תמונה: depositphotos

סרינה וויליאמס היא מהטניסאיות הטובות בעולם, וסביר להניח שגם הגדולה בהיסטוריה של טניס הנשים. אבל ההתנהגות שלה בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה הייתה לא פחות ממבישה ובוודאי תיפגע במורשת האדירה שלה.

אמנם זה היה רגע אנושי, כזה שאנחנו לא רגילים לראות אצל הספורטאים הגדולים ביותר ובהחלט אפשר להזדהות איתה. סרינה הייתה בלחץ אטומי, דווקא כי היא הגדולה בכל הזמנים ואולי כי זה אחד הצ’אנסים האחרונים שלה לזכייה בגראנד סלאם נוסף. פתאום היא מוצאת את עצמה בעמדת נחיתות לאורך כל המשחק, מול ילדה חסרת ניסיון בת 20, ופשוט מתפרקת. מול העיניים של כל העולם. וויליאמס הוציאה את העצבים שלה על השעיר לעזאזל (שופט המשחק) – כל כך אנושי.

החוצפה הגדולה שלה הייתה שייחסה את ההתנהגות הלא ספורטיבית שלה למאבק פמיניסטי. סרינה תקפה את שופט המשחק בטענה שיש כאן אפליה מגדרית ושגבר לא היה נענש על כך, אבל קשה להתווכח עם הממצאים (2 העונשים אותם קיבלה): האמריקאית שברה את המחבט שלה בזעם, ולאחר מכן המאמן שלה תועד בווידאו כשהוא מעביר לה הוראות מהיציע, דבר שכאמור אסור בחוק. בנוסף, היא טענה בפני השופט שאין סיבה שהיא תבצע מהלך לא חוקי מפני שהיא אימא טרייה. לא בדיוק טיעון רלוונטי וכזה שרק מחזק את ההרגשה שהיא פשוט איבדה את זה באותו הערב.

וויליאמס, שדיברה על זכויות והעצמה נשית (וזה למעשה היה הקייס שלה להתנהגות הבלתי הולמת), שכחה ככל הנראה שמולה עמדה גם כן אישה. והיא עשתה הכל בשביל לא לכבד אותה. נאומי אוסקה הפכה ליפנית הראשונה בהיסטוריה שזוכה בגראנד סלאם, ועשתה זאת בסטייל עם טניס נהדר מהרגע הראשון של הטורניר ולרבות במשחק הגמר.

אוסקה היא מעריצה גדולה של סרינה, וכבר הצהירה שהיא אחת מהדמויות החשובות בחייה. אותה סרינה שהתנהגה בצורה מביישת במהלך הגמר וגרמה לקהל להרגיש שההתנהגות כלפיה הייתה לא הוגנת. כתוצאה מכך, חלק גדול מהצופים הגיב בבוז במהלך טקס הענקת המדליות והגביע בסיום, ואוסקה הצעירה הייתה עם דמעות בעיניים וכמעט והתנצלה בראיון הזכייה.

בשורה התחתונה, סרינה לקחה את הרגע הגדול של טניסאית צעירה ומוכשרת, רגע היסטורי בשביל העם היפני והכל בגלל שלא הייתה יכולה להשלים עם כך שהיא לא המנצחת, כפי שהתרגלה שוב ושוב במהלך השנים. לא משנה מי את ומה עשית, חייבים  לכבד את השופט, את הקהל, את היריבה שמולך ואת חוקי המשחק. מותר לאבד שליטה לפעמים, אבל צריך לדעת גם להתנצל. את זה היא עוד לא עשתה, ויהיה מעניין לראות כיצד תגיב.

תמונה: depositphotos

משהו בז’וזה מוריניו השתנה. נראה שהוא לא סומך יותר על אף אחד והשחקנים קולטים את היחס שלו, וגם הם לא בוטחים בו יותר. זה התחיל בריאל מדריד, המשיך בקנדציה הנוספת בצ’לסי, ולמרות שזכה באליפויות באותן הקבוצות הוא גם הועזב אחרי לא מעט משקעים. התוצאה היא שאין עוד ברק בעיניו, אין הומור. כבר לא כיף להיות שחקן של מוריניו. כשהדברים הופכים לקשים הוא שם את עצמו מעל המועדון. הוא כבר לא נראה כמו ‘המיוחד’. פשוט איש רגיל, איש מר, אחד שאפשר לנצח אותו. אף אחד כבר לא מלוכד סביבו. זו הסיבה שבמנצ’סטר יונייטד מתחילים לאבד עניין וסבלנות.

מתחילת ההכנות לקראת העונה החדשה דיבר מוריניו שוב ושוב על הקושי שצפוי לו העונה וכמה הוא סובל מההכנות הלקויות וחוסר הפעילות בגזרת הרכש. בכלל לא בטוח שבלם אחד או שניים, טובים ככל שיהיו, היו עוזרים לו כעת. הפורטוגלי חישב במדויק את הפתיחה הרעה של העונה וגם אם הניצחון במשחק הראשון 1:2 על לסטר סיטי “קלקל” לו את התוכניות, הגיעו ההפסד 3:2 לברייטון והתבוסה 3:0 לטוטנהאם כדי להצדיק את דבריו.

אותו הפסד לתרנגולים באולד טראפורד קבע שני שיאים שליליים עבור מוריניו: הפתיחה הכי גרועה שלו כמאמן אי פעם (שני הפסדים בשלושת המשחקים הראשונים של העונה) וההפסד הכי גדול שלו כמאמן במשחק ביתי. בסיום זכה מוריניו לתמיכת האוהדים אחרי שהודה להם ממושכות בסיום, והם בתגובה מחאו לו כפיים. התמונה שבה מוריניו עומד מול האוהדים דקות ארוכות עם צעיף הקבוצה, לאחר תבוסה ביתית, היא מחזה נדיר וחסר תקדים בכל הקשור לפורטוגלי. בכך ניסה להעביר מסר שהם מאחוריו ומבינים שיש בעיות אחרות במועדון (בראש ובראשונה המנכ”ל אד וודוורד, שלא חיזק את הסגל כראוי). כשמוריניו יאבד את הקרדיט גם אצל האוהדים, להנהלת יונייטד כבר לא תהיה ברירה והיא תהיה חייבת לפטרו. וזה יכול לקרות כבר ביום ראשון הקרוב אם הקבוצה תאבד נקודות פעם נוספת, הפעם במשחק חוץ לא פשוט מול ברנלי.

השאלה הגדולה היא האם לפטר את מוריניו עכשיו כדי להציל את העונה, או לתת לו צ’אנס כדי לנסות ולעמוד על הרגליים מחדש. ברור לכולם שפיטורי מוריניו יעלו כסף רב. רק בינואר הוא האריך את חוזהו באולד טראפורד עד 2020, וכעת הוא מרוויח 15 מיליון ליש”ט בעונה.

שם שעלה כמועמד להחליף את מוריניו, אם אכן יפוטר, הוא זינדין זידאן, שמסמל בעצם את האנטיתזה של הפורטוגלי: שקט, חייכן, משדר חיוביות ובעיקר יודע להוציא מהשחקנים את המקסימום ולתת להם כבוד כדי שהם יחזירו לו. הבעיה המרכזית תהיה להביא מאמן באמצע העונה שלא מכיר את הפרמיירליג, אבל בהנהלת יונייטד יקבלו בברכה מאמן שזכה שלוש פעמים רצופות בליגת האלופות ובוודאי יהיה ביחסים טובים יותר עם פול פוגבה ואנטוני מרסיאל הצרפתים, שלא בדיוק רואים עין לעין עם המנג’ר הנוכחי.

“יש לי שלוש אליפויות לעומת שתיים של כל 19 המנג’רים האחרים בליגה אז אני דורש שיתנו לי כבוד”, אמר מוריניו לעיתונאים אחרי ההפסד, לפני שנטש בזעם את שטח מסיבת העיתונאים. ונראה שזה הדבר היחיד שנשאר למוריניו לשחק עליו כרגע: הכבוד, ויכול להיות שזה גם כל מה שיישאר לו בשבועות הקרובים, יחד עם כספי הפיצויים.

תמונה: depositphotos

בתחילת השבוע נבחרת ישראל וערן זהבי יצאו בהודעה משותפת: כוכב הליגה הסינית חוזר לנבחרת אחרי שנה בחוץ.

תקציר למי ששכח: במשחקו האחרון במדי הנבחרת, זרק הקפטן לשעבר את הסרט על הדשא בגלל שספג קללות, ולאחר מכן במקום לצאת המבוגר האחראי ולהתנצל, הוא רק הוסיף שמן למדורה ובעצם טען שהתנצל בפני מי שמגיע לו ושהוא הקורבן פה. הוא האשים שקיללו אותו, שירקו לעברו. אין ספק בכלל שאוהדי נבחרת לא צריכים לקלל שחקן שלהם, בטח לא לירוק לכיוונו, אך זהבי שחקן כדורגל ויודע בדיוק היכן הוא נמצא. שחקנים חטפו קללות על המגרש לפניו, ולצערינו זה יקרה גם אחריו. זה מגרש הכדורגל ולא התזמורת הפילהרמונית.

כל עוד זהבי משחק בשביל הנבחרת הוא משחק גם ובעיקר בשביל תושבי מדינת ישראל, לא בשביל עצמו. זריקת סרט הקפטן הייתה מעשה בזוי, אך מה שהיה גרוע יותר זה חוסר היכולת של אדם במעמדו להתנצל בפני אוהדי הנבחרת. לא צריך לשים עליו איקס, אך החזרה לנבחרת לא צריכה להיות בתנאים שלו ושל צוות היח”צ שלו לאחר שאיכזב את אוהדי הכדורגל בארץ.

שלא יהיה ספק – ערן זהבי הוא אחד מהשחקנים הגדולים שהיו בכדורגל הישראלי. הוא עשה דברים מופלאים בליגה שלנו ומשרת את המדינה היטב כשגריר בסין. הוא לא אדם רע, אבל כשקפטן נבחרת משרה אנרגיה שלילית ואומר דברים מעליבים כמו “גם עוד 40 שנה לא נגיע לשום מקום”, זה שחקן שצריך להילחם עליו? הוא קיבל קמפיין שלם על תקן ה-שחקן שכל הכדורים הולכים אליו, אלישע לוי הפך אותו לפנים של הנבחרת והתוצאה היא שהלכנו אחורה לא רק מהבחינה המקצועית, אלא גם חברתית והיחס של הקהל כלפי הנבחרת.

בנבחרת שאין לה שחקנים ברמות הגבוהות, הבסיס זה צניעות, השקעה והתלהבות. להחזיר את זהבי אחרי מה שעשה זה לשדר בדיוק את ההפך, בטח כשמסתכלים בהשוואה על שני חבריו לשפיץ תומר חמד ומונאס דאבור.

גם בעניין ההודעה עצמה או יותר נכון דרך הצגתה. מה הבעיה לדרוש מערן זהבי להגיע למסיבת עיתונאים מסודרת ולהתנצל בפני קהל האוהדים? אבל זאת כנראה בקשה גדולה מדי מההתאחדות, שבחרה להעביר את המסר דרך קבוצות הואטסאפ של העיתונאים והראתה בדיוק כיצד היא מתחייסת לכל העניין.

כשנחתו כאן מנהל מקצועי ומאמן זר הייתה הרגשה שכן מנסים לעשות משהו בסגנון שונה כי מה שהיה עד עכשיו לא הוביל אותנו לשום מקום, אבל אירוע שכזה ודרך הטיפול בו מזכירים לנו שזה כנראה חזק מאיתנו.

לסיכום, עד שזהבי לא יתנצל בשידור במילותיו החזרה שלו לנבחרת היא לא פחות משערורייתית, וממשיכה את הקו של זריקת הסרט והעברת מסר בעייתי לאלפי ילדים שהעריצו אותו, לפחות עד לאותה נקודה.

תמונה: depositphotos

העידן החדש בבית”ר ירושלים, ‘עידן משה חוגג’, נפתח אמנם עם הפסד למכבי פ”ת בגביע הטוטו, אך האירוע המשמעותי הראשון לאחר העברת הבעלות התרחש היום (שלישי), כאשר הקבוצה מהבירה הודיעה על החתמתם של שניים מהשחקנים היותר מוכשרים ומעניינים שיש לנו בכדורגל הישראלי – מאור בוזגלו וערן לוי. שני השחקנים חתמו לעונה אחת.

בוזגלו בן ה-30 סיים בימים אלו את השיקום בברכו וצפוי לחזור לשחק בחודש הבא. בעונה שעברה הוא החלים מפציעה קשה בברך וחתם במכבי חיפה, לאחר מכן נפצע גם במדים הירוקים וכעת לאחר שיקום נוסף הוא מקווה לחזור למגרשים ולהיות שחקן מוביל כפי שהיה בקדנציה המוצלחת שלו בהפועל באר שבע.

לוי (33), שזוהי הקדנציה השלישית שלו במועדון, חוזר לבית וגן אחרי חמש עונות במכבי נתניה, אותה הצעיד לפני שנתיים לליגת העל. בעונה שעברה הוא כיכב במדי נתניה, אותה הוביל לפלייאוף העליון כאשר כבש ובישל מספר דו ספרתי של שערים בכל המסגרות. למרות היכולת הגבוהה, אי הסכמות בנוגע לאורך החוזה שלו הובילו לפרידה משותפת.

העונה הנוכחית כבר נפתחה בצורה לא אידיאלית עבור בית”ר עם כל סחבת סאגת בעלות הקבוצה (בראשות אלי טביב). כעת, גיא לוזון ואלי אוחנה יצטרכו לנהל חלק קדמי שיכלול שחקנים בכירים ובעלי אגו כדוגמת ערן לוי, מאור בוזגלו, עידן ורד, סילבסטר, וארן וסאבו.

המבחן הגדול יהיה של הבעלים החדש משה חוגג. הצורה שבה יתמודד עם כישלון או אכזבה מקצועית יהיה המדד הטוב ביותר. חוגג, אוהד הפועל באר שבע, הצהיר לא פעם שאלונה ברקת היא ההשראה שלו. אותה ברקת שנכשלה במשך 5-6 שנים ברציפות עד שהתחילה לראות קצת נחת מהקבוצה, ובכל הזמן הזה המשיכה להשקיע ולשמור על שקט ניהולי. זה גם הדבר שהכי היה חסר לבית”ר לאורך כל השנים, מבוגר אחראי שינהל את המועדון ללא קפריזות, יידע להתמודד עם הקהל ועם גב כלכלי מספיק חזק.

בבית”ר שום דבר לא ודאי, ולאור ההחתמות נראה שהקבוצה הולכת לעונה של או סקנדל או פסטיבל. מה שכן בטוח – יהיה מעניין לעקוב.

תמונה: depositphotos

בפעם השלישית בעשור הנוכחי: אתלטיקו מדריד היא מחזיקת הסופר קאפ האירופי. אתמול בלילה ניצחה אלופת הליגה האירופית את אלופת אירופה ויריבתה העירונית, ריאל מדריד 2:4 בהארכה (2:2 בתום 90 דקות). דייגו קוסטה (צמד), סאול וקוקה כבשו עבור אתלטיקו, עבור הבלאנקוס כבשו בנזמה וסרחיו ראמוס (פנדל).

אמנם הסופר קאפ הוא לא תואר גדול בחשיבותו, אבל הניצחון של אתלטיקו מדריד אמש הוא כן סיפור משמעותי. אחרי שחוותה פעמיים בשנים האחרונות שברון לב קשה מול יריבתה הגדולה (הפסד בהארכה בגמר האלופות 2014, הפסד בפנדלים בגמר של 2016), אתלטיקו הוכיחה שהיא יכולה להתמודד עם ריאל בכל החזיתות.

הרגע המשמעותי מבחינת הקבוצה של סימאונה היה במצב של 2:1 לריאל, שהפכה את התוצאה בשלהי החצי השני. אתלטיקו לא נשברה כפי שאולי היה נהוג לצפות, והגיבה עם שער שוויון בעשר הדקות האחרונות ומהפך אדיר בהארכה. אתלטיקו של השנים האחרונות היא קבוצה מאוחדת, מגובשת וחזקה, אבל אתמול היא גם הראתה שהיא יכולה להציג משחק חיובי, התקפי ויפה לעין – ועוד במעמד של מאבק על ישיר על תואר.

עם כל הכבוד לכל שחקני אתלטיקו והצוות המקצועי, צריך לתת תשומת לב מיוחדת לדייגו קוסטה. הברזילאי שמשחק בנבחרת ספרד הוכיח גם בקדנציה הראשונה באתלטיקו (שהסתיימה עם אליפות מדהימה) וגם בתקופה שלו בצ’לסי שהוא חלוץ גדול עם דרייב ורעב בלתי נגמר (שלפעמים גם חושף צדדים פחות יפים שלו).

קוסטה הבקיע כבר אחרי פחות מדקה (הגול המהיר בתולדות הסופר קאפ האירופי) שער ענק עם מבצע אישי נדיר, והוסיף שער משווה יקר בדקות שבהן היה נראה שהניצחון שוב יילך לצד הלבן של מדריד. הגיע הזמן שקוסטה יקבל את הקרדיט הראוי לו, כיאה לאחד החלוצים הטובים באירופה בשנים האחרונות.

בצד המפסיד, לופטגי בוודאי יקבל ביקורות אחרי הבכורה הרשמית שהסתיימה בהפסד צורב, אך יש גם לא מעט נקודות חיוביות שהוא יכול לקחת מההתמודדות. ריאל הציגה, בעיקר בחצי הראשון, דקות רבות של שליטה מוחלטת בכדור והנעת כדור מהירה ויפה לעין. הבעיה הגדולה היא שרק כדור אחד מצא את הרשת, זה של בנזמה, ושאר ההזדמנויות לא עברו את אובלק הנהדר.

אין מה לעשות, התכלית והקילריות של רונאלדו עזבו לטורינו וספק אם יש מישהו בעולם הכדורגל שיכול להיכנס לנעליים הענקיות שלו. שחקנים כמו בנזמה, בייל ואסנסיו יצטרכו לקחת על עצמם יותר, ואם זה אכן יקרה ריאל תמשיך להגיע לשלבים המכריעים בכל המפעלים הגדולים, כי גם הקאדר הנוכחי + טיבו קורטואה שיתפוס את המקום בין הקורות בקרוב מאוד, מהווה, עדיין, את אחד הסגלים הטובים באירופה.

נבחרת אנגליה נתנה קמפיין נהדר במונדיאל האחרון, אך בסופו של דבר “הכדורגל לא חזר הביתה”. עדיין, עולם כמנהגו נוהג והפרמייר ליג נשארת בית חם לכדורגל המודרני.

לראשונה בכדורגל האנגלי, העונה החלה אחרי שחלון הקיץ נסגר (יום לפני שריקת הפתיחה באולד טראפוד בין מנצ’סטר יונייטד ללסטר). פרט לשחקנים חופשיים, מעתה שחקנים יכולים רק לעזוב את קבוצות הליגה, וזה כאמור תקדים שלא היה כמותו.

סקירה קצרה ותחזית בנוגע לשש הגדולות של הליגה:

מנצ’סטר סיטי: כל מה שפפ גווארדיולה זקוק הוא לשמור על המוטיבציה של השחקנים והאליפות הבאה כבר תמצא את דרכה לצד התכול של מנצ’סטר. למעט ליברפול, אליה נגיע בהמשך, לא נראה שאף קבוצה באמת יכולה להתמודד עם הסיטי לאורך עונה שלמה. אשתקד הם היו בשתי דרגות מעל הליגה, וסביר להניח שימשיכו במגמה עם רכישתו ריאד מאחרז הנפלא. נקודת התורפה עשויה להיות בחלק האחורי, אך גם שם גווארדיולה יכול להיות מעודד מחזרתו של אלוף העולם הטרי בנז’מן מנדי שהחמיץ את העונה הקודמת בגלל פציעה..

מנצ’סטר יונייטד: הפרצופים החמוצים של ז’וזה מוריניו כל הקיץ והיעדר רכש משמעותי עשויים להוביל לפרידה מוקדמת בשלב כלשהו של העונה. שאלה חשובה היא האם הוא ישנה כיוון עם פול פוגבה וישכנע אותו לשחק עבור הקבוצה כמו ששיחק עבור הנבחרת הצרפתית. במידה והמאמן הפורטוגלי ישנה כיוון יש לו עדיין סגל מעולה להתמודד שוב על המקום השני, אבל עם כל הכבוד לפרד ודאלוט שנחתו בפגרה, קשה להאמין שהכל יצליח להתחבר לשדים האדומים ברמה של מאבק אמיתי על האליפות עם השכנים ממול.

טוטנהאם: הכניסה לאיצטדיון חדש ומפואר במהלך העונה החדשה לא מהווה תירוץ לחוסר חיזוק מוחלט. לטוטנהאם יש חבורה של שחקנים מאוד מוכשרת, אבל נראה שגם העונה הלחץ על הארי קיין יהיה גדול מתמיד. מאוריסיו פוצ’טינו טען שאין לו בעיה עם חוסר החיזוק ולפעמים יש צורך לחשוב אחרת. לדבריו המועדון השאיר את כל השחקנים שלו בסגל וזה גם חשוב מאוז. המטרה המרכזית של הקבוצה תהיה שוב לסיים בין ארבע הגדולות, אבל אין ספק שהשנה המשימה תהיה קשה הרבה יותר.

ליברפול: הקבוצה שעשתה את הרכש הכי מרשים (177 מיליון ליש”ט) אמורה להוות את היום המרכזי על סיטי ולהילחם איתה על תואר האליפות. היא גם אחת הקבוצות שהכי הרשימו במשחקי ההכנה לליגה. כהמפתח להצלחה הוא השבחת ההגנה בראשות השוער המצוין אליסון, והשאלה הגדולה היא האם מו סלאח יצליח לשחזר את היכולת האדירה מהעונה הקודמת. בשורה התחתונה, כל מקום חוץ מראשון-שני יהיה אכזבה גדולה.

צ’לסי: הרבה סימני שאלה בקשר לבלוז. האם מאוריציו סארי יוכל לעשות איתה מה שעשה בנאפולי? במגן הקהילה היא נראתה רע, אבל ידוע שלסארי לוקח זמן להתחמם על הקווים ואם לרומן אברמוביץ’ תהיה סבלנות גם תהיה לו קבוצה, אבל נראה שלא יותר מאשר להיאבק על אחד מארבעת הכרטיסים לליגת האלופות. הגעת השוער קפה במקום טיבו קורטואה בסכום שיא יכולה לסדר לכחולים שקט בעמדה גם לעשור הבא וגם הקישור קיבל חיזוק רציני. השאלה תהיה עד כמה מהר סארי יארגן את השורות.

ארסנל: ה-מהפכה של הקיץ. לאחר 22 שנים ארסנל וארסן ונגר כבר לא. מרבית האוהדים חלמו על היום הזה תקופה ארוכה, ואונאי אמרי שהגיע ללונדון רשם כמה רכישות מעניינות בעמדות שבו הם היו חלשים: השוער, ההגנה והקישור. השאלה איזה מנג’ר יישב על הספסל. זה שהצליח בסביליה ו-ולנסיה או זה שנכשל יחסית בפאריס סן ז’רמן. הפרויקט של ארסנל בהחלט מסקרן, השאלה כמה מההלם של עזיבת מנג’ר בזמן פרק זמן ארוך ומשמעותי כל כך (ראו ערך סר אלכס פרגוסון ומנצ’סטר יונייטד) ישפיע על הקבוצה.

מי לדעתכם תניף את צלחת האליפות בסוף העונה? עד שנקבל את התשובה המתבקשת, בואו פשוט נהנה מהכדורגל שהליגה טובה בעולם מספקת.

תמונה: depositphotos

אל תמהרו להספיד את הפועל באר-שבע.

נכון, האלופה הישראלית כבר לא תעלה שלב במוקדמות ליגת האלופות ונראה שהיא נפלה עם השוער היווני (ובכלל טעתה בגדול בכל סגאת השוער בקיץ), אבל ברק בכר כבר הוכיח שהוא יודע לצאת ממשברים. לא מופרך לשער שבאר תצא מחוזקת מכל הסיפור.

הפועל באר שבע הושפלה 5:0 בקרואטיה. הובסה, התרסקה, נחבטה ועוד שאר תיאורים שיכולים להתאים למשחק הנפל של כל הקבוצה כשבראש כאמור השוער היווני יאניס אנסטיס. אבל אי אפשר להאשים שחקן או אדם בודד במה שקרה באותו ערב בזאגרב. הרי משחק ההתקפה לא היה קיים, ההגנה הייתה מחפירה ולא מתואמת, המחליפים לא השפיעו על המשחק ואפילו ברק בכר, סוג של קדוש מעונה (ובצדק, יש לציין) קפא במקום וספג ביקורות נדירות מהפרשנים.

תמונה: depositphotos

המונדיאל הסתיים לו, והגיע הזמן לחזור למציאות. שלוש קבוצות ישראליות שיחקו השבוע במסגרת הסיבובים המוקדמים של הליגה האירופית וליגת האלופות. שתיים מהן צלחו את האתגר, השלישית הודחה בבושת פנים, אך קבוצה ישראלית נוספת תצטרף למעגל המשחקים החל מהסיבוב הקרוב.

בית”ר ירושלים, שהעפילה למוקדמות הליגה האירופית לאחר שסיימה במקום השלישי בליגת העל בעונה הקודמת, הודחה כבר בסיבוב הראשון על ידי צ’יחורה סצ’חרה (1:2 בסיכום), שסיימה במקום החמישי בליגה הגאורגית (אך העפילה לטורניר אחרי שזכתה בגביע המקומי אשתקד). לאחר 0:0 פושר במשחק החוץ, בית”ר קיוותה לעבור לשלב הבא בטדי (למרות מחאת האוהדים והחרם נגד הבעלים אלי טביב) ואף הצליחה לעלות ליתרון משער נהדר של עידן ורד, אך הבלאגן מחוץ למגרש נתן את אותותיו והגאורגים הצליחו להפוך את התוצאה ולהגביר את הלחץ ואי והוודאות בקבוצה של גיא לוזון.

מכבי תל אביב פתחה את העונה החדשה במפגש נגד יריבה שלפחות על הנייר בהחלט הייתה יכולה לעשות לא מעט צרות לחבורה בצהוב-כחול, וכך אכן היה. לאחר ההצלחות הרבות באירופה בשנים האחרונות, גם החבורה של המאמן החדש ולדימיר איביץ’ עברה את פרנצווארוש ההונגרית עם ניצחון 1:0 בנתניה ו-2:1 בסיכום צמד המפגשים. מי שכבש עבור הצהובים את שני השערים הוא החלוץ אלירן עטר, שלא מצא את מקומו בעונה שעברה תחת ג’ורדי קרויף אבל פתח את הקמפיין האירופי בסערה (שער ניצחון יוצא מן הכלל). ההגרלה של הסיבוב הבא תתקיים ביום ב’ ה- 23/07.

הפועל באר שבע כבר יודעת מי יריבתה הבאה במסלול בדרך לחלום ליגת האלופות, וזאת לאחר שטיילה בקלילות נגד אלופת אסטוניה פלורה טאלין עם 7:2 מוחץ בסיכום שני המשחקים. שחקני הרכש דוגמת חן עזרא, ז’וליאן סטו והשוער יאניס אנסטיס כבר נכנסים לעניינים, כמו גם הבלם שיר צדק שחזר לפעילות לאחר עונש ההשעיה המדובר. האלופה הישראלית יודעת שמשימת ההעפלה לליגת האלופות הפכה להיות קשה הרבה יותר השנה, לאור השינויים שערכה אופ”א. רק ארבעה כרטיסים לשלב הבתים יחולקו במסגרת מסלול האלופות, מה שמבטיח מפגשים קשים במיוחד בהמשך הדרך, כעת עומדת משוכה לא פשוטה בכלל בדמות דינמו זאגרב הקרואטית.

מי שעוד תיכנס למעגל המשחקים של הליגה האירופית החל מהסיבוב הנוכחי היא הפועל חיפה, שזכתה בגביע בעונה החולפת ותחזור למפעלים האירופים לאחר היעדרות של 19 שנים. הקבוצה איבדה מספר שחקנים מרכזיים בפגרה כמו שמואל שיימן, אלון תורג’מן והקפטן עדן בן בסט. גם המאמן ניר קלינגר נמצא בסימן שאלה בנוגע להמשך דרכו בקבוצה, כשהוא נחשב למועמד מוביל לאימון הנבחרת הלאומית.