תמונה: depositphotos

מחזור ההכרעה של שלב הבתים בליגת האלופות ייצא היום לדרך, כשהסיפור הגדול הוא כמובן בית C בו מתמודדות נאפולי, פ.ס.ז', ליברפול והכוכב האדום. כבר במהלך ההגרלה היה ברור שנקבל כאן מאבק משולש עד הרגע האחרון, והתסריט שהתקבל אחרי חמישה מחזורים לא יכול היה להיות דרמטי, ולהלן התרחישים: אז מה ליברפול צריכה לעשות היום כדי לעלות לשמינית הגמר? בשורה התחתונה – לנצח, אבל זה מאוד תלוי גם במשחק המקביל של פריז סן ז'רמן והכוכב האדום בלגרד.

במקרה שפ.ס.ז' מנצחת את הכוכב האדום: האנגלים יזדקקו לניצחון על נאפולי בהפרש של שני שערים או ניצחון בתוצאה של 0:1 – זה ייתן לפ.ס.ז' את ראשות הבית וליברפול תסתפק במקום השני. אם נאפולי תנצח, היא תסיים במקום הראשון בבית.

במקרה שפ.ס.ז' תסיים בתיקו עם הכוכב האדום: תיקו או ניצחון בין נאפולי וליברפול ישלח את האיטלקים לשלב הבא ביחד עם הפריזאים. אם האנגלים ינצחו, לכל הקבוצות יהיו תשע נקודות ואז חוקי שובר השוויון ייכנסו לתוקף – 1. נקודות שהושגו במפגשים הישירים בין הקבוצות שנמצאות בשוויון, 2. הפרש שערים במפגשי ראש בראש בין הקבוצות שנמצאות בשוויון, 3. שערים שהובקעו במפגשים הישירים בין הקבוצות שנמצאות בשוויון, 4. שערי חוץ שהובקעו במפגשים הישירים בין הקבוצות שנמצאות בשוויון.

במקרה שפ.ס.ז' תפסיד לכוכב האדום (לא סביר במיוחד): נאפולי תבטיח את העפלתה ללא קשר לתוצאה שלה באנפילד. במקרה כזה, ניצחון של ליברפול יעלה אותה על חשבונה של הצרפתים.

אז אחרי כל התרחישים וההסתברויות, הגיע הזמן להתמקד באחת הקבוצות המרשימות והלוהטות באירופה – פיינליסטית העונה שעברה (למי ששכח) והמוליכה הטרייה של הליגה האנגלית, הלוא היא ליברפול. הקבוצה של יורגן קלופ, שהציגה קמפיין אלופות נהדר אשתקד שהסתיים רק על ידי ריאל מדריד (ולוריס קאריוס) בגמר המפעל באוקראינה, קיבלה המון מחמאות בכל הנוגע להישגיה באלופות, אך במקביל סיימה את הליגה המקומית במקום הרביעי בלבד, בפער חסר תקדים של 25 (!) נקודות מהאלופה מנצ'סטר סיטי. חשוב לזכור שכל זה קרה אחרי עונה מופלאה של מוחמד סלאח, ששבר את שיא ההבקעות בפרמייר ליג לעונה אחת עם 32 כיבושים, דבר שיהיה קשה מאוד לשחזר (למרות השלושער שלו בשבת האחרונה מול בורנמות').

בחזרה לליברפול הקבוצה, והשינויים שקלופ והצוות שלו הבינו שצריכים להיעשות כדי להפוך לחברה של קבע בשלבים המאוחרים באלופות ובעיקר בשביל להתמודד שווה בשווה עם מנצ'סטר סיטי הנוכחית. זה התחיל עוד במהלך העונה הקודמת, עם החתמתו של וירג'יל ואן דייק תמורת 75 מיליון ליש"ט – הבלם היקר בעולם. ההולנדי ייצב את החלק האחורי ושידרג את שחקני ההגנה שלצידו, וכיום הוא כבר נחשב לאחד הבלמים הטובים בעולם.

זה המשיך בקיץ עם הוויתור על קאריוס, אותו שוער שהציג משחק נפל בגמר נגד ריאל מדריד שחיסל את עתידו באדומים, ורכישתו של אחד השוערים המרשימים אשתקד באירופה – הברזילאי אליסון בקר שהגיע מרומא בעבור לא פחות מ-75 מיליון אירו (סכום השיא ששולם על שוער אי פעם). השניים הם חלק משמעותי מהריצה המדהימה של ליברפול בליגה – 16 משחקים ללא הפסד, 6 שערי חובה בלבד ומקום ראשון.

בחלק הקדמי אין ממש מה להרחיב. אחרי פתיחה צולעת, מוחמד סלאח מתחיל לשחזר את הכושר שאפיין אותו אשתקד, סאדיו מאנה מבקיע יותר מהעונה הקודמת ורוברטו פירמינו ממשיך להיות מעורב בכל המהלכים ההתקפיים. לכל השלושה יש מקום לשיפור, בעיקר מפני שהפוטנציאל שלהם ידוע ומפחיד כאחד, ובתוספת של דניאל סטארידג' שחזר מהשאלה לתפקיד הסופר סאב, דיבוק אוריגי שכבר הספיק לנצח את הדרבי של ליברפול ושרדאן שאקירי שהגיע מסטוק ומשתלב נהדר בקישור ובחלק ההתקפי, נראה שקלופ יכול לישון בשקט בכל הקשור לצד הזה במגרש.

הבעיה מתחילה, וככל הנראה מדובר גם באזור שיכריע את המפגש הערב ואת העתיד של ליברפול בליגת האלופות – מרכז השדה. גם כאן הבוסים בליברפול נתנו עבודה עוד בעונה שעברה, ואחרי סאגה ארוכה סגרו עם נאבי קייטה המצוין מלייפציג, שהגיע בקיץ ביחד עם פאביניו ממונאקו בעסקאות בעלות כוללת של יותר ממאה מיליון אירו. מדובר בשני שחקנים בשיא הקריירה שלהם, שהיו אמורים לשדרג את הקישור כפי שעשו ואן דייק ואליסון בהגנה, אבל בפועל השניים משותפים בעיקר כמחליפים, יובשו לא מעט ורואים את ג'ורדן הנדרסון וג'יימס מילנר משחקים לפניהם. לאחרונה פאביניו מקבל יותר הזדמנויות, וקייטה כבר הספיק להרשים במשחקים האחרונים, אבל נראה שגם היום שני האנגלים ימשיכו במרכז השדה לצד ג'ורג'יניו ויינאלדום.

קלופ יילך עם מה שהוא מאמין בו, ומה שבשנה שעברה (בתוספת לאלכס אוקסלד צ'מברליין שמתאושש מפציעה) הביא אותו עד לבאר. אבל נראה שהעונה, בשביל להתקדם הלאה בכל המסגרות ובאמת לשתות ממנה, הוא יצטרך את האקסטרה. בטח שהיום נאפולי ושועל הקרבות במפעל קרלו אנצ'לוטי מגיעים למפגש גורלי וביום ראשון היריבה השנואה מנצ'סטר יונייטד וז'וזה מוריניו יתארחו באנפליד בעיקר בשביל לקלקל את השאיפות לתואר גדול. וכמה שבליברפול מחכים לו.

תמונה: depositphotos

 

ליגת האלופות, הליגה האירופית ומשחקי היורוליג יספקו לנו בשלושת הימים הקרובים כמה מפגשים מרתקים ובעלי משמעויות רחבות בנוגע להמשך עונת המשחקים האירופית בכדורגל ובכדורסל באירופה. איתרנו עבורכם חמישה מפגשים שממש לא כדאי לפספס.

ליגת האלופות – רומא Vs ריאל מדריד (שלישי, 22:00, ספורט 5): הקבוצה מבירת איטליה, שרשמה הישג נהדר אשתקד עם עלייה לחצי גמר המפעל, רוצה לנצל את פתיחת העונה הרעה של מחזיקת הגביע בשלוש העונות האחרונות בשביל לגבור עליה במטרה לסיים בראשות בית G. כזכור, ריאל מזייפת כבר תקופה ארוכה והחליפה את מאמנה ג'וליאן לופטגי, כשבמקומו מונה שחקנה לשעבר ואיש המערכת סנטיאגו סולארי. הוא אמנם הצליח לייצב את הקבוצה, אך במחזור האחרון נחל תבוסה קשה נגד אייבר. מי שהציג יכולת רעה למדי היה סרחיו ראמוס, שנאלץ להתמודד בימים האחרונים עם האשמות בנוגע לכישלון במספר בדיקות סמים בעונות האחרונות, דיווח אותו הכחיש הבלם. מהצד השני, גם האיטלקים מגיעים במצב רוח רע אחרי הפסד לאודינזה, שהציב אותה במקום השביעי וקבע פער של 18 נקודות מהמוליכה יובנטוס כשאנחנו עוד לא בחודש דצמבר. המטרה של רומא תהיה להשיג מקום בליגת האלופות בעונה הבאה, ואולי דווקא דרך המפעל עצמו היא תצליח להתקדם ולשחזר את ההישג מהעונה הקודמת. בשביל זה היא צריכה לנצח בקרב המאוכזבות.

ליגת האלופות – פ.ס.ז' Vs ליברפול (רביעי, 22:00, ספורט 5): אם בהתמודדות למעלה דיברנו על שתי קבוצות שמציגות יכולת ותוצאות לא מספיק טובות ביחס לעונה הקודמת, אז לדשא בפארק דה פראנס יעלו שתי קבוצות שנמצאות בתהליכים חיוביים ומציגות כדורגל אטרקטיבי אשר מוביל אותן לצמרת בארצן, אך בליגת האלופות הסיפור הוא אחר. פ.ס.ז' הפסידה לליברפול במפגש הראשון בין הקבוצות, ליברפול נכנעה לכוכב האדום במחזור האחרון, וכעת שתיים מהפייבוריטיות לזכייה במפעל נלחמות על מקומן בין 16 האחרונות מבית C. המצב בטבלה כרגע: נאפולי וליברפול מוליכות עם 6 נק', פ.ס.ז' אחריהן עם 5 נק' והכוכב האדום עם 4 נקודות. בהנחה שנאפולי תנצח בבית את הסרבים, המפגש בין אמבפה, ניימאר וקבאני ל-סלאח, פירמינו ומאנה עשוי להכריע מי ממשיך הלאה ומי יאלץ להתרגל למחשבה של משחקי הליגה האירופית בימי חמישי.

הליגה האירופית – רד בול זלצבורג Vs רד בול לייפציג (חמישי, 19:55, ספורט 1): ובמעבר מתבקש למפעל השני בחשיבתו, שתי הקבוצות של רד בול ייפגשו פעם נוספת, כשהמפגש הוא סופר קריטי עבור האורחת. לייפציג נמצאת בקרב ראש בראש מול סלטיק על המקום השני, כשאת המקום הראשון הבטיחה מעשית זלצבורג בזכות קמפיין מושלם עד כה, כולל ניצחון 2:3  גדול בגרמניה במפגש הראשון. אמנם מונאס דאבור (מלך השערים) וחבריו יודעים שיהיו בשלב הבא, אך הם בוודאי ירצו להרוס ליריבה בדרבי של רד בול, בטח כשמקביל סלטיק פוגשת את רוזנבורג חסרת הנקודות וצפויה לקחת שלוש נקודות. אז כמה קבוצות יהיו לחברת רד בול בשלב הנוקאאוט הראשון של הליגה האירופית? נהיה חכמים יותר בחמישי.

יורוליג – מכבי תל אביב Vs באיירן מינכן (חמישי, 21:05, ספורט 5): רבות דובר על המאזן הנוראי של הצהובים בפתיחת קמפיין היורוליג, שהוביל לפיטוריו של נבן ספאחיה ומציב את מכבי בסיטואציה לא פשוטה בכלל במטרה להדביק את הפער מהמקום השמיני ומההצלבה. החישובים והסטטיסטיקות מדברים על הצורך בלנצח 14 משחקים לפחות מתוך 21 הנותרים, ואנחנו מדברים על קבוצה שרשמה ניצחון אחד מתוך תשעה משחקים, נגד בודוצ'נוסט. למרות הכל, צריך לחפש קצת חיוביות, לפעמים בכוח. תחת המאמן החדש, יאניס ספורופולוס, מכבי נראתה טוב נגד פנרבחצ'ה (והפסידה) אך הפעם תהיה חייבת לסיים משחק יורוליג עם ידה על העליונה, בטח בהיכל ונגד קבוצה בסדר הגודל שלה בדמות באיירן מינכן. ניצחון ויהיה אפשר להתחיל להתאפס ולנסות לראות אור בקצה המנהרה. הפסד? ואפשר באמת להיפרד מהעונה האירופית.

יורוליג – ריאל מדריד Vs צסק"א מוסקבה (חמישי, 22:00, ספורט 5 stars): לפני פתיחת המחזור האחרון, הייתה קבוצה מושלמת אחת בלבד ביורוליג – צסק"א מוסקבה. הרוסים, עם מאזן 8:0, יצאו למונטנגרו במחשבה שהם הולכים לטייל נגד הקבוצה הנחמדה מתחתית המפעל, בודוצ'נוסט, אך ננדו דה קולו, סרחיו רודריגס, קורי היגינס ושאר החברים ספגו את אחת ההפתעות הגדולות בשנים האחרונות והפסידו 93:92. יהיה מעניין לראות כיצד הם יתאוששו במפגש הגדול ביותר שיש ליורוליג להציע, נגד אלופת אירופה ריאל מדריד, שמגיעה עם מאזן זהה אחרי הניצחון במפגש הספרדי נגד גראן קנריה. ריאל הצליחה להתמודד עם עזיבתו של לוקה דונצ'יץ' ונראית שוב כאחת הפייבוריטיות לזכייה. יהיה מרתק לראות מי תרשום ניצחון תשיעי לעונה, ואפילו מעניין יותר מי תרשום את הפסדה השני.

 

תמונה: depositphotos

אמנם סביר להניח שאוהדים מכבדים את העובדה שהאקס נמנע מלחגוג מולם, אך לא מופרך להניח שאוהדי קבוצתו הנוכחית היו רוצים שיחגוג ביחד איתם, ואפילו מתרגזים על כך שהוא לא.

קשה להתווכח עם הקביעה שהדבר הכי כיף במשחק כדורגל הוא להבקיע גול. הרי מטרת המשחק היא להכניס את הכדור אל תוך השער. יש שחקנים שהפכו את החגיגות של אחרי השער לסמלם המסחרי, בין אם מדובר בארץ הקודש ("האווירון" של אלון מזרחי, ערן זהבי ו'הפיו-פיו' ועוד) או בכדורגל העולמי ('ילד העריסה' של בבטו, ריקוד הרובוט של פיטר קראוץ' וכו'). אפילו במשחקי הכדורגל הפופולריים של פיפ"א ופרו אבולושן יש אינספור אפשרויות לחגיגה אחרי שער.

כאמור, במציאות של היום רובם המכריע של שחקני הכדורגל אינם נשארים בקבוצה אחת למשך כל הקריירה. אין יותר שחקנים כמו פרנצ'סקו טוטי, חאבייר זאנטי, ראיין גיגס, פאולו מלדיני או יצחק שום. בין אם מדובר ברצון להתקדם מבחינה מקצועית או כלכלית, לשנות אווירה וכו'. כתוצאה מכך נוצר מצב בו במשחקים רבים מתחרים שחקנים בקבוצותיהם ובחבריהם לשעבר, וכן, גם כובשים נגדם – אך לא כולם בוחרים לחגוג.

מתי המנהג הזה התחיל?

אין לכך תשובה מדויקת, אבל כבר בשנת 1974 תועד דניס לאו הסקוטי, אחד החלוצים הגדולים בתולדות מנצ'סטר יונייטד, כשהוא לא חוגג שער נהדר עם העקב שכבש נגדה במדי מנצ'סטר סיטי. העובדה שיונייטד נלחמה נגד הירידה ערב מחזור הסיום בליגה, בטח לא תרמה לסיטואציה, ולאו החליט שלא לחגוג את שערו האחרון בקריירה נגד המועדון בו הפך לאגדה. יונייטד ירדה בלי קשר לתוצאה, אבל לאו, שלא ידע זאת בזמן המשחק, היה ככל הנראה החלוץ (תרתי משמע) של התופעה.

השנים חלפו להן, ובשנת 2007 הוגרלה מנצ'סטר יונייטד לשחק נגד ספורטינג ליסבון, קבוצת נעוריו של כוכבה כריסטיאנו רונאלדו. במה שיהפוך לסוג של מנהג אישי, רונאלדו כבש בשני המפגשים נגד קבוצתו לשעבר, אך שמר על איפוק ולא פצח בחגיגות, גם כאשר הבקיע שער ניצחון ביתי מבעיטה חופשית בדקה ה-90.

כעת אנחנו מגיעים לרגע זכור במיוחד בנושא 'אי חגיגת השערים' וזה שלטענת רבים התניע את הנושא מחדש. שוב מדובר ברונאלדו, שש שנים לאחר המפגשים מול ספורטינג והנה הגיע תורה של יונייטד לחטוף מהפורטוגלי, שב-2013 לא חגג שער שוויון במדי ריאל מדריד מול השדים האדומים בסנטיגאו ברנבאו, ונהג באופן דומה כשהבקיע את מה שהתברר כשער הניצחון באולד טראפורד. מסעות הכיבוש של רונאלדו מול קבוצותיו לשעבר לא נפסקו, שכן לפני שנתיים הוא הספיק לכבוש ולא לחגוג פעם נוספת במדי ריאל מול ספורטינג ליסבון, עם בעיטה חופשית בדקה ה-90 (השווה את התוצאה בדרך לניצחון דרמטי).

מאז נדמה שהתופעה התרחבה, והגיעה כמובן גם לישראל. במקרים רבים אפשר להבין שחקן שלא חוגג כיבוש שער, בטח כאשר מבקיע נגד קבוצת נעוריו, קבוצה בה שיחק תקופה ארוכה, או לחלופין מקום בו יצר חיבור כלשהו עם האוהדים (לדוגמה, ברק יצחקי ובית"ר ירושלים). לפעמים זה נראה די מוזר. אפשר להזכיר את המקרה הטרי יחסית של גיא מלמד – חלוצה החדש של מכבי נתניה, שנזרק מספר שבועות לפני כן מהפועל באר שבע (בה בילה עונה אחת ובקושי שיחק). מלמד הבקיע שער ניצחון נגד הקבוצה מהדרום ולמרות המאורע נשאר בפנים חתומות, שבוודאי לא מעידות על מה שהרגיש מבפנים.

ובחזרה לרונאלדו, איך לא. החגיגה של CR7 לאחר שערו האחרון מול יונייטד במדי יובנטוס, התקבלה באופן טבעי, שכן בכל זאת עברו תשע שנים מאז ששיחק שם, אין בקבוצה שחקנים עמם שיתף פעולה, והוא הבקיע לעיני הקהל הביתי שלו באיטליה. טבעי שישמח, טבעי שיחגוג. אם הוא היה מבקיע באולד טראפורד, אני מניח שהוא שוב היה שומר על איפוק במה שהיה נחשב מבחינתו כאקט של כבוד כלפי הקהל הביתי שלו לשעבר, באופן דומה לזה שפול פוגבה לא השתולל בהמשך אותו המשחק מול אוהדיו לשעבר מיובנטוס אחרי שער הניצחון הדרמטי של האנגלים. מה אתם חושבים על התופעה?

 

תמונה: depositphotos

עם כל הכבוד ליריבות בין ריאל מדריד וברצלונה, ה"סופרקלאסיקו" – הדרבי הגדול של בואנוס איירס בין בוקה ג'וניורס לריבר פלייט, זה הדבר האמיתי.

מאז המפגש הראשון ב-1913, התקיימו כ- 247 משחקים בין שתי היריבות המושבעות, אבל זה שיתקיים היום (21:00) אחרי שנדחה מאמש בגלל מזג האוויר, יהיה הגדול ביותר אי פעם. כי זו תהיה הפעם הראשונה שהשתיים יתעמתו בגמר גביע הליברטאדורס, המפעל המקביל לליגת האלופות בדרום אמריקה.

המשחק הערב בבומבונרה, האצטדיון הביתי של בוקה, יהיה הראשון מבין שניים והגומלין יתקיים בעוד שבועיים במונומנטל, ביתה של ריבר פלייט. בתקשורת הארגנטינאית מכנים (בצדק) את המפגש "משחק המאה" ו"גמר כל הגמרים". כזכור, זו תהיה הפעם האחרונה שגמר הליברטדורס יתקיים בשיטת בית וחוץ.

החל מהשנה הבאה יהיה גמר הליברטדורס כמו באירופה, משחק גמר אחד במדינה נייטראלית. השינוי הזה מעורר ביקורת רבה ביבשת כלפי ההתאחדות של דרום אמריקה. בכל זאת, זו לא אירופה, ולא יהיה פשוט ל-20 או 30 אלף אוהדים לנסוע למדינה אחרת לראות את הקבוצה שלהם בגמר ולא במדינה שלהם, כפי שהיה נהוג.

הטירוף לקראת המשחק בשבת הוא עצום. בשוק השחור נמכרים כרטיסים ב-5,000 דולר. ואנחנו מדברים על מדינה כמו אגנטינה אשר שסובלת ממשבר כלכלי קשה. מאות תיירים יגיעו מכל רחבי העולם במיוחד למשחק, מה שלא קורה בדרך כלל כששתי הקבוצות נפגשות במסגרת הליגה.

שני ציטוטים מהצד של בוקה ג'וניורס השבוע מדגישים כמה ההתמודדות היא גדולה ומשמעותית הן מבחינת הקבוצות כמובן והן מבחינת המותג שנקרא "כדורגל ארגנטיני".

אנחל נונייס, קצין התקשורת של בוקה, הודה: "36 שנה אני בתפקיד ומעולם לא היה דבר כזה. אין לנו מקום לכולם. קיבלנו בקשות מ-419 גופי תקשורת, כולל 91 תחנות טלוויזיה ו-216 תחנות רדיו מכל העולם, כולל מרוסיה, סלובניה, יפן ועומאן. אני לא יודע איך נמצא מקום לכולם".

גיז'רמו בארס שלוטו, מאמנה של בוקה, אמר: "אחרי הכישלונות של נבחרת ארגנטינה, בוקה וריבר שוב החזירו את הכדורגל הארגנטינאי למקומו הטבעי. ולא משנה מי תנצח. הצלחנו להחזיר את הכדורגל הארגנטינאי לפסגה העולמית. עובדה, כל העולם מדבר היום על הגמר הזה".

מבחינה מקצועית, אצל בוקה ניתן למצוא בסגל מספר שמות מוכרים כמו קרלוס טבס, בעל קריירה עשירה בעיקר במדי מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי ויובנטוס, שחזר לקדנציה שלישית בקבוצה בה החל את הקריירה. בנוסף אליו ישנו מאורו סראטה, ששיחק בין היתר בלאציו, אינטר ו-ווסטהאם ואת הקשר הוותיק גאגו שבילה 5 שנים בריאל מדריד ושיחק גם בולנסיה ורומא.

מנגד, הסגל של ריבר פחות נוצץ ובו בולטים בעיקר שוער הנבחרת הלאומית פרנקו ארמאני, חברו לסגל הנבחרת אנסו פרס (בנפיקה, ולנסיה) וקשר נבחרת קולומביה חואן קווינטרו. למרות אותם שמות שהוזכרו, אל תתפלאו אם דווקא שחקן אלמוני יגנוב את ההצגה.

נתון מעניין לקראת צמד המשחקים – באופן מדהים, המאזן בין הקבוצות עומד כמעט באופן שווה בין ניצחונות לבוקה ג'וניורס (35.8%), ניצחונות לריבר פלייט (32.9%) ותוצאות תיקו (31.3%). כל מפגש בין הקבוצות הוביל למהומות אוהדים רבות ולא מן הנמע שהמפגש הזה, שעורר הדים ברחבי העולם, יסתיים האופן דומה.

בשני המחנות בקושי מדברים על ניצחון. רועדים מפחד מהאפשרות של הפסד, מההשפלה ארוכת השנים שתבוא אחריו. אירוע שכזה לא קורה כל יום. במקרה הטוב, כמה פעמים בחיי אדם. משחק שכזה פשוט אסור להפסיד.

תמונה: depositphotos

 

יומיים לפני פתיחת מונדיאל 2018, הודיעה ריאל מדריד: מצאנו את מחליפו של זינדין זידאן – מאמן נבחרת ספרד המכהן ג'וליאן לופטגי. על הנייר, אותם ימים היו אמורים להיות הספתח של התקופה היפה והמרגשת ביותר בחייו המקצועיים של לופטגי: קודם כל, להוביל את נבחרתו בטורניר הכדורגל הגדול ביותר שקיים, עם שחקנים שגידל בנבחרת הצעירה והפכו תחתיו למובילים בסגל הבוגר (דויד דה חאה, טיאגו אלקנטרה, איסקו וכו'). לאחר מכן, לקחת את המושכות בריאל מדריד, עדיין הג'וב הכי יוקרתי בעולם הכדורגל, לנסות ולהמשיך את ההגמוניה באירופה + הצלחה בזירה המקומית, אתגר גדול ללא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק – כריסטיאנו רונאלדו.

הבעיה הגדולה הייתה שמרוב המחשבות הרבות שבוודאי רצו בראשו, שכח לופטגי לעדכן את ראשי הנבחרת בעניין המינוי שלו. ההודעה הרשמית של אלופת אירופה על סיכום בין הצדדים גרמה לזעם גדול מצד ראשי ההתאחדות הספרדית, שבצעד חסר תקדים החליטו לפטר את המאמן באופן מיידי. "החלטנו להפסיק את עבודתו של לופטגי ואנחנו מאחלים לו הצלחה. צריך לזכור את כל מה שהוא עשה בשביל הנבחרת. הוא היה חלק גדול מההישגים שלה". בהמשך, הוסיף נשיא ההתאחדות לואיס רוביאלס: "לופטגי הוא מאמן ברמה הגבוהה ביותר ובשל כך לא יהיה קל למצוא לו מחליף, אבל הערכים של ההתאחדות הספרדית הם מהווים ערך עליון ואינם נתונים למו"מ. אני לא מתכוון להגיד מי אשם ומי לא אשם, אבל אין פה שאלה בכלל".

הנבחרת, תחת מאמן מחליף כאמור, חוותה כישלון חרוץ והודחה כבר בשלב שמינית הגמר על ידי מארחת הטורניר רוסיה. בינתיים, לופטגי הוצג במסיבת עיתונאים במדריד והודה "הפיטורים מהנבחרת היו הרגע העצוב בחיי, אבל החתימה בריאל היא הרגע המשמח ביותר". פתיחת הקדנציה שלו בהחלט הייתה סבירה, ואף כללה שלישייה מרשימה לרשת של רומא בליגת האלופות במה שכונה 'אחד המשחקים היותר טובים של ריאל בשנים האחרונות'. אבל ההמשך, אוי ההמשך. הקבוצה נקלעה למשבר שנמצא כעת בעיצומו, ובמסגרתו היא סופרת כבר חמישה משחקים רצופים ללא ניצחון (מתוכם ארבעה הפסדים), כשבמהלכם מצאה את הרשת רק פעם אחת (!).

שחקנים כמו לוקה מודריץ' (שחקן השנה באירופה), רפאל וראן (אלוף עולם), סרחיו ראמוס, טוני קרוס, גארת' בייל וקארים בנזמה – כוכבים שזכו באין ספור תארים ורק לפני מספר חודשים ניצחו בעוד גמר אלופות, נראים פתאום כמו הצל של עצמם ולא מצליחים לבצע פעולות פשוטות. גם טיבו קורטואה, השוער המצטיין במונדיאל האחרון ואחד הטובים בעולם, נראה אומלל מאז שחתם בקבוצה וסופג מספר לא מבוטל של שערים. הפוקוס, כמובן, צריך ללכת לחלק הקדמי. ריאל איבדה שחקן של 50 גולים בעונה, כזה שהציל אותה כל כך הרבה פעמים בעבר והגיע באופן עקבי למשחקי המאני טיים. די מדהים לחשוב שהקבוצה צירפה רק את מריאנו דיאס מליון, חלוץ סגל טיפוסי אך כזה שריאל כבר וויתרה עליו בזמנו, בשביל למלא את החלל העצום שהשאיר מספר 7 הפורטוגזי.

ההפסד הביתי אתמול, 2:1 ללבאנטה, נראה כמו הקש ששבר את גב הגמל בכל הקשור לעמדת המאמן. מה שעשוי להציל אותו בינתיים הוא המשחק הביתי בצ'מפיונס מול ויקטוריה פלזן בשלישי והקלאסיקו בשבת (ילאו מסי נפצע אתמול וייעדר כשלושה שבועות), אבל כשהשם של אנטוניו קונטה האיטלקי ממשיך לעלות באינטנסיביות, כמו גם של מאוריסיו פוצ'טינו וז'וזה מוריניו (אם כי כאן מדובר על העונה הבאה), אף אחד לא יופתע אם ריאל מדריד תצא בימים הקרובים, שוב, בהודעה דרמטית בנוגע ללופטגי – אך הפעם יהיה מדובר ברגע השפל שלו. לכו תדעו, אולי זה דווקא בדיוק מה שהוא שצריך בשביל להניע את הקריירה מחדש ללא כל רעשי הרקע והלחץ הגדול מסביב.

תמונה: depositphotos

 

כוכב הכדורגל הגדול ביותר כיום ואחד מהמובילים בהיסטוריה, כריסטיאנו רונאלדו, ממשיך להסתבך בפרשת האונס. כזכור, העיתון הגרמני "דר שפיגל" פירסם באופן בלעדי בשבועות האחרונים מסמכים המהווים לטענתו הסכם שתיקה בין כוכבה של יובנטוס בהווה לבין הדוגמנית קת'רין מאיורגה, בנוגע לאירוע שכביכול התרחש בשנת 2009. על פי התיאור, רונאלדו פגע מינית במאיורגה במלון בלאס וגאס לאחר בילוי משותף של השניים, כאשר היא התחננה ממנו שיפסיק, ללא הצלחה. לאחר מכן, יועציו המשפטיים חתמו איתה על הסכם שתיקה. בנוסף, טוען העיתון בפרוטוקולים שפירסם, כי עורכי דינו של הפורטוגלי שינו את גרסתו בנוגע לאותו הלילה, שכן בגרסה הראשונית רונאלדו הודה שהבחורה אכן ביקשה ממנו שיפסיק והביעה התנגדות מילולית ופיזית.

עורכי הדין של CR7 מאיימים להגיש תביעת דיבה נגד העיתון הגרמני, שכן 'יחסי המין בין השניים היו בהסכמה מלאה'. גם רונאלדו עצמו הספיק לכתוב ברשתות החברתיות: "אונס הוא פשע מתועב, אני מכחיש את ההאשמות".

בחזרה לעורכי דינה של מאיורגה. ב-48 השעות האחרונות הם טוענים כי שלוש נשים נוספות פנו אליהם ואישרו שגם הן הותקפו מינית על ידי מלך שערי ליגת האלופות בכל הזמנים. רונאלדו עשוי לאבד את החוזה חסר התקדים שלו עם נייקי, הוא כבר הוסר מעטיפת המשחק של פיפא 19 (כזכור רונאלדו הוא הפרזנטור הראשי של המשחק), ונותני חסויות אחרים מתחילים לחשב את מסלולם מחדש.

כאמור, רונאלדו החל את הקריירה בספורטינג ליסבון הפורטוגלית. בשנת 2003, במהלך משחק ידידות בין ספורטינג ומנצ'סטר יונייטד, התלהב מאמן הקבוצה דאז סר אלכס פרגוסון מהכישרון הצעיר (בן 18) והחתים אותו בקבוצה תמורת סכום של כ-15 מיליון יורו. רונאלדו קיבל קרדיט מפרגוסון כבר בפתיחת הקדנציה שלו במנצ'סטר, והחזיר עם שש שנים מדהימות בהם זכה בכל התארים האפשריים, ואף נבחר לשחקן השנה באירופה לעונת 2008 לאחר שהוביל את הקבוצה האנגלית לזכייה באליפות ובליגת האלופות. שנה לאחר מכן ועל פי בקשתו, נמכר רונאלדו לריאל מדריד הספרדית תמורת סכום שיא בזמנו של 94 מיליון יורו.

עם ריאל הוא זכה בתארים מקומיים, אך השיא היה ארבע הזכיות בליגת האלופות (כולל שלוש רצופות). בנוסף, בתקופה בבירת ספרד הוא הוסיף לעצמו ארבע זכיות בתואר שחקן העונה באירופה. הקיץ, שוב פעם לנוכח רצונו, עזב רונאלדו את ריאל מדריד וחתם ביובנטוס האיטלקית תמורת לא פחות מ-100 מיליון יורו, מעבר אשר הדהים את עולם הכדורגל. ההישג הגדול והמרגש ביותר של רונאלדו התרחש דווקא במסגרת הנבחרת הלאומית, כאשר הוביל את פורטוגל לזכייה היסטורית ביורו 2016 שנערך בצרפת, זאת למרות שהפסיד חלק גדול ממשחק הגמר בו הוא נפצע במהלך המחצית הראשונה.

לשערוריית התקיפות המיניות (שוב, לכאורה) תהיה השפעה על השושלת שלו, אך האם היא גם יכולה לחסל לו את הקריירה ואף לשלוח אותו לבית הסוהר? כרגע עדיין קשה לדעת, אבל נראה כי כל יום צצה עוד עדות חדשה ומטרידה נגדו. מה שכן ברור – כריסטיאנו רונאלדו נמצא בעיצומו של הקרב החשוב בחייו. האם גם הפעם ידו תהיה על העליונה?

 

 

 

 

תמונה: depositphotos

 

נתחיל מהכותרת – הפעם האחרונה בה שברצלונה וריאל מדריד הפסידו יחד הייתה בינואר 2015, אז הקבוצה מהבירה (שהגיעה למשחק עם רצף מדהים של 22 ניצחונות) הפסידה לולנסיה, בעוד שברצלונה נכנעה לריאל סוסיאדד של דייוויד מויס. אתמול, במחזור השישי של עונת 2018/9, ההיסטוריה חזרה על עצמה.

 

לגאנס – ברצלונה:
אחרי התיקו הביתי באמצע השבוע מול ג'ירונה, בארסה ממשיכה לאבד נקודות עם הפסד סופר מפתיע מול האחרונה בטבלה, לגאנס. 5 הנקודות שהלכו לפח יכולות להתברר כקריטיות בהמשך, בטח כשלוח המשחקים הקרוב מציג מפגשים מול בילבאו, ולנסיה, סביליה וריאל מדריד. עד שהמאמן ארנסטו ואלוורדה לא ימצא את הדרך לבצע רוטציה נכונה הקבוצה תהיה בבעיה, בטח לאור הכושר הנוכחי של ג'רארד פיקה. בעיה נוספת היא ההסתמכות המוגזמת בלאו מסי (הופעה 700 במדי ברצלונה) ובכלל ביכולת האישית של שחקנים בודדים (קוטיניו, דמבלה) במקום לראות טקטיקה ברורה ופלאן בי במידה והעסק לא עובד, כפי שראינו אתמול.
לגאנס לא הציגה כדורגל גדול, אבל לא נשברה למרות שספגה שער מוקדם והוכיחה הרבה אופי עם שני שערים בתוך דקה במהלך החצי השני. הקבוצה נמלטה מהמקום האחרון בליגה וליקטה שלוש נקודות קריטיות שהיא בוודאי לא ציפתה להשיג. עוד נקודה חשובה שיכולה להתברר כקריטית במאבקי הירידה הצפויים של הקבוצה, זה הקהל והאצטדיון הביתי שלה.
אצטדיון קטן ומלא באוהדים שלא מפסיקים לעודד ולהטריף את השחקנים שלהם. הרבה ייפול על שחקן ההתקפה ניבל אל זהאר, החלוץ המרוקאי שכבש אתמול את שער המשווה ונחשב לשחקן הדומיננטי בחלק הקדמי.

סביליה – ריאל מדריד:

מאמנה של ריאל, ג'וליאן לופאטגי, הודה בסיום המשחק: "זה היה פשוט משחק רע מאוד עם פתיחה קטסטרופלית, לא לחצנו כמו שצריך". ממספרי האימה אי אפשר לברוח. ריאל מדריד נחלה אתמול את הפסדה הרביעי ברציפות (!) באצטדיון הפיחואן, וכנראה שאתמול היה מדובר במשפיל ביותר. מלבד גארת' בייל, שהיה פעיל וניסה לאיים ולבנות את משחק ההתקפה לבדו, אף שחקן של ריאל לא גילה יכולת סבירה, לרבות שחקני ההגנה שהציגו הופעה מביכה וספגו במחצית הראשונה שלושה שערים. כמאמר הקלישאה, אין תרופה טובה יותר מאשר ניצחון. ביום שבת ריאל מדריד תארח את אתלטיקו מדריד (שמגיעה במומנטום נהדר), ושימו לב לסטטיסטיקה הבאה: ריאל מדריד לא ניצחה בביתה בליגה את אתלטיקו מאז דצמבר 2012.

סביליה, לעומת זאת, רושמת 14 שערים בשלושת המשחקים האחרונים בכל במסגרות. השחקנים של פבלו מאצ'ין שלטו במשחק כבר מהדקות הראשונות במפגן עוצמה שלא נראה הרבה זמן מול אלופת אירופה. האינטנסיביות והמהירות בחלק הקדמי של הקבוצה, בראשותם של אנדרה סילבה (מושאל ממילאן) ו-ויסאם בן ידר הנפלאים, יכולה להוביל את החבורה בלבן-אדום ליותר מעוד תצוגה מרשימה פה ותצוגה מרשימה שם, אלא למאבק אמיתי בצמרת מול שתי הקבוצות הבכירות בספרד + אתלטיקו מדריד.

 

גם התקשורת הספרדית לא נותרה אדישה לתוצאות, כשרבים מהעיתונים בחרו לחלק את העמוד לשניים, חצי עבור כל אחת מהגדולות: “בארסה רעה, מדריד גרועה עוד יותר”, זעקה הכותרת ב”מונדו דפורטיבו” עם תמונות אכזבה של ג’רארד פיקה מחד וסרחיו ראמוס מאידך.

מי יודע אם נצטרך לחכות שוב קרוב לארבע שנים בשביל לחזות באירוע חריג כמו ליל אמש, אבל בהחלט אפשר לשמוח לאיד של שתי האימפריות הגדולות, או יותר נכון לברך על התחרותיות בליגה הספרדתית, דבר שעדיין קשה להגיד בלב שלם אך משחקים כמו אתמול בהחלט נותנים תקווה.

 

תמונה: depositphotos

 

זה אמור היה להיות הערב הגדול של כריסטיאנו רונאלדו. הסופרסטאר הפורטוגלי חזר לספרד עם קבוצתו הטרייה יובנטוס, למפגש במפעל שהכי מזוהה איתו ושבו הוא למעשה השליט הבלעדי (מלך השערים בכל הזמנים, חמש זכיות בתואר כולל שלוש רצופות וארבע בחמש השנים האחרונות).

רונאלדו קיבל לא מעט ביקורות אחרי שלא כבש במחזורים הראשונים בליגה האיטלקית, אבל בשבת האחרונה הוא חזר לעצמו עם צמד טיפוסי והגיע עם הרבה אמביציה למפגש מול ולנסיה הספרדית, שכמו רוב קבוצות הליגה אכלה ממנו מרור בשנים האחרונות כשהיה שחקן של ריאל מדריד.

האוהדים של ולנסיה הגיעו מוקדם יותר לשטח האצטדיון בשביל לברך את רונאלדו עם קבלת פנים "ראויה". הוא כבר רגיל לזה ואם כבר, זה רק נותן לו עוד דלק. תוסיפו לכך את העובדה שהיריב הנצחי ליאו מסי הפציץ עם שלושער יממה מוקדם יותר, ותקבלו מתכון וודאי לפיצוץ. מה שאכן קרה, אבל לא בכיוון הנכון עבור מספר 7 בשחור לבן.

יובנטוס פתחה את המשחק בצורה נהדרת. הגברת הזקנה תקפה גלים גלים והייתה צריכה לכבוש שלושה/ארבעה שערים כבר בחצי השעה הראשונה. במהלך התקפה נוספת של האיטלקים, התפתחה מהומה באזור הרחבה של ולנסיה שהסתיימה בכרטיס אדום ששלף השופט הגרמני פליקס בריך לעברו של רונאלדו לאחר התייעצות עם שופט הרחבה. כריסטיאנו הגיב בהלם, נשכב על הרצפה והחל לדמוע ולמלמל לעצמו בעודו מנסה לעכל את הבשורה.

מצלמות הטלוויזיה לא הצליחו לקלוט את המאורע במשך מספר דקות, כשלבסוף נמצאה זווית שבה ניתן לראות – היה מגע קל בין רגלו של רונאלדו לזו של שחקן ההגנה של ולנסיה ג'ייסון מוריו. השחקן נשכב על הדשא ורונאלדו נגע בראשו במטרה שיקום ולא ינסה לסחוט את המיץ מהסיטואציה, אך כמובן שהדבר גרם בדיוק לאפקט ההפוך, וביחד עם התגובות והלחץ מצד שחקני ולנסיה קבע השופט שמדובר במהלך ששווה הרחקה.

התגובות בעולם לא איחרו לבוא, ונראה שהפעם כולם בפה אחד – נעשה כאן אבל גדול לרונאלדו וליובנטוס. אלופת איטליה אמנם הצליחה לנצח את המשחק בזכות שני פנדלים (מוצדקים) ולעבור מבחן לא פשוט עם 10 שחקנים, אבל הסיפור הגדול הוא רונאלדו. מאז אותה פציעה בגמר היורו האחרון לא ראינו את CR7 מגיב בצורה שכזאת על מגרש הכדורגל. אם אז היה מדובר בגופו שבגד בו במעמד הגדול בקריירה ולכן הבכי וההתפרקות היו לגיטימיים, הרי שאתמול היא העלתה פליאה ואפילו גיחוך. הרי בסך הכל מדובר בחודש ספטמבר, במשחק הראשון של שלב הבתים של ליגת האלופות שלא יקבע יותר מדי להמשך. אבל זה בדיוק העניין.

כריסטיאנו רונאלדו הוא לא עוד שחקן כדורגל. הוא פנומן שיעשה הכל כדי לנצח בכל התמודדות – בין אם מדובר בגמר ליגת האלופות או משחק בחצר מול הבן שלו. בגלל זה הוא הווינר הכי גדול שראינו בעשור האחרון, ואולי הגדול ביותר בהיסטוריה של הענף הזה. אפשר להבין את מי שטוען שהוא 'משחק למצלמה', דרמה קווין או ילד קטן בגוף של בחור בן 32 שפשוט לא יודע איך להתמודד כשהדברים לא הולכים כפי שהוא רוצה. אבל יש משהו מרגש בלראות את השחקן שמבחינת הישגיו הכי עונה על ההגדרה של 'רובוט' או 'מכונה', אך בפועל מוציא את כל הרגשות החוצה ללא מעצורים. הכי אנושי שיש.

עוד לא ברור אם יובנטוס תבחר לערער על הכרטיס האדום, כי כרגע רונאלדו צפוי להחמיץ בוודאות רק את המשחק הבא (נגד יאנג בויז בבית) וצפוי להיות זמין לבחירה לקראת צמד המשחקים נגד מנצ'סטר יונייטד, אותה קבוצה אליה הגיע כנער צעיר מפורטוגל והתפתח להיות השחקן הטובים בעולם. מה שכן, תהיו בטוחים שגם אוהדי יונייטד ירצו לראות אותו מגיע עם יובנטוס לאולד טראפורד בחודש הבא, ושאם זה אכן יקרה הוא יתקבל בצורה מעט שונה מזאת שראינו אתמול בולנסיה. את זה אפשר להבטיח.

תמונה: depositphotos

 

עם כל הכבוד למונדיאל שכבר נשכח לו ולליגת האומות שהגיחה אלינו משום מקום, הדבר האמיתי הוא עדיין כדורגל הקבוצות, כשבראש עומד המפעל הגדול והחשוב ביותר – ליגת האלופות.

המשחקים יתחילו בשבוע הבא (המחזור הראשון נופל על ערב + יום כיפור) כש-31 קבוצות נוספות ינסו למנוע מריאל מדריד לשבור את השיא של עצמה לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות בפעם הרביעית (!) ברציפות.

המועמדות הרציניות ביותר לצלוח במשימה, לפחות על הנייר, הן כמובן ברצלונה, שרוצה לחזור לשלבים המאוחרים לאחר שלוש הדחות רצופות בשלב רבע הגמר. אליה ניתן לצרף את אלופת איטליה יובנטוס, שנגעה בגביע בשנים האחרונות אבל נפלה ברגע האחרון. כעת מקווים בטורינו שיש להם את החלק החסר בפאזל, עם הצטרפותו המתוקשרת של מלך שערי ליגת האלופות בכל הזמנים (שבמאזנו גם 5 זכיות במפעל עצמו) כריסטיאנו רונאלדו.

בהקשר ישיר ליובנטוס, קבוצת הכוכבים של פ.ס.ז' התחזקה בשוער האגדי ג'אנלואיג'י בופון, ויחד עם ניימאר, אמבפה ושות' היא הולכת חזק על תואר היחיד שבאמת מעניין את הבעלים הקטארים. קבוצה נוספת ששייכת לקטגוריית הפייבוריטיות היא מנצ'סטר סיטי, שסיפקה עונה היסטורית בליגה המקומית אשתקד וכעת רוצה לעשות את קפיצת המדרגה באירופה. עם פפ גווארדיולה וסגל עמוס כוכבים, זה בהחלט אפשרי.

קבוצות נוספות שבוודאי אסור לזלזל בהן: באיירן מינכן תמיד נמצאת ברשימת הפייבוריטיות, אבל העונה יש הרגשה שיש קבוצות בשלות יותר לזכייה, בטח כשהמאמן החדש ניקו קובאץ' חסר ניסיון בזירה האירופית ושחקנים כמו רובן וריברי נמצאים הרבה אחרי שיאם.

הפיינליסטית מהשנה שעברה ליברפול, התחזקה בקיץ בדיוק בעמדות שהייתה זקוקה לשדרוג ואף אחד לא יופתע אם החבורה של קלופ תגיע שוב עד השלבים המאוחרים. אתלטיקו מדרידזוכת הליגה האירופית (שגברה על ריאל מדריד בסופר קאפ האירופי בחודש שעבר) מחזיקה בסגל שלושה אלופי עולם טריים והגנת ברזל, צפויה להמשיך את המסורת ולהגיע למשחקי המאני טיים בחודשי מרץ-אפריל-מאי.

ההגרלה המלאה:

בית א': אתלטיקו מדריד, בורוסיה דורטמונד, מונאקו, ברוז'.
בית ב': ברצלונה, טוטנהאם, פ.ס.וו איינדהובן, אינטר.
בית ג': פאריס סן-ז'רמן, נאפולי, ליברפול, הכוכב האדום בלגרד.
בית ד': לוקומוטיב מוסקבה, פורטו, שאלקה, גלאטסראיי.
בית ה': באיירן מינכן, בנפיקה, אייקאס, אא"ק אתונה.
בית ו': מנצ'סטר סיטי, שחטאר דונייצק, ליון, הופנהיים.
בית ז': ריאל מדריד, רומא, צסק"א מוסקבה, ויקטוריה פלזן.
בית ח': יובנטוס, מנצ'סטר יונייטד, ולנסיה, יאנג בויז.

 

נתון חשוב: העונה שעות המשחקים שונו, כבר לא השעה הקלאסית של 21:45 אלא 22:00 או 19:55.

 

לסיכום, עד עכשיו היה מדובר רק בחימום. הכדורגל האמיתי חוזר אלינו החל מהשבוע הקרוב – זה בדיוק הזמן להתחיל להתרגש.

תמונה: depositphotos

 

משהו בז'וזה מוריניו השתנה. נראה שהוא לא סומך יותר על אף אחד והשחקנים קולטים את היחס שלו, וגם הם לא בוטחים בו יותר. זה התחיל בריאל מדריד, המשיך בקנדציה הנוספת בצ'לסי, ולמרות שזכה באליפויות באותן הקבוצות הוא גם הועזב אחרי לא מעט משקעים. התוצאה היא שאין עוד ברק בעיניו, אין הומור. כבר לא כיף להיות שחקן של מוריניו. כשהדברים הופכים לקשים הוא שם את עצמו מעל המועדון. הוא כבר לא נראה כמו 'המיוחד'. פשוט איש רגיל, איש מר, אחד שאפשר לנצח אותו. אף אחד כבר לא מלוכד סביבו. זו הסיבה שבמנצ'סטר יונייטד מתחילים לאבד עניין וסבלנות.

מתחילת ההכנות לקראת העונה החדשה דיבר מוריניו שוב ושוב על הקושי שצפוי לו העונה וכמה הוא סובל מההכנות הלקויות וחוסר הפעילות בגזרת הרכש. בכלל לא בטוח שבלם אחד או שניים, טובים ככל שיהיו, היו עוזרים לו כעת. הפורטוגלי חישב במדויק את הפתיחה הרעה של העונה וגם אם הניצחון במשחק הראשון 1:2 על לסטר סיטי "קלקל" לו את התוכניות, הגיעו ההפסד 3:2 לברייטון והתבוסה 3:0 לטוטנהאם כדי להצדיק את דבריו.

אותו הפסד לתרנגולים באולד טראפורד קבע שני שיאים שליליים עבור מוריניו: הפתיחה הכי גרועה שלו כמאמן אי פעם (שני הפסדים בשלושת המשחקים הראשונים של העונה) וההפסד הכי גדול שלו כמאמן במשחק ביתי. בסיום זכה מוריניו לתמיכת האוהדים אחרי שהודה להם ממושכות בסיום, והם בתגובה מחאו לו כפיים. התמונה שבה מוריניו עומד מול האוהדים דקות ארוכות עם צעיף הקבוצה, לאחר תבוסה ביתית, היא מחזה נדיר וחסר תקדים בכל הקשור לפורטוגלי. בכך ניסה להעביר מסר שהם מאחוריו ומבינים שיש בעיות אחרות במועדון (בראש ובראשונה המנכ"ל אד וודוורד, שלא חיזק את הסגל כראוי). כשמוריניו יאבד את הקרדיט גם אצל האוהדים, להנהלת יונייטד כבר לא תהיה ברירה והיא תהיה חייבת לפטרו. וזה יכול לקרות כבר ביום ראשון הקרוב אם הקבוצה תאבד נקודות פעם נוספת, הפעם במשחק חוץ לא פשוט מול ברנלי.

השאלה הגדולה היא האם לפטר את מוריניו עכשיו כדי להציל את העונה, או לתת לו צ'אנס כדי לנסות ולעמוד על הרגליים מחדש. ברור לכולם שפיטורי מוריניו יעלו כסף רב. רק בינואר הוא האריך את חוזהו באולד טראפורד עד 2020, וכעת הוא מרוויח 15 מיליון ליש"ט בעונה.

שם שעלה כמועמד להחליף את מוריניו, אם אכן יפוטר, הוא זינדין זידאן, שמסמל בעצם את האנטיתזה של הפורטוגלי: שקט, חייכן, משדר חיוביות ובעיקר יודע להוציא מהשחקנים את המקסימום ולתת להם כבוד כדי שהם יחזירו לו. הבעיה המרכזית תהיה להביא מאמן באמצע העונה שלא מכיר את הפרמיירליג, אבל בהנהלת יונייטד יקבלו בברכה מאמן שזכה שלוש פעמים רצופות בליגת האלופות ובוודאי יהיה ביחסים טובים יותר עם פול פוגבה ואנטוני מרסיאל הצרפתים, שלא בדיוק רואים עין לעין עם המנג'ר הנוכחי.

"יש לי שלוש אליפויות לעומת שתיים של כל 19 המנג'רים האחרים בליגה אז אני דורש שיתנו לי כבוד", אמר מוריניו לעיתונאים אחרי ההפסד, לפני שנטש בזעם את שטח מסיבת העיתונאים. ונראה שזה הדבר היחיד שנשאר למוריניו לשחק עליו כרגע: הכבוד, ויכול להיות שזה גם כל מה שיישאר לו בשבועות הקרובים, יחד עם כספי הפיצויים.