תמונה: depositphotos

 

אין לדעת מה תהיה התוצאה הסופית הלילה בגלזגו, אבל גם במידה ולא נצליח לעמוד במשימה (ובואו נודה, הסקוטים בביתם פייבוריטים ברורים) – הקמפיין הנוכחי בליגת האומות מסתמן כחיובי וסימני ההתקדמות, בעיקר בהתנהלות של הצוות האוסטרי, בהחלט נראים לעין.

אמנם בשבועות האחרונים קיבלנו את ההגדרה למילה אופוריה במיטבה בעקבות שני ניצחונות ביתיים נגד נבחרות בסדר הגודל שלנו, אבל כן, חשוב לציין שבשנים האחרונות זה דבר נדיר מאוד במחוזות הנבחרת. הנקודה החשובה מבחינתי, יותר מכל תוצאה כזו או אחרת, היא קביעת הזימונים בסגלים של אנדי הרצוג ו-וילי רוטנשטיינר. נראה כי לראשונה מזה שנים רבות, ובהשוואה ישירה לקמפיינים האחרונים של אלי גוטמן ואלישע לוי, השחקנים מוזמנים לסגל רק על סמך היכולת המקצועית שלהם.

את הקו שבו השחקנים שנמצאים בכושר ומתאימים לשיטה מקבלים את הצ'אנס, ללא קשר להיסטוריה שלהם ומי בדיוק הסוכן שמייצג אותם, ראינו כבר מהזימון הראשון של הרצוג ולמעשה עד היום. אמנם מדובר על פרק זמן לא ארוך למדי, אבל בהחלט מספיק בשביל להשתית יסודות בריאים יותר לנבחרת הלאומית.

דוגמאות לא חסר למצוא. הרצוג החליט בשלב מוקדם ששיטת המשחק תכלול שלושה בלמים, ובחר לתת את הצ'אנס לניסו קפילוטו, שמאז ימיו במכבי תל אביב לא בדיוק מצא את מקומו ונדד בין קבוצות בארץ ובאירופה. קפילוטו הגיע לאותו זימון אחרי עונה נהדרת במדי הפועל חיפה, ולמרות שכלל לא בטוח כי מאמן ישראלי היה נותן הזדמנות לשחקן אפור למדי שלא מקושר מספיק בתקשורת, הרצוג ראה בו תכונות שמתאימות לשיטה ולמרקם של הנבחרת ואף הרכיב אותו ב-11 למשחק נגד אלבניה במחזור הראשון.

דוגמא נוספת, גם כן בחלק האחורי, היא עומרי בן הרוש. הבלם/מגן שמכבי תל אביב חגגו את עזיבתו ובמכבי חיפה היה אחד מהשחקנים שחטפו את הביקורות הקשות ביותר, חתם הקיץ בלוקרן מהליגה הבלגית והפך לבאנקר בהרכב ולאחד השחקנים היותר יציבים בקבוצה. למרות השיפור ביכולתו, בכדורגל הישראלי כבר סומן על בן הרוש איקס ונראה היה שלא ישחק יותר במדי הנבחרת, אבל הרצוג והצוות שלו ראו את ההתקדמות של השחקן בבלגיה, הורסטיליות שלו והעובדה שהוא מתאים לשחק במערך של שלושה שחקני הגנה, ונתנו לו את הקרדיט בצמד המשחקים נגד סקוטלנד ואלבניה שהסתיימו כאמור בניצחונות. גם כאן, סביר להניח שמאמן אחר, בואו נגיד מקומי, כלל לא היה מתקרב לבן הרוש בידיעה שהדבר יגרור ביקורות קשות מהתקשורת.

עוד דבר שחשוב בסגל בריא, במיוחד שמדובר בנבחרת, זה שמירה על בסיס שחקנים קבוע פחות או יותר, וגם כאן אנחנו רואים את העקביות של הצוות הזר. אפשר להעיף מבט בהרכבים:

נגד אלבניה בחוץ: חיימוב, קפילוטו, ייני, חבשי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, זהבי.

נגד סקוטלנד בבית: הרוש, בן הרוש, ייני, טיבי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, שהר.

נגד אלבניה בבית: הרוש, בן הרוש, ייני, טיבי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, חמד.

כפי שניתן לראות, בשלושת המשחקים ישנם 7 שחקנים שפתחו בכולם (סביר להניח שהיו 8 אם ערן זהבי לא היה נפצע) ועוד שלושה שחקנים שפתחו בשניים. גם נגד גואטמלה ראינו כמעט את את כל ההרכב שעלה מול אלבניה (ב'), מלבד זהבי ששיחק על חשבון חמד ולואי טאהא במקומו של טיבי – בדיוק ההרכב שצפוי לעלות היום בגלזגו.

גם כמניחים לרגע את ההיבט המקצועי בצד, ההנחיה החדשה של המנהל הטכני וילי רוטנשטיינר, אותה ראינו כבר בנסיעה לאלבניה, היא שהשחקנים לא יבואו במגע עם אוהדים בשדה התעופה, אלא יועברו ישירות לטרקלין, שם תמתין ארוחה קלה ומנוחה לפני הטיסה. בלי אוהדים, בלי דיוטי פרי ובלי הסחות דעות – נטו מקצועיות.

בחזרה למשחק היום. אין ספק שמדובר באחד המשחקים החשובים של הכדורגל הישראלי והזדמנות חסרת תקדים. לצערי, תוצאה לא טובה בסקוטלנד ואי העפלה להמשך טורניר האומות בהחלט יביאו עימם ביקורות או לכל הפחות תחושות לא טובות לקראת הדבר האמיתי שהוא קמפיין מוקדמות היורו המסורתי. ברגעים שאחרי המשחק, יהיה חשוב לזכור את הדרך הנכונה שהצוות המקצועי מוביל אותנו. ובמידה ונשיג תוצאה חיובית? האופוריה אכן תהיה מוצדקת ובמקום.

תמונה: depositphotos

 

אתמול פוטר גיא לוזון מבית"ר ירושלים. כותרת מאוד לא מפתיעה בהתחשב בקריירה של לוזון בשנים האחרונות. למזלו, בכל מקום אליו הגיע היו לו כמה חודשי חסד עקב "הנסיבות", אבל בסופו של דבר זה לא באמת עזר לו. ספורט 24 סוקר את אותן נסיבות מיוחדות של גיא לוזון.

הפועל תל אביב

גיא לוזון הגיע להפועל תל אביב בשיא המשבר הכלכלי של הקבוצה, מספר מחזורים אל תוך העונה הראשונה והאחרונה של אמיר כבירי. למרות הגדרתו של אלי גוטמן כמנג'ר המקצועי, היה זה לוזון שהיווה את העוגן של הקבוצה ולמעשה היה יכול לקנות את עולמו עת התחלפה ההנהלה שממש התחננה שיישאר. אבל לוזון חשש לרדת ליגה עם הפועל והכתם שזה ישאיר על הקריירה שלו. הקבוצה התקשתה להשאיר שחקנים והמאמן פחד שזה לא יספיק ועשה "ויברח". אגב, בתקופתו הקבוצה שיחקה סביר (זכור במיוחד משחק החוץ מול הפועל באר שבע בו הרשימה) אבל גם תחת שרביטו לא הצליחה לפרוץ ולהראות סימנים שהיא הולכת לכיוון הנכון, אבל עמדו לזכותו הנסיבות, כאמור: מועדון פאר שהולך לפירוק, שחקנים עוזבים ואין כסף. יכול מאוד להיות ששם היה הפספוס הגדול בקריירה של גיא לוזון. גם אם היה יורד ליגה עם הפועל, סביר להניח שהיה נשאר ובונה את הקבוצה ועצמו מחדש בליגה הלאומית כמאמן יציב שנשאר לאורך זמן בקבוצה. כולם היו זוכרים לו איך נשאר כשלא היה כלום. אבל לוזון בשלו, רצה לאמן קבוצה גדולה ולהתקרב לטופ של ליגת העל בתנאים טובים יותר.

מכבי חיפה

חודש אחרי הנטישה, הגיע לוזון למכבי חיפה בכל תרועה רמה. הוא החליף עוד מאמן זר (רנה מולנסטיין ההולנדי) שלא צלח בכרמל והצהיר במסיבת העיתונאים בה הוצג: "מכבי חיפה היא פסגת הקריירה שלי". גם כאן 'קיבל קבוצה שהוא לא בנה' ולכן כולם קיבלו בסלחנות את הרקורד הנוראי של מכבי חיפה, שהצליחה איכשהו להשתלח לפלייאוף העליון אך סיפקה משחקים חלשים וסטטיסטיקה בעייתית מאוד. בתום העונה החליט יעקב שחר, לאור הנסיבות (כן…) לתת ללוזון לבנות קבוצה, להביא את השחקנים שהוא רוצה ולשחרר את מי שלא מתאים לשיטה שלו – הכל במטרה שיחזיר את מכבי חיפה לצמרת הכדורגל הישראלי. גל אלברמן, אליסון דוס סנטוס, עומרי בן הרוש, רמי גרשון ומאור בוזגלו היו רק חלק מהשמות שנחתו בכפר גלים. גם זה לא עזר, מכבי חיפה הציגה את אחת מפתיחות העונה הגרועות בתולדותיה, לא הראתה שום סוג של התקדמות ולוזון הלך הביתה בחודש דצמבר של אותה העונה.

בית"ר ירושלים

לבית"ר הגיע בתחילת העונה הנוכחית, וכן אתם כבר יודעים את זה – נהנה מהנסיבות. שוב קבוצה על סף פירוק וכל סאגת אלי טביב, ללא הנהלה וללא סגל שחקנים סמוך למועד פתיחת הליגה. הנסיבות החזיקו 7 מחזורים עם פתיחת העונה הגרועה ביותר של בית"ר בכל הזמנים (ניצחון בודד). במהלך החודשיים האחרונים כן קיבל לוזון שחקנים בעלי איכות והסגל של בית"ר, גם לנוכח העובדות, שווה הרבה יותר ממקום בתחתית הטבלה. הקבוצה שיחקה ללא דרך, בלי שום טקטיקה אמיתית והתבססה על פעולות אישיות, בעיקר של עידן ורד. בנוסף, גם מחוץ למגרש נחל לוזון כישלון כאשר השפיל את שחקנו ערן לוי בראיון סיום המשחק מול אשדוד ועקץ אותו על משקלו. זו הייתה האמירה הפומבית האחרונה של גיא לוזון כמאמן בית"ר, כאשר חצי יממה לאחר מכן פוטר באופן רשמי על ידי משה חוגג ואלי אוחנה.

למרות החוויות בשלושת הקבוצות שהוזכרו מלמעלה, אל תדאגו לגיא לוזון. הוא ימצא עוד עבודה (מישהו אמר חזרה למשפחה ומכבי פ"ת?). אם הוא קיבל את התפקידים שקיבל עד כה. כנראה שאין מספיק כישלונות בעולם למנוע ממנו לקבל את הג'וב הבא. ככה זה בכדורגל הישראלי שלנו.