מאת: מערכת

כבר כמה שנים מדברים על כך שהקבוצות האנגליות עומדות לכבוש בחזרה את ליגת האלופות. מי שטוען כך מתבסס בעיקר על סכומי הכסף הגדולים שזורמים לפרמייר-ליג, אבל גם, ואולי אף יותר, בגלל התחרות הכמעט תמידית שיש סביב זהות האלופה והמאמנים בעל שיעור הקומה שנחתו בבירת הכדורגל בשנים האחרונות. גורמים אלה ועוד רבים, נותנים לאוהדים רבים של הליגה האנגלית.

אוהדי ליברפול ברחובות במדריד.

תמונה: depositphotos

ברצלונה היא ככל הנראה קבוצת הכדורגל הגדולה ביותר בעולם, מותג ענק בפני עצמו וגם הנתונים היבשים בעדה – הקבוצה זכתה בעוד אליפות מקומית, הייתה במרחק גול אחד מגמר ליגת האלופות והפסידה בגמר הגביע הספרדי השישי ברציפות שהיא מגיעה אליו. אה כן, ויש לה את השחקן הטוב בעולם ואולי בהיסטוריה של המשחק. על הנייר אין הרבה בעיות.

אבל המצב בקטאלוניה רחוק מלהיות אידיאלי. למעשה, מדובר באחד הקיצים החשובים ביותר של המועדון בשנים האחרונות, בו יצטרכו להתרחש כמה שינויים משמעותיים, בעיקר מבחינה מקצועית, בשביל שהקבוצה תחזור להיות מספר 1 ביבשת. אספנו עבורכם 10 סיבות מדוע ברצלונה צריכה להתחיל במהפכה, כשבראש ובראשונה מדובר בהחלפת המאמן ארנסטו ואלוורדה.

1. אי קידום צעירים: אפשר לקבל את הטענה לפיה הם לא מספיק טובים, אפשר להבין שכמאמן ברצלונה אתה חייב להביא קבלות וצעירים חסרי ניסיון זה הימור, ובכל זאת – היה השנה זלזול גדול בשחקנים הצעירים של ברצלונה. אפילו במשחקי הליגה האחרונים, אחרי שהאליפות כבר הוכרעה והראש בכל מקרה היה בצמד המשחקים מול ליברפול, שחקנים צעירים כמו פוץ’ ואלניה לא קיבלו מקום בהרכב. מדוע להביא מראש שחקן כמו בואטנג, שברור שהוא לא ברמה ובידיעה שיירקב על הספסל? בטח שיש לך חלוץ צעיר ומוכשר כמו רואיז שפשוט לא קיבל צ’אנס. בכל תקופתו של ואלוורדה כמאמן, שום צעיר לא עשה התקדמות חצי משמעותית לעבר הקבוצה הבכירה, ובסגל שהולך ומזדקן, לא רק שזה בעייתי, זה גם בפירוש נגד ה-DNA של המועדון.

2. ספסל: שנים דובר שאין לברצלונה מספיק איכות על הספסל, אבל העונה דווקא היה עומק. אז גם כשכבר יש ספסל, או לפחות בודדים שכן ראויים להיות שם, ואלוורדה פשוט סירב לעשות בו שימוש ראוי ולהפוך אותו לאיזושהי תוספת כוח. לדוגמא: ראקיטיץ’ אחרי מונדיאל מתיש עם קרואטיה לא זכה כמעט למנוחה והציג יכולת פושרת. מלקום שהגיע מבורדו הראה ניצוצות בדקות שקיבל אך נשאר עונה שלמה בגדר אופציה ראשונה/שניה מהספסל ולא יותר.

3. רכש: מישהו צריך לתת את הדין איך במועדון בסדר גודל כמו של ברצלונה אין חלוץ מחליף איכותי ומגן שמאלי טבעי שמוכן להחליף את ג’ורדי אלבה. ראשית, מחליף ברמה יכול ליצור תחרות בריאה, מאפשר רוטציה נוחה ומונע משחקנים מסוימים תחושת שובע, שהרי מקומם בהרכב תמיד מובטח. תוסיפו לכך, למשל, במקרה של סוארס, שנאלץ לשחק עם בעיה בברך, אלבה שחווה ירידה רצינית בכושרו לקראת סוף העונה, דווקא במאני טיים מול ליברפול.

4. חילופים: החילופים, אם בכלל קורים, נהיו צפויים וברורים. לכך יש להוסיף את אלמנט קריאת המשחק שכל כך לוקה בחסר. לא אחת ראינו חילופים שמבוצעים מאוחר, אם בכלל. מאמן שמאמין בעצמו לא מפחד לעשות חילוף במחצית באנפילד כשברור לאיזה כיוון המשחק הולך או אפילו אחרי השער השני כדי לעצור את הסחף שהוביל לשלישי. אפשר לעשות העתק הדבק למשחק מול רומא אשתקד.

5. עמדת המגן הימני: נכון, כנראה ששחקן ברמתו של דני אלבס לא יגיע, אבל מחליפו סמדו שהגיע לטווח ארוך לא מקבל קרדיט מלא מהמאמן. לא מעט משחקים הוא מצא עצמו מוחלף במשחקים שבהם היה יחסית טוב, וזאת לרוב כי החילוף עם סרג’י רוברטו כבר נהיה קבוע. בשנתיים האלו מעמדו והביטחון שלו נפגע, כשגם רוברטו מוסט למספר עמדות ושניהם עדיין לא יודעים מה ההיררכיה ביניהם. נראה שגם המאמן שלהם לא משוכנע.

6. אובדן הדרך: ממתי ברצלונה, למרות שהיא מגיעה עם יתרון שלושה שערים, תגיע לגומלין חצי גמר פשוט בשביל להעביר את הזמן? בעבר הלא כל כך רחוק הקבוצה הייתה מפעילה קצת לחץ ונותנת שער חוץ שהיה גומר את הסיפור, אבל לא אצל המאמן הנוכחי. הוא משדר תוצאה. משדר סוג של פאניקה. אותה פאניקה וחשש, שנראים הזויים בהתחלה, שבאנפילד הכל יכול לקרות, הופכים לנבואה שמגשימה את עצמה. כזכור, זה קרה לברצלונה גם בעונה לפני כן, עם איבוד שלושת השערים בגומלין ברומא. שוב משחק שברצלונה לא מצליחה להבקיע, נותנת ליריבה תקווה ולא מצליחה לעצור את המפולת. לא ייתכן שזה יעבור בשתיקה.

7. התלות במסי: כשיש לך את ליאו מסי אתה צריך לדעת להתנהל איתו. הכוונה היא לא לבנות על שיטת משחק של “בוא נמסור למסי והוא כבר יעשה את מה שמסי עושה”. הקבוצה צריכה להבין ולפעול בהתאם. למשל: כשמסי מוקף בארבעה שחקנים, זה אומר שיש לפחות שלושה שחקנים פנויים. את החללים הללו צריך לדעת לנצל, צריך לבנות טקטיקה מתאימה. הארגנטינאי לא יעזוב את ברצלונה, אבל הקריסות בעונות האחרונות באלופות והפסד הגביע לולנסיה אמורים להדליק לו נורה אדומה.

8. רוח המפקד: לא כולם אקטיביים וחיים את הרגע כמו קלופ או גווארדיולה, אבל צורת העמידה וההתנהלות של המאמן משדרת חוסר ביטחון.  קבוצה ללא מנהיג על הקווים, מוכשרת וטובה ככל שתהיה, נמצאת בבעיה. ואלוורדה הוא ההוכחה לכך.

9. הגול הרביעי באנפילד: נכון, קשה לקחת גול אחד, חשוב ככל שיהיה, ולהפיל את זה על המאמן. אבל הגול הרביעי והמכריע של אוריגי  אחרי כדור הקרן הוא ממש חובבנות לשמה מצידה של ברצלונה. חלק מתפקיד המאמן והצוות המקצועי הוא להזהיר ולהתריע על סכנות כאלה.

10. כוח ההרתעה נפגע: בהמשך ישיר לסעיף 6, גם כוח ההרתעה ספג מכה קשה. אמנם הקבוצה עדיין תהיה פייבוריטית בכל התמודדות אליה תגיע, אבל כמו שהוכיחו רומא, ליברפול ו-ולנסיה – גם אם זה נראה בלתי אפשרי, ניתן לנצח את ברצלונה במאני טיים. ברגע שעוד קבוצות יתחילו להאמין ולהפנים שהשד לא כזה נורא, הדרך של הקבוצה להצלחות רק תהפוך לקשה יותר.

תמונה: depositphotos

עשרה משפטים על דרבי הכדורסל של תל אביב שהפגיש בין הפועל למכבי ביום ראשון האחרון:

• העונה הזו היא פספוס של הפועל תל אביב. קבוצה עם קהל ( נגיע אליו) עם מסורת ועם ישראלים טובים לא הצליחה להשכיל ולנצח.
• הארכה – שחקני הפועל כבר היו עייפים. פרנקו היה צריך להכניס את לימונד שלא שיחק כמעט ברבע האחרון והיה עם כוחות יחד עם דשון סטיבנס. כוחות רעננים אולי היו עומדים טוב יותר מול מכבי.
• מכבי קבוצה מאומנת עם ספסל עמוק כרגיל נקלעה לבעיית איבודי כדור חמורה.שחקן ברמתו של ווילביקין לא אמור לתפקד כך בשעות המכריעות.
• הקהל של הפועל – שוב הוכח שהקהל של הפועל לא מקבל סמכות , חוצפן ולא יודע איך להתנהג. מספיק גפרור קטן כדי להדליק אותם. אם הנהלת הפועל לא תתחיל לאכוף משמעת והתנהגות בקרב אוהדי פועל המצב עשוי להתדרדר.
• דיאנדרה קיין – שחקן בעייתי שאנחנו בספק אם יישאר במכבי. התגרה בקהל ונשאר עם חשבון תוח עוד מהמשחק הקודם. מיותר.
• פלייאוף – סיכוי קלוש להפועל תל אביב להגיע לפיינל פור. היתה צריכה הבטיח את מקומה כבר מזמן. עם כל הרעש הציבורי סביב הקבוצה הזו וכמות הקהל, מגיע לקבוצה הזו הנהלה מוכשרת יותר. קבוצות קטנות יותר וצנועות יותר כבר זכו באליפויות. ראה ערך גלבוע / גליל, גליל עליון, הפועל חולון. ידידיה רפפורט ורמי כהן צריכים לפנות את הבמה להנהלה חדשה שאולי תביא רוח חדשה ויצירתיות.
• תומר גינת. כל מילה מיותרת. סמל. הפועל חייבת להילחם על הישארותו בקבוצה.
• מקניל . שחקן גדול גם אותו הפועל חייבת להשאיר כדי שלייצר המשכיות.
• שופטים – ניהלו את המשחק טוב , הלכו הרבה למוניטור וזה מותר אבל בסך הכל עברו משחק טעון מאוד עם מינימום טעויות.
• פלייאוף ללא הפועל תל אביב – פחות מעניין, כמעט כמו ליגת העל ללא הפועל או בית”ר.

תמונה: depositphotos

תמונה: depositphotos

ליגת האלופות מגיעה לישורת האחרונה, וכבר השבוע יחל שלב חצי הגמר. מרבית תשומת הלב תלך, כצפוי, לצמד המשחקים בין ליברפול ולברצלונה, אך רבים יטענו שחצי הגמר המסקרן יותר יהיה דווקא בין טוטנהאם לאייאקס. ראשית, כנראה בגלל גורם ההפתעה. ספק אם מישהו האמין שהשתיים יגיע כל כך רחוק (כזכור, טוטנהאם עלתה משלב הבתים ברגע האחרון אחרי פתיחה מזעזעת). עצם ההעפלה לשלב כ”כ גבוה, שנחשב לסוג של מועדון סגור לקבוצות העשירון העליון בלבד, הינה הישג אדיר עבור שתי הקבוצות.

במהלך הדרך, טוטנהאם גברה על קבוצות שנחשבו לעדיפות עליה: דורטמונד שהייתה בשיא כושרה וכמובן מנצ’סטר סיטי האימתנית של פפ גווארדיולה אחרי דרמת ענק . אייאקס, גם היא למודת כישלונות, הצליחה לחלוף על פני ריאל מדריד תוך כדי תצוגות כדורגל יוצאות מן הכלל וניצחון הירואי בברנבאו, ולאחר מכן שיחקה אפילו טוב יותר והדיחה את יובנטוס וכריסטיאנו רונאלדו עם ניצחון גדול בטורינו.

הרבה מחמאות מקבלים העונה שני המאמנים שיתמודדו זה מול זה, מאוריסיו פוצ’טינו ואריק טן האח. אנחנו בוחרים להתמקד דווקא בקרב בין השחקנים המובילים ומי שאמורים להיות המוציאים לפועל בצמד במשחקים.

דושאן טאדיץ’ הוא בהחלט אחת ההפתעות הנעימות של העונה בכדורגל העולמי. הסרבי מוביל את הקבוצה, יחד עם עוד כמה מזקני השבט הבודדים שיש בקבוצה (הרכישה של דיילי בלינד בחזרה מיונייטד – עוד מהלך נהדר של אייאקס), ובעיקר, את הצעירים המוכשרים של הקבוצה ההולנדית לאחת העונות הגדולות של המועדון בשני העשורים האחרונים. טאדיץ’ לא מצא את עצמו במשחק וחצי הראשונים נגד יובה, אבל ההופעה שלו בחצי השני של המשחק ביובנטוס סטדיום בסיבוב הקודם הזכירה לכולם מדוע מדובר באחד משחקני ההתקפה הטובים והמלהיבים באירופה העונה. אז נכון שלאייאקס יש המון שחקנים מוכשרים שיכולים לייצר מצבים בכל עת, אבל ללא יכולת גבוהה והיציבות שמפגין טאדיץ’ העונה, אייאקס תתקשה לשחזר את ההישגים מ-1995/1996.

מצידה של טוטנהאם, הארי קיין ייעדר מצמד המשחקים וכנראה גמר את העונה, אבל יש לתרנגולים עוד כמה שחקני התקפה משובחים. הבולט שבהם ומי שעשה את קפיצת המדרגה בשבועות האחרונים הוא ללא ספק יונג מין סון הנהדר. הקוריאני מספק עונה נהדרת גם כך, אבל שימו לב למעשיו בחודש אפריל: בתחילת החודש הוא נכנס לספרי ההיסטוריה כשהבקיע את השער הראשון באצטדיון החדש של קבוצתו בניצחון על קריסטל פאלאס. במשחק הבא הוא כבש את שער הבכורה האירופי באצטדיון, ב-0:1 על סיטי במשחק הראשון של רבע הגמר. ואז הגיע משחק הגומלין.

סון הדהים עם צמד מהיר כבר ברבע השעה הראשונה, באחד המשחקים המטורפים שראינו בשנים האחרונות. טוטנהאם הפסידה 4:3, אבל זה היה הפסד שכולו ניצחון. ועם שלושה שערים ברבע הגמר סון היה חתום יותר מכל אחד על העלייה ההיסטורית של טוטנהאם לחצי הגמר. 57 שנה עברו מאז הפעם הקודמת שהקבוצה מצפון לונדון הגיעה למעמד של חצי גמר גביע האלופות – 10 שנים לפני שמאמן

מה שמרשים כל כך אצל סון זו היכולת להתעלות דווקא במשחקים הגדולים, כמו בצמד המפגשים מול מנצ’סטר סיטי. בגומלין זה היה אפילו מדהים, שכן טוטנהאם התייצבה למשחק ללא כוכבה הגדול ביותר ומלך השערים שלה, הארי קיין, שנפצע במשחק הראשון וכנראה סיים את העונה. נתון מעניין: סון הבקיע העונה 9 שערים ב-10 המשחקים בהם קיין נעדר. סון אמנם יחמיץ את המשחק הראשון עקב כרטיסים צהובים, אך בגומלין החבורה של פוצ’טינו תצטרך התעלות נוספת של הכוכב העולה בשביל לרשום הישג היסטורי.

אז מה יהיה בסוף? נקווה שהרבה שערים ושהטובה תעלה למשחק על כל הקופה, ב-1 ביוני במדריד

תמונה: depositphotos

בשקט בשקט ובצל הבחירות לראשות המדינה, ליגת האלופות חוזרת בגדול עם 4 מפגשים מרתקים שיתקיימו בימים שלישי ורביעי השבוע. בערב הראשון נקבל שלוש אנגליות, כאשר ליברפול תארח את פורטו, ובמקביל יריבתה למאבק האליפות המקומי, מנצ’סטר סיטי, תצא למשחק מול טוטנהאם באצטדיונה החדש. 24 שעות לאחר מכן, אייאקס תנסה להמשיך ולהדהים בבית מול יובנטוס (רונאלדו צפוי לקחת חלק במשחק), והדובדבן שבקצפת – ליאו מסי וברצלונה מגיעים לאולד טראפורד למפגש מרתק מול סולשיאר ומנצ’סטר יונייטד.

יום ג’, 09/04/19:

• ליברפול Vs פורטו – אנפילד, 22:00.
• טוטנהאם Vs טוטנהאם – טוטנהאם הוטספר סטדיום, 22:00.

יום ד’ 10/04/19:

• אייאקס Vs יובנטוס – יוהאן קרויף ארנה, 22:00.
• מנצ’סטר יונייטד Vs ברצלונה – אולד טראפורד, 22:00.

• באיזה כושר מגיעה כל קבוצה להתמודדות + הימורים על תוצאת המשחק:

ליברפול – אחרי תקופה של שלוש תוצאות תיקו מאופסות בסוף חודש פברואר, הקבוצה של קלופ חוזרת לעצמה עם חמישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות, כולל ניצחון מרשים במינכן על באיירן בשלב שמינית הגמר ושני ניצחונות ליגה דרמטיים מול טוטנהאם וסאות’המפטון ששלחו אותה זמנית לראשות הטבלה (עם משחק עודף על סיטי).

פורטו – הקבוצה הפורטוגלית מחזיקה באחת מההגנות היותר טובות באירופה העונה ובאיקר קסיאס אחד. גם פורטו, כמו יריבתה המקבילה מאנגליה, נמצאת בקרב ראש בראש על התואר המקומי (כרגע מוליכה על בנפיקה בשלוש נק’ אך עם משחק עודף). בסיבוב הקודם גברו הדרקונים על רומא עמוק בתוך הארכה.

פורטו אמנם מציגה עונה מרשימה, אך הפסידה במשחק החוץ הקודם באלופות. ליברפול, בטח באנפילד, גדולה כמעט על כל קבוצה. הימור: 2-0 ביתי.

טוטנהאם – בעיצומה של תקופה רעה מאוד, זכו התרנגולים לקצת נחת עם ניצחון חשוב על קריסטל פאלאס במשחק הפתיחה החגיגי באצטדיון החדש, בו היא פוגשת את מנצ’סטר סיטי למשחק גדול. לפני אותו משחק מול פאלאס, טוטנהאם רשמה חמישה משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון (כולל ארבעה הפסדים). באירופה הסיפור שונה לגמרי, עם ניצחון כפול ומרשים על דורטמונד בסיבוב הקודם.

מנצ’סטר סיטי – אחרי העלייה לגמר הגביע האנגלי, חניכיו של פפ גווארדיולה עדיין חולמים על זכייה בכל ארבעת התארים (כזכור, הקבוצה כבר זכתה בגביע הליגה). סיטי לא הפסידה כבר יותר מחודשיים, ולמעשה ניצחה את כל משחקה מאז אם מחשיבים את אותו גמר בגביע הליגה אשר נגמר בתיקו מאופס מול צ’לסי והסתיים עם הזכייה בתואר לאחר דו קרב פנדלים. בסיבוב הקודם פירקה את שאלקה הגרמנית עם 10 שערים בשני המשחקים.

טוטנהאם קבוצה מוכשרת שכבר הוכיחה בעבר שהיא יכולה להתעלות גם במשחקים גדולים, אך קשה לראות אותה מצליחה לעצור את התנופה של התכולים ממנצ’סטר. הימור: 2-1 לסיטי.

אייאקס – הראש אמנם מתמקד בקרב הגדול מול פ.ס.וו על תואר האליפות שיימשך עד המחזור האחרון של העונה, אבל הלב של אוהדי אייאקס במפגש הגדול מול יובנטוס, בטח אחרי ההופעה המדהימה מול ריאל מדריד בצמד המשחקים בסיבוב הקודם. מלבד מעידה קלה מול אלקמאר, ההולנדים מגיעים במומנטום נהדר ועם הרבה מאוד ביטחון ואמונה.

יובנטוס – יובה מטיילת לעוד אליפות קלילה בגזרה המקומית, כאשר הניצחון האחרון מול מילאן קבע שהקבוצה תוכל לזכות רשמית באליפות כבר השבוע. בכל מקרה, זה כבר פחות מעניין את הגברת הזקנה, שעסוקה בשאלת כשירותו של הכוכב הגדול כריסטיאנו רונאלדו (שכזכור העלה את הקבוצה לרבע הגמר כמעט לבדו עם שלושער מול אתלטיקו). מי שעשוי להחליפו בהתקפה הוא מואיז קן הצעיר, האיטלקי בן ה-19 שלא מפסיק להבקיע בשבועות האחרונים.

יובנטוס אחת הפייבוריטיות לזכייה במפעל, אבל עם רונאלדו לא במאת האחוזים ומול אחת הקבוצות המלהיבות ביותר באירופה, היא תסתפק בלהעביר את ההכרעה לטורינו. הימור: 1-1.

מנצ’סטר יונייטד – השדים האדומים התעוררו לחיים בעקבות הגעתו של אולה גונאר סולשיאר וחזרו למאבק על הטופ 4 באנגליה, אך השיא היה הדחתה של פ.ס.ז’ בתוספת הזמן, לאחר הפסד ביתי בהפרש של שני שערים במפגש הראשון. דווקא לאחר ההישג המדהים, יונייטד נכנסה למומנטום שלילי עם שלושה הפסדים בארבעת המשחקים האחרונים.

ברצלונה – בארסה התקשתה מול ליון במשך משחק וחצי בסיבוב הקודם, אך בסופו של דבר סיימה בבליץ עם חמישייה. וזה בדיוק העניין – ברצלונה מסוגלת לגמור משחקים בתוך מספר דקות, ככה זה שיש לך את מסי וסוארז בחלק הקדמי. השניים הבקיעו גם אתמול, פעמיים תוך דקה לקראת סיום המשחק נגד אתלטיקו מדריד שלמעשה הבטיח שעוד אליפות תישאר בקאמפ נואו.

אי אפשר לזלזל במנצ’סטר יונייטד, בטח לאור ההיסטוריה של המועדון בליגת האלופות וכמובן הניצחון הגדול מול פ.ס.ז’, אבל לברצלונה יש את אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה שנחוש יותר מאי פעם לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות. הימור: 2:1 קשה לברצלונה.

תמונה: depositphotos

“מקרה סרט הקפטן היה הדבר הטוב ביותר שקרה לנבחרת”, השוואות לכריסטיאנו רונאלדו ואפילו ראש הממשלה הצטרף לחגיגה: “הבאתם אותנו לרמה עולמית”. אלה רק חלק מהכותרות בתקשורת ומהלך הרוח של הציבור אחרי ה־2:4 על אוסטריה בשבוע שעבר. נכון, בודדים הימים שנבחרת ישראל משמחת אותנו ונותנת תחושה גאווה. בנוסף, השחקנים באמת הוכיחו אופי וסיפקו כדורגל לא רע נגד נבחרת בכירה יותר, אבל עדיין – לא נסחפנו קצת עם הסופרלטיבים? השלב הבא יהיה להעניק לערן זהבי וחבריו את פרס ישראל.

אז אחרי ששכנענו את עצמנו שאנחנו “ברמה עולמית” ועם חצי רגל ביורו, מעניין מה יהיו הכותרות במידה ונמעד במשחק הבא נגד לטביה ‘הקטנה’ (צמד המשחקים כזכור, הם נגד לטביה ופולין החזקה בחוץ) ותרחיק אותנו שוב מהאזור שממנו עולים לטורניר משמעותי.

כי אחרי הכל, בואו נזכור, המשחק יכול היה להיגמר אחרת לגמרי. הרי במצב של 1:1 אוסטריה עוד שכבה על השער שלנו. הנבחרת לא תיפקדה באותם רגעים ורק הצלות גדולות של אריאל הרוש ומשקוף השער מנעו לפחות שלושה שערים של אוסטריה באותן דקות. נוסיף לכך את היכולת החלשה נגד סלובניה במשחק חלש של כל הנבחרת, ונקבל, לעצרנו, את היוצא מן הכלל (המשחק ובעיקר התוצאה נגד אוסטריה) שאינו מעיד על הכלל (נבחרת ישראל עצמה).

בוודאי שאני לא מזלזל בהישג ולא נהנה להישמע כל כך פסימי ושלילי. בהחלט צריך לשמוח ומותר גם חגוג. מגיע לשחקנים, מגיע גם לנו קצת נחת מדי פעם. אבל בואו נזכור מי אנחנו, מאיפה אנחנו באים וכנראה לאן אנחנו הולכים. מדובר בסה”כ בנבחרת בינונית עם שחקנים משניים בקבוצות הבכירות יותר/ שחקנים מובילים בליגת העל/סין , כזו שמדי כמה שנים מציגה משחק שמוגדר כגדול, ומצד שני מאבדת נקודות מול נבחרות חלשות ממנה או סופגת מפלות כשהכסף מונח על השולחן על בסיס קבוע.

זה מי שאנחנו כרגע וצריך להשלים עם זה. בהייטק ובתחום הצבאי אנחנו בטופ העולמי, אך בספורט או יותר נכון בכדורגל אנחנו מדשדשים בבינוניות. וזה בסדר, לגמרי בסדר, כי כן יש כאן תהליך מסוים וצוות מקצועי רציני יותר ובעל פחות אינטרסים מבעבר. צריך לשלב יותר את השחקנים הצעירים (דור פרץ, יהונתן כהן, מנור סולומן) אבל לפני הכל – לשמור על פרופורציות. לא להוציא את זהבי להורג אחרי שהוא מתקשה להבקיע או חלילה זורק בתסכול את סרט הקפטן, גם לא להפוך אותו לאלוהים כש”מתלבש” לו יום גדול כפי שכבר הראה שהוא יכול לנפק במסגרות אחרות.

בואו ניתן לאנשי המקצוע לעבוד, נתמוך בשחקנים בכחול לבן בצמד המשחקים ביוני ובמקביל נשמור על המודעות והפרופורציות, הרי סביר שנצטרך אותן גם בסוף הקמפיין הנוכחי.