תמונה: עמוד הפייסבוק של לאה קטמין/ @LeahKatamin

“היה מאוד סמלי שדווקא אחמד עאבד כבש נגד בית”ר”, אמרו שחקנים בהפועל, שחגגו אתמול בסיום המשחק עם האוהדים. אפילו האחים שרון ואיציק ניסנוב ירדו לכר הדשא והצטרפו למסיבה המאולתרת. מיד אחרי השער של עאבד נזרק רימון עשן צהוב מיציע אוהדי בית”ר ואוהדי הפועל טענו כי הושלך לעברם.

בהפועל ת”א חגגו ניצחון חוץ ראשון (0:1) מזה עשור בטדי ועקצו את היריבה המיתולוגית. לא מספיק שהקבוצה מהבירה חווה עונה כושלת וכבר ידעה לפני דקות הסיום אמש שתשחק בפלייאוף התחתון של הטבלה, היא גם נאלצה לסבול (תרתי משמע) משער ניצחון אדום בתוספת הזמן (מישהו אמר ערן זהבי?), כזה שככל הנראה הבטיח לאדומים עונה נוספת בליגת העל. בטדי. וכובש השער הוא לא אחר מאשר אחמד עאבד – לא פחות מתסריט הבלהות של הקהל הבית”רי.

אין זה סוד כי היריבות בין בית”ר להפועל היא מהיריבויות הוותיקות והטעונות ביותר בכדורגל הישראלי, ולא אחת קרה שמפגשים אלו הובילו לגילויי אלימות בין מחנות האוהדים, ואף במגרש בין שחקני הקבוצות.

היריבות בין שתי הקבוצות סובבת סביב הרקע הפוליטי-האידאולוגי המנוגד בין מרכזי הפועל ובית”ר ועל האופן בו שניהם הצטיירו במשך השנים בציבור הישראלי – הפועל הוא איגוד ספורט המזוהה עם השמאל וככזה הוא ייצג את המעמד הגבוה, הממסד האשכנזי וההסתדרות. בית”ר הוא איגוד ספורט המזוהה עם הימין וככזה הוא ייצג באופן מסורתי את השכבות החלשות ומאבקם בממסד, ציבור המזרחים ואת ההתנועה הרוויזיוניסטית. בשל סיבה זו לא אחת קורה שבמשחקים נוכחים חברי כנסת, שרים ואפילו ראשי ממשלה משני קצוות הקשת הפוליטית, בעיקר בתקופת בחירות.

חשוב לציין כי בבית”ר ירושלים לא שיחק שחקן ממוצא ערבי מעולם. בעלי הקבוצה החל מהעונה הנוכחית, משה חוגג, אמנם אמר כי הגיע בין היתר “כדי לבצע שינוי חברתי” וש-“דת לא תהווה פקטור בבחירת שחקנים בבית”ר ירושלים”. אבל עד כה בשני מועדי העברות שהתקיימו בתקופתו של חוגג כבעלי בית”ר, עדיין לא הגיע שחקן ‘לא יהודי’ לקבוצה. מספיק להזכיר את הסרט “טהורה לעד”, שזכה באוקטובר האחרון בפרס אמי, המתאר בדיוק את התגובה האלימה של הקהל של בית”ר לצירופם של שני שחקנים מוסלמים מצ’צ’ניה לפני מספר שנים (השחקנים הוברחו בתוך מספר חודשים ביחד עם המנכ”ל דאז ושחקן העבר של הקבוצה איציק קורנפיין), כדי להבין את הסיטואציה חסרת התקדים שמתרחשת באחד ממועדוני הספורט הגדולים בישראל.

מה שכן, מסביב לקבוצה נראה כי אכן קורים תהליכים חיוביים יותר בנושא. כזכור, החל משנת 2016, בהחלטה משותפת של הקבוצות בית”ר ירושלים ובני סכנין, ובתיאום עם מנהלת הליגה לכדורגל, הוחלט כי המשחקים בין הקבוצות ישוחקו ביניהם ללא קהל חוץ לקבוצה האורחת. מפגש זה הוא היחידי בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שתואם כך מראש בין שני מועדונים יריבים בגלל המתיחות בין הקהלים שלהם. בספטמבר של העונה הנוכחית, במסגרת פועלו של חוגג למיגור תופעת הגזענות בכדורגל הישראלי, נחתם הסכם בין הקבוצות שהחזיר את קהלי החוץ למפגשים בין המועדונים. למרות הצעד המתבקש, נראה כי היום שבו נראה שחקן ערבי משחק במדים הצהובים שחורים נמצא עוד הרחק הרחק מאיתנו.

בחזרה לאתמול. לראות את עאבד ואת חברו לקבוצה הקשר רמזי ספורי, שמודים לאלוהים שלהם אחרי גול דרמטי מול קבוצה שמסרבת להחתים שחקנים מוסלמים כעקרון, ועוד במגרשה הביתי – זהו ללא ספק אחד מהרגעים והתמונות היותר משמעותיות של העונה ובכלל במדינה, בטח בכל הבלאגן הפוליטי שאנחנו נמצאים פה רגע לפני הבחירות

נתון פיקנטי לסיום – אחמד עאבד עם שער ליגה רביעי בקריירה מול בית”ר. יש רק שתי קבוצות מולן הוא כבש יותר שערים – 5 מול הפועל חיפה ונגד קבוצתו הנוכחית, הפועל תל אביב. והנה לכם שחקן ערבי שאוהב לשחק בירושלים.

תמונה: depositphotos

על הנייר, עבור קבוצה כמו בית”ר (במיוחד במצבה הנוכחי) יוסי בניון הוא פצצה מתקתקת. אין ספק כי לבניון יש עוד מה לתרום בכדורגל ישראלי, ולאור הרמה בליגה שלנו והתוצאות האחרונות של הקבוצה מהבירה הוא גם יכול להשתלב בהרכב הקבוצה ולעזור לעידן ורד ומאור בוזגלו ולהוסיף יצירתיות בשליש האחרון של המגרש.

הבעיה עם בניון היא אחרת. החבילה שהוא נושא באמתחתו: הפוליטיקה בחדר ההלבשה, הרעש התקשורתי והדרישה לדקות בהרכב (כפי שראינו במכבי פ”ת) יכולה להיות הרסנית ולהסתיים שוב פעם בטונים צורמים.

אז נכון, לבניון הובטח תפקיד מקצועי (בקבוצה השלישית או הרביעית מאז שחזר לארץ?) והפעם נראה שזה אכן רציני ושיוסי יתנהג בהתאם, אבל בית”ר במצבה לא צריכה לקחת סיכונים עבור שחקן בן 39 בחצי עונת פרישה.

כזכור, בית”ר ירושלים עברה טלטלה מאוד קשה בקיץ האחרון, ולמרות שהגיעו בעלים ומאמן רציניים במטרה לייצב את המועדון, הקבוצה עצמה הפכה לסוג של קבוצת תחתית, או בשפה עדינה יותר – קבוצת פלייאוף תחתון. אנשים רבים מאוד מעדיפים לא להכניס ראש בריא למיטה חולה. כך אמרו על משה חוגג טרם הגעתו לבית”ר ומיד אחרי עידן אלי טביב, אך המיטה החולה במשוואה של יוסי בניון ובית”ר היא לאו דווקא הקבוצה מירושלים.

אמנם המסרים שקיבלנו מהתקשורת בתקופה האחרונה הם שבית”ר היא קבוצה מפורקת. קבוצה שחדר ההלבשה שלה רווי באגו, מתחים ומשקעים בין האנשים הדומיננטיים. אך על פני השטח אנו כן עדים לקבוצה יציבה שמראה משבוע לשבוע שיפור (גם אם לא משמעותי במיוחד) על המגרש ומחוצה לו. אסור לגמרי לשכוח את כל הטלטלה מהקיץ האחרון שהעמידה את עתידה של הקבוצה על הכף. לטלטלה הזו היו ועדיין יש השלכות, וזה ניכר. זה מורגש בהנהלה, זה מורגש בחדר ההלבשה, מורגש ביציע, ובעיקר מורגש בתקשורת.

אני חושב שלקבוצה כמו בית”ר, במצבה הנוכחי, יוסי בניון הוא סוג של פצצה מתקתקת. קבוצה שהייתה על סף פירוק עד לפני מספר חודשים זקוקה ומשוועת ליציבות.

והיציבות לא תושג באמצעות החתמת שחקנים מסוגו של בניון. מצד אחד, כמו שצוין בפתיח, היכולת של בניון לתרום לבית”ר גם בגילו היא אינה ניתנת לערעור, ויש לו את היכולת לשדרג את הקבוצה במידה מסוימת. אבל היכולת מעולם לא הייתה הבעיה של בניון. הבעיה היא מה שבניון מביא עמו. הפוליטיקה בחדר ההלבשה (מפגש נוסף עם טל בן חיים), הרעש התקשורתי והדרישה לדקות בהרכב הן חלק מ”החבילה” המדוברת.

דבר נוסף, בניון אכן צפוי להתמנות למנהל המקצועי של מחלקת הנוער בבית”ר החל מסיום העונה, כשמדובר בתפקיד ראשוני והרצון של משה חוגג הוא לראות את אקס ליברפול, ארסנל וצ’לסי הופך במהרה למנהל המקצועי של הקבוצה. לא ברור כיצד מקבל את כל זה אחד, אלי אוחנה שמו. ויהיה מעניין לראות את הדינמיקה בין השניים כבר במהלך העונה הנוכחית, בטוח לאור העובדה שעל פי הדיווחים אוחנה לא היה מהתומכים בדבר חזרתו של בניון לצהוב-שחור.

כולם מסכימים על כך שבניון הוא אחד מהסמלים של הכדורגל הישראלי. הטכניקה הנדירה עדיין שם והאהבה הבלתי נגמרת לכדורגל הן תכונות שאיפיינו אותו בגיל 17 בדיוק כמו שהן מאפיינות אותו היום בגיל 39. מבחינתי הוא בהחלט ראוי להערצה בתור ספורטאי. אבל היום, ואם הייתי אוהד של הקבוצה, הייתי מחפש שחקנים שקרובים יותר לשיא הקריירה מאשר לסופה, כאלה שמגיעים עם פחות רעש וצלצולים ושלא יפגעו במרקם המתגבש (אחרי כל הבלגן עם ערן לוי, להביא על חשבונו את בניון? באמת?). בכל מקרה, אני מקווה שאני טועה ושבניון יסיים את הקריירה על הדשא בצורה מכובדת אבל עבור כל הצדדים, כי זה מגיע לו.

תמונה: depositphotos

עיני עולם הכדורגל כולו יהיו נשואות היום (חמישי, 21:45) לאתיחאד, שם תארח מנצ’סטר סיטי את ליברפול במשחק שינעל את חגיגת משחקי חג המולד והשנה האזרחית החדשה – ובעיקר כזה שיכול להכריע את גורל האליפות בפרמייר ליג. כן, כבר בתחילת חודש ינואר. ליברפול מוליכה כידוע את הטבלה בפער של שש נקודות על פני טוטנהאם (משחק יותר) ואם תנצח, היא תגדיל את ההפרש לתשע נקודות (ולעשר נקודות מסיטי), מה שיקרב אותה משמעותית לזכייה ראשונה בתואר מאז 1990. מנגד, סיטי תוכל לצמק את הפער לארבע נקודות בלבד אם תנצח – ובכך לפתוח לחלוטין את המאבק. כזכור, במפגש הקודם שנערך באנפילד, שני המאמנים ניטרלו האחד את השני ונפרדו ב-0:0, כאשר שחקנה של סיטי ריאד מאחרז החמיץ בעיטת עונשין בדקות הסיום, אשר עלולה בסיום העונה להתברר כנקודת המפתח במאבק האליפות של עונת 2018/2019.

נתחיל ממנצ’סטר סיטי. הקבוצה של פפ גווארדיולה התאוששה ביום ראשון כשניצחה בסאות’המפטון 1:3 אחרי שני הפסדים רצופים ומפתיעים בבית לקריסטל פאלאס ובחוץ ללסטר, שני משחקים בהם אף הוליכה. חסרונו של פרננדיניו, הקשר הברזילאי, הורגש מתמיד. למזלו של פפ, פרננדיניו התאושש מהפציעה כידוע, פתח באצטדיון סט. מרי בתחילת השבוע וצפוי לפתוח מחר לצידם של דויד סילבה וקווין דה בריינה (התאמן כרגיל אתמול ואמור לעבור מבחן כשירות הערב).

המאמן הקטאלוני התייחס להתמודדות הגדולה: “זו הזדמנות גדולה עבורנו להוריד את ההפרש מהפסגה. אנשים שואלים מה נעשה אם נפסיד, אבל אנחנו נגיע כדי לנצח. אנחנו נהיה שם וזו הזדמנות בשבילנו להילחם על הליגה. ליברפול בכושר פנטסטי וזו תהיה משימה מאתגרת, אבל אנחנו מפוקסים על המטרה שלנו לנצח את המשחק. אנחנו ננסה לעשות זאת ואחר כך ננתח ונראה היכן אנחנו עומדים”.

מלבד עניין פרננדיניו, נראה כי החולשה המרכזית של התכולים היא בצידי המגרש, או יותר נכון – צמד המגנים. קייל ווקר נמצא בירידה חדה בחודשים האחרונים ומבצע לא מעט טעויות קריטיות, בעוד שעמדת המגן השמאלי היא כבר עניין שלכעצמו. מנדי הצרפתי שוב הפעם פצוע, והאילתורים של גווארדיולה עם דלף וזינצ’נסקו נראים כמו שהם – אילתורים, ולא מוצלחים במיוחד. מול צמד הקיצוניים המפחידים בליגה בדמות סלאח ומאנה, יצטרכו ווקר וזינצ’נסקו להתעלות על עצמם אם ברצונם להישאר במאבק האליפות גם בהמשך 2019.

ההרכב המשוער של הסיטי: אדרסון, ווקר, סטונס, לאפורט, זינצ’נסקו, פרננדיניו, ד.סילבה, דה בריינה, סטרלינג, אגוארו, סאנה.

מהעבר השני, ליברפול נותרה הקבוצה היחידה שטרם הפסידה העונה באנגליה, כאשר שחקניו של קלופ ספגו רק שמונה שערים ב-20 משחקים (!), כשהם מחוררים רשתות עם 48 כיבושים (רק סיטי כבשה יותר מהם – 54). המאמן הגרמני אמר לקראת המשחק: “זה עוד משחק נגד סיטי, שגם הוא כמובן יהיה קשה ומאתגר, מכיוון שזו קבוצה איכותית וחזקה עם מאמן יוצא מן הכלל. נצטרך להיות במיטבנו עם תשוקה גדולה בדיוק כמו בכל המשחקים שלנו העונה. מבחנתי, סיטי זו הקבוצה הטובה ביותר בעולם. אמנם יש לנו יותר נקודות, אבל זה לא משהו שאנחנו צריכים להתייחס אליו, אלא לעשות הכנה מקסימלית וטובה על מנת לעמוד במשימה”. קלופ גם התייחס ל קווין דה בריינה ואמר כי “הוא שחקן יוצא מן הכלל מהרמה הטובה ביותר בעולם. בכל אופן, לדעתי הוא יהיה כשיר ויקשה עלינו. אגב, כל מי שאוהב כדורגל, צריך לאהוב שחקן שכזה”.

קשה לציין מישהו אחד בליברפול שמצטיין מעל כולם, פשוט מפני שכל השחקנים מספקים את הסחורה: סלאח, שקיבל ביקורות על כך שהוא לא משחזר את הכושר מהעונה שעברה, סיפק חודש דצמבר אפילו טוב יותר מהמספרים שלו אשתקד. פירמינו חזר לחורר רשתות ביחד עם מאנה הנהדר, כששאקירי מספק את הגיבוי ההתקפי מאחורה. קצת לפני ההגנה משחקים ווינאלדום היציב ופאביניו שנמצא בכושר מעולה. הזכרנו את ההגנה, אז כאן הרביעייה האחורית עם אלכסנדר ארנולד (השחקן הצעיר המצטיין של העונה?) , לוברן המנוסה, ואן דייק (הבלם הטוב בעולם כיום) ורוברטסון מספקת נתונים חסרי תקדים, ושכבר איכשהו כן מצליחים לעבור אותם? אז מופיע אליסון הברזילאי, כזכור השוער היקר בעולם שמוכיח מדי שבוע שהוא שווה כל פאונד ופאונד.

ההרכב המשוער של ליברפול: אליסון, אלכסנדר-ארנולד, לוברן, ואן דייק, רוברטסון, פאביניו, ווינאלדום, שאקירי, סלאח, פירמינו, מאנה.

אגב, בפעם האחרונה ששתי הקבוצות נפגשו באתיחאד זה היה באפריל האחרון, במסגרת גומלין רבע גמר ליגת האלופות. ליברפול הגיעה עם יתרון מבטיח של שלושה שערים, אך ראתה את סיטי כובשת כבר בדקות הפתיחה ומפעילה לחץ כבד על האדומים על מנת לחזור להתמודדות. בסופו של דבר, סלאח ופירמינו הפכו את התוצאה וקבעו נוק אאוט גדול בדרך לגמר ליגת האלופות.

אפשר למצוא קווי דמיון לסיטואציה הנוכחית. ליברפול שוב מגיעה למנצ’סטר עם יתרון גדול, ושוב סיטי יודעת שהיא תהיה חייבת לפתוח את המשחק עם לחץ והתלהבות ורק להגביר אותו בהמשך. האם גם הפעם ליברפול תצא עם ידה על העליונה ותלך כל הדרך בדרך לאליפות? כן, גם אנחנו כבר לא יכולים לחכות לשריקת הפתיחה.

תמונה: depositphotos

“יש לנו אמון מדהים בעצמנו”, כך הגדיר מאוריסיו פוצ’טינו את הפורמה הנוכחית של קבוצתו, אחרי הניצחון הביתי 5:0 על בורנמות’ אתמול. צ’לסי וארסנל הן הקבוצות המובילות של העיר לונדון, אבל דווקא התרנגולים הולכים ומסתמנים כיריבה הגדולה ביותר של ליברפול על תואר תואר האליפות 2018/2019. כן, אפילו יותר ממנצ’סטר סיטי.

פוצ’טינו המשיך אמש: “יש לנו רעיונות ברורים, אבל כעת האתגר הולך להיות קשה יותר. כשאתה מדורג בין שתי הראשונות כולם רוצים להרוג אותך. רק אם נישאר צנועים ונמשיך לעבוד קשה אז אולי באפריל או מאי אפשר יהיה לדבר על אליפות או מלחמה על התואר”. פוצ’טינו לא בורח מהסיטואציה וגם לא מנסה להוריד ציפיות, אבל הדיבורים על הקבוצה שלו ותואר האליפות מתחילים כבר בימים אלו, ויהיה לו קשה מאוד לעצור את זה.

קודם כל חשוב לציין ולהדגיש, טוטנהאם, למרות היותה קבוצה לא מבוגרת למדי, רצה כבר מספר עונות עם אותו השלד וכבר הייתה באזור מאבקי האליפות בשנים האחרונות, ובחלקים מאוחרים יותר של העונה בהשוואה לעכשיו (סוף דצמבר). עונת 15/16 היא הזכורה ביותר בהקשר הזה. מסע הקסם של לסטר סיטי עמד בכותרות וייזכר לעד, אבל אנשים נוטים לשכוח שבתחילת חודש מרץ (!) טוטנהאם הייתה יכולה לעלות לפסגת הליגה אחרי רצף ניצחונות מרשים, אך הפסידה לווסטהאם ומספר ימים לאחר מכן סיימה בתיקו נגד ארסנל. במקביל לסטר ניצחה את שני המשחקים שלה, ובסופו של דבר גם זכתה באליפות וטוטנהאם סיימה שלישית (נקודה פחות מארסנל).

עונה לאחר מכן, הסיפור די דומה. שוב פעם קבוצה אחת בלבד עומדת בין טוטנהאם לבין האליפות המיוחלת. הארי קיין (בעונת שיא) וחבריו מתגברים על היריבות בצמרת ואף מנצחים את צ’לסי לאחר רצף מדהים של 13 ניצחונות רצופים של הכחולים, אבל אנטוניו קונטה ושחקניו זכו באליפות בתחילת מאי אחרי הפסד של טוטנהאם, שוב נגד ווסטהאם. טוטנהאם סיימה במקום השני בפער משמעותי מהדולקות אחריה, אך גם ההפרש מצ’לסי (7 נקודות בסיום) היה משמעותי.

בעונה שעברה התרנגולים אמנם לא היו פקטור אמיתי במאבק האליפות, בעיקר בגלל היכולת חסרת התקדים וההישגים ההיסטוריים של מנצ’סטר סיטי ופפ גווארדיולה , אבל הקבוצה סיימה במקום השלישי המכובד וסגרה שלוש עונות רצופות של מקומות 1-3 והשתתפות בליגת האלופות.

בחזרה לעונה הנוכחית, בתחילתה היה נראה שהפעם הרצף ייגמר לו. טוטנהאם טרודה (בעיקר מבחינה כלכלית) בנושא המעבר לאצטדיון החדש, והפכה לקבוצה הראשונה מאז קביעת חלונות ההעברות שלא החתימה שום שחקן (!). בנוסף, סיטי הגיעה לעונה במטרה לנסות ולהשתפר אחרי עונה היסטורית (דבר שאכן מתגלה כמשימה בלתי אפשרית), יונייטד הגיעה חדורת מוטיבציה לחזור סוף סוף למאבקי האליפות, ליברפול אחרי גמר האלופות עשתה רכש מאסיבי ומדויק, צ’לסי התחזקה באחד המאמנים המובילים באירופה ואפילו היריבה השנואה ארסנל סוף סוף נפטרה מארסן ונגר והאופטימיות חגגה.

בפועל, ליברפול אכן רצה בטופ עם תוצאות מדהימות, סיטי צמודה אליה (עד השבוע האחרון) כשארסנל וצ’לסי במאבק על המקום הרביעי. ויונייטד? נפרדה מהמיוחד ובעיקר מכינה את הקרקע לעונה הבאה (נגיד לזה בהמשך). בשקט בשקט, טוטנהאם שוב צמודה בצמרת כשאנחנו מתחילים לראות באופק את הרגעים המכריעים של העונה. והפעם זה מרגיש טיפה אחרת.

טוטנהאם, בעיקר של השבועות האחרונים, משלבת גם עוצמות (חמישייה אתמול, שישייה לרשת של אברטון מספר ימים קודם לכן) וגם אופי (ניצחון דרמטי על ברנלי בדקה האחרונה, גולים מאוחרים נגד אינטר וברצלונה שסידרו העפלה לשלב הבא באלופות). אתמול עלתה הקבוצה למקום השני בטבלה, מרחק של שש נקודות מהמוליכה ליברפול כאשר שני המשחקים הבאים של יורגן קלופ ומו סלאח הם נגד ארסנל ומנצ’סטר סיטי. על הנייר, לוח המשחקים של טוטנהאם בתקופה הקרובה לא נראה מאיים למדי, ועם רכש נקודתי בינואר (שני חלונות ללא רכש זה תקדים שלא יהיה כמותו לעולם) לאוהדים בהחלט יש סיבה להאמין שהפעם החלום עשוי להפוך למציאות.

נקודה אחרונה וחשובה בנוגע לכל הפרויקט המרשים של טוטנהאם. האיש שאחראי על כל הצעד המקצועי, על ההתקדמות המטאורית של מרבית הסגל ולאיזון הקבוצה, מאוריסיו פוצ’טינו, נמצא בחמשת החודשים האחרונים שלו במועדון. הסיכוי שהוא יישאר אחרי הקיץ שואף לאפס, בעיקר לאור הפיטורים של ז’וזה מוריניו והמינוי הזמני של יונייטד בדמות אולה גונאר סולשיאר, כשגם ריאל מדריד תמיד נמצאת בתמונה. גם אם רוב הסגל והכוכבים הגדולים יישארו בקבוצה, ללא הסמכות המקצועית העליונה המשימה תהיה קשה בהרבה ומי שייכנס לנעליו של פוצ’טינו ימצא אותם במידה גדולה בהרבה אפילו ממה שנראה מבחוץ. אז אם העונה הנוכחית תסתיים עם אליפות היסטורית, זוהי תהיה חתיכת מתנת פרידה. קיין, דלה אלי, סון ואריקסן מאמינים. וגם אחד, מאוריסיו פוצ’טינו.

תמונה: depositphotos

מחזור ההכרעה של שלב הבתים בליגת האלופות ייצא היום לדרך, כשהסיפור הגדול הוא כמובן בית C בו מתמודדות נאפולי, פ.ס.ז’, ליברפול והכוכב האדום. כבר במהלך ההגרלה היה ברור שנקבל כאן מאבק משולש עד הרגע האחרון, והתסריט שהתקבל אחרי חמישה מחזורים לא יכול היה להיות דרמטי, ולהלן התרחישים: אז מה ליברפול צריכה לעשות היום כדי לעלות לשמינית הגמר? בשורה התחתונה – לנצח, אבל זה מאוד תלוי גם במשחק המקביל של פריז סן ז’רמן והכוכב האדום בלגרד.

במקרה שפ.ס.ז’ מנצחת את הכוכב האדום: האנגלים יזדקקו לניצחון על נאפולי בהפרש של שני שערים או ניצחון בתוצאה של 0:1 – זה ייתן לפ.ס.ז’ את ראשות הבית וליברפול תסתפק במקום השני. אם נאפולי תנצח, היא תסיים במקום הראשון בבית.

במקרה שפ.ס.ז’ תסיים בתיקו עם הכוכב האדום: תיקו או ניצחון בין נאפולי וליברפול ישלח את האיטלקים לשלב הבא ביחד עם הפריזאים. אם האנגלים ינצחו, לכל הקבוצות יהיו תשע נקודות ואז חוקי שובר השוויון ייכנסו לתוקף – 1. נקודות שהושגו במפגשים הישירים בין הקבוצות שנמצאות בשוויון, 2. הפרש שערים במפגשי ראש בראש בין הקבוצות שנמצאות בשוויון, 3. שערים שהובקעו במפגשים הישירים בין הקבוצות שנמצאות בשוויון, 4. שערי חוץ שהובקעו במפגשים הישירים בין הקבוצות שנמצאות בשוויון.

במקרה שפ.ס.ז’ תפסיד לכוכב האדום (לא סביר במיוחד): נאפולי תבטיח את העפלתה ללא קשר לתוצאה שלה באנפילד. במקרה כזה, ניצחון של ליברפול יעלה אותה על חשבונה של הצרפתים.

אז אחרי כל התרחישים וההסתברויות, הגיע הזמן להתמקד באחת הקבוצות המרשימות והלוהטות באירופה – פיינליסטית העונה שעברה (למי ששכח) והמוליכה הטרייה של הליגה האנגלית, הלוא היא ליברפול. הקבוצה של יורגן קלופ, שהציגה קמפיין אלופות נהדר אשתקד שהסתיים רק על ידי ריאל מדריד (ולוריס קאריוס) בגמר המפעל באוקראינה, קיבלה המון מחמאות בכל הנוגע להישגיה באלופות, אך במקביל סיימה את הליגה המקומית במקום הרביעי בלבד, בפער חסר תקדים של 25 (!) נקודות מהאלופה מנצ’סטר סיטי. חשוב לזכור שכל זה קרה אחרי עונה מופלאה של מוחמד סלאח, ששבר את שיא ההבקעות בפרמייר ליג לעונה אחת עם 32 כיבושים, דבר שיהיה קשה מאוד לשחזר (למרות השלושער שלו בשבת האחרונה מול בורנמות’).

בחזרה לליברפול הקבוצה, והשינויים שקלופ והצוות שלו הבינו שצריכים להיעשות כדי להפוך לחברה של קבע בשלבים המאוחרים באלופות ובעיקר בשביל להתמודד שווה בשווה עם מנצ’סטר סיטי הנוכחית. זה התחיל עוד במהלך העונה הקודמת, עם החתמתו של וירג’יל ואן דייק תמורת 75 מיליון ליש”ט – הבלם היקר בעולם. ההולנדי ייצב את החלק האחורי ושידרג את שחקני ההגנה שלצידו, וכיום הוא כבר נחשב לאחד הבלמים הטובים בעולם.

זה המשיך בקיץ עם הוויתור על קאריוס, אותו שוער שהציג משחק נפל בגמר נגד ריאל מדריד שחיסל את עתידו באדומים, ורכישתו של אחד השוערים המרשימים אשתקד באירופה – הברזילאי אליסון בקר שהגיע מרומא בעבור לא פחות מ-75 מיליון אירו (סכום השיא ששולם על שוער אי פעם). השניים הם חלק משמעותי מהריצה המדהימה של ליברפול בליגה – 16 משחקים ללא הפסד, 6 שערי חובה בלבד ומקום ראשון.

בחלק הקדמי אין ממש מה להרחיב. אחרי פתיחה צולעת, מוחמד סלאח מתחיל לשחזר את הכושר שאפיין אותו אשתקד, סאדיו מאנה מבקיע יותר מהעונה הקודמת ורוברטו פירמינו ממשיך להיות מעורב בכל המהלכים ההתקפיים. לכל השלושה יש מקום לשיפור, בעיקר מפני שהפוטנציאל שלהם ידוע ומפחיד כאחד, ובתוספת של דניאל סטארידג’ שחזר מהשאלה לתפקיד הסופר סאב, דיבוק אוריגי שכבר הספיק לנצח את הדרבי של ליברפול ושרדאן שאקירי שהגיע מסטוק ומשתלב נהדר בקישור ובחלק ההתקפי, נראה שקלופ יכול לישון בשקט בכל הקשור לצד הזה במגרש.

הבעיה מתחילה, וככל הנראה מדובר גם באזור שיכריע את המפגש הערב ואת העתיד של ליברפול בליגת האלופות – מרכז השדה. גם כאן הבוסים בליברפול נתנו עבודה עוד בעונה שעברה, ואחרי סאגה ארוכה סגרו עם נאבי קייטה המצוין מלייפציג, שהגיע בקיץ ביחד עם פאביניו ממונאקו בעסקאות בעלות כוללת של יותר ממאה מיליון אירו. מדובר בשני שחקנים בשיא הקריירה שלהם, שהיו אמורים לשדרג את הקישור כפי שעשו ואן דייק ואליסון בהגנה, אבל בפועל השניים משותפים בעיקר כמחליפים, יובשו לא מעט ורואים את ג’ורדן הנדרסון וג’יימס מילנר משחקים לפניהם. לאחרונה פאביניו מקבל יותר הזדמנויות, וקייטה כבר הספיק להרשים במשחקים האחרונים, אבל נראה שגם היום שני האנגלים ימשיכו במרכז השדה לצד ג’ורג’יניו ויינאלדום.

קלופ יילך עם מה שהוא מאמין בו, ומה שבשנה שעברה (בתוספת לאלכס אוקסלד צ’מברליין שמתאושש מפציעה) הביא אותו עד לבאר. אבל נראה שהעונה, בשביל להתקדם הלאה בכל המסגרות ובאמת לשתות ממנה, הוא יצטרך את האקסטרה. בטח שהיום נאפולי ושועל הקרבות במפעל קרלו אנצ’לוטי מגיעים למפגש גורלי וביום ראשון היריבה השנואה מנצ’סטר יונייטד וז’וזה מוריניו יתארחו באנפליד בעיקר בשביל לקלקל את השאיפות לתואר גדול. וכמה שבליברפול מחכים לו.

תמונה: depositphotos

ליגת האלופות, הליגה האירופית ומשחקי היורוליג יספקו לנו בשלושת הימים הקרובים כמה מפגשים מרתקים ובעלי משמעויות רחבות בנוגע להמשך עונת המשחקים האירופית בכדורגל ובכדורסל באירופה. איתרנו עבורכם חמישה מפגשים שממש לא כדאי לפספס.

ליגת האלופות – רומא Vs ריאל מדריד (שלישי, 22:00, ספורט 5): הקבוצה מבירת איטליה, שרשמה הישג נהדר אשתקד עם עלייה לחצי גמר המפעל, רוצה לנצל את פתיחת העונה הרעה של מחזיקת הגביע בשלוש העונות האחרונות בשביל לגבור עליה במטרה לסיים בראשות בית G. כזכור, ריאל מזייפת כבר תקופה ארוכה והחליפה את מאמנה ג’וליאן לופטגי, כשבמקומו מונה שחקנה לשעבר ואיש המערכת סנטיאגו סולארי. הוא אמנם הצליח לייצב את הקבוצה, אך במחזור האחרון נחל תבוסה קשה נגד אייבר. מי שהציג יכולת רעה למדי היה סרחיו ראמוס, שנאלץ להתמודד בימים האחרונים עם האשמות בנוגע לכישלון במספר בדיקות סמים בעונות האחרונות, דיווח אותו הכחיש הבלם. מהצד השני, גם האיטלקים מגיעים במצב רוח רע אחרי הפסד לאודינזה, שהציב אותה במקום השביעי וקבע פער של 18 נקודות מהמוליכה יובנטוס כשאנחנו עוד לא בחודש דצמבר. המטרה של רומא תהיה להשיג מקום בליגת האלופות בעונה הבאה, ואולי דווקא דרך המפעל עצמו היא תצליח להתקדם ולשחזר את ההישג מהעונה הקודמת. בשביל זה היא צריכה לנצח בקרב המאוכזבות.

ליגת האלופות – פ.ס.ז’ Vs ליברפול (רביעי, 22:00, ספורט 5): אם בהתמודדות למעלה דיברנו על שתי קבוצות שמציגות יכולת ותוצאות לא מספיק טובות ביחס לעונה הקודמת, אז לדשא בפארק דה פראנס יעלו שתי קבוצות שנמצאות בתהליכים חיוביים ומציגות כדורגל אטרקטיבי אשר מוביל אותן לצמרת בארצן, אך בליגת האלופות הסיפור הוא אחר. פ.ס.ז’ הפסידה לליברפול במפגש הראשון בין הקבוצות, ליברפול נכנעה לכוכב האדום במחזור האחרון, וכעת שתיים מהפייבוריטיות לזכייה במפעל נלחמות על מקומן בין 16 האחרונות מבית C. המצב בטבלה כרגע: נאפולי וליברפול מוליכות עם 6 נק’, פ.ס.ז’ אחריהן עם 5 נק’ והכוכב האדום עם 4 נקודות. בהנחה שנאפולי תנצח בבית את הסרבים, המפגש בין אמבפה, ניימאר וקבאני ל-סלאח, פירמינו ומאנה עשוי להכריע מי ממשיך הלאה ומי יאלץ להתרגל למחשבה של משחקי הליגה האירופית בימי חמישי.

הליגה האירופית – רד בול זלצבורג Vs רד בול לייפציג (חמישי, 19:55, ספורט 1): ובמעבר מתבקש למפעל השני בחשיבתו, שתי הקבוצות של רד בול ייפגשו פעם נוספת, כשהמפגש הוא סופר קריטי עבור האורחת. לייפציג נמצאת בקרב ראש בראש מול סלטיק על המקום השני, כשאת המקום הראשון הבטיחה מעשית זלצבורג בזכות קמפיין מושלם עד כה, כולל ניצחון 2:3  גדול בגרמניה במפגש הראשון. אמנם מונאס דאבור (מלך השערים) וחבריו יודעים שיהיו בשלב הבא, אך הם בוודאי ירצו להרוס ליריבה בדרבי של רד בול, בטח כשמקביל סלטיק פוגשת את רוזנבורג חסרת הנקודות וצפויה לקחת שלוש נקודות. אז כמה קבוצות יהיו לחברת רד בול בשלב הנוקאאוט הראשון של הליגה האירופית? נהיה חכמים יותר בחמישי.

יורוליג – מכבי תל אביב Vs באיירן מינכן (חמישי, 21:05, ספורט 5): רבות דובר על המאזן הנוראי של הצהובים בפתיחת קמפיין היורוליג, שהוביל לפיטוריו של נבן ספאחיה ומציב את מכבי בסיטואציה לא פשוטה בכלל במטרה להדביק את הפער מהמקום השמיני ומההצלבה. החישובים והסטטיסטיקות מדברים על הצורך בלנצח 14 משחקים לפחות מתוך 21 הנותרים, ואנחנו מדברים על קבוצה שרשמה ניצחון אחד מתוך תשעה משחקים, נגד בודוצ’נוסט. למרות הכל, צריך לחפש קצת חיוביות, לפעמים בכוח. תחת המאמן החדש, יאניס ספורופולוס, מכבי נראתה טוב נגד פנרבחצ’ה (והפסידה) אך הפעם תהיה חייבת לסיים משחק יורוליג עם ידה על העליונה, בטח בהיכל ונגד קבוצה בסדר הגודל שלה בדמות באיירן מינכן. ניצחון ויהיה אפשר להתחיל להתאפס ולנסות לראות אור בקצה המנהרה. הפסד? ואפשר באמת להיפרד מהעונה האירופית.

יורוליג – ריאל מדריד Vs צסק”א מוסקבה (חמישי, 22:00, ספורט 5 stars): לפני פתיחת המחזור האחרון, הייתה קבוצה מושלמת אחת בלבד ביורוליג – צסק”א מוסקבה. הרוסים, עם מאזן 8:0, יצאו למונטנגרו במחשבה שהם הולכים לטייל נגד הקבוצה הנחמדה מתחתית המפעל, בודוצ’נוסט, אך ננדו דה קולו, סרחיו רודריגס, קורי היגינס ושאר החברים ספגו את אחת ההפתעות הגדולות בשנים האחרונות והפסידו 93:92. יהיה מעניין לראות כיצד הם יתאוששו במפגש הגדול ביותר שיש ליורוליג להציע, נגד אלופת אירופה ריאל מדריד, שמגיעה עם מאזן זהה אחרי הניצחון במפגש הספרדי נגד גראן קנריה. ריאל הצליחה להתמודד עם עזיבתו של לוקה דונצ’יץ’ ונראית שוב כאחת הפייבוריטיות לזכייה. יהיה מרתק לראות מי תרשום ניצחון תשיעי לעונה, ואפילו מעניין יותר מי תרשום את הפסדה השני.