תמונה: depositphotos

 

אל תמהרו להספיד את הפועל באר-שבע.

נכון, האלופה הישראלית כבר לא תעלה שלב במוקדמות ליגת האלופות ונראה שהיא נפלה עם השוער היווני (ובכלל טעתה בגדול בכל סגאת השוער בקיץ), אבל ברק בכר כבר הוכיח שהוא יודע לצאת ממשברים. לא מופרך לשער שבאר תצא מחוזקת מכל הסיפור.


הפועל באר שבע הושפלה 5:0 בקרואטיה. הובסה, התרסקה, נחבטה ועוד שאר תיאורים שיכולים להתאים למשחק הנפל של כל הקבוצה כשבראש כאמור השוער היווני יאניס אנסטיס. אבל אי אפשר להאשים שחקן או אדם בודד במה שקרה באותו ערב בזאגרב. הרי משחק ההתקפה לא היה קיים, ההגנה הייתה מחפירה ולא מתואמת, המחליפים לא השפיעו על המשחק ואפילו ברק בכר, סוג של קדוש מעונה (ובצדק, יש לציין) קפא במקום וספג ביקורות נדירות מהפרשנים.


מספר ימים לאחר מכן פגשה באר שבע את ההרכב השני של הפועל למשחק אלוף האלופים הידוע לשמצה. אמנם מדובר בתואר שולי ביותר, אבל מבחינת הקבוצה של אלונה ברקת זאת הייתה הזדמנות מצוינת לחזור למסלול הנכון עם ניצחון ותואר נוסף לארון הגביעים. בפועל, הקבוצה המשיכה עם היכולת הירודה והפסידה בדו קרב פנדלים והקריאות "משבר בבאר שבע" נשמעו מכל עבר.

אבל, וזה אבל גדול – אל תחשבו לרגע שזה סוף העונה של הפועל באר שבע ושמכאן הכל הולך להתרסק, כי לאור אירועי העבר זה רק ידרבן אותם. העונה בשלב כל כך מוקדם ובאר שבע וברק בכר הרוויחו ביושר את הספק של כולנו. גם בעונות קודמות הדרומיים לא פתחו בשיא הכוח והתמודדו עם לא מעט משברים, כשהיא הגיע אשתקד (הדחה מרחק נגיעה מליגת האלופות, פרשת שיר צדק, מצבו הבריאותי של אליניב ברדה וכו) והתוצאה כאמור הייתה זהה – חגיגות אליפות בטוטו טרנר.

הארגון שנקרא הפועל באר שבע הוכיח לנו לא מעט פעמים שהחברים בו יודעים להפריד ולפרק משברים ובסוף גם לתת תצוגות כדורגל ובעיקר תוצאות גם כשמדובר בסיטואציות מורכבות. מגיע להם לקבל את הקרדיט שהם עבדו עליו כל כך קשה בשלוש השנים האחרונות.

תמונה: depositphotos

 

אמנם הנבחרת הצרפתית לא ניצלה אפילו חצי מהפוטנציאל שלה בטורניר הזה, אבל בסופו של דבר הם הראויים ביותר לכתר. נכון, הטקטיקה לא החמיאה לאחד הסגלים החזקים ביותר בטורניר, אבל אם מנתחים את הדרך שלהם שלב אחר שלב, קשה לחשוב על רגע שבו הנבחרת הזו הייתה באמת בסיכון. היא עשתה את שלה בשלב הבתים, נתנה רביעייה לארגנטינה המפוזרת, פיצחה את ההגנה של אורוגוואי, גרמה לבלגים להיות אלה שחוזרים עם המחמאות ולקרואטים להיות לא-יעילים לשם שינוי.

השיטה האפורה של דידייה דשאן אולי מרגיזה בהתחשב ב'מה הם היו יכולים לתת', אבל בשורה התחתונה קשה להגיד שהוא טעה. פנדל פה, קרן שם וכדור חופשי פה – בסוף גריזמן הפך את צרפת לנבחרת שמתחילה כל משחק ב1-0, ובמונדיאל הזה זה מספיק, בטח עם הקישור ומרכז ההגנה שיש לצרפתים בארסנל.

קרואטיה נלחמו כמו אריות, והיו טובים בהרבה בחצי הראשון, אבל האיכות בסוף עשתה את ההבדל. נכון, השופט נתן לפחות מתנה אחת לצרפתים (גול ראשון עם ספק נבדל של פוגבה ופנדל גבולי), אבל דווקא ביום שבו שההגנה של הטריקולור ממש לא הייתה בשיאה, קרואטיה לא הצליחה לכבוש ברגעים הקריטיים. כמות הכישרון בצרפת מזכירה את זו שהייתה לספרד לא מזמן ושזכתה ביורו, במונדיאל ושוב ביורו ברצף.

צרפת מניפה את הגביע בפעם השנייה בתולדותיה. דשאן שותף מרכזי לשתי הזכיות, אמבפה אלוף עולם בגיל 19, פוגבה משתיק את כל הביקורות, וראן משלים עונה מושלמת אחרי הזכייה של ריאל מדריד בליגת האלופות והרשימה ממשיכה. הצרפתים הם אלופי העולם וזה כל מה שחשוב להם ולמיליוני האנשים בפריז ובשאר ערי צרפת.

הבחירה במודריץ' בתור ה-MVP של הטורניר היא בהחלט ראויה לאור היכולת וההשפעה שלו על המשחק הקרואטי עד הגמר והדרך המופלאה שעשתה נבחרתו. שני השחקנים שסיימו אחריו הם אדן הזאר וקיליאן אמבפה (השחקן הצעיר של הטורניר). לשוער הטורניר נבחר טיבו קורטואה ומלך השערים הוא הארי קיין עם שישה כיבושים.

בנימה כללית, טורניר גביע העולם 2018 ברוסיה הוא אחד הגדולים שהיו בהיסטוריה, וכבר יש קולות שטוענים שהוא מתמקם לו בראש הרשימה. אמנם רמת הכדורגל לא תמיד הייתה גבוהה למדי, אך הדרמה, כמות השערים ובעיקר הקבוצתיות (רוסיה, אנגליה, קרואטיה) והחתירה לצדק על פני האינדיבידואליזם והתחמנות (ניימאר, ארגנטינה) ריגשו וסימנו באור שונה את המונדיאל הנוכחי ביחס לאחרים. וכמובן אסור לשכוח את טכנולוגיית ה- VAR, המהפכה הגדולה שנחלה הצלחה מסחררת. קטאר 2022, הספירה לאחור כבר החלה.

תמונה: depositphotos 

 

נתוני טריוויה לפני ההתמודדות בין צרפת לקרואטיה: 

  • זה יהיה המשחק ה-900 בתולדות המונדיאל.
  • דידייה דשאן יכול להפוך לשלישי שזוכה בגביע העולם גם כשחקן וגם כמאמן, לאחר מריו זגאלו ופרנץ בקנבאואר.
  • שלושה משחקים רצופים של הנבחרת הקרואטית המשיכו להארכה (ושניים מהם לפנדלים). רק אנגליה הייתה בסיטואציה דומה, בשנת 1990. מעולם לא הייתה נבחרת שנדרשה להתמודד בארבעה משחקים שהמשיכו להארכה במסגרת המונדיאל, או בשלושה קרבות פנדלים.
  • היום זו תהיה הופעתו ה-12 במשחק במסגרת המונדיאל של לוקה מודריץ', מה שיציב אותו במקום הראשון ברשימת ההופעות של נבחרת קרואטיה בכל הזמנים במסגרת גביע העולם, עם הופעה אחת יותר מדאריו שימיץ'.
  • הגמר בין צרפת לקרואטיה יהיה הגמר התשיעי בהשתתפות שתי נבחרות אירופאיות.
  • המפגש הראשון בין שתי הנבחרות היה במסגרת חצי הגמר של 1998, אז נבחרת הטריקולור ניצחה 2-1. לאחר שהקרואטים הובילו משער של דאבור שוקר, ליליאן תוראם הבקיע צמד וקבע את תוצאת המשחק. למעשה, קרואטיה היא הנבחרת השנייה שמעפילה לגמר לאחר שנאלצה לחזור מפיגור בחצי הגמר. הראשונה שעשתה זאת היא כאמור צרפת, שניצחה את אותה קרואטיה ב-1998.
  • קרואטיה היא הנבחרת השנייה שמגיעה לגמר גביע העולם לאחר שהעפילה לטורניר רק דרך הפלייאוף במסגרת המוקדמות (לאחר שניצחה את יוון). הראשונה שעשתה זאת הייתה גרמניה ב-2002, שניצחה את אוקראינה בפלייאוף.
  • ארבע קבוצות שלחו שחקנים לשתי הפיינליסטיות: ריאל מדריד (רפאל וראן, לוקה מודריץ' ומתאו קובאצ'יץ'), אתלטיקו מדריד (אנטואן גריזמן ושימה ורסאלקו), ברצלונה (סמואל אומטיטי ואיבן ראקיטיץ') ויובנטוס (בלס מטוידי ומריו מנדז'וקיץ').
  • לוקה מודריץ' או רפאל וראן – אחד מהם יהפוך לשחקן התשיעי שזוכה עם נבחרתו גם בגביע העולם וגם עם קבוצתו בגמר ליגת האלופות. האחרון שעשה זאת היה רוברטו קרלוס ב-2002, שזכה עם ברזיל ועם ריאל מדריד.
  • צרפת מעולם לא הפסידה משחק בו פול פוגבה ואנגולו קאנטה פתחו יחד בהרכב. המאזן המשותף שלהם עומד על 14 ניצחונות וארבע תוצאות תיקו.
  • צרפת משתתפת בגמר המונדיאל בפעם השלישית, לאחר שניצחה 3-0 את ברזיל ב-1998 והפסידה בפנדלים לאיטליה ב-2006. קרואטיה כאמור, נמצאת בגמר המונדיאל בפעם הראשונה.

תמונה: depositphotos

 

צרפת Vs בלגיה:

בסופו של דבר הבלגים הפסידו במשחק צמוד יחסית נגד הנבחרת הכי מאוזנת, חזקה ומוכשרת במונדיאל, כשהם סופגים ממצב נייח. יש להם בזיכרון את הניצחון הגדול נגד ברזיל כמשהו לדבר עליו (וגם את המהפך מול יפן) וחצי גמר מונדיאל זה בהחלט הישג מכובד. לא הצלחה מטורפת אבל ממש לא כישלון או משהו שקרוב לזה. שני שחקנים בלגים שהעלו את הערך שלהם בטורניר הזה הם צמד שחקני צ'לסי אדן הזאר (יגיע לריאל כמחליף של רונאלדו?) וטיבו קורטואה (ביסס את מעמדו כאחד השוערים הטובים בעולם). דור הזהב הבלגי נפרד מהמונדיאל, אבל הסיפור הגדול הוא דור זהב אחר, הצרפתי.

אנשי כדורגל לא מעטים כבר טענו שדשאן הוא הבעיה של הנבחרת הצרפתית. אבל ברגע שמגיעים לגמר אז מי באמת יכול להגיד שהם משחקים בצורה לא נכונה? כן, זה היה יכול להיראות יותר טוב אם הנבחרת הייתה מעיזה "להשפיל" נבחרות אחרות במקום ללכת אחורה אחרי כיבוש שער, אבל דשאן כבר לא ישתנה וישנה דבר. הוא מאמין בדרך הזאת, וכרגע נראה שהיא תביא לו את גביע העולם 20 שנה בדיוק לאחר שזכה בו כשחקן.

אמבפה גנב את הכותרות לאחר ההצגה מול ארגנטינה (ויכולת נהדרת גם מול הבלגים), גריזמן ממשיך להיות מעורב בכל השערים של הצרפתים אבל החלק המרכזי של הטריקולור בטורניר הוא הקו האחורי. לוריס נותן עד כה טורניר מושלם בשער. ההצלה פה, וההצלה שם הם ההבדל בין הדחה בשמינית לבין זכייה בתואר. הציוות של וראן ואומטיטי, שניים שרגילים להתמודד אחד נגד השני במשחקי הקלאסיקו וכיום מרכיבים את מרכז ההגנה הטוב במונדיאל. השלישייה שהוזכרה כאן נותנת ביטחון לשני המשחקים הצעירים, פבאר והרננדס בטורניר הראשון הגדול שלהם בבוגרים, ויחד עם העזרה של קאנטה ופוגבה מהקישור האחורי המשימה להבקיע גול נגד הצרפתים נראית בלתי אפשרית.

צרפת תעלה ביום ראשון במוסקבה לגמר הראשון שלה מאז 2006 (הנגיחה של זידאן). מישהו באמת מוכן להמר נגדם?


אנגליה Vs קוראטיה: 

נתחיל מהשורה התחתונה: כל ההזדמנויות במחצית השניה ובהארכה היו של הקרואטים. הם ניצחו בצדק והאנגלים יכולה ללכת הביתה בשלווה יחסית וללא יותר מדי חרטות. הם עשו את כל מה שהיו יכולים אך המחסור בעוד שחקן יצירתי בנבחרת הצעירה אך די אנמית של גארת' סאותגייט' עשה את שלו במאני טיים. מבחינתי, במשחק אתמול היה משהו יותר מרגש מחצי הגמר הראשון.

קרואטיה עם לב ענק, הקריאות מכל עבר למודריץ 'ה-MVP של המונדיאל' (ואולי גם מועמד מוביל לכדור הזהב?), ראקיטיץ' שהדביק נשיקה לצלם בחגיגות הסיום, פרישיץ' בהופעת ענק וכמובן מנדז'וקיץ' שגרם להתפרצות שמחה מדהימה והופיע ברגע הנכון. יזכרו אותם כגיבורים של 2018 לא משנה מה תהיה תוצאת הסיום ביום ראשון.

לגבי אנגליה, אני קצת מתקשה להבין את אלה עם השמחה לאיד, כל גל ה-Football's going home ברשתות החברתיות. הם היו צנועים בניגוד לבדרך כלל, בעיקר בצד של התקשורת, הרבה שחקנים צעירים ואלמוניים שהפתיעו בגדול עם הארי קיין אחד שאמנם יסיים ככל הנראה כמלך השערים של הטורניר אך בוודאי ירגיש שיכול היה לתרום יותר.

אי אפשר להתעלם מההגרלה הנוחה, אבל מצד שני האנגלים כבר ידעו הגרלות נוחות יחסית וברוב הפעמים זה הסתיים עם כישלון מפואר. הנבחרת הזו צריכה להיות גאה בעצמה, אנגליה השיגה הרבה מעל למצופה והחזירה כבוד, נתנה תקווה לעתיד טוב לנבחרת. האכזבה מובנת לגמרי, אבל האנגלים צריכים להרים את הראש ולחזור הביתה בעיקר עם גאווה.

הקמפיין הזה של קרואטיה, עובדתית, מבחינות מדידות רבות, הוא חסר תקדים. היא עלתה לגמר עם ארבעה מליון תושבים. קרואטיה היא גם הראשונה אי פעם להפוך פיגור לניצחון בשלושה סיבובי נוקאאוט (ולנצח בשלוש הארכות ברציפות). הם אחד מסיפורי הגבורה הנדירים של ההיסטוריה של הכדורגל הבינלאומי. השאלה רק איזה סוף יהיה לו.

תמונה: depositphotos

 

חצי הגמר השני יפגיש את נבחרות אנגליה וקרואטיה (רביעי, 21:00) כשהמנצחת המאושרת תגיע כאנדרדוג לגמר הגדול במוסקבה ביום ראשון (18:00). המפסידה תתמודד 'בקרב' על המקום השלישי ביום שבת (21:00).

נבחרת אנגליה מגיעה לחצי הגמר המונדיאל (לראשונה מזה 28 שנים) לאחר ניצחון 2:0 ברבע הגמר על שבדיה משערים של הארי מגווייר ודלה עלי. האנגלים פתחו את הטורניר בצורה מגומגמת נגד תוניסיה, עם שער ניצחון של הארי קיין רק בתוספת הזמן (2:1), אבל המשיכו עם ניצחון מרהיב 6:1 על פנמה במחזור השני, בטרם נחלו הפסד 1:0 לבלגיה עם סגל חסר מאוד, במשחק שעל משמעותיו דובר רבות. בשמינית הגמר שברה אנגליה את קללת הפנדלים עם ניצחון בקרב פנדלים דרמטי (4:3 בסיום) לאחר שספגה שער שוויון בתוספת הזמן של המשחק ונראה היה שהדרך לכישלון נוסף כבר סלולה.

הקרואטים, מנגד, פתחו בסערה את שלב הבתים והציגו יכולת מרשימה ביותר. הטורניר נפתח עם ניצחון 2:0 מרשים על ניגריה, לאחר מכן הקרואטים המשיכו עם דריסה של ארגנטינה 3:0 ולקינוח ניצחו גם את איסלנד 2:1, למרות שעלו עם סגל חסר. קרואטיה ספגה רק שער אחד וסיימה עם תשע נקודות בראשות הבית. בשמינית הגמר היא פגשה את דנמרק, הציגה יכולת לא מרשימה ונזקקה לדו-קרב פנדלים כדי לעבור את הנבחרת הסקנדינבית. ברבע הגמר קיבלנו שידור חוזר רק שהפעם היריבה הייתה נבחרות רוסיה – שוב יכולת מאכזבת ואיבוד יתרון בדרך להארכה וכדורי עונשין. גם התוצאה הייתה דומה עם התעלות של השוער דניאל סובאשיץ' והקשר איבן ראקיטיץ' בבעיטות ההכרעה.

איש המפתח של הנבחרת האנגלית הוא ללא צל של ספק הקפטן ומלך שערי המונדיאל עד כה, הארי קיין. אמנם חלוצה של טוטנהאם לא נותן טורניר מהסרטים והיה די אנמי ברבע הגמר, אך עם נתונים קשה להתווכח – שישה שערים בארבעה משחקים, קור רוח שבא לידי ביטוי בפנדלים נהדרים והרבה עזרה לחבריו בשאר חלקי המגרש. לאחר שהיה חלק מהכישלון ביורו האחרון, קיין כבר הוכיח במונדיאל הזה שהוא כן יכול להוביל את הנבחרת רחוק, והוא בהחלט רעב לעוד.

גם בצד הקרואטי ברור מי האיש המרכזי. לוקה מודריץ' כבר ביסס את טעמו כקשר מהטופ העולמי עם עונות גדולות בריאל מדריד שהסתיימו בדרך כלל עם זכייה בליגת האלופות. אבל נראה שהקפטן הקרואטי עשה את קפיצת המדרגה והוא האיש שיכול לעשות היסטוריה ולהביא לקרואטיה את גביע העולם. כשרואים אותו מנהל את המשחק, מכוון, מחלץ כדורים בהגנה והכל באלגנטיות וברמה הגבוהה ביותר, אי אפשר שלא להתרשם ולהבין שמדובר בשחקן מיוחד, שיודע שעוד משחק או שניים גדולים שלו בטורניר הזה יכולים גם לסדר לו תואר שספק אם חשב שאי פעם יזכה בו – כדור הזהב.

אחד הסיפורים הגדולים של חצי הגמר הוא הקהל הבריטי, שהתרגל כבר שנים לאכזבות בנבחרת ולתווית הלוזרית, אבל כל מי שצפה בחגיגות של האנגלים בימים האחרונים לא יכול היה להתעלם מהשיר "It's Coming Home" ("זה חוזר הביתה"), שאפילו חלק מהשחקנים כבר התחילו לזמזם.

השורה נוצרה לפני יותר מ-20 שנה, ומאז ליוותה את האנגלים בכל קמפיין בו הם ציפו לזכות בגביע. בשנים האחרונות, עם דעיכת הנבחרת, השורה הקליטה הפכה ונהייתה פחות רלוונטית ואף למושא ללעג, אך ההצלחה המטאורית של הנבחרת של גארת' סאות'גייט הציתה מחדש את הדמיון ובעיקר את האמונה של האנגלים. אגב, ראשי טורניר הטניס הגדול בעולם, 'ווימבלדון' שמתקיים מדי שנה בלונדון ומשוחק כעת, כבר חוששים מלא מעט כיסאות ריקים במעמד הגמר, שכן היום נופל בדיוק על אירוע גמר המונדיאל והטירוף בבריטניה יגיע לרמות שבאמת קשה לדמיין במידה והנבחרת המקומית אכן תעפיל למשחק המכריע.

הרכבים משוערים:

אנגליה: ג'ורדן פיקפורד, קייל ווקר, ג'ון סטונס, הארי מגווייר, קירן טריפייר, דלה עלי, ג'ורדן הנדרסון, ג'סי לינגארד, אשלי יאנג, ראחים סטרלינג, הארי קיין.

קרואטיה: דניאל סובאשיץ', שימה ורסאלקו, דיאן לוברן, דומאגוי וידה, איבן סטריניץ', איבן ראקיטיץ', מרצלו ברוזוביץ', אנטה רביץ', לוקה מודריץ', איבן פרישיץ', מריו מנדז'וקיץ'.

תמונה: depositphotos

 

חייבים להתחיל עם לוקה מודריץ'. האמונה של העם הקרואטי במאסטרו של ריאל מדריד היא מוחלטת. אמנם ראקיטיץ' והשוער סובאשיץ' היו הגיבורים הגדולים של הנבחרת במעמד דו קרב הפנדלים בשמינית וברבע הגמר, ויש בסגל שחקנים מהטופ העולמי כמו מנדז׳וקיץ' ופרישיץ', אבל אין ספק שזה לוקה מודריץ׳ וכל השאר. הוא האיש שיכול להביא לקרואטיה את גביע העולם. כשרואים אותו מנהל את המשחק, מכוון, מחלץ כדורים בהגנה והכל באלגנטיות וברמה הגבוהה ביותר, כשכל משא הציפיות והלחץ עליו, על האיש הכי נמוך בקרואטיה – אי אפשר שלא להתרשם. במידה והקרואטים אכן ישלימו את המשימה מול אנגליה ויגיעו לגמר הגדול בעוד כשבוע, מודריץ' עשוי להיות האיש שישבור את ההגמוניה של רונאלדו ומסי בכל הקשור לכדור הזהב.

בכל זאת, יש כאן מספר סימנים מדאיגים עבור נבחרת קרואטיה לקראת הישרות האחרונה. בשני משחקי הנוק-אאוט, מול יריבות פחות איכותיות ממנה (דנמרק ורוסיה), היא מאוד לא הרשימה ונהנתה מלא מעט מזל שהתבטא בשני ניצחונות מהנקודה הלבנה. הפוטנציאל של הקרואטים שווה הרבה יותר ממה שהציגו במשחקים האחרונים, ואולי לאחר שעברו שני מבחני אופי ומתח מנטלי הם גם יעלו את רמתם בשלב חצי הגמר.

נבחרת רוסיה מסיימת טורניר מעולה בתחושה חמוצה. מי היה מאמין לפני פחות מחודש שהרוסים יכאבו הדחה בשלב רבע הגמר ושבדרך הם יעברו את נבחרת ספרד הגדולה. מגיע שאפו גדול לשחקנים ובראש ובראשונה למאמן צ'רצ'סוב שהוביל חבורה שחקנים די מוגבלת, רובה מהליגה המקומית, ועם לחץ גדול מכל במסביב כיאה לנבחרת המארחת, למיצוי כל הפוטנציאל ואף מעבר.

ראוי לציין מספר שחקנים בולטים כמו דניס צ'רישב, קשרה של ויאריאל שכלל לא אמור היה להיות בהרכב וסיים טורניר גדול עם 4 שערים (כל אחד יותר מרשים מהשני), איגור אקינפייב מצסק"א שחתום על שיא שלילי במדי קבוצתו בליגת האלופות, אך במונדיאל הזה הוכיח שהוא שוער נהדר, ובראש ובראשונה היהלום אלכסנדר גולובין, גם כן מצסק"א, אחד השחקנים הצעירים המרשימים שראינו בטורניר עליו נלחמות כבר יובנטוס וצ'לסי.

ביום רביעי נקבל חצי גמר בין שתי נבחרות לא מושלמות. אנגליה אתלטית עם סקוררים טובים יותר (בעיקר אחד, הארי משהו) ואולי גם מהירה יותר, אבל החולשה האנגלית העיקרית, הקישור המרכזי, תפגוש את מרכז השדה הטוב בעולם. אגב, נראה שקרואטיה מעדיפה לשחק מול נבחרת "שחושבות שהן גדולות יותר", אבל כלל לא בטוח שאנגליה הנוכחית עונה על ההגדרה. מה שבטוח, יהיה קרב ענק וסופר מעניין באצטדיון לוז'ניקי.

תמונה: depositphotos

 

אני חושב שדורות של אוהדי אנגליה שדמיינו את היום – לראות את אנגליה בחצי גמר גביע העולם – חשבו עליו בוודאי אחרת. אולי עם ניצחונות הרואיים ועל יריבות בסדר גודל אחר מפנמה, טוניסיה, קולומביה (ללא חאמס) ושבדיה (ללא זלאטן). אבל ספק אם למישהו באי הבריטי זה באמת מפריע יותר מדי ברגעים אלה.

נבחרת אנגליה לא צריכה להתנצל על היריבות שעברה בדרך ועל היריבה שפגשה היום – נבחרת שבדית די מוגבלת, אך כזאת שסיימה לפני הולנד במוקדמות, הדיחה את איטליה בפלייאוף וסיימה ראשונה בבית עם גרמניה. הרי רק לפני שנתיים ביורו האחרון, האנגלים שיחקו נגד יריבה בעל פרופיל דומה, איסלנד, וזה נגמר בהדחה מביכה.

אמנם לא ראינו כדורגל גדול מהחניכים של גארת' סאות'גייט, אבל נראה שכל אחד מהשחקנים יודע מה תפקידו על המגרש ומשחק במעין שלווה פנימית, וכשצריך את השער יש את המצבים הנייחים בראשות צמד המגנים טריפייה ויאנג שמכניסים כדורים נהדרים לרחבה אל כיוונם של הבלמים ומלך שערי הטורניר עד כה, הארי קיין.

את השערים היום הבקיעו הבלם מגווייר ודלה עלי שסוף סוף הגיע לטורניר, אך הכוכב הגדול של שני משחקני הנוקאאוט האחרונים של האנגלים הוא ללא ספק שוערה של אברטון ג'ורדן פיקפורד. הוא הרשים בעונת הירידה של סנדרלנד לפני שנתיים. אשתקד היה מהטובים בשחקני אברטון בעונת הבכורה שלו בקבוצה, ולאחר שקיבל את הקרדיט מסאות'גייט לעמוד בין הקורות בטורניר הנוכחי, הוא ניצח לאנגלים את דו קרב הפנדלים מול קולומביה והיום היה הגורם המרכזי בהעפלה לחצי הגמר עם שלוש הצלות גדולות.

בשורה התחתונה: יש כאן נבחרת אנגליה צעירה, צנועה ורעבה שתחכה ביום רביעי לנבחרת קרואטיה החזקה כשהמטרה ברורה – המשך המסע הקסום בדרך להחזרת הגביע הביתה.

תמונה: depositphotos

 

רוסיה 1:1 ספרד (3:4 בפנדלים) – פנדלים זה אכזרי. ספרד שלטה במשחק בצורה חד משמעית, רוסיה לא בעטה למסגרת, אבל לפעמים יש שכר ועונש בכדורגל. ספרד עלתה ליתרון מוקדם משער חצי עצמי (חצי של ראמוס) אבל בהמשך נענשה בצדק גמור. אפשר לשחק עם הרבה מסירות, אפשר להחזיק בכדור מעל 75% מהזמן, אפשר לחזור לטיקי-טאקה או להתמסר יותר מ-1,150 פעמים במשחק. אבל מה שספרד עשתה באחר הצהריים הארוך הזה בלוז'ניקי היה בעיקר לשעמם את הצופים עם כדורגל חסר תכלית ומעוף. מוזר להגיד את זה, אבל ספרד לא תחסר לנו ברבע הגמר. מי היה מאמין שהרעיון של להחליף מאמן 48 שעות לפני פתיחת הטורניר יתברר כהחלטה שגויה?

רוסיה היא לא מדינת כדורגל. האוהדים הגיעו פסימיים לטורניר ובעיקר רצו לעבור את שלב הבתים בשלום ואולי להצליח ולהשתחל לשלב הבא. מה שקורה עכשיו זה בונוס ענק למארחת הטורניר (ולפוטין), שאתמול הציגה בונקר מפואר. הקהל הדי אנמי באצטדיון התעורר לאחר הפנדל המשווה של החלוץ דזיובה, והמשיך עם הטירוף ככל שהדקות עברו והשד הספרדי התברר כלא מאיים במיוחד. הגיבור הגדול של הרוסים היה השוער איגור אקינפייב, שאמנם לא עבד קשה במיוחד במהלך 120 הדקות, אך עצר שני פנדלים במאני טיים כולל את הבעיטה המכריעה של יאגו אספס הספרדי עם הרגל ונגד כיוון התנועה.

רוסיה ממשיכה לשלב הבא ותפגוש את קרואטיה (אליה נגיע בהמשך) בקרב על מקום בחצי הגמר. הספרדים חוזרים הביתה לעשות חשבון נפש ארוך.

קרואטיה 1:1 דנמרק (2:3 בפנדלים) – פנדלים טייק 2. מפגש דרמטי לא פחות קיבלנו כאשר נקבעה יריבתה של רוסיה בשלב רבע הגמר. המשחק נפתח בסערה וכבר אחרי 4 דקות (!) קיבלנו את שני השערים היחידים במשחק מהרגליים של יורגנסן הדני ומנדז'וקיץ' הקרואטי. בהמשך חזינו בקרב מרתק ושקול, אמנם ללא יותר מדי מצבים אך מאבקי שליטה מצד שתי נבחרות שחיפשו את שער הניצחון. ההארכה היוותה עוד דוגמה להשפעות הלחץ האדיר על הכוכבים בטורניר הזה. מסי ורונאלדו כבר בבית לאחר שהחמיצו במהלך הדרך פנדלים חשובים, ואתמול הגיע תורו של אחד מהמצטיינים בטורניר, לוקה מודריץ', שבעט פנדל רע בדקה ה 116 ונעצר אצל קספר שמייכל (כאשר האב חוגג ביציע).

ההמשך היה דווקא של שוער אחר, דניאל סובאשיץ' הקרואטי, שסיפק הצגה בדו קרב הפנדלים עם 3 הדיפות ששלחו את הנבחרת מהבלקן לשמונה האחרנות. אריקסן, שמייכל ושאר החברים יישארו רק עם המחמאות. מודריץ' (שהבקיע בדו קרב למרות עוד פנדל רע) כבר ברבע הגמר ומתחיל להראות שאולי יש לו קייס לזכות בכדור הזהב לאור ההדחות המפתיעות עד כה ולשבור את ההגמוניה של רונאלדו ומסי.

יום שבת, 7.7 בשעה 21:00 שעון ישראל: רוסיה נגד קרואטיה – אחת מהן תהיה בחצי גמר גביע העולם.