תמונה: depositphotos

 

בסך הכל, המונדיאל היה חביב ומהנה, אבל השאיר אותי בתחושת החמצה מסוימת. לא מעט אנשי כדורגל טוענים שזה היה המונדיאל המעניין ביותר שהם ראו, והגדיל לעשות נשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו שטען ש"זה המונדיאל הטוב אי פעם". אין ספק שהדרמות ומהפכים היו מלהיבים, קיבלנו לא מעט סיפורים גדולים וטכנולוגיית ה – VAR עשתה מהפכה ענקית, אבל חייבים להודות – הרמה המקצועית הייתה מאכזבת.

לא ראינו נבחרת עוצמתית ומאיימת כפי שהתרגלנו בטורנירים קודמים, אפילו אם משווים למונדיאל האחרון (גרמניה של 2014). הסגל הצרפתי הוא מהמוכשרים שידע טורניר גביע העולם לדורותיו, אבל בפועל הנבחרת סיפקה כמה הברקות, נהנתה מכמה 'וארים' ונתנה בערך 40% מיכולתה, וזה הספיק. נבחרת שהחלוץ המרכזי שלה לא בעט למסגרת אפילו פעם אחת במהלך כל הטורניר לוקחת מונדיאל ללא קושי יוצא דופן.

למרות זאת, יש גם צדדים טובים. אני לא זוכר נבחרת שבאמת התבזתה (אולי מלבד פנמה), להפך, היו נבחרת שהצליחו להרשים למרות שלא העפילו לשלבי ההכרעה (פרו, סרביה, איראן, סנגל) ונבחרות שהפתיעו בגדול (יפן, שבדיה, רוסיה, אנגליה).

ההתרשמות מה-VAR, כאמור, מאוד חיובית. יש מה ללטש, ותמיד יהיו מקרים חריגים, אבל המערכת תמשיך להשתפר, בעיקר באופן השימוש. בנוסף, זה יוצר דרמה נוספת שלא הייתה קודם לכן והכי חשוב – עושה את הכל פייר.

האם נבחרת לאומית יכולה לשחק כדורגל ברמה גבוהה מאד – של שלבי סיום ליגת האלופות? ברזיל ובלגיה הראו לפרקים שכן, אבל שאר הנבחרות (כן, גם צרפת) הבליטו והדגישו את הפער הגדול שבין כדורגל הקבוצות לזה של הנבחרות. נראה שבשנים הקרובות הפער הזה רק ילך ויתעצם.

בשורה התחתונה, כולנו קיבלנו חודש ויום מדהימים של טורניר כדורגל שהוא הרבה יותר מספורט. לכל דבר בחיים יש פלוסים ומינוסים אך מה שכבר בטוח – אנחנו לא יכולים לחכות לקטאר 2022. הספירה לאחור החלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה: depositphotos

 

אמנם הנבחרת הצרפתית לא ניצלה אפילו חצי מהפוטנציאל שלה בטורניר הזה, אבל בסופו של דבר הם הראויים ביותר לכתר. נכון, הטקטיקה לא החמיאה לאחד הסגלים החזקים ביותר בטורניר, אבל אם מנתחים את הדרך שלהם שלב אחר שלב, קשה לחשוב על רגע שבו הנבחרת הזו הייתה באמת בסיכון. היא עשתה את שלה בשלב הבתים, נתנה רביעייה לארגנטינה המפוזרת, פיצחה את ההגנה של אורוגוואי, גרמה לבלגים להיות אלה שחוזרים עם המחמאות ולקרואטים להיות לא-יעילים לשם שינוי.

השיטה האפורה של דידייה דשאן אולי מרגיזה בהתחשב ב'מה הם היו יכולים לתת', אבל בשורה התחתונה קשה להגיד שהוא טעה. פנדל פה, קרן שם וכדור חופשי פה – בסוף גריזמן הפך את צרפת לנבחרת שמתחילה כל משחק ב1-0, ובמונדיאל הזה זה מספיק, בטח עם הקישור ומרכז ההגנה שיש לצרפתים בארסנל.

קרואטיה נלחמו כמו אריות, והיו טובים בהרבה בחצי הראשון, אבל האיכות בסוף עשתה את ההבדל. נכון, השופט נתן לפחות מתנה אחת לצרפתים (גול ראשון עם ספק נבדל של פוגבה ופנדל גבולי), אבל דווקא ביום שבו שההגנה של הטריקולור ממש לא הייתה בשיאה, קרואטיה לא הצליחה לכבוש ברגעים הקריטיים. כמות הכישרון בצרפת מזכירה את זו שהייתה לספרד לא מזמן ושזכתה ביורו, במונדיאל ושוב ביורו ברצף.

צרפת מניפה את הגביע בפעם השנייה בתולדותיה. דשאן שותף מרכזי לשתי הזכיות, אמבפה אלוף עולם בגיל 19, פוגבה משתיק את כל הביקורות, וראן משלים עונה מושלמת אחרי הזכייה של ריאל מדריד בליגת האלופות והרשימה ממשיכה. הצרפתים הם אלופי העולם וזה כל מה שחשוב להם ולמיליוני האנשים בפריז ובשאר ערי צרפת.

הבחירה במודריץ' בתור ה-MVP של הטורניר היא בהחלט ראויה לאור היכולת וההשפעה שלו על המשחק הקרואטי עד הגמר והדרך המופלאה שעשתה נבחרתו. שני השחקנים שסיימו אחריו הם אדן הזאר וקיליאן אמבפה (השחקן הצעיר של הטורניר). לשוער הטורניר נבחר טיבו קורטואה ומלך השערים הוא הארי קיין עם שישה כיבושים.

בנימה כללית, טורניר גביע העולם 2018 ברוסיה הוא אחד הגדולים שהיו בהיסטוריה, וכבר יש קולות שטוענים שהוא מתמקם לו בראש הרשימה. אמנם רמת הכדורגל לא תמיד הייתה גבוהה למדי, אך הדרמה, כמות השערים ובעיקר הקבוצתיות (רוסיה, אנגליה, קרואטיה) והחתירה לצדק על פני האינדיבידואליזם והתחמנות (ניימאר, ארגנטינה) ריגשו וסימנו באור שונה את המונדיאל הנוכחי ביחס לאחרים. וכמובן אסור לשכוח את טכנולוגיית ה- VAR, המהפכה הגדולה שנחלה הצלחה מסחררת. קטאר 2022, הספירה לאחור כבר החלה.

תמונה: depositphotos 

 

נתוני טריוויה לפני ההתמודדות בין צרפת לקרואטיה: 

  • זה יהיה המשחק ה-900 בתולדות המונדיאל.
  • דידייה דשאן יכול להפוך לשלישי שזוכה בגביע העולם גם כשחקן וגם כמאמן, לאחר מריו זגאלו ופרנץ בקנבאואר.
  • שלושה משחקים רצופים של הנבחרת הקרואטית המשיכו להארכה (ושניים מהם לפנדלים). רק אנגליה הייתה בסיטואציה דומה, בשנת 1990. מעולם לא הייתה נבחרת שנדרשה להתמודד בארבעה משחקים שהמשיכו להארכה במסגרת המונדיאל, או בשלושה קרבות פנדלים.
  • היום זו תהיה הופעתו ה-12 במשחק במסגרת המונדיאל של לוקה מודריץ', מה שיציב אותו במקום הראשון ברשימת ההופעות של נבחרת קרואטיה בכל הזמנים במסגרת גביע העולם, עם הופעה אחת יותר מדאריו שימיץ'.
  • הגמר בין צרפת לקרואטיה יהיה הגמר התשיעי בהשתתפות שתי נבחרות אירופאיות.
  • המפגש הראשון בין שתי הנבחרות היה במסגרת חצי הגמר של 1998, אז נבחרת הטריקולור ניצחה 2-1. לאחר שהקרואטים הובילו משער של דאבור שוקר, ליליאן תוראם הבקיע צמד וקבע את תוצאת המשחק. למעשה, קרואטיה היא הנבחרת השנייה שמעפילה לגמר לאחר שנאלצה לחזור מפיגור בחצי הגמר. הראשונה שעשתה זאת היא כאמור צרפת, שניצחה את אותה קרואטיה ב-1998.
  • קרואטיה היא הנבחרת השנייה שמגיעה לגמר גביע העולם לאחר שהעפילה לטורניר רק דרך הפלייאוף במסגרת המוקדמות (לאחר שניצחה את יוון). הראשונה שעשתה זאת הייתה גרמניה ב-2002, שניצחה את אוקראינה בפלייאוף.
  • ארבע קבוצות שלחו שחקנים לשתי הפיינליסטיות: ריאל מדריד (רפאל וראן, לוקה מודריץ' ומתאו קובאצ'יץ'), אתלטיקו מדריד (אנטואן גריזמן ושימה ורסאלקו), ברצלונה (סמואל אומטיטי ואיבן ראקיטיץ') ויובנטוס (בלס מטוידי ומריו מנדז'וקיץ').
  • לוקה מודריץ' או רפאל וראן – אחד מהם יהפוך לשחקן התשיעי שזוכה עם נבחרתו גם בגביע העולם וגם עם קבוצתו בגמר ליגת האלופות. האחרון שעשה זאת היה רוברטו קרלוס ב-2002, שזכה עם ברזיל ועם ריאל מדריד.
  • צרפת מעולם לא הפסידה משחק בו פול פוגבה ואנגולו קאנטה פתחו יחד בהרכב. המאזן המשותף שלהם עומד על 14 ניצחונות וארבע תוצאות תיקו.
  • צרפת משתתפת בגמר המונדיאל בפעם השלישית, לאחר שניצחה 3-0 את ברזיל ב-1998 והפסידה בפנדלים לאיטליה ב-2006. קרואטיה כאמור, נמצאת בגמר המונדיאל בפעם הראשונה.

תמונה: depositphotos

 

צרפת Vs בלגיה:

בסופו של דבר הבלגים הפסידו במשחק צמוד יחסית נגד הנבחרת הכי מאוזנת, חזקה ומוכשרת במונדיאל, כשהם סופגים ממצב נייח. יש להם בזיכרון את הניצחון הגדול נגד ברזיל כמשהו לדבר עליו (וגם את המהפך מול יפן) וחצי גמר מונדיאל זה בהחלט הישג מכובד. לא הצלחה מטורפת אבל ממש לא כישלון או משהו שקרוב לזה. שני שחקנים בלגים שהעלו את הערך שלהם בטורניר הזה הם צמד שחקני צ'לסי אדן הזאר (יגיע לריאל כמחליף של רונאלדו?) וטיבו קורטואה (ביסס את מעמדו כאחד השוערים הטובים בעולם). דור הזהב הבלגי נפרד מהמונדיאל, אבל הסיפור הגדול הוא דור זהב אחר, הצרפתי.

אנשי כדורגל לא מעטים כבר טענו שדשאן הוא הבעיה של הנבחרת הצרפתית. אבל ברגע שמגיעים לגמר אז מי באמת יכול להגיד שהם משחקים בצורה לא נכונה? כן, זה היה יכול להיראות יותר טוב אם הנבחרת הייתה מעיזה "להשפיל" נבחרות אחרות במקום ללכת אחורה אחרי כיבוש שער, אבל דשאן כבר לא ישתנה וישנה דבר. הוא מאמין בדרך הזאת, וכרגע נראה שהיא תביא לו את גביע העולם 20 שנה בדיוק לאחר שזכה בו כשחקן.

אמבפה גנב את הכותרות לאחר ההצגה מול ארגנטינה (ויכולת נהדרת גם מול הבלגים), גריזמן ממשיך להיות מעורב בכל השערים של הצרפתים אבל החלק המרכזי של הטריקולור בטורניר הוא הקו האחורי. לוריס נותן עד כה טורניר מושלם בשער. ההצלה פה, וההצלה שם הם ההבדל בין הדחה בשמינית לבין זכייה בתואר. הציוות של וראן ואומטיטי, שניים שרגילים להתמודד אחד נגד השני במשחקי הקלאסיקו וכיום מרכיבים את מרכז ההגנה הטוב במונדיאל. השלישייה שהוזכרה כאן נותנת ביטחון לשני המשחקים הצעירים, פבאר והרננדס בטורניר הראשון הגדול שלהם בבוגרים, ויחד עם העזרה של קאנטה ופוגבה מהקישור האחורי המשימה להבקיע גול נגד הצרפתים נראית בלתי אפשרית.

צרפת תעלה ביום ראשון במוסקבה לגמר הראשון שלה מאז 2006 (הנגיחה של זידאן). מישהו באמת מוכן להמר נגדם?


אנגליה Vs קוראטיה: 

נתחיל מהשורה התחתונה: כל ההזדמנויות במחצית השניה ובהארכה היו של הקרואטים. הם ניצחו בצדק והאנגלים יכולה ללכת הביתה בשלווה יחסית וללא יותר מדי חרטות. הם עשו את כל מה שהיו יכולים אך המחסור בעוד שחקן יצירתי בנבחרת הצעירה אך די אנמית של גארת' סאותגייט' עשה את שלו במאני טיים. מבחינתי, במשחק אתמול היה משהו יותר מרגש מחצי הגמר הראשון.

קרואטיה עם לב ענק, הקריאות מכל עבר למודריץ 'ה-MVP של המונדיאל' (ואולי גם מועמד מוביל לכדור הזהב?), ראקיטיץ' שהדביק נשיקה לצלם בחגיגות הסיום, פרישיץ' בהופעת ענק וכמובן מנדז'וקיץ' שגרם להתפרצות שמחה מדהימה והופיע ברגע הנכון. יזכרו אותם כגיבורים של 2018 לא משנה מה תהיה תוצאת הסיום ביום ראשון.

לגבי אנגליה, אני קצת מתקשה להבין את אלה עם השמחה לאיד, כל גל ה-Football's going home ברשתות החברתיות. הם היו צנועים בניגוד לבדרך כלל, בעיקר בצד של התקשורת, הרבה שחקנים צעירים ואלמוניים שהפתיעו בגדול עם הארי קיין אחד שאמנם יסיים ככל הנראה כמלך השערים של הטורניר אך בוודאי ירגיש שיכול היה לתרום יותר.

אי אפשר להתעלם מההגרלה הנוחה, אבל מצד שני האנגלים כבר ידעו הגרלות נוחות יחסית וברוב הפעמים זה הסתיים עם כישלון מפואר. הנבחרת הזו צריכה להיות גאה בעצמה, אנגליה השיגה הרבה מעל למצופה והחזירה כבוד, נתנה תקווה לעתיד טוב לנבחרת. האכזבה מובנת לגמרי, אבל האנגלים צריכים להרים את הראש ולחזור הביתה בעיקר עם גאווה.

הקמפיין הזה של קרואטיה, עובדתית, מבחינות מדידות רבות, הוא חסר תקדים. היא עלתה לגמר עם ארבעה מליון תושבים. קרואטיה היא גם הראשונה אי פעם להפוך פיגור לניצחון בשלושה סיבובי נוקאאוט (ולנצח בשלוש הארכות ברציפות). הם אחד מסיפורי הגבורה הנדירים של ההיסטוריה של הכדורגל הבינלאומי. השאלה רק איזה סוף יהיה לו.

תמונה: depositphotos.com

 

שלב רבע הגמר כבר מאחורינו, ונותרנו ארבע נבחרות (אירופאיות) שייאבקו על התואר היוקרתי – צרפת, בלגיה, קרואטיה ואנגליה. מונדיאל 2018 מגיע לשיאו עם משחקי חצי הגמר, שבסופם נדע מי יהיו שתי הנבחרות שיתמודדו ביום ראשון הקרוב במוסקבה על התואר החשוב מכולם – אלופת העולם.

היום (21:00) ייצא לדרך משחק חצי הגמר הראשון, שיפגיש את צרפת, שזכתה פעם אחת בתואר בעבר (1998), עם בלגיה, שהישג השיא שלה היה חצי הגמר ב-1986. מחר יתקיים המשחק השני, שיפגיש את קרואטיה עם אנגליה (21:00). שתי המפסידות בשני המשחקים תתמודדנה בקרב על המקום השלישי ביום שבת, ואילו שתי המנצחות תתמודדנה בגמר הגדול שיתקיים ביום ראשון (18:00).

חצי הגמר הראשון של המונדיאל צפוי להיות מרתק במיוחד, עם שתי נבחרות חזקות ודומות זו לזו במידה רבה. השילוב בין היכולות של 22 השחקנים שיעלו על כר הדשא לבין מה שמונח על הכף בהחלט מבטיח להפוך את המפגש בסנט פטרבורג לבלתי נשכח.

לאחר המשחק של צרפת נגד ארגנטינה ולאחר המשחק של בלגיה נגד יפן הועלו טענות על בעיות מסוימות בהגנה של שתי הנבחרות, אך לפחות מבחינת היכולת, נראה כי ברבע הגמר הן הצליחו להראות שיפור, וכעת שתי הנבחרות, שיש הטוענים כי הציגו את היכולת המשכנעת והיציבה ביותר עד עתה, נאלצות לבחון האחת את השנייה. צרפת תחפש גמר ראשון מאז 2006, כאשר הבלגים השוו למעשה את שיאם הקודם שנקבע ב-1986, והעפלה לגמר תיחשב לשיא חדש וחסר תקדים.

המשחק צפוי להיות ב"ניחוח צרפתי", כאשר השחקנים דוברי הפלמית בנבחרת הבלגית יודעים לדבר צרפתית, כשטיבו קורטואה, רומלו לוקאקו ווינסנט קומפני דוברים לפחות חמש שפות, בנוסף, קפטן הנבחרת אדן הזאר גדל במחלקת הנוער של ליל ושיחק מספר שנים בליגה הצרפתית. אחד הסיפורים הגדולים של המפגש היום הוא ללא ספק תיירי הנרי, החלוץ הצרפתי האגדי שזכה עם הנבחרת בגביע העולם היחיד שלה ב- 98 וכיום הוא עוזר נבחרת בלגיה. יש לציין שלא פחות מ-20 שחקנים בשתי הנבחרות יכולים לשחק נגד חבריהם לקבוצות, מה שבהחלט ייצור מפגשים פיקנטיים (לוקאקו הבלגי ופוגבה הצרפתי חברים קרובים כבר שנים וכיום משחקים יחדיו במנצ'סטר יונייטד).

הצרפתים התחילו את המסע לחצי הגמר עם ניצחון 2-1 על אוסטרליה, המשיכו עם ניצחון 1-0 קטן על פרו ותוצאת תיקו 0-0 עם דנמרק, כשהצרפתים משחקים בסגל חסר. תוצאות אלו הספיקו על מנת לסיים במקום הראשון בשלב הבתים, אם כי הצרפתים לא הפגינו יכולת יוצאת דופן. ההגרלה קבעה כי בשלב שמינית הגמר עליה לפגוש את מסי וארגנטינה. הצרפתים הציגו משחק טוב, במיוחד הכוכב שלא הפסיקו לדבר עליו – קיליאן אמבפה, והצליחו להעפיל לרבע הגמר אחרי ניצחון 4-3, שם פגשו את אורוגוואי, וגם אותה הצליחו לנצח 2-0.

החניכים של רוברטו מרטינס פתחו את הטורניר עם 3-0 נגד פנמה, המשיכו עם 5-2 נגד תוניסיה וסיימו עם ניצחון קטן 1-0 על אנגליה, ניצחון שהבטיח להם את המקום הראשון בבית, ואת המפגש נגד היפנים בשמינית הגמר. המשחק נגד יפן נפתח רע עם פיגור של 2-0, אבל בסופו של דבר הנבחרת הצליחה לחזור ולנצח 3-2 דרמטי עם הרבה אופי. ברבע הגמר "השדים האדומים" פגשו את נבחרת ברזיל החזקה, והצליחו להדיח אותה אחרי ניצחון 2-1 גדול, ותצוגת כדורגל נפלאה בחצי הראשון בדרך לניצחון הכי מרשים בטורניר.

הרכבים משוערים:

צרפת: הוגו לוריס, לוקאס הרננדז, סמואל אומטיטי, רפאל וראן, בנז'מן פבאר, אנגולו קאנטה, פול פוגבה, בלס מטוידי, אנטואן גריזמן, קיליאן אמבפה, אוליבייה ז'ירו.

בלגיה: טיבו קורטואה, יאן ורטונגן, וינסנט קומפני, תומאס ורמאלן, טובי אלדרווירלד, יאניק קראסקו, אקסל ויטסל, קווין דה בריינה, נאסר צ'אדלי, אדן הזאר, רומלו לוקאקו.

תמונה: depositphotos.com

 

בשביל משחקים מהסוג הזה הבלגים מינו את רוברטו מרטינז. המאמן הספרדי, שהצליח בסוואנסי ו-וויגאן (ופחות באברטון) עם טקטיקת משחק ידועה – סגירה הגנתית של מרבית שחקני השדה ויציאה למתפרצות קטלניות, חזה אתמול בשחקניו מציגים 45 דקות ראשונות על גדר השלמות מול ברזיל האימתנית: עמידה הגנתית נהדרת עם עזרה גדולה של מרכז השדה האגרסיבי + התקפות מתפרצות סופר מסוכנות בהובלת השלישייה הקטלנית דה בריינה – לוקאקו – הזאר.

החצי הראשון הסתיים בתוצאה 2:0 לבלגיה לאחר כדור קרן שהוסט על ידי קומפאני ופגע בחברו למנצ'סטר סיטי, פרננדיניו הברזילאי שהבקיע לצד הלא נכון. השער נתן ל'שדים האדומים' ביטחון וגם הגול השני לא איחר לבוא. רומלו לוקאקו הוביל את הכדור מהחצי השלו עד אזור רחבת היריב ושיחרר מסירה מדויקת לקווין דה בריינה, ששלח כדור אדיר לרשת של אליסון. הברזילאים ניסו לחזור למשחק עם שער עוד לפני סיום המחצית, אך דווקא הבלגים היו קרובים יותר לכיבוש נוסף.

המחצית ה- 2 הייתה סיפור שונה לגמרי. הנבחרת של טיטה שטפה את המגרש, הכניסה של דאגלס קוסטה ורוברטו פירמינו שינתה את המומנטום ורק הצגה של טיבו קורטואה השאירה את בלגיה עם טווח ביטחון. ברבע השעה האחרונה של המשחק ברזיל סוף סוף הזיזה את הרשת של שוער צ'לסי עם נגיחה מדויקת של מחליף נוסף, רנאטו אוגוסטו מבישול של קוטיניו, אך קורטואה וחבריו הצליחו לשמור על היתרון המשמעותי עד לסיום.

ניימאר מצטרף למסי ורונאלדו ונפרד לשלום מהמונדיאל. הכוכב של פ.ס.ז' אמנם השתפר ככל שהטורניר התקדם וגם אתמול היה פעלתן וסידר מספר מצבי הבקעה מסוכנים לחבריו, אבל התחושה בקרב העם הברזילאי היא שניימאר יכול היה לעשות יותר והתעסק בעיקר בצלילות והטרלות כלפי השחקנים היריבים. הכישלון במונדיאל הנוכחי אמנם כואב פחות מאותה שביעייה מפורסמת מגרמניה בחצי הגמר הביתי לפני ארבע שנים, אבל הוא לא פחות גדול. מהצד השני,

בלגיה רושמת את אחד מהישגיה הגדולים בהיסטוריה בדרך לקרב מרתק ביום שלישי מול נבחרת צרפת, כשהמנצחת תגיע לגמר כפייבוריטית הברורה. תיירי הנרי, החלוץ האגדי שזכה עם צרפת במונדיאל ומשמש כיום כעוזר מאמן נבחרת בלגיה, עומד בדרך של ה'טריקולור' לגמר לראשונה מזה 12 שנים.

תמונה: depositphotos.com

 

לאחר הניצחון המיתולוגי והדרמטי של מנצ'סטר יונייטד על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות (1999), שתי המילים הראשונות של מאמנה האגדי דאז סר אלכס פרגוסון היו: "כדורגל, לעזאזל".

צמד המילים הפכו לסוג של מטבע לשוני בעולם הכדורגל, והן בהחלט יכולות לאפיין את מה שראינו הערב באצטדיון בקאזאן. צרפת הגיעה למשחק כפייבוריטית ברורה, למרות טורניר לא מרשים עד כה אך עם הסגל, ככל הנראה, הטוב בעולם הכדורגל כיום.

מולה התייצבה ארגנטינה של ליאו מסי, שעברה את שלב הבתים עם המון מזל וסובלת מבעיות בין המאמן סמפאולי לשחקנים ודיווחים על כך שאיבד את כל סמכויותיו מולם. למרות רמת הכישרון על המגרש, לא רבים ציפו למשחק איכותי לאור המעמד, אך בפועל קיבלנו את אחד ממשחקי שמינית הגמר הגדולים בתולדות טורניר גביע העולם.

הכותרת של המשחק היא הדחתו של מסי ואיבוד הסיכוי (אולי האחרון שלו) לזכות בגביע העולם ולהיפטר מהצל של מראדונה, אבל סיפור הגדול הוא ללא ספק קיליאן אמבפה.

חלוצה של פ.ס.ז', עוד לא בן 20, כבר ביסס את עצמו בשתי העונות האחרונות כאחד השחקנים הטובים באירופה, אבל היום עשה באמת את קפיצת המדרגה בדרך ללבל של מסי ורונאלדו, עם הצגה ענקית שכללה סחיטת פנדל (גריזמן) אחרי פריצה מסחררת ועוד שני שערים קריטיים בחצי השני שסידרו לצרפתים מקום ברבע הגמר. בטווח קיבלנו את שער הטורניר (פבאר) אחרי שדי מריה ומרקאדו הדהימו והפכו את התוצאה. קון אגוארו המחליף רק צימק בתופסת זמן.

האלביסלסטה חוזרים הביתה אבלים וחפויי ראש, בעוד הצרפתים ממשיכים הלאה לרבע הגמר ויחכו ליריבה (אורוגוואי או פורטוגל) כשהמטרה ברורה – לזכות בגביע העולם לראשונה מאז 2002. עם שחקן על כמו קיליאן אמבפה, היא בהחלט נמצאת בהישג יד.