תמונה: עמוד הפייסבוק של לאה קטמין/ @LeahKatamin

"היה מאוד סמלי שדווקא אחמד עאבד כבש נגד בית"ר", אמרו שחקנים בהפועל, שחגגו אתמול בסיום המשחק עם האוהדים. אפילו האחים שרון ואיציק ניסנוב ירדו לכר הדשא והצטרפו למסיבה המאולתרת. מיד אחרי השער של עאבד נזרק רימון עשן צהוב מיציע אוהדי בית"ר ואוהדי הפועל טענו כי הושלך לעברם.

בהפועל ת"א חגגו ניצחון חוץ ראשון (0:1) מזה עשור בטדי ועקצו את היריבה המיתולוגית. לא מספיק שהקבוצה מהבירה חווה עונה כושלת וכבר ידעה לפני דקות הסיום אמש שתשחק בפלייאוף התחתון של הטבלה, היא גם נאלצה לסבול (תרתי משמע) משער ניצחון אדום בתוספת הזמן (מישהו אמר ערן זהבי?), כזה שככל הנראה הבטיח לאדומים עונה נוספת בליגת העל. בטדי. וכובש השער הוא לא אחר מאשר אחמד עאבד – לא פחות מתסריט הבלהות של הקהל הבית"רי.

אין זה סוד כי היריבות בין בית"ר להפועל היא מהיריבויות הוותיקות והטעונות ביותר בכדורגל הישראלי, ולא אחת קרה שמפגשים אלו הובילו לגילויי אלימות בין מחנות האוהדים, ואף במגרש בין שחקני הקבוצות.

היריבות בין שתי הקבוצות סובבת סביב הרקע הפוליטי-האידאולוגי המנוגד בין מרכזי הפועל ובית"ר ועל האופן בו שניהם הצטיירו במשך השנים בציבור הישראלי – הפועל הוא איגוד ספורט המזוהה עם השמאל וככזה הוא ייצג את המעמד הגבוה, הממסד האשכנזי וההסתדרות. בית"ר הוא איגוד ספורט המזוהה עם הימין וככזה הוא ייצג באופן מסורתי את השכבות החלשות ומאבקם בממסד, ציבור המזרחים ואת ההתנועה הרוויזיוניסטית. בשל סיבה זו לא אחת קורה שבמשחקים נוכחים חברי כנסת, שרים ואפילו ראשי ממשלה משני קצוות הקשת הפוליטית, בעיקר בתקופת בחירות.

חשוב לציין כי בבית"ר ירושלים לא שיחק שחקן ממוצא ערבי מעולם. בעלי הקבוצה החל מהעונה הנוכחית, משה חוגג, אמנם אמר כי הגיע בין היתר "כדי לבצע שינוי חברתי" וש-"דת לא תהווה פקטור בבחירת שחקנים בבית"ר ירושלים". אבל עד כה בשני מועדי העברות שהתקיימו בתקופתו של חוגג כבעלי בית"ר, עדיין לא הגיע שחקן 'לא יהודי' לקבוצה. מספיק להזכיר את הסרט "טהורה לעד", שזכה באוקטובר האחרון בפרס אמי, המתאר בדיוק את התגובה האלימה של הקהל של בית"ר לצירופם של שני שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה לפני מספר שנים (השחקנים הוברחו בתוך מספר חודשים ביחד עם המנכ"ל דאז ושחקן העבר של הקבוצה איציק קורנפיין), כדי להבין את הסיטואציה חסרת התקדים שמתרחשת באחד ממועדוני הספורט הגדולים בישראל.

מה שכן, מסביב לקבוצה נראה כי אכן קורים תהליכים חיוביים יותר בנושא. כזכור, החל משנת 2016, בהחלטה משותפת של הקבוצות בית"ר ירושלים ובני סכנין, ובתיאום עם מנהלת הליגה לכדורגל, הוחלט כי המשחקים בין הקבוצות ישוחקו ביניהם ללא קהל חוץ לקבוצה האורחת. מפגש זה הוא היחידי בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שתואם כך מראש בין שני מועדונים יריבים בגלל המתיחות בין הקהלים שלהם. בספטמבר של העונה הנוכחית, במסגרת פועלו של חוגג למיגור תופעת הגזענות בכדורגל הישראלי, נחתם הסכם בין הקבוצות שהחזיר את קהלי החוץ למפגשים בין המועדונים. למרות הצעד המתבקש, נראה כי היום שבו נראה שחקן ערבי משחק במדים הצהובים שחורים נמצא עוד הרחק הרחק מאיתנו.

בחזרה לאתמול. לראות את עאבד ואת חברו לקבוצה הקשר רמזי ספורי, שמודים לאלוהים שלהם אחרי גול דרמטי מול קבוצה שמסרבת להחתים שחקנים מוסלמים כעקרון, ועוד במגרשה הביתי – זהו ללא ספק אחד מהרגעים והתמונות היותר משמעותיות של העונה ובכלל במדינה, בטח בכל הבלאגן הפוליטי שאנחנו נמצאים פה רגע לפני הבחירות

נתון פיקנטי לסיום – אחמד עאבד עם שער ליגה רביעי בקריירה מול בית"ר. יש רק שתי קבוצות מולן הוא כבש יותר שערים – 5 מול הפועל חיפה ונגד קבוצתו הנוכחית, הפועל תל אביב. והנה לכם שחקן ערבי שאוהב לשחק בירושלים.

תמונה: depositphotos

על הנייר, עבור קבוצה כמו בית”ר (במיוחד במצבה הנוכחי) יוסי בניון הוא פצצה מתקתקת. אין ספק כי לבניון יש עוד מה לתרום בכדורגל ישראלי, ולאור הרמה בליגה שלנו והתוצאות האחרונות של הקבוצה מהבירה הוא גם יכול להשתלב בהרכב הקבוצה ולעזור לעידן ורד ומאור בוזגלו ולהוסיף יצירתיות בשליש האחרון של המגרש.

הבעיה עם בניון היא אחרת. החבילה שהוא נושא באמתחתו: הפוליטיקה בחדר ההלבשה, הרעש התקשורתי והדרישה לדקות בהרכב (כפי שראינו במכבי פ”ת) יכולה להיות הרסנית ולהסתיים שוב פעם בטונים צורמים.

אז נכון, לבניון הובטח תפקיד מקצועי (בקבוצה השלישית או הרביעית מאז שחזר לארץ?) והפעם נראה שזה אכן רציני ושיוסי יתנהג בהתאם, אבל בית”ר במצבה לא צריכה לקחת סיכונים עבור שחקן בן 39 בחצי עונת פרישה.

כזכור, בית”ר ירושלים עברה טלטלה מאוד קשה בקיץ האחרון, ולמרות שהגיעו בעלים ומאמן רציניים במטרה לייצב את המועדון, הקבוצה עצמה הפכה לסוג של קבוצת תחתית, או בשפה עדינה יותר – קבוצת פלייאוף תחתון. אנשים רבים מאוד מעדיפים לא להכניס ראש בריא למיטה חולה. כך אמרו על משה חוגג טרם הגעתו לבית”ר ומיד אחרי עידן אלי טביב, אך המיטה החולה במשוואה של יוסי בניון ובית”ר היא לאו דווקא הקבוצה מירושלים.

אמנם המסרים שקיבלנו מהתקשורת בתקופה האחרונה הם שבית”ר היא קבוצה מפורקת. קבוצה שחדר ההלבשה שלה רווי באגו, מתחים ומשקעים בין האנשים הדומיננטיים. אך על פני השטח אנו כן עדים לקבוצה יציבה שמראה משבוע לשבוע שיפור (גם אם לא משמעותי במיוחד) על המגרש ומחוצה לו. אסור לגמרי לשכוח את כל הטלטלה מהקיץ האחרון שהעמידה את עתידה של הקבוצה על הכף. לטלטלה הזו היו ועדיין יש השלכות, וזה ניכר. זה מורגש בהנהלה, זה מורגש בחדר ההלבשה, מורגש ביציע, ובעיקר מורגש בתקשורת.

אני חושב שלקבוצה כמו בית”ר, במצבה הנוכחי, יוסי בניון הוא סוג של פצצה מתקתקת. קבוצה שהייתה על סף פירוק עד לפני מספר חודשים זקוקה ומשוועת ליציבות.

והיציבות לא תושג באמצעות החתמת שחקנים מסוגו של בניון. מצד אחד, כמו שצוין בפתיח, היכולת של בניון לתרום לבית”ר גם בגילו היא אינה ניתנת לערעור, ויש לו את היכולת לשדרג את הקבוצה במידה מסוימת. אבל היכולת מעולם לא הייתה הבעיה של בניון. הבעיה היא מה שבניון מביא עמו. הפוליטיקה בחדר ההלבשה (מפגש נוסף עם טל בן חיים), הרעש התקשורתי והדרישה לדקות בהרכב הן חלק מ”החבילה” המדוברת.

דבר נוסף, בניון אכן צפוי להתמנות למנהל המקצועי של מחלקת הנוער בבית”ר החל מסיום העונה, כשמדובר בתפקיד ראשוני והרצון של משה חוגג הוא לראות את אקס ליברפול, ארסנל וצ’לסי הופך במהרה למנהל המקצועי של הקבוצה. לא ברור כיצד מקבל את כל זה אחד, אלי אוחנה שמו. ויהיה מעניין לראות את הדינמיקה בין השניים כבר במהלך העונה הנוכחית, בטוח לאור העובדה שעל פי הדיווחים אוחנה לא היה מהתומכים בדבר חזרתו של בניון לצהוב-שחור.

כולם מסכימים על כך שבניון הוא אחד מהסמלים של הכדורגל הישראלי. הטכניקה הנדירה עדיין שם והאהבה הבלתי נגמרת לכדורגל הן תכונות שאיפיינו אותו בגיל 17 בדיוק כמו שהן מאפיינות אותו היום בגיל 39. מבחינתי הוא בהחלט ראוי להערצה בתור ספורטאי. אבל היום, ואם הייתי אוהד של הקבוצה, הייתי מחפש שחקנים שקרובים יותר לשיא הקריירה מאשר לסופה, כאלה שמגיעים עם פחות רעש וצלצולים ושלא יפגעו במרקם המתגבש (אחרי כל הבלגן עם ערן לוי, להביא על חשבונו את בניון? באמת?). בכל מקרה, אני מקווה שאני טועה ושבניון יסיים את הקריירה על הדשא בצורה מכובדת אבל עבור כל הצדדים, כי זה מגיע לו.

תמונה: depositphotos

אם לא יהיה שינוי דרמטי, ניר קלינגר צפוי להתפטר עוד היום מהפועל חיפה ולחתום באופן מיידי בבית"ר ירושלים. כזכור, הקבוצה מהבירה פיטרה בתחילת השבוע את גיא לוזון לאחר פתיחת העונה הגרועה בתולדותיה, ומחפשת את המושיע שיוציא את העגלה השוקעת מהבוץ. אין ספק שלבית"ר יש סגל מספיק איכותי ושלפי רמת הליגה העונה הקבוצה עדיין שווה מקום בחלק העליון של הטבלה, אך זקוקה קודם כל לאיש המתאים שיידע לנהל את הסגל ולנווט אותו קדימה. נראה שהפור נפל על קלינגר, אך כנראה שבית"ר והוא עצמו שכחו שהוא מאמן כרגע קבוצה אחרת ושאנחנו באוקטובר ולא ביוני-יולי.

כבר אחרי קצת יותר מחודשיים אפשר להכריז – בית״ר של משה חוגג לא רואה ממטר. כבר בחלון העברות האחרון פנתה הקבוצה למספר שחקנים מאחורי גבם של המועדונים, אבל בימים האחרונים נראה שנשבר שיא חדש. לטעמי, לקחת מאמן מקבוצה במהלך עונה זה מעשה פסול מאוד מהבחינה הספורטיבית, הפועל חיפה אינה אשמה שבית"ר החליטה בקיץ שמאמן עם רקורד של כישלונות כמו גיא לוזון יכול להצליח אצלה. חוגג ובעיקר אלי אוחנה צריכים לאכול את הדייסה אותה הם בישלו ולהסתפק כעת במאמן חופשי גם אם הוא פחות טוב או מתאים מקלינגר לדעתם. אם הם כל כך רוצים אותו, הם תמיד יכולים (לאחר אישור מהפועל חיפה ויואב כץ, כמובן) לסגור עם קלינגר לקראת העונה הבאה.

ועכשיו לקלינגר עצמו. כבר חצי שנה שהוא לא הפסיק להתלונן בתקשורת שאלונה ברקת לקחה לו את ממן ושיימן בינואר וגנבה לו את בן בסט בקיץ, ופתאום SMS מחוגג והוא כבר עושה מאמצים גדולים לברוח (בסוף חודש אוקטובר). קלינגר יצא קטן, מאוד. אין לדעת בינתיים אם הוא היה הראשון ששלח מסרים לבית"ר או שההפך, אבל המינימום שאתה מצפה ממאמן זה לגלות לויאליות למועדון שלקח אותו משעריים אחרי שהיה נראה שקריירת האימון שלו נגמרה, וכמובן לשחקנים שלו. בנוסף, קלינגר הוא זה שהרבה לספר בעונה שעברה כמה הפועל חיפה זה מועדון גדול ושהפועל חיפה לא צריכה להיות קבוצה קטנה שנותנת לדמויות חשובות לעזוב במהלך העונה.

בהתייחסות לעונה שעברה, קלינגר אמנם עשה עונה פנטסטית, אבל קצת שוכחים שחוץ מזה והאליפות + הצ'מפיונס עם מכבי ת"א לפני 15 שנה, הוא מאמן עם רקורד בינוני שחווה עשור שחור. גם פתיחת העונה הנוכחית והרעה לא מבשרת טובות מבחינתו, אם אכן הוא יתמנה בקרוב למאמן בית"ר הוא יצטרך להצליח בגדול בתפקיד על מנת שישכחו לו את הפארסה הזאת.

חשוב להבהיר – כמו בכל מקצוע אחר, זכותו של מאמן כדורגל להתפטר אם קיבל הצעה אטרקטיבית יותר. אבל בכדורגל כן יש הרבה משתנים: מועדון שהחזיר אותך לעניינים, הבדלי שכר לא משמעותיים (בשיעור) והכי חשוב- אחרי מהלך כזה, קשה לבכות ולהעלות על סדר היום את מעמד המאמן.

כשהפועל ב"ש פנתה לשחקניו שהיו תחת חוזה זה היה ״בזוי,לא מקצועי ולא מכבד״, אבל כשמדובר בטובתו האישית לניר קלינגר כנראה יש ערכים שונים ונורמות אחרות. מעניין אם חברים שלו בתקשורת יזעקו כמו שזעקו לפני חצי שנה (סביר להניח שלא). כאמור, הצביעות חוגגת בכדורגל שלנו. העיקר שמשה חוגג.

תמונה: depositphotos

 

אתמול פוטר גיא לוזון מבית"ר ירושלים. כותרת מאוד לא מפתיעה בהתחשב בקריירה של לוזון בשנים האחרונות. למזלו, בכל מקום אליו הגיע היו לו כמה חודשי חסד עקב "הנסיבות", אבל בסופו של דבר זה לא באמת עזר לו. ספורט 24 סוקר את אותן נסיבות מיוחדות של גיא לוזון.

הפועל תל אביב

גיא לוזון הגיע להפועל תל אביב בשיא המשבר הכלכלי של הקבוצה, מספר מחזורים אל תוך העונה הראשונה והאחרונה של אמיר כבירי. למרות הגדרתו של אלי גוטמן כמנג'ר המקצועי, היה זה לוזון שהיווה את העוגן של הקבוצה ולמעשה היה יכול לקנות את עולמו עת התחלפה ההנהלה שממש התחננה שיישאר. אבל לוזון חשש לרדת ליגה עם הפועל והכתם שזה ישאיר על הקריירה שלו. הקבוצה התקשתה להשאיר שחקנים והמאמן פחד שזה לא יספיק ועשה "ויברח". אגב, בתקופתו הקבוצה שיחקה סביר (זכור במיוחד משחק החוץ מול הפועל באר שבע בו הרשימה) אבל גם תחת שרביטו לא הצליחה לפרוץ ולהראות סימנים שהיא הולכת לכיוון הנכון, אבל עמדו לזכותו הנסיבות, כאמור: מועדון פאר שהולך לפירוק, שחקנים עוזבים ואין כסף. יכול מאוד להיות ששם היה הפספוס הגדול בקריירה של גיא לוזון. גם אם היה יורד ליגה עם הפועל, סביר להניח שהיה נשאר ובונה את הקבוצה ועצמו מחדש בליגה הלאומית כמאמן יציב שנשאר לאורך זמן בקבוצה. כולם היו זוכרים לו איך נשאר כשלא היה כלום. אבל לוזון בשלו, רצה לאמן קבוצה גדולה ולהתקרב לטופ של ליגת העל בתנאים טובים יותר.

מכבי חיפה

חודש אחרי הנטישה, הגיע לוזון למכבי חיפה בכל תרועה רמה. הוא החליף עוד מאמן זר (רנה מולנסטיין ההולנדי) שלא צלח בכרמל והצהיר במסיבת העיתונאים בה הוצג: "מכבי חיפה היא פסגת הקריירה שלי". גם כאן 'קיבל קבוצה שהוא לא בנה' ולכן כולם קיבלו בסלחנות את הרקורד הנוראי של מכבי חיפה, שהצליחה איכשהו להשתלח לפלייאוף העליון אך סיפקה משחקים חלשים וסטטיסטיקה בעייתית מאוד. בתום העונה החליט יעקב שחר, לאור הנסיבות (כן…) לתת ללוזון לבנות קבוצה, להביא את השחקנים שהוא רוצה ולשחרר את מי שלא מתאים לשיטה שלו – הכל במטרה שיחזיר את מכבי חיפה לצמרת הכדורגל הישראלי. גל אלברמן, אליסון דוס סנטוס, עומרי בן הרוש, רמי גרשון ומאור בוזגלו היו רק חלק מהשמות שנחתו בכפר גלים. גם זה לא עזר, מכבי חיפה הציגה את אחת מפתיחות העונה הגרועות בתולדותיה, לא הראתה שום סוג של התקדמות ולוזון הלך הביתה בחודש דצמבר של אותה העונה.

בית"ר ירושלים

לבית"ר הגיע בתחילת העונה הנוכחית, וכן אתם כבר יודעים את זה – נהנה מהנסיבות. שוב קבוצה על סף פירוק וכל סאגת אלי טביב, ללא הנהלה וללא סגל שחקנים סמוך למועד פתיחת הליגה. הנסיבות החזיקו 7 מחזורים עם פתיחת העונה הגרועה ביותר של בית"ר בכל הזמנים (ניצחון בודד). במהלך החודשיים האחרונים כן קיבל לוזון שחקנים בעלי איכות והסגל של בית"ר, גם לנוכח העובדות, שווה הרבה יותר ממקום בתחתית הטבלה. הקבוצה שיחקה ללא דרך, בלי שום טקטיקה אמיתית והתבססה על פעולות אישיות, בעיקר של עידן ורד. בנוסף, גם מחוץ למגרש נחל לוזון כישלון כאשר השפיל את שחקנו ערן לוי בראיון סיום המשחק מול אשדוד ועקץ אותו על משקלו. זו הייתה האמירה הפומבית האחרונה של גיא לוזון כמאמן בית"ר, כאשר חצי יממה לאחר מכן פוטר באופן רשמי על ידי משה חוגג ואלי אוחנה.

למרות החוויות בשלושת הקבוצות שהוזכרו מלמעלה, אל תדאגו לגיא לוזון. הוא ימצא עוד עבודה (מישהו אמר חזרה למשפחה ומכבי פ"ת?). אם הוא קיבל את התפקידים שקיבל עד כה. כנראה שאין מספיק כישלונות בעולם למנוע ממנו לקבל את הג'וב הבא. ככה זה בכדורגל הישראלי שלנו.

תמונה: depositphotos

 

ליגת ג'פניקה יצאה לדרך באופן רשמי בדיוק לפני כחודש (25.8), לכן זהו בדיוק הזמן לעשות קצת סדר אחרי ארבעת המחזורים הראשונים והדי מפתיעים שקיבלנו. הנה תמונת מצב ראשונה לעונה הנוכחית, בהתאם למיקום הקבוצות בטבלת הליגה.

1. מכבי תל אביב (10 נק') – לאחר הפרידה מג'ורדי קרויף, מכבי יצאה לעידן חדש – עידן ולדימיר איביץ'. המאמן הסרבי אמנם חווה הדחה מוקדמת מאירופה, אבל בגזרה המקומית הקבוצה שלו עושה את העבודה כאשר היא בלתי מנוצחת ומסתכלת על כל הליגה מלמעלה. הרכישה של איתי שכטר מוכיחה את עצמה, והשילוב שלו עם אלירן עטר מסתמן ככזה שיעשה כאב ראש גדול להרבה הגנות העונה. גם השחקנים הצעירים שחזרו מהשאלות הופכים לאט לאט לחלק אינטגרלי מהקבוצה, כשהבולטים הם דן גלזר, רוסלן ברסקי ויונתן כהן. המבחנים האמיתיים של הקבוצה צפויים להגיע בשבועות הקרובים, כשהצהובים יתמודדו עם מכבי חיפה (גמר גביע הטוטו), יפגשו את הפועל לדרבי לוהט ובמחזור שלאחר מכן יתארחו בטדי.

 

2. הפועל חדרה (10 נק') – נכון לכרגע, פשוט לעמוד ולמחוא כפיים לניסו אביטן ולשחקנים שלו. הקבוצה שהדהימה אשתקד והצליחה לעשות היסטוריה ולהעפיל לליגה הבכירה, כלל לא ידעה אם היא תצליח לפתוח את העונה הנוכחית בעקבות בעיות תקציב. בסופו של דבר, העירייה הצליחה להביא את הסיוע והקבוצה קיבלה מהבקרה התקציבית את האישור המיוחל להירשם לליגה. למרות הבעיות הכלכליות, נראה שהיא פגעה עם שני זרים נהדרים שלוקחים על עצמם את הקבוצה. הראשון הוא לוסיו, שהוחתם בזמנו על ידי הפועל ב"ש אך לא באמת קיבל צ'אנס אמיתי להוכיח את עצמו. בחדרה לוסיו מקבל את מלוא הקרדיט בהתקפה, ובמחזור האחרון הוא החזיר עם שער בכורה ובישול. המצטיין של הקבוצה בינתיים הוא פלומיין הצרפתי, קשר הכנף שמעורב במרבית המהלכים ההתקפיים של קבוצתו וכבר מסומן בפנקס של כל הגדולות. חדרה חיה בחלום, ובפועל הנקודות שאגרה עד כה יעזרו לה בקרבות הירידה הצפויים לה בהמשך, למרות הפתיחה חסרת התקדים.

 

3. מכבי פ"ת (8 נק') – רבים חשבו שההחתמה של גידי קאניוק, שמשחק על אותה המשבצת של יוסי בניון, לידור כהן ומנור סלומון תפגע בהיררכיה שנבנתה בחלק השני של העונה הקודמת ותוציא את הקבוצה מאיזון, אבל אלישע לוי יכול לסמן וי על הקאמבק של האקס וכמו כן על פתיחת העונה הטובה של קבוצתו. המלאבסים הראו הרבה אופי במחזור האחרון עם מהפך דרמטי בסמי עופר מול מכבי חיפה, כשבמחזור הראשון הקבוצה סיפקה את אחת התצוגות היותר מרשימות של העונה עם רביעייה על הראש של גיא לוזון ובית"ר ירושלים. יחד עם תאי רביבו המוכשר שנראה כמו שחקן נהדר, לפ"ת יש סגל שחקנים סופר מוכשר שבהחלט צריך להיות בפלייאוף העליון בסיום העונה ואף לפזול לכרטיס לאירופה.

 

4. מ.ס אשדוד (7 נק') – המקדוני בלגויה מילבסקי, ששיחק באשדוד בתחילת שנות האלפיים, קיבל מג'קי בן זקן את ההזדמנות הראשונה שלו בקבוצת בוגרים ונכון לארבעת מחזורי הפתיחה הם בהחלט יכולים להיות מרוצים מקצב צבירת הנקודות. גם השנה הקבוצה מעיר הנמל צפויה להילחם על חייה עד הרגע האחרון, בטח אחרי שרכשה בקיץ את קבלת הירידות בן רייכרט. הסגל של מ.ס אשדוד הוא מהחלשים בליגה אם לא החלש ביותר, לכן אשדוד מנסה לשחק סגור יותר במטרה קודם כל לא להפסיד, ונכון לכתיבת שורות אלו זה דווקא מצליח למילבסקי ושחקניו.

 

5. הפועל ת"א (5 נק') – אחרי החזרה המהירה לליגה הבכירה, אוהדי הפועל תל אביב מאמינים שלקבוצה שלהם יש מקום בפלייאוף העליון. קובי רפואה העלה את הקבוצה עם רצף תוצאות מרשים אחרי שהחליף את מוטי איווניר בתחילת העונה הקודמת, אבל הביקורות היו מאז ועד והיום בנוגע לאיכות הכדורגל. לכולם ברור, מהבעלים ועד לאחרון האוהדים, שמה שהספיק בשנה שעברה לא יספיק העונה, ולכן הקבוצה התחזקה בהתאם והחליפה את כל השלישייה הקדמית, בראשותו של עומר דמארי שחזר לקדנציה מספר 2 במקום שבו הוא הכי הצליח. רועי זיקרי, שסוף סוף הצטרף באופן רשמי, הוא השחקן הדומיננטי ביותר בחלק ההתקפי של האדומים במחזורי הפתיחה, ויחד עם עאבד וקאיו שלא מצא את עצמו במכבי חיפה וצריך להיכנס לעניינים, יש בהפועל פוטנציאל לעונה מאוד מעניינת.

 

6. עירוני ק"ש (5 נק') – נראה שאיזי שרצקי איבד עניין בקבוצה או יותר נכון בכל הנוגע לשאיפות הגבוהות כפי שהוא הצהיר מדי שנה. הוא החליט להשאיר את חיים סילבס, החלטה מצוינת אמנם, אבל בחר למכור את נייג'ל האסלביינק ברגע האחרון של חלון העברות, והשאיר את מאמנו בבעיה קשה. ק"ש החזירה לשורותיה שני שחקנים שכבר עשו חייל בקבוצה, וובה בראון ושמעון אבוחצירה, וגם שחקן הרכש ההולנדי לוי גארסיה נראה כבינגו נוסף, אבל ספק אם הקאדר הנוכחי יכול להוביל את הקריה ליותר ממקום בטוח במרכז הטבלה.

 

7. הפועל רעננה (5 נק') – קורצקי עשה עבודה מצוינת בעונה החולפת, עם הישארות מוקדמת יחסית וכדורגל איכותי שהוביל את הקבוצה למרחק נגיעה מגמר גביע המדינה. העונה נראה שהדברים ילכו קשה יותר, ואין ספק כי המאמן, הבעלים והאוהדים יקנו בשתי הידיים את המיקום הנוכחי. רעננה איבדה בפגרה את שלושת השחקנים הטובים ביותר שלה, הבלם מוחמד עלי קמארה שחתם ביאנז בויז השווייצרית, הקיצוני רועי זיקרי שחזר לקבוצתו הפועל ת"א והחלוץ שמעון אבוחצירה שהצטרף לק"ש. החיזוק שהגיע די בינוני והקבוצה צפויה להתמודד במאבקי ההישרדות.

 

8. הפועל חיפה (4 נק') – גם ניר קלינגר ידע שהעונה החולפת היא דבר שפשוט אי אפשר לשחזר, בטח לא להתעלות עליו. היה בהפועל חיפה סוג של קסם שקשה להסביר במילים, כשגם עזיבה של הכוכב הגדול חנן ממן באמצע העונה לא מנעה מהקבוצה להיאבק בצמרת עד לרגעים האחרונים, לקחת את הכרטיס לאירופה והדובדבן שבקצפת כמובן – זכייה בגביע עם שלושה שערים לרשת של בית"ר ירושלים בטדי. קלינגר רצה ללכת לנבחרת, אבל הבחירה במודל האוסטרי גרמה לו להישאר בכרמל ולראות שחקנים בולטים כמו שיימן, תורג'מן, בן בסט וברסקי עוזבים ומותירים חלל גדול. הבסיס של הקבוצה עדיין יציב, אך ספק אם נס נזיר, אלי אלבז ובן אז'ובל מסוגלים להיכנס לנעליים של החלוצים שעזבו ולספק את הסחורה. בינתיים זה לא נראה כך, ולפתע התסריט שבו הפועל חיפה חוזרת לפלייאוף התחתון לא נראה כל כך מופרך.

 

9. מכבי חיפה (4 נק') – מה עוד יש להגיד על מכבי חיפה שכבר לא נאמר? גם המהפכה ההולנדית נראית בדרך הבטוחה לקריסה. המנהל המקצועי מו אלאך לא ביצע שינויים משמעותיים בפגרה והאמין שהסגל הנוכחי (בדגש על שחקני הבית הצעירים) יעשה את קפיצת המדרגה והקבוצה תתקדם בדרך חזרה לימים היפים, אבל בינתיים מלבד 45 דקות טובות מול מכבי פ"ת זה נראה בדיוק כמו בעונה הקודמת, הן מבחינת היכולת המקצועית והן מבחינת צבירת הנקודות. נראה שימיו של פרד רוטן ספורים, אבל ספק אם שינוי נוסף בעמדת המאמן הוא מה שישנה את העונה של הירוקים.

 

10. בית"ר ירושלים (4 נק') – אלי טביב הלך, והבעלים החדש משה חוגג קיבל במחזור האחרון סוף סוף קצת נחת עם ניצחון הבכורה של קבוצתו נגד בני סכנין. חוגג נמצא רק מספר שבועות בקבוצה וכבר הספיק להשקיע מיליונים רבים ברכש מאסיבי. הקבוצה עדיין לא נראית מחוברת, אבל זה טבעי לשלב זה וברגע שהשחקנים יכירו אחד את השני ויהיו מתואמים, יש לקבוצה של אוחנה וחוגג פוטנציאל לשחזר את ההישגים המרשימים מהעונה הקודמת. סימן שאלה גדול הוא המאמן גיא לוזון, שכשל בקבוצות הגדולות האחרות אותן אימן וכלל לא בטוח שהוא האיש הנכון למשימה. גם ערן לוי, שלא מקבל דקות משמעותיות, עשוי להיות חומר נפץ בחדר הלבשה שיכלול כמה שמות גדולים ולא מעט שחקנים מתוסכלים.

 

11. בני סכנין (3 נק') – בסכנין החליטו ללכת על בני בן זקן, מאמן בית"ר אשתקד שהוביל אותה לכמה מרגעי השיא שלה בשנים האחרונות אבל ספק אם היה האיש שבאמת קיבל את ההחלטות בפועל. זהו המבחן האמיתי של בן זקן, שקיבל מהנהלת סכנין יד רחבה ושחקני רכש מוכחים בדמותם של מהראן ראדי, מוחמד גאדיר וקלאודמיר פריירה. המהלך החשוב של הקיץ היה ההתעקשות לשמור על פיראס מוגברי, ולמרות פתיחת עונה מאכזבת יש בסכנין פוטנציאל להגיע רחוק העונה.

 

12. בני יהודה (3 נק') – הראש של הבעלים נמצא בחקירות, הסגל בינוני ומורכב מהרבה שחקנים צעירים והקבוצה מגיעה לאחר עונת שיא שכללה פלייאוף עליון ומאבק עיקש נגד כל קבוצה שעמדה מולה. אין ספק שליוסי אבוקסיס תהיה משימה קשה להגיע עם הקבוצה הנוכחית ליותר מאזור מרכז הטבלה, ולפי איך שהדברים נראים האוהדים הכתומים לא יתנגדו ללכת לים בחודשים אפריל מאי, העיקר לא להיאבק בתחתית.

 

13. הפועל ב"ש (3 נק') – אחרי שלוש עונות גדולות התחילו בבירת הנגב להרים טיפה את האף, והבעיות לא איחרו להגיע. החלטות מקצועיות תמוהות בפגרה בכל הנוגע לרכש (ההחתמה והשחרור של השוער אנסטיס, העזבתו של חיימוב, הוויתור על אייבינדר ושיימן וכו') פגעו מאוד במרקם של הקבוצה והיוו חלק מההדחה המוקדמת מאירופה. הקבוצה התאפסה על עצמה בדדליין והחתימה את האסלביינק ודיא סבע שאמורים לשדרג את המשחק ההתקפה, אבל גרמו למרמור אצל שחקנים בולטים כמו חנן ממן ובן שהר. ההגנה ומרכז השדה של הבאר שבעים לא חוזקו כראוי וההתקפה כאמור לא מאוזנת. ברק בכר ניצב בפני האתגר הגדול ביותר שלו, להעיר מחדש את הקבוצה שלו וללכת עד הסוף כשהמטרה היא אחת – אליפות רביעית ברציפות.

 

14. מכבי נתניה (1 נק') – נתניה עשתה את כל הטעויות האפשריות. זה התחיל עם הוויתור והפרידה מערן לוי, שהיה תפור על המועדון והמנהיג הבלתי מעורער על המגרש ומחוצה לו. זה המשיך עם מכירתו של דיא סבע ממש ביום האחרון של חלון העברות, כשהתקבלה הצעה שהיה קשה מאוד להגיד לה לא. נראה שבעיר היהלומים לא באמת היו מוכנים לתסריט שבו הם מאבדים את שני הכוכבים שלהם, ששווים ביחד יותר מ-40 שערי ליגה. בנוסף אליהם, גם שני שחקני מפתח עזבו את נתניה וחזרו לקבוצות האם שלהם, דן גלזר למכבי ת"א וראמזי ספורי להפועל ת"א. הרכש שנתניה הביאה בתגובה די חיוור, כאשר מלאכת השערים צפויה ליפול בעיקר על גיא מלמד שהגיע בעסקת סבע. נתניה כעת סוגרת את הטבלה, אבל אם דרפיץ' וברדה לא יצליחו להמציא את עצמם מחדש ולבנות תלכיד חזק גם ללא לוי וסבע, הם לא צפויים להתקדם יותר מדי במעלי הטבלה.

 

המחזור הבא צפוי להיות המעניין ביותר עד כה, לפחות על הנייר, כאשר הפועל ומכבי תל אביב ייפגשו בדרבי הראשון של העונה, בעוד שמכבי חיפה תארח את הפועל באר שבע לקרב גדול בין שני מועדונים לחוצים. המחזור הקרוב ואלו שיבואו אחריו כבר יתנו לנו תמונה כוללת ייותר ומסקנות מגובשות בנוגע לציפיות של כל אחת מ-14 קבוצות הליגה להמשך עונת המשחקים.