מאת: מערכת

"זה יהיה חלום לסיים את העונה בין ארבע הראשונות. אנחנו די קרובים, אבל העונה ארוכה – עלינו להישאר ממוקדים במטרה שלנו שהיא לשחק באירופה בעונה הבאה". כך התייחס בתחילת החודש קרלו אנצ'לוטי, מאמנה של אברטון, לסיכוי קבוצתו לסיים באחד המקומות המובילים לליגת האלופות בעונה הבאה. "יש לנו הזדמנות מצוינת להיות בין ארבע הראשונות ועלינו להשקיע את כל המאמצים שלנו בכך".

מאז, "הטופיז" רשמו שני הפסדים בשלושת המשחקים האחרונים, כולל הפסד ביתי 1:2 מפתיע לברנלי בשבת האחרונה. אמנם חניכיו של אנצ'לוטי עדיין בתמונה – הפער מהרביעית צ'לסי (לה יש משחק עודף) עומד על 5 נקודות, הפרש סגיר בהחלט. אבל זה לא הסיפור, אברטון לא באמת מצליחה לשמור על יציבות שתספיק לה בשביל לאיים על הצמרת עד הסוף, ממש כמו הקריירה של מי שהיה אמור להיות הכוכב הגדול ביותר שלה, חאמס רודריגס.

קשר נבחרת קולומביה סיפק עונות נהדרות במדי ריאל מדריד וכיכב במדי הנבחרת (מונדיאל 2014 זכור במיוחד), אבל לא הצליח לבסס את עצמו כשחקן בשורה הראשונה של הכדורגל העולמי. בדומה לחברו לריאל מדריד, גארת' בייל, הוא החליט בקיץ שאין לו עוד מה לחפש בבירת ספרד וחתם במפתיע באברטון. אחת הסיבות לכך, מלבד ההתאחדות עם אנצ'לוטי (האיש שאימן אותו בריאל) הייתה להוביל קבוצה ולהיות הכוכב הבלתי מעורער באחד הפרויקטים היותר מסקרנים בכדורגל האנגלי.

בפועל, אברטון באמת מציגה עונה טובה ומבקיעה לא מעט שערים, אבל מלבד סיפתח נהדר בחודשים האחרונים, חאמס די נעלם כמו שקרה לו בעוד מספר תחנות בקריירה. מי שלקחו את המושכות הם צמד החלוצים – דומיניק קלברט-לווין האנגלי בעונת שיא עם 14 שערי ליגה, וריצ'רליסון שחקן נבחרת ברזיל שחוזר לעצמו במחזורים האחרונים. למרות היכולת הגבוהה, כלל לא פחות שזה יספיק בשביל לסיים במקום שמוביל לאירופה בעונה הבאה, ולכן אברטון תהיה חייבת שחאמס יחזור לעניינים כמה שיותר מהר.

אחרי שהוא לא הצליח להוביל מועדון גדול ולהיות בו שחקן משמעותי, זו ההזדמנות הגדולה של הקולומביאני להראות שיש לו את מה שצריך כדי להיות אחד השחקנים הבולטים בליגה האנגלית. את האמון מאחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק, כזה שזכה בליגת האלופות 3 פעמים. אם אברטון תצליח להשתחל למפעל שהאיטלקי מכיר כל כך טוב, זה יהיה אחד ההישגים הגדולים בקריירה של שניהם.

מאת: מערכת

טוטנהאם רשמה אמש הישג משמעותי כשגברה 2:0 על ברנטפורד מליגת המשנה ועלתה לגמר גביע הליגה. התרנגולים יפגשו בחודש אפריל בוומבלי את המנצחת במפגש בין מנצ'סטר יונייטד לסיטי שיתקיים הערב באולד טראפורד.

אחת הסיבות המרכזיות שבטוטנהאם החליטו להביא את ז'וזה מוריניו היא זכייה בתואר. האחרון של המועדון היה ב- 2008 כשהקבוצה ניצחה במשחק הגמר (גם כן בגביע הליגה) את צ'לסי של אברם גרנט. המועדון נואש לתואר כלשהו אחרי שנים נהדרות (גמר ליגת האלופות בין היתר) אך ללא קבלות תחת מאוריסו פוצ'טינו.

מוריניו לא הובא בשביל זכייה במפעל השלישי בחשיבותו באנגליה, אך זה ייתן לקבוצה דחיפה מוראלית אדירה להמשך הדרך באחת העונות הפתוחות ביותר בכל הנוגע למאבקי הצמרת. ליברפול לא משכנעת לאחרונה, יונייטד נראית טוב אבל משחק ההגנה עדיין טעון שיפור, צ'לסי ולמפארד במומנטום רע ומנצ'סטר סיטי עוד לא העבירה הילוך. כשגם ארסנל נמצאת מאחור, טוטנהאם נראית כקבוצה הלונדונית הבכירה להתמודדות על תואר האליפות.

מוריניו בתקופה בצ'לסי. אימן את הכחולים וגם את מנצ'סטר יונייטד וזכה בתארים

הפער של הספרס מליברפול ויונייטד המוליכות הוא 4 נקודות בלבד כשלליברפול יש משחק עודף. טוטנהאם לא משחקת כדורגל אטרקטיבי יותר מאשר בעונות הקודמות, אך שיתוף הפעולה המדהים בין יונג מין סון להארי קיין עושה את כל ההבדל. אנחנו רק במחצית העונה אבל הצמד כבר עשו היסטוריה – הם בישלו אחד לשני 13 שער ליגה והשתוו לשיא של אלן שירר וכריס סאטון בעונת האליפות של בלקבורן רוברס ב-1994/95. סביר מאוד להניח שהרקורד יהיה שייך להם בלעדית כבר במשחקים הקרובים.

מלבדם, חשוב לציין עוד שני שחקנים – גארת' בייל ודלה עלי. הראשון חזר הביתה אחרי שנים קשות במדריד ובינתיים עוד לא נכנס לעניינים (שער ליגה אחד) וכבר הספיק להיפצע. במקרה של דלה עלי, מחלוקות מקצועיות בינו לבין מוריניו הובילו לכך שהוא הפך להיות שחקן מחליף במקרה הטוב וכבר מקושר עם מעבר לפ.ס.ז' של פוצ'טינו, המאמן אצלו פרח.

מה שבטוח, אם שני השחקנים המדוברים יחזרו לעניינים והקבוצה תצליח לזכות בגביע הליגה לראשונה מזה 13 שנים, אז גם האוהדים הפסימיים ביותר יתחילו להסתכל על תואר האליפות כמטרה אפשרית העונה. בטח כשהמאמן הנוכחי כבר זכה בתואר או שניים בקריירה שלו.

מאת: מערכת

גם אם אתה לא אוהד של ליברפול, אי אפשר שלא ליהנות ולרצות מאמן כמו יורגן קלופ בצד שלך. מאמן חכם ומבריק שגדולתו היא בפשטות. הוא לא מפריע לקבוצה, כמו למשל מה שהפך להיות ז'וזה מוריניו. הוא לא צריך את השחקנים הטובים ביותר (ואת פנקס הצ'קים הגדול ביותר) כמו פפ גווארדיולה – הוא מבריק בפשטות שלו, ובמציאות של היום זה כמעט בלתי נתפס. הרי מי לא עבר בליברפול, הן מאמנים והן שחקני על, ובכל זאת זה לא קרה שלושה עשורים. פשוט מדהים.

האם מישהו מעלה על דעתו שמכבי תל אביב לא תזכה באליפות 30 שנה? אפילו את מכבי חיפה והפועל תל אביב, שני מועדונים גדולים שנמצאים בכמה שנים רעות יותר מקצועית – מישהו מוכן להמר שהן לא יזכו בשום תואר אליפות בעשרים השנים הבאות?

אי אפשר שלא להעריך את התשוקה שיש לקלופ, שמסיים כל משחק עם אדרנלין של גמר ליגת האלופות. אני בדרך כלל לא נוטה להחמיא למאמנים, מהסיבה הפשוטה שלדעתי ובניגוד לכדורסל, ההשפעה שלהם על המשחק היא קטנה. נחזור למוריניו – הרי פעם מוריניו נחשב "המיוחד", אז מה הוא בשנים האחרונות, מאמן גרוע? דוגמא מהכדורגל שלנו – ברק בכר בשלוש השנים הראשונות לעומת השנה וחצי האחרונות. הכוח נמצא אצל השחקנים ועל פיהם יישק דבר.

מייחסים יותר מדי משמעות למאמן שלא בצדק, וגם קלופ מודה בזה. אבל כאן מדובר במקרה חריג. המאמן הגרמני ראוי להערכה יותר מכולם כי שבוע אחר שבוע, עונה אחרי עונה הוא לוקח שחקנים טובים אבל לא גדולים, משפר אותם פלאים וגורם להם לשבור את תקרת הזכוכית שלהם ולהבין שהם חלק ממשהו שיותר גדול מכל שחקן. הוא יודע לנהל את האגו של הכוכבים כמו מוחמד סלאח וסדיו מאנה, לקדם צעירים כמו טרנט אלכסנדר ארנולד וג'ו גומז, לשפר ולבנות אופי לשחקנים כמו ג'ורדן הנדרסון וז'ורז'ינו וויאנדלום ולפגוע בול ברכש עם שחקנים שהפכו לטובים בעולם בתפקידם כמו וירג'יל ואן דייק ואליסון.

ולהלן המספרים: אלופת אירופה הנוכחית (יכולה לזכות שוב גם העונה) והאלופה האנגלית הנכנסת (בעוד כמה משחקים זה יהיה רשמי) רושמת 17 ניצחונות רצופים. קבוצתו של קלופ רחוקה ניצחון אחד מהשיא של מנצ'סטר סיטי שעומד על 18. בנוסף, האדומים חיברו כבר 43 משחקים ללא הפסד, והם לוטשים עיניים גם לעבר השיא של ארסנל מ-2004 (49). בנוסף, עם 76 נקודות מתוך 78 אפשריות העונה, באמצע פברואר, ליברפול הפכה למעשה לקבוצה הראשונה שהבטיחה מתמטית את המקום בליגת האלופות לעונה הבאה. מדובר אגב, גם בפתיחה הטובה ביותר של קבוצה בהיסטוריית חמש הליגות הבכירות באירופה. אחת המטרות שנשארו לליברפול היא הנסיון לסיים עונה מלאה ללא הפסדים ולהשוות את ההישג של ארסנל בעונת "הבלתי מנוצחים" ב-2003/04.

אוהדי ליברפול שחיכו כל כך הרבה זמן לחגוג אליפות מקומית הפכו בתוך מספר עונות לקבוצה הטובה בעולם, ונראה שכל עוד קלופ בסביבה הם לא ילכו לשום מקום וימשיכו לשלוט בממלכה, בטח לאור החדשות שקיבלנו בימים האחרונים מהיריבה העיקרית מנצ'סטר סיטי (עונש השעיה מליגת האלופות והשלכות נוספות שעשויות להתבהר בקרוב). האמת היא שבליברפול לא צריכים להסתכל בכלל על קבוצות אחרות, כי יש להם צוות מקצועי וקאדר שחקנים שעושה היסטוריה וגורף את כל התארים. והוא עושה את זה הכי בסטייל.

 

 

מאת: מערכת

שלב הבתים של ליגת האלופות מגיע לקיצו עם מחזור סיום מרתק. היום (ג') ומחר ייחרצו גורלות ובחלק מהבתים הכל עדיין פתוח. אפילו אלופת אירופה ליברפול יכולה למצוא את עצמה בחוץ, ולמרבה ההפתעה הקבוצה היחידה מלבד ברצלונה שהבטיחה את מקומה היא לייפציג הגרמנית. אז מה צריך לקרות ומי עוד יכולה להפתיע? אנחנו בחרנו עבורכם את שלושת המשחקים שפשוט אסור לכם להחמיץ במחזור הסיום של הצ'מפיונס.

1. רד בול זלצבורג – ליברפול (היום, 19:55 – בית ה')

המחזיקה בתואר אמנם נמצאת במקום הראשון בבית ערב המחזור, אבל נאפולי וזלצבורג עדיין יכולות לעקוף אותה – אם כי הסיכויים עדיין לטובת מוליכת הליגה באנגליה. כדי שיורגן קלופ ימצא את עצמו בחוץ, הוא צריך להפסיד לאוסטרים ושנאפולי לא תפסיד לגנק. החלק השני כנראה יקרה אבל הפתעה של זלצבורג, גם אם לא בגדר הבלתי אפשרי (אחת מקבוצות ההתקפה הטובות באירופה אותה מוביל נער הפלא ארלינג האלאנד), היא עדיין לא סבירה.

הקבוצה הביתית כבר הבטיחה לעצמה את המשך ההשתפות במפעלים האירופים אחרי ה – 1:4 הקליל על גנק הבלגית במחזור הקודם, אבל כאמור היא חייבת לנצח את ליברפול כדי לסיים במקום המוביל לשמינית הגמר – או על חשבון ליברפול, או על חשבון נאפולי (תארח במקביל את גנק ולמרות כל הבעיות על המגרשה ומחוצה לו, צפויה לנצח ולהעפיל).

האיטלקים לא ניצחו כבר תשעה משחקים ברציפות בכל המסגרות, וההתדרדרות מחוץ למקום המוביל לאירופה בסרייה A מלחיצה את המערכת הסובלת גם ככה מיחסים עכורים בין השחקנים והמאמן קרלו אנצ'לוטי (עשוי להיות משחקו האחרון בתפקיד) להנהלת הקבוצה. גם על גנק עוברת תקופה לא קלה, אבל בשבת האחרונה היא חזרה לנצח אחרי שמונה משחקים בהם זה לא קרה והיא תשמח לנסות ולקלקל ליריבתה.

יורגן קלופ. אלופת אירופה תיפרד מהמפעל כבר בשלב הבתים? (תמונה/ depositphotos)

 

2. אינטר – ברצלונה (היום, 22:00 – בית ו')

מיד לאחר הגרלת שלב הבתים, כשהתברר שאחת מהשלוש (ברצלונה, אינטר, דורטמונד) לא תהיה בשמינית הגמר, אינטר ידעה שזה יהיה קשה. הקבוצה של אנטוניו קונטה נמצאת בעיצומה של עונה נהדרת ומוליכה את הליגה האיטלקית בקרב צמוד מול האלופה הנצחית יובנטוס, אבל בליגת האלופות היא עשתה טעות אחת יותר מדי. מלבד ההפסד הכפול לדורטמונד, איבוד הנקודות במחזור הפתיחה בבית מול סלביה פראג עשוי בהחלט להיות בעוכריה וכעת היא מגיעה למחזור הסיום כשהיא במצב הגרוע מבין השלוש: על הנראזורי להשיג נגד ברצלונה תוצאה טובה יותר מזו שתשיג דורטמונד בבית נגד פראג. לכן על החבורה של קונטה לתת תשעים דקות טובות נגד בארסה ולהחזיק אצבעות לצ'כים, או שאת המשך העונה שלה היא תעשה בליגה האירופית.

אינטר לא הפסידה בסן סירו בתשעת המשחקים האחרונים שלה נגד קבוצות ספרדיות (שלושה ניצחונות ושש תוצאות תיקו). בעונת הטרבל המיתולוגית עם ז'וזה מוריניו היא גברה 1:3 על ברצלונה למרות שנקלעה לפיגור. למזלה של אינטר, היא קיבלה בתחילת השבוע בשורות טובות כשהתברר שליאו מסי יקבל מנוחה ולא יהיה בסגל למשחק.

דורטמונד, שתשחק במקביל נגד סלביה בזיגנאל אידונה פארק, נמצאת בכושר טוב לאחר שני ניצחונות ליגה רצופים, האחרון שבהם 0:5 מוחץ על דיסלדורף כאשר מרקו רויס וג'יידון סאנצ'ו כבשו צמדים. הקשר אקסל ויטסל ייעדר בשל פציעה כמו גם תומאס דלאייני ומרסל שמלצר.

האם ברצלונה תעזור לדורטמונד להעפיל לשלב הבא ללא האיש הזה? (תמונה/ depositphotos)

 

3. אייאקס – ולנסיה (היום, 22:00 – בית ח')

הקבוצה המלהיבה ביותר במפעל אשתקד ממשיכה להציג כדורגל התקפי ויפה לעין, אך למרות מספר תצוגות מרשימות היא עלולה לסיים את דרכה כבר מחר בלילה. תיקו במשחק הביתי מול הספרדים יספיק לדאבליסטית ההולנדית להעפיל לשלב שמינית הגמר, בניסיון לשחזר את ההישג המדהים מהעונה שעברה – חצי הגמר. אייאקס נכנעה לראשונה העונה במחזור האחרון בליגה, אבל נהנית מעונת שיא של הקיצוני הנפלא חכים זיאש (מוביל את טבלת הבישולים במפעל עם חמישה) אשר כבש שער אדיר בניצחון 0:3 של אייאקס על אדמת ספרד במפגש הראשון בין הקבוצות.

בצד השני, ולנסיה ביצעה קאמבק גדול בליגה המקומית כשמחקה פיגור 2:0 בדרך לניצחון 2:3 על לבאנטה. העטלפים יצטרכו להסתדר ללא השוער הראשון יאספר סילסן, שלא התאמן באופן סדיר בימים האחרונים. ולנסיה יודעת שהמשימה שעומדת בפניה לא פשוטה בכלל, לנצח באחד המגרשים היותר קשים באירופה ב-2019, בידיעה שכל תוצאה אחרת תוביל אותה היישר לליגה האירופית.

הצלע השלישית, צ'לסי, תשחק מול ליל הצרפתית ולא צפויה להיתקל בקשיים יוצאי דופן. הבלוז יצטרכו להתאושש מההפסד לאברטון בליגה ולעשות את המוטל עליהם במגרש הביתי שלהם, ולקוות שאייאקס תעשה את העבודה במקביל. במחזור הקודם באלופות הקבוצה של פרנק למפארד סיימה בתיקו 2:2 דרמטי בולנסיה, נקודה יקרה שמצטרפת ל- 4 הנקודות שהשיגה מול אייאקס ושלמעשה ייתנו לה את המקום בין 16 האחרונות.

האם ההולנדים יכולים לשחזר את ההישג מעונה הקודמת? (תמונה/ depositphotos)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונות: depositphotos

כבר תקופה ארוכה שטוטנהאם לא נראית טוב. הספרס מדשדשים בליגה מאז תחילת שנת 2019, וההגעה המדהימה לגמר ליגת האלופות קצת המתיקה את הגלולה ולמעשה הסתירה את העובדה שקצב צבירת הנקודות של התרנגולים בשנה האחרונה הינו כושר של קבוצת מרכז טבלה במקרה הטוב, ומאבקי תחתית במקרה הרע ומבט פחות מעודד. כזכור, הקבוצה של פוצ'טינו הפסידה באותו גמר האלופות במאי האחרון לליברפול, ואחרי הופעה אנמית נשארו האוהדים מאוכזבים בציפייה לתואר ראשון מאז הזכייה בגביע הליגה ב- 2008. אחרי 12 מחזורים בתוך העונה הנוכחית, מאוריסיו פוצ'טינו פוטר, ולמרות תחושות רבות של אי צדק לאור השנים האחרונות והנהדרות שלו בקבוצה הלונדונית, הגיע הזמן של טוטנהאם להמשיך הלאה.

מאז שהתמנה למנג'ר טוטנהאם ב-2014, פוצ'טינו קיבע את מעמדו כאחד המאמנים המובילים בכדורגל האירופי. אחרי שנים שהסתכמו בבינוניות ואחרי עידן גארת' בייל, הפכו הלונדונים תחת פוצ'טינו לקבוצת טופ 4 לגיטימית באנגליה, אחת שמגיעה לשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות, ובשיאה לגמר המפעל לפני כחצי שנה . אך בכל זאת, נראה שמתחילת שנת 2019 משהו לא מתפקד בקבוצה. עדות לכך ניתן לראות בירידה החדה ביכולת שלה בחצי השני של עונת 2018/2019. אחרי שסיימה את החצי הראשון של העונה (19 מחזורים) במקום ה-2 עם 45 נקודות, ובפער של 6 נקודות מליברפול במקום הראשון, את החצי השני סיימה במקום ה-4 כשצברה רק 26 נקודות (מקום 11 בליגה), מה שהעמיד אותה בסוף העונה עם 71 נקודות בסך הכל, בפער של 27 נקודות ממנצ'סטר סיטי שסיימה ראשונה.

עוד נתון מדאיג לגבי טוטנהאם ניתן לראות במאזן משחקי החוץ שלה. ניצחון החוץ האחרון של הספרס בפרמייר-ליג (עד אתמול, נגיע לשם) היה נגד פולהאם, אי שם ב-20 בינואר 2019, אותה פולהאם שסיימה במקום הלפני אחרון באותה עונה וכיום משחקת בליגת המשנה. מאז אותו ניצחון התרנגולים תחת פוצ'טינו שיחקו 12 משחקי חוץ, מתוכם הפסידו 9 משחקים וסיימו 3 בתיקו. למרות ההתקדמות שטוטנהאם עשתה תחתיו, המאמן המוערך לא הצליח לזכות בתארים. הוא נכשל בעונת 2015/2016 כאשר סיים במקום השלישי, כשהפסיד את האליפות ללסטר, וכמובן ישנו את ההפסד לליברפול בגמר ליגת האלופות, אליו התרנגולים הגיעו אחרי ניצחונות אדירים אך חסרי כל היגיון נגד מנצ'סטר סיטי ואייאקס בשלבי הנוקאאוט.

לאחר קיץ עמוס שבמסגרתו הגיעו לקבוצה שחקנים מובילים תמורת סכומים גדולים כדוגמת אנדומבלה, ססניון ולו סלסו, תוך כדי שמירה על הנכסים החשובים כמו אריקסן שהיה מועמד לריאל מדריד, ועם עונה מלאה ראשונה באצטדיון החדש, הייתה ציפייה שטוטנהאם תראה העונה שהיא מסוגלת להתמודד על האליפות ראש בראש עם ליברפול ומנצ'סטר סיטי, אך מה שקרה בפועל הוא נפילה קשה. לאחר 12 הראשונים התרנגולים עמדו עם 14 נקודות מ-36 אפשריות, מרחק של כ-11 נקודות ממנצ'סטר סיטי שבמקום הרביעי כאשר על ליברפול ומאבק האליפות בכלל מגוחך לדבר או לפנטז.

ולכאן הגיע ז'וזה מוריניו. אם לפני חמש שנים היו עוצרים אתכם ברחוב ואומרים לכם שמוריניו יאמן את טוטנהאם, בוודאי הייתם צוחקים וממשיכים ללכת. אבל נסיבות החיים הובילו לאותו חיבור מרתק: טוטנהאם הפכה למעצמה אנגלית עם עוצמה אירופית. מוריניו, מנגד, התדרדר לשפל בקריירה שלו, אחרי סיום עגום במנצ'סטר יונייטד, יח"צ נוראי וכדורגל שנראה כאילו נותר מאחור. השאלה שעולה היא מה לחבורת צעירים מוכשרת, שמחה, מגובשת ששיחקה כדורגל התקפי ומתקדם, למוריניו שזכור לנו ממנצ'סטר יונייטד ובסיום הקדנציות שלו בצ'לסי ובריאל מדריד?

מוריניו במהלך הקדנציה המאכזבת במנצ'סטר יונייטד. חוזר בכל הכוח.

התשובה פשוטה: טוטנהאם רוצה הצלחות מיידיות, ולמוריניו יש קבלות (זכה בתארים בכל מועדון אליו הגיע). מוריניו רוצה לחזור לטופ עם קבוצה שנוגעת בתהילה, קבוצה שבה הוא יקבל את הכבוד שאולי הוא לא זכה לו במועדונים גדולים יותר. אסור לשכוח שמוריניו הגיע לפורטו, אינטר וצ'לסי וזכה איתם כאנדרוג בתארים הגדולים, ואפילו בריאל מדריד נגד ברצלונה ההיסטורית הוא היה על התקן הזה. בנוסף, נוטים לשכוח שמוריניו כן מקדם שחקנים, אפילו צעירים ומגן עליהם בכל כוחו מהתקשורת והגורמים החיצוניים (מלבד הקדנציה האחרונה ביונייטד) ולכן הם אוהבים אותו ונותנים הכל עבורו על המגרש.

המסע המרתק הזה יצא לדרך אתמול (שבת) עם ניצחון חוץ מרשים של התרנגולים 2:3 באצטדיון האולימפי של ווסטהאם. הקבוצה של מוריניו כבר הוליכה 0:3 בדרבי והראתה עליונות ברורה, כשרק צמד שערים מאוחר של הקבוצה הביתית מנעו יום מושלם בבכורה של המיוחד. הטופ 4 עוד רחוק אך פתאום נראה לעין, דלה עלי חזר לעצמו עם הופעה נהדרת בעונת רעה מאוד שלו וסביר להניח שהפורטוגלי יצליח לייצב את ההגנה ולהפוך את החבורה המוכשרת ליחידה לוחמת. אין לדעת אם זה באמת יסתיים בתואר ואם בכלל נראה את השידוך הזה ממשיך בעונות הקרובות, אבל מה שבטוח – יהיה מרתק.

מאת: מערכת

המשחק ביום שני בין הפועל תל אביב למכבי חיפה הפגיש בין שני מועדונים גדולים. מכבי חיפה, מועדון גדול עם תקציב ענק ומסורת ועם בוס שמזרים מידי שנה סכומי עתק לקבוצה.
מנגד הפועל תל אביב מועדון גדול בדעיכה, עם מסורת, קהל אדיר ותקציב של קבוצת תחתית. יש המון ביקורת על הנהלת הפועל תל אביב ובצדק. ההבנה המקצועית שלהם לוקה בחסר והיום מסתבר שגם החזון הכלכלי גרם לאינספור טעויות בניהול כוח האדם בקבוצה.

לדוגמה:

אוראל דגני – קפטן ושחקן מוערך רצה תוספת למשכורת. קחו אותו , תתחייבו בפניו על תוספת קטנה + תפקיד מקצועי לאחר הפרישה ותקבלו שחקן עם חיוך ומחויבות. בפועל , ההנהלה רק רצתה למכור אותו ולהכניס כסף ממכירתו. מה קיבלנו? דגני ממורמר , מתוסכל , לא מחויב וכנראה שגם לא תרם יותר מידי לאנרגיה בחדר ההלבשה.
רמזי ספורי – שחקן חשוב במערך של קובי רפואה (אליו עוד נגיע בהמשך) שרצה שדרוג לשכרו. גם איתו אפשר היה לסכם לשנתיים עם שדרוג גדול בשכר מתוך חשיבה על השקעה ארוכת טווח בשחקן הכי איכותי בסגל של הפועל. בפועל, ספורי אפילו לא קיבל הצעה וחתך כמה שיותר מהר לבאר שבע שם הוא בקושי מקבל דקות משחק.

קלאודימיר – הגיע קצת כבד ושמן מפגרת הקיץ. תשאירו אותו הוא מנוע במרכז המגרש, אחראי , מסור והלב של הרכב הפועל בימי רפואה. בפועל, נפטרים בצורה לא יפה מקלאודימיר ומהמרים על ספירובדקי שבינתיים לא מספק את הסחורה וגם יכולת המנהיגות שלו לא משתווה לזו של קלאודימיר.

קובי רפואה – מה היה דחוף להנהלה לפטר אותו? קובי רפואה מאמן דעתן, אבל טקטיקן ויודע להחזיק קבוצה. הנהלת הפועל לא מצליחה להבין שההמשכיות בהרכה חשובה מאו דלהצלחת הקבוצה.ההמשכיות גם חשובה לאוהדים שיכולים ליצור הזדהות עם שחקנים לאורך זמן. את כל זה לא הבינו בהנהלת הפועל תל אביב עת עשו הכל כדי להיפטר מרפואה ומאחורי הגב של הנהלת חדרה החלו במשא ומתן עם ניסו אביטן.

ואם כבר אתם רוצים את אביטן למהלא לחכות לסיום העונה לעשות את הדברים כמו שצריך? יש פה קארמה בעייתית מאוד בהתנהלת והקבוצה והאוהדים משלמים על כך מחיר כבד.

עידן חדש, בכל זאת? (תמונה מתוך האתר הרשמי של הפועל תל אביב)

עדכון: ניסו אביטן אכן פוטר מהקבוצה, ובמקומו מונה ניר קלינגר. בנוסף, אחד הסמלים הגדולים של המועדון, משה סיני, חוזר למועדון בתפקיד של מנהל מקצועי/יועץ/נציג הבעלים. מעניין יהיה לראות כיצד יעבוד שיתוף הפעולה בין השניים והאם זה יהיה הצעד הראשון בדרך חזרה של הפועל תל אביב לדרך המלך.

מאת: מערכת

בני יהודה של יוסי אבוקסיס קיבלה, ובצדק, הרבה מאוד מחמאות בשנים האחרונות. העונה, המחמאות התחלפו בהנחות לצוות המקצועי ולהנחה כי המאמן שוב מוציא את המקסימום משחקניו ושפשוט אין להם מה לתת יותר. אבוקסיס אמנם הוכיח את יכולות האימון שלו בשתי עונות מוצלחות בבני סכנין ועונה נהדרת אשתקד עם בני יהודה (כולל זכייה בגביע המדינה), אך מה שאנחנו רואים מהכתומים מתחילת העונה מדגיש את המצב הכדורגל בארץ. כשאחד משני המאמנים המקומיים המובילים בליגה שלנו, זה שמקבל אינספור מחמאות מאנשי התקשורת (כבר החלו בקמפיין הרצה של אבוקסיס לג'וב מאמן הנבחרת הלאומית), דוגל באנטי כדורגל ומשחק פחדני ולמעשה רק מחפש לעבור את ההתמודדות בשלום ואולי בטעות לעקוץ במתפרצת /מצב נייח אקראי.

האם חובבי הכדורגל ואנשי תקשורת הספורט יכולים לקדש משחק שכזה? האם האוהדים (ההולכים ומתמעטים ביציעים הכתומים) שמגיעים למגרש צריכים לקבל בהכנעה את סגנון המשחק הכל-כך לא נעים לצפייה הזה? אבוקסיס אמר רק לפני מספר ימים ש"נמאס לי להתנצל על שיטת שלושת הבלמים, חצי מהקבוצות באירופה משחקות כך". אולי הוא צודק. ועדיין, אותן הקבוצות באירופה לא משחקות בשיטת 'העף את הכדור לכיוון מוחמד גדיר ותקווה לטוב'. הם בוחרות מגנים בעלי יכולות וכוונות התקפיות על מנת שיחשקו כקיצוניים לכל דבר. הם משחקים עם קשר יצירתי מתחת לצמד החלוצים ולא עם שלישיית גרזנים באמצע שנראה כי אסור להם להתרכז לרחבת היריב בשום מצב.

אז נכון, יגידו שיש לאבוקסיס סיבות מקלות. לא פחות מחצי מההרכב ששיחק אשתקד בבני יהודה כבר לא נמצא בקבוצה, לרבות השחקנים בחלק הקדמי, אבל מצופה מהמאמן בסדר הגודל של אבוקסיס, כזה שכבר הוכיח עצמו בעבר בבניית סגלים, שיוציא יותר מהשחקנים ושלפחות ישאף לתת להם לבטא את היצירתיות שלהם.

אפשר להסתכל על שני מאמנים אחרים, חיים סילבס בהפועל חיפה ואופיר חיים בהפועל כפר סבא. שניהם עובדים אצל בעלי בית שנותנים הרבה פחות יציבות למאמנים מאשר ברק אברמוב (חבר קרוב של מאמנו וגיבה את אבוקסיס לאחר פתיחת העונה הרעה בעונה הקודמת), שניהם יודעים שעל פי כל הערכות הם לא צפויים לסיים את העונה, אך הם מאמינים בכדורגל התקפי (חיים מתחילת העונה, סילבס במחזורים האחרונים) למרות שהם עובדים עם סגלים שווים ואולי אף טובים פחות מאשר קאדר השחקנים בבני יהודה.

ברור שכל מאמן צריך לדאוג לפרנסה שלו והפחד מהפסד ואיבוד העבודה הוא ריאלי ולגיטמי, אבל כדורגל הוא משחק להמונים. הקהל מגיע לראות גולים. והתפקיד של הקבוצה והצוות המקצועי הוא לא להעניש את הקהל. לראות את המשחק האחרון בין בני יהודה להפועל חדרה היה כואב ומתסכל. אי אפשר לשחק ככה כדורגל.

מאמן במעמדו של יוסי אבוקסיס, עם הגב מההנהלה והתקשורת וזה שאמור להוביל את הכדורגל שלנו בשנים הקרובות, בינתיים לוקח אותו לכיוון אחד – למטה.

 

מאת: מערכת

לאחר שבועות של דיבורים בכלי התקשורות השונים, אתמול (ג') יצאו ההודעות הרשמיות בדבר משחק הידידות בין נבחרות ארגנטינה ואורגוואי אשר יתקיים כאן אצלנו בארץ הקודש בחודש הבא.

המשחק אמור להתרחש ביום שלישי ה- 19 לנובמבר באצטדיון בלומפילד ולספק לצופים הישראלים חוויה חד פעמית שבראשה צפייה בלייב באחד השחקנים הגדולים בתולדות הענף – ליאו מסי. אך לפני שכל אוהדי ברצלונה ומרבית חובבי הכדורגל באשר הם רצים לרכוש כרטיסים, יש עניין שחייב להגיע לידי פתרון בשביל שהאירוע אכן ייצא לדרך.

      לואיס סוארס. נראה אותו בבלומפילד? (צילום: depositphotos)

 

תחילה, היה ספק לגבי קיום המשחק בישראל לאחר שבנבחרת אורגוואי אמרו שהמשחק נגד ארגנטינה אכן ישוחק ובתאריך שנקבע, אך דווקא בבנגלדש. רק לאחר התערבות של מנכ"ל חברת קומטק, דני בנעים, הושג הזיכיון ונחתם כי ההתמודדות תתקיים בארץ. בסופו של דבר נקבע כי ארגנטינה ומסי ישחקו ארבעה ימים קודם לכן בערב הסעודית נגד ברזיל ואילו אורוגוואי תשחק נגד הונגריה.

סוף סיפור? האם נזכה לראות מסי מלהטט בתל אביב אחרי הביטול הזכור לפני המונדיאל האחרון? עוד מוקדם להגיד. תאריך המשחק, 19.11, נופל בדיוק על משחקה האחרון של נבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות יורו 2020, מול צפון מקדוניה בחוץ.

כעת מנסים בהתאחדות, בשילוב עם כל הגורמים בדבר, להזיז את משחק הידידות או למצוא פתרון יצירתי לדילמה שנוצרה, כשלושה שבועות לפני התאריך המקורי. את כל העדכונים בנושא יהיה ניתן למצוא כאן באתר.

מאת: מערכת

כבר כמה שנים מדברים על כך שהקבוצות האנגליות עומדות לכבוש בחזרה את ליגת האלופות. מי שטוען כך מתבסס בעיקר על סכומי הכסף הגדולים שזורמים לפרמייר-ליג, אבל גם, ואולי אף יותר, בגלל התחרות הכמעט תמידית שיש סביב זהות האלופה והמאמנים בעל שיעור הקומה שנחתו בבירת הכדורגל בשנים האחרונות. גורמים אלה ועוד רבים, נותנים לאוהדים רבים של הליגה האנגלית.

אוהדי ליברפול ברחובות במדריד.


אוהדי טוטנהאם בהכנות לקרב הגדול.

אז נכון, גמר ליגת האלופות 2019 היה משעמם למדי. אבל אחד לא מנסה להסתיר את העובדה שהמשחק לא התעלה לרמה גבוהה, אך צריך להסתכל על האירוע במבט כולל יותר. טוטנהאם בגמר האירופי הראשון שלה אי פעם, ליברפול באחת העונות הגדולות בתולדותיה ויכולה לסיים ללא שום דבר ביד. גמר היסטורי לעונה היסטוריות של אין ספור דרמות ומהפכים משוגעים.
הגמר עצמו סיפק פנדל גבולי כבר בתוך הדקה הראשונה של המשחק, שנתן לכולנו תקווה למשחק רב שערים אך בפועל אבל החל מרגע זה ליברפול חיפשה להעביר את הזמן. טוטנהאם נרדמה גם כן, והתעוררה רק בעשרים הדקות האחרונות של המשחק עם מספר מצבים מסוכנים. כשהארי קיין עולה חצי כשיר ובצד השני עומדת חולית ההגנה מספר 1 באירופה, זה פשוט לא היה מספיק. ליברפול עקצה עם גול נוסף לאחר מצב נייח וחגגה את הגביע השישי שלה, טוטנהאם נשארה עם המחמאות אחרי עונה גדולה.
אוהדים תופסים מנוחה ביום המשחק.

דבר משותף לשתי הקבוצות, הן ככל הנראה מחזיקות בשני המאמנים המובילים באירופה, קלופ ופוצ'טינו, שהגיעו למשחק כשני המאמנים סופר לחוצים. קבוצותיהם  חוו שנים לא מעטות של הצלחה יחסית אך ללא שורה תחתונה – ליברפול הפסידה בגמר הליגה האירופית לפני שלוש עונות, בגמר האלופות הקודם ולא הייתה במאבק האליפות עד העונה, מסע שהסתיים במרחק נגיעה מזכייה באליפות אחרי כמעט 30 שנה. אצל טוטנהאם אמנם השאיפות נמוכות יותר, אך הקבוצה הצליחה כבר להיות במאבקי האליפות במספר עונות (זכורה ביותר הקריסה שלה במאבק מול לסטר בעונה המדהימה של הזאבים) וכאמור, נפלה במאני טיים. גם בגביע האנגלי, תואר אותו מאוד רוצים אוהדי התרנגולים, נכשלה הקבוצה בחצי הגמר עם הפסדים לצ'לסי ומנצ'סטר יונייטד. קלופ יצא עם ידו על העליונה וקטע את רצף ההפסדים שלו במשחקי גמר בקריירה. פוצ'טינו יצטרך לחכות לעונה הבאה או שמה לאתגר המקצועי הבא.
עיתוני התקשורת המקומית והבריטית ביום שאחרי.

אוהדי ליברפול בעננים, אוהדי טוטנהאם שבורי לב, אבל לראות את שני מחנות האוהדים ממלאים את האצטדיון בליווי האווירה האנגלית הכה ייחודית, שרים לאורך כל המשחק והופכים את הימים שלפני ואחרי המשחק לחגיגה אחת גדולה ברחובות מדריד, זו הבשורה האמיתית לכך שהכדורגל האנגלי בדרך למקום הנכון – בדרך חזרה לטופ של אירופה.
אוהדי ליברפול חוגגים זכייה 6 בליגת האלופות.

 

תמונה: depositphotos

ברצלונה היא ככל הנראה קבוצת הכדורגל הגדולה ביותר בעולם, מותג ענק בפני עצמו וגם הנתונים היבשים בעדה – הקבוצה זכתה בעוד אליפות מקומית, הייתה במרחק גול אחד מגמר ליגת האלופות והפסידה בגמר הגביע הספרדי השישי ברציפות שהיא מגיעה אליו. אה כן, ויש לה את השחקן הטוב בעולם ואולי בהיסטוריה של המשחק. על הנייר אין הרבה בעיות.

אבל המצב בקטאלוניה רחוק מלהיות אידיאלי. למעשה, מדובר באחד הקיצים החשובים ביותר של המועדון בשנים האחרונות, בו יצטרכו להתרחש כמה שינויים משמעותיים, בעיקר מבחינה מקצועית, בשביל שהקבוצה תחזור להיות מספר 1 ביבשת. אספנו עבורכם 10 סיבות מדוע ברצלונה צריכה להתחיל במהפכה, כשבראש ובראשונה מדובר בהחלפת המאמן ארנסטו ואלוורדה.

1. אי קידום צעירים: אפשר לקבל את הטענה לפיה הם לא מספיק טובים, אפשר להבין שכמאמן ברצלונה אתה חייב להביא קבלות וצעירים חסרי ניסיון זה הימור, ובכל זאת – היה השנה זלזול גדול בשחקנים הצעירים של ברצלונה. אפילו במשחקי הליגה האחרונים, אחרי שהאליפות כבר הוכרעה והראש בכל מקרה היה בצמד המשחקים מול ליברפול, שחקנים צעירים כמו פוץ' ואלניה לא קיבלו מקום בהרכב. מדוע להביא מראש שחקן כמו בואטנג, שברור שהוא לא ברמה ובידיעה שיירקב על הספסל? בטח שיש לך חלוץ צעיר ומוכשר כמו רואיז שפשוט לא קיבל צ'אנס. בכל תקופתו של ואלוורדה כמאמן, שום צעיר לא עשה התקדמות חצי משמעותית לעבר הקבוצה הבכירה, ובסגל שהולך ומזדקן, לא רק שזה בעייתי, זה גם בפירוש נגד ה-DNA של המועדון.

2. ספסל: שנים דובר שאין לברצלונה מספיק איכות על הספסל, אבל העונה דווקא היה עומק. אז גם כשכבר יש ספסל, או לפחות בודדים שכן ראויים להיות שם, ואלוורדה פשוט סירב לעשות בו שימוש ראוי ולהפוך אותו לאיזושהי תוספת כוח. לדוגמא: ראקיטיץ' אחרי מונדיאל מתיש עם קרואטיה לא זכה כמעט למנוחה והציג יכולת פושרת. מלקום שהגיע מבורדו הראה ניצוצות בדקות שקיבל אך נשאר עונה שלמה בגדר אופציה ראשונה/שניה מהספסל ולא יותר.

3. רכש: מישהו צריך לתת את הדין איך במועדון בסדר גודל כמו של ברצלונה אין חלוץ מחליף איכותי ומגן שמאלי טבעי שמוכן להחליף את ג'ורדי אלבה. ראשית, מחליף ברמה יכול ליצור תחרות בריאה, מאפשר רוטציה נוחה ומונע משחקנים מסוימים תחושת שובע, שהרי מקומם בהרכב תמיד מובטח. תוסיפו לכך, למשל, במקרה של סוארס, שנאלץ לשחק עם בעיה בברך, אלבה שחווה ירידה רצינית בכושרו לקראת סוף העונה, דווקא במאני טיים מול ליברפול.

4. חילופים: החילופים, אם בכלל קורים, נהיו צפויים וברורים. לכך יש להוסיף את אלמנט קריאת המשחק שכל כך לוקה בחסר. לא אחת ראינו חילופים שמבוצעים מאוחר, אם בכלל. מאמן שמאמין בעצמו לא מפחד לעשות חילוף במחצית באנפילד כשברור לאיזה כיוון המשחק הולך או אפילו אחרי השער השני כדי לעצור את הסחף שהוביל לשלישי. אפשר לעשות העתק הדבק למשחק מול רומא אשתקד.

5. עמדת המגן הימני: נכון, כנראה ששחקן ברמתו של דני אלבס לא יגיע, אבל מחליפו סמדו שהגיע לטווח ארוך לא מקבל קרדיט מלא מהמאמן. לא מעט משחקים הוא מצא עצמו מוחלף במשחקים שבהם היה יחסית טוב, וזאת לרוב כי החילוף עם סרג'י רוברטו כבר נהיה קבוע. בשנתיים האלו מעמדו והביטחון שלו נפגע, כשגם רוברטו מוסט למספר עמדות ושניהם עדיין לא יודעים מה ההיררכיה ביניהם. נראה שגם המאמן שלהם לא משוכנע.

6. אובדן הדרך: ממתי ברצלונה, למרות שהיא מגיעה עם יתרון שלושה שערים, תגיע לגומלין חצי גמר פשוט בשביל להעביר את הזמן? בעבר הלא כל כך רחוק הקבוצה הייתה מפעילה קצת לחץ ונותנת שער חוץ שהיה גומר את הסיפור, אבל לא אצל המאמן הנוכחי. הוא משדר תוצאה. משדר סוג של פאניקה. אותה פאניקה וחשש, שנראים הזויים בהתחלה, שבאנפילד הכל יכול לקרות, הופכים לנבואה שמגשימה את עצמה. כזכור, זה קרה לברצלונה גם בעונה לפני כן, עם איבוד שלושת השערים בגומלין ברומא. שוב משחק שברצלונה לא מצליחה להבקיע, נותנת ליריבה תקווה ולא מצליחה לעצור את המפולת. לא ייתכן שזה יעבור בשתיקה.

7. התלות במסי: כשיש לך את ליאו מסי אתה צריך לדעת להתנהל איתו. הכוונה היא לא לבנות על שיטת משחק של "בוא נמסור למסי והוא כבר יעשה את מה שמסי עושה". הקבוצה צריכה להבין ולפעול בהתאם. למשל: כשמסי מוקף בארבעה שחקנים, זה אומר שיש לפחות שלושה שחקנים פנויים. את החללים הללו צריך לדעת לנצל, צריך לבנות טקטיקה מתאימה. הארגנטינאי לא יעזוב את ברצלונה, אבל הקריסות בעונות האחרונות באלופות והפסד הגביע לולנסיה אמורים להדליק לו נורה אדומה.

8. רוח המפקד: לא כולם אקטיביים וחיים את הרגע כמו קלופ או גווארדיולה, אבל צורת העמידה וההתנהלות של המאמן משדרת חוסר ביטחון.  קבוצה ללא מנהיג על הקווים, מוכשרת וטובה ככל שתהיה, נמצאת בבעיה. ואלוורדה הוא ההוכחה לכך.

9. הגול הרביעי באנפילד: נכון, קשה לקחת גול אחד, חשוב ככל שיהיה, ולהפיל את זה על המאמן. אבל הגול הרביעי והמכריע של אוריגי  אחרי כדור הקרן הוא ממש חובבנות לשמה מצידה של ברצלונה. חלק מתפקיד המאמן והצוות המקצועי הוא להזהיר ולהתריע על סכנות כאלה.

10. כוח ההרתעה נפגע: בהמשך ישיר לסעיף 6, גם כוח ההרתעה ספג מכה קשה. אמנם הקבוצה עדיין תהיה פייבוריטית בכל התמודדות אליה תגיע, אבל כמו שהוכיחו רומא, ליברפול ו-ולנסיה – גם אם זה נראה בלתי אפשרי, ניתן לנצח את ברצלונה במאני טיים. ברגע שעוד קבוצות יתחילו להאמין ולהפנים שהשד לא כזה נורא, הדרך של הקבוצה להצלחות רק תהפוך לקשה יותר.