תמונה: depositphotos

 

יומיים לפני פתיחת מונדיאל 2018, הודיעה ריאל מדריד: מצאנו את מחליפו של זינדין זידאן – מאמן נבחרת ספרד המכהן ג’וליאן לופטגי. על הנייר, אותם ימים היו אמורים להיות הספתח של התקופה היפה והמרגשת ביותר בחייו המקצועיים של לופטגי: קודם כל, להוביל את נבחרתו בטורניר הכדורגל הגדול ביותר שקיים, עם שחקנים שגידל בנבחרת הצעירה והפכו תחתיו למובילים בסגל הבוגר (דויד דה חאה, טיאגו אלקנטרה, איסקו וכו’). לאחר מכן, לקחת את המושכות בריאל מדריד, עדיין הג’וב הכי יוקרתי בעולם הכדורגל, לנסות ולהמשיך את ההגמוניה באירופה + הצלחה בזירה המקומית, אתגר גדול ללא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק – כריסטיאנו רונאלדו.

הבעיה הגדולה הייתה שמרוב המחשבות הרבות שבוודאי רצו בראשו, שכח לופטגי לעדכן את ראשי הנבחרת בעניין המינוי שלו. ההודעה הרשמית של אלופת אירופה על סיכום בין הצדדים גרמה לזעם גדול מצד ראשי ההתאחדות הספרדית, שבצעד חסר תקדים החליטו לפטר את המאמן באופן מיידי. “החלטנו להפסיק את עבודתו של לופטגי ואנחנו מאחלים לו הצלחה. צריך לזכור את כל מה שהוא עשה בשביל הנבחרת. הוא היה חלק גדול מההישגים שלה”. בהמשך, הוסיף נשיא ההתאחדות לואיס רוביאלס: “לופטגי הוא מאמן ברמה הגבוהה ביותר ובשל כך לא יהיה קל למצוא לו מחליף, אבל הערכים של ההתאחדות הספרדית הם מהווים ערך עליון ואינם נתונים למו”מ. אני לא מתכוון להגיד מי אשם ומי לא אשם, אבל אין פה שאלה בכלל”.

הנבחרת, תחת מאמן מחליף כאמור, חוותה כישלון חרוץ והודחה כבר בשלב שמינית הגמר על ידי מארחת הטורניר רוסיה. בינתיים, לופטגי הוצג במסיבת עיתונאים במדריד והודה “הפיטורים מהנבחרת היו הרגע העצוב בחיי, אבל החתימה בריאל היא הרגע המשמח ביותר”. פתיחת הקדנציה שלו בהחלט הייתה סבירה, ואף כללה שלישייה מרשימה לרשת של רומא בליגת האלופות במה שכונה ‘אחד המשחקים היותר טובים של ריאל בשנים האחרונות’. אבל ההמשך, אוי ההמשך. הקבוצה נקלעה למשבר שנמצא כעת בעיצומו, ובמסגרתו היא סופרת כבר חמישה משחקים רצופים ללא ניצחון (מתוכם ארבעה הפסדים), כשבמהלכם מצאה את הרשת רק פעם אחת (!).

שחקנים כמו לוקה מודריץ’ (שחקן השנה באירופה), רפאל וראן (אלוף עולם), סרחיו ראמוס, טוני קרוס, גארת’ בייל וקארים בנזמה – כוכבים שזכו באין ספור תארים ורק לפני מספר חודשים ניצחו בעוד גמר אלופות, נראים פתאום כמו הצל של עצמם ולא מצליחים לבצע פעולות פשוטות. גם טיבו קורטואה, השוער המצטיין במונדיאל האחרון ואחד הטובים בעולם, נראה אומלל מאז שחתם בקבוצה וסופג מספר לא מבוטל של שערים. הפוקוס, כמובן, צריך ללכת לחלק הקדמי. ריאל איבדה שחקן של 50 גולים בעונה, כזה שהציל אותה כל כך הרבה פעמים בעבר והגיע באופן עקבי למשחקי המאני טיים. די מדהים לחשוב שהקבוצה צירפה רק את מריאנו דיאס מליון, חלוץ סגל טיפוסי אך כזה שריאל כבר וויתרה עליו בזמנו, בשביל למלא את החלל העצום שהשאיר מספר 7 הפורטוגזי.

ההפסד הביתי אתמול, 2:1 ללבאנטה, נראה כמו הקש ששבר את גב הגמל בכל הקשור לעמדת המאמן. מה שעשוי להציל אותו בינתיים הוא המשחק הביתי בצ’מפיונס מול ויקטוריה פלזן בשלישי והקלאסיקו בשבת (ילאו מסי נפצע אתמול וייעדר כשלושה שבועות), אבל כשהשם של אנטוניו קונטה האיטלקי ממשיך לעלות באינטנסיביות, כמו גם של מאוריסיו פוצ’טינו וז’וזה מוריניו (אם כי כאן מדובר על העונה הבאה), אף אחד לא יופתע אם ריאל מדריד תצא בימים הקרובים, שוב, בהודעה דרמטית בנוגע ללופטגי – אך הפעם יהיה מדובר ברגע השפל שלו. לכו תדעו, אולי זה דווקא בדיוק מה שהוא שצריך בשביל להניע את הקריירה מחדש ללא כל רעשי הרקע והלחץ הגדול מסביב.

תמונה: depositphotos

 

הניצחון אתמול על אדמת ספרד אמנם לא אמור להיות משמעותי בהקשר של העפלה ליורו 2020 (הרי הנבחרת הגדולות סטייל אנגליה וספרד צפויות לעלות לטורניר משלב המוקדמות הרגיל, ללא קשר לתוצאות בליגת האומות), אבל אחת הטענות הבודדות נגד נבחרת שלושת האריות בקיץ האחרון הייתה שהיא לא פגשה במהלך הדרך יריבה רצינית, וברגע שזה אכן קרה (קרואטיה בחצי הגמר), החבורה חסרת הניסיון כשלה. גם במפגש הראשון בין ספרד לאנגליה בוומבלי, האנגלים לא הצליחו להסיר את הספקות והספרדים ביצעו מהפך בדרך לניצחון. אתמול אנגליה עברה את המחסום מנטלי ושלחה מסר לעולם – אנחנו מסתכלים בלבן של העיניים לכל יריבה ובכל מגרש.

אחרי שברוב העשור האחרון נבחרת אנגליה הייתה לא מעניינת וללא כיוון אמיתי, סוף סוף יש הרבה כישרון, שחקנים מרתקים ותקוות רציניות לשנים הבאות. קשה להצביע על מה בדיוק גרם לשינוי שבא לידי ביטוי עוד לפני טורניר המונדיאל בקיץ (בו כזכור האנגלים הפתיעו בגדול עם כדורגל חיובי, אופי וחצי גמר ראשון מאז 1990), אך אין ספק שקרדיט גדול מההצלחה צריך להגיע למאמן הנבחרת גארת’ סאות’גייט.

הוא אולי לא שם גדול כמו פאביו קאפלו, ואפילו לא רוי הודג’סון וסם אלרדייס להם יש רקורד עם הצלחות בקבוצות המקומיות, אבל מה שבטוח – סאות’גייט לא מפחד לתת לצעירים לשחק. אחרי שוויין רוני פרש מהמדים הלאומיים, נגמר לו רשמית עידן “הסופרסטארים” שמקומם בסגל ואף בהרכב הנבחרת מובטח בלי קשר ישיר לכושרם.

הנבחרת מאוזנת יותר, הן מבחינה מקצועית והן בחדר ההלבשה, והשחקנים רואים שכל אחד מהם, ללא קשר לגיל או לניסיון, יכול לקבל צ’אנס אמיתי. לראיה, הדוגמאות לכך מצמד המשחקים האחרונים מול קרואטיה וספרד: בן צ’ילוול (לסטר), ג’ו גומז (ליברפול) והארי ווינקס (טוטנהאם) היוו חלק מרכזי בתוצאות החיוביות. ג’יידון סאנצ’ו (דורטמונד) ונת’נאל צ’אלובה (ווטפורד) קיבלו דקות ראשונות וגם ג’יימס מדיסון (לסטר) ולואיס דאנק (ברייטון) חוו טעימה ראשונה מהנבחרת.

המנהיג והקפטן של הנבחרת כיום הוא הארי קיין. חלוצה של טוטנהאם כבר ביסס את מעמדו כחלוץ מספר 1 בפרמייר ליג בעונות האחרונות, בצוותא עם קון אגוארו, והדיבורים על ‘one season wonder’ (כינוי לשחקן שנותן עונת שיא ולאחר מכן נעלם) שהועלו לאחר העונה הטובה הראשונה שלו במדי התרנגולים ורצף משחקים ללא כיבוש בעונה שלאחר מכן, נראים כעת מגוחכים יותר ויותר.

אבל קיין הוא יותר מעוד סקורר, ומעבר לפן המנהיגותי שפיתח בשנה האחרונה, הוא גם הפך להרבה יותר ורסטילי במשחק שלו. הוא מגיע אחורה וסוחב איתו את הבלמים שכמובן לא יכולים לעזוב אותו אפילו לרגע, עוזר לקשרים לנהל את המשחק ומשחרר את שחקני ההתקפה האחרים. דוגמא קלאסית קיבלנו אתמול בסביליה, כאשר קיין היה מעורב בכל שלושת השערים מבלי לכבוש, אלא בזכות החוכמה שלו ומשחק המסירות המשודרג.

בגול הראשון הוא הגיע עד לחצי שלו ושלח כדור חד לעברו של מרכוס ראשפורד שפרץ בצד שמאל ומצא את ראחים סטרלינג שבעט נהדר פנימה. בשער השני הוא משך שלושה שחקני הגנה ומצא בכדור אומנותי, שוב את ראשפורד, בדרך לשתיים אפס. השלישי הגיע עם כדור גובה אותו הוריד בצורה מדויקת בתוך הרחבה לסטרלינג שהבקיע מקרוב. קיין הראה את כל הארסנל שלו: שליטה בכדור, טכניקה, ראיית משחק ומיקום ברחבה. בסך הכל סקורר אמרתם?

הארי קיין הוא המראה לנבחרת אנגליה של סאות’גייט. שחקנים שחושבים עליהם משהו אחד, שלא מאמינים בהם מספיק ואפילו מגבילים אותם. הם בעלי מוטיבציה גדולה להוכיח אותם על טעותם ובמעטפת הנכונה יכולים לכבוש את כל הפסגות ולהוביל את הנבחרת לשיאים חדשים. מי היה מאמין שאוהדי נבחרת אנגליה יספרו את הימים עד הטורניר הגדל הבא, תחושה המחליפה את החשש והאדישות שאפיינה את הנבחרת בתקופה רבה כל כך.

 

תמונה: depositphotos

 

בסך הכל, המונדיאל היה חביב ומהנה, אבל השאיר אותי בתחושת החמצה מסוימת. לא מעט אנשי כדורגל טוענים שזה היה המונדיאל המעניין ביותר שהם ראו, והגדיל לעשות נשיא פיפ”א ג’יאני אינפנטינו שטען ש”זה המונדיאל הטוב אי פעם”. אין ספק שהדרמות ומהפכים היו מלהיבים, קיבלנו לא מעט סיפורים גדולים וטכנולוגיית ה – VAR עשתה מהפכה ענקית, אבל חייבים להודות – הרמה המקצועית הייתה מאכזבת.

לא ראינו נבחרת עוצמתית ומאיימת כפי שהתרגלנו בטורנירים קודמים, אפילו אם משווים למונדיאל האחרון (גרמניה של 2014). הסגל הצרפתי הוא מהמוכשרים שידע טורניר גביע העולם לדורותיו, אבל בפועל הנבחרת סיפקה כמה הברקות, נהנתה מכמה ‘וארים’ ונתנה בערך 40% מיכולתה, וזה הספיק. נבחרת שהחלוץ המרכזי שלה לא בעט למסגרת אפילו פעם אחת במהלך כל הטורניר לוקחת מונדיאל ללא קושי יוצא דופן.

למרות זאת, יש גם צדדים טובים. אני לא זוכר נבחרת שבאמת התבזתה (אולי מלבד פנמה), להפך, היו נבחרת שהצליחו להרשים למרות שלא העפילו לשלבי ההכרעה (פרו, סרביה, איראן, סנגל) ונבחרות שהפתיעו בגדול (יפן, שבדיה, רוסיה, אנגליה).

ההתרשמות מה-VAR, כאמור, מאוד חיובית. יש מה ללטש, ותמיד יהיו מקרים חריגים, אבל המערכת תמשיך להשתפר, בעיקר באופן השימוש. בנוסף, זה יוצר דרמה נוספת שלא הייתה קודם לכן והכי חשוב – עושה את הכל פייר.

האם נבחרת לאומית יכולה לשחק כדורגל ברמה גבוהה מאד – של שלבי סיום ליגת האלופות? ברזיל ובלגיה הראו לפרקים שכן, אבל שאר הנבחרות (כן, גם צרפת) הבליטו והדגישו את הפער הגדול שבין כדורגל הקבוצות לזה של הנבחרות. נראה שבשנים הקרובות הפער הזה רק ילך ויתעצם.

בשורה התחתונה, כולנו קיבלנו חודש ויום מדהימים של טורניר כדורגל שהוא הרבה יותר מספורט. לכל דבר בחיים יש פלוסים ומינוסים אך מה שכבר בטוח – אנחנו לא יכולים לחכות לקטאר 2022. הספירה לאחור החלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה: depositphotos

 

אמנם הנבחרת הצרפתית לא ניצלה אפילו חצי מהפוטנציאל שלה בטורניר הזה, אבל בסופו של דבר הם הראויים ביותר לכתר. נכון, הטקטיקה לא החמיאה לאחד הסגלים החזקים ביותר בטורניר, אבל אם מנתחים את הדרך שלהם שלב אחר שלב, קשה לחשוב על רגע שבו הנבחרת הזו הייתה באמת בסיכון. היא עשתה את שלה בשלב הבתים, נתנה רביעייה לארגנטינה המפוזרת, פיצחה את ההגנה של אורוגוואי, גרמה לבלגים להיות אלה שחוזרים עם המחמאות ולקרואטים להיות לא-יעילים לשם שינוי.

השיטה האפורה של דידייה דשאן אולי מרגיזה בהתחשב ב’מה הם היו יכולים לתת’, אבל בשורה התחתונה קשה להגיד שהוא טעה. פנדל פה, קרן שם וכדור חופשי פה – בסוף גריזמן הפך את צרפת לנבחרת שמתחילה כל משחק ב1-0, ובמונדיאל הזה זה מספיק, בטח עם הקישור ומרכז ההגנה שיש לצרפתים בארסנל.

קרואטיה נלחמו כמו אריות, והיו טובים בהרבה בחצי הראשון, אבל האיכות בסוף עשתה את ההבדל. נכון, השופט נתן לפחות מתנה אחת לצרפתים (גול ראשון עם ספק נבדל של פוגבה ופנדל גבולי), אבל דווקא ביום שבו שההגנה של הטריקולור ממש לא הייתה בשיאה, קרואטיה לא הצליחה לכבוש ברגעים הקריטיים. כמות הכישרון בצרפת מזכירה את זו שהייתה לספרד לא מזמן ושזכתה ביורו, במונדיאל ושוב ביורו ברצף.

צרפת מניפה את הגביע בפעם השנייה בתולדותיה. דשאן שותף מרכזי לשתי הזכיות, אמבפה אלוף עולם בגיל 19, פוגבה משתיק את כל הביקורות, וראן משלים עונה מושלמת אחרי הזכייה של ריאל מדריד בליגת האלופות והרשימה ממשיכה. הצרפתים הם אלופי העולם וזה כל מה שחשוב להם ולמיליוני האנשים בפריז ובשאר ערי צרפת.

הבחירה במודריץ’ בתור ה-MVP של הטורניר היא בהחלט ראויה לאור היכולת וההשפעה שלו על המשחק הקרואטי עד הגמר והדרך המופלאה שעשתה נבחרתו. שני השחקנים שסיימו אחריו הם אדן הזאר וקיליאן אמבפה (השחקן הצעיר של הטורניר). לשוער הטורניר נבחר טיבו קורטואה ומלך השערים הוא הארי קיין עם שישה כיבושים.

בנימה כללית, טורניר גביע העולם 2018 ברוסיה הוא אחד הגדולים שהיו בהיסטוריה, וכבר יש קולות שטוענים שהוא מתמקם לו בראש הרשימה. אמנם רמת הכדורגל לא תמיד הייתה גבוהה למדי, אך הדרמה, כמות השערים ובעיקר הקבוצתיות (רוסיה, אנגליה, קרואטיה) והחתירה לצדק על פני האינדיבידואליזם והתחמנות (ניימאר, ארגנטינה) ריגשו וסימנו באור שונה את המונדיאל הנוכחי ביחס לאחרים. וכמובן אסור לשכוח את טכנולוגיית ה- VAR, המהפכה הגדולה שנחלה הצלחה מסחררת. קטאר 2022, הספירה לאחור כבר החלה.

תמונה: depositphotos

 

אני חושב שדורות של אוהדי אנגליה שדמיינו את היום – לראות את אנגליה בחצי גמר גביע העולם – חשבו עליו בוודאי אחרת. אולי עם ניצחונות הרואיים ועל יריבות בסדר גודל אחר מפנמה, טוניסיה, קולומביה (ללא חאמס) ושבדיה (ללא זלאטן). אבל ספק אם למישהו באי הבריטי זה באמת מפריע יותר מדי ברגעים אלה.

נבחרת אנגליה לא צריכה להתנצל על היריבות שעברה בדרך ועל היריבה שפגשה היום – נבחרת שבדית די מוגבלת, אך כזאת שסיימה לפני הולנד במוקדמות, הדיחה את איטליה בפלייאוף וסיימה ראשונה בבית עם גרמניה. הרי רק לפני שנתיים ביורו האחרון, האנגלים שיחקו נגד יריבה בעל פרופיל דומה, איסלנד, וזה נגמר בהדחה מביכה.

אמנם לא ראינו כדורגל גדול מהחניכים של גארת’ סאות’גייט, אבל נראה שכל אחד מהשחקנים יודע מה תפקידו על המגרש ומשחק במעין שלווה פנימית, וכשצריך את השער יש את המצבים הנייחים בראשות צמד המגנים טריפייה ויאנג שמכניסים כדורים נהדרים לרחבה אל כיוונם של הבלמים ומלך שערי הטורניר עד כה, הארי קיין.

את השערים היום הבקיעו הבלם מגווייר ודלה עלי שסוף סוף הגיע לטורניר, אך הכוכב הגדול של שני משחקני הנוקאאוט האחרונים של האנגלים הוא ללא ספק שוערה של אברטון ג’ורדן פיקפורד. הוא הרשים בעונת הירידה של סנדרלנד לפני שנתיים. אשתקד היה מהטובים בשחקני אברטון בעונת הבכורה שלו בקבוצה, ולאחר שקיבל את הקרדיט מסאות’גייט לעמוד בין הקורות בטורניר הנוכחי, הוא ניצח לאנגלים את דו קרב הפנדלים מול קולומביה והיום היה הגורם המרכזי בהעפלה לחצי הגמר עם שלוש הצלות גדולות.

בשורה התחתונה: יש כאן נבחרת אנגליה צעירה, צנועה ורעבה שתחכה ביום רביעי לנבחרת קרואטיה החזקה כשהמטרה ברורה – המשך המסע הקסום בדרך להחזרת הגביע הביתה.

תמונה: depositphotos.com

 

בשביל משחקים מהסוג הזה הבלגים מינו את רוברטו מרטינז. המאמן הספרדי, שהצליח בסוואנסי ו-וויגאן (ופחות באברטון) עם טקטיקת משחק ידועה – סגירה הגנתית של מרבית שחקני השדה ויציאה למתפרצות קטלניות, חזה אתמול בשחקניו מציגים 45 דקות ראשונות על גדר השלמות מול ברזיל האימתנית: עמידה הגנתית נהדרת עם עזרה גדולה של מרכז השדה האגרסיבי + התקפות מתפרצות סופר מסוכנות בהובלת השלישייה הקטלנית דה בריינה – לוקאקו – הזאר.

החצי הראשון הסתיים בתוצאה 2:0 לבלגיה לאחר כדור קרן שהוסט על ידי קומפאני ופגע בחברו למנצ’סטר סיטי, פרננדיניו הברזילאי שהבקיע לצד הלא נכון. השער נתן ל’שדים האדומים’ ביטחון וגם הגול השני לא איחר לבוא. רומלו לוקאקו הוביל את הכדור מהחצי השלו עד אזור רחבת היריב ושיחרר מסירה מדויקת לקווין דה בריינה, ששלח כדור אדיר לרשת של אליסון. הברזילאים ניסו לחזור למשחק עם שער עוד לפני סיום המחצית, אך דווקא הבלגים היו קרובים יותר לכיבוש נוסף.

המחצית ה- 2 הייתה סיפור שונה לגמרי. הנבחרת של טיטה שטפה את המגרש, הכניסה של דאגלס קוסטה ורוברטו פירמינו שינתה את המומנטום ורק הצגה של טיבו קורטואה השאירה את בלגיה עם טווח ביטחון. ברבע השעה האחרונה של המשחק ברזיל סוף סוף הזיזה את הרשת של שוער צ’לסי עם נגיחה מדויקת של מחליף נוסף, רנאטו אוגוסטו מבישול של קוטיניו, אך קורטואה וחבריו הצליחו לשמור על היתרון המשמעותי עד לסיום.

ניימאר מצטרף למסי ורונאלדו ונפרד לשלום מהמונדיאל. הכוכב של פ.ס.ז’ אמנם השתפר ככל שהטורניר התקדם וגם אתמול היה פעלתן וסידר מספר מצבי הבקעה מסוכנים לחבריו, אבל התחושה בקרב העם הברזילאי היא שניימאר יכול היה לעשות יותר והתעסק בעיקר בצלילות והטרלות כלפי השחקנים היריבים. הכישלון במונדיאל הנוכחי אמנם כואב פחות מאותה שביעייה מפורסמת מגרמניה בחצי הגמר הביתי לפני ארבע שנים, אבל הוא לא פחות גדול. מהצד השני,

בלגיה רושמת את אחד מהישגיה הגדולים בהיסטוריה בדרך לקרב מרתק ביום שלישי מול נבחרת צרפת, כשהמנצחת תגיע לגמר כפייבוריטית הברורה. תיירי הנרי, החלוץ האגדי שזכה עם צרפת במונדיאל ומשמש כיום כעוזר מאמן נבחרת בלגיה, עומד בדרך של ה’טריקולור’ לגמר לראשונה מזה 12 שנים.

תמונה: depositphotos

 

ביום שישי הקרוב יעלו לכר הדשא בקאזאן ארנה שתיים מהנבחרות הטובות בעולם והמלהיבות עד כה בטורניר, נבחרות ברזיל ובלגיה, לקרב ענק שמבטיח המון ולדעת רבים הוא למעשה, בטח לאור ההגרלה, ‘הגמר האמיתי’ של המונדיאל הזה. על הנייר ההתמודדות מלהיבה ומרתקת עד כדי כך שאנחנו מוכנים (לא ששאלו מישהו, כן?) לספוג את שני ימי הפגרה שנחתו עלינו כרעם ביום בהיר.

מספר נתונים לקראת המשחק הגדול:

* שתי הנבחרות נפגשו ארבע פעמים בעבר, כשהמאזן עומד על 1:3 לזכות ברזיל.

* המפגש הרשמי היחיד בין הנבחרות היה בשמינית הגמר של מונדיאל 2002, אז ברזיל ניצחה 0:2 משערים של ריבאלדו ורונאלדו בדרך לזכייה בתואר.

* ברזיל מופיעה ברבע הגמר בפעם השביעית ברציפות ומקווה להגיע לחצי הגמר בפעם התשיעית בסך הכל.

* ברזיל הפכה בשמינית הגמר לשיאנית השערים ההיסטורית של הגביע העולמי כשהגיעה ל-228 שערים והשאירה מאחור את גרמניה (226).

* המאזן של ברזיל ב-25 משחקים בעידן טיטה: 20 ניצחונות, ארבע תוצאות תיקו והפסד אחד, עם הפרש שערים 6:54.

* סך הכול, ברזיל שמרה 19 פעמים על רשת נקייה מאז טיטה מונה למאמן, כולל בכל שלושת המשחקים האחרונים במונדיאל (מאז ה-1:1 מול שוויץ במחזור הפתיחה).

* עבור בלגיה זהו רבע גמר שלישי בהיסטוריה, כשלחצי הגמר המשיכה רק פעם אחת: במקסיקו 1986.

* בלגיה לא הפסידה ב-23 המשחקים האחרונים שלה – הרצף הפעיל הטוב ביותר מבין נבחרות המונדיאל, אחרי שספרד הודחה בידי רוסיה.


הדרך של הנבחרות עד כה:

ברזיל פתחה את המונדיאל עם תיקו 1:1 מול שווייץ (קוטיניו), המשיכה עם ניצחון דרמטי 2:0 על קוסטה ריקה (קוטיניו, ניימאר) וסיימה את שלב הבתים עם ניצחון 2:0 נוסף (פאוליניו, טיאגו סילבה) והמקום הראשון בבית. בשלב שמינית הגמר ברזיל גברה על מקסיקו בתוצאה 2:0 (ניימאר, פירמינו).

הרכב משוער: אליסון; מרסלו, מירנדה, סילבה (ק), פאגנר; פרננדיניו, פאוליניו, קוטיניו; ניימאר, פירמינו, וויליאן.

בלגיה התחילה את הטורניר עם ניצחון 3:0 על פנמה (מרטנס, לוקאקו x2) והוסיפה ניצחונות על תוניסיה 5:2 (לוקאקו x2, הזאר x2, באטשואיי) ואנגליה 1:0 (יאנוזאי) בדרך לפסגת הבית. בשמינית הגמר הבלגים רשמו קאמבק גדול וניצחו את יפן 3:2 (ורטונחן, פלאייני, צ’אדלי) לאחר פיגור כפול.

הרכב משוער: קורטואה; ורטונחן, קומפאני, אלדרווירלד; ויטסל, דה בריינה, מונייה, צ’אדלי; הזאר (ק), לוקאקו, מרטנס.


הנבחרת עם ההגנה הטובה במונדיאל (ברזיל), יחד עם אורוגוואי, פוגשת את הנבחרת עם ההתקפה הטובה ביותר (בלגיה). אצל ברזיל ניימאר עדיין לא בשיאו ועסוק יותר בהצקות ועקיצות כלפי היריבים ופחות במשימה הלאומית. ההגנה כאמור יציבה וספגה רק שער אחד בארבעה משחקים, אבל בכל הקשור לניהול המשחק ההתקפי וההוצאה לפועל נבחרת ברזיל וקוטיניו חייבים שמספר 10 של פ.ס.ז’ ייקח על עצמו יותר.

בצד הבלגי, ההתקפה לפרקים נראית קטלנית (כמו המתפרצת המושלמת מול היפנים בדקה האחרונה) ולוקאקו מגיע למצבים שלו, אבל הקישור האחורי ובעיקר שלושת הבלמים נראים פגיעים מתמיד, ומול הזריזות והוירטואוזיות של הברזילאים נבחרת בלגיה תהיה חייבת להיות מאורגנת וממושמעת יותר בשליש המגרש שלה.

לא משנה איך זה ייגמר, ביום שישי בערב מצפה לנו אחד מרגעי השיא של חודש המונדיאל. אל תחמיצו.

תמונה: depositphotos

 

סיום לפנתיאון בבית ו’: דרום קוריאה הצנועה הדהימה את גרמניה עם 0:2 ושלחה את אלופת העולם הביתה כבר בשלב הבתים. שוודיה הביסה 0:3 את מקסיקו ועלתה לשמינית הגמר בסטייל מהמקום הראשון, כאשר המקסיקנים במקום השני.

עם התוצאה הזו נקבעו שני דברים מרכזיים:

1) לראשונה אי פעם, גרמניה עפה בשלב הבתים של המונדיאל.

2) תהיה לנו אלופת עולם חדשה.

עוד כמה נתונים מעניינים: מונדיאל 2010 – איטליה אלופת העולם לא עברה את שלב הבתים. מונדיאל 2014 – ספרד אלופת העולם לא עברה את שלב הבתים. מונדיאל 2018 – גרמניה אלופת העולם לא עוברת את שלב הבתים.

רבות ידובר בימים הקרובים על תחושת המיצוי וחוסר הרעב מהדור של מולר, אוזיל, חדירה והמאמן יוגי לב, על הניפוי של השחקן הגרמני הטוב ביותר בעונה החולפת לירוי סאנה ובשורה התחתונה על אחת המפלות הכי גדולות בתולדות הכדורגל הגרמני, אבל כמה מילים על שלב הבתים במונדיאל הזה – כל הכרעה עוצרת נשימה, כל ערב נגמר בלי אוויר וממש על הבאזר, כל מה שיכול לקרות, קורה, ויותר מזה. זה לא מונדיאל, זו רכבת הרים שאנחנו ממש לא רוצים לרדת ממנה.

 

 

תמונה: depositphotos

 

קצת משעשע שמפגש הכולל את קבאני, סוארס ורונאלדו נתפס, לפחות אצלי, ככזה שבעל סיכויים לא רעים להיות ה 0-0 הראשון במונדיאל הנוכחי (או מהראשונים, תלוי מה יקרה בימים הקרובים), אבל אני משער שאני לא היחיד. מדובר בנבחרות מאוד דומות, זהירות, קשוחות, סבלניות ולמרות השמות הנוצצים, היכולת ההתקפית די מוגבלת כאשר רוב השערים שנכבשו על ידי שתי הנבחרות עד כה בטורניר הגיעו ממצבים נייחים (70%). המשחק באמת יכול להתפתח לכל מסלול, אך הכיוון הריאלי ביותר הוא קרב חפירות טקטי ומתיש (+ מסקרן בטירוף).

לגבי אורוגוואי, היא באמת באופן היסטורי מספקת הרבה יותר ממה שהיית מצפה ממדינה כ”כ קטנה. הן ברמת הכדורגלנים בטופ העולמי והן בהישגיה בטורנירים השונים (חצי גמר מונדיאל 2010, זכייה בקופה אמריקה 2011, העפלה לשמינית ב 2014 מבית שכלל את איטליה ואנגליה). למעשה, יש לאורוגוואי מספיק במה להתגאות מבלי שיזכירו בכל פעם את שני גביעי העולם שלה שהושגו לפני המון זמן. אולי זו המנטליות המקומית, אולי יודעים שם מה לעשות כדי לגדל כדורגלנים טובים.

לאחר שסיימה את שלב הבתים, אורוגוואי יכולה להתגאות באפס בטור שערי החובה. היא הנבחרת שהגיעו מולה להכי פחות מצבים עד כה (6.3 בממוצע למשחק) אחרי ברזיל (4.5). הסדר והמשמעת במשחק שלה לא מאפשרים להגיע לאיום אפקטיבי על השער של מוסלרה, כמו כן גם היכולת הגבוהה של החלק האחורי בראשות הצמד של אתלטיקו מדריד גודין את חימנס.

לטעמי, לקראת שמינית הגמר אורוגוואי יכולה דווקא להתאכזב מהמהפך הדרמטי בדקות הסיום של בית ב’ אתמול, שהוביל אותה לפגוש את פורטוגל ולא את ספרד. הספרדים הם בדיוק סוג הטרף שאורוגוואי אוהבת, קבוצה שמניעה את הכדור וחשופה לעקיצות במתפרצות ונייחים, כמו שכבר ראינו מספר פעמים בטורניר הזה.

פורטוגל זה כבר סיפור אחר, זו נבחרת שמשחקת בסגנון דומה מאוד לאורוגוואי ויכולה לעשות זאת לא פחות טוב ממנה. רונאלדו יגיע רעב מהרגיל אחרי החטאת הפנדל מול איראן, אבל בינינו – יש כאן מתכון רשום ל-120 דקות של הרבה עצבים ומעט כדורגל איכותי. תכל’ס אפשר להתחיל ישר מהפנדלים.

תמונה: depositphotos

 

איזה משחק מטורף!

המשחק בין גרמניה לשוודיה היה הדרמטי ביותר מאז התחיל המונדיאל. גרמניה כבר נראתה בדרך הביתה, אבל אז בהתקפה האחרונה נשרקה עבירה וטוני קרוס, בביצוע מושלם לבעיטת העונשין (מזווית לא קלה יש לציין), הציל את אלופת העולם ממפח נפש גדול.

גרמניה במשחק של להיות או לחדול ידעה שהיא חייבת לנצח, אבל דווקא השוודים ירדו להפסקה ביתרון עם שער במתפרצת (אולה טויבונן) כאשר בדרך הגרמנים מאבדים את סבסטיאן רודי שנפצע.

בהפסקה הכניס יוגי לב את מרקו רויס, והאחרון ענה לו בשער מהיר שלאחריו ראינו בליץ של הנבחרת הגרמנית למרות הרחקתו של ג’רום בואטנג בדקה ה 81.

תוספת זמן של 5 דקות כבר עמדה לחלוף לה ואז הגיעה בעיטת העונשין המדהימה של טוני קרוס שמשאירה את גרמניה בתמונת המונדיאל.

כמו שחלוץ העבר ופרשן ההווה גארי ליניקר אמר: “כדורגל הוא משחק פשוט – 22 גברים רודפים אחרי כדור במשך 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת”.