תמונה: depositphotos

 

קודם כל ולפני הכל, שאפו ענק ליפנים. כיף לראות כמה רחוק נבחרת מסודרת ומאורגנת יכולה להגיע, גם ללא סגל מרשים וכוכבים שמגיעים מקבוצות בכירות, היפנים הציגו כדורגל חיובי והתלהבות גדולה לאורך כל הטורניר, וקצת אירוני שזה בסוף מה שככל הנראה עלה להם במקום ברבע הגמר. היפנים כל כך רצו לנצח בזמן החוקי ושלחו הרבה שחקנים קדימה לבעיטה החופשית של הונדה ולקרן שאחריה בדקות הסיום – והסוף כאמור ידוע.

אם דיברנו על הארגון של יפן, אז נבחרת בלגיה הרבה יותר מוכשרת מאשר מסודרת. הכוכבים הבלגים לא הגיעו למשחק ונסגרו בצורה מושלמת על ידי הלחץ היפני, אז רוברטו מרטינז פנה לפלאן בי ושלח אל כר הדשא את מרואן פלאיני. לא שונה מניצול של מיס מאצ' בכדורסל – פלאיני האגרסיבי בעל משחק הראש הנהדר מול חבורה יפנית לוחמת אך כזו שלוקה במשחק הגובה. אותו חילוף הוכיח את עצמו בצורה מיידית כשפלאיני השווה את התוצאה ומחליף אחר, נאסר צ'אדלי, הכריע במהלך האחרון של המשחק לאחר התקפה מתפרצת מושלמת תוצרת בלגיה שהתחיל בשוער קורטואה.

נכון שהשערים של הבלגים הגיעו בסופו של דבר מהרמות ונגיחות, אבל אי אפשר להתעלם מזה שהם דווקא שיחקו כדורגל, ולדעתי גם לא רע בכלל, עד ספיגת השערים. אפילו בין השער הראשון לשני של היפנים הם החמיצו עם בעיטה לקורה. גם עד לאותו שער ניצחון, היו להם שניים-שלושה מצבים שהשוער היפני קוואשימה הציל.

כלומר, אין ספק שמגיע כאן שאפו ענק ליפנים, וההזדהות איתם מובנת לאור המשחק המרשים שהציגו, אבל אי אפשר להגיד שבלגיה לא שיחקה כדורגל באף שלב של המשחק, שלא הגיעה למצבים, או שהתגוננה ויצאה למתפרצות. כבר הבוקר אפשר היה לשמוע לא מעט ביקורות על המשחק הבלגי, אבל עם קצת יותר דיוק ואולי פחות זחיחות, גם את המחצית הראשונה היא הייתה מסיימת ביתרון והיינו מקבלים משחק שונה לגמרי.

לסיכום, בשבילנו כחובבי כדורגל, נבחרת יפן עשתה את הערב עם כדורגל פתוח וקצבי שסיפק גם דרמה גדולה בסיום. כחובבי כדורגל היפנים עשו טובה נוספת וסידרו לנו חתיכת משחק ביום שישי בערב: ברזיל נגד בלגיה, תיאגו סילבה נגד קומפאני, קוטיניו נגד דה בריינה, הזאר מול ניימאר וז'סוס/פירמינו מול לוקאקו. זה בהחלט עשוי להיות ה-משחק שנזכור מהטורניר הזה כשנסתכל על מונדיאל 2018 במבט לאחור.