תמונה: depositphotos

 

על פי דיווחים ב-24 השעות האחרונות, ערן זהבי צפוי לפתוח במשחק החוץ הקריטי של נבחרת ישראל בסקוטלנד (ג', 21:45), במה שמוגדר כמשחק החשוב ביותר של הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות.

עם מטען הלחץ הגדול הזה ואי הוודאות בנוגע להמשך דרכו בקבוצתו גוואנגז'ו RF (הליגה הסינית הסתיימה השבוע), מגיע זהבי למשחקי הנבחרת, מחר בנתניה מול גוואטמלה וביום שלישי הבא בגלזגו. זהבי החלים לחלוטין מהפציעה שמנעה ממנו ליטול חלק בשני הניצחונות הגדולים על סקוטלנד ואלבניה, שהציבו את הנבחרת במרחק נקודה אחת מפלייאוף העלייה ליורו 2020. זהבי סבל מקרע בגיד המחבר בין אצבעות כף הרגל לכרית כף הרגל, פציעה שקרתה במשחק באלבניה אותו הפסידה הנבחרת וזהבי ספג ביקורות קשות, שוב, על היכולת שלו בנבחרת ביחס ליכולת בקבוצות.

אמנם תומר חמד כבש במשחק האחרון של הנבחרת מול האלבנים, אך ההרגשה היא שגם בצוות המקצועי הזר זהבי היה ונשאר באנקר. מהבחינה הזו, פציעתו של תומר חמד ושאלת כשירותו (ואי הכללתו בסגל ק.פ.ר במשחקים האחרונים) יכולה רק למנוע מהם את אי הנעימות הציבורית שבספסולו לטובת זהבי.

אנדי הרצוג ו-וילי רוטנשטיינר מאמינים כי זהבי הוא השחקן הכי איכותי בסגל, גם אם הרקורד שלו בנבחרת לא תואם את הציפיות – בטח לא בהשוואה לחמד – והרושם הזה בא גם בעקבות המשחק באלבניה, בו הייתה נפילה אדירה ביכולת של הנבחרת מהרגע שבו זהבי ירד מהמגרש בגלל הפציעה.

בניגוד למשחקי הבית, להרצוג ברור כי בסקוטלנד תגיע הנבחרת להרבה פחות מצבי כיבוש מאשר בסמי עופר, ובוודאי תבנה על משחק מעבר מהיר מהגנה להתקפה. לסגנון הזה מתאים זהבי בכל מקרה – אולי לא מהיר במיוחד, אך מומחה בתנועה ללא הכדור באזור רחבת היריב. הרצוג, וכמוהו המנהל המקצועי וילי רוטנשטיינר, התוודעו לזהבי בתקופה הקצרה שבה ניסו לשכנע אותו לחזור מפרישתו, ולא היה סיפור פשוט. זהבי השתכנע רק לאחר שהבין כי הקריירה שלו בנבחרת תיזכר רק בגלל זריקת סרט הקפטן במשחק מול מקדוניה בקמפיין מוקדמות המונדיאל, והגיע הזמן המתאים כדי לעשות תיקון.

בחודשים שבהם הצוות האוסטרי עובד בנבחרת ישראל חלו שינויים קטנים אך משמעותיים בהתנהלות, וזה עושה רושם עז, גם על שחקנים שמגיעים מחו"ל. מדובר על עניינים כמו איסור נשיאת טלפונים בארוחות, קנסות קטנים על איחורים, הקמת חדר משחקים והפרדה מוחלטת בין הנבחרת לבין הסביבה עד כדי שימוש בלאונג' פרטי בטיסות לאירופה – כל אלה יצרו תחושה חיובית בקרב השחקנים. אם קודם לכן הייתה הרגשה בקרב שחקני מכבי ת"א, הפועל ב"ש, מכבי חיפה ואפילו בית"ר ירושלים ומכבי נתניה כי הגעה לנבחרת משמעותה ירידה ברמת המקצוענות, התחושה הזו השתנתה. העניין הזה בוודאי היווה עוד פקטור משמעותי בהחלטה של זהבי לשוב לנבחרת.

לא בטוח כי זהבי, ששיחק ביום ראשון והגיע אחרי טיסה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי, יפתח במשחק מול גואטמלה מחר, אבל הוא צפוי לשחק כמחצית. בגלזגו הוא כבר צפוי לפתוח לצדו של מואנס דאבור בהתקפת הנבחרת.

גם זהבי יודע שיש לו פה הזדמנות להשלים את התיקון ולהעלות את ישראל, לראשונה מאז 1999, לשלב הבא במפעל כלשהו. הביקורת כלפיו עד היום הייתה בעיקר בגלל הדיסוננס בין המאזן שלו בישראל ובסין לבין המאזן שלו בנבחרת, ובעיקר בגלל תקרית הסרט. אין ספק כי זהבי רוצה לצאת לפגרת החורף שלו כמי שהטביע את חותמו לא רק בהפועל ת"א, במכבי ת"א או בגוואנגז'ו, אלא גם בנבחרת ישראל.

תמונה: depositphotos

ביום חמישי האחרון חזינו בערב נדיר באצטדיון סמי עופר. נדיר כי, לראשונה מזה לא מעט זמן, קיבלנו ניצחון כחול לבן במשחק משמעותי ומול יריבה עדיפה. הנבחרת של אנדי הרצוג הציגה הרבה אופי, נחישות, מהפך וכל מה שאנחנו לא רגילים לקבל מנבחרת ישראל. מה שמעודד הוא שהנבחרת, מעבר לניצחון, גם שיחקה כדורגל טוב בפרקים רבים של המשחק.

הלוואי שבאמת יצאנו לדרך חדשה וקצת שונה, דרך שבה הקהל יחזור לאהוב את הנבחרת (כמו בתקופה של שלמה שרף באצטדיון רמת גן), והקהל יגיע בהמוניו למשחקים. האוהדים בישראל צמאים לקצת נחת וגאווה לאומית, והתשובה הטובה ביותר לכך תהיה אצטדיון טרנר אשר צפוי להיות מלא הערב לקראת ההתמודדות הקריטית מול האלבנים.

לצד כל זה, ובחזרה למשחק נגד הסקוטים בחיפה – היה עצוב מאוד לראות את היציעים הריקים באצטדיון. אנשים שהיו במגרש מספרים שבכניסה "הייתה הרגשה של משחק ידידות". קשה להאשים את האוהדים לאור המחירים המוגזמים (150 שקל לכרטיס? באמת?) + אי התוצר על המגרש כבר שנים רבות. לצד כל הישראלים העייפים, ניתן היה לראות קבוצות של סקוטים, בלבוש ססגוני ובכלי נגינה חמת חלילים המפורסם, כולם לבושים בחולצת הנבחרת שלהם. כשאתה רואה את זה אתה מבין שיש פה הבדל גדול בתרבות, ושנצטרך הרבה יותר מתוצאה מוצלחת במשחק בודד בשביל לסגור את הפערים.

עם הפנים למשחק הקריטי היום מול אלבניה, כשפתאום השלב הבא בליגת האומות נראה כמשימה אפשרית. אז הפעם האוהדים כן צפויים להגיע בהמוניהם. דיברנו כבר על הניצחון מול סקוטלנד, אבל צריך גם לציין – ניצחון כזה היה צריך להגיע מתישהו, מול נבחרת די בינונית ללא הכוכב הגדול שלה, וכזו ששיחקה את חצי השעה הארוחה בעשרה שחקנים. הרי זה ממש קלאסי מבחינתנו לקרוס מהציפיות החדשות שנוצרו בין לילה ולאבד את הראש מול האלבנים.

אגב, סיפור אחד כבר הספיק לפגוע בהכנות של הנבחרת לקראת המשחק. צמד החלוצים, אלירן עטר ודיא סבע, נקלעו לעימות במהלך המשחק מול סקוטלנד. כזכור, השניים נכנסו כמחליפים במהלך המחצית השניה והפגינו אנוכיות אחד כלפי השני במספר התקפות מסוכנות של הנבחרת שהיו יכולות להגדיל את התוצאה. חילופי האשמות נמשכו גם בחדר ההלבשה. בסרטונים שהופצו ברשת בימים האחרונים נראה שחקנה של מכבי תל אביב מסנן לכאורה הערה גזענית לעברו של סבע, לאחר שהאחרון בחר שלא למסור לו את הכדור. עטר וההתאחדות כבר הספיקו להכחיש, והאירוע עצמו טופל על ידי מאמן הנבחרת שהזמין את השניים לשיחה.

מבחינת ההרכב, אין סיבה לעשות שינויים משמעותיים. למעשה, גם החילוף היחיד צפוי להיות כפוי – בן שהר שנפצע יפנה את מקומו לתומר חמד/דיא סבע. השחקנים הבולטים בנבחרת הם כמובן, הלגיונרים, בראשותם של מונאס דאבור (רד בול זלצבורג), בירם כיאל (ברייטון), ביברס נאתכו (אולימפיאקוס) וטאלב טוואטחה (איינטרכט פרנקפורט). אגב, כל הארבעה הם שחקנים מהמגזר הערבי. בשקט בשקט, בני המיעוטים משתלבים בנבחרת, מובילים אותה והופכים לחלק חשוב ומרכזי בהצלחה שלה. הכדורגל יכול וצריך להיות אחד מהכלים שמובילים לשינוי בחברה הישראלית. גול ניצחון של דאבור ו/או בישול מדויק של נאתכו הערב בהחלט יכולים להוביל אותנו לכיוון הנכון. תרתי משמע.