תמונה: depositphotos

 

בסך הכל, המונדיאל היה חביב ומהנה, אבל השאיר אותי בתחושת החמצה מסוימת. לא מעט אנשי כדורגל טוענים שזה היה המונדיאל המעניין ביותר שהם ראו, והגדיל לעשות נשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו שטען ש"זה המונדיאל הטוב אי פעם". אין ספק שהדרמות ומהפכים היו מלהיבים, קיבלנו לא מעט סיפורים גדולים וטכנולוגיית ה – VAR עשתה מהפכה ענקית, אבל חייבים להודות – הרמה המקצועית הייתה מאכזבת.

לא ראינו נבחרת עוצמתית ומאיימת כפי שהתרגלנו בטורנירים קודמים, אפילו אם משווים למונדיאל האחרון (גרמניה של 2014). הסגל הצרפתי הוא מהמוכשרים שידע טורניר גביע העולם לדורותיו, אבל בפועל הנבחרת סיפקה כמה הברקות, נהנתה מכמה 'וארים' ונתנה בערך 40% מיכולתה, וזה הספיק. נבחרת שהחלוץ המרכזי שלה לא בעט למסגרת אפילו פעם אחת במהלך כל הטורניר לוקחת מונדיאל ללא קושי יוצא דופן.

למרות זאת, יש גם צדדים טובים. אני לא זוכר נבחרת שבאמת התבזתה (אולי מלבד פנמה), להפך, היו נבחרת שהצליחו להרשים למרות שלא העפילו לשלבי ההכרעה (פרו, סרביה, איראן, סנגל) ונבחרות שהפתיעו בגדול (יפן, שבדיה, רוסיה, אנגליה).

ההתרשמות מה-VAR, כאמור, מאוד חיובית. יש מה ללטש, ותמיד יהיו מקרים חריגים, אבל המערכת תמשיך להשתפר, בעיקר באופן השימוש. בנוסף, זה יוצר דרמה נוספת שלא הייתה קודם לכן והכי חשוב – עושה את הכל פייר.

האם נבחרת לאומית יכולה לשחק כדורגל ברמה גבוהה מאד – של שלבי סיום ליגת האלופות? ברזיל ובלגיה הראו לפרקים שכן, אבל שאר הנבחרות (כן, גם צרפת) הבליטו והדגישו את הפער הגדול שבין כדורגל הקבוצות לזה של הנבחרות. נראה שבשנים הקרובות הפער הזה רק ילך ויתעצם.

בשורה התחתונה, כולנו קיבלנו חודש ויום מדהימים של טורניר כדורגל שהוא הרבה יותר מספורט. לכל דבר בחיים יש פלוסים ומינוסים אך מה שכבר בטוח – אנחנו לא יכולים לחכות לקטאר 2022. הספירה לאחור החלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה: depositphotos

 

ברזיל אמנם לא הרשימה עד כה במונדיאל הנוכחי (תיקו אנמי מול שווייץ בפתיחה, ניצחון דרמטי ולא משכנע מול קוסטה ריקה) וגם אתמול, למרות ניצחון על האפס מול סרביה וכדורגל איכותי לפרקים, היו לא מעט דקות שהברזילאים הובכו מול הסרבים ורק חוסר ניסיון והמחץ בחוד (מיטרוביץ') מנעו שערים מהחבורה המרשימה מחבל הבלקן שראויה למחמאות על טורניר מעודד מבחינתם.

למרות מה שתואר בפסקה הראשונה, יש תחושה חיובית כלפי נבחרת ברזיל הנוכחית, בעיקר בגלל המאמן טיטה. אולי הוא לא המאמן הגדול ביותר שהיה לנבחרת, אבל הוא בהחלט המעניין ביותר. הוא גם הראשון מזה תקופה שמצליח לבנות משהו די ברזילאי משחקנים שבאופן טבעי ממוקמים באירופה וכמעט לא שיחקו במהלך הקריירה שלהם בברזיל עצמה. הוא נהנה מארסנל עצום ואיכותי במרכז השדה: פאוליניו, פרד, קוטיניו, קאסמירו, פרננדיניו – לא רק שהם משחקים במועדונים גדולים, הם גם מנהלים שם את העניינים. נדמה שאין סיטואציה ושיטה שהם לא מכירים.

שווה להתעכב על קוטיניו. כולם דיברו, מדברים וידברו על ניימאר – בכל זאת, הדבר הכי גדול בכדורגל העולמי אחרי הצמד רונאלדו את מסי, ואנשים נוטים לשכוח שהוא היה פצוע ממש עד לפני פתיחת המונדיאל ומצפים ממנו לתת הצגה בכל משחק. מחיר התהילה. ניימאר פחות מוצא את עצמו עד כה ברוסיה וסופג לא מעט ביקורות על אגואיזם, ומי שפורח הוא הקשר של ברצלונה שלוקח את הנבחרת על הגב שלו והיה אחראי ישיר לכל אחד משלושת השערים הראשונים (והקריטיים) של ברזיל בשלושת המשחקים עד כה. קוטיניו, נכון לכרגע, הוא כנראה השחקן הטוב ביותר במונדיאל הזה יחד עם מודריץ' (עם כל הכבוד לגולים של רונאלדו וקיין), והוא האיש המרכזי שהעם הברזילאי באמת בונה עליו בכל הקשור לשחזור ההצלחה מ 2002.