תמונה: depositphotos

עיני עולם הכדורגל כולו יהיו נשואות היום (חמישי, 21:45) לאתיחאד, שם תארח מנצ’סטר סיטי את ליברפול במשחק שינעל את חגיגת משחקי חג המולד והשנה האזרחית החדשה – ובעיקר כזה שיכול להכריע את גורל האליפות בפרמייר ליג. כן, כבר בתחילת חודש ינואר. ליברפול מוליכה כידוע את הטבלה בפער של שש נקודות על פני טוטנהאם (משחק יותר) ואם תנצח, היא תגדיל את ההפרש לתשע נקודות (ולעשר נקודות מסיטי), מה שיקרב אותה משמעותית לזכייה ראשונה בתואר מאז 1990. מנגד, סיטי תוכל לצמק את הפער לארבע נקודות בלבד אם תנצח – ובכך לפתוח לחלוטין את המאבק. כזכור, במפגש הקודם שנערך באנפילד, שני המאמנים ניטרלו האחד את השני ונפרדו ב-0:0, כאשר שחקנה של סיטי ריאד מאחרז החמיץ בעיטת עונשין בדקות הסיום, אשר עלולה בסיום העונה להתברר כנקודת המפתח במאבק האליפות של עונת 2018/2019.

נתחיל ממנצ’סטר סיטי. הקבוצה של פפ גווארדיולה התאוששה ביום ראשון כשניצחה בסאות’המפטון 1:3 אחרי שני הפסדים רצופים ומפתיעים בבית לקריסטל פאלאס ובחוץ ללסטר, שני משחקים בהם אף הוליכה. חסרונו של פרננדיניו, הקשר הברזילאי, הורגש מתמיד. למזלו של פפ, פרננדיניו התאושש מהפציעה כידוע, פתח באצטדיון סט. מרי בתחילת השבוע וצפוי לפתוח מחר לצידם של דויד סילבה וקווין דה בריינה (התאמן כרגיל אתמול ואמור לעבור מבחן כשירות הערב).

המאמן הקטאלוני התייחס להתמודדות הגדולה: “זו הזדמנות גדולה עבורנו להוריד את ההפרש מהפסגה. אנשים שואלים מה נעשה אם נפסיד, אבל אנחנו נגיע כדי לנצח. אנחנו נהיה שם וזו הזדמנות בשבילנו להילחם על הליגה. ליברפול בכושר פנטסטי וזו תהיה משימה מאתגרת, אבל אנחנו מפוקסים על המטרה שלנו לנצח את המשחק. אנחנו ננסה לעשות זאת ואחר כך ננתח ונראה היכן אנחנו עומדים”.

מלבד עניין פרננדיניו, נראה כי החולשה המרכזית של התכולים היא בצידי המגרש, או יותר נכון – צמד המגנים. קייל ווקר נמצא בירידה חדה בחודשים האחרונים ומבצע לא מעט טעויות קריטיות, בעוד שעמדת המגן השמאלי היא כבר עניין שלכעצמו. מנדי הצרפתי שוב הפעם פצוע, והאילתורים של גווארדיולה עם דלף וזינצ’נסקו נראים כמו שהם – אילתורים, ולא מוצלחים במיוחד. מול צמד הקיצוניים המפחידים בליגה בדמות סלאח ומאנה, יצטרכו ווקר וזינצ’נסקו להתעלות על עצמם אם ברצונם להישאר במאבק האליפות גם בהמשך 2019.

ההרכב המשוער של הסיטי: אדרסון, ווקר, סטונס, לאפורט, זינצ’נסקו, פרננדיניו, ד.סילבה, דה בריינה, סטרלינג, אגוארו, סאנה.

מהעבר השני, ליברפול נותרה הקבוצה היחידה שטרם הפסידה העונה באנגליה, כאשר שחקניו של קלופ ספגו רק שמונה שערים ב-20 משחקים (!), כשהם מחוררים רשתות עם 48 כיבושים (רק סיטי כבשה יותר מהם – 54). המאמן הגרמני אמר לקראת המשחק: “זה עוד משחק נגד סיטי, שגם הוא כמובן יהיה קשה ומאתגר, מכיוון שזו קבוצה איכותית וחזקה עם מאמן יוצא מן הכלל. נצטרך להיות במיטבנו עם תשוקה גדולה בדיוק כמו בכל המשחקים שלנו העונה. מבחנתי, סיטי זו הקבוצה הטובה ביותר בעולם. אמנם יש לנו יותר נקודות, אבל זה לא משהו שאנחנו צריכים להתייחס אליו, אלא לעשות הכנה מקסימלית וטובה על מנת לעמוד במשימה”. קלופ גם התייחס ל קווין דה בריינה ואמר כי “הוא שחקן יוצא מן הכלל מהרמה הטובה ביותר בעולם. בכל אופן, לדעתי הוא יהיה כשיר ויקשה עלינו. אגב, כל מי שאוהב כדורגל, צריך לאהוב שחקן שכזה”.

קשה לציין מישהו אחד בליברפול שמצטיין מעל כולם, פשוט מפני שכל השחקנים מספקים את הסחורה: סלאח, שקיבל ביקורות על כך שהוא לא משחזר את הכושר מהעונה שעברה, סיפק חודש דצמבר אפילו טוב יותר מהמספרים שלו אשתקד. פירמינו חזר לחורר רשתות ביחד עם מאנה הנהדר, כששאקירי מספק את הגיבוי ההתקפי מאחורה. קצת לפני ההגנה משחקים ווינאלדום היציב ופאביניו שנמצא בכושר מעולה. הזכרנו את ההגנה, אז כאן הרביעייה האחורית עם אלכסנדר ארנולד (השחקן הצעיר המצטיין של העונה?) , לוברן המנוסה, ואן דייק (הבלם הטוב בעולם כיום) ורוברטסון מספקת נתונים חסרי תקדים, ושכבר איכשהו כן מצליחים לעבור אותם? אז מופיע אליסון הברזילאי, כזכור השוער היקר בעולם שמוכיח מדי שבוע שהוא שווה כל פאונד ופאונד.

ההרכב המשוער של ליברפול: אליסון, אלכסנדר-ארנולד, לוברן, ואן דייק, רוברטסון, פאביניו, ווינאלדום, שאקירי, סלאח, פירמינו, מאנה.

אגב, בפעם האחרונה ששתי הקבוצות נפגשו באתיחאד זה היה באפריל האחרון, במסגרת גומלין רבע גמר ליגת האלופות. ליברפול הגיעה עם יתרון מבטיח של שלושה שערים, אך ראתה את סיטי כובשת כבר בדקות הפתיחה ומפעילה לחץ כבד על האדומים על מנת לחזור להתמודדות. בסופו של דבר, סלאח ופירמינו הפכו את התוצאה וקבעו נוק אאוט גדול בדרך לגמר ליגת האלופות.

אפשר למצוא קווי דמיון לסיטואציה הנוכחית. ליברפול שוב מגיעה למנצ’סטר עם יתרון גדול, ושוב סיטי יודעת שהיא תהיה חייבת לפתוח את המשחק עם לחץ והתלהבות ורק להגביר אותו בהמשך. האם גם הפעם ליברפול תצא עם ידה על העליונה ותלך כל הדרך בדרך לאליפות? כן, גם אנחנו כבר לא יכולים לחכות לשריקת הפתיחה.

תמונה: depositphotos

“יש לנו אמון מדהים בעצמנו”, כך הגדיר מאוריסיו פוצ’טינו את הפורמה הנוכחית של קבוצתו, אחרי הניצחון הביתי 5:0 על בורנמות’ אתמול. צ’לסי וארסנל הן הקבוצות המובילות של העיר לונדון, אבל דווקא התרנגולים הולכים ומסתמנים כיריבה הגדולה ביותר של ליברפול על תואר תואר האליפות 2018/2019. כן, אפילו יותר ממנצ’סטר סיטי.

פוצ’טינו המשיך אמש: “יש לנו רעיונות ברורים, אבל כעת האתגר הולך להיות קשה יותר. כשאתה מדורג בין שתי הראשונות כולם רוצים להרוג אותך. רק אם נישאר צנועים ונמשיך לעבוד קשה אז אולי באפריל או מאי אפשר יהיה לדבר על אליפות או מלחמה על התואר”. פוצ’טינו לא בורח מהסיטואציה וגם לא מנסה להוריד ציפיות, אבל הדיבורים על הקבוצה שלו ותואר האליפות מתחילים כבר בימים אלו, ויהיה לו קשה מאוד לעצור את זה.

קודם כל חשוב לציין ולהדגיש, טוטנהאם, למרות היותה קבוצה לא מבוגרת למדי, רצה כבר מספר עונות עם אותו השלד וכבר הייתה באזור מאבקי האליפות בשנים האחרונות, ובחלקים מאוחרים יותר של העונה בהשוואה לעכשיו (סוף דצמבר). עונת 15/16 היא הזכורה ביותר בהקשר הזה. מסע הקסם של לסטר סיטי עמד בכותרות וייזכר לעד, אבל אנשים נוטים לשכוח שבתחילת חודש מרץ (!) טוטנהאם הייתה יכולה לעלות לפסגת הליגה אחרי רצף ניצחונות מרשים, אך הפסידה לווסטהאם ומספר ימים לאחר מכן סיימה בתיקו נגד ארסנל. במקביל לסטר ניצחה את שני המשחקים שלה, ובסופו של דבר גם זכתה באליפות וטוטנהאם סיימה שלישית (נקודה פחות מארסנל).

עונה לאחר מכן, הסיפור די דומה. שוב פעם קבוצה אחת בלבד עומדת בין טוטנהאם לבין האליפות המיוחלת. הארי קיין (בעונת שיא) וחבריו מתגברים על היריבות בצמרת ואף מנצחים את צ’לסי לאחר רצף מדהים של 13 ניצחונות רצופים של הכחולים, אבל אנטוניו קונטה ושחקניו זכו באליפות בתחילת מאי אחרי הפסד של טוטנהאם, שוב נגד ווסטהאם. טוטנהאם סיימה במקום השני בפער משמעותי מהדולקות אחריה, אך גם ההפרש מצ’לסי (7 נקודות בסיום) היה משמעותי.

בעונה שעברה התרנגולים אמנם לא היו פקטור אמיתי במאבק האליפות, בעיקר בגלל היכולת חסרת התקדים וההישגים ההיסטוריים של מנצ’סטר סיטי ופפ גווארדיולה , אבל הקבוצה סיימה במקום השלישי המכובד וסגרה שלוש עונות רצופות של מקומות 1-3 והשתתפות בליגת האלופות.

בחזרה לעונה הנוכחית, בתחילתה היה נראה שהפעם הרצף ייגמר לו. טוטנהאם טרודה (בעיקר מבחינה כלכלית) בנושא המעבר לאצטדיון החדש, והפכה לקבוצה הראשונה מאז קביעת חלונות ההעברות שלא החתימה שום שחקן (!). בנוסף, סיטי הגיעה לעונה במטרה לנסות ולהשתפר אחרי עונה היסטורית (דבר שאכן מתגלה כמשימה בלתי אפשרית), יונייטד הגיעה חדורת מוטיבציה לחזור סוף סוף למאבקי האליפות, ליברפול אחרי גמר האלופות עשתה רכש מאסיבי ומדויק, צ’לסי התחזקה באחד המאמנים המובילים באירופה ואפילו היריבה השנואה ארסנל סוף סוף נפטרה מארסן ונגר והאופטימיות חגגה.

בפועל, ליברפול אכן רצה בטופ עם תוצאות מדהימות, סיטי צמודה אליה (עד השבוע האחרון) כשארסנל וצ’לסי במאבק על המקום הרביעי. ויונייטד? נפרדה מהמיוחד ובעיקר מכינה את הקרקע לעונה הבאה (נגיד לזה בהמשך). בשקט בשקט, טוטנהאם שוב צמודה בצמרת כשאנחנו מתחילים לראות באופק את הרגעים המכריעים של העונה. והפעם זה מרגיש טיפה אחרת.

טוטנהאם, בעיקר של השבועות האחרונים, משלבת גם עוצמות (חמישייה אתמול, שישייה לרשת של אברטון מספר ימים קודם לכן) וגם אופי (ניצחון דרמטי על ברנלי בדקה האחרונה, גולים מאוחרים נגד אינטר וברצלונה שסידרו העפלה לשלב הבא באלופות). אתמול עלתה הקבוצה למקום השני בטבלה, מרחק של שש נקודות מהמוליכה ליברפול כאשר שני המשחקים הבאים של יורגן קלופ ומו סלאח הם נגד ארסנל ומנצ’סטר סיטי. על הנייר, לוח המשחקים של טוטנהאם בתקופה הקרובה לא נראה מאיים למדי, ועם רכש נקודתי בינואר (שני חלונות ללא רכש זה תקדים שלא יהיה כמותו לעולם) לאוהדים בהחלט יש סיבה להאמין שהפעם החלום עשוי להפוך למציאות.

נקודה אחרונה וחשובה בנוגע לכל הפרויקט המרשים של טוטנהאם. האיש שאחראי על כל הצעד המקצועי, על ההתקדמות המטאורית של מרבית הסגל ולאיזון הקבוצה, מאוריסיו פוצ’טינו, נמצא בחמשת החודשים האחרונים שלו במועדון. הסיכוי שהוא יישאר אחרי הקיץ שואף לאפס, בעיקר לאור הפיטורים של ז’וזה מוריניו והמינוי הזמני של יונייטד בדמות אולה גונאר סולשיאר, כשגם ריאל מדריד תמיד נמצאת בתמונה. גם אם רוב הסגל והכוכבים הגדולים יישארו בקבוצה, ללא הסמכות המקצועית העליונה המשימה תהיה קשה בהרבה ומי שייכנס לנעליו של פוצ’טינו ימצא אותם במידה גדולה בהרבה אפילו ממה שנראה מבחוץ. אז אם העונה הנוכחית תסתיים עם אליפות היסטורית, זוהי תהיה חתיכת מתנת פרידה. קיין, דלה אלי, סון ואריקסן מאמינים. וגם אחד, מאוריסיו פוצ’טינו.

תמונה: depositphotos

ליגת האלופות, הליגה האירופית ומשחקי היורוליג יספקו לנו בשלושת הימים הקרובים כמה מפגשים מרתקים ובעלי משמעויות רחבות בנוגע להמשך עונת המשחקים האירופית בכדורגל ובכדורסל באירופה. איתרנו עבורכם חמישה מפגשים שממש לא כדאי לפספס.

ליגת האלופות – רומא Vs ריאל מדריד (שלישי, 22:00, ספורט 5): הקבוצה מבירת איטליה, שרשמה הישג נהדר אשתקד עם עלייה לחצי גמר המפעל, רוצה לנצל את פתיחת העונה הרעה של מחזיקת הגביע בשלוש העונות האחרונות בשביל לגבור עליה במטרה לסיים בראשות בית G. כזכור, ריאל מזייפת כבר תקופה ארוכה והחליפה את מאמנה ג’וליאן לופטגי, כשבמקומו מונה שחקנה לשעבר ואיש המערכת סנטיאגו סולארי. הוא אמנם הצליח לייצב את הקבוצה, אך במחזור האחרון נחל תבוסה קשה נגד אייבר. מי שהציג יכולת רעה למדי היה סרחיו ראמוס, שנאלץ להתמודד בימים האחרונים עם האשמות בנוגע לכישלון במספר בדיקות סמים בעונות האחרונות, דיווח אותו הכחיש הבלם. מהצד השני, גם האיטלקים מגיעים במצב רוח רע אחרי הפסד לאודינזה, שהציב אותה במקום השביעי וקבע פער של 18 נקודות מהמוליכה יובנטוס כשאנחנו עוד לא בחודש דצמבר. המטרה של רומא תהיה להשיג מקום בליגת האלופות בעונה הבאה, ואולי דווקא דרך המפעל עצמו היא תצליח להתקדם ולשחזר את ההישג מהעונה הקודמת. בשביל זה היא צריכה לנצח בקרב המאוכזבות.

ליגת האלופות – פ.ס.ז’ Vs ליברפול (רביעי, 22:00, ספורט 5): אם בהתמודדות למעלה דיברנו על שתי קבוצות שמציגות יכולת ותוצאות לא מספיק טובות ביחס לעונה הקודמת, אז לדשא בפארק דה פראנס יעלו שתי קבוצות שנמצאות בתהליכים חיוביים ומציגות כדורגל אטרקטיבי אשר מוביל אותן לצמרת בארצן, אך בליגת האלופות הסיפור הוא אחר. פ.ס.ז’ הפסידה לליברפול במפגש הראשון בין הקבוצות, ליברפול נכנעה לכוכב האדום במחזור האחרון, וכעת שתיים מהפייבוריטיות לזכייה במפעל נלחמות על מקומן בין 16 האחרונות מבית C. המצב בטבלה כרגע: נאפולי וליברפול מוליכות עם 6 נק’, פ.ס.ז’ אחריהן עם 5 נק’ והכוכב האדום עם 4 נקודות. בהנחה שנאפולי תנצח בבית את הסרבים, המפגש בין אמבפה, ניימאר וקבאני ל-סלאח, פירמינו ומאנה עשוי להכריע מי ממשיך הלאה ומי יאלץ להתרגל למחשבה של משחקי הליגה האירופית בימי חמישי.

הליגה האירופית – רד בול זלצבורג Vs רד בול לייפציג (חמישי, 19:55, ספורט 1): ובמעבר מתבקש למפעל השני בחשיבתו, שתי הקבוצות של רד בול ייפגשו פעם נוספת, כשהמפגש הוא סופר קריטי עבור האורחת. לייפציג נמצאת בקרב ראש בראש מול סלטיק על המקום השני, כשאת המקום הראשון הבטיחה מעשית זלצבורג בזכות קמפיין מושלם עד כה, כולל ניצחון 2:3  גדול בגרמניה במפגש הראשון. אמנם מונאס דאבור (מלך השערים) וחבריו יודעים שיהיו בשלב הבא, אך הם בוודאי ירצו להרוס ליריבה בדרבי של רד בול, בטח כשמקביל סלטיק פוגשת את רוזנבורג חסרת הנקודות וצפויה לקחת שלוש נקודות. אז כמה קבוצות יהיו לחברת רד בול בשלב הנוקאאוט הראשון של הליגה האירופית? נהיה חכמים יותר בחמישי.

יורוליג – מכבי תל אביב Vs באיירן מינכן (חמישי, 21:05, ספורט 5): רבות דובר על המאזן הנוראי של הצהובים בפתיחת קמפיין היורוליג, שהוביל לפיטוריו של נבן ספאחיה ומציב את מכבי בסיטואציה לא פשוטה בכלל במטרה להדביק את הפער מהמקום השמיני ומההצלבה. החישובים והסטטיסטיקות מדברים על הצורך בלנצח 14 משחקים לפחות מתוך 21 הנותרים, ואנחנו מדברים על קבוצה שרשמה ניצחון אחד מתוך תשעה משחקים, נגד בודוצ’נוסט. למרות הכל, צריך לחפש קצת חיוביות, לפעמים בכוח. תחת המאמן החדש, יאניס ספורופולוס, מכבי נראתה טוב נגד פנרבחצ’ה (והפסידה) אך הפעם תהיה חייבת לסיים משחק יורוליג עם ידה על העליונה, בטח בהיכל ונגד קבוצה בסדר הגודל שלה בדמות באיירן מינכן. ניצחון ויהיה אפשר להתחיל להתאפס ולנסות לראות אור בקצה המנהרה. הפסד? ואפשר באמת להיפרד מהעונה האירופית.

יורוליג – ריאל מדריד Vs צסק”א מוסקבה (חמישי, 22:00, ספורט 5 stars): לפני פתיחת המחזור האחרון, הייתה קבוצה מושלמת אחת בלבד ביורוליג – צסק”א מוסקבה. הרוסים, עם מאזן 8:0, יצאו למונטנגרו במחשבה שהם הולכים לטייל נגד הקבוצה הנחמדה מתחתית המפעל, בודוצ’נוסט, אך ננדו דה קולו, סרחיו רודריגס, קורי היגינס ושאר החברים ספגו את אחת ההפתעות הגדולות בשנים האחרונות והפסידו 93:92. יהיה מעניין לראות כיצד הם יתאוששו במפגש הגדול ביותר שיש ליורוליג להציע, נגד אלופת אירופה ריאל מדריד, שמגיעה עם מאזן זהה אחרי הניצחון במפגש הספרדי נגד גראן קנריה. ריאל הצליחה להתמודד עם עזיבתו של לוקה דונצ’יץ’ ונראית שוב כאחת הפייבוריטיות לזכייה. יהיה מרתק לראות מי תרשום ניצחון תשיעי לעונה, ואפילו מעניין יותר מי תרשום את הפסדה השני.

כן, אנחנו כבר שלושה חודשים בתוך עונת המשחקים. כבר אפשר להתחיל להריח את שנת 2019, וזה נראה כמו זמן אידאלי לבדוק אילו שחקנים מהליגות הבכירות, שחקנים שאולי נחשבים לפחות מוכרים, קיבלו הזדמנות ולקחו אותה בשתי הידיים, בדרך לעונה חיובית שתקפיץ את הערך שלהם במסלול אל עבר מועדון גדול יותר/מעמד בכיר יותר בקבוצתם הנוכחית. המאמר מתמקד בשחקנים שנמצאים לפני או במהלך הפריצה הגדולה שלהם, ולא בכאלו שכבר נתנו את הטון בקריירה שלהם וכעת רושמים קאמבק מוצלח.

לפניכם חמשת השחקנים המבטיחים שהרשימו ביכולתם בחלק הראשון של עונת המשחקים 18/19:

ריצ’ארליסון (קיצוני, 21, אברטון ונבחרת ברזיל) – שחקן האגף הורסטילי הוא ללא ספק הדמות החשובה ביותר בחלק הקדמי של אברטון. מלך השערים של הקבוצה עם שישה שערים, פתח גם את העונה הקודמת בסערה עוד כששיחק במדי ווטפורד (תחת מאמנו הנוכחי מרקו סילבה) אך נחלש בהמשך הדרך. זה לא הפריע לסילבה, שבאחד המהלכים הראשונים שלו הביא את השחקן תמורת סכום חסר תקדים של 50 מיליון פאונד. למרות תג המחיר והציפיות הגדולות, ריצ’ארליסון פורח עד כה וכבר הספיק לקבל זימוני בכורה לסגל נבחרת ברזיל ואף לכבוש (ולהציג שיתוף פעולה נהדר עם ניימאר). אברטון ניצבת כעת במקום השישי בטבלה, אבל קשה להאמין שהיא תצליח לדחוף אל עבר אחד מארבעת המקומות הראשונים, בעיה גדולה לאור העובדה שריצ’ארליסון נראה כמו שחקן שמתאים לליגת האלופות ועונת הבכורה שלו בצד הכחול של ליברפול עשויה בהחלט להיות גם האחרונה.

קשישטוף פיונטק (חלוץ, 23, גנואה ונבחרת פולין) – בעונה שעברה היה קשישטוף פיונטק חלוץ די אלמוני מקרקוביה בליגה הפולנית. שלושה חודשים בתוך העונה הנוכחית, השחקן בן ה-23 הפך לאחד השמות החמים באירופה והוא מוביל את טבלת מלכות השערים באיטליה עם תשעה כיבושים, אחד יותר מבחור בשם כריסטיאנו רונאלדו. בנוסף, פיונטק השווה העונה את שיאו של גבריאל באטיסטוטה האגדי, כאשר הבקיע בכל אחד משבעת המשחקים הראשונים שלו בסריה א’. החלוץ כבר הספיק לערוך את הבכורה שלו בנבחרת, שם מקווים שקם יורש או לפחות שחקן שיכול לשתף פעולה בצורה טובה עם רוברט לבנדובסקי, אחרי המונדיאל המאכזב של הנבחרת בכלל ושל ארקדיוש מיליק בפרט. גם פיונטק לא צפוי להישאר הרבה זמן בקבוצתו הנוכחית, כאשר צ’לסי וברצלונה כבר הוזכרו כמעוניינות.

ריס נלסון (קיצוני, 21, הופנהיים ונבחרת אנגליה) – חשוב לציין כבר בפתיחה, ריס נלסון שייך לארסנל, וצפוי לחזור לקבוצה בתום העונה הנוכחית. שחקן הכנף הצעיר גדל באקדמיה של התותחנים, אליה הצטרף כבר בגיל 9. הופעת הבכורה שלו הייתה ב-2017, אז נכנס כמחליף במשחק מגן הקהילה נגד צ’לסי אותו ניצחה ארסנל בדו קרב פנדלים. הבעיה היא שמאז נלסון קיבל פירורי דקות מארסן ונגר, והחליט כבר בסוף העונה הקודמת שהוא רצה לצאת ולהוכיח את עצמו במקום אחר. ונגר נפרד מהקבוצה אחרי 22 שנים, אונאי אמרי הגיע ויחד עם השחקן הגיע להחלטה שהכי נכון עבורו להתחשל במקום אחר. הופנהיים קפצה על המציאה, ובסוף אוגוסט חתם נלסון על חוזה ארוך טווח בלונדונים ועבר לקבוצה הגרמנית לעונה אחת. החיבור היה נהדר מהרגע הראשון, ונלסון כבר רושם לעצמו שישה שערי ליגה מתוך 10 (!) בעיטות למסגרת (כאשר חלק מהשעריו כבר מועמדים לשער העונה) וצובר ניסיון בקבוצה שמשחקת בליגת האלופות. הקולות בממלכה כבר נשמעים בנוגע לרצון לראות את השחקן בסגל הנבחרת הבוגרת, לצד ג’יידון סאנ’צו שמככב גם כן בבונדסליגה במדי דורטמונד וקיבל זימון בכורה. מה שבטוח, העתיד של נלסון נראה ורוד, ובצפון לונדון במידה וארסנל לא תחזור על הטעות שנעשתה עם סרג’ גנאברי.

ג’ו גומז (בלם, 21, ליברפול ונבחרת אנגליה) – לקראת משחק הבכורה שלו בליברפול, אי שם באוקטובר 2015, קיבל יורגן קלופ בשורה לא נעימה: ג’ו גומז, הבלם בן ה-18, קרע את הרצועה בזמן משחקה של נבחרת אנגליה וייעדר לתקופה ממושכת. הבלם חזר לאימונים רק כעבור שנה ובקושי שיחק באותה העונה. אשתקד, גומז ניצל פציעה של מישהו אחר, המגן הימני נתניאל קליין, כדי לתפוס מקום בהרכב של קלופ בחצי העונה הראשונה, כולל במשחקים הגדולים נגד ארסנל ומנצ’סטר יונייטד. למעשה, עד חודש מרץ גומז רשם לעצמו עונה נהדרת וחלק חיוני מהקבוצה, עד שהתמודד עם פציעות נוספות (כולל ניתוח בברכו) והפסיד את המאני טיים של העונה, כשבטופ כמובן גמר ליגת האלופות נגד ריאל מדריד וטורניר גביע העולם. בפתיחת העונה הנוכחית ידע גומז כי המשימה לחזור להרכב תהיה לא פשוטה, בטח בתור בלם, עמדתו הטבעית, ולא כמגן ימני כפי שהתרגל לשחק רק חודשים לפני כן, אך פציעות של צמד הבלמים דיאן לוברן וג’ואל מאטיפ נתנו לו סוף סוף את ההזדמנות לפתוח בעמדה האהובה עליו – מרכז ההגנה ולצידו של אחד הבלמים הטובים בעולם. התיאום בין גומז לוירג’יל ואן דייק התגלה כיוצא מן הכלל וסטטיסטית לליברפול יש את ההגנה הטובה בליגה (יחד עם סיטי) ואחת הטובות באירופה. גומז קיבל את התגמול כשזומן לסגל הנבחרת לקראת המשחק הקובע נגד קרואטיה בליגת האומות, והיה מהמצטיינים בדרך לניצחון 2:1 והעפלה לפלייאוף. לבלם העתיד של הכדורגל האנגלי יש גם הווה לא רע בכלל, והוא רוצה להביא לאדומים תואר משמעותי ראשון מזה שנים.

לוקה יוביץ’ (חלוץ, 20, פרנקפורט ונבחרת סרביה) – נתחיל מהרגע הגדול של החלוץ הסרבי הצעיר. בחודש שעבר פירקה פרנקפורט את דיסלדורף 1:7 והמשיכה את פתיחת העונה המצוינת שלה. עם כל הכבוד להופעה הקבוצתית המרשימה, קיבלנו הצגה אישית נדירה בדמות חמישייה מדהימה של יוביץ’, שהפך לראשון בהיסטוריה של המועדון שרושם ציון דרך שכזה. גם במקרה הזה, בדומה לריס נלסון, מדובר בשחקן אשר מושאל. יוביץ’ שייך לבנפיקה הפורטוגלית, כאשר לפרנקפורט יש אופציה לרכוש אותו בתום העונה תמורת סכום מצחיק של כ- 8 מיליון יורו בלבד. עם ההישג המרשים נגד דיסלדורף, הצטרף החלוץ לחבורה מכובדת מאוד של שחקנים שכבשו חמישייה בבונדסליגה, לצד לבנדובסקי, גרד מולר, יופ היינקס ויורגן קלינסמן. יוביץ’ מוליך את טבלת מלכות השערים ביחד עם חברו לקבוצה סבסטיאן האלר וחלוצה המתקמבק של דורטמונד פאקו אלקסר, פרנקפורט כרגע במקום השני, רחוקה שבע נקודות מאלקסר מחבריו. זה כנראה לא יסתיים באליפות סנסציונית, אבל במידה והקבוצה תצליח לסיים במקום שמוביל לליגת האלופות זו תהיה הצלחה אדירה ועוד ציון דרך שיתווסף לרקורד של יוביץ’, שיחד עם ניקולה מיטרוביץ’ צפוי להוביל את החוד של הנבחרת הסרבית בשנים הקרובות.

שחקנים נוספים ששווים אזכור:

אלאסן פלאה (חלוץ, 25, מנשנגלדבאך ונבחרת צרפת) – אחרי שנים רבות בניס, פלאה עזב את אזור נוחות ונחת בגלדבאך תמורת 25 מיליון יורו, הימור גדול בעבור שני הצדדים, שבינתיים מוכיח עצמו ובגדול. גלדבאך במקום השלישי בגרמניה, פלאה הוא מלך השערים של הקבוצה עם שמונה כיבושים ואף קיבל לאחרונה זימון בכורה לסגל אלופת העולם, כולל דקות ראשונות במשחק הידידות נגד אורוגוואי.

מילאן שקריניאר (בלם, 23, אינטר ונבחרת סלובקיה) – אמנם השם הפרטי שלו הוא מילאן, אבל זה לא הפריע לשקריניאר להצטרף ליריבה המושבעת אינטר בקיץ הקודם תמורת 20 מיליון יורו, סכום שיא עבור שחקן סלובקי. הנראזורי התרשמו מהיכולת שהציג בעונה לפני כן בסמפדוריה והוא המשיך את אותו הקו אשתקד כשההגנה בראשותו החזירה את אינטר לליגת האלופות. העונה שקריניאר שידרג את עצמו, עם הופעות גדולות נגד מילאן בדרבי ומול ברצלונה, כשהדיווחים על התעניינות מז’וזה מוריניו רק מתגברים.

סבסטיאן האלר (חלוץ, 24, פרנקפורט ונבחרת צרפת) – חברו של יוביץ’ לחוד ההתקפה הגיע לפרנקפורט אחרי עונות גדולות בהולנד במדי אוטרכט. בעונה הקודמת הוא עוד הציג יכולת פושרת, אבל נכון להיום הוא השחקן עם התפוקה המרשימה ביותר בבונדסליגה ואחד מהמובילים באירופה, עם מעורבות ישירה (גולים/בישולים) ב-15 שערי ליגה. לנבחרת צרפת הוא עדיין לא הגיע, אבל אם ימשיך ככה דידייה דשאן והקבוצות הגדולות לא יוכלו להמשיך להתעלם.

טאנג’ אנדומבלה (קשר, 21, ליון ונבחרת צרפת) – הוא חתם על חוזה מקצועני ראשון לפני פחות משנתיים, אבל אחרי הנסיקה המטאורית שלו בתחילת העונה עם ליון, כבר מדברים על אנדומבלה בצרפת במונחים של כוכב פוטנציאלי. אנדומבלה הוא קשר בוקס טו בוקס קלאסי, שהגיע לתודעה בעיקר בזכות ההופעה הגדולה שלו נגד מנצ’סטר סיטי במשחק החוץ בליגת האלופות, משחק שהסתיים בניצחון מדהים בהופעת הבכורה שלו במפעל. בניגוד לסבסטיאן האלר, אנדומבלה כבר זומן לסגל הצרפתי ולא צפוי להישאר בליון עוד הרבה זמן.

רודרי הרננדס (קשר, 22, אתלטיקו מדריד ונבחרת ספרד) – אחת המשימות הקשות ביותר של אתלטיקו מדריד בקיץ האחרון הייתה למצוא מישהו שיצליח להיכנס לנעליים הענקיות של גאבי, הקפטן האהוב ואגדה של המועדון שסיים את הפרק שלו במועדון. את האחריות קיבל רודרי הרננדס, הקשר שהגיע מויאריאל בקיץ. בנוסף לכך, הוא קיבל את המספר של גאבי – 14, ואת האמונה הגדולה של המאמן צ’ולו סימאונה – ועד כה רודרי בהחלט מחזיר לו על כך. בזמן קצר יחסית הפך הקשר לאחד השחקנים החשובים בקבוצה, שמאמינה שהעונה, בעיקר לאור החולשה של היריבה העירונית, היא יכולה ללכת עד הסוף ולזכות באליפות.

תמונה: depositphotos

אין לדעת מה תהיה התוצאה הסופית הלילה בגלזגו, אבל גם במידה ולא נצליח לעמוד במשימה (ובואו נודה, הסקוטים בביתם פייבוריטים ברורים) – הקמפיין הנוכחי בליגת האומות מסתמן כחיובי וסימני ההתקדמות, בעיקר בהתנהלות של הצוות האוסטרי, בהחלט נראים לעין.

אמנם בשבועות האחרונים קיבלנו את ההגדרה למילה אופוריה במיטבה בעקבות שני ניצחונות ביתיים נגד נבחרות בסדר הגודל שלנו, אבל כן, חשוב לציין שבשנים האחרונות זה דבר נדיר מאוד במחוזות הנבחרת. הנקודה החשובה מבחינתי, יותר מכל תוצאה כזו או אחרת, היא קביעת הזימונים בסגלים של אנדי הרצוג ו-וילי רוטנשטיינר. נראה כי לראשונה מזה שנים רבות, ובהשוואה ישירה לקמפיינים האחרונים של אלי גוטמן ואלישע לוי, השחקנים מוזמנים לסגל רק על סמך היכולת המקצועית שלהם.

את הקו שבו השחקנים שנמצאים בכושר ומתאימים לשיטה מקבלים את הצ’אנס, ללא קשר להיסטוריה שלהם ומי בדיוק הסוכן שמייצג אותם, ראינו כבר מהזימון הראשון של הרצוג ולמעשה עד היום. אמנם מדובר על פרק זמן לא ארוך למדי, אבל בהחלט מספיק בשביל להשתית יסודות בריאים יותר לנבחרת הלאומית.

דוגמאות לא חסר למצוא. הרצוג החליט בשלב מוקדם ששיטת המשחק תכלול שלושה בלמים, ובחר לתת את הצ’אנס לניסו קפילוטו, שמאז ימיו במכבי תל אביב לא בדיוק מצא את מקומו ונדד בין קבוצות בארץ ובאירופה. קפילוטו הגיע לאותו זימון אחרי עונה נהדרת במדי הפועל חיפה, ולמרות שכלל לא בטוח כי מאמן ישראלי היה נותן הזדמנות לשחקן אפור למדי שלא מקושר מספיק בתקשורת, הרצוג ראה בו תכונות שמתאימות לשיטה ולמרקם של הנבחרת ואף הרכיב אותו ב-11 למשחק נגד אלבניה במחזור הראשון.

דוגמא נוספת, גם כן בחלק האחורי, היא עומרי בן הרוש. הבלם/מגן שמכבי תל אביב חגגו את עזיבתו ובמכבי חיפה היה אחד מהשחקנים שחטפו את הביקורות הקשות ביותר, חתם הקיץ בלוקרן מהליגה הבלגית והפך לבאנקר בהרכב ולאחד השחקנים היותר יציבים בקבוצה. למרות השיפור ביכולתו, בכדורגל הישראלי כבר סומן על בן הרוש איקס ונראה היה שלא ישחק יותר במדי הנבחרת, אבל הרצוג והצוות שלו ראו את ההתקדמות של השחקן בבלגיה, הורסטיליות שלו והעובדה שהוא מתאים לשחק במערך של שלושה שחקני הגנה, ונתנו לו את הקרדיט בצמד המשחקים נגד סקוטלנד ואלבניה שהסתיימו כאמור בניצחונות. גם כאן, סביר להניח שמאמן אחר, בואו נגיד מקומי, כלל לא היה מתקרב לבן הרוש בידיעה שהדבר יגרור ביקורות קשות מהתקשורת.

עוד דבר שחשוב בסגל בריא, במיוחד שמדובר בנבחרת, זה שמירה על בסיס שחקנים קבוע פחות או יותר, וגם כאן אנחנו רואים את העקביות של הצוות הזר. אפשר להעיף מבט בהרכבים:

נגד אלבניה בחוץ: חיימוב, קפילוטו, ייני, חבשי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, זהבי.

נגד סקוטלנד בבית: הרוש, בן הרוש, ייני, טיבי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, שהר.

נגד אלבניה בבית: הרוש, בן הרוש, ייני, טיבי, דסה, נאתכו, פרץ, כיאל, טוואטחה, דאבור, חמד.

כפי שניתן לראות, בשלושת המשחקים ישנם 7 שחקנים שפתחו בכולם (סביר להניח שהיו 8 אם ערן זהבי לא היה נפצע) ועוד שלושה שחקנים שפתחו בשניים. גם נגד גואטמלה ראינו כמעט את את כל ההרכב שעלה מול אלבניה (ב’), מלבד זהבי ששיחק על חשבון חמד ולואי טאהא במקומו של טיבי – בדיוק ההרכב שצפוי לעלות היום בגלזגו.

גם כמניחים לרגע את ההיבט המקצועי בצד, ההנחיה החדשה של המנהל הטכני וילי רוטנשטיינר, אותה ראינו כבר בנסיעה לאלבניה, היא שהשחקנים לא יבואו במגע עם אוהדים בשדה התעופה, אלא יועברו ישירות לטרקלין, שם תמתין ארוחה קלה ומנוחה לפני הטיסה. בלי אוהדים, בלי דיוטי פרי ובלי הסחות דעות – נטו מקצועיות.

בחזרה למשחק היום. אין ספק שמדובר באחד המשחקים החשובים של הכדורגל הישראלי והזדמנות חסרת תקדים. לצערי, תוצאה לא טובה בסקוטלנד ואי העפלה להמשך טורניר האומות בהחלט יביאו עימם ביקורות או לכל הפחות תחושות לא טובות לקראת הדבר האמיתי שהוא קמפיין מוקדמות היורו המסורתי. ברגעים שאחרי המשחק, יהיה חשוב לזכור את הדרך הנכונה שהצוות המקצועי מוביל אותנו. ובמידה ונשיג תוצאה חיובית? האופוריה אכן תהיה מוצדקת ובמקום.

תמונה: depositphotos.com

שם: ניימאר דה סילבה סנטוס ג’וניור.

תאריך לידה:  5 בפברואר 1992 (בן 26).

עיר לידה: סאו פאולו (ברזיל).

גובה: 1.75.

משקל: 68 ק”ג.

תפקיד: חלוץ.

קבוצה נוכחית: פריז סן-ז’רמן (צרפת)

הסלסאו הם הפייבוריטים הגדולים לזכייה במונדיאל, ושום דבר אחר לא יתקבל על הדעת – בטח לאור ההתפרקות ההיסטורית מול גרמניה במונדיאל האחרון שהיה כזכור על אדמת ברזיל. האיש המרכזי הוא ללא שום עוררין ניימאר, הבחור ששווה 222 מיליון יורו וחווה עונת בכורה טובה בצרפת, אך כזו שהסתיימה מוקדם עם פציעה בדיוק במאני טיים מול ריאל מדריד. למזלו של ניימאר ושל העם הברזילאי, הוא כשיר לטורניר הגדול ועשוי לפתוח כבר במשחק הראשון של הנבחרת. התסריט שברזיל יניפו את הגביע העולמי הוא יותר מריאלי, ותלוי קודם כל ולפני הכל בניימאר שרוצה לשחזר את ההישג של אלילו רונאלדו ב-2002.

תמונה: depositphotos.com

שם: כריסטיאן אריקסן.

תאריך לידה: 14 בפברואר 1992 (בן 26).

עיר לידה: מידלפארט (דנמרק).

גובה: 1.82.

משקל: 71 ק”ג.

תפקיד: קשר התקפי.

קבוצה נוכחית: טוטנהאם הוטספר (אנגליה).

לנבחרת דנמרק יש כמה שחקנים מעניינים, אבל הסיבה המרכזית לכך שהדנים בגביע העולם (ואחת מהסיבות הבולטות שטוטנהאם עשתה את קפיצת המדרגה בכדורגל האירופי) היא כריסטיאן אריקסן. הקשר הוא הכוכב הגדול ביותר של דנמרק מאז דור הזהב שזכה ביורו 92 (השנה בה נולד) עם האחים לאודרופ ופטר שמייכל. אריקסן העלה את נבחרתו כמעט במו רגליו למונדיאל הקרוב ברוסיה אחרי שהבקיע 11 שערים במוקדמות, כולל שלושער מסחרר בניצחון 1-5 בפלייאוף על אירלנד בדאבלין. בבית עם פרו, אוסטרליה והפייבוריטית צרפת, דנמרק תצטרך את אריקסן בכושר שיא בשביל להתקדם לשלבי הנוק אאוט.

תמונה: depositphotos.com

אני חייב להודות, לא הייתה לי הרגשה חיובית בנוגע למשחק שאמור היה להתקיים לפני כשבוע בין ישראל לארגנטינה. נכון, ההתאחדות הארגנטינאית הייתה צריכה את הכסף שהוצע לה, והרעיון של עוד משחק הכנה כדי להתכונן בצורה טובה יותר לגביע העולמי לא נשמע מזיק, אבל בכל זאת, הייתה הרגשה מעט מוזרה לפני ההגעה של נבחרת ארגנטינה, לא של משחק כדורגל אמיתי ואכן וכל הפסטיבל סביב מסי שעתיד היה להתרחש כאן נמנע בסופו של דבר בגלל מספר סיבות (מירי רגב, הפלסטינים, ה-BDS או אולי מסי וחבריו בעצמם).

כאמור, השורה התחתונה היא – הארגנטינאים לא הגיעו לארץ, לא ביקרו במקומות הקדושים ולא השאירו פתק בכותל. הדבר גרם לאכזבה ובעיקר למבוכה גדולה לכל המעורבים באירוע, בראש ובראשונה שרת התרבות והספורט מירי רגב.

אתמול, במחזור הפתיחה של גביע העולם, סיימה ארגנטינה בתיקו 1:1 מתסכל מול נבחרת איסלנד, כאשר מסי החמיץ פנדל מכריע והקבוצה סבלה מיום שבו שום דבר לא הלך לכיוונם. התגובות של ישראלים ברשתות החברתיות לא איחרו לבוא: (“מסי, אמרנו לך לא להתעסק עם מירי רגב”), (“מירי רגב הזמינה את השוער של איסלנד להנחות את האירוויזיון”), (“מירי רגב 0-1 מסי”).

אז נכון שארגנטינה חווה כישלונות מתמשכים כבר 32 שנה, מאז אותה זכייה מפורסמת של מראדונה בגביע העולם. נכון גם שהתלות במסי היא מוגזמת עד בלתי הגיונית ושהסגל (וההרכב שעלה אתמול) מעט תמוה וסופג לא מעט ביקורות, אבל בואו נודה, זה די נחמד להרגיש סוף סוף רלוונטים בגביע העולם.

תמונה: depositphotos

השלושער של המגה סטאר הפורטוגלי מול אחת הפייבוריטיות לזכייה שם אותו בעמדת יתרון מול יריבו הארגנטיני, שכשל בגדול בניסיון להגיב עם החטאת פנדל קריטית מול בונקר אמיץ בחסותה של נבחרת איסלנדית נחושה.

השלוש-שלוש של ספרד נגד פורטוגל נכנס מיד לאחת מהקלאסיקות הגדולות בתולדות משחקי גביע העולם, ושלושת השערים של רונאלדו העלו שוב את סוגיית היריבות המיתולוגית עם ליאו מסי. בעוד מספר שנים, כשהשניים יסיימו את הקריירות שלהם (כן, זה מתקרב, לצערנו) הדבר שעשוי להטות את הכף ולהכריע את הדיון הבלתי נגמר הזה, הוא ההישגים בנבחרת הלאומית.

על הנייר, יש דמיון בין התנאים של השניים – בערך באותו הגיל, קפטנים ומלכי השערים של נבחרותיהם ולמעשה ניצבים בפני משימה זהה – להוביל נבחרות מוכשרות אך לא מאוזנות ובטח לא פייבוריטיות לזכייה בתואר לאומי בניסיון אולי האחרון שלהם. העניין הוא שאחד מהם כבר עשה את זה.

לפני כשנתיים, רונאלדו ופורטוגל הגיעו לטורניר היורו בצרפת ללא ציפיות מיוחדות עם סגל מזדקן ובעייתי. בשלב הבתים הפורטוגלים נראו רע, לא ניצחו אף משחק והיו על סף הדחה מביכה, אך התעלות של רונאלדו מול נבחרת הונגריה סידרה העפלה לשלב הנוק אאוט. ההמשך? יכולת פושרת מול קרואטיה (הארכה), פולין (פנדלים) ווילס (צמד של CR7) הספיקו בשביל להגיע עד לגמר מול המארחת, שם נפצע רונאלדו כבר במהלך המחצית הראשונה וירד בדמעות. חבריו הצליחו להדהים עם ניצחון בהארכה, אך הסיפור המרכזי היה שוב ואיך לא, מספר 7 ,שבמהלך הארכה נעמד על הקווים ליד מאמנו באזור הטכני, חילק הוראות לחבריו, עודד והרגיע אותם בדרך לסנסציה גדולה. לאחר המשחק דיברו השחקנים על החשיבות של רונאלדו במהלך אותם הדקות, והזכייה, ביחד עם רצף של אליפויות אירופה עם ריאל מדריד וההופעה הגדולה ביום שישי, גרמו ללא מעט אנשים, לראשונה מזה הרבה זמן, למקם את הפורטוגלי בפסגת הכדורגלנים בעולם, לפני מסי.

אותו מסי, שבמונדיאל האחרון כבר הרגיש את גביע העולם ולא פחות חשוב, ראה את עצמו נפטר מהצל העצום של מראדונה. הוא אמנם הוביל את ארגנטינה עד לגמר, אבל לא הצליח להכריע אותו מול הגרמנים כאשר נבחרתו הפסידה בהארכה. מסי כבש מספר שערים בשלב הבתים, אבל בשלבי הנוק אאוט היו אלו דווקא די מריה והיגוואין שהבקיעו שערי ניצחון נגד שווייץ ובלגיה בהתאמה. וכאן בדיוק טמונה הביקורת נגד מסי – בניגוד למראדונה הוא לא מצליח לסחוב את הנבחרת שלו על הגב, אפילו לא בטורניר הקופה אמריקה בו נחלה הנבחרת שני הפסדים כואבים לצ’ילה במשחקי הגמר שהובילו את מסי לפרישה זמנית ומתוקשרת. גם אתמול הוא לא הצליח להשפיע על המשחק, השער היחיד שנכבש היה על ידי קון אגוארו, וגם שכבר קיבל את הצ’אנס הגדול לנצח וקצת להרגיע את העם, פיספס מסי בעיטת עונשין מ-11 מטר לעיני אותו דייגו מראדונה ביציע.

עוד נקודה מעניינת, נראה כי רונאלדו ומסי פתחו את המשחקים בצורה הפוכה לנרטיב הקבוע: רונאלדו “האנוכי” שנע, שיתף, עודד את חבריו ויכול היה לסיים עם שני בישולים כבר במחצית הראשונה, לעומת מסי “הקבוצתי” שהלך עם הראש בקיר, כולל דריבלים סתמיים, בעיטות חופשיות היישר לחומה וכמובן הפנדל, ששיקף את התסכול והעצבים של הפרעוש.

למרות תוצאות המחזור הראשון, ארגנטינה ומסי עדיין צפויים להעפיל לשלב הבא לפני איסלנד וניגריה, אך כרגע קשה לראות אותם עושים הרבה יותר מכך בטורניר. לא משנה איך האליפות ברוסיה תסתיים, מסי עדיין יישאר כדורגלן יחיד במינו ואחד הגדולים בהיסטוריה ללא ספק, אבל הוא לא ייזכר כמנהיג סוחף בעל אופי שהביא את הגאולה הספורטיבית לעמו בניגוד למראדונה וכן, גם בניגוד לכריסטיאנו רונאלדו.

תמונה: depositphotos.com

מונדיאל 2018 כבר ממש כאן. מלבד החגיגה הספורטיבית על המגרש, טורניר בסדר הגודל הזה הוא גם שעתם של המהמרים, כאשר שלל הסוכנויות מציעות מגוון הימורים עליהם תוכלו לשים את כספכם, אנחנו ננסה לעשות לכם סדר בנוגע לכמה מהשאלות המעניינות יותר שיהיו על המגרש ברוסיה.

ראשית, יש כמובן את ההימור על הזוכה בגביע העולם, כאשר הפייבוריטיות בכל העולם הן האלופה הנוכחית גרמניה ביחד עם נבחרת ברזיל שמקבלות יחס שנע בין 4.5-5. אחריהן צרפת עם יחס של כ-5.5, ספרד (7), ארגנטינה (8), בלגיה (12), אנגליה (16), אורוגוואי ופורטוגל (25).

הימור נוסף הוא מלך השערים של המונדיאל, כאשר פה שווה להסתכל גם על שלב הבתים, כיוון שלרוב בין 5-6 שערים מספיקים כדי לזכות בתואר ואם שחקן מפציץ בשלב המוקדם מול נבחרות חלשות, הוא יכול גם לעוף בשמינית או ברבע הגמר ולזכות. דוגמה חיה לכך ראינו במונדיאל האחרון, כאשר חאמס רודריגס מקולומביה זכה בתואר עם שישה שערים, למרות שהודח עם נבחרתו בשלב רבע הגמר.

מסי הוא המוביל לזכות בתואר מלך השערים עם יחס של 9, כאשר בשלב הבתים הוא יפגוש את ניגריה, קרואטיה ואיסלנד, בעוד ניימאר ניצב מיד אחריו עם יחס של 11 והוא יתמודד מול סרביה, שווייץ וקוסטה ריקה. רונאלדו שישחק מול ספרד, אבל גם מול מרוקו ואיראן, מקבל יחס 13, בדיוק כמו גריזמן שישחק נגד אוסטרליה, פרו ודנמרק. הארי קיין יפגוש את פנמה, תוניסיה ובלגיה ומקבל יחס 17. לואיס סוארס שיפגוש את ערב הסעודית, מצרים ורוסיה, עשוי להפציץ כבר בשלב הבתים והוא מקבל יחס של 30.

קווין דה בראונה הוא הפייבוריט לזכות בתואר מלך הבישולים עם יחס 10, בדיוק כמו ניימאר. גריזמן ודויד סילבה עם יחס 14, בעוד מסוט אוזיל מקבל יחס 15 וטוני קרוס וליאו מסי עם יחס 17.

עוד הימור שחקנים מעניין הוא מי יקבל הכי הרבה כרטיסים צהובים; חאבייר מסצ’ראנו בפסגה עם יחס 13, דייגו גודין אחריו עם 17, כמו גם סרחיו ראמוס. אחריהם סרחיו בוסקטס (20) ופול פוגבה (20), לוקאס ביגליה (22) וניימאר (22).

אז לאחר שעברנו על כל הנתונים היותר רלוונטים, כל מה שנשאר לכם זה להמר בחוכמה ובעיקר להנות מחודש שלם של אירוע הספורט הגדול ביותר שיש, ואולי גם לעשות כמה לירות על הדרך.