תמונה: depositphotos

אמנם סביר להניח שאוהדים מכבדים את העובדה שהאקס נמנע מלחגוג מולם, אך לא מופרך להניח שאוהדי קבוצתו הנוכחית היו רוצים שיחגוג ביחד איתם, ואפילו מתרגזים על כך שהוא לא.

קשה להתווכח עם הקביעה שהדבר הכי כיף במשחק כדורגל הוא להבקיע גול. הרי מטרת המשחק היא להכניס את הכדור אל תוך השער. יש שחקנים שהפכו את החגיגות של אחרי השער לסמלם המסחרי, בין אם מדובר בארץ הקודש ("האווירון" של אלון מזרחי, ערן זהבי ו'הפיו-פיו' ועוד) או בכדורגל העולמי ('ילד העריסה' של בבטו, ריקוד הרובוט של פיטר קראוץ' וכו'). אפילו במשחקי הכדורגל הפופולריים של פיפ"א ופרו אבולושן יש אינספור אפשרויות לחגיגה אחרי שער.

כאמור, במציאות של היום רובם המכריע של שחקני הכדורגל אינם נשארים בקבוצה אחת למשך כל הקריירה. אין יותר שחקנים כמו פרנצ'סקו טוטי, חאבייר זאנטי, ראיין גיגס, פאולו מלדיני או יצחק שום. בין אם מדובר ברצון להתקדם מבחינה מקצועית או כלכלית, לשנות אווירה וכו'. כתוצאה מכך נוצר מצב בו במשחקים רבים מתחרים שחקנים בקבוצותיהם ובחבריהם לשעבר, וכן, גם כובשים נגדם – אך לא כולם בוחרים לחגוג.

מתי המנהג הזה התחיל?

אין לכך תשובה מדויקת, אבל כבר בשנת 1974 תועד דניס לאו הסקוטי, אחד החלוצים הגדולים בתולדות מנצ'סטר יונייטד, כשהוא לא חוגג שער נהדר עם העקב שכבש נגדה במדי מנצ'סטר סיטי. העובדה שיונייטד נלחמה נגד הירידה ערב מחזור הסיום בליגה, בטח לא תרמה לסיטואציה, ולאו החליט שלא לחגוג את שערו האחרון בקריירה נגד המועדון בו הפך לאגדה. יונייטד ירדה בלי קשר לתוצאה, אבל לאו, שלא ידע זאת בזמן המשחק, היה ככל הנראה החלוץ (תרתי משמע) של התופעה.

השנים חלפו להן, ובשנת 2007 הוגרלה מנצ'סטר יונייטד לשחק נגד ספורטינג ליסבון, קבוצת נעוריו של כוכבה כריסטיאנו רונאלדו. במה שיהפוך לסוג של מנהג אישי, רונאלדו כבש בשני המפגשים נגד קבוצתו לשעבר, אך שמר על איפוק ולא פצח בחגיגות, גם כאשר הבקיע שער ניצחון ביתי מבעיטה חופשית בדקה ה-90.

כעת אנחנו מגיעים לרגע זכור במיוחד בנושא 'אי חגיגת השערים' וזה שלטענת רבים התניע את הנושא מחדש. שוב מדובר ברונאלדו, שש שנים לאחר המפגשים מול ספורטינג והנה הגיע תורה של יונייטד לחטוף מהפורטוגלי, שב-2013 לא חגג שער שוויון במדי ריאל מדריד מול השדים האדומים בסנטיגאו ברנבאו, ונהג באופן דומה כשהבקיע את מה שהתברר כשער הניצחון באולד טראפורד. מסעות הכיבוש של רונאלדו מול קבוצותיו לשעבר לא נפסקו, שכן לפני שנתיים הוא הספיק לכבוש ולא לחגוג פעם נוספת במדי ריאל מול ספורטינג ליסבון, עם בעיטה חופשית בדקה ה-90 (השווה את התוצאה בדרך לניצחון דרמטי).

מאז נדמה שהתופעה התרחבה, והגיעה כמובן גם לישראל. במקרים רבים אפשר להבין שחקן שלא חוגג כיבוש שער, בטח כאשר מבקיע נגד קבוצת נעוריו, קבוצה בה שיחק תקופה ארוכה, או לחלופין מקום בו יצר חיבור כלשהו עם האוהדים (לדוגמה, ברק יצחקי ובית"ר ירושלים). לפעמים זה נראה די מוזר. אפשר להזכיר את המקרה הטרי יחסית של גיא מלמד – חלוצה החדש של מכבי נתניה, שנזרק מספר שבועות לפני כן מהפועל באר שבע (בה בילה עונה אחת ובקושי שיחק). מלמד הבקיע שער ניצחון נגד הקבוצה מהדרום ולמרות המאורע נשאר בפנים חתומות, שבוודאי לא מעידות על מה שהרגיש מבפנים.

ובחזרה לרונאלדו, איך לא. החגיגה של CR7 לאחר שערו האחרון מול יונייטד במדי יובנטוס, התקבלה באופן טבעי, שכן בכל זאת עברו תשע שנים מאז ששיחק שם, אין בקבוצה שחקנים עמם שיתף פעולה, והוא הבקיע לעיני הקהל הביתי שלו באיטליה. טבעי שישמח, טבעי שיחגוג. אם הוא היה מבקיע באולד טראפורד, אני מניח שהוא שוב היה שומר על איפוק במה שהיה נחשב מבחינתו כאקט של כבוד כלפי הקהל הביתי שלו לשעבר, באופן דומה לזה שפול פוגבה לא השתולל בהמשך אותו המשחק מול אוהדיו לשעבר מיובנטוס אחרי שער הניצחון הדרמטי של האנגלים. מה אתם חושבים על התופעה?

 

תמונה: depositphotos

 

כוכב הכדורגל הגדול ביותר כיום ואחד מהמובילים בהיסטוריה, כריסטיאנו רונאלדו, ממשיך להסתבך בפרשת האונס. כזכור, העיתון הגרמני "דר שפיגל" פירסם באופן בלעדי בשבועות האחרונים מסמכים המהווים לטענתו הסכם שתיקה בין כוכבה של יובנטוס בהווה לבין הדוגמנית קת'רין מאיורגה, בנוגע לאירוע שכביכול התרחש בשנת 2009. על פי התיאור, רונאלדו פגע מינית במאיורגה במלון בלאס וגאס לאחר בילוי משותף של השניים, כאשר היא התחננה ממנו שיפסיק, ללא הצלחה. לאחר מכן, יועציו המשפטיים חתמו איתה על הסכם שתיקה. בנוסף, טוען העיתון בפרוטוקולים שפירסם, כי עורכי דינו של הפורטוגלי שינו את גרסתו בנוגע לאותו הלילה, שכן בגרסה הראשונית רונאלדו הודה שהבחורה אכן ביקשה ממנו שיפסיק והביעה התנגדות מילולית ופיזית.

עורכי הדין של CR7 מאיימים להגיש תביעת דיבה נגד העיתון הגרמני, שכן 'יחסי המין בין השניים היו בהסכמה מלאה'. גם רונאלדו עצמו הספיק לכתוב ברשתות החברתיות: "אונס הוא פשע מתועב, אני מכחיש את ההאשמות".

בחזרה לעורכי דינה של מאיורגה. ב-48 השעות האחרונות הם טוענים כי שלוש נשים נוספות פנו אליהם ואישרו שגם הן הותקפו מינית על ידי מלך שערי ליגת האלופות בכל הזמנים. רונאלדו עשוי לאבד את החוזה חסר התקדים שלו עם נייקי, הוא כבר הוסר מעטיפת המשחק של פיפא 19 (כזכור רונאלדו הוא הפרזנטור הראשי של המשחק), ונותני חסויות אחרים מתחילים לחשב את מסלולם מחדש.

כאמור, רונאלדו החל את הקריירה בספורטינג ליסבון הפורטוגלית. בשנת 2003, במהלך משחק ידידות בין ספורטינג ומנצ'סטר יונייטד, התלהב מאמן הקבוצה דאז סר אלכס פרגוסון מהכישרון הצעיר (בן 18) והחתים אותו בקבוצה תמורת סכום של כ-15 מיליון יורו. רונאלדו קיבל קרדיט מפרגוסון כבר בפתיחת הקדנציה שלו במנצ'סטר, והחזיר עם שש שנים מדהימות בהם זכה בכל התארים האפשריים, ואף נבחר לשחקן השנה באירופה לעונת 2008 לאחר שהוביל את הקבוצה האנגלית לזכייה באליפות ובליגת האלופות. שנה לאחר מכן ועל פי בקשתו, נמכר רונאלדו לריאל מדריד הספרדית תמורת סכום שיא בזמנו של 94 מיליון יורו.

עם ריאל הוא זכה בתארים מקומיים, אך השיא היה ארבע הזכיות בליגת האלופות (כולל שלוש רצופות). בנוסף, בתקופה בבירת ספרד הוא הוסיף לעצמו ארבע זכיות בתואר שחקן העונה באירופה. הקיץ, שוב פעם לנוכח רצונו, עזב רונאלדו את ריאל מדריד וחתם ביובנטוס האיטלקית תמורת לא פחות מ-100 מיליון יורו, מעבר אשר הדהים את עולם הכדורגל. ההישג הגדול והמרגש ביותר של רונאלדו התרחש דווקא במסגרת הנבחרת הלאומית, כאשר הוביל את פורטוגל לזכייה היסטורית ביורו 2016 שנערך בצרפת, זאת למרות שהפסיד חלק גדול ממשחק הגמר בו הוא נפצע במהלך המחצית הראשונה.

לשערוריית התקיפות המיניות (שוב, לכאורה) תהיה השפעה על השושלת שלו, אך האם היא גם יכולה לחסל לו את הקריירה ואף לשלוח אותו לבית הסוהר? כרגע עדיין קשה לדעת, אבל נראה כי כל יום צצה עוד עדות חדשה ומטרידה נגדו. מה שכן ברור – כריסטיאנו רונאלדו נמצא בעיצומו של הקרב החשוב בחייו. האם גם הפעם ידו תהיה על העליונה?