השאלה שעולה היא מה לחבורת צעירים מוכשרת, שמחה, מגובשת ששיחקה כדורגל התקפי ומתקדם, למוריניו שזכור לנו ממנצ'סטר יונייטד ובסיום הקדנציות שלו בצ'לסי ובריאל מדריד?

מוריניו במהלך הקדנציה המאכזבת במנצ'סטר יונייטד. חוזר בכל הכוח.

התשובה פשוטה: טוטנהאם רוצה הצלחות מיידיות, ולמוריניו יש קבלות (זכה בתארים בכל מועדון אליו הגיע). מוריניו רוצה לחזור לטופ עם קבוצה שנוגעת בתהילה, קבוצה שבה הוא יקבל את הכבוד שאולי הוא לא זכה לו במועדונים גדולים יותר. אסור לשכוח שמוריניו הגיע לפורטו, אינטר וצ'לסי וזכה איתם כאנדרוג בתארים הגדולים, ואפילו בריאל מדריד נגד ברצלונה ההיסטורית הוא היה על התקן הזה. בנוסף, נוטים לשכוח שמוריניו כן מקדם שחקנים, אפילו צעירים ומגן עליהם בכל כוחו מהתקשורת והגורמים החיצוניים (מלבד הקדנציה האחרונה ביונייטד) ולכן הם אוהבים אותו ונותנים הכל עבורו על המגרש.

המסע המרתק הזה יצא לדרך אתמול (שבת) עם ניצחון חוץ מרשים של התרנגולים 2:3 באצטדיון האולימפי של ווסטהאם. הקבוצה של מוריניו כבר הוליכה 0:3 בדרבי והראתה עליונות ברורה, כשרק צמד שערים מאוחר של הקבוצה הביתית מנעו יום מושלם בבכורה של המיוחד. הטופ 4 עוד רחוק אך פתאום נראה לעין, דלה עלי חזר לעצמו עם הופעה נהדרת בעונת רעה מאוד שלו וסביר להניח שהפורטוגלי יצליח לייצב את ההגנה ולהפוך את החבורה המוכשרת ליחידה לוחמת. אין לדעת אם זה באמת יסתיים בתואר ואם בכלל נראה את השידוך הזה ממשיך בעונות הקרובות, אבל מה שבטוח – יהיה מרתק.

תמונה: depositphotos

בשקט בשקט ובצל הבחירות לראשות המדינה, ליגת האלופות חוזרת בגדול עם 4 מפגשים מרתקים שיתקיימו בימים שלישי ורביעי השבוע. בערב הראשון נקבל שלוש אנגליות, כאשר ליברפול תארח את פורטו, ובמקביל יריבתה למאבק האליפות המקומי, מנצ'סטר סיטי, תצא למשחק מול טוטנהאם באצטדיונה החדש. 24 שעות לאחר מכן, אייאקס תנסה להמשיך ולהדהים בבית מול יובנטוס (רונאלדו צפוי לקחת חלק במשחק), והדובדבן שבקצפת – ליאו מסי וברצלונה מגיעים לאולד טראפורד למפגש מרתק מול סולשיאר ומנצ'סטר יונייטד.

יום ג', 09/04/19:

  • ליברפול Vs פורטו – אנפילד, 22:00.
  • טוטנהאם Vs טוטנהאם – טוטנהאם הוטספר סטדיום, 22:00.

יום ד' 10/04/19:

  • אייאקס Vs יובנטוס – יוהאן קרויף ארנה, 22:00.
  • מנצ'סטר יונייטד Vs ברצלונה – אולד טראפורד, 22:00.

  • באיזה כושר מגיעה כל קבוצה להתמודדות + הימורים על תוצאת המשחק:

ליברפול – אחרי תקופה של שלוש תוצאות תיקו מאופסות בסוף חודש פברואר, הקבוצה של קלופ חוזרת לעצמה עם חמישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות, כולל ניצחון מרשים במינכן על באיירן בשלב שמינית הגמר ושני ניצחונות ליגה דרמטיים מול טוטנהאם וסאות'המפטון ששלחו אותה זמנית לראשות הטבלה (עם משחק עודף על סיטי).

פורטו – הקבוצה הפורטוגלית מחזיקה באחת מההגנות היותר טובות באירופה העונה ובאיקר קסיאס אחד. גם פורטו, כמו יריבתה המקבילה מאנגליה, נמצאת בקרב ראש בראש על התואר המקומי (כרגע מוליכה על בנפיקה בשלוש נק' אך עם משחק עודף). בסיבוב הקודם גברו הדרקונים על רומא עמוק בתוך הארכה.

פורטו אמנם מציגה עונה מרשימה, אך הפסידה במשחק החוץ הקודם באלופות. ליברפול, בטח באנפילד, גדולה כמעט על כל קבוצה. הימור: 2-0 ביתי.


טוטנהאם – בעיצומה של תקופה רעה מאוד, זכו התרנגולים לקצת נחת עם ניצחון חשוב על קריסטל פאלאס במשחק הפתיחה החגיגי באצטדיון החדש, בו היא פוגשת את מנצ'סטר סיטי למשחק גדול. לפני אותו משחק מול פאלאס, טוטנהאם רשמה חמישה משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון (כולל ארבעה הפסדים). באירופה הסיפור שונה לגמרי, עם ניצחון כפול ומרשים על דורטמונד בסיבוב הקודם.

מנצ'סטר סיטי – אחרי העלייה לגמר הגביע האנגלי, חניכיו של פפ גווארדיולה עדיין חולמים על זכייה בכל ארבעת התארים (כזכור, הקבוצה כבר זכתה בגביע הליגה). סיטי לא הפסידה כבר יותר מחודשיים, ולמעשה ניצחה את כל משחקה מאז אם מחשיבים את אותו גמר בגביע הליגה אשר נגמר בתיקו מאופס מול צ'לסי והסתיים עם הזכייה בתואר לאחר דו קרב פנדלים. בסיבוב הקודם פירקה את שאלקה הגרמנית עם 10 שערים בשני המשחקים.

טוטנהאם קבוצה מוכשרת שכבר הוכיחה בעבר שהיא יכולה להתעלות גם במשחקים גדולים, אך קשה לראות אותה מצליחה לעצור את התנופה של התכולים ממנצ'סטר. הימור: 2-1 לסיטי.


אייאקס – הראש אמנם מתמקד בקרב הגדול מול פ.ס.וו על תואר האליפות שיימשך עד המחזור האחרון של העונה, אבל הלב של אוהדי אייאקס במפגש הגדול מול יובנטוס, בטח אחרי ההופעה המדהימה מול ריאל מדריד בצמד המשחקים בסיבוב הקודם. מלבד מעידה קלה מול אלקמאר, ההולנדים מגיעים במומנטום נהדר ועם הרבה מאוד ביטחון ואמונה.

יובנטוס – יובה מטיילת לעוד אליפות קלילה בגזרה המקומית, כאשר הניצחון האחרון מול מילאן קבע שהקבוצה תוכל לזכות רשמית באליפות כבר השבוע. בכל מקרה, זה כבר פחות מעניין את הגברת הזקנה, שעסוקה בשאלת כשירותו של הכוכב הגדול כריסטיאנו רונאלדו (שכזכור העלה את הקבוצה לרבע הגמר כמעט לבדו עם שלושער מול אתלטיקו). מי שעשוי להחליפו בהתקפה הוא מואיז קן הצעיר, האיטלקי בן ה-19 שלא מפסיק להבקיע בשבועות האחרונים.

יובנטוס אחת הפייבוריטיות לזכייה במפעל, אבל עם רונאלדו לא במאת האחוזים ומול אחת הקבוצות המלהיבות ביותר באירופה, היא תסתפק בלהעביר את ההכרעה לטורינו. הימור: 1-1.


מנצ'סטר יונייטד – השדים האדומים התעוררו לחיים בעקבות הגעתו של אולה גונאר סולשיאר וחזרו למאבק על הטופ 4 באנגליה, אך השיא היה הדחתה של פ.ס.ז' בתוספת הזמן, לאחר הפסד ביתי בהפרש של שני שערים במפגש הראשון. דווקא לאחר ההישג המדהים, יונייטד נכנסה למומנטום שלילי עם שלושה הפסדים בארבעת המשחקים האחרונים.

ברצלונה – בארסה התקשתה מול ליון במשך משחק וחצי בסיבוב הקודם, אך בסופו של דבר סיימה בבליץ עם חמישייה. וזה בדיוק העניין – ברצלונה מסוגלת לגמור משחקים בתוך מספר דקות, ככה זה שיש לך את מסי וסוארז בחלק הקדמי. השניים הבקיעו גם אתמול, פעמיים תוך דקה לקראת סיום המשחק נגד אתלטיקו מדריד שלמעשה הבטיח שעוד אליפות תישאר בקאמפ נואו.

אי אפשר לזלזל במנצ'סטר יונייטד, בטח לאור ההיסטוריה של המועדון בליגת האלופות וכמובן הניצחון הגדול מול פ.ס.ז', אבל לברצלונה יש את אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה שנחוש יותר מאי פעם לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות. הימור: 2:1 קשה לברצלונה.

תמונה: depositphotos

שופטי הווידאו נכנסו לליגת האלופות רק בשבועות האחרונים (החל משלבי הנוק אאוט) וכבר הפכו לסיפור המשמעותי ביותר – וזה עוד לפני ששלב שמינית גמר הסתיים לו. טכנולוגית ה-VAR אמנם כבר הוכיחה עצמה כדבר מבורך כשפרצה אלינו במהלך המונדיאל בקיץ האחרון ברוסיה, אך לצד האהדה הגדולה היא מעלה גם כמה תהיות רציניות, בעיקר לנוכח חוקת הכדורגל המיושנת והבעייתית.

קחו למשל את המשחק המדובר מאמש בין פריס סן ז'רמן למנצ'סטר יונייטד. הצרפתים הגיעו להתמודדות עם רגל וחצי בשלב הבא אחרי ניצחון 2:0  קליל באנגליה, ולמרות היעדרותו של ניימאר מצמד המפגשים, הם ראו מולם קבוצה ללא 10 (!) שחקנים משמעותיים בסגל בעקבות פציעות\הרחקות, שבשביל לעבור צריכה לעשות היסטוריה (להיות הקבוצה הראשונה שמפסידים בשני שערים בבית והופכת את התוצאה בגומלין). משימה אשר הוגדרה כ-'בלתי אפשרית'.

כזכור, פריס נחשבת בשנים האחרונות ללוזרית הגדולה של המפעל (קאמפ נואו, מרץ 2017) ואכן, גם אתמול שידרה אנמיות מול ההרכב החסר מאוד של מנצ'סטר יונייטד, חפרה לעצמה את הבור עם טעויות נדירות בחלק האחורי, אבל כמחצית משופטי הכדורגל בעולם עדיין היו מעלים אותה לרבע הגמר. בדקה האחרונה של הזמן החוקי, בתוצאה שהספיקה למקומיים בשביל להעפיל לשלב הבא, בעט המגן/קיצוני של יונייטד, דייגו דאלוט, כדור שפגע בידו של פרנסל קימפמבה הצרפתי והלך לקרן. השופט דאמיר סקומינה קיבל איתות והלך למסך. הוא ראה בבירור את הכדור פוגע בידו של קימפמבה שהגדיל את נפח גופו ומבחינתו אין ספק ויש פנדל. שוב – אם לסקומינה היה ספק לגבי ההחלטה הוא לא אמור לבטל את אי-שריקתו המקורית כך שיהיה ברור שהוא ראה וקבע נחרצות שהעונש על האירוע הוא בעיטה מ-11 מטר. מנצ'סטר יונייטד הבקיעה את הפנדל הדרמטי עמוק בתוספת הזמן ועלתה לשלב רבע הגמר בניגוד לכל התחזיות.

סביר להניח שאם תיקחו עשרה שופטים אקראיים, כאלה שעברו את אותה הכשרה, ותשאלו על משחק אתמול – בערך כחמישה יגידו שכן היו שורקים לפנדל וחמישה היו משיביים בשלילה. "אני אוהד גדול של VAR, ועדיין כזה", אמר אחרי המשחק מאמן פריס תומאס טוכל. "זו החלטה סופר-קשה כי יש יותר מדי פקטורים שמכריעים – תנועה טבעית, מרחק מהגוף וכו'. אני חושב שזה חמישים-חמישים. זאת הבעיה עם נגיעות יד. עבור בעיטה שהייתה הולכת 50 מטר מעל המשקוף מקבלים פנדל מ-11 מטר. אין שום היגיון בזה".

יש היגיון בדבריו של טוכל. ללא VAR היה אפשר לומר "השופט לא ראה" או "לא יכול לנתח בצורה מושכלת בשבריר שניה". השימוש בווידאו פשוט מוכיח כמה החוקה בעייתית, איך עדיין יש חוסר אחידות. לכן הגיע הזמן שעל אירועים כאלה, כמו נגיעת יד לא מכוונת ברחבה, כזו שלשחקן היה כמעט בלתי אפשר למנוע, יהיה עונש שונה. אולי בעיטה לא ישירה מתוך הרחבה, אולי משהו אחר. עונש רציני, אבל לא כמו פנדל שמכריע גורל של עונה שלמה וקריירות של אנשים.

היום, היכן שאין VAR (בפרמייר ליג הטכנולוגיה תיכנס רק החל מהעונה הבאה), לא מעט משחקים בעולם מוכרעים על טעויות, לפעמים מבלי שידוע לנו בכלל. במונדיאל, שם שחקנים לא היו רגילים, ראינו עלייה עצומה בכמות השריקות לפנדלים, כך שגם המשחק עצמו משתנה. יותר ערבים מוכרעים מהנקודה הלבנה. גם זה צריך לגרום למחשבה לגבי עתיד המשחק, לגבי עתיד חוקת הכדורגל.

שימוש בווידאו הוא דבר חיובי ובסופו של דבר הוא עושה צדק, או לפחות יותר צדק מאשר בעבר. כן, יש על מה להתלונן, אבל זו קודם כל החוקה שצריכה להתעדכן ולהתחדד, לפני שבכלל מגיעים לשופטים עצמם. אז נכון שיש עצירות ארוכות מדי במשחק וגם אחרי צפייה יש מקרים שהדעות יישארו חלוקות (קימפמבה), אבל נראה שענף הכדורגל, עלה, באיחור אמנם, על המסלול הנכון.

תמונה: depositphotos

 

"יש לנו אמון מדהים בעצמנו", כך הגדיר מאוריסיו פוצ'טינו את הפורמה הנוכחית של קבוצתו, אחרי הניצחון הביתי 5:0 על בורנמות' אתמול. צ'לסי וארסנל הן הקבוצות המובילות של העיר לונדון, אבל דווקא התרנגולים הולכים ומסתמנים כיריבה הגדולה ביותר של ליברפול על תואר תואר האליפות 2018/2019. כן, אפילו יותר ממנצ'סטר סיטי.

פוצ'טינו המשיך אמש: "יש לנו רעיונות ברורים, אבל כעת האתגר הולך להיות קשה יותר. כשאתה מדורג בין שתי הראשונות כולם רוצים להרוג אותך. רק אם נישאר צנועים ונמשיך לעבוד קשה אז אולי באפריל או מאי אפשר יהיה לדבר על אליפות או מלחמה על התואר". פוצ'טינו לא בורח מהסיטואציה וגם לא מנסה להוריד ציפיות, אבל הדיבורים על הקבוצה שלו ותואר האליפות מתחילים כבר בימים אלו, ויהיה לו קשה מאוד לעצור את זה.

קודם כל חשוב לציין ולהדגיש, טוטנהאם, למרות היותה קבוצה לא מבוגרת למדי, רצה כבר מספר עונות עם אותו השלד וכבר הייתה באזור מאבקי האליפות בשנים האחרונות, ובחלקים מאוחרים יותר של העונה בהשוואה לעכשיו (סוף דצמבר). עונת 15/16 היא הזכורה ביותר בהקשר הזה. מסע הקסם של לסטר סיטי עמד בכותרות וייזכר לעד, אבל אנשים נוטים לשכוח שבתחילת חודש מרץ (!) טוטנהאם הייתה יכולה לעלות לפסגת הליגה אחרי רצף ניצחונות מרשים, אך הפסידה לווסטהאם ומספר ימים לאחר מכן סיימה בתיקו נגד ארסנל. במקביל לסטר ניצחה את שני המשחקים שלה, ובסופו של דבר גם זכתה באליפות וטוטנהאם סיימה שלישית (נקודה פחות מארסנל).

עונה לאחר מכן, הסיפור די דומה. שוב פעם קבוצה אחת בלבד עומדת בין טוטנהאם לבין האליפות המיוחלת. הארי קיין (בעונת שיא) וחבריו מתגברים על היריבות בצמרת ואף מנצחים את צ'לסי לאחר רצף מדהים של 13 ניצחונות רצופים של הכחולים, אבל אנטוניו קונטה ושחקניו זכו באליפות בתחילת מאי אחרי הפסד של טוטנהאם, שוב נגד ווסטהאם. טוטנהאם סיימה במקום השני בפער משמעותי מהדולקות אחריה, אך גם ההפרש מצ'לסי (7 נקודות בסיום) היה משמעותי.

בעונה שעברה התרנגולים אמנם לא היו פקטור אמיתי במאבק האליפות, בעיקר בגלל היכולת חסרת התקדים וההישגים ההיסטוריים של מנצ'סטר סיטי ופפ גווארדיולה , אבל הקבוצה סיימה במקום השלישי המכובד וסגרה שלוש עונות רצופות של מקומות 1-3 והשתתפות בליגת האלופות.

בחזרה לעונה הנוכחית, בתחילתה היה נראה שהפעם הרצף ייגמר לו. טוטנהאם טרודה (בעיקר מבחינה כלכלית) בנושא המעבר לאצטדיון החדש, והפכה לקבוצה הראשונה מאז קביעת חלונות ההעברות שלא החתימה שום שחקן (!). בנוסף, סיטי הגיעה לעונה במטרה לנסות ולהשתפר אחרי עונה היסטורית (דבר שאכן מתגלה כמשימה בלתי אפשרית), יונייטד הגיעה חדורת מוטיבציה לחזור סוף סוף למאבקי האליפות, ליברפול אחרי גמר האלופות עשתה רכש מאסיבי ומדויק, צ'לסי התחזקה באחד המאמנים המובילים באירופה ואפילו היריבה השנואה ארסנל סוף סוף נפטרה מארסן ונגר והאופטימיות חגגה.

בפועל, ליברפול אכן רצה בטופ עם תוצאות מדהימות, סיטי צמודה אליה (עד השבוע האחרון) כשארסנל וצ'לסי במאבק על המקום הרביעי. ויונייטד? נפרדה מהמיוחד ובעיקר מכינה את הקרקע לעונה הבאה (נגיד לזה בהמשך). בשקט בשקט, טוטנהאם שוב צמודה בצמרת כשאנחנו מתחילים לראות באופק את הרגעים המכריעים של העונה. והפעם זה מרגיש טיפה אחרת.

טוטנהאם, בעיקר של השבועות האחרונים, משלבת גם עוצמות (חמישייה אתמול, שישייה לרשת של אברטון מספר ימים קודם לכן) וגם אופי (ניצחון דרמטי על ברנלי בדקה האחרונה, גולים מאוחרים נגד אינטר וברצלונה שסידרו העפלה לשלב הבא באלופות). אתמול עלתה הקבוצה למקום השני בטבלה, מרחק של שש נקודות מהמוליכה ליברפול כאשר שני המשחקים הבאים של יורגן קלופ ומו סלאח הם נגד ארסנל ומנצ'סטר סיטי. על הנייר, לוח המשחקים של טוטנהאם בתקופה הקרובה לא נראה מאיים למדי, ועם רכש נקודתי בינואר (שני חלונות ללא רכש זה תקדים שלא יהיה כמותו לעולם) לאוהדים בהחלט יש סיבה להאמין שהפעם החלום עשוי להפוך למציאות.

נקודה אחרונה וחשובה בנוגע לכל הפרויקט המרשים של טוטנהאם. האיש שאחראי על כל הצעד המקצועי, על ההתקדמות המטאורית של מרבית הסגל ולאיזון הקבוצה, מאוריסיו פוצ'טינו, נמצא בחמשת החודשים האחרונים שלו במועדון. הסיכוי שהוא יישאר אחרי הקיץ שואף לאפס, בעיקר לאור הפיטורים של ז'וזה מוריניו והמינוי הזמני של יונייטד בדמות אולה גונאר סולשיאר, כשגם ריאל מדריד תמיד נמצאת בתמונה. גם אם רוב הסגל והכוכבים הגדולים יישארו בקבוצה, ללא הסמכות המקצועית העליונה המשימה תהיה קשה בהרבה ומי שייכנס לנעליו של פוצ'טינו ימצא אותם במידה גדולה בהרבה אפילו ממה שנראה מבחוץ. אז אם העונה הנוכחית תסתיים עם אליפות היסטורית, זוהי תהיה חתיכת מתנת פרידה. קיין, דלה אלי, סון ואריקסן מאמינים. וגם אחד, מאוריסיו פוצ'טינו.

תמונה: depositphotos

אמנם סביר להניח שאוהדים מכבדים את העובדה שהאקס נמנע מלחגוג מולם, אך לא מופרך להניח שאוהדי קבוצתו הנוכחית היו רוצים שיחגוג ביחד איתם, ואפילו מתרגזים על כך שהוא לא.

קשה להתווכח עם הקביעה שהדבר הכי כיף במשחק כדורגל הוא להבקיע גול. הרי מטרת המשחק היא להכניס את הכדור אל תוך השער. יש שחקנים שהפכו את החגיגות של אחרי השער לסמלם המסחרי, בין אם מדובר בארץ הקודש ("האווירון" של אלון מזרחי, ערן זהבי ו'הפיו-פיו' ועוד) או בכדורגל העולמי ('ילד העריסה' של בבטו, ריקוד הרובוט של פיטר קראוץ' וכו'). אפילו במשחקי הכדורגל הפופולריים של פיפ"א ופרו אבולושן יש אינספור אפשרויות לחגיגה אחרי שער.

כאמור, במציאות של היום רובם המכריע של שחקני הכדורגל אינם נשארים בקבוצה אחת למשך כל הקריירה. אין יותר שחקנים כמו פרנצ'סקו טוטי, חאבייר זאנטי, ראיין גיגס, פאולו מלדיני או יצחק שום. בין אם מדובר ברצון להתקדם מבחינה מקצועית או כלכלית, לשנות אווירה וכו'. כתוצאה מכך נוצר מצב בו במשחקים רבים מתחרים שחקנים בקבוצותיהם ובחבריהם לשעבר, וכן, גם כובשים נגדם – אך לא כולם בוחרים לחגוג.

מתי המנהג הזה התחיל?

אין לכך תשובה מדויקת, אבל כבר בשנת 1974 תועד דניס לאו הסקוטי, אחד החלוצים הגדולים בתולדות מנצ'סטר יונייטד, כשהוא לא חוגג שער נהדר עם העקב שכבש נגדה במדי מנצ'סטר סיטי. העובדה שיונייטד נלחמה נגד הירידה ערב מחזור הסיום בליגה, בטח לא תרמה לסיטואציה, ולאו החליט שלא לחגוג את שערו האחרון בקריירה נגד המועדון בו הפך לאגדה. יונייטד ירדה בלי קשר לתוצאה, אבל לאו, שלא ידע זאת בזמן המשחק, היה ככל הנראה החלוץ (תרתי משמע) של התופעה.

השנים חלפו להן, ובשנת 2007 הוגרלה מנצ'סטר יונייטד לשחק נגד ספורטינג ליסבון, קבוצת נעוריו של כוכבה כריסטיאנו רונאלדו. במה שיהפוך לסוג של מנהג אישי, רונאלדו כבש בשני המפגשים נגד קבוצתו לשעבר, אך שמר על איפוק ולא פצח בחגיגות, גם כאשר הבקיע שער ניצחון ביתי מבעיטה חופשית בדקה ה-90.

כעת אנחנו מגיעים לרגע זכור במיוחד בנושא 'אי חגיגת השערים' וזה שלטענת רבים התניע את הנושא מחדש. שוב מדובר ברונאלדו, שש שנים לאחר המפגשים מול ספורטינג והנה הגיע תורה של יונייטד לחטוף מהפורטוגלי, שב-2013 לא חגג שער שוויון במדי ריאל מדריד מול השדים האדומים בסנטיגאו ברנבאו, ונהג באופן דומה כשהבקיע את מה שהתברר כשער הניצחון באולד טראפורד. מסעות הכיבוש של רונאלדו מול קבוצותיו לשעבר לא נפסקו, שכן לפני שנתיים הוא הספיק לכבוש ולא לחגוג פעם נוספת במדי ריאל מול ספורטינג ליסבון, עם בעיטה חופשית בדקה ה-90 (השווה את התוצאה בדרך לניצחון דרמטי).

מאז נדמה שהתופעה התרחבה, והגיעה כמובן גם לישראל. במקרים רבים אפשר להבין שחקן שלא חוגג כיבוש שער, בטח כאשר מבקיע נגד קבוצת נעוריו, קבוצה בה שיחק תקופה ארוכה, או לחלופין מקום בו יצר חיבור כלשהו עם האוהדים (לדוגמה, ברק יצחקי ובית"ר ירושלים). לפעמים זה נראה די מוזר. אפשר להזכיר את המקרה הטרי יחסית של גיא מלמד – חלוצה החדש של מכבי נתניה, שנזרק מספר שבועות לפני כן מהפועל באר שבע (בה בילה עונה אחת ובקושי שיחק). מלמד הבקיע שער ניצחון נגד הקבוצה מהדרום ולמרות המאורע נשאר בפנים חתומות, שבוודאי לא מעידות על מה שהרגיש מבפנים.

ובחזרה לרונאלדו, איך לא. החגיגה של CR7 לאחר שערו האחרון מול יונייטד במדי יובנטוס, התקבלה באופן טבעי, שכן בכל זאת עברו תשע שנים מאז ששיחק שם, אין בקבוצה שחקנים עמם שיתף פעולה, והוא הבקיע לעיני הקהל הביתי שלו באיטליה. טבעי שישמח, טבעי שיחגוג. אם הוא היה מבקיע באולד טראפורד, אני מניח שהוא שוב היה שומר על איפוק במה שהיה נחשב מבחינתו כאקט של כבוד כלפי הקהל הביתי שלו לשעבר, באופן דומה לזה שפול פוגבה לא השתולל בהמשך אותו המשחק מול אוהדיו לשעבר מיובנטוס אחרי שער הניצחון הדרמטי של האנגלים. מה אתם חושבים על התופעה?

 

תמונה: depositphotos

עם כל הכבוד ליריבות בין ריאל מדריד וברצלונה, ה"סופרקלאסיקו" – הדרבי הגדול של בואנוס איירס בין בוקה ג'וניורס לריבר פלייט, זה הדבר האמיתי.

מאז המפגש הראשון ב-1913, התקיימו כ- 247 משחקים בין שתי היריבות המושבעות, אבל זה שיתקיים היום (21:00) אחרי שנדחה מאמש בגלל מזג האוויר, יהיה הגדול ביותר אי פעם. כי זו תהיה הפעם הראשונה שהשתיים יתעמתו בגמר גביע הליברטאדורס, המפעל המקביל לליגת האלופות בדרום אמריקה.

המשחק הערב בבומבונרה, האצטדיון הביתי של בוקה, יהיה הראשון מבין שניים והגומלין יתקיים בעוד שבועיים במונומנטל, ביתה של ריבר פלייט. בתקשורת הארגנטינאית מכנים (בצדק) את המפגש "משחק המאה" ו"גמר כל הגמרים". כזכור, זו תהיה הפעם האחרונה שגמר הליברטדורס יתקיים בשיטת בית וחוץ.

החל מהשנה הבאה יהיה גמר הליברטדורס כמו באירופה, משחק גמר אחד במדינה נייטראלית. השינוי הזה מעורר ביקורת רבה ביבשת כלפי ההתאחדות של דרום אמריקה. בכל זאת, זו לא אירופה, ולא יהיה פשוט ל-20 או 30 אלף אוהדים לנסוע למדינה אחרת לראות את הקבוצה שלהם בגמר ולא במדינה שלהם, כפי שהיה נהוג.

הטירוף לקראת המשחק בשבת הוא עצום. בשוק השחור נמכרים כרטיסים ב-5,000 דולר. ואנחנו מדברים על מדינה כמו אגנטינה אשר שסובלת ממשבר כלכלי קשה. מאות תיירים יגיעו מכל רחבי העולם במיוחד למשחק, מה שלא קורה בדרך כלל כששתי הקבוצות נפגשות במסגרת הליגה.

שני ציטוטים מהצד של בוקה ג'וניורס השבוע מדגישים כמה ההתמודדות היא גדולה ומשמעותית הן מבחינת הקבוצות כמובן והן מבחינת המותג שנקרא "כדורגל ארגנטיני".

אנחל נונייס, קצין התקשורת של בוקה, הודה: "36 שנה אני בתפקיד ומעולם לא היה דבר כזה. אין לנו מקום לכולם. קיבלנו בקשות מ-419 גופי תקשורת, כולל 91 תחנות טלוויזיה ו-216 תחנות רדיו מכל העולם, כולל מרוסיה, סלובניה, יפן ועומאן. אני לא יודע איך נמצא מקום לכולם".

גיז'רמו בארס שלוטו, מאמנה של בוקה, אמר: "אחרי הכישלונות של נבחרת ארגנטינה, בוקה וריבר שוב החזירו את הכדורגל הארגנטינאי למקומו הטבעי. ולא משנה מי תנצח. הצלחנו להחזיר את הכדורגל הארגנטינאי לפסגה העולמית. עובדה, כל העולם מדבר היום על הגמר הזה".

מבחינה מקצועית, אצל בוקה ניתן למצוא בסגל מספר שמות מוכרים כמו קרלוס טבס, בעל קריירה עשירה בעיקר במדי מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי ויובנטוס, שחזר לקדנציה שלישית בקבוצה בה החל את הקריירה. בנוסף אליו ישנו מאורו סראטה, ששיחק בין היתר בלאציו, אינטר ו-ווסטהאם ואת הקשר הוותיק גאגו שבילה 5 שנים בריאל מדריד ושיחק גם בולנסיה ורומא.

מנגד, הסגל של ריבר פחות נוצץ ובו בולטים בעיקר שוער הנבחרת הלאומית פרנקו ארמאני, חברו לסגל הנבחרת אנסו פרס (בנפיקה, ולנסיה) וקשר נבחרת קולומביה חואן קווינטרו. למרות אותם שמות שהוזכרו, אל תתפלאו אם דווקא שחקן אלמוני יגנוב את ההצגה.

נתון מעניין לקראת צמד המשחקים – באופן מדהים, המאזן בין הקבוצות עומד כמעט באופן שווה בין ניצחונות לבוקה ג'וניורס (35.8%), ניצחונות לריבר פלייט (32.9%) ותוצאות תיקו (31.3%). כל מפגש בין הקבוצות הוביל למהומות אוהדים רבות ולא מן הנמע שהמפגש הזה, שעורר הדים ברחבי העולם, יסתיים האופן דומה.

בשני המחנות בקושי מדברים על ניצחון. רועדים מפחד מהאפשרות של הפסד, מההשפלה ארוכת השנים שתבוא אחריו. אירוע שכזה לא קורה כל יום. במקרה הטוב, כמה פעמים בחיי אדם. משחק שכזה פשוט אסור להפסיד.

תמונה: depositphotos

 

עוד פגרת נבחרות הסתיימה לה, והפעם אנחנו חוזרים לכדורגל הקבוצות עם תחושה חיובית ולא מוכרת, בעקבות ההצלחה של הרצוג, רוטנשטיינר, הרוש ושות' אשר מבטיחה לנו עניין רב גם במועד המשחקים הקרוב של הנבחרת עם ההתמודדות בסקוטלנד בחודש הבא. אך עם כל הכבוד לשני הניצחונות המרשימים ובכלל למסגרת ליגת האומות (שמפתיעה ומבססת עצמה כסוג של הברקה), במחזור הקרוב נקבל כמה מפגשים גדולים וגורליים בכדורגל העולמי.


צ'לסי Vs מנצ'סטר יונייטד (שבת, 14:30, אצטדיון סטמפורד ברידג')

הבלוז מגיעים למשחק מהמקום השני בטבלה, ללא הפסד ועם מספר נקודות זהה למוליכה מנצ'סטר סיטי. בזמן קצר יחסית, מאוריציו סארי שינה לגמרי את שיטת המשחק של הקבוצה מאשתקד, כשבראש ניצב לו אדן הזאר בכושר הטוב בקריירה שלו, עם מעורבת ישירה בעשרה שערים (!) בשמונת משחקי הליגה הראשונים. הזאר נראה 'קילר', תכליתי וחד יותר מאי פעם. הוא ממשיך את הכושר הפנטסטי שלו מהמונדיאל ומבסס עצמו סוף סוף כאחד השחקנים המובילים בטופ העולמי.

אבל הסיפור האמיתי במשחק הזה הוא יונייטד ובעיקר ז'וזה מוריניו. הפורטוגלי עשוי להחמיץ את המשחק נגד האקסית (הועמד לדין בעקבות קללות ששחרר לכאורה לאחר משחק הניצחון מול ניוקאסל) במה שעשוי להיות משחקו האחרון על הקווים של השדים האדומים, או לכל היותר השבוע האחרון בתפקיד (הקבוצה תפגוש ביום שלישי הקרוב את יובנטוס בליגת האלופות). מוריניו כבר היה עם רגל וחצי בחוץ כשקבוצתו פיגרה 0:2 במשחק האחרון נגד ניוקאסל, אך שלושת השחקנים איתם הסתכסך העונה (פוגבה-מרסיאל-אלכסיס) הובילו למהפך דרמטי והצילו לו את המשרה. למרות זאת, הפסד בשבת יסיים כנראה את הסיפור של מוריניו בקבוצה, ועל הדרך גם יפתח פער משמעותי מאוד בין מנצ'סטר יונייטד לחבורת הצמרת, כזה שיהיה קשה מאוד לסגור במהלך העונה גם אם אכן יתבצע השינוי המיוחל.

ברצלונה Vs סביליה (שבת, 21:45, אצטדיון קאמפ נואו)

אחרי ההצגה של ליאו מסי ובארסה בוומבלי נגד טוטנהאם, נראה היה שהקבוצה תחזור לדרך הנכונה גם בליגה אחרי רצף של משחקים ללא ניצחון. כזכור, ברצלונה סיימה בתיקו ביתי נגד ג'ירונה, מספר ימים אחר כך הפסידה בלגאנס והמשיכה עם תיקו ביתי נוסף מול בילבאו. למזלה, ריאל מדריד, שנמצאת ברצף רע עוד יותר, לא הצליחה לברוח, אז הנזק לא נראה לעין לפחות מבחינת הטבלה (מקום שני). אבל ברצלונה לא מצליחה לייצר מומנטום, ואחרי אותו ניצחון מול התרנגולים הקבוצה חזרה לליגה הספרדית ושוב איבדה נקודות, הפעם נגד ולנסיה בחוץ. ההגנה ממשיכה להיראות אובדת עצות (ג'רארד פיקה בכושר מזעזע ושאר הבלמים פצועים), הקישור לא מספיק תכליתי והכל שוב נופל על מסי. המאמן ארנסטו ואלוורדה מסתמך יותר מדי על היכולת האישית של שחקניו ואין לו פלאן בי במידה והעסק לא עובד. נפילה גם בשבת מול סביליה עשוי לערער מאוד את מעמדו, כשהיום יצאו בתקשורת דיווחים על האופציה שארסן ונגר יגיע כמחליפו.

בצד השני, סביליה מגיעה עם מצב רוח נהדר ומסתכלת על כל הליגה מלמעלה. השחקנים של פבלו מאצ’ין נראים נהדר גם במסגרת האירופית, כשהשיא היה במשחק הבית נגד ריאל מדריד לפני שלושה שבועות. כבר מהדקות הראשונות זכינו לראות מפגן עוצמה נדיר מול אלופת אירופה לא פחות. בעיקר בלטו האינטנסיביות והמהירות בקישור ובחלק הקדמי של הקבוצה, בראשותם של אנדרה סילבה (המושאל ממילאן) ו-ויסאם בן ידר הנפלאים. הימנעות מהפסד בקאמפ נואו ובעיקר המשך היכולת עשויה להוביל את החבורה בלבן-אדום להאמין שהעונה הם יכולים לתת פייט אמיתי במאבק האליפות.

אינטר Vs מילאן (ראשון, 21:30, אצטדיון סן סירו)

אינטר מגיעה לדרבי הגדול בפורמה מצוינת, עם שישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות ומקום שלישי בטבלה, אך הדרך שבה הם הושגו מרשימה אף יותר. במשחקים נגד פיורנטינה וספאל התוצאה עמדה על 1:1 ברבע השעה האחרונה, אך הקבוצה הצליחה למצוא שערי ניצחון מכריעים. זה עוד כלום לעומת המפגש מול טוטנהאם בליגת האלופות, אז פיגרה אינטר עד הדקה ה-85 בדרך לניצחון מדהים בתוספת הזמן. מספר ימים לאחר מכן, הגיעו ה"נראצורי" לאצטדיון של סמפדוריה ו…נחשו מה? 1-0 סופר דרמטי עמוק בתוך זמן הפציעות. על הדרך גם היה ניצחון נוסף בהולנד מול פ.ס.וו שהשאיר אותה מושלמת בצ'מפיונס. מה שמשותף לאותם ניצחונות, מלבד גילוי האופי המרשים, הוא מאורו איקרדי. הסקורר הנהדר הבקיע חמישה שערים בפרק הזמן הזה, רובם מכריעים, אך ההשפעה והמנהיגות שלו על הקבוצה (כזכור, קפטן הקבוצה) מוכיחים כמה איקרדי התבגר ויותר מכך, כמה הוא יכול היה לעזור לנבחרת ארגנטינה במונדיאל האחרון.

גם היריבה העירונית מגיעה בכושר טוב למדי. מילאן אמנם רק במקום העשירי, אך נמצאת במגמת שיפור (ללא הפסד בששת המשחקים האחרונים) וניצחון ביום ראשון יצמק את הפער בינה לבין אינטר לנקודה אחת בלבד. הכוכב של הקבוצה, גונסאלו היגוואין, בכלל לא אמור היה להיות במילאנו עד אותו מעבר סנסציוני של כריסטיאנו רונאלדו ליובנטוס. כזכור, רונאלדו עבר בעסקת ענק לאלופת איטליה, שהייתה צריכה לפנות מקום הן מבחינה מקצועית והן מבחינת השכר. היא שלחה את היגוואין (בהשאלה עם אופציית רכישה בסיום העונה) ואת הבלם קלדרה למילאן בעסקה שכללה את הבלם בונוצ'י שחזר ליובנטוס אחרי עונה מאכזבת באדום שחור של מילאן. היגוואין נפגע מהמהלך, אך נכנס לעניינים בצורה חלקה והוא מלך השערים של הקבוצה המתאוששת של ג'נארו גאטוסו. אחרי חמש עונות בכדורגל האיטלקי, יעלה ביום ראשון היגוואין לדרבי האמיתי הראשון שלו באצטדיון סן סירו המיתולוגי, במטרה להחזיר את מילאן לימים היפים.


משחקים נוספים ששווה לעקוב אחריהם בשבת:

  • מכבי תל אביב – הפועל חדרה (ש', 17:00). מי היה מאמין, אבל מדובר במשחק העונה של ליגת ג'פאינקה. הצהובים פייבוריטים ברורים, אבל מישהו עדיין מוכן להמר נגד הקבוצה של ניסו אביטן?
  • ווסטהאם – טוטנהאם (ש', 17:00). אחרי פתיחת עונה נוראית, מנואל פלגריני ושחקניו התאוששו עם משחקים מרשימים נגד צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד, אך אי היציבות עשויה להתנקם בהם נגד אחת הקבוצות העקביות והאיכותיות בליגה.
  • וולפסבורג – באיירן מינכן (ש', 16:30). האם זה יהיה משחקו האחרון של ניקו קובאץ' בתפקיד? באיירן המקרטעת מגיעה למפגש לא פשוט בפולקסווגן ארנה.

תמונה: depositphotos

 

כוכב הכדורגל הגדול ביותר כיום ואחד מהמובילים בהיסטוריה, כריסטיאנו רונאלדו, ממשיך להסתבך בפרשת האונס. כזכור, העיתון הגרמני "דר שפיגל" פירסם באופן בלעדי בשבועות האחרונים מסמכים המהווים לטענתו הסכם שתיקה בין כוכבה של יובנטוס בהווה לבין הדוגמנית קת'רין מאיורגה, בנוגע לאירוע שכביכול התרחש בשנת 2009. על פי התיאור, רונאלדו פגע מינית במאיורגה במלון בלאס וגאס לאחר בילוי משותף של השניים, כאשר היא התחננה ממנו שיפסיק, ללא הצלחה. לאחר מכן, יועציו המשפטיים חתמו איתה על הסכם שתיקה. בנוסף, טוען העיתון בפרוטוקולים שפירסם, כי עורכי דינו של הפורטוגלי שינו את גרסתו בנוגע לאותו הלילה, שכן בגרסה הראשונית רונאלדו הודה שהבחורה אכן ביקשה ממנו שיפסיק והביעה התנגדות מילולית ופיזית.

עורכי הדין של CR7 מאיימים להגיש תביעת דיבה נגד העיתון הגרמני, שכן 'יחסי המין בין השניים היו בהסכמה מלאה'. גם רונאלדו עצמו הספיק לכתוב ברשתות החברתיות: "אונס הוא פשע מתועב, אני מכחיש את ההאשמות".

בחזרה לעורכי דינה של מאיורגה. ב-48 השעות האחרונות הם טוענים כי שלוש נשים נוספות פנו אליהם ואישרו שגם הן הותקפו מינית על ידי מלך שערי ליגת האלופות בכל הזמנים. רונאלדו עשוי לאבד את החוזה חסר התקדים שלו עם נייקי, הוא כבר הוסר מעטיפת המשחק של פיפא 19 (כזכור רונאלדו הוא הפרזנטור הראשי של המשחק), ונותני חסויות אחרים מתחילים לחשב את מסלולם מחדש.

כאמור, רונאלדו החל את הקריירה בספורטינג ליסבון הפורטוגלית. בשנת 2003, במהלך משחק ידידות בין ספורטינג ומנצ'סטר יונייטד, התלהב מאמן הקבוצה דאז סר אלכס פרגוסון מהכישרון הצעיר (בן 18) והחתים אותו בקבוצה תמורת סכום של כ-15 מיליון יורו. רונאלדו קיבל קרדיט מפרגוסון כבר בפתיחת הקדנציה שלו במנצ'סטר, והחזיר עם שש שנים מדהימות בהם זכה בכל התארים האפשריים, ואף נבחר לשחקן השנה באירופה לעונת 2008 לאחר שהוביל את הקבוצה האנגלית לזכייה באליפות ובליגת האלופות. שנה לאחר מכן ועל פי בקשתו, נמכר רונאלדו לריאל מדריד הספרדית תמורת סכום שיא בזמנו של 94 מיליון יורו.

עם ריאל הוא זכה בתארים מקומיים, אך השיא היה ארבע הזכיות בליגת האלופות (כולל שלוש רצופות). בנוסף, בתקופה בבירת ספרד הוא הוסיף לעצמו ארבע זכיות בתואר שחקן העונה באירופה. הקיץ, שוב פעם לנוכח רצונו, עזב רונאלדו את ריאל מדריד וחתם ביובנטוס האיטלקית תמורת לא פחות מ-100 מיליון יורו, מעבר אשר הדהים את עולם הכדורגל. ההישג הגדול והמרגש ביותר של רונאלדו התרחש דווקא במסגרת הנבחרת הלאומית, כאשר הוביל את פורטוגל לזכייה היסטורית ביורו 2016 שנערך בצרפת, זאת למרות שהפסיד חלק גדול ממשחק הגמר בו הוא נפצע במהלך המחצית הראשונה.

לשערוריית התקיפות המיניות (שוב, לכאורה) תהיה השפעה על השושלת שלו, אך האם היא גם יכולה לחסל לו את הקריירה ואף לשלוח אותו לבית הסוהר? כרגע עדיין קשה לדעת, אבל נראה כי כל יום צצה עוד עדות חדשה ומטרידה נגדו. מה שכן ברור – כריסטיאנו רונאלדו נמצא בעיצומו של הקרב החשוב בחייו. האם גם הפעם ידו תהיה על העליונה?

 

 

 

 

תמונה: depositphotos

 

עם כל הכבוד למונדיאל שכבר נשכח לו ולליגת האומות שהגיחה אלינו משום מקום, הדבר האמיתי הוא עדיין כדורגל הקבוצות, כשבראש עומד המפעל הגדול והחשוב ביותר – ליגת האלופות.

המשחקים יתחילו בשבוע הבא (המחזור הראשון נופל על ערב + יום כיפור) כש-31 קבוצות נוספות ינסו למנוע מריאל מדריד לשבור את השיא של עצמה לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות בפעם הרביעית (!) ברציפות.

המועמדות הרציניות ביותר לצלוח במשימה, לפחות על הנייר, הן כמובן ברצלונה, שרוצה לחזור לשלבים המאוחרים לאחר שלוש הדחות רצופות בשלב רבע הגמר. אליה ניתן לצרף את אלופת איטליה יובנטוס, שנגעה בגביע בשנים האחרונות אבל נפלה ברגע האחרון. כעת מקווים בטורינו שיש להם את החלק החסר בפאזל, עם הצטרפותו המתוקשרת של מלך שערי ליגת האלופות בכל הזמנים (שבמאזנו גם 5 זכיות במפעל עצמו) כריסטיאנו רונאלדו.

בהקשר ישיר ליובנטוס, קבוצת הכוכבים של פ.ס.ז' התחזקה בשוער האגדי ג'אנלואיג'י בופון, ויחד עם ניימאר, אמבפה ושות' היא הולכת חזק על תואר היחיד שבאמת מעניין את הבעלים הקטארים. קבוצה נוספת ששייכת לקטגוריית הפייבוריטיות היא מנצ'סטר סיטי, שסיפקה עונה היסטורית בליגה המקומית אשתקד וכעת רוצה לעשות את קפיצת המדרגה באירופה. עם פפ גווארדיולה וסגל עמוס כוכבים, זה בהחלט אפשרי.

קבוצות נוספות שבוודאי אסור לזלזל בהן: באיירן מינכן תמיד נמצאת ברשימת הפייבוריטיות, אבל העונה יש הרגשה שיש קבוצות בשלות יותר לזכייה, בטח כשהמאמן החדש ניקו קובאץ' חסר ניסיון בזירה האירופית ושחקנים כמו רובן וריברי נמצאים הרבה אחרי שיאם.

הפיינליסטית מהשנה שעברה ליברפול, התחזקה בקיץ בדיוק בעמדות שהייתה זקוקה לשדרוג ואף אחד לא יופתע אם החבורה של קלופ תגיע שוב עד השלבים המאוחרים. אתלטיקו מדרידזוכת הליגה האירופית (שגברה על ריאל מדריד בסופר קאפ האירופי בחודש שעבר) מחזיקה בסגל שלושה אלופי עולם טריים והגנת ברזל, צפויה להמשיך את המסורת ולהגיע למשחקי המאני טיים בחודשי מרץ-אפריל-מאי.

ההגרלה המלאה:

בית א': אתלטיקו מדריד, בורוסיה דורטמונד, מונאקו, ברוז'.
בית ב': ברצלונה, טוטנהאם, פ.ס.וו איינדהובן, אינטר.
בית ג': פאריס סן-ז'רמן, נאפולי, ליברפול, הכוכב האדום בלגרד.
בית ד': לוקומוטיב מוסקבה, פורטו, שאלקה, גלאטסראיי.
בית ה': באיירן מינכן, בנפיקה, אייקאס, אא"ק אתונה.
בית ו': מנצ'סטר סיטי, שחטאר דונייצק, ליון, הופנהיים.
בית ז': ריאל מדריד, רומא, צסק"א מוסקבה, ויקטוריה פלזן.
בית ח': יובנטוס, מנצ'סטר יונייטד, ולנסיה, יאנג בויז.

 

נתון חשוב: העונה שעות המשחקים שונו, כבר לא השעה הקלאסית של 21:45 אלא 22:00 או 19:55.

 

לסיכום, עד עכשיו היה מדובר רק בחימום. הכדורגל האמיתי חוזר אלינו החל מהשבוע הקרוב – זה בדיוק הזמן להתחיל להתרגש.