תמונה: depositphotos
בדקות מסוימות אתמול הפועל באר שבע כבר ראתה את הפער ממכבי תל אביב צומח ל-13(!) נקודות, כשאנחנו בתחילת חודש נובמבר. מלבד ההפרש מהפסגה, התחתית עצמה נראתה קרובה יותר מאי פעם, והאמת היא שהיכולת שהציגו הדרומיים לא הייתה שווה הרבה יותר מהחלק התחתון של הטבלה. אבל למזלה, היא לא מכרה את בן שהר למרות קיץ מתוח, ופגשה את הפועל תל אביב הנאיבית של גרסת 18/19.
נתחיל דווקא מהפועל תל אביב. שמו של קובי רפואה בוודאי ימוקם השבוע בתחתית רשימת מדד הכוח של המאמנים בליגה, אבל האמת היא שהפועל סיפקה בשני המשחקים האחרונים יכולת טובה פלוס, והייתה ראויה להרבה יותר. אפשר לעשות העתק הדבק מהמשחק מול מכבי חיפה – שוב כדורגל חיובי, שוב שער יתרון, שוב הזדמנויות להגדיל את התוצאה ושוב פעם מהפך שמגיע על הראש של האדומים.
השחקנים הפגינו נאיביות ולא הצליחו להגדיל את התוצאה למרות הזדמנויות קורצות וחופש פעולה על גבול הפלילי שקיבלו משחקני ההגנה של באר שבע. אולי קובי רפואה היה צריך לסגור את המשחק בחצי השעה האחרונה ולשדר לשחקניו שירגיעו את ההתלהבות ויתרכזו בעמידה נכונה על כר הדשא, אבל האמת היא שקשה להאשים את המאמן כשעומר דמארי ופייסל מוליץ’ לא מצליחים להציג כשירות מלאה של שחקן אחד (שלא נדבר על להבקיע), ושאר שחקני החלק הקדמי אמנם פעלתניים ומוכשרים אך פשוט חסרי מחץ ולוקים קשות בקבלת ההחלטות. מי שראויים לציון מיוחד הם שני שחקני מרכז השדה שי אליאס וניר לקס שרצים המון, מחלצים מספר לא מבוטל של כדורים ומחזיקים את הקישור האדום.
להפועל יש בסיס לא רע ביחד עם הגנה יציבה (רז שלמה הצעיר נראה בטוח יותר ויותר מדי שבוע) ולמרות האכזבה הקשה בשבוע האחרון אני ממש לא חושב שסוגיית מעמדו של רפואה צריכה לעלות בכלל לדיון. המשחק הבא נגד הפועל רעננה הוא אופרה אחרת לגמרי, הלחץ יהיה גדול יותר כי זה למעשה משחק על 6 נקודות והאוהדים יצפו לכדורגל יוזם ולא רק לצאת להתקפות מעבר. ניצחון צפוי להחזיר את הפועל לאזור הפלייאוף העליון, כל תוצאה אחרת עשויה לגרום לסערה במועדון.
למרות המהפך אמש, הפועל באר שבע נראית כמו קבוצה בדיכאון. מלבד אריק סאבו (המצטיין אתמול), שחקני הרכש לא בכיוון, כשגם השרידים משלוש האליפויות הרצופות מציגים יכולת בינונית ובעיקר משדרים סוג של אפטיות. הבעיות של הקבוצה די ברורות, כי השושלת התבססה על שני דברים שפשוט לא קיימים יותר בב”ש:
משחק האגפים – מאור בוזגלו ובעיקר טוני וואקמה, כשהמגינים תומכים נון-סטופ. היום יש לב”ש שחקן אגף טבעי אחד בכל הסגל – חן עזרא הלא יציב בעליל.
אמצע חזק מאוד – עזב ראדי, עזב הובאן. אפילו איינבינדר הועזב. האמצע הקיים (למרות הנוכחות של ג’ון אוגו) לא מסוגל להשתלט על משחקים לפרקי זמן ארוכים.
שתי הבעיות שהוזכרו למעלה נכונות גם לעונה שעברה, אותה כזכור סיימה ב”ש עם אליפות, אבל הן החמירו משמעותית. האם עם החומר הקיים יצליח ברק בכר להפיק קבוצת כדורגל טובה? לדעתי כן. אבל בכל הנוגע לעונה הנוכחית זה יהיה מעט מדי ובעיקר מאוחר מדי. פיתרון לאמצע המגרש אולי יגיע בינואר, ויש כלים מעניינים בהתקפה (אבל שונים ממה שבכר רגיל\אוהב\יודע לעבוד איתו), אבל לקבוצה הנוכחית אין מספיק גולרים והיא תלויה בעיקר בבן שהר, האיש לו הראו את הדרך החוצה רק לפני מספר שבועות. מכמה שחקנים בכל הסגל ניתן באמת לצפות ל 10+ שערים בעונה? רק שהר ודיא סבע. לליגה שלנו זה בדרך כלל אמור להספיק (העונה, כאמור, יש קבוצה בצהוב שלא מסתכלת לאחור), אבל בכדורגל אין קסמים ולטעויות שנעשו בקיץ יש השלכות מיידיות.
שתי הקבוצות נמצאות בתהליך דומה של הסתגלות למציאות חדשה. בב”ש יתנו למאמן ברק בכר את הקרדיט לייצב את הקבוצה מחדש ולבנות את הבסיס לקבוצה שתנסה לחזור לשיאה בעונה הבאה, אך הדבר כלל לא בטוח לגבי הקולגה שלו מאמש רפואה. ישנם אוהדים ואנשי תקשורת שמתקשים להבין שהפועל אמנם מועדון ענק, אך קבוצה שרק עלתה לליגה הבכירה ושהסגל שלה מורכב מלא מעט שחקנים ללא ניסיון במשחקים גדולים כמו שהיו לה בשני המשחקים האחרונים. יהיה מעניין מאוד לעקוב כיצד יתגלגלו העניינים בשתיים מהקבוצות הגדולות והמתוקשרות שיש לכדורגל שלנו להציע.
תגובות אחרונות
שערוריית חזרתו של ערן זהבי לנבחרת
שערוריית חזרתו של ערן זהבי לנבחרת
שערוריית חזרתו של ערן זהבי לנבחרת