תמונה: depositphotos

 

חייבים להתחיל עם לוקה מודריץ'. האמונה של העם הקרואטי במאסטרו של ריאל מדריד היא מוחלטת. אמנם ראקיטיץ' והשוער סובאשיץ' היו הגיבורים הגדולים של הנבחרת במעמד דו קרב הפנדלים בשמינית וברבע הגמר, ויש בסגל שחקנים מהטופ העולמי כמו מנדז׳וקיץ' ופרישיץ', אבל אין ספק שזה לוקה מודריץ׳ וכל השאר. הוא האיש שיכול להביא לקרואטיה את גביע העולם. כשרואים אותו מנהל את המשחק, מכוון, מחלץ כדורים בהגנה והכל באלגנטיות וברמה הגבוהה ביותר, כשכל משא הציפיות והלחץ עליו, על האיש הכי נמוך בקרואטיה – אי אפשר שלא להתרשם. במידה והקרואטים אכן ישלימו את המשימה מול אנגליה ויגיעו לגמר הגדול בעוד כשבוע, מודריץ' עשוי להיות האיש שישבור את ההגמוניה של רונאלדו ומסי בכל הקשור לכדור הזהב.

בכל זאת, יש כאן מספר סימנים מדאיגים עבור נבחרת קרואטיה לקראת הישרות האחרונה. בשני משחקי הנוק-אאוט, מול יריבות פחות איכותיות ממנה (דנמרק ורוסיה), היא מאוד לא הרשימה ונהנתה מלא מעט מזל שהתבטא בשני ניצחונות מהנקודה הלבנה. הפוטנציאל של הקרואטים שווה הרבה יותר ממה שהציגו במשחקים האחרונים, ואולי לאחר שעברו שני מבחני אופי ומתח מנטלי הם גם יעלו את רמתם בשלב חצי הגמר.

נבחרת רוסיה מסיימת טורניר מעולה בתחושה חמוצה. מי היה מאמין לפני פחות מחודש שהרוסים יכאבו הדחה בשלב רבע הגמר ושבדרך הם יעברו את נבחרת ספרד הגדולה. מגיע שאפו גדול לשחקנים ובראש ובראשונה למאמן צ'רצ'סוב שהוביל חבורה שחקנים די מוגבלת, רובה מהליגה המקומית, ועם לחץ גדול מכל במסביב כיאה לנבחרת המארחת, למיצוי כל הפוטנציאל ואף מעבר.

ראוי לציין מספר שחקנים בולטים כמו דניס צ'רישב, קשרה של ויאריאל שכלל לא אמור היה להיות בהרכב וסיים טורניר גדול עם 4 שערים (כל אחד יותר מרשים מהשני), איגור אקינפייב מצסק"א שחתום על שיא שלילי במדי קבוצתו בליגת האלופות, אך במונדיאל הזה הוכיח שהוא שוער נהדר, ובראש ובראשונה היהלום אלכסנדר גולובין, גם כן מצסק"א, אחד השחקנים הצעירים המרשימים שראינו בטורניר עליו נלחמות כבר יובנטוס וצ'לסי.

ביום רביעי נקבל חצי גמר בין שתי נבחרות לא מושלמות. אנגליה אתלטית עם סקוררים טובים יותר (בעיקר אחד, הארי משהו) ואולי גם מהירה יותר, אבל החולשה האנגלית העיקרית, הקישור המרכזי, תפגוש את מרכז השדה הטוב בעולם. אגב, נראה שקרואטיה מעדיפה לשחק מול נבחרת "שחושבות שהן גדולות יותר", אבל כלל לא בטוח שאנגליה הנוכחית עונה על ההגדרה. מה שבטוח, יהיה קרב ענק וסופר מעניין באצטדיון לוז'ניקי.

תמונה: depositphotos.com

 

בשביל משחקים מהסוג הזה הבלגים מינו את רוברטו מרטינז. המאמן הספרדי, שהצליח בסוואנסי ו-וויגאן (ופחות באברטון) עם טקטיקת משחק ידועה – סגירה הגנתית של מרבית שחקני השדה ויציאה למתפרצות קטלניות, חזה אתמול בשחקניו מציגים 45 דקות ראשונות על גדר השלמות מול ברזיל האימתנית: עמידה הגנתית נהדרת עם עזרה גדולה של מרכז השדה האגרסיבי + התקפות מתפרצות סופר מסוכנות בהובלת השלישייה הקטלנית דה בריינה – לוקאקו – הזאר.

החצי הראשון הסתיים בתוצאה 2:0 לבלגיה לאחר כדור קרן שהוסט על ידי קומפאני ופגע בחברו למנצ'סטר סיטי, פרננדיניו הברזילאי שהבקיע לצד הלא נכון. השער נתן ל'שדים האדומים' ביטחון וגם הגול השני לא איחר לבוא. רומלו לוקאקו הוביל את הכדור מהחצי השלו עד אזור רחבת היריב ושיחרר מסירה מדויקת לקווין דה בריינה, ששלח כדור אדיר לרשת של אליסון. הברזילאים ניסו לחזור למשחק עם שער עוד לפני סיום המחצית, אך דווקא הבלגים היו קרובים יותר לכיבוש נוסף.

המחצית ה- 2 הייתה סיפור שונה לגמרי. הנבחרת של טיטה שטפה את המגרש, הכניסה של דאגלס קוסטה ורוברטו פירמינו שינתה את המומנטום ורק הצגה של טיבו קורטואה השאירה את בלגיה עם טווח ביטחון. ברבע השעה האחרונה של המשחק ברזיל סוף סוף הזיזה את הרשת של שוער צ'לסי עם נגיחה מדויקת של מחליף נוסף, רנאטו אוגוסטו מבישול של קוטיניו, אך קורטואה וחבריו הצליחו לשמור על היתרון המשמעותי עד לסיום.

ניימאר מצטרף למסי ורונאלדו ונפרד לשלום מהמונדיאל. הכוכב של פ.ס.ז' אמנם השתפר ככל שהטורניר התקדם וגם אתמול היה פעלתן וסידר מספר מצבי הבקעה מסוכנים לחבריו, אבל התחושה בקרב העם הברזילאי היא שניימאר יכול היה לעשות יותר והתעסק בעיקר בצלילות והטרלות כלפי השחקנים היריבים. הכישלון במונדיאל הנוכחי אמנם כואב פחות מאותה שביעייה מפורסמת מגרמניה בחצי הגמר הביתי לפני ארבע שנים, אבל הוא לא פחות גדול. מהצד השני,

בלגיה רושמת את אחד מהישגיה הגדולים בהיסטוריה בדרך לקרב מרתק ביום שלישי מול נבחרת צרפת, כשהמנצחת תגיע לגמר כפייבוריטית הברורה. תיירי הנרי, החלוץ האגדי שזכה עם צרפת במונדיאל ומשמש כיום כעוזר מאמן נבחרת בלגיה, עומד בדרך של ה'טריקולור' לגמר לראשונה מזה 12 שנים.

תמונה: depositphotos

 

ביום שישי הקרוב יעלו לכר הדשא בקאזאן ארנה שתיים מהנבחרות הטובות בעולם והמלהיבות עד כה בטורניר, נבחרות ברזיל ובלגיה, לקרב ענק שמבטיח המון ולדעת רבים הוא למעשה, בטח לאור ההגרלה, 'הגמר האמיתי' של המונדיאל הזה. על הנייר ההתמודדות מלהיבה ומרתקת עד כדי כך שאנחנו מוכנים (לא ששאלו מישהו, כן?) לספוג את שני ימי הפגרה שנחתו עלינו כרעם ביום בהיר.

מספר נתונים לקראת המשחק הגדול:

* שתי הנבחרות נפגשו ארבע פעמים בעבר, כשהמאזן עומד על 1:3 לזכות ברזיל.

* המפגש הרשמי היחיד בין הנבחרות היה בשמינית הגמר של מונדיאל 2002, אז ברזיל ניצחה 0:2 משערים של ריבאלדו ורונאלדו בדרך לזכייה בתואר.

* ברזיל מופיעה ברבע הגמר בפעם השביעית ברציפות ומקווה להגיע לחצי הגמר בפעם התשיעית בסך הכל.

* ברזיל הפכה בשמינית הגמר לשיאנית השערים ההיסטורית של הגביע העולמי כשהגיעה ל-228 שערים והשאירה מאחור את גרמניה (226).

* המאזן של ברזיל ב-25 משחקים בעידן טיטה: 20 ניצחונות, ארבע תוצאות תיקו והפסד אחד, עם הפרש שערים 6:54.

* סך הכול, ברזיל שמרה 19 פעמים על רשת נקייה מאז טיטה מונה למאמן, כולל בכל שלושת המשחקים האחרונים במונדיאל (מאז ה-1:1 מול שוויץ במחזור הפתיחה).

* עבור בלגיה זהו רבע גמר שלישי בהיסטוריה, כשלחצי הגמר המשיכה רק פעם אחת: במקסיקו 1986.

* בלגיה לא הפסידה ב-23 המשחקים האחרונים שלה – הרצף הפעיל הטוב ביותר מבין נבחרות המונדיאל, אחרי שספרד הודחה בידי רוסיה.


הדרך של הנבחרות עד כה:

ברזיל פתחה את המונדיאל עם תיקו 1:1 מול שווייץ (קוטיניו), המשיכה עם ניצחון דרמטי 2:0 על קוסטה ריקה (קוטיניו, ניימאר) וסיימה את שלב הבתים עם ניצחון 2:0 נוסף (פאוליניו, טיאגו סילבה) והמקום הראשון בבית. בשלב שמינית הגמר ברזיל גברה על מקסיקו בתוצאה 2:0 (ניימאר, פירמינו).

הרכב משוער: אליסון; מרסלו, מירנדה, סילבה (ק), פאגנר; פרננדיניו, פאוליניו, קוטיניו; ניימאר, פירמינו, וויליאן.

בלגיה התחילה את הטורניר עם ניצחון 3:0 על פנמה (מרטנס, לוקאקו x2) והוסיפה ניצחונות על תוניסיה 5:2 (לוקאקו x2, הזאר x2, באטשואיי) ואנגליה 1:0 (יאנוזאי) בדרך לפסגת הבית. בשמינית הגמר הבלגים רשמו קאמבק גדול וניצחו את יפן 3:2 (ורטונחן, פלאייני, צ'אדלי) לאחר פיגור כפול.

הרכב משוער: קורטואה; ורטונחן, קומפאני, אלדרווירלד; ויטסל, דה בריינה, מונייה, צ'אדלי; הזאר (ק), לוקאקו, מרטנס.


הנבחרת עם ההגנה הטובה במונדיאל (ברזיל), יחד עם אורוגוואי, פוגשת את הנבחרת עם ההתקפה הטובה ביותר (בלגיה). אצל ברזיל ניימאר עדיין לא בשיאו ועסוק יותר בהצקות ועקיצות כלפי היריבים ופחות במשימה הלאומית. ההגנה כאמור יציבה וספגה רק שער אחד בארבעה משחקים, אבל בכל הקשור לניהול המשחק ההתקפי וההוצאה לפועל נבחרת ברזיל וקוטיניו חייבים שמספר 10 של פ.ס.ז' ייקח על עצמו יותר.

בצד הבלגי, ההתקפה לפרקים נראית קטלנית (כמו המתפרצת המושלמת מול היפנים בדקה האחרונה) ולוקאקו מגיע למצבים שלו, אבל הקישור האחורי ובעיקר שלושת הבלמים נראים פגיעים מתמיד, ומול הזריזות והוירטואוזיות של הברזילאים נבחרת בלגיה תהיה חייבת להיות מאורגנת וממושמעת יותר בשליש המגרש שלה.

לא משנה איך זה ייגמר, ביום שישי בערב מצפה לנו אחד מרגעי השיא של חודש המונדיאל. אל תחמיצו.

תמונה: depositphotos

 

רוסיה 1:1 ספרד (3:4 בפנדלים) – פנדלים זה אכזרי. ספרד שלטה במשחק בצורה חד משמעית, רוסיה לא בעטה למסגרת, אבל לפעמים יש שכר ועונש בכדורגל. ספרד עלתה ליתרון מוקדם משער חצי עצמי (חצי של ראמוס) אבל בהמשך נענשה בצדק גמור. אפשר לשחק עם הרבה מסירות, אפשר להחזיק בכדור מעל 75% מהזמן, אפשר לחזור לטיקי-טאקה או להתמסר יותר מ-1,150 פעמים במשחק. אבל מה שספרד עשתה באחר הצהריים הארוך הזה בלוז'ניקי היה בעיקר לשעמם את הצופים עם כדורגל חסר תכלית ומעוף. מוזר להגיד את זה, אבל ספרד לא תחסר לנו ברבע הגמר. מי היה מאמין שהרעיון של להחליף מאמן 48 שעות לפני פתיחת הטורניר יתברר כהחלטה שגויה?

רוסיה היא לא מדינת כדורגל. האוהדים הגיעו פסימיים לטורניר ובעיקר רצו לעבור את שלב הבתים בשלום ואולי להצליח ולהשתחל לשלב הבא. מה שקורה עכשיו זה בונוס ענק למארחת הטורניר (ולפוטין), שאתמול הציגה בונקר מפואר. הקהל הדי אנמי באצטדיון התעורר לאחר הפנדל המשווה של החלוץ דזיובה, והמשיך עם הטירוף ככל שהדקות עברו והשד הספרדי התברר כלא מאיים במיוחד. הגיבור הגדול של הרוסים היה השוער איגור אקינפייב, שאמנם לא עבד קשה במיוחד במהלך 120 הדקות, אך עצר שני פנדלים במאני טיים כולל את הבעיטה המכריעה של יאגו אספס הספרדי עם הרגל ונגד כיוון התנועה.

רוסיה ממשיכה לשלב הבא ותפגוש את קרואטיה (אליה נגיע בהמשך) בקרב על מקום בחצי הגמר. הספרדים חוזרים הביתה לעשות חשבון נפש ארוך.

קרואטיה 1:1 דנמרק (2:3 בפנדלים) – פנדלים טייק 2. מפגש דרמטי לא פחות קיבלנו כאשר נקבעה יריבתה של רוסיה בשלב רבע הגמר. המשחק נפתח בסערה וכבר אחרי 4 דקות (!) קיבלנו את שני השערים היחידים במשחק מהרגליים של יורגנסן הדני ומנדז'וקיץ' הקרואטי. בהמשך חזינו בקרב מרתק ושקול, אמנם ללא יותר מדי מצבים אך מאבקי שליטה מצד שתי נבחרות שחיפשו את שער הניצחון. ההארכה היוותה עוד דוגמה להשפעות הלחץ האדיר על הכוכבים בטורניר הזה. מסי ורונאלדו כבר בבית לאחר שהחמיצו במהלך הדרך פנדלים חשובים, ואתמול הגיע תורו של אחד מהמצטיינים בטורניר, לוקה מודריץ', שבעט פנדל רע בדקה ה 116 ונעצר אצל קספר שמייכל (כאשר האב חוגג ביציע).

ההמשך היה דווקא של שוער אחר, דניאל סובאשיץ' הקרואטי, שסיפק הצגה בדו קרב הפנדלים עם 3 הדיפות ששלחו את הנבחרת מהבלקן לשמונה האחרנות. אריקסן, שמייכל ושאר החברים יישארו רק עם המחמאות. מודריץ' (שהבקיע בדו קרב למרות עוד פנדל רע) כבר ברבע הגמר ומתחיל להראות שאולי יש לו קייס לזכות בכדור הזהב לאור ההדחות המפתיעות עד כה ולשבור את ההגמוניה של רונאלדו ומסי.

יום שבת, 7.7 בשעה 21:00 שעון ישראל: רוסיה נגד קרואטיה – אחת מהן תהיה בחצי גמר גביע העולם.

 

תמונה: depositphotos.com

 

בשורה התחתונה: רונאלדו מצטרף למסי, ושני השחקנים הגדולים בדורם נפרדים מגביע העולם כבר בשלב שמינית הגמר. אפשר לבקר אותם על כך שיחדיו מעולם לא הצליחו להבקיע בשלבי הנוקאאוט בטורניר הגדול מכולם, אבל צריך להבהיר משהו: כדורגל זה לא טניס, וגם אפילו לא כדורסל (NBA). המשחק הזה שבו 22 שחקנים רודפים אחרי כדור הוא גדול יותר מכל כוכב, ושני הסופרסטארים שהובילו את הנבחרות שלהם עד למונדיאל אולי היו יכולים לעשות מעט יותר, אבל המעטפת, הארגון והכישרון שמסביבם הם פשוט לא אותו דבר בהשוואה לקבוצות.

אתמול חזינו בשתי נבחרות דומות: מאומנות מאוד, הגנתיות עם חבר'ה שעוברים קשה בשביל הכוכב הגדול. רק שלאורוגוואי יש שניים כאלה. השער הראשון היה אחד המרשימים בטורניר: 2 מסירות ארוכות של שני חלוצים עם אינטיליגנציה משולבת ברמה הגבוהה ביותר.

קבאני (בספק למפגש מול צרפת ביום שישי) קיבל את הקרדיט על הסיומת (עם הכתף? החזה?) וכמובן על הביצוע הנהדר שלו בשער השני בדיוק בדקות הטובות של הפורטוגלים לאחר השוויון של פפה, אבל סוארס (טוטאליות מוחלטת של שחקן שרואה רק ניצחון מול העיניים), חימנז (הבלם הצעיר הטוב בטורניר עד כה?) ומעל כולם גודין (לדעת רבים הבלם הטוב בעולם) מרכיבים נבחרת שהולכת חיים קשים לצרפתים ובהחלט יכולה לפנטז על חצי הגמר.

כמה מילים על רונאלדו ופורטוגל: פתחו את המשחק טוב אבל חטפו גול מהיר, שלטו ברוב המשחק ואף השוו בצדק בתחילת החצי השני, אבל שוב ספגו אחרי רשלנות הגנתית. אין לפורטוגלים מספיק כלים בשביל לאיים על השער, וביום שרונאלדו לא חד ובקושי מגיע למצבים אין להם יותר מדי מה למכור. ההישג מהיורו האחרון הוא ענק אבל חשוב לזכור שההגרלה וגם אלילת המזל היו לצידם באותו הטורניר בצרפת, ובכנות הנבחרת הנוכחית לא שווה הרבה יותר משמינית הגמר. למרות זאת, ישנם כישרונות מעניינים כמו גונסאלו גדש וברנרדו סילבה שהראו ניצוצות לכך שהם יהיו מסוגלים להוביל את הנבחרת בטורנירים הבאים בעידן פוסט רונאלדו.

תמונה: depositphotos.com

 

לאחר הניצחון המיתולוגי והדרמטי של מנצ'סטר יונייטד על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות (1999), שתי המילים הראשונות של מאמנה האגדי דאז סר אלכס פרגוסון היו: "כדורגל, לעזאזל".

צמד המילים הפכו לסוג של מטבע לשוני בעולם הכדורגל, והן בהחלט יכולות לאפיין את מה שראינו הערב באצטדיון בקאזאן. צרפת הגיעה למשחק כפייבוריטית ברורה, למרות טורניר לא מרשים עד כה אך עם הסגל, ככל הנראה, הטוב בעולם הכדורגל כיום.

מולה התייצבה ארגנטינה של ליאו מסי, שעברה את שלב הבתים עם המון מזל וסובלת מבעיות בין המאמן סמפאולי לשחקנים ודיווחים על כך שאיבד את כל סמכויותיו מולם. למרות רמת הכישרון על המגרש, לא רבים ציפו למשחק איכותי לאור המעמד, אך בפועל קיבלנו את אחד ממשחקי שמינית הגמר הגדולים בתולדות טורניר גביע העולם.

הכותרת של המשחק היא הדחתו של מסי ואיבוד הסיכוי (אולי האחרון שלו) לזכות בגביע העולם ולהיפטר מהצל של מראדונה, אבל סיפור הגדול הוא ללא ספק קיליאן אמבפה.

חלוצה של פ.ס.ז', עוד לא בן 20, כבר ביסס את עצמו בשתי העונות האחרונות כאחד השחקנים הטובים באירופה, אבל היום עשה באמת את קפיצת המדרגה בדרך ללבל של מסי ורונאלדו, עם הצגה ענקית שכללה סחיטת פנדל (גריזמן) אחרי פריצה מסחררת ועוד שני שערים קריטיים בחצי השני שסידרו לצרפתים מקום ברבע הגמר. בטווח קיבלנו את שער הטורניר (פבאר) אחרי שדי מריה ומרקאדו הדהימו והפכו את התוצאה. קון אגוארו המחליף רק צימק בתופסת זמן.

האלביסלסטה חוזרים הביתה אבלים וחפויי ראש, בעוד הצרפתים ממשיכים הלאה לרבע הגמר ויחכו ליריבה (אורוגוואי או פורטוגל) כשהמטרה ברורה – לזכות בגביע העולם לראשונה מאז 2002. עם שחקן על כמו קיליאן אמבפה, היא בהחלט נמצאת בהישג יד.

 

תמונה: depositphotos

 

ברזיל אמנם לא הרשימה עד כה במונדיאל הנוכחי (תיקו אנמי מול שווייץ בפתיחה, ניצחון דרמטי ולא משכנע מול קוסטה ריקה) וגם אתמול, למרות ניצחון על האפס מול סרביה וכדורגל איכותי לפרקים, היו לא מעט דקות שהברזילאים הובכו מול הסרבים ורק חוסר ניסיון והמחץ בחוד (מיטרוביץ') מנעו שערים מהחבורה המרשימה מחבל הבלקן שראויה למחמאות על טורניר מעודד מבחינתם.

למרות מה שתואר בפסקה הראשונה, יש תחושה חיובית כלפי נבחרת ברזיל הנוכחית, בעיקר בגלל המאמן טיטה. אולי הוא לא המאמן הגדול ביותר שהיה לנבחרת, אבל הוא בהחלט המעניין ביותר. הוא גם הראשון מזה תקופה שמצליח לבנות משהו די ברזילאי משחקנים שבאופן טבעי ממוקמים באירופה וכמעט לא שיחקו במהלך הקריירה שלהם בברזיל עצמה. הוא נהנה מארסנל עצום ואיכותי במרכז השדה: פאוליניו, פרד, קוטיניו, קאסמירו, פרננדיניו – לא רק שהם משחקים במועדונים גדולים, הם גם מנהלים שם את העניינים. נדמה שאין סיטואציה ושיטה שהם לא מכירים.

שווה להתעכב על קוטיניו. כולם דיברו, מדברים וידברו על ניימאר – בכל זאת, הדבר הכי גדול בכדורגל העולמי אחרי הצמד רונאלדו את מסי, ואנשים נוטים לשכוח שהוא היה פצוע ממש עד לפני פתיחת המונדיאל ומצפים ממנו לתת הצגה בכל משחק. מחיר התהילה. ניימאר פחות מוצא את עצמו עד כה ברוסיה וסופג לא מעט ביקורות על אגואיזם, ומי שפורח הוא הקשר של ברצלונה שלוקח את הנבחרת על הגב שלו והיה אחראי ישיר לכל אחד משלושת השערים הראשונים (והקריטיים) של ברזיל בשלושת המשחקים עד כה. קוטיניו, נכון לכרגע, הוא כנראה השחקן הטוב ביותר במונדיאל הזה יחד עם מודריץ' (עם כל הכבוד לגולים של רונאלדו וקיין), והוא האיש המרכזי שהעם הברזילאי באמת בונה עליו בכל הקשור לשחזור ההצלחה מ 2002.

תמונה: depositphotos

 

קצת משעשע שמפגש הכולל את קבאני, סוארס ורונאלדו נתפס, לפחות אצלי, ככזה שבעל סיכויים לא רעים להיות ה 0-0 הראשון במונדיאל הנוכחי (או מהראשונים, תלוי מה יקרה בימים הקרובים), אבל אני משער שאני לא היחיד. מדובר בנבחרות מאוד דומות, זהירות, קשוחות, סבלניות ולמרות השמות הנוצצים, היכולת ההתקפית די מוגבלת כאשר רוב השערים שנכבשו על ידי שתי הנבחרות עד כה בטורניר הגיעו ממצבים נייחים (70%). המשחק באמת יכול להתפתח לכל מסלול, אך הכיוון הריאלי ביותר הוא קרב חפירות טקטי ומתיש (+ מסקרן בטירוף).

לגבי אורוגוואי, היא באמת באופן היסטורי מספקת הרבה יותר ממה שהיית מצפה ממדינה כ"כ קטנה. הן ברמת הכדורגלנים בטופ העולמי והן בהישגיה בטורנירים השונים (חצי גמר מונדיאל 2010, זכייה בקופה אמריקה 2011, העפלה לשמינית ב 2014 מבית שכלל את איטליה ואנגליה). למעשה, יש לאורוגוואי מספיק במה להתגאות מבלי שיזכירו בכל פעם את שני גביעי העולם שלה שהושגו לפני המון זמן. אולי זו המנטליות המקומית, אולי יודעים שם מה לעשות כדי לגדל כדורגלנים טובים.

לאחר שסיימה את שלב הבתים, אורוגוואי יכולה להתגאות באפס בטור שערי החובה. היא הנבחרת שהגיעו מולה להכי פחות מצבים עד כה (6.3 בממוצע למשחק) אחרי ברזיל (4.5). הסדר והמשמעת במשחק שלה לא מאפשרים להגיע לאיום אפקטיבי על השער של מוסלרה, כמו כן גם היכולת הגבוהה של החלק האחורי בראשות הצמד של אתלטיקו מדריד גודין את חימנס.

לטעמי, לקראת שמינית הגמר אורוגוואי יכולה דווקא להתאכזב מהמהפך הדרמטי בדקות הסיום של בית ב' אתמול, שהוביל אותה לפגוש את פורטוגל ולא את ספרד. הספרדים הם בדיוק סוג הטרף שאורוגוואי אוהבת, קבוצה שמניעה את הכדור וחשופה לעקיצות במתפרצות ונייחים, כמו שכבר ראינו מספר פעמים בטורניר הזה.

פורטוגל זה כבר סיפור אחר, זו נבחרת שמשחקת בסגנון דומה מאוד לאורוגוואי ויכולה לעשות זאת לא פחות טוב ממנה. רונאלדו יגיע רעב מהרגיל אחרי החטאת הפנדל מול איראן, אבל בינינו – יש כאן מתכון רשום ל-120 דקות של הרבה עצבים ומעט כדורגל איכותי. תכל'ס אפשר להתחיל ישר מהפנדלים.

כנראה שזה היה גדול עליו.

כנראה שהשיא מאחוריו

מנטאלית הוא חלש יותר מרונאלדו

השחקנים סביבו לא מספיק טובים

במונדיאל הקודם סחב את נבחרת ארגנטינה עד לגמר

הוא הוכיח שהוא בנאדם

יכול להיות שהוא בדיכאון

מאמן לא איכותי

הסימנים כבר היו במוקדמות

גורל הנבחרת נחרץ עם ביטול ההגעה לכותל והמשחק מול ישראל

ליאונל מסי- מגדול השחקנים המשחקים כיום עף בשלב הבתים עם ארגנטינה

 

 

תמונה: depositphotos

 

השלושער של המגה סטאר הפורטוגלי מול אחת הפייבוריטיות לזכייה שם אותו בעמדת יתרון מול יריבו הארגנטיני, שכשל בגדול בניסיון להגיב עם החטאת פנדל קריטית מול בונקר אמיץ בחסותה של נבחרת איסלנדית נחושה.

השלוש-שלוש של ספרד נגד פורטוגל נכנס מיד לאחת מהקלאסיקות הגדולות בתולדות משחקי גביע העולם, ושלושת השערים של רונאלדו העלו שוב את סוגיית היריבות המיתולוגית עם ליאו מסי. בעוד מספר שנים, כשהשניים יסיימו את הקריירות שלהם (כן, זה מתקרב, לצערנו) הדבר שעשוי להטות את הכף ולהכריע את הדיון הבלתי נגמר הזה, הוא ההישגים בנבחרת הלאומית.

על הנייר, יש דמיון בין התנאים של השניים – בערך באותו הגיל, קפטנים ומלכי השערים של נבחרותיהם ולמעשה ניצבים בפני משימה זהה – להוביל נבחרות מוכשרות אך לא מאוזנות ובטח לא פייבוריטיות לזכייה בתואר לאומי בניסיון אולי האחרון שלהם. העניין הוא שאחד מהם כבר עשה את זה.

לפני כשנתיים, רונאלדו ופורטוגל הגיעו לטורניר היורו בצרפת ללא ציפיות מיוחדות עם סגל מזדקן ובעייתי. בשלב הבתים הפורטוגלים נראו רע, לא ניצחו אף משחק והיו על סף הדחה מביכה, אך התעלות של רונאלדו מול נבחרת הונגריה סידרה העפלה לשלב הנוק אאוט. ההמשך? יכולת פושרת מול קרואטיה (הארכה), פולין (פנדלים) ווילס (צמד של CR7) הספיקו בשביל להגיע עד לגמר מול המארחת, שם נפצע רונאלדו כבר במהלך המחצית הראשונה וירד בדמעות. חבריו הצליחו להדהים עם ניצחון בהארכה, אך הסיפור המרכזי היה שוב ואיך לא, מספר 7 ,שבמהלך הארכה נעמד על הקווים ליד מאמנו באזור הטכני, חילק הוראות לחבריו, עודד והרגיע אותם בדרך לסנסציה גדולה. לאחר המשחק דיברו השחקנים על החשיבות של רונאלדו במהלך אותם הדקות, והזכייה, ביחד עם רצף של אליפויות אירופה עם ריאל מדריד וההופעה הגדולה ביום שישי, גרמו ללא מעט אנשים, לראשונה מזה הרבה זמן, למקם את הפורטוגלי בפסגת הכדורגלנים בעולם, לפני מסי.

אותו מסי, שבמונדיאל האחרון כבר הרגיש את גביע העולם ולא פחות חשוב, ראה את עצמו נפטר מהצל העצום של מראדונה. הוא אמנם הוביל את ארגנטינה עד לגמר, אבל לא הצליח להכריע אותו מול הגרמנים כאשר נבחרתו הפסידה בהארכה. מסי כבש מספר שערים בשלב הבתים, אבל בשלבי הנוק אאוט היו אלו דווקא די מריה והיגוואין שהבקיעו שערי ניצחון נגד שווייץ ובלגיה בהתאמה. וכאן בדיוק טמונה הביקורת נגד מסי – בניגוד למראדונה הוא לא מצליח לסחוב את הנבחרת שלו על הגב, אפילו לא בטורניר הקופה אמריקה בו נחלה הנבחרת שני הפסדים כואבים לצ'ילה במשחקי הגמר שהובילו את מסי לפרישה זמנית ומתוקשרת. גם אתמול הוא לא הצליח להשפיע על המשחק, השער היחיד שנכבש היה על ידי קון אגוארו, וגם שכבר קיבל את הצ'אנס הגדול לנצח וקצת להרגיע את העם, פיספס מסי בעיטת עונשין מ-11 מטר לעיני אותו דייגו מראדונה ביציע.

עוד נקודה מעניינת, נראה כי רונאלדו ומסי פתחו את המשחקים בצורה הפוכה לנרטיב הקבוע: רונאלדו "האנוכי" שנע, שיתף, עודד את חבריו ויכול היה לסיים עם שני בישולים כבר במחצית הראשונה, לעומת מסי "הקבוצתי" שהלך עם הראש בקיר, כולל דריבלים סתמיים, בעיטות חופשיות היישר לחומה וכמובן הפנדל, ששיקף את התסכול והעצבים של הפרעוש.

למרות תוצאות המחזור הראשון, ארגנטינה ומסי עדיין צפויים להעפיל לשלב הבא לפני איסלנד וניגריה, אך כרגע קשה לראות אותם עושים הרבה יותר מכך בטורניר. לא משנה איך האליפות ברוסיה תסתיים, מסי עדיין יישאר כדורגלן יחיד במינו ואחד הגדולים בהיסטוריה ללא ספק, אבל הוא לא ייזכר כמנהיג סוחף בעל אופי שהביא את הגאולה הספורטיבית לעמו בניגוד למראדונה וכן, גם בניגוד לכריסטיאנו רונאלדו.