תמונה: depositphotos

אנגליה וקולומביה סיפקו משחק כדורגל רע, אולי החלש ביותר מבחינת האיכות בשלב שמינית הגמר. אמנם חאמס היצירתי עודד על הספסל 120 דקות + פנדלים ולא יכול היה לעזור לחבריו, אבל קולומביה עדיין נבחרת טובה יותר ממה שהציגה אתמול. גם הרוח הגבית שקיבלה לאחר השוויון הדרמטי לא באמת שיפרה את רמת הכדורגל, וראינו בעיקר יכולת חלשה ומשחק מלוכלך מצד השחקנים של פקרמן.

גם אנגליה לא יכולה להתגאות יותר מדי בהיבט הזה. היא נגררה לקרב החפירות ומיעטה לסכן את השער של אוספינה. הארי קיין, שנראה מעט גמלוני אך כל מהלך שלו עם הכדור הוא קלאס, שוב הופיע ברגע שהיו זקוקים לו. לא ראינו יותר מדי מהנבחרת האנגלית בפאן המקצועי. טריפייה המגן הימני הוא היחיד שהצליח לייצר חצאי מצבים לאנגלים, ויחד עם השוער ג’ורדן פיקפורד, שגם רשם הצלה ענקית שנשכחה שניות לפני אותו גול קולמביאני, היו היחידים ששיחקו מעל הרמה הממוצעת.

אולי זה מה שיפה בכדורגל. לפעמים הוא יכול להיות משחק די משעמם עם הבלחות לא צפויות ודרמה גדולה. ממש כמו החיים עצמם. זה מה שקיבלו אתמול במוסקבה עם הסיום הכי מפתיע שיכולנו לבקש: אנגליה מנצחת בפנדלים.

אחרי השער המשווה של ג’רי מינה (בלם בינוני אך מתגלה ככובש מחונן) הייתה הרגשה באוויר שהמשחק של קולומביה. אנגליה הלוזרית שוב תאבד את זה ברגע האחרון ותפסיד את ההתמודדות, ככל הנראה בפנדלים. קלאסי. התחושה התחזקה כשהנדרסון החטיא את הבעיטה שלו והעורכים בכל העיתונים בבריטניה כבר החלו לשכתב כותרות וטקסטים מהטורנירים הקודמים. אבל יש משהו שונה בנבחרת הנוכחית. מדובר בחבורת שחקנים צעירה ודינאמית, שכן מחפשת לשחק כדורגל ומשדרת המון רוגע שמגיע מכיוון מאמנה גארת’ סאות’גייט.

אנגליה בשלב רבע הגמר בטורניר גדול, לראשונה מאז 2006. היא גברה על המכשול הכי מפורסם וכואב שלה, הנקודה הלבנה וכעת היא עומדת בפני קרב גדול מול שבדיה על המקום בחצי הגמר. האנגלים כבר לא מפחדים להגיד שזה אפשרי ללכת עד הסוף, אז האם באמת “Football’s Coming Home” ? הערכה טובה יותר בוודאי תהיה לנו ביום שבת בערב.

תמונה: depositphotos

קודם כל ולפני הכל, שאפו ענק ליפנים. כיף לראות כמה רחוק נבחרת מסודרת ומאורגנת יכולה להגיע, גם ללא סגל מרשים וכוכבים שמגיעים מקבוצות בכירות, היפנים הציגו כדורגל חיובי והתלהבות גדולה לאורך כל הטורניר, וקצת אירוני שזה בסוף מה שככל הנראה עלה להם במקום ברבע הגמר. היפנים כל כך רצו לנצח בזמן החוקי ושלחו הרבה שחקנים קדימה לבעיטה החופשית של הונדה ולקרן שאחריה בדקות הסיום – והסוף כאמור ידוע.

אם דיברנו על הארגון של יפן, אז נבחרת בלגיה הרבה יותר מוכשרת מאשר מסודרת. הכוכבים הבלגים לא הגיעו למשחק ונסגרו בצורה מושלמת על ידי הלחץ היפני, אז רוברטו מרטינז פנה לפלאן בי ושלח אל כר הדשא את מרואן פלאיני. לא שונה מניצול של מיס מאצ’ בכדורסל – פלאיני האגרסיבי בעל משחק הראש הנהדר מול חבורה יפנית לוחמת אך כזו שלוקה במשחק הגובה. אותו חילוף הוכיח את עצמו בצורה מיידית כשפלאיני השווה את התוצאה ומחליף אחר, נאסר צ’אדלי, הכריע במהלך האחרון של המשחק לאחר התקפה מתפרצת מושלמת תוצרת בלגיה שהתחיל בשוער קורטואה.

נכון שהשערים של הבלגים הגיעו בסופו של דבר מהרמות ונגיחות, אבל אי אפשר להתעלם מזה שהם דווקא שיחקו כדורגל, ולדעתי גם לא רע בכלל, עד ספיגת השערים. אפילו בין השער הראשון לשני של היפנים הם החמיצו עם בעיטה לקורה. גם עד לאותו שער ניצחון, היו להם שניים-שלושה מצבים שהשוער היפני קוואשימה הציל.

כלומר, אין ספק שמגיע כאן שאפו ענק ליפנים, וההזדהות איתם מובנת לאור המשחק המרשים שהציגו, אבל אי אפשר להגיד שבלגיה לא שיחקה כדורגל באף שלב של המשחק, שלא הגיעה למצבים, או שהתגוננה ויצאה למתפרצות. כבר הבוקר אפשר היה לשמוע לא מעט ביקורות על המשחק הבלגי, אבל עם קצת יותר דיוק ואולי פחות זחיחות, גם את המחצית הראשונה היא הייתה מסיימת ביתרון והיינו מקבלים משחק שונה לגמרי.

לסיכום, בשבילנו כחובבי כדורגל, נבחרת יפן עשתה את הערב עם כדורגל פתוח וקצבי שסיפק גם דרמה גדולה בסיום. כחובבי כדורגל היפנים עשו טובה נוספת וסידרו לנו חתיכת משחק ביום שישי בערב: ברזיל נגד בלגיה, תיאגו סילבה נגד קומפאני, קוטיניו נגד דה בריינה, הזאר מול ניימאר וז’סוס/פירמינו מול לוקאקו. זה בהחלט עשוי להיות ה-משחק שנזכור מהטורניר הזה כשנסתכל על מונדיאל 2018 במבט לאחור.

תמונה: depositphotos

כמו בכל שנה, עונת הנדידה ב- NBA שנפתחת בחודש יולי מספקת לא מעט מהלכים שמשפיעים על קבוצות אחרות ועל הליגה כולה, מעין אפקט דומינו שכזה. עם כל הכבוד לשחקנים הבכירים כמו פול ג’ורג’ (נשאר באוקלהומה) וקוואי לנארד (שעשוי עוד לחבור ללברון) כל העיניים היו נשואות, ובצדק, להחלטה של קינג ג’יימס.

מאז ההפסד בגמר לגולדן סטייט, היה ברור שהקדנציה השנייה של לברון באוהיו הגיעה לסיומה. הוא הביא לעיר קליבלנד את האליפות ההיסטורית אותה הבטיח, ובהמשך סחב קבוצה בינונית על הגב באופן שספק אם ראינו בעבר, אך זה לא היה מספיק בשביל לתת פייט אמיתי למכונה המשומנת של הווריורס. בשורה התחתונה המורשת של לברון בקאבס יצוקה. הגופייה תיתלה, פסל ייבנה, גופיות לא יישרפו – לברון דאג להבהיר לכולם שהוא עשה את כל מה שהוא יכול, לגמרי לבדו, ואם כך קשה להתווכח.

ההחלטה של לברון ללכת ללייקרס ולא ל’תהליך’ של פילדלפיה למשל, מראה את קו המחשבה האמיתי שלו – לברון יודע שעוד אליפות מזרח, פחות אליפות מזרח כבר לא היו משנים משהו במורשת שלו. לעומת זאת, זכייה באליפות דרך המערב זה אתגר שהוא עדיין לא התמודד איתו.

ג’יימס מגיע לקבוצה הכי נוצצת באן.בי.איי, עם מספר שחקנים צעירים בעלי פוטנציאל גדול, בשילוב עם וותיקים (יחד עם לברון הגיעו גם היריב הגדול לאנס סטיבנסון וג’וואל מגי). אליהם כמובן עשוי להצטרף הסופרסטאר קוואי לנארד, כשבשעות האחרונות ישנם דיבורים גם על הסנטר קאזינס מניו אורלינס. לברון יקבל רוח גבית מקובי בראיינט ומג’יק ג’ונסון, ויחד עם העסקים הפרטיים שיש לו בעיר ייתכן שהוא מצא את הבית המושלם בשלב הזה של הקריירה.

תמונה: depositphotos

רוסיה 1:1 ספרד (3:4 בפנדלים) – פנדלים זה אכזרי. ספרד שלטה במשחק בצורה חד משמעית, רוסיה לא בעטה למסגרת, אבל לפעמים יש שכר ועונש בכדורגל. ספרד עלתה ליתרון מוקדם משער חצי עצמי (חצי של ראמוס) אבל בהמשך נענשה בצדק גמור. אפשר לשחק עם הרבה מסירות, אפשר להחזיק בכדור מעל 75% מהזמן, אפשר לחזור לטיקי-טאקה או להתמסר יותר מ-1,150 פעמים במשחק. אבל מה שספרד עשתה באחר הצהריים הארוך הזה בלוז’ניקי היה בעיקר לשעמם את הצופים עם כדורגל חסר תכלית ומעוף. מוזר להגיד את זה, אבל ספרד לא תחסר לנו ברבע הגמר. מי היה מאמין שהרעיון של להחליף מאמן 48 שעות לפני פתיחת הטורניר יתברר כהחלטה שגויה?

רוסיה היא לא מדינת כדורגל. האוהדים הגיעו פסימיים לטורניר ובעיקר רצו לעבור את שלב הבתים בשלום ואולי להצליח ולהשתחל לשלב הבא. מה שקורה עכשיו זה בונוס ענק למארחת הטורניר (ולפוטין), שאתמול הציגה בונקר מפואר. הקהל הדי אנמי באצטדיון התעורר לאחר הפנדל המשווה של החלוץ דזיובה, והמשיך עם הטירוף ככל שהדקות עברו והשד הספרדי התברר כלא מאיים במיוחד. הגיבור הגדול של הרוסים היה השוער איגור אקינפייב, שאמנם לא עבד קשה במיוחד במהלך 120 הדקות, אך עצר שני פנדלים במאני טיים כולל את הבעיטה המכריעה של יאגו אספס הספרדי עם הרגל ונגד כיוון התנועה.

רוסיה ממשיכה לשלב הבא ותפגוש את קרואטיה (אליה נגיע בהמשך) בקרב על מקום בחצי הגמר. הספרדים חוזרים הביתה לעשות חשבון נפש ארוך.

קרואטיה 1:1 דנמרק (2:3 בפנדלים) – פנדלים טייק 2. מפגש דרמטי לא פחות קיבלנו כאשר נקבעה יריבתה של רוסיה בשלב רבע הגמר. המשחק נפתח בסערה וכבר אחרי 4 דקות (!) קיבלנו את שני השערים היחידים במשחק מהרגליים של יורגנסן הדני ומנדז’וקיץ’ הקרואטי. בהמשך חזינו בקרב מרתק ושקול, אמנם ללא יותר מדי מצבים אך מאבקי שליטה מצד שתי נבחרות שחיפשו את שער הניצחון. ההארכה היוותה עוד דוגמה להשפעות הלחץ האדיר על הכוכבים בטורניר הזה. מסי ורונאלדו כבר בבית לאחר שהחמיצו במהלך הדרך פנדלים חשובים, ואתמול הגיע תורו של אחד מהמצטיינים בטורניר, לוקה מודריץ’, שבעט פנדל רע בדקה ה 116 ונעצר אצל קספר שמייכל (כאשר האב חוגג ביציע).

ההמשך היה דווקא של שוער אחר, דניאל סובאשיץ’ הקרואטי, שסיפק הצגה בדו קרב הפנדלים עם 3 הדיפות ששלחו את הנבחרת מהבלקן לשמונה האחרנות. אריקסן, שמייכל ושאר החברים יישארו רק עם המחמאות. מודריץ’ (שהבקיע בדו קרב למרות עוד פנדל רע) כבר ברבע הגמר ומתחיל להראות שאולי יש לו קייס לזכות בכדור הזהב לאור ההדחות המפתיעות עד כה ולשבור את ההגמוניה של רונאלדו ומסי.

יום שבת, 7.7 בשעה 21:00 שעון ישראל: רוסיה נגד קרואטיה – אחת מהן תהיה בחצי גמר גביע העולם.

תמונה: depositphotos.com

בשורה התחתונה: רונאלדו מצטרף למסי, ושני השחקנים הגדולים בדורם נפרדים מגביע העולם כבר בשלב שמינית הגמר. אפשר לבקר אותם על כך שיחדיו מעולם לא הצליחו להבקיע בשלבי הנוקאאוט בטורניר הגדול מכולם, אבל צריך להבהיר משהו: כדורגל זה לא טניס, וגם אפילו לא כדורסל (NBA). המשחק הזה שבו 22 שחקנים רודפים אחרי כדור הוא גדול יותר מכל כוכב, ושני הסופרסטארים שהובילו את הנבחרות שלהם עד למונדיאל אולי היו יכולים לעשות מעט יותר, אבל המעטפת, הארגון והכישרון שמסביבם הם פשוט לא אותו דבר בהשוואה לקבוצות.

אתמול חזינו בשתי נבחרות דומות: מאומנות מאוד, הגנתיות עם חבר’ה שעוברים קשה בשביל הכוכב הגדול. רק שלאורוגוואי יש שניים כאלה. השער הראשון היה אחד המרשימים בטורניר: 2 מסירות ארוכות של שני חלוצים עם אינטיליגנציה משולבת ברמה הגבוהה ביותר.

קבאני (בספק למפגש מול צרפת ביום שישי) קיבל את הקרדיט על הסיומת (עם הכתף? החזה?) וכמובן על הביצוע הנהדר שלו בשער השני בדיוק בדקות הטובות של הפורטוגלים לאחר השוויון של פפה, אבל סוארס (טוטאליות מוחלטת של שחקן שרואה רק ניצחון מול העיניים), חימנז (הבלם הצעיר הטוב בטורניר עד כה?) ומעל כולם גודין (לדעת רבים הבלם הטוב בעולם) מרכיבים נבחרת שהולכת חיים קשים לצרפתים ובהחלט יכולה לפנטז על חצי הגמר.

כמה מילים על רונאלדו ופורטוגל: פתחו את המשחק טוב אבל חטפו גול מהיר, שלטו ברוב המשחק ואף השוו בצדק בתחילת החצי השני, אבל שוב ספגו אחרי רשלנות הגנתית. אין לפורטוגלים מספיק כלים בשביל לאיים על השער, וביום שרונאלדו לא חד ובקושי מגיע למצבים אין להם יותר מדי מה למכור. ההישג מהיורו האחרון הוא ענק אבל חשוב לזכור שההגרלה וגם אלילת המזל היו לצידם באותו הטורניר בצרפת, ובכנות הנבחרת הנוכחית לא שווה הרבה יותר משמינית הגמר. למרות זאת, ישנם כישרונות מעניינים כמו גונסאלו גדש וברנרדו סילבה שהראו ניצוצות לכך שהם יהיו מסוגלים להוביל את הנבחרת בטורנירים הבאים בעידן פוסט רונאלדו.

תמונה: depositphotos.com

לאחר הניצחון המיתולוגי והדרמטי של מנצ’סטר יונייטד על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות (1999), שתי המילים הראשונות של מאמנה האגדי דאז סר אלכס פרגוסון היו: “כדורגל, לעזאזל”.

צמד המילים הפכו לסוג של מטבע לשוני בעולם הכדורגל, והן בהחלט יכולות לאפיין את מה שראינו הערב באצטדיון בקאזאן. צרפת הגיעה למשחק כפייבוריטית ברורה, למרות טורניר לא מרשים עד כה אך עם הסגל, ככל הנראה, הטוב בעולם הכדורגל כיום.

מולה התייצבה ארגנטינה של ליאו מסי, שעברה את שלב הבתים עם המון מזל וסובלת מבעיות בין המאמן סמפאולי לשחקנים ודיווחים על כך שאיבד את כל סמכויותיו מולם. למרות רמת הכישרון על המגרש, לא רבים ציפו למשחק איכותי לאור המעמד, אך בפועל קיבלנו את אחד ממשחקי שמינית הגמר הגדולים בתולדות טורניר גביע העולם.

הכותרת של המשחק היא הדחתו של מסי ואיבוד הסיכוי (אולי האחרון שלו) לזכות בגביע העולם ולהיפטר מהצל של מראדונה, אבל סיפור הגדול הוא ללא ספק קיליאן אמבפה.

חלוצה של פ.ס.ז’, עוד לא בן 20, כבר ביסס את עצמו בשתי העונות האחרונות כאחד השחקנים הטובים באירופה, אבל היום עשה באמת את קפיצת המדרגה בדרך ללבל של מסי ורונאלדו, עם הצגה ענקית שכללה סחיטת פנדל (גריזמן) אחרי פריצה מסחררת ועוד שני שערים קריטיים בחצי השני שסידרו לצרפתים מקום ברבע הגמר. בטווח קיבלנו את שער הטורניר (פבאר) אחרי שדי מריה ומרקאדו הדהימו והפכו את התוצאה. קון אגוארו המחליף רק צימק בתופסת זמן.

האלביסלסטה חוזרים הביתה אבלים וחפויי ראש, בעוד הצרפתים ממשיכים הלאה לרבע הגמר ויחכו ליריבה (אורוגוואי או פורטוגל) כשהמטרה ברורה – לזכות בגביע העולם לראשונה מאז 2002. עם שחקן על כמו קיליאן אמבפה, היא בהחלט נמצאת בהישג יד.

תמונה: depositphotos

ברזיל אמנם לא הרשימה עד כה במונדיאל הנוכחי (תיקו אנמי מול שווייץ בפתיחה, ניצחון דרמטי ולא משכנע מול קוסטה ריקה) וגם אתמול, למרות ניצחון על האפס מול סרביה וכדורגל איכותי לפרקים, היו לא מעט דקות שהברזילאים הובכו מול הסרבים ורק חוסר ניסיון והמחץ בחוד (מיטרוביץ’) מנעו שערים מהחבורה המרשימה מחבל הבלקן שראויה למחמאות על טורניר מעודד מבחינתם.

למרות מה שתואר בפסקה הראשונה, יש תחושה חיובית כלפי נבחרת ברזיל הנוכחית, בעיקר בגלל המאמן טיטה. אולי הוא לא המאמן הגדול ביותר שהיה לנבחרת, אבל הוא בהחלט המעניין ביותר. הוא גם הראשון מזה תקופה שמצליח לבנות משהו די ברזילאי משחקנים שבאופן טבעי ממוקמים באירופה וכמעט לא שיחקו במהלך הקריירה שלהם בברזיל עצמה. הוא נהנה מארסנל עצום ואיכותי במרכז השדה: פאוליניו, פרד, קוטיניו, קאסמירו, פרננדיניו – לא רק שהם משחקים במועדונים גדולים, הם גם מנהלים שם את העניינים. נדמה שאין סיטואציה ושיטה שהם לא מכירים.

שווה להתעכב על קוטיניו. כולם דיברו, מדברים וידברו על ניימאר – בכל זאת, הדבר הכי גדול בכדורגל העולמי אחרי הצמד רונאלדו את מסי, ואנשים נוטים לשכוח שהוא היה פצוע ממש עד לפני פתיחת המונדיאל ומצפים ממנו לתת הצגה בכל משחק. מחיר התהילה. ניימאר פחות מוצא את עצמו עד כה ברוסיה וסופג לא מעט ביקורות על אגואיזם, ומי שפורח הוא הקשר של ברצלונה שלוקח את הנבחרת על הגב שלו והיה אחראי ישיר לכל אחד משלושת השערים הראשונים (והקריטיים) של ברזיל בשלושת המשחקים עד כה. קוטיניו, נכון לכרגע, הוא כנראה השחקן הטוב ביותר במונדיאל הזה יחד עם מודריץ’ (עם כל הכבוד לגולים של רונאלדו וקיין), והוא האיש המרכזי שהעם הברזילאי באמת בונה עליו בכל הקשור לשחזור ההצלחה מ 2002.

תמונה: depositphotos

לצד טירוף המונדיאל (שהבטיח ועד כה בהחלט מקיים עם שלב בתים נהדר) הקבוצות הגדולות כבר נמצאות בעיצומן של ההכנות לעונת המשחקים הקרובה, ומתחילות להתחמש בהתאם.

ריכזנו עבורכם כמה מהעסקאות המרכזיות עד כה שבהן מעורבות קבוצות הצמרת של הכדורגל האירופי:

• ראג’ה נאינגולן, קשרה המצוין של רומא בשנים האחרונות, עבר לאחת היריבות הגדולות שלה – אינטר. על פי הדיווחים, הנראזורי שילמו לרומא 24 מיליון יורו ביחד עם העברתם של דוידה סנטון וניקולו צאניולו לעיר הבירה.
• פרד, קשר נבחרת ברזיל ושחטאר דונייצק, חתם במנצ’סטר יונייטד לחמש השנים הקרובות תמורת סכום של 50 מיליון פאונד. הוא צפוי לתפוס את מקומו של מייקל קאריק, שפרש ממשחק לאחר 12 שנים במועדון.
• ברנד לנו, שוער באייר לברקוזן בשנים האחרונות, חתם בארסנל וצפוי להחליף בין הקורות את פטר צ’ך הוותיק. הקבוצה הגרמנית תקבל 25 מיליון יורו עבור השוער המבטיח, שמקווה לעשות את קפיצת המדרגה בפרויקט החדש של ארסנל תחת אונאי אמרי.
• אמרה צ’אן, קשרה הגרמני של ליברפול, סיים את חוזהו בקבוצה והצטרף לאלופת איטליה יובנטוס בהעברה חופשית.
• ז’ואאו קאנסלו, המגן הפורטוגלי ששייך לולנסיה והעביר את העונה החולפת באינטר, יישאר בעיר המגף לאחר שחתם אצל יובנטוס בעבור 40 מיליון יורו.
• פאביניו, קשרה של מונאקו ואחד השחקנים היותר יציבים בשנים האחרונות והמוצלחות של הקבוצה מהנסיכות, חתם בליברפול (בין היתר בגלל עזיבתו של צ’אן). מונאקו תקבל 50 מיליון יורו.
• חאבייר פסטורה מפ.ס.ז’ (24 מיליון יורו) וג’סטין קלייברט מאייאקס (17 מיליון יורו) חתמו ברומא, שתקווה לנסות ולשחזר את ההישג שלה מהעונה החולפת – הגעה לחצי גמר ליגת האלופות.
• לאון גורצקה, הגרמני המבטיח שסיפק עונה נהדרת במדי שאלקה, הודיע כבר במהלך העונה שהוא יצטרף לקישור של באיירן מינכן בקיץ בהעברה חופשית. גורצקה היה חלק מסגל הנבחרת במונדיאל האחרון, שהסתיים כאמור בכישלון גדול עם הדחה בשלב הבתים.

תמונה: depositphotos

סיום לפנתיאון בבית ו’: דרום קוריאה הצנועה הדהימה את גרמניה עם 0:2 ושלחה את אלופת העולם הביתה כבר בשלב הבתים. שוודיה הביסה 0:3 את מקסיקו ועלתה לשמינית הגמר בסטייל מהמקום הראשון, כאשר המקסיקנים במקום השני.

עם התוצאה הזו נקבעו שני דברים מרכזיים:

1) לראשונה אי פעם, גרמניה עפה בשלב הבתים של המונדיאל.

2) תהיה לנו אלופת עולם חדשה.

עוד כמה נתונים מעניינים: מונדיאל 2010 – איטליה אלופת העולם לא עברה את שלב הבתים. מונדיאל 2014 – ספרד אלופת העולם לא עברה את שלב הבתים. מונדיאל 2018 – גרמניה אלופת העולם לא עוברת את שלב הבתים.

רבות ידובר בימים הקרובים על תחושת המיצוי וחוסר הרעב מהדור של מולר, אוזיל, חדירה והמאמן יוגי לב, על הניפוי של השחקן הגרמני הטוב ביותר בעונה החולפת לירוי סאנה ובשורה התחתונה על אחת המפלות הכי גדולות בתולדות הכדורגל הגרמני, אבל כמה מילים על שלב הבתים במונדיאל הזה – כל הכרעה עוצרת נשימה, כל ערב נגמר בלי אוויר וממש על הבאזר, כל מה שיכול לקרות, קורה, ויותר מזה. זה לא מונדיאל, זו רכבת הרים שאנחנו ממש לא רוצים לרדת ממנה.