עם כל הכבוד למאבק האליפות בין שתי הקבוצות המכונות “מכבי”, הרנסנס של הפועל תל אביב תחת קלינגר והקרבות בתחתית הליגה, הסיפור הגדול שמעסיק את הכדורגל הישראלי בחצי השנה האחרונה והנושא החם של התקופה האחרונה הוא, איך לא, ירדן שועה.

ראשית, חשוב לציין שמדובר בתופעה שלא מתרחשת לראשונה בכדורגל הישראלי. תופעה של שחקן צעיר שלא קרע עדיין זוג נעליים וכבר מכתירים אותו ככוכב, עילוי, פוטנציאל שלא היה כדוגמתו. כמעט כולם אחראים לסוגייה זו החל מהתקשורת, מהסוכנים, מהמאמנים, מהשחקנים ומהאוהדים. לא כל שחקן חזק מספיק בשביל להכיל את כל הגורמים החיצוניים בגיל כה צעיר, וכרגע כבר אפשר לקבוע שהעסק גדול על שועה.

זה מתחיל בכך שאנחנו ממליכים שחקן (בין אם צעיר או לא) שהבקיע ובישל שני מחזורים ברציפות (במקרה של שועה מדובר בחצי עונה נהדרת במדי בני יהודה). תופעה זו גורמת לשחקן לשחצנות, הורדת קצב באימונים במקרה הטוב ואחר כך בדרך כלל באה הנפילה. הסוכן והשחקן כבר אחרי כמה משחקים בהם הוא לא משחק/לא פוגע מחשבים מסלול מחדש וחושבים על היעד הבא והקופונים שיסגרו מהעסקה הבאה. תנו לשחקן להשלים עונה-שתיים מוצלחות, גם אם הוא ינוע בין הרכב לספסל (בטח בקבוצה שרצה וצוברת נקודות בקצב מרשים כמו מכבי חיפה של העונה) ואז יהיה על מה לדבר. למה זה טוב כל הקפיצות וחוסר היציבות הזה? בטוח שלא לשחקן ולכדורגל שלנו.

אחרי ההקדמה אפשר באמת להתייחס למקרה הספציפי של ירדן שועה. כאמור, הוא סיפק חצי עונה מופלאה בקבוצת מרכז טבלה בליגה ומראה ניצוצות של כדורגל ברמה שהרבה זמן לא ראינו משחקן ישראלי. אין ספק שמדובר בפוטנציאל גדול מבחינת כישרון, אבל אסור לו לחשוב שהוא כבר כוכב וקטן על קבוצה כמו מכבי חיפה. מהרגע שבו נחת בכרמל לא הפסיק להופיע שמו דווקא בהקשר שלילי. פה מחסיר אימון, שם מזייף פציעה, פה יוצא לבלות בשעות לא שעות, שם מאחר לאימון. פה מתחצף לסמכות מקצועית, שם לא חוגג עם החברים וכמובן המקרה האחרון לאחר המשחק מול בני יהודה – על פי הדיווחים הוא שבר טלוויזיה, השליך משקה אנרגיה בחדר ההלבשה והיה מעורב בעימות מילולי על גבול הפיזי עם עוזר המאמן.

איך שחקן מקצוען שרוצה להצליח ולהגיע לרמות הגבוהות יכול להתנהל בצורה כזו פעם אחר פעם? הרי דוגמאות של שחקנים כישרוניים שלא הגיעו לעשירית מרמת הפוטנציאל שחזו להם לא חסרות (מישהו אמר ראובן עובד?). הכל בגלל התנהלות קלוקלת ולא מקצועית. זה מתחיל מהסוכנים ומהתקשורת, ממשיך לאוהדים ובסופו של דבר עולה לשחקן למוח.

ראיתי הרבה טורים ופרשנויות לאחרונה שטוענים שלא יכול להיות מצב ששועה לא מקבל אפילו דקה במשחק, בטח שחיפה בכושר פחות טוב בשבועות האחרונים. אבל איך יכול מאמן רציני, ישר ומקצועי כמו מרקו בלבול לתת לשחקן לשחק אם הוא החסיר כמחצית מהאימונים שקדמו למשחק (ואפילו לא בגלל סיבות מוצדקות), ולאחר מכן מחליט על דעת עצמו לא להופיע לאימון ביום למחרת המשחק. איך זה יתקבל אצל שאר השחקנים שעובדים קשה? כישרון לבד לא יעזור. גם לא אם שילמו עליך 1.6 מיליון אירו על 60% מהכרטיס.

ביחס למרקו בלבול ולהרכב, המאמן התקבע על שיטת משחק מסוימת עם חלוץ בודד, ניקיטה רוקאביצה. האחרון לא מפסיק להבקיע ולבשל ועושה את עבודתו בצורה מעל למצופה. השחקן הוא בעל המעורבות הרבה ביותר בקבוצה בכל הנוגע לשערים (14 שערים ו־4 בישולים). איך בלבול יכול להוציא אותו מההרכב? גם במשחקים חלשים שלו הוא מוצא את הדרך לרשת. בלבול הולך בדרכו המקצועית והישרה ואין סיבה להזיז את השחקן הכי פורה שלך מההרכב, בטח שאתה מוצא את עצמך בחודש פברואר עדיין במאבק האליפות, דבר שלא זכור בחיפה שנים רבות.

עוד טענה שצצה היא שצריך לחבק את השחקן וללטף ושזוהי אשמת המועדון שלא יודע כיצד להתנהל עם הטאלנט. הרי בבני יהודה תחת מאמן חם ותומך כמו יוסי אבוקסיס השחקן פרח. אני לא מקבל את זה. דבר ראשון יש הבדל בציפיות של מועדון מכובד אך לא גדול כמו בני יהודה בהשוואה לסיר הלחץ שנקרא מכבי חיפה. בנוסף, בחיפה עשו את הכל על מנת שהשחקן יצליח.  בהתחלה ניסו את טקטיקת הליטוף, אחר כך הצמידו לו את ג’ובאני רוסו. אחר כך עברו לנזיפות קלות וקנסות קלים. אחרי עוד כמה עבירות עברו שוב לשיחות אישיות ולחיבוקים. אחרי שכל זה לא עבד הביאו אדם נוסף בגדר פסיכולוג ודמות אב, יגאל הלל. כפי שחזינו בשבועות האחרונים גם זה לא עזר. השיא (עד כה) הגיע באירועים שהוזכרו מוקדם יותר בסיום המשחק נגד בני יהודה, והעונש שקיבל היה השעיה ממספר אימונים, הדחה מהסגל למשחק מול כפר סבא וקנס כספי. זוהי חציית קו אדום ולא משנה מהו שמך וכמה שילמו עליך. הכתובת לאשמה היא קודם כל ירדן שועה.

כעת נשאלת השאלה הגדולה – מה תעשה מכבי חיפה? יעקב שחר הוא הדמות שצריכה לתת את התשובה, יחד כמובן עם הצוות המקצועי ואולי המנטלי. נשיא הקבוצה מחזיק מאוד מהשחקן ושילם עליו סכום לא מבוטל, ומבחינת כישרון אני מסכים שצריך לשמור עליו, אבל לא בכל מחיר. מרקו בלבול הוא אולי מאמן מקובע מדי, אבל אין ספק שמדובר באיש ישר והגון שטובת הקבוצה לנגד עיניו. כל מקרה כזה במכבי תל אביב או באירופה כבר היו מקנים לשחקן כרטיס טיסה לכיוון אחד במקרה הטוב. במקרה הרע היה מתייבש ביציע וסופג קנסות כבדים על כל עבירת משמעת. האם זו לא צריכה להיות המסקנה המתבקשת גם כאן?

אבל, וזה אבל גדול, אם שועה ישנה את דרכו, יתחיל להתאמן בצורה רצינית, לא להחסיר אף אימון ואף להתאמן אקסטרה, לנהל אורח חיים מקצועני ולהפסיק עם עבירות המשמעת, הדרך שלו לקבלת דקות משחק אמורה להיות קצרה. על פי הדיווחים האחרונים, נראה שכעת הכל תלוי רק בו. אם לא, שיביא הצעה (בית”ר ירושלים? הפועל באר שבע?) לפחות בסכום ששולם עליו והצדדים ילכו איש איש לדרכו. רק ניתן לקוות שבשלב מסוים השחקן יחליט ויפנים מה הוא רוצה להיות – כשרון עבר מפוספס או כוכב עולה וכדורגלן ישראלי מוביל.

מאת: מערכת

המשחק ביום שני בין הפועל תל אביב למכבי חיפה הפגיש בין שני מועדונים גדולים. מכבי חיפה, מועדון גדול עם תקציב ענק ומסורת ועם בוס שמזרים מידי שנה סכומי עתק לקבוצה.
מנגד הפועל תל אביב מועדון גדול בדעיכה, עם מסורת, קהל אדיר ותקציב של קבוצת תחתית. יש המון ביקורת על הנהלת הפועל תל אביב ובצדק. ההבנה המקצועית שלהם לוקה בחסר והיום מסתבר שגם החזון הכלכלי גרם לאינספור טעויות בניהול כוח האדם בקבוצה.

לדוגמה:

אוראל דגני – קפטן ושחקן מוערך רצה תוספת למשכורת. קחו אותו , תתחייבו בפניו על תוספת קטנה + תפקיד מקצועי לאחר הפרישה ותקבלו שחקן עם חיוך ומחויבות. בפועל , ההנהלה רק רצתה למכור אותו ולהכניס כסף ממכירתו. מה קיבלנו? דגני ממורמר , מתוסכל , לא מחויב וכנראה שגם לא תרם יותר מידי לאנרגיה בחדר ההלבשה.
רמזי ספורי – שחקן חשוב במערך של קובי רפואה (אליו עוד נגיע בהמשך) שרצה שדרוג לשכרו. גם איתו אפשר היה לסכם לשנתיים עם שדרוג גדול בשכר מתוך חשיבה על השקעה ארוכת טווח בשחקן הכי איכותי בסגל של הפועל. בפועל, ספורי אפילו לא קיבל הצעה וחתך כמה שיותר מהר לבאר שבע שם הוא בקושי מקבל דקות משחק.

קלאודימיר – הגיע קצת כבד ושמן מפגרת הקיץ. תשאירו אותו הוא מנוע במרכז המגרש, אחראי , מסור והלב של הרכב הפועל בימי רפואה. בפועל, נפטרים בצורה לא יפה מקלאודימיר ומהמרים על ספירובדקי שבינתיים לא מספק את הסחורה וגם יכולת המנהיגות שלו לא משתווה לזו של קלאודימיר.

קובי רפואה – מה היה דחוף להנהלה לפטר אותו? קובי רפואה מאמן דעתן, אבל טקטיקן ויודע להחזיק קבוצה. הנהלת הפועל לא מצליחה להבין שההמשכיות בהרכה חשובה מאו דלהצלחת הקבוצה.ההמשכיות גם חשובה לאוהדים שיכולים ליצור הזדהות עם שחקנים לאורך זמן. את כל זה לא הבינו בהנהלת הפועל תל אביב עת עשו הכל כדי להיפטר מרפואה ומאחורי הגב של הנהלת חדרה החלו במשא ומתן עם ניסו אביטן.

ואם כבר אתם רוצים את אביטן למהלא לחכות לסיום העונה לעשות את הדברים כמו שצריך? יש פה קארמה בעייתית מאוד בהתנהלת והקבוצה והאוהדים משלמים על כך מחיר כבד.

עידן חדש, בכל זאת? (תמונה מתוך האתר הרשמי של הפועל תל אביב)

עדכון: ניסו אביטן אכן פוטר מהקבוצה, ובמקומו מונה ניר קלינגר. בנוסף, אחד הסמלים הגדולים של המועדון, משה סיני, חוזר למועדון בתפקיד של מנהל מקצועי/יועץ/נציג הבעלים. מעניין יהיה לראות כיצד יעבוד שיתוף הפעולה בין השניים והאם זה יהיה הצעד הראשון בדרך חזרה של הפועל תל אביב לדרך המלך.

מאת: מערכת

הפועל תל אביב בכדורסל החלה את העונה עם 4 הפסדים וכפי שזה נראה כרגע הקבוצה יכולה להיות מועמדת לירידה.

כלום לא נותר מהקבוצה הנהדרת של 2018. אדריאן בנקס שוחרר (גם ישראלי, גם הביא ספונסר וגם היחיד בשנים האחרונות שידע לקלוע מ – 3 בהרכב הפועל תל אביב. ואולי השחרור של בנקס והבנייה מחדש הם הכותרת לניהול הכושל של הנהלת הפועל תל אביב בראשות רמי כהן וידידיה רפפורט.

(תמונה מתוך עמוד האינסטגרם של ‘הפועל SP מצר תל אביב’/ hapoeltlvbc)

להפועל תל אביב  יש משהו שיש רק ל 2-3 קבוצות בליגה. קהל תומך מדהים וקהילה. למעט מכבי תל אביב והפועל ירושלים (ואולי הפועל חולון), הפועל תל אביב זכתה בקהל נאמן שנוסע אחריה לכל מקום בארץ לעודד.

אבל כנראה שהקודקודים בשנים האחרונות לא מספקים את הסחורה ולכן הם צריכים להיפרד מהכיסא ולהביא ניהול מקצועי או מחליפים. קבוצות קטנות יותר זכו בתארים בשנים האחרונות והצליחו להביא זרים איכותיים, משהו שלא מצליחים לעשות בהפועל תל אביב כבר שנים ארוכות.

תמונה: עמוד הפייסבוק של לאה קטמין/ @LeahKatamin

“היה מאוד סמלי שדווקא אחמד עאבד כבש נגד בית”ר”, אמרו שחקנים בהפועל, שחגגו אתמול בסיום המשחק עם האוהדים. אפילו האחים שרון ואיציק ניסנוב ירדו לכר הדשא והצטרפו למסיבה המאולתרת. מיד אחרי השער של עאבד נזרק רימון עשן צהוב מיציע אוהדי בית”ר ואוהדי הפועל טענו כי הושלך לעברם.

בהפועל ת”א חגגו ניצחון חוץ ראשון (0:1) מזה עשור בטדי ועקצו את היריבה המיתולוגית. לא מספיק שהקבוצה מהבירה חווה עונה כושלת וכבר ידעה לפני דקות הסיום אמש שתשחק בפלייאוף התחתון של הטבלה, היא גם נאלצה לסבול (תרתי משמע) משער ניצחון אדום בתוספת הזמן (מישהו אמר ערן זהבי?), כזה שככל הנראה הבטיח לאדומים עונה נוספת בליגת העל. בטדי. וכובש השער הוא לא אחר מאשר אחמד עאבד – לא פחות מתסריט הבלהות של הקהל הבית”רי.

אין זה סוד כי היריבות בין בית”ר להפועל היא מהיריבויות הוותיקות והטעונות ביותר בכדורגל הישראלי, ולא אחת קרה שמפגשים אלו הובילו לגילויי אלימות בין מחנות האוהדים, ואף במגרש בין שחקני הקבוצות.

היריבות בין שתי הקבוצות סובבת סביב הרקע הפוליטי-האידאולוגי המנוגד בין מרכזי הפועל ובית”ר ועל האופן בו שניהם הצטיירו במשך השנים בציבור הישראלי – הפועל הוא איגוד ספורט המזוהה עם השמאל וככזה הוא ייצג את המעמד הגבוה, הממסד האשכנזי וההסתדרות. בית”ר הוא איגוד ספורט המזוהה עם הימין וככזה הוא ייצג באופן מסורתי את השכבות החלשות ומאבקם בממסד, ציבור המזרחים ואת ההתנועה הרוויזיוניסטית. בשל סיבה זו לא אחת קורה שבמשחקים נוכחים חברי כנסת, שרים ואפילו ראשי ממשלה משני קצוות הקשת הפוליטית, בעיקר בתקופת בחירות.

חשוב לציין כי בבית”ר ירושלים לא שיחק שחקן ממוצא ערבי מעולם. בעלי הקבוצה החל מהעונה הנוכחית, משה חוגג, אמנם אמר כי הגיע בין היתר “כדי לבצע שינוי חברתי” וש-“דת לא תהווה פקטור בבחירת שחקנים בבית”ר ירושלים”. אבל עד כה בשני מועדי העברות שהתקיימו בתקופתו של חוגג כבעלי בית”ר, עדיין לא הגיע שחקן ‘לא יהודי’ לקבוצה. מספיק להזכיר את הסרט “טהורה לעד”, שזכה באוקטובר האחרון בפרס אמי, המתאר בדיוק את התגובה האלימה של הקהל של בית”ר לצירופם של שני שחקנים מוסלמים מצ’צ’ניה לפני מספר שנים (השחקנים הוברחו בתוך מספר חודשים ביחד עם המנכ”ל דאז ושחקן העבר של הקבוצה איציק קורנפיין), כדי להבין את הסיטואציה חסרת התקדים שמתרחשת באחד ממועדוני הספורט הגדולים בישראל.

מה שכן, מסביב לקבוצה נראה כי אכן קורים תהליכים חיוביים יותר בנושא. כזכור, החל משנת 2016, בהחלטה משותפת של הקבוצות בית”ר ירושלים ובני סכנין, ובתיאום עם מנהלת הליגה לכדורגל, הוחלט כי המשחקים בין הקבוצות ישוחקו ביניהם ללא קהל חוץ לקבוצה האורחת. מפגש זה הוא היחידי בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שתואם כך מראש בין שני מועדונים יריבים בגלל המתיחות בין הקהלים שלהם. בספטמבר של העונה הנוכחית, במסגרת פועלו של חוגג למיגור תופעת הגזענות בכדורגל הישראלי, נחתם הסכם בין הקבוצות שהחזיר את קהלי החוץ למפגשים בין המועדונים. למרות הצעד המתבקש, נראה כי היום שבו נראה שחקן ערבי משחק במדים הצהובים שחורים נמצא עוד הרחק הרחק מאיתנו.

בחזרה לאתמול. לראות את עאבד ואת חברו לקבוצה הקשר רמזי ספורי, שמודים לאלוהים שלהם אחרי גול דרמטי מול קבוצה שמסרבת להחתים שחקנים מוסלמים כעקרון, ועוד במגרשה הביתי – זהו ללא ספק אחד מהרגעים והתמונות היותר משמעותיות של העונה ובכלל במדינה, בטח בכל הבלאגן הפוליטי שאנחנו נמצאים פה רגע לפני הבחירות

נתון פיקנטי לסיום – אחמד עאבד עם שער ליגה רביעי בקריירה מול בית”ר. יש רק שתי קבוצות מולן הוא כבש יותר שערים – 5 מול הפועל חיפה ונגד קבוצתו הנוכחית, הפועל תל אביב. והנה לכם שחקן ערבי שאוהב לשחק בירושלים.

מכבי חיפה הודיעה הבוקר באופן רשמי: אלי גוטמן חתם לעונה וחצי כמאמן הקבוצה. מאמן הנבחרת לשעבר ופרשן ערוץ הספורט בשנה האחרונה חוזר לקבוצה מהכרמל לאחר 26 שנה (היה עוזרו של שלמה שרף בתחילת שנות התשעים). גוטמן אימן במהלך הקריירה בין היתר את הפועל באר שבע, הפועל חיפה, בית”ר ירושלים, הפועל פ”ת, פראלימני ולימסול הקפריסאיות, מכבי נתניה וכמובן את נבחרת ישראל.

לאחר החתימה, אמר גוטמן בקצרה: “כבוד גדול הוא לי לאמן במועדון גדול כמו מכבי חיפה. זה יום מיוחד ומרגש עבורי. אני חוזר למכבי לאחר 26 שנה. מצפים לנו אתגרים גדולים. מודה על האמון וכעת לעבודה”.

השאלה הגדולה כעת: האם מכבי חיפה סוף סוף מצאה את האיש שיכול להחזיר אותה לימים היפים?

תמונת מצב

קודם כל, צריך להבין את המצב של הקבוצה. במכבי חיפה של העונות האחרונות אין יכולת להכיל תקופות גרועות. מועדון כדורגל שלא יודע להכיל משברים ופועל מתוך חשיבה לטווח קצר רק מחריף את המצב. יש דוגמאות מרהיבות להרס עצמי מהסוג הזה גם במועדוני כדורגל גדולים באירופה.

אחד מתוצרי הלוואי של החלפת מאמנים בלתי פוסקת זה החלשת מעמד המאמן והצוות המקצועי וחיזוק ההשפעה של חדר ההלבשה. כשמאמן חלש – השחקן הוא חזות הכל. אותו שחקן יקשיב למאמן שלו חמישה משחקים ובשישי הוא כבר ישמע את האוהדים ואת עיתונאי ספורט שמסבירים לו שהעסק אבוד ושיחליף נאמנויות. כשזורקים מאמנים זה מחליש את המועדון. וכשמועדון חלש יש מי שמתחזק במקום – חדר ההלבשה. סוכנים. עיתונאי ספורט. אוהדים. אנשי מנהלה זוטרים. אנשי מקצוע. גם לשעברים. כמה גרוע זה? תסתכלו על מכבי חיפה.

תחלופת שחקנים בלתי פוסקת היא עוד תוצאה של חשיבה לטווח קצר ופגיעה בהיררכיות מקצועיות במועדון. ואחרי זה אין קבוצה. כי כשלא רצים ביחד ולא חווים ביחד כישלונות והצלחות לא ניצרב כלום. מכבי חיפה היא נכון לכרגע קבוצה ריקה. לא מסומנת. בלי אופי. אם תעברו על סגל השחקנים אחד אחד ותנסו לזהות את החיבור שלהם אחד לשני לא תצליחו. בשביל שחיבור וקשר יתפתחו ויהפכו לבעלי משמעות צריך שתהיה היסטוריה משותפת. וזה לוקח זמן.

פגיעה במעמדם של ההולנדים

המנהל הספורטיבי מו אלאך זיהה את הבעיות ואת תוצרי הלוואי שלהן. ההולנדי הבין את המצב – היעדר יסודות של קבוצה, וניסה לבנות את מכבי חיפה מחדש. להשאיר את רוב השחקנים (להזיז בעיקר את מי שלא התאים מבחינה חברתית) ולתת להם הזדמנות אמיתית לרוץ ביחד. דבר נוסף שהוא עשה זה ללמוד את ההיסטוריה של המועדון ולנסות להשית על כל מחלקות הילדים והנוער שיטת משחק שתוגדר גם כשיטת המשחק של המועדון. דבר כזה חייב לקחת זמן, לנקות מועדון מהרגלים מגונים זה לא משהו שקורה בין לילה.

האיש אותו הביא אלאך בשביל להוביל את הקבוצה הבכירה הוא פרד רוטן, אחד מהשמות היותר בכירים שהגיעו לארץ נחת עם קורות חיים מרשימים וקיווה לשדרג את הקבוצה שקיבל מגיא לוזון. בפועל, בחצי השני של העונה הקודמת תחת רוטן לא היה שינוי משמעותי הן ביכולת והן בתוצאות, אך הוא קיבל את המנדט לבנות את הקבוצה בעונה הנוכחית ביחד עם אלאך.

חיפה לא עשתה שינויים רבים ודווקא לאחר שנים רבות נראה כי היא פגעה בול עם הרכש הזר (ג’ורג’ מנדז’ק, סיידובה סומא), ומצליחה לקדם שחקני בית בצורה נכונה דוגמת מוחמד עוואד, נטע לוי ושון וייסמן, אבל פתיחת העונה הייתה מאכזבת (למרות שיפור מסוים ביכולת לעומת העונות האחרונות) ומו אלאך החל להרגיש את הרעשים מסביב בדבר הרצון להיפרד מרוטן וכשהוא בוודאי יהיה הבא בתור.

הקאמבק של גוטמן 

התוצאות המשיכו לאכזב ואלאך, כאמור, קרא את המפה והבין שזמנו קצוב. שוב פעם הקולות מהאנשים הקרובים ליעקב שחר ותוכניות הרדיו המקומיות עשו את שלהן והובילו לעזיבתם של המנהל המקצועי ביחד עם המאמן פרד רוטן וכל הצוות ההולנדי. כעת מגיע לתפקיד אלי גוטמן, אמנם פיגורה אך כזה שלא הצליח על הקווים מאז הפעם האחרונה שמכבי חיפה הייתה רלוונטית (הקדנציה הראשונה בהפועל תל אביב).

מבחינה מקצועית, הציפיות מגוטמן בליגה הנוכחית יהיו לייצב את הקבוצה ולהביא אותה למקומות 4-6. מעבר לתוצאות וההישגים בטבלה, יידרש מהמאמן שיקדם שחקנים צעירים, שיראה שהקבוצה משתפרת ועובדת באימונים, שיהיה אמיתי עם האוהדים, שידרוש 120 אחוז מכל שחקן ובעיקר שיחזיר את הקהל לאהוב את הקבוצה שמאכזבת אותו פעם אחר פעם.

קשה להגיד כמה למאמן באמת יש השפעה בסיר הלחץ שנקרא מכבי חיפה וברור שהבעיות המועדון עמוקות יותר מהאיש שעומד על הקווים, אבל אולי דווקא מאמן שהיה בחוץ תקופה לא קצרה, למד את המצב ומגיע מוכן ורעב יותר לאתגר, יצליח להשתלט על המועדון הירוק או לפחות לקדם אותו למקום נכון ובריא יותר. לנו רק נותר לראות האם אחרי כל כך הרבה שנים העסק יחזור לעבוד בחיפה או שניפגש שוב במחזור העשירי של העונה הבאה וננהל את אותו הדיון על זהות המאמן החדש.

תמונה: depositphotos

בדקות מסוימות אתמול הפועל באר שבע כבר ראתה את הפער ממכבי תל אביב צומח ל-13(!) נקודות, כשאנחנו בתחילת חודש נובמבר. מלבד ההפרש מהפסגה, התחתית עצמה נראתה קרובה יותר מאי פעם, והאמת היא שהיכולת שהציגו הדרומיים לא הייתה שווה הרבה יותר מהחלק התחתון של הטבלה. אבל למזלה, היא לא מכרה את בן שהר למרות קיץ מתוח, ופגשה את הפועל תל אביב הנאיבית של גרסת 18/19.

נתחיל דווקא מהפועל תל אביב. שמו של קובי רפואה בוודאי ימוקם השבוע בתחתית רשימת מדד הכוח של המאמנים בליגה, אבל האמת היא שהפועל סיפקה בשני המשחקים האחרונים יכולת טובה פלוס, והייתה ראויה להרבה יותר. אפשר לעשות העתק הדבק מהמשחק מול מכבי חיפה – שוב כדורגל חיובי, שוב שער יתרון, שוב הזדמנויות להגדיל את התוצאה ושוב פעם מהפך שמגיע על הראש של האדומים.

השחקנים הפגינו נאיביות ולא הצליחו להגדיל את התוצאה למרות הזדמנויות קורצות וחופש פעולה על גבול הפלילי שקיבלו משחקני ההגנה של באר שבע. אולי קובי רפואה היה צריך לסגור את המשחק בחצי השעה האחרונה ולשדר לשחקניו שירגיעו את ההתלהבות ויתרכזו בעמידה נכונה על כר הדשא, אבל האמת היא שקשה להאשים את המאמן כשעומר דמארי ופייסל מוליץ’ לא מצליחים להציג כשירות מלאה של שחקן אחד (שלא נדבר על להבקיע), ושאר שחקני החלק הקדמי אמנם פעלתניים ומוכשרים אך פשוט חסרי מחץ ולוקים קשות בקבלת ההחלטות. מי שראויים לציון מיוחד הם שני שחקני מרכז השדה שי אליאס וניר לקס שרצים המון, מחלצים מספר לא מבוטל של כדורים ומחזיקים את הקישור האדום.

להפועל יש בסיס לא רע ביחד עם הגנה יציבה (רז שלמה הצעיר נראה בטוח יותר ויותר מדי שבוע) ולמרות האכזבה הקשה בשבוע האחרון אני ממש לא חושב שסוגיית מעמדו של רפואה צריכה לעלות בכלל לדיון. המשחק הבא נגד הפועל רעננה הוא אופרה אחרת לגמרי, הלחץ יהיה גדול יותר כי זה למעשה משחק על 6 נקודות והאוהדים יצפו לכדורגל יוזם ולא רק לצאת להתקפות מעבר. ניצחון צפוי להחזיר את הפועל לאזור הפלייאוף העליון, כל תוצאה אחרת עשויה לגרום לסערה במועדון.

למרות המהפך אמש, הפועל באר שבע נראית כמו קבוצה בדיכאון. מלבד אריק סאבו (המצטיין אתמול), שחקני הרכש לא בכיוון, כשגם השרידים משלוש האליפויות הרצופות מציגים יכולת בינונית ובעיקר משדרים סוג של אפטיות.  הבעיות של הקבוצה די ברורות, כי השושלת התבססה על שני דברים שפשוט לא קיימים יותר בב”ש:

משחק האגפים – מאור בוזגלו ובעיקר טוני וואקמה, כשהמגינים תומכים נון-סטופ. היום יש לב”ש שחקן אגף טבעי אחד בכל הסגל – חן עזרא הלא יציב בעליל.

אמצע חזק מאוד – עזב ראדי, עזב הובאן. אפילו איינבינדר הועזב. האמצע הקיים (למרות הנוכחות של ג’ון אוגו) לא מסוגל להשתלט על משחקים לפרקי זמן ארוכים.

שתי הבעיות שהוזכרו למעלה נכונות גם לעונה שעברה, אותה כזכור סיימה ב”ש עם אליפות, אבל הן החמירו משמעותית. האם עם החומר הקיים יצליח ברק בכר להפיק קבוצת כדורגל טובה? לדעתי כן. אבל בכל הנוגע לעונה הנוכחית זה יהיה מעט מדי ובעיקר מאוחר מדי. פיתרון לאמצע המגרש אולי יגיע בינואר, ויש כלים מעניינים בהתקפה (אבל שונים ממה שבכר רגיל\אוהב\יודע לעבוד איתו), אבל לקבוצה הנוכחית אין מספיק גולרים והיא תלויה בעיקר בבן שהר, האיש לו הראו את הדרך החוצה רק לפני מספר שבועות. מכמה שחקנים בכל הסגל ניתן באמת לצפות ל 10+ שערים בעונה? רק שהר ודיא סבע. לליגה שלנו זה בדרך כלל אמור להספיק (העונה, כאמור, יש קבוצה בצהוב שלא מסתכלת לאחור), אבל בכדורגל אין קסמים ולטעויות שנעשו בקיץ יש השלכות מיידיות.

שתי הקבוצות נמצאות בתהליך דומה של הסתגלות למציאות חדשה. בב”ש יתנו למאמן ברק בכר את הקרדיט לייצב את הקבוצה מחדש ולבנות את הבסיס לקבוצה שתנסה לחזור לשיאה בעונה הבאה, אך הדבר כלל לא בטוח לגבי הקולגה שלו מאמש רפואה. ישנם אוהדים ואנשי תקשורת שמתקשים להבין שהפועל אמנם מועדון ענק, אך קבוצה שרק עלתה לליגה הבכירה ושהסגל שלה מורכב מלא מעט שחקנים ללא ניסיון במשחקים גדולים כמו שהיו לה בשני המשחקים האחרונים. יהיה מעניין מאוד לעקוב כיצד יתגלגלו העניינים בשתיים מהקבוצות הגדולות והמתוקשרות שיש לכדורגל שלנו להציע.

תמונה: depositphotos

אתמול פוטר גיא לוזון מבית”ר ירושלים. כותרת מאוד לא מפתיעה בהתחשב בקריירה של לוזון בשנים האחרונות. למזלו, בכל מקום אליו הגיע היו לו כמה חודשי חסד עקב “הנסיבות”, אבל בסופו של דבר זה לא באמת עזר לו. ספורט 24 סוקר את אותן נסיבות מיוחדות של גיא לוזון.

הפועל תל אביב

גיא לוזון הגיע להפועל תל אביב בשיא המשבר הכלכלי של הקבוצה, מספר מחזורים אל תוך העונה הראשונה והאחרונה של אמיר כבירי. למרות הגדרתו של אלי גוטמן כמנג’ר המקצועי, היה זה לוזון שהיווה את העוגן של הקבוצה ולמעשה היה יכול לקנות את עולמו עת התחלפה ההנהלה שממש התחננה שיישאר. אבל לוזון חשש לרדת ליגה עם הפועל והכתם שזה ישאיר על הקריירה שלו. הקבוצה התקשתה להשאיר שחקנים והמאמן פחד שזה לא יספיק ועשה “ויברח”. אגב, בתקופתו הקבוצה שיחקה סביר (זכור במיוחד משחק החוץ מול הפועל באר שבע בו הרשימה) אבל גם תחת שרביטו לא הצליחה לפרוץ ולהראות סימנים שהיא הולכת לכיוון הנכון, אבל עמדו לזכותו הנסיבות, כאמור: מועדון פאר שהולך לפירוק, שחקנים עוזבים ואין כסף. יכול מאוד להיות ששם היה הפספוס הגדול בקריירה של גיא לוזון. גם אם היה יורד ליגה עם הפועל, סביר להניח שהיה נשאר ובונה את הקבוצה ועצמו מחדש בליגה הלאומית כמאמן יציב שנשאר לאורך זמן בקבוצה. כולם היו זוכרים לו איך נשאר כשלא היה כלום. אבל לוזון בשלו, רצה לאמן קבוצה גדולה ולהתקרב לטופ של ליגת העל בתנאים טובים יותר.

מכבי חיפה

חודש אחרי הנטישה, הגיע לוזון למכבי חיפה בכל תרועה רמה. הוא החליף עוד מאמן זר (רנה מולנסטיין ההולנדי) שלא צלח בכרמל והצהיר במסיבת העיתונאים בה הוצג: “מכבי חיפה היא פסגת הקריירה שלי”. גם כאן ‘קיבל קבוצה שהוא לא בנה’ ולכן כולם קיבלו בסלחנות את הרקורד הנוראי של מכבי חיפה, שהצליחה איכשהו להשתלח לפלייאוף העליון אך סיפקה משחקים חלשים וסטטיסטיקה בעייתית מאוד. בתום העונה החליט יעקב שחר, לאור הנסיבות (כן…) לתת ללוזון לבנות קבוצה, להביא את השחקנים שהוא רוצה ולשחרר את מי שלא מתאים לשיטה שלו – הכל במטרה שיחזיר את מכבי חיפה לצמרת הכדורגל הישראלי. גל אלברמן, אליסון דוס סנטוס, עומרי בן הרוש, רמי גרשון ומאור בוזגלו היו רק חלק מהשמות שנחתו בכפר גלים. גם זה לא עזר, מכבי חיפה הציגה את אחת מפתיחות העונה הגרועות בתולדותיה, לא הראתה שום סוג של התקדמות ולוזון הלך הביתה בחודש דצמבר של אותה העונה.

בית”ר ירושלים

לבית”ר הגיע בתחילת העונה הנוכחית, וכן אתם כבר יודעים את זה – נהנה מהנסיבות. שוב קבוצה על סף פירוק וכל סאגת אלי טביב, ללא הנהלה וללא סגל שחקנים סמוך למועד פתיחת הליגה. הנסיבות החזיקו 7 מחזורים עם פתיחת העונה הגרועה ביותר של בית”ר בכל הזמנים (ניצחון בודד). במהלך החודשיים האחרונים כן קיבל לוזון שחקנים בעלי איכות והסגל של בית”ר, גם לנוכח העובדות, שווה הרבה יותר ממקום בתחתית הטבלה. הקבוצה שיחקה ללא דרך, בלי שום טקטיקה אמיתית והתבססה על פעולות אישיות, בעיקר של עידן ורד. בנוסף, גם מחוץ למגרש נחל לוזון כישלון כאשר השפיל את שחקנו ערן לוי בראיון סיום המשחק מול אשדוד ועקץ אותו על משקלו. זו הייתה האמירה הפומבית האחרונה של גיא לוזון כמאמן בית”ר, כאשר חצי יממה לאחר מכן פוטר באופן רשמי על ידי משה חוגג ואלי אוחנה.

למרות החוויות בשלושת הקבוצות שהוזכרו מלמעלה, אל תדאגו לגיא לוזון. הוא ימצא עוד עבודה (מישהו אמר חזרה למשפחה ומכבי פ”ת?). אם הוא קיבל את התפקידים שקיבל עד כה. כנראה שאין מספיק כישלונות בעולם למנוע ממנו לקבל את הג’וב הבא. ככה זה בכדורגל הישראלי שלנו.

תמונה: depositphotos

מחזור פושר ומרדים בליגת ג’פניקה, כשתצוגת השיא שייכת ל…בני יהודה וירדן שועה.

העונה הצטרפה לליגה עוד קבוצה שיש לה ‘שם גדול’ כמו הפועל ת”א, אבל גם היא מציגה כדורגל בינוני. בנוסף, הפועל באר שבע הצטרפה למועדון ‘הרגילות’, היא כבר לא רמה מעל, ככה שכל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה, למעט אולי המשחקים של מכבי ת”א. אני חושב שזה שירות נורא לכדורגל שלנו שמחזור שאמור היה להיות כל-כך מבטיח מסתיים עם שתי תוצאות תיקו מאופסות וגישה פחדנית במשחקים אתמול. ההווה נראה רע ועתיד אפילו רע יותר.

מכבי חיפה נגד הפועל ב”ש:

לכל דבר בעולם הזה יש מחזור חיים ונראה כי הפועל באר שבע נמצאת בשלב הגסיסה שלה. נותר רק לקוות, עבור האנשים בבירת הנגב, שהיא תחזור מהר בחזרה לשלב הצמיחה, ואולי להפסד האליפות העתידי (נכון, עברו רק חמישה מחזורים, אבל מישהו מוכן להמר על ב”ש כאלופה כרגע?) תהיה השפעה על תהליך החזרה לשלב הזה. הכתובת הייתה על הקיר כבר מהעונה שעברה, יש מי שבחר לשקוע אל תוך חגיגות האליפות ולהתעלם מנורת האזהרה הבוהקת של היכולת החלשה שליוותה את הבאר שבעים כל העונה אשתקד, והעונה הבלוף התפוצץ בשיא האכזריות ביחד עם התנהלות מביכה ושחצנית בחלון העברות האחרון. הקבוצה כבר לא באירופה, הפנים צריכות להיות לכיוון העונה הבאה. להתחיל להריץ את השחקנים ואת מה שצפוי להוות את בסיס הקבוצה לעונת 19/20. בנוסף, העונה הקבוצה הדרומית חייבת ללכת סוף סוף על גביע המדינה בכל הכוח. הרי ב”ש הפכה לאוסף של שחקנים טובים, הקבוצתיות נעלמה לה, ובמפעל נוק אאוט זה עשוי להספיק בשביל להגיע לשלבי ההכרעה.

הירוקים, שוב, הציגו משחק כדורגל לא רע בכלל בהתייחס למה שראינו מהקבוצה הזאת בעונות האחרונות. הכדורגל חיובי יותר, נראה שיש מערך קבוע ואותם 12-13 שחקנים שהמאמן רץ איתם, מאמין בהם וללא שינויים קיצוניים. השחקנים הצעירים של חיפה, בראשות מוחמד עוואד, לוקחים את ההזדמנות שהצוות ההולנדי נותן להם וכתוצאה מכך גם הקהל נראה מחובר יותר בהשוואה לעונה שעברה. המאמן פרד רוטן חוטף לא מעט מהתקשורת, אבל כן רואים התקדמות בקבוצה ואני מקווה שיענקל’ה שחר ייתן לו את הקרדיט ואת האפשרות להתחזק בחלון העברות של ינואר, כי הקבוצה כרגע עדיין חסרה איכות ולאור חולשת הליגה, מהלך או שניים נכונים וזוהי בהחלט יכולה להיות העונה שמכבי חיפה תמצא עצמה בצמרת הליגה.

מכבי ת”א נגד הפועל ת”א:

נתחיל ממכבי. הצהובים באו עם כל התותחים הכבדים בהרכב בפעם השנייה בלבד העונה – גם מיכה וגם אצילי בפנים יחד עם שכטר ועטר כשהשניים האחרונים בכושר שיא. כנראה שאיביץ’ והשחקנים חשבו שהגול יגיע לבד בשל הכישרון העצום שיש להם על כר הדשא, אבל בכל הקשור לאינטנסיביות והרצון הם לא הצליחו לעמוד כשווים מול החבורה הקשוחה של קובי רפואה, במיוחד בחצי הראשון. האנרגיות השתפרו במחצית השנייה, ורק יכולת טובה של שוער האדומים לבקוביץ’ מנעה את ה – 1:0, אבל הגישה המעט מזלזלת ביזבזה למכבי דקות יקרות ובסופו של דבר היא נאלצה להתספק בנקודה, שמשאירה אותה מתחת למוליכה מחדרה. למרות זאת, המצב של מכבי ת”א בהחלט טוב. היא בד”כ מנצחת משחקים, וגם כשלא אז היא לא מפסידה, המאמן שלה יודע להגיב למתרחש על כר הדשא (החילופים של צ’יקו ויונתן כהן היו במקום) וארסנל השחקנים שלה הוא המוביל בארץ. הדאגה הגדולה היא שאין מחליפים אמיתיים למיכה ושכטר, דבר שיכול לפגוע בקבוצה בשלבים מאוחרים יותר של העונה.

מבחינת הפועל, התיקו המאופס אמש הוא ניצחון גדול. לפני המשחק כולם דיברו על ‘כוננות ספיגה’ , אבל הקבוצה הגיעה סופר מוכנה לדרבי הזה ואף הייתה שווה גול בחצי הראשון עם התקפות מעבר מסוכנות. עד אזור הדקה ה-65 השחקנים של רפואה עוד ניסו לאיים פה ושם על שערו של ראיקוביץ’, אך העייפות והנעת הכדור של מכבי הובילו לדקות קשות שהסתיימו עם נקודה אחת והרבה מאוד נחת והקלה. הפועל משחקת בהרכב כמעט ללא זרים (זר אחד אתמול + שניים שעלו מהספסל) ועד עכשיו היא עושה עבודה סבירה בהחלט (6/12 כולל דרבי חוץ, סכנין חוץ, חדרה והפועל חיפה). ההגנה התייצבה ועם חיזוק נקודתי ונכון בקישור היא בהחלט יכולה לשאוף לעונה חיובית ומאבקי פלייאוף עליון.

רבים מאיתנו יעדיפו תמיד את הכדורגל הישראלי כי אבא/אח/חברים שלנו מהיסודי אהדו קבוצה וגם אנחנו התחלנו, ומאז זו אובססיה רגשית וחסרת היגיון, “זה שלנו”, אבל חייבים להודות: כולנו, כל אוהדי הכדורגל הישראלי מקבלים השנה מוצר ירוד באיכותו, מתסכל ברמתו ומבט קדימה העתיד לא נראה ורוד יותר. ובכל זאת, אנחנו נהיה כאן מדי שבוע, במגרשים ומול המסכים – כי פשוט אי אפשר בלי זה.

תמונה: depositphotos

מהראן ראדי, קשר מרכזי, זכה ב-6 אליפויות ברצף. 3 אליפויות רצופות עם מכבי תל אביב ו-3 רצופות עם הפועל באר שבע. בימים אלה מחפש ראדי קבוצה חדשה בעלת שאיפות צנועות יותר. הפועל תל אביב וראדי מגלים עניין הדדי אך עד כה אין שום הסכמה כספית, וראדי עשוי למצוא את עצמו בקבוצה אחרת.

חשוב לזכור, מבחינה היסטורית הייתה זו הפועל תל אביב – הקבוצה הראשונה ששחקן ערבי ישראלי ששיחק בה הפך לכוכב ובכך תרם לדו קיום והשתלבות החברה הערבית בישראל. ריפעת (ג’ימי) טורק הפך לסמל הקבוצה, לאחר מכן היה גם חלק מנבחרת ישראל ובמשך שנים היה דמות בולטת בעולם הכדורגל הישראלי ותרם רבות לדו קיום. יחד עם טורק גרעין אוהדים רחב מאוד התפתח סביב הפועל תל אביב, גרעין שמלווה את הקבוצה עד היום למשחקים.

לאחר טורק היה זה וואליד באדיר שתפס את מקומו בהפועל תל אביב הגדולה של עונת הדאבל, וכמו כן גם סלים טועמה יחד הובילו את הקבוצה להישגים גם בזירה האירופית (רבע גמר גביע אופ”א ב-2002).

מאז עברו בהפועל מספר שחקנים מהמגזר אבל אף אחד מהם לא הצליח להטביע את חותמם ( סארי פאלח, סיראז’ נסאר, ויקטור מרעי וכו’).

ייתכן ורמזי ספורי ייכנס למשבצת של שחקן מוביל בעתיד כלשהו כשיחזור מעונת השאלה, אבל עד שזה יקרה צריכה הפועל תל אביב מנהיג שקט ומנוסה על הדשא. כמו כן, אין זה סוד שהפועל תל אביב צריכה שחקן מהמגזר כדי להחזיר את קהל אוהדיה הערבים ישראלים למגרשים. לא רק מאזור יפו אלא מכל רחבי הארץ.

שם: מהראן ראדי

גיל: 36.

אליפויות: 6.

גביע המדינה: 1.

גביע הטוטו: 2.

ראדי התחיל את הקריירה בקבוצת הנוער של מכבי תל אביב, אך התגלגל עד לליגות הנמוכות ואת הופעת הבכורה שלו בליגת העל עשה במדי מכבי הרצליה. בהמשך עבר בבני יהודה, הפועל עכו ובבני סכנין, בה עשה את הפריצה הגדולה (והמאוחרת שלו) עם עונה של 13 שערים ו-10 בישולים בדרך לפלייאוף העליון. התחנה הבאה הייתה מכבי תל אביב, בה מהר מאוד הפך לשחקן מוביל (מלך הבישולים של הליגה בעונתו הראשונה בצהוב). בסך הכל ראדי זכה בשלוש אליפויות, גביע המדינה ובגביע הטוטו, לפני שעזב ליריבה בצמרת הפועל באר שבע. במדי באר שבע זכה ראדי, שוב, בשלוש אליפויות המדינה (כולל אחת היסטורית אחרי 40 שנה), היה חלק מהקבוצה שעלתה לשלב הנוקאאוט בליגה האירופית והייתה מרחק נגיעה מהעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות. בתום העונה האחרונה הסתיים חוזהו בקבוצה, והוא החליט לחפש אתגר חדש. לראדי יש גם 10 הופעות במדי נבחרת ישראל, בהן הבקיע שער אחד.