תמונות: depositphotos

כבר תקופה ארוכה שטוטנהאם לא נראית טוב. הספרס מדשדשים בליגה מאז תחילת שנת 2019, וההגעה המדהימה לגמר ליגת האלופות קצת המתיקה את הגלולה ולמעשה הסתירה את העובדה שקצב צבירת הנקודות של התרנגולים בשנה האחרונה הינו כושר של קבוצת מרכז טבלה במקרה הטוב, ומאבקי תחתית במקרה הרע ומבט פחות מעודד. כזכור, הקבוצה של פוצ’טינו הפסידה באותו גמר האלופות במאי האחרון לליברפול, ואחרי הופעה אנמית נשארו האוהדים מאוכזבים בציפייה לתואר ראשון מאז הזכייה בגביע הליגה ב- 2008. אחרי 12 מחזורים בתוך העונה הנוכחית, מאוריסיו פוצ’טינו פוטר, ולמרות תחושות רבות של אי צדק לאור השנים האחרונות והנהדרות שלו בקבוצה הלונדונית, הגיע הזמן של טוטנהאם להמשיך הלאה.

מאז שהתמנה למנג’ר טוטנהאם ב-2014, פוצ’טינו קיבע את מעמדו כאחד המאמנים המובילים בכדורגל האירופי. אחרי שנים שהסתכמו בבינוניות ואחרי עידן גארת’ בייל, הפכו הלונדונים תחת פוצ’טינו לקבוצת טופ 4 לגיטימית באנגליה, אחת שמגיעה לשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות, ובשיאה לגמר המפעל לפני כחצי שנה . אך בכל זאת, נראה שמתחילת שנת 2019 משהו לא מתפקד בקבוצה. עדות לכך ניתן לראות בירידה החדה ביכולת שלה בחצי השני של עונת 2018/2019. אחרי שסיימה את החצי הראשון של העונה (19 מחזורים) במקום ה-2 עם 45 נקודות, ובפער של 6 נקודות מליברפול במקום הראשון, את החצי השני סיימה במקום ה-4 כשצברה רק 26 נקודות (מקום 11 בליגה), מה שהעמיד אותה בסוף העונה עם 71 נקודות בסך הכל, בפער של 27 נקודות ממנצ’סטר סיטי שסיימה ראשונה.

עוד נתון מדאיג לגבי טוטנהאם ניתן לראות במאזן משחקי החוץ שלה. ניצחון החוץ האחרון של הספרס בפרמייר-ליג (עד אתמול, נגיע לשם) היה נגד פולהאם, אי שם ב-20 בינואר 2019, אותה פולהאם שסיימה במקום הלפני אחרון באותה עונה וכיום משחקת בליגת המשנה. מאז אותו ניצחון התרנגולים תחת פוצ’טינו שיחקו 12 משחקי חוץ, מתוכם הפסידו 9 משחקים וסיימו 3 בתיקו. למרות ההתקדמות שטוטנהאם עשתה תחתיו, המאמן המוערך לא הצליח לזכות בתארים. הוא נכשל בעונת 2015/2016 כאשר סיים במקום השלישי, כשהפסיד את האליפות ללסטר, וכמובן ישנו את ההפסד לליברפול בגמר ליגת האלופות, אליו התרנגולים הגיעו אחרי ניצחונות אדירים אך חסרי כל היגיון נגד מנצ’סטר סיטי ואייאקס בשלבי הנוקאאוט.

לאחר קיץ עמוס שבמסגרתו הגיעו לקבוצה שחקנים מובילים תמורת סכומים גדולים כדוגמת אנדומבלה, ססניון ולו סלסו, תוך כדי שמירה על הנכסים החשובים כמו אריקסן שהיה מועמד לריאל מדריד, ועם עונה מלאה ראשונה באצטדיון החדש, הייתה ציפייה שטוטנהאם תראה העונה שהיא מסוגלת להתמודד על האליפות ראש בראש עם ליברפול ומנצ’סטר סיטי, אך מה שקרה בפועל הוא נפילה קשה. לאחר 12 הראשונים התרנגולים עמדו עם 14 נקודות מ-36 אפשריות, מרחק של כ-11 נקודות ממנצ’סטר סיטי שבמקום הרביעי כאשר על ליברפול ומאבק האליפות בכלל מגוחך לדבר או לפנטז.

ולכאן הגיע ז’וזה מוריניו. אם לפני חמש שנים היו עוצרים אתכם ברחוב ואומרים לכם שמוריניו יאמן את טוטנהאם, בוודאי הייתם צוחקים וממשיכים ללכת. אבל נסיבות החיים הובילו לאותו חיבור מרתק: טוטנהאם הפכה למעצמה אנגלית עם עוצמה אירופית. מוריניו, מנגד, התדרדר לשפל בקריירה שלו, אחרי סיום עגום במנצ’סטר יונייטד, יח”צ נוראי וכדורגל שנראה כאילו נותר מאחור. השאלה שעולה היא מה לחבורת צעירים מוכשרת, שמחה, מגובשת ששיחקה כדורגל התקפי ומתקדם, למוריניו שזכור לנו ממנצ’סטר יונייטד ובסיום הקדנציות שלו בצ’לסי ובריאל מדריד?

מוריניו במהלך הקדנציה המאכזבת במנצ’סטר יונייטד. חוזר בכל הכוח.

התשובה פשוטה: טוטנהאם רוצה הצלחות מיידיות, ולמוריניו יש קבלות (זכה בתארים בכל מועדון אליו הגיע). מוריניו רוצה לחזור לטופ עם קבוצה שנוגעת בתהילה, קבוצה שבה הוא יקבל את הכבוד שאולי הוא לא זכה לו במועדונים גדולים יותר. אסור לשכוח שמוריניו הגיע לפורטו, אינטר וצ’לסי וזכה איתם כאנדרוג בתארים הגדולים, ואפילו בריאל מדריד נגד ברצלונה ההיסטורית הוא היה על התקן הזה. בנוסף, נוטים לשכוח שמוריניו כן מקדם שחקנים, אפילו צעירים ומגן עליהם בכל כוחו מהתקשורת והגורמים החיצוניים (מלבד הקדנציה האחרונה ביונייטד) ולכן הם אוהבים אותו ונותנים הכל עבורו על המגרש.

המסע המרתק הזה יצא לדרך אתמול (שבת) עם ניצחון חוץ מרשים של התרנגולים 2:3 באצטדיון האולימפי של ווסטהאם. הקבוצה של מוריניו כבר הוליכה 0:3 בדרבי והראתה עליונות ברורה, כשרק צמד שערים מאוחר של הקבוצה הביתית מנעו יום מושלם בבכורה של המיוחד. הטופ 4 עוד רחוק אך פתאום נראה לעין, דלה עלי חזר לעצמו עם הופעה נהדרת בעונת רעה מאוד שלו וסביר להניח שהפורטוגלי יצליח לייצב את ההגנה ולהפוך את החבורה המוכשרת ליחידה לוחמת. אין לדעת אם זה באמת יסתיים בתואר ואם בכלל נראה את השידוך הזה ממשיך בעונות הקרובות, אבל מה שבטוח – יהיה מרתק.

תמונה: depositphotos

“יש לנו אמון מדהים בעצמנו”, כך הגדיר מאוריסיו פוצ’טינו את הפורמה הנוכחית של קבוצתו, אחרי הניצחון הביתי 5:0 על בורנמות’ אתמול. צ’לסי וארסנל הן הקבוצות המובילות של העיר לונדון, אבל דווקא התרנגולים הולכים ומסתמנים כיריבה הגדולה ביותר של ליברפול על תואר תואר האליפות 2018/2019. כן, אפילו יותר ממנצ’סטר סיטי.

פוצ’טינו המשיך אמש: “יש לנו רעיונות ברורים, אבל כעת האתגר הולך להיות קשה יותר. כשאתה מדורג בין שתי הראשונות כולם רוצים להרוג אותך. רק אם נישאר צנועים ונמשיך לעבוד קשה אז אולי באפריל או מאי אפשר יהיה לדבר על אליפות או מלחמה על התואר”. פוצ’טינו לא בורח מהסיטואציה וגם לא מנסה להוריד ציפיות, אבל הדיבורים על הקבוצה שלו ותואר האליפות מתחילים כבר בימים אלו, ויהיה לו קשה מאוד לעצור את זה.

קודם כל חשוב לציין ולהדגיש, טוטנהאם, למרות היותה קבוצה לא מבוגרת למדי, רצה כבר מספר עונות עם אותו השלד וכבר הייתה באזור מאבקי האליפות בשנים האחרונות, ובחלקים מאוחרים יותר של העונה בהשוואה לעכשיו (סוף דצמבר). עונת 15/16 היא הזכורה ביותר בהקשר הזה. מסע הקסם של לסטר סיטי עמד בכותרות וייזכר לעד, אבל אנשים נוטים לשכוח שבתחילת חודש מרץ (!) טוטנהאם הייתה יכולה לעלות לפסגת הליגה אחרי רצף ניצחונות מרשים, אך הפסידה לווסטהאם ומספר ימים לאחר מכן סיימה בתיקו נגד ארסנל. במקביל לסטר ניצחה את שני המשחקים שלה, ובסופו של דבר גם זכתה באליפות וטוטנהאם סיימה שלישית (נקודה פחות מארסנל).

עונה לאחר מכן, הסיפור די דומה. שוב פעם קבוצה אחת בלבד עומדת בין טוטנהאם לבין האליפות המיוחלת. הארי קיין (בעונת שיא) וחבריו מתגברים על היריבות בצמרת ואף מנצחים את צ’לסי לאחר רצף מדהים של 13 ניצחונות רצופים של הכחולים, אבל אנטוניו קונטה ושחקניו זכו באליפות בתחילת מאי אחרי הפסד של טוטנהאם, שוב נגד ווסטהאם. טוטנהאם סיימה במקום השני בפער משמעותי מהדולקות אחריה, אך גם ההפרש מצ’לסי (7 נקודות בסיום) היה משמעותי.

בעונה שעברה התרנגולים אמנם לא היו פקטור אמיתי במאבק האליפות, בעיקר בגלל היכולת חסרת התקדים וההישגים ההיסטוריים של מנצ’סטר סיטי ופפ גווארדיולה , אבל הקבוצה סיימה במקום השלישי המכובד וסגרה שלוש עונות רצופות של מקומות 1-3 והשתתפות בליגת האלופות.

בחזרה לעונה הנוכחית, בתחילתה היה נראה שהפעם הרצף ייגמר לו. טוטנהאם טרודה (בעיקר מבחינה כלכלית) בנושא המעבר לאצטדיון החדש, והפכה לקבוצה הראשונה מאז קביעת חלונות ההעברות שלא החתימה שום שחקן (!). בנוסף, סיטי הגיעה לעונה במטרה לנסות ולהשתפר אחרי עונה היסטורית (דבר שאכן מתגלה כמשימה בלתי אפשרית), יונייטד הגיעה חדורת מוטיבציה לחזור סוף סוף למאבקי האליפות, ליברפול אחרי גמר האלופות עשתה רכש מאסיבי ומדויק, צ’לסי התחזקה באחד המאמנים המובילים באירופה ואפילו היריבה השנואה ארסנל סוף סוף נפטרה מארסן ונגר והאופטימיות חגגה.

בפועל, ליברפול אכן רצה בטופ עם תוצאות מדהימות, סיטי צמודה אליה (עד השבוע האחרון) כשארסנל וצ’לסי במאבק על המקום הרביעי. ויונייטד? נפרדה מהמיוחד ובעיקר מכינה את הקרקע לעונה הבאה (נגיד לזה בהמשך). בשקט בשקט, טוטנהאם שוב צמודה בצמרת כשאנחנו מתחילים לראות באופק את הרגעים המכריעים של העונה. והפעם זה מרגיש טיפה אחרת.

טוטנהאם, בעיקר של השבועות האחרונים, משלבת גם עוצמות (חמישייה אתמול, שישייה לרשת של אברטון מספר ימים קודם לכן) וגם אופי (ניצחון דרמטי על ברנלי בדקה האחרונה, גולים מאוחרים נגד אינטר וברצלונה שסידרו העפלה לשלב הבא באלופות). אתמול עלתה הקבוצה למקום השני בטבלה, מרחק של שש נקודות מהמוליכה ליברפול כאשר שני המשחקים הבאים של יורגן קלופ ומו סלאח הם נגד ארסנל ומנצ’סטר סיטי. על הנייר, לוח המשחקים של טוטנהאם בתקופה הקרובה לא נראה מאיים למדי, ועם רכש נקודתי בינואר (שני חלונות ללא רכש זה תקדים שלא יהיה כמותו לעולם) לאוהדים בהחלט יש סיבה להאמין שהפעם החלום עשוי להפוך למציאות.

נקודה אחרונה וחשובה בנוגע לכל הפרויקט המרשים של טוטנהאם. האיש שאחראי על כל הצעד המקצועי, על ההתקדמות המטאורית של מרבית הסגל ולאיזון הקבוצה, מאוריסיו פוצ’טינו, נמצא בחמשת החודשים האחרונים שלו במועדון. הסיכוי שהוא יישאר אחרי הקיץ שואף לאפס, בעיקר לאור הפיטורים של ז’וזה מוריניו והמינוי הזמני של יונייטד בדמות אולה גונאר סולשיאר, כשגם ריאל מדריד תמיד נמצאת בתמונה. גם אם רוב הסגל והכוכבים הגדולים יישארו בקבוצה, ללא הסמכות המקצועית העליונה המשימה תהיה קשה בהרבה ומי שייכנס לנעליו של פוצ’טינו ימצא אותם במידה גדולה בהרבה אפילו ממה שנראה מבחוץ. אז אם העונה הנוכחית תסתיים עם אליפות היסטורית, זוהי תהיה חתיכת מתנת פרידה. קיין, דלה אלי, סון ואריקסן מאמינים. וגם אחד, מאוריסיו פוצ’טינו.

תמונה: depositphotos

יומיים לפני פתיחת מונדיאל 2018, הודיעה ריאל מדריד: מצאנו את מחליפו של זינדין זידאן – מאמן נבחרת ספרד המכהן ג’וליאן לופטגי. על הנייר, אותם ימים היו אמורים להיות הספתח של התקופה היפה והמרגשת ביותר בחייו המקצועיים של לופטגי: קודם כל, להוביל את נבחרתו בטורניר הכדורגל הגדול ביותר שקיים, עם שחקנים שגידל בנבחרת הצעירה והפכו תחתיו למובילים בסגל הבוגר (דויד דה חאה, טיאגו אלקנטרה, איסקו וכו’). לאחר מכן, לקחת את המושכות בריאל מדריד, עדיין הג’וב הכי יוקרתי בעולם הכדורגל, לנסות ולהמשיך את ההגמוניה באירופה + הצלחה בזירה המקומית, אתגר גדול ללא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק – כריסטיאנו רונאלדו.

הבעיה הגדולה הייתה שמרוב המחשבות הרבות שבוודאי רצו בראשו, שכח לופטגי לעדכן את ראשי הנבחרת בעניין המינוי שלו. ההודעה הרשמית של אלופת אירופה על סיכום בין הצדדים גרמה לזעם גדול מצד ראשי ההתאחדות הספרדית, שבצעד חסר תקדים החליטו לפטר את המאמן באופן מיידי. “החלטנו להפסיק את עבודתו של לופטגי ואנחנו מאחלים לו הצלחה. צריך לזכור את כל מה שהוא עשה בשביל הנבחרת. הוא היה חלק גדול מההישגים שלה”. בהמשך, הוסיף נשיא ההתאחדות לואיס רוביאלס: “לופטגי הוא מאמן ברמה הגבוהה ביותר ובשל כך לא יהיה קל למצוא לו מחליף, אבל הערכים של ההתאחדות הספרדית הם מהווים ערך עליון ואינם נתונים למו”מ. אני לא מתכוון להגיד מי אשם ומי לא אשם, אבל אין פה שאלה בכלל”.

הנבחרת, תחת מאמן מחליף כאמור, חוותה כישלון חרוץ והודחה כבר בשלב שמינית הגמר על ידי מארחת הטורניר רוסיה. בינתיים, לופטגי הוצג במסיבת עיתונאים במדריד והודה “הפיטורים מהנבחרת היו הרגע העצוב בחיי, אבל החתימה בריאל היא הרגע המשמח ביותר”. פתיחת הקדנציה שלו בהחלט הייתה סבירה, ואף כללה שלישייה מרשימה לרשת של רומא בליגת האלופות במה שכונה ‘אחד המשחקים היותר טובים של ריאל בשנים האחרונות’. אבל ההמשך, אוי ההמשך. הקבוצה נקלעה למשבר שנמצא כעת בעיצומו, ובמסגרתו היא סופרת כבר חמישה משחקים רצופים ללא ניצחון (מתוכם ארבעה הפסדים), כשבמהלכם מצאה את הרשת רק פעם אחת (!).

שחקנים כמו לוקה מודריץ’ (שחקן השנה באירופה), רפאל וראן (אלוף עולם), סרחיו ראמוס, טוני קרוס, גארת’ בייל וקארים בנזמה – כוכבים שזכו באין ספור תארים ורק לפני מספר חודשים ניצחו בעוד גמר אלופות, נראים פתאום כמו הצל של עצמם ולא מצליחים לבצע פעולות פשוטות. גם טיבו קורטואה, השוער המצטיין במונדיאל האחרון ואחד הטובים בעולם, נראה אומלל מאז שחתם בקבוצה וסופג מספר לא מבוטל של שערים. הפוקוס, כמובן, צריך ללכת לחלק הקדמי. ריאל איבדה שחקן של 50 גולים בעונה, כזה שהציל אותה כל כך הרבה פעמים בעבר והגיע באופן עקבי למשחקי המאני טיים. די מדהים לחשוב שהקבוצה צירפה רק את מריאנו דיאס מליון, חלוץ סגל טיפוסי אך כזה שריאל כבר וויתרה עליו בזמנו, בשביל למלא את החלל העצום שהשאיר מספר 7 הפורטוגזי.

ההפסד הביתי אתמול, 2:1 ללבאנטה, נראה כמו הקש ששבר את גב הגמל בכל הקשור לעמדת המאמן. מה שעשוי להציל אותו בינתיים הוא המשחק הביתי בצ’מפיונס מול ויקטוריה פלזן בשלישי והקלאסיקו בשבת (ילאו מסי נפצע אתמול וייעדר כשלושה שבועות), אבל כשהשם של אנטוניו קונטה האיטלקי ממשיך לעלות באינטנסיביות, כמו גם של מאוריסיו פוצ’טינו וז’וזה מוריניו (אם כי כאן מדובר על העונה הבאה), אף אחד לא יופתע אם ריאל מדריד תצא בימים הקרובים, שוב, בהודעה דרמטית בנוגע ללופטגי – אך הפעם יהיה מדובר ברגע השפל שלו. לכו תדעו, אולי זה דווקא בדיוק מה שהוא שצריך בשביל להניע את הקריירה מחדש ללא כל רעשי הרקע והלחץ הגדול מסביב.