תמונה: depositphotos

 

ברזיל אמנם לא הרשימה עד כה במונדיאל הנוכחי (תיקו אנמי מול שווייץ בפתיחה, ניצחון דרמטי ולא משכנע מול קוסטה ריקה) וגם אתמול, למרות ניצחון על האפס מול סרביה וכדורגל איכותי לפרקים, היו לא מעט דקות שהברזילאים הובכו מול הסרבים ורק חוסר ניסיון והמחץ בחוד (מיטרוביץ') מנעו שערים מהחבורה המרשימה מחבל הבלקן שראויה למחמאות על טורניר מעודד מבחינתם.

למרות מה שתואר בפסקה הראשונה, יש תחושה חיובית כלפי נבחרת ברזיל הנוכחית, בעיקר בגלל המאמן טיטה. אולי הוא לא המאמן הגדול ביותר שהיה לנבחרת, אבל הוא בהחלט המעניין ביותר. הוא גם הראשון מזה תקופה שמצליח לבנות משהו די ברזילאי משחקנים שבאופן טבעי ממוקמים באירופה וכמעט לא שיחקו במהלך הקריירה שלהם בברזיל עצמה. הוא נהנה מארסנל עצום ואיכותי במרכז השדה: פאוליניו, פרד, קוטיניו, קאסמירו, פרננדיניו – לא רק שהם משחקים במועדונים גדולים, הם גם מנהלים שם את העניינים. נדמה שאין סיטואציה ושיטה שהם לא מכירים.

שווה להתעכב על קוטיניו. כולם דיברו, מדברים וידברו על ניימאר – בכל זאת, הדבר הכי גדול בכדורגל העולמי אחרי הצמד רונאלדו את מסי, ואנשים נוטים לשכוח שהוא היה פצוע ממש עד לפני פתיחת המונדיאל ומצפים ממנו לתת הצגה בכל משחק. מחיר התהילה. ניימאר פחות מוצא את עצמו עד כה ברוסיה וסופג לא מעט ביקורות על אגואיזם, ומי שפורח הוא הקשר של ברצלונה שלוקח את הנבחרת על הגב שלו והיה אחראי ישיר לכל אחד משלושת השערים הראשונים (והקריטיים) של ברזיל בשלושת המשחקים עד כה. קוטיניו, נכון לכרגע, הוא כנראה השחקן הטוב ביותר במונדיאל הזה יחד עם מודריץ' (עם כל הכבוד לגולים של רונאלדו וקיין), והוא האיש המרכזי שהעם הברזילאי באמת בונה עליו בכל הקשור לשחזור ההצלחה מ 2002.