תמונה: depositphotos

אתמול פוטר גיא לוזון מבית”ר ירושלים. כותרת מאוד לא מפתיעה בהתחשב בקריירה של לוזון בשנים האחרונות. למזלו, בכל מקום אליו הגיע היו לו כמה חודשי חסד עקב “הנסיבות”, אבל בסופו של דבר זה לא באמת עזר לו. ספורט 24 סוקר את אותן נסיבות מיוחדות של גיא לוזון.

הפועל תל אביב

גיא לוזון הגיע להפועל תל אביב בשיא המשבר הכלכלי של הקבוצה, מספר מחזורים אל תוך העונה הראשונה והאחרונה של אמיר כבירי. למרות הגדרתו של אלי גוטמן כמנג’ר המקצועי, היה זה לוזון שהיווה את העוגן של הקבוצה ולמעשה היה יכול לקנות את עולמו עת התחלפה ההנהלה שממש התחננה שיישאר. אבל לוזון חשש לרדת ליגה עם הפועל והכתם שזה ישאיר על הקריירה שלו. הקבוצה התקשתה להשאיר שחקנים והמאמן פחד שזה לא יספיק ועשה “ויברח”. אגב, בתקופתו הקבוצה שיחקה סביר (זכור במיוחד משחק החוץ מול הפועל באר שבע בו הרשימה) אבל גם תחת שרביטו לא הצליחה לפרוץ ולהראות סימנים שהיא הולכת לכיוון הנכון, אבל עמדו לזכותו הנסיבות, כאמור: מועדון פאר שהולך לפירוק, שחקנים עוזבים ואין כסף. יכול מאוד להיות ששם היה הפספוס הגדול בקריירה של גיא לוזון. גם אם היה יורד ליגה עם הפועל, סביר להניח שהיה נשאר ובונה את הקבוצה ועצמו מחדש בליגה הלאומית כמאמן יציב שנשאר לאורך זמן בקבוצה. כולם היו זוכרים לו איך נשאר כשלא היה כלום. אבל לוזון בשלו, רצה לאמן קבוצה גדולה ולהתקרב לטופ של ליגת העל בתנאים טובים יותר.

מכבי חיפה

חודש אחרי הנטישה, הגיע לוזון למכבי חיפה בכל תרועה רמה. הוא החליף עוד מאמן זר (רנה מולנסטיין ההולנדי) שלא צלח בכרמל והצהיר במסיבת העיתונאים בה הוצג: “מכבי חיפה היא פסגת הקריירה שלי”. גם כאן ‘קיבל קבוצה שהוא לא בנה’ ולכן כולם קיבלו בסלחנות את הרקורד הנוראי של מכבי חיפה, שהצליחה איכשהו להשתלח לפלייאוף העליון אך סיפקה משחקים חלשים וסטטיסטיקה בעייתית מאוד. בתום העונה החליט יעקב שחר, לאור הנסיבות (כן…) לתת ללוזון לבנות קבוצה, להביא את השחקנים שהוא רוצה ולשחרר את מי שלא מתאים לשיטה שלו – הכל במטרה שיחזיר את מכבי חיפה לצמרת הכדורגל הישראלי. גל אלברמן, אליסון דוס סנטוס, עומרי בן הרוש, רמי גרשון ומאור בוזגלו היו רק חלק מהשמות שנחתו בכפר גלים. גם זה לא עזר, מכבי חיפה הציגה את אחת מפתיחות העונה הגרועות בתולדותיה, לא הראתה שום סוג של התקדמות ולוזון הלך הביתה בחודש דצמבר של אותה העונה.

בית”ר ירושלים

לבית”ר הגיע בתחילת העונה הנוכחית, וכן אתם כבר יודעים את זה – נהנה מהנסיבות. שוב קבוצה על סף פירוק וכל סאגת אלי טביב, ללא הנהלה וללא סגל שחקנים סמוך למועד פתיחת הליגה. הנסיבות החזיקו 7 מחזורים עם פתיחת העונה הגרועה ביותר של בית”ר בכל הזמנים (ניצחון בודד). במהלך החודשיים האחרונים כן קיבל לוזון שחקנים בעלי איכות והסגל של בית”ר, גם לנוכח העובדות, שווה הרבה יותר ממקום בתחתית הטבלה. הקבוצה שיחקה ללא דרך, בלי שום טקטיקה אמיתית והתבססה על פעולות אישיות, בעיקר של עידן ורד. בנוסף, גם מחוץ למגרש נחל לוזון כישלון כאשר השפיל את שחקנו ערן לוי בראיון סיום המשחק מול אשדוד ועקץ אותו על משקלו. זו הייתה האמירה הפומבית האחרונה של גיא לוזון כמאמן בית”ר, כאשר חצי יממה לאחר מכן פוטר באופן רשמי על ידי משה חוגג ואלי אוחנה.

למרות החוויות בשלושת הקבוצות שהוזכרו מלמעלה, אל תדאגו לגיא לוזון. הוא ימצא עוד עבודה (מישהו אמר חזרה למשפחה ומכבי פ”ת?). אם הוא קיבל את התפקידים שקיבל עד כה. כנראה שאין מספיק כישלונות בעולם למנוע ממנו לקבל את הג’וב הבא. ככה זה בכדורגל הישראלי שלנו.

תמונה: depositphotos

יומיים לפני פתיחת מונדיאל 2018, הודיעה ריאל מדריד: מצאנו את מחליפו של זינדין זידאן – מאמן נבחרת ספרד המכהן ג’וליאן לופטגי. על הנייר, אותם ימים היו אמורים להיות הספתח של התקופה היפה והמרגשת ביותר בחייו המקצועיים של לופטגי: קודם כל, להוביל את נבחרתו בטורניר הכדורגל הגדול ביותר שקיים, עם שחקנים שגידל בנבחרת הצעירה והפכו תחתיו למובילים בסגל הבוגר (דויד דה חאה, טיאגו אלקנטרה, איסקו וכו’). לאחר מכן, לקחת את המושכות בריאל מדריד, עדיין הג’וב הכי יוקרתי בעולם הכדורגל, לנסות ולהמשיך את ההגמוניה באירופה + הצלחה בזירה המקומית, אתגר גדול ללא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק – כריסטיאנו רונאלדו.

הבעיה הגדולה הייתה שמרוב המחשבות הרבות שבוודאי רצו בראשו, שכח לופטגי לעדכן את ראשי הנבחרת בעניין המינוי שלו. ההודעה הרשמית של אלופת אירופה על סיכום בין הצדדים גרמה לזעם גדול מצד ראשי ההתאחדות הספרדית, שבצעד חסר תקדים החליטו לפטר את המאמן באופן מיידי. “החלטנו להפסיק את עבודתו של לופטגי ואנחנו מאחלים לו הצלחה. צריך לזכור את כל מה שהוא עשה בשביל הנבחרת. הוא היה חלק גדול מההישגים שלה”. בהמשך, הוסיף נשיא ההתאחדות לואיס רוביאלס: “לופטגי הוא מאמן ברמה הגבוהה ביותר ובשל כך לא יהיה קל למצוא לו מחליף, אבל הערכים של ההתאחדות הספרדית הם מהווים ערך עליון ואינם נתונים למו”מ. אני לא מתכוון להגיד מי אשם ומי לא אשם, אבל אין פה שאלה בכלל”.

הנבחרת, תחת מאמן מחליף כאמור, חוותה כישלון חרוץ והודחה כבר בשלב שמינית הגמר על ידי מארחת הטורניר רוסיה. בינתיים, לופטגי הוצג במסיבת עיתונאים במדריד והודה “הפיטורים מהנבחרת היו הרגע העצוב בחיי, אבל החתימה בריאל היא הרגע המשמח ביותר”. פתיחת הקדנציה שלו בהחלט הייתה סבירה, ואף כללה שלישייה מרשימה לרשת של רומא בליגת האלופות במה שכונה ‘אחד המשחקים היותר טובים של ריאל בשנים האחרונות’. אבל ההמשך, אוי ההמשך. הקבוצה נקלעה למשבר שנמצא כעת בעיצומו, ובמסגרתו היא סופרת כבר חמישה משחקים רצופים ללא ניצחון (מתוכם ארבעה הפסדים), כשבמהלכם מצאה את הרשת רק פעם אחת (!).

שחקנים כמו לוקה מודריץ’ (שחקן השנה באירופה), רפאל וראן (אלוף עולם), סרחיו ראמוס, טוני קרוס, גארת’ בייל וקארים בנזמה – כוכבים שזכו באין ספור תארים ורק לפני מספר חודשים ניצחו בעוד גמר אלופות, נראים פתאום כמו הצל של עצמם ולא מצליחים לבצע פעולות פשוטות. גם טיבו קורטואה, השוער המצטיין במונדיאל האחרון ואחד הטובים בעולם, נראה אומלל מאז שחתם בקבוצה וסופג מספר לא מבוטל של שערים. הפוקוס, כמובן, צריך ללכת לחלק הקדמי. ריאל איבדה שחקן של 50 גולים בעונה, כזה שהציל אותה כל כך הרבה פעמים בעבר והגיע באופן עקבי למשחקי המאני טיים. די מדהים לחשוב שהקבוצה צירפה רק את מריאנו דיאס מליון, חלוץ סגל טיפוסי אך כזה שריאל כבר וויתרה עליו בזמנו, בשביל למלא את החלל העצום שהשאיר מספר 7 הפורטוגזי.

ההפסד הביתי אתמול, 2:1 ללבאנטה, נראה כמו הקש ששבר את גב הגמל בכל הקשור לעמדת המאמן. מה שעשוי להציל אותו בינתיים הוא המשחק הביתי בצ’מפיונס מול ויקטוריה פלזן בשלישי והקלאסיקו בשבת (ילאו מסי נפצע אתמול וייעדר כשלושה שבועות), אבל כשהשם של אנטוניו קונטה האיטלקי ממשיך לעלות באינטנסיביות, כמו גם של מאוריסיו פוצ’טינו וז’וזה מוריניו (אם כי כאן מדובר על העונה הבאה), אף אחד לא יופתע אם ריאל מדריד תצא בימים הקרובים, שוב, בהודעה דרמטית בנוגע ללופטגי – אך הפעם יהיה מדובר ברגע השפל שלו. לכו תדעו, אולי זה דווקא בדיוק מה שהוא שצריך בשביל להניע את הקריירה מחדש ללא כל רעשי הרקע והלחץ הגדול מסביב.

תמונה: depositphotos

עוד פגרת נבחרות הסתיימה לה, והפעם אנחנו חוזרים לכדורגל הקבוצות עם תחושה חיובית ולא מוכרת, בעקבות ההצלחה של הרצוג, רוטנשטיינר, הרוש ושות’ אשר מבטיחה לנו עניין רב גם במועד המשחקים הקרוב של הנבחרת עם ההתמודדות בסקוטלנד בחודש הבא. אך עם כל הכבוד לשני הניצחונות המרשימים ובכלל למסגרת ליגת האומות (שמפתיעה ומבססת עצמה כסוג של הברקה), במחזור הקרוב נקבל כמה מפגשים גדולים וגורליים בכדורגל העולמי.

צ’לסי Vs מנצ’סטר יונייטד (שבת, 14:30, אצטדיון סטמפורד ברידג’)

הבלוז מגיעים למשחק מהמקום השני בטבלה, ללא הפסד ועם מספר נקודות זהה למוליכה מנצ’סטר סיטי. בזמן קצר יחסית, מאוריציו סארי שינה לגמרי את שיטת המשחק של הקבוצה מאשתקד, כשבראש ניצב לו אדן הזאר בכושר הטוב בקריירה שלו, עם מעורבת ישירה בעשרה שערים (!) בשמונת משחקי הליגה הראשונים. הזאר נראה ‘קילר’, תכליתי וחד יותר מאי פעם. הוא ממשיך את הכושר הפנטסטי שלו מהמונדיאל ומבסס עצמו סוף סוף כאחד השחקנים המובילים בטופ העולמי.

אבל הסיפור האמיתי במשחק הזה הוא יונייטד ובעיקר ז’וזה מוריניו. הפורטוגלי עשוי להחמיץ את המשחק נגד האקסית (הועמד לדין בעקבות קללות ששחרר לכאורה לאחר משחק הניצחון מול ניוקאסל) במה שעשוי להיות משחקו האחרון על הקווים של השדים האדומים, או לכל היותר השבוע האחרון בתפקיד (הקבוצה תפגוש ביום שלישי הקרוב את יובנטוס בליגת האלופות). מוריניו כבר היה עם רגל וחצי בחוץ כשקבוצתו פיגרה 0:2 במשחק האחרון נגד ניוקאסל, אך שלושת השחקנים איתם הסתכסך העונה (פוגבה-מרסיאל-אלכסיס) הובילו למהפך דרמטי והצילו לו את המשרה. למרות זאת, הפסד בשבת יסיים כנראה את הסיפור של מוריניו בקבוצה, ועל הדרך גם יפתח פער משמעותי מאוד בין מנצ’סטר יונייטד לחבורת הצמרת, כזה שיהיה קשה מאוד לסגור במהלך העונה גם אם אכן יתבצע השינוי המיוחל.

ברצלונה Vs סביליה (שבת, 21:45, אצטדיון קאמפ נואו)

אחרי ההצגה של ליאו מסי ובארסה בוומבלי נגד טוטנהאם, נראה היה שהקבוצה תחזור לדרך הנכונה גם בליגה אחרי רצף של משחקים ללא ניצחון. כזכור, ברצלונה סיימה בתיקו ביתי נגד ג’ירונה, מספר ימים אחר כך הפסידה בלגאנס והמשיכה עם תיקו ביתי נוסף מול בילבאו. למזלה, ריאל מדריד, שנמצאת ברצף רע עוד יותר, לא הצליחה לברוח, אז הנזק לא נראה לעין לפחות מבחינת הטבלה (מקום שני). אבל ברצלונה לא מצליחה לייצר מומנטום, ואחרי אותו ניצחון מול התרנגולים הקבוצה חזרה לליגה הספרדית ושוב איבדה נקודות, הפעם נגד ולנסיה בחוץ. ההגנה ממשיכה להיראות אובדת עצות (ג’רארד פיקה בכושר מזעזע ושאר הבלמים פצועים), הקישור לא מספיק תכליתי והכל שוב נופל על מסי. המאמן ארנסטו ואלוורדה מסתמך יותר מדי על היכולת האישית של שחקניו ואין לו פלאן בי במידה והעסק לא עובד. נפילה גם בשבת מול סביליה עשוי לערער מאוד את מעמדו, כשהיום יצאו בתקשורת דיווחים על האופציה שארסן ונגר יגיע כמחליפו.

בצד השני, סביליה מגיעה עם מצב רוח נהדר ומסתכלת על כל הליגה מלמעלה. השחקנים של פבלו מאצ’ין נראים נהדר גם במסגרת האירופית, כשהשיא היה במשחק הבית נגד ריאל מדריד לפני שלושה שבועות. כבר מהדקות הראשונות זכינו לראות מפגן עוצמה נדיר מול אלופת אירופה לא פחות. בעיקר בלטו האינטנסיביות והמהירות בקישור ובחלק הקדמי של הקבוצה, בראשותם של אנדרה סילבה (המושאל ממילאן) ו-ויסאם בן ידר הנפלאים. הימנעות מהפסד בקאמפ נואו ובעיקר המשך היכולת עשויה להוביל את החבורה בלבן-אדום להאמין שהעונה הם יכולים לתת פייט אמיתי במאבק האליפות.

אינטר Vs מילאן (ראשון, 21:30, אצטדיון סן סירו)

אינטר מגיעה לדרבי הגדול בפורמה מצוינת, עם שישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות ומקום שלישי בטבלה, אך הדרך שבה הם הושגו מרשימה אף יותר. במשחקים נגד פיורנטינה וספאל התוצאה עמדה על 1:1 ברבע השעה האחרונה, אך הקבוצה הצליחה למצוא שערי ניצחון מכריעים. זה עוד כלום לעומת המפגש מול טוטנהאם בליגת האלופות, אז פיגרה אינטר עד הדקה ה-85 בדרך לניצחון מדהים בתוספת הזמן. מספר ימים לאחר מכן, הגיעו ה”נראצורי” לאצטדיון של סמפדוריה ו…נחשו מה? 1-0 סופר דרמטי עמוק בתוך זמן הפציעות. על הדרך גם היה ניצחון נוסף בהולנד מול פ.ס.וו שהשאיר אותה מושלמת בצ’מפיונס. מה שמשותף לאותם ניצחונות, מלבד גילוי האופי המרשים, הוא מאורו איקרדי. הסקורר הנהדר הבקיע חמישה שערים בפרק הזמן הזה, רובם מכריעים, אך ההשפעה והמנהיגות שלו על הקבוצה (כזכור, קפטן הקבוצה) מוכיחים כמה איקרדי התבגר ויותר מכך, כמה הוא יכול היה לעזור לנבחרת ארגנטינה במונדיאל האחרון.

גם היריבה העירונית מגיעה בכושר טוב למדי. מילאן אמנם רק במקום העשירי, אך נמצאת במגמת שיפור (ללא הפסד בששת המשחקים האחרונים) וניצחון ביום ראשון יצמק את הפער בינה לבין אינטר לנקודה אחת בלבד. הכוכב של הקבוצה, גונסאלו היגוואין, בכלל לא אמור היה להיות במילאנו עד אותו מעבר סנסציוני של כריסטיאנו רונאלדו ליובנטוס. כזכור, רונאלדו עבר בעסקת ענק לאלופת איטליה, שהייתה צריכה לפנות מקום הן מבחינה מקצועית והן מבחינת השכר. היא שלחה את היגוואין (בהשאלה עם אופציית רכישה בסיום העונה) ואת הבלם קלדרה למילאן בעסקה שכללה את הבלם בונוצ’י שחזר ליובנטוס אחרי עונה מאכזבת באדום שחור של מילאן. היגוואין נפגע מהמהלך, אך נכנס לעניינים בצורה חלקה והוא מלך השערים של הקבוצה המתאוששת של ג’נארו גאטוסו. אחרי חמש עונות בכדורגל האיטלקי, יעלה ביום ראשון היגוואין לדרבי האמיתי הראשון שלו באצטדיון סן סירו המיתולוגי, במטרה להחזיר את מילאן לימים היפים.

משחקים נוספים ששווה לעקוב אחריהם בשבת:

• מכבי תל אביב – הפועל חדרה (ש’, 17:00). מי היה מאמין, אבל מדובר במשחק העונה של ליגת ג’פאינקה. הצהובים פייבוריטים ברורים, אבל מישהו עדיין מוכן להמר נגד הקבוצה של ניסו אביטן?
• ווסטהאם – טוטנהאם (ש’, 17:00). אחרי פתיחת עונה נוראית, מנואל פלגריני ושחקניו התאוששו עם משחקים מרשימים נגד צ’לסי ומנצ’סטר יונייטד, אך אי היציבות עשויה להתנקם בהם נגד אחת הקבוצות העקביות והאיכותיות בליגה.
• וולפסבורג – באיירן מינכן (ש’, 16:30). האם זה יהיה משחקו האחרון של ניקו קובאץ’ בתפקיד? באיירן המקרטעת מגיעה למפגש לא פשוט בפולקסווגן ארנה.

תמונה: depositphotos

הניצחון אתמול על אדמת ספרד אמנם לא אמור להיות משמעותי בהקשר של העפלה ליורו 2020 (הרי הנבחרת הגדולות סטייל אנגליה וספרד צפויות לעלות לטורניר משלב המוקדמות הרגיל, ללא קשר לתוצאות בליגת האומות), אבל אחת הטענות הבודדות נגד נבחרת שלושת האריות בקיץ האחרון הייתה שהיא לא פגשה במהלך הדרך יריבה רצינית, וברגע שזה אכן קרה (קרואטיה בחצי הגמר), החבורה חסרת הניסיון כשלה. גם במפגש הראשון בין ספרד לאנגליה בוומבלי, האנגלים לא הצליחו להסיר את הספקות והספרדים ביצעו מהפך בדרך לניצחון. אתמול אנגליה עברה את המחסום מנטלי ושלחה מסר לעולם – אנחנו מסתכלים בלבן של העיניים לכל יריבה ובכל מגרש.

אחרי שברוב העשור האחרון נבחרת אנגליה הייתה לא מעניינת וללא כיוון אמיתי, סוף סוף יש הרבה כישרון, שחקנים מרתקים ותקוות רציניות לשנים הבאות. קשה להצביע על מה בדיוק גרם לשינוי שבא לידי ביטוי עוד לפני טורניר המונדיאל בקיץ (בו כזכור האנגלים הפתיעו בגדול עם כדורגל חיובי, אופי וחצי גמר ראשון מאז 1990), אך אין ספק שקרדיט גדול מההצלחה צריך להגיע למאמן הנבחרת גארת’ סאות’גייט.

הוא אולי לא שם גדול כמו פאביו קאפלו, ואפילו לא רוי הודג’סון וסם אלרדייס להם יש רקורד עם הצלחות בקבוצות המקומיות, אבל מה שבטוח – סאות’גייט לא מפחד לתת לצעירים לשחק. אחרי שוויין רוני פרש מהמדים הלאומיים, נגמר לו רשמית עידן “הסופרסטארים” שמקומם בסגל ואף בהרכב הנבחרת מובטח בלי קשר ישיר לכושרם.

הנבחרת מאוזנת יותר, הן מבחינה מקצועית והן בחדר ההלבשה, והשחקנים רואים שכל אחד מהם, ללא קשר לגיל או לניסיון, יכול לקבל צ’אנס אמיתי. לראיה, הדוגמאות לכך מצמד המשחקים האחרונים מול קרואטיה וספרד: בן צ’ילוול (לסטר), ג’ו גומז (ליברפול) והארי ווינקס (טוטנהאם) היוו חלק מרכזי בתוצאות החיוביות. ג’יידון סאנצ’ו (דורטמונד) ונת’נאל צ’אלובה (ווטפורד) קיבלו דקות ראשונות וגם ג’יימס מדיסון (לסטר) ולואיס דאנק (ברייטון) חוו טעימה ראשונה מהנבחרת.

המנהיג והקפטן של הנבחרת כיום הוא הארי קיין. חלוצה של טוטנהאם כבר ביסס את מעמדו כחלוץ מספר 1 בפרמייר ליג בעונות האחרונות, בצוותא עם קון אגוארו, והדיבורים על ‘one season wonder’ (כינוי לשחקן שנותן עונת שיא ולאחר מכן נעלם) שהועלו לאחר העונה הטובה הראשונה שלו במדי התרנגולים ורצף משחקים ללא כיבוש בעונה שלאחר מכן, נראים כעת מגוחכים יותר ויותר.

אבל קיין הוא יותר מעוד סקורר, ומעבר לפן המנהיגותי שפיתח בשנה האחרונה, הוא גם הפך להרבה יותר ורסטילי במשחק שלו. הוא מגיע אחורה וסוחב איתו את הבלמים שכמובן לא יכולים לעזוב אותו אפילו לרגע, עוזר לקשרים לנהל את המשחק ומשחרר את שחקני ההתקפה האחרים. דוגמא קלאסית קיבלנו אתמול בסביליה, כאשר קיין היה מעורב בכל שלושת השערים מבלי לכבוש, אלא בזכות החוכמה שלו ומשחק המסירות המשודרג.

בגול הראשון הוא הגיע עד לחצי שלו ושלח כדור חד לעברו של מרכוס ראשפורד שפרץ בצד שמאל ומצא את ראחים סטרלינג שבעט נהדר פנימה. בשער השני הוא משך שלושה שחקני הגנה ומצא בכדור אומנותי, שוב את ראשפורד, בדרך לשתיים אפס. השלישי הגיע עם כדור גובה אותו הוריד בצורה מדויקת בתוך הרחבה לסטרלינג שהבקיע מקרוב. קיין הראה את כל הארסנל שלו: שליטה בכדור, טכניקה, ראיית משחק ומיקום ברחבה. בסך הכל סקורר אמרתם?

הארי קיין הוא המראה לנבחרת אנגליה של סאות’גייט. שחקנים שחושבים עליהם משהו אחד, שלא מאמינים בהם מספיק ואפילו מגבילים אותם. הם בעלי מוטיבציה גדולה להוכיח אותם על טעותם ובמעטפת הנכונה יכולים לכבוש את כל הפסגות ולהוביל את הנבחרת לשיאים חדשים. מי היה מאמין שאוהדי נבחרת אנגליה יספרו את הימים עד הטורניר הגדל הבא, תחושה המחליפה את החשש והאדישות שאפיינה את הנבחרת בתקופה רבה כל כך.

תמונה: depositphotos

ביום חמישי האחרון חזינו בערב נדיר באצטדיון סמי עופר. נדיר כי, לראשונה מזה לא מעט זמן, קיבלנו ניצחון כחול לבן במשחק משמעותי ומול יריבה עדיפה. הנבחרת של אנדי הרצוג הציגה הרבה אופי, נחישות, מהפך וכל מה שאנחנו לא רגילים לקבל מנבחרת ישראל. מה שמעודד הוא שהנבחרת, מעבר לניצחון, גם שיחקה כדורגל טוב בפרקים רבים של המשחק.

הלוואי שבאמת יצאנו לדרך חדשה וקצת שונה, דרך שבה הקהל יחזור לאהוב את הנבחרת (כמו בתקופה של שלמה שרף באצטדיון רמת גן), והקהל יגיע בהמוניו למשחקים. האוהדים בישראל צמאים לקצת נחת וגאווה לאומית, והתשובה הטובה ביותר לכך תהיה אצטדיון טרנר אשר צפוי להיות מלא הערב לקראת ההתמודדות הקריטית מול האלבנים.

לצד כל זה, ובחזרה למשחק נגד הסקוטים בחיפה – היה עצוב מאוד לראות את היציעים הריקים באצטדיון. אנשים שהיו במגרש מספרים שבכניסה “הייתה הרגשה של משחק ידידות”. קשה להאשים את האוהדים לאור המחירים המוגזמים (150 שקל לכרטיס? באמת?) + אי התוצר על המגרש כבר שנים רבות. לצד כל הישראלים העייפים, ניתן היה לראות קבוצות של סקוטים, בלבוש ססגוני ובכלי נגינה חמת חלילים המפורסם, כולם לבושים בחולצת הנבחרת שלהם. כשאתה רואה את זה אתה מבין שיש פה הבדל גדול בתרבות, ושנצטרך הרבה יותר מתוצאה מוצלחת במשחק בודד בשביל לסגור את הפערים.

עם הפנים למשחק הקריטי היום מול אלבניה, כשפתאום השלב הבא בליגת האומות נראה כמשימה אפשרית. אז הפעם האוהדים כן צפויים להגיע בהמוניהם. דיברנו כבר על הניצחון מול סקוטלנד, אבל צריך גם לציין – ניצחון כזה היה צריך להגיע מתישהו, מול נבחרת די בינונית ללא הכוכב הגדול שלה, וכזו ששיחקה את חצי השעה הארוחה בעשרה שחקנים. הרי זה ממש קלאסי מבחינתנו לקרוס מהציפיות החדשות שנוצרו בין לילה ולאבד את הראש מול האלבנים.

אגב, סיפור אחד כבר הספיק לפגוע בהכנות של הנבחרת לקראת המשחק. צמד החלוצים, אלירן עטר ודיא סבע, נקלעו לעימות במהלך המשחק מול סקוטלנד. כזכור, השניים נכנסו כמחליפים במהלך המחצית השניה והפגינו אנוכיות אחד כלפי השני במספר התקפות מסוכנות של הנבחרת שהיו יכולות להגדיל את התוצאה. חילופי האשמות נמשכו גם בחדר ההלבשה. בסרטונים שהופצו ברשת בימים האחרונים נראה שחקנה של מכבי תל אביב מסנן לכאורה הערה גזענית לעברו של סבע, לאחר שהאחרון בחר שלא למסור לו את הכדור. עטר וההתאחדות כבר הספיקו להכחיש, והאירוע עצמו טופל על ידי מאמן הנבחרת שהזמין את השניים לשיחה.

מבחינת ההרכב, אין סיבה לעשות שינויים משמעותיים. למעשה, גם החילוף היחיד צפוי להיות כפוי – בן שהר שנפצע יפנה את מקומו לתומר חמד/דיא סבע. השחקנים הבולטים בנבחרת הם כמובן, הלגיונרים, בראשותם של מונאס דאבור (רד בול זלצבורג), בירם כיאל (ברייטון), ביברס נאתכו (אולימפיאקוס) וטאלב טוואטחה (איינטרכט פרנקפורט). אגב, כל הארבעה הם שחקנים מהמגזר הערבי. בשקט בשקט, בני המיעוטים משתלבים בנבחרת, מובילים אותה והופכים לחלק חשוב ומרכזי בהצלחה שלה. הכדורגל יכול וצריך להיות אחד מהכלים שמובילים לשינוי בחברה הישראלית. גול ניצחון של דאבור ו/או בישול מדויק של נאתכו הערב בהחלט יכולים להוביל אותנו לכיוון הנכון. תרתי משמע.

תמונה: depositphotos

כוכב הכדורגל הגדול ביותר כיום ואחד מהמובילים בהיסטוריה, כריסטיאנו רונאלדו, ממשיך להסתבך בפרשת האונס. כזכור, העיתון הגרמני “דר שפיגל” פירסם באופן בלעדי בשבועות האחרונים מסמכים המהווים לטענתו הסכם שתיקה בין כוכבה של יובנטוס בהווה לבין הדוגמנית קת’רין מאיורגה, בנוגע לאירוע שכביכול התרחש בשנת 2009. על פי התיאור, רונאלדו פגע מינית במאיורגה במלון בלאס וגאס לאחר בילוי משותף של השניים, כאשר היא התחננה ממנו שיפסיק, ללא הצלחה. לאחר מכן, יועציו המשפטיים חתמו איתה על הסכם שתיקה. בנוסף, טוען העיתון בפרוטוקולים שפירסם, כי עורכי דינו של הפורטוגלי שינו את גרסתו בנוגע לאותו הלילה, שכן בגרסה הראשונית רונאלדו הודה שהבחורה אכן ביקשה ממנו שיפסיק והביעה התנגדות מילולית ופיזית.

עורכי הדין של CR7 מאיימים להגיש תביעת דיבה נגד העיתון הגרמני, שכן ‘יחסי המין בין השניים היו בהסכמה מלאה’. גם רונאלדו עצמו הספיק לכתוב ברשתות החברתיות: “אונס הוא פשע מתועב, אני מכחיש את ההאשמות”.

בחזרה לעורכי דינה של מאיורגה. ב-48 השעות האחרונות הם טוענים כי שלוש נשים נוספות פנו אליהם ואישרו שגם הן הותקפו מינית על ידי מלך שערי ליגת האלופות בכל הזמנים. רונאלדו עשוי לאבד את החוזה חסר התקדים שלו עם נייקי, הוא כבר הוסר מעטיפת המשחק של פיפא 19 (כזכור רונאלדו הוא הפרזנטור הראשי של המשחק), ונותני חסויות אחרים מתחילים לחשב את מסלולם מחדש.

כאמור, רונאלדו החל את הקריירה בספורטינג ליסבון הפורטוגלית. בשנת 2003, במהלך משחק ידידות בין ספורטינג ומנצ’סטר יונייטד, התלהב מאמן הקבוצה דאז סר אלכס פרגוסון מהכישרון הצעיר (בן 18) והחתים אותו בקבוצה תמורת סכום של כ-15 מיליון יורו. רונאלדו קיבל קרדיט מפרגוסון כבר בפתיחת הקדנציה שלו במנצ’סטר, והחזיר עם שש שנים מדהימות בהם זכה בכל התארים האפשריים, ואף נבחר לשחקן השנה באירופה לעונת 2008 לאחר שהוביל את הקבוצה האנגלית לזכייה באליפות ובליגת האלופות. שנה לאחר מכן ועל פי בקשתו, נמכר רונאלדו לריאל מדריד הספרדית תמורת סכום שיא בזמנו של 94 מיליון יורו.

עם ריאל הוא זכה בתארים מקומיים, אך השיא היה ארבע הזכיות בליגת האלופות (כולל שלוש רצופות). בנוסף, בתקופה בבירת ספרד הוא הוסיף לעצמו ארבע זכיות בתואר שחקן העונה באירופה. הקיץ, שוב פעם לנוכח רצונו, עזב רונאלדו את ריאל מדריד וחתם ביובנטוס האיטלקית תמורת לא פחות מ-100 מיליון יורו, מעבר אשר הדהים את עולם הכדורגל. ההישג הגדול והמרגש ביותר של רונאלדו התרחש דווקא במסגרת הנבחרת הלאומית, כאשר הוביל את פורטוגל לזכייה היסטורית ביורו 2016 שנערך בצרפת, זאת למרות שהפסיד חלק גדול ממשחק הגמר בו הוא נפצע במהלך המחצית הראשונה.

לשערוריית התקיפות המיניות (שוב, לכאורה) תהיה השפעה על השושלת שלו, אך האם היא גם יכולה לחסל לו את הקריירה ואף לשלוח אותו לבית הסוהר? כרגע עדיין קשה לדעת, אבל נראה כי כל יום צצה עוד עדות חדשה ומטרידה נגדו. מה שכן ברור – כריסטיאנו רונאלדו נמצא בעיצומו של הקרב החשוב בחייו. האם גם הפעם ידו תהיה על העליונה?

תמונה: depositphotos

יוליאן נאגלסמן ותומאס טוכל היו שני השמות הבכירים עליהם דיברנו האנשים החזקים בבאיירן מינכן, אך דווקא עצתו של המנהל הספורטיבי חסן סליהמידז’יץ’ הכריעה את הכף. סליהדמידזיץ’ הוא חבר קרוב של בן ארצו הקרואטי ניקו קובאץ’, ומאמנה של איינטרכט פרנקפורט דאז קיבל את המינוי הדי מפתיע כבר באפריל האחרון. שלא תטעו, קובאץ’ מאמן טוב שהוכיח את עצמו עם הצלחה גדולה בפרנקפורט (מקום שמיני אשתקד, כדורגל חיובי וזכייה בגביע הגרמני אחרי ניצחון בגמר על…באיירן מינכן). אותו ניצחון על הבווארים, כאשר כולם כבר ידעו לאן פניו מועדות, העלה את רמת הציפיות מקובאץ’ ונתן להנהלה את הגושפנקא הסופית שהוא אכן הבן אדם הנכון להחליף את יופ היינקס האגדי. למרות ההישג הנהדר, כנראה שאנשי המועדון לא העריכו מספיק את החשיבות של ניסיון בקבוצה גדולה והתמדדות עם אגו של שחקנים בסדר גודל הזה בחדר ההלבשה ולא פחות חשוב, עם מאבקי הכוח של ההנהלה הבכירה.

העונה יצאה לדרך עם חמישייה מוחצת מול האקסית פרנקפורט בסופרקאפ, וגם הפתיחה בליגה הייתה מעודדת לפחות מבחינת התוצאות. לוח המשחקים זימן לבווארים מפגשים לא פשוטים על הנייר מול הופנהיים, שטוטגרט, לברקוזן ושאלקה בארבעת המחזורים הראשונים, והם הניבו את מלוא 12 הנקודות. בפועל, התברר שההישג לא היה מרשים במיוחד וכי שטוטגרט, לברקוזן ושאלקה עדיין מחפשות את עצמן ולא נמצאות בכושר בלשון המעטה. ארבעת הניצחונות תרמו עוד יותר לשאננות הטבעית בקבוצה שרואה את הזכייה באליפות כמובנת מאליה כבר בחודש אוגוסט, והמעידה הראשונה הכניסה את המערכת לסחרור כללי.

זה קרה ב-25 בספטמבר, לפני פחות משבועיים. קובאץ’ ביצע רוטציה נרחבת בהרכב, כנראה נרחבת מדי, ובאיירן סיימה בתיקו ביתי 1:1 סנסציוני בדרבי מול אאוגסבורג. זה הספיק כדי לזעזע את המערכת, והמתח הפנימי ניכר היטב ביום שישי שעבר כאשר באיירן התארחה אצל הרטה ברלין ונכנעה ללא תנאי 2:0. למפגש הבא, עם אייאקס בליגת האלופות, כבר הגיעה באיירן עם ביטחון רעוע, ואחרי מופע האימים (אמנם 1:1 ביתי מול ההולנדים זה לא סוף העולם, אך המשחק היה צריך להיגמר בניצחון מוחץ של ההולנדים, ששלטו בצורה אבסולוטית והחמיצו מצבים קורצים) כל השדים יצאו החוצה. על פי דיווחים, באותו היום איבדה ההנהלה אמון במאמן הקרואטי, ושחקנים רבים סירבו לדבר עם עיתונאים בסיום המשחק. מכאן בדרך כלל קשה לראות את הדרך חזרה.

קובאץ’ ניסה לשמור על פאסון לקראת המפגש הביתי מול בורוסיה מנשנגלדבאך אתמול. “יש לי יחסים טובים עם ההנהלה”, הוא טען, וקבע: “הלחץ תמיד קיים בבאיירן. זו תקופה קצרה של תוצאות לא טובות. כל קבוצה יכולה להיקלע למצב כזה. אני לא יודע עד כמה המשחק מול גלדבאך חשוב. בואו ניפגש אחריו, ונהיה חכמים יותר”.

והנה לכם התוצאה. המשחקים האחרונים היו מאכזבים וחלשים, אבל אתמול נשברו כל השיאים. זה היה אחד המשחקים המביכים והכואבים ביותר של באיירן במילניום הנוכחי. קריסת מערכות טוטאלית, כאוס מוחלט. האורחת ניצחה 0:3, אבל הייתה יכולה לרשום תוצאה גבוהה יותר. באיירן לא הציגה כמעט דבר מבחינה התקפית, התפרקה הגנתית ונראתה כמו קבוצת ליגה שניה בגרמניה.

השאלה הגדולה היא לאן הולכים מכאן? מוקדם מאוד להספיד את האלופה על סמך ארבעה משחקים כושלים (כמו שהיה מוקדם להמליך אותה אחרי 4 המשחקים הראשונים), אבל לנוכח האווירה שמלווה את הקבוצה, נראה שקובאץ’ לא ישרוד עוד הרבה זמן בתפקיד ושבניגוד לדפוסי העבודה של באיירן בשנים האחרונות, יבוצעו שינויים משמעותיים בחלון העברות של ינואר ובקיץ הקרוב. האלופה נמצאת בסיטואציה שהיא לא מכירה, ואולי העונה זוהי אכן ה-הזדמנות הגדולה של בורוסיה דורטמונד (ומי יודע, אולי עוד קבוצה או שתיים) לתת פייט אמיתי, או לכל הפחות לדאוג לכך שהאלופה לא תיקבע כבר בחורף.

תמונה: depositphotos

גביע ווינר, המפעל השלישי בחשיבותו בכדורסל הישראלי שמתקיים בשבוע שלפני פתיחת הליגה הסדירה, יפגיש במעמד הגמר את מכבי ראשון לציון והעולה החדשה הפועל ב”ש (יום חמישי, 21:00).

מכבי ראשון לציון, שרשמה שני ניצחונות מרשימים בפרק זמן קצר נגד מכבי ת”א והפועל ירושלים, מעמידה סגל מרשים עם שילוב מבטיח של זרים וישראלים מובילים. ראשון באופן די עקבי נראתה מעולה בהכנה (7 ניצחונות רצופים). בעיקר משחק ההגנה, בראשותם של צמד הישראלים איתי שגב ועוז בלייזר.

שני ישראלים נוספים שבהחלט שווים אזכור הם איגור קולשוב ועמית עבו. הראשון יתחיל את העונה כשחקן משלים, אך גם אתמול הראה שיש בו פוטנציאל לרמות הגבוהות באירופה ובנבחרת. הקליעה והכדרור עדיין לא שם, אבל בכאן נכנס לתמונה צביקה שרף, שנותן לו גיבוי ואמון מלא. גם עבו הרשים בהכנה עד כה, בעיקר הביטחון בניהול המשחק שמשדר המון בגרות מבחור בן 18 בסך הכל. הוא בהחלט יכול להשתלב ברוטציה ולהפוך לרכז מחליף , בדרך לקבלת דקות משמעותיות יותר. יחד עם אדם אריאל שתפס מקום של קבע בנבחרת ישראל, לראשון יש קאדר כחול לבן שלא נופל משום קבוצה אחרת בליגה.

גם הזרים של הקבוצה נראים בינתיים כבינגו. מרקיז רייט הציג שני משחקים שנותנים הרבה תקווה להמשך. הוא דוחף את הכדור קדימה ויש לו חלק מרכזי בריצות של ראשון. קמרון לונג ודשון סטיבנס, שני הקלעים המובילים בחצי הגמר, השתלבו מצוין בקבוצה ונראים מחויבים. במידה והם ימשיכו ככה – ראשון לציון בהחלט קבוצה שיכולה להגיע רחוק העונה.

הפועל באר שבע היא ללא ספק המרעננת הרשמית של הטורניר, כאשר ההפתעה הגדולה התרחשה בשלב רבע הגמר עם ניצחון גדול על מחזיקת גביע המדינה וסגנית האלופה, הפועל חולון. המנהיג של הקבוצה מסתמן כטיילור בראון, הפורוורד האמריקאי שהיה הזר האחרון שהוחתם על ידי הקבוצה הדרומית. בשלב חצי הגמר המשימה הייתה נוחה יותר על הנייר, מפגש מול מכבי אשדוד/באר טוביה בעלת הרוטציה הקצרה (7 שחקנים בלבד), בטח שהמשחק עצמו נגרר לשתי הארכות. בסופו של דבר ההתמודדות הוכרעה עם סל ניצחון על הבאזר של הגארד סמאג’ כריסטון,

המסע של הקבוצה במשחקי ההכנה, שיגיע לסיומו מחר בהיכל קבוצת שלמה עם גמר טורניר קדם-העונה, עשוי להסתיים עם תואר היסטורי. מאמן הקבוצה, רמי הדר, שחזר לאמן בארץ אחרי עונה ברומניה, אמר בזמנו שהוא היה צריך לצאת מישראל אחרי מה שעבר, הכוונה לקדנציות במכבי והפועל ת”א שהיו חוויה לא פשוטה עבור המאמן, הן מבחינת התוצאות והן מבחינת הלחץ התקשורתי והביקורות. הדר הגיע הקיץ לסיטואציה אחרת, “קבוצה שונה בנוף המקומי” לטענתו ומקום שהוא בהחלט יכול לבסס את עצמו שוב כמאמן ליגה בכיר.

העיר באר שבע היא ללא ספק עיר של ספורט. הכדורגל תמיד היה הענף המרכזי, בטח כעת לאור ההצלחות הגדולות של הקבוצה של אלונה ברקת, והמטרה המרכזית של קבוצת הכדורסל היא לתקוע יתד בליגת העל ולשרוד בליגה הבכירה. אולי לאור היכולת במשחקים האחרונים והזכייה הפוטנציאלית בתואר, המועדון עשוי לשנות את הציפיות ואף לפזול לפלייאוף העליון.

זה עדיין מוקדם והאמת שקשה למדוד רמה אמיתית של קבוצה על סמך טורניר קדם עונה, אבל גם ראשון לציון וגם באר שבע יכולות לפחות להסתכל במבט חיובי על פתיחת הליגה בשבוע הבא, כשאחת מכן תגיע לקו הזינוק עם התואר הראשון לעונת 18/19.

תמונה: depositphotos

מחזור פושר ומרדים בליגת ג’פניקה, כשתצוגת השיא שייכת ל…בני יהודה וירדן שועה.

העונה הצטרפה לליגה עוד קבוצה שיש לה ‘שם גדול’ כמו הפועל ת”א, אבל גם היא מציגה כדורגל בינוני. בנוסף, הפועל באר שבע הצטרפה למועדון ‘הרגילות’, היא כבר לא רמה מעל, ככה שכל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה, למעט אולי המשחקים של מכבי ת”א. אני חושב שזה שירות נורא לכדורגל שלנו שמחזור שאמור היה להיות כל-כך מבטיח מסתיים עם שתי תוצאות תיקו מאופסות וגישה פחדנית במשחקים אתמול. ההווה נראה רע ועתיד אפילו רע יותר.

מכבי חיפה נגד הפועל ב”ש:

לכל דבר בעולם הזה יש מחזור חיים ונראה כי הפועל באר שבע נמצאת בשלב הגסיסה שלה. נותר רק לקוות, עבור האנשים בבירת הנגב, שהיא תחזור מהר בחזרה לשלב הצמיחה, ואולי להפסד האליפות העתידי (נכון, עברו רק חמישה מחזורים, אבל מישהו מוכן להמר על ב”ש כאלופה כרגע?) תהיה השפעה על תהליך החזרה לשלב הזה. הכתובת הייתה על הקיר כבר מהעונה שעברה, יש מי שבחר לשקוע אל תוך חגיגות האליפות ולהתעלם מנורת האזהרה הבוהקת של היכולת החלשה שליוותה את הבאר שבעים כל העונה אשתקד, והעונה הבלוף התפוצץ בשיא האכזריות ביחד עם התנהלות מביכה ושחצנית בחלון העברות האחרון. הקבוצה כבר לא באירופה, הפנים צריכות להיות לכיוון העונה הבאה. להתחיל להריץ את השחקנים ואת מה שצפוי להוות את בסיס הקבוצה לעונת 19/20. בנוסף, העונה הקבוצה הדרומית חייבת ללכת סוף סוף על גביע המדינה בכל הכוח. הרי ב”ש הפכה לאוסף של שחקנים טובים, הקבוצתיות נעלמה לה, ובמפעל נוק אאוט זה עשוי להספיק בשביל להגיע לשלבי ההכרעה.

הירוקים, שוב, הציגו משחק כדורגל לא רע בכלל בהתייחס למה שראינו מהקבוצה הזאת בעונות האחרונות. הכדורגל חיובי יותר, נראה שיש מערך קבוע ואותם 12-13 שחקנים שהמאמן רץ איתם, מאמין בהם וללא שינויים קיצוניים. השחקנים הצעירים של חיפה, בראשות מוחמד עוואד, לוקחים את ההזדמנות שהצוות ההולנדי נותן להם וכתוצאה מכך גם הקהל נראה מחובר יותר בהשוואה לעונה שעברה. המאמן פרד רוטן חוטף לא מעט מהתקשורת, אבל כן רואים התקדמות בקבוצה ואני מקווה שיענקל’ה שחר ייתן לו את הקרדיט ואת האפשרות להתחזק בחלון העברות של ינואר, כי הקבוצה כרגע עדיין חסרה איכות ולאור חולשת הליגה, מהלך או שניים נכונים וזוהי בהחלט יכולה להיות העונה שמכבי חיפה תמצא עצמה בצמרת הליגה.

מכבי ת”א נגד הפועל ת”א:

נתחיל ממכבי. הצהובים באו עם כל התותחים הכבדים בהרכב בפעם השנייה בלבד העונה – גם מיכה וגם אצילי בפנים יחד עם שכטר ועטר כשהשניים האחרונים בכושר שיא. כנראה שאיביץ’ והשחקנים חשבו שהגול יגיע לבד בשל הכישרון העצום שיש להם על כר הדשא, אבל בכל הקשור לאינטנסיביות והרצון הם לא הצליחו לעמוד כשווים מול החבורה הקשוחה של קובי רפואה, במיוחד בחצי הראשון. האנרגיות השתפרו במחצית השנייה, ורק יכולת טובה של שוער האדומים לבקוביץ’ מנעה את ה – 1:0, אבל הגישה המעט מזלזלת ביזבזה למכבי דקות יקרות ובסופו של דבר היא נאלצה להתספק בנקודה, שמשאירה אותה מתחת למוליכה מחדרה. למרות זאת, המצב של מכבי ת”א בהחלט טוב. היא בד”כ מנצחת משחקים, וגם כשלא אז היא לא מפסידה, המאמן שלה יודע להגיב למתרחש על כר הדשא (החילופים של צ’יקו ויונתן כהן היו במקום) וארסנל השחקנים שלה הוא המוביל בארץ. הדאגה הגדולה היא שאין מחליפים אמיתיים למיכה ושכטר, דבר שיכול לפגוע בקבוצה בשלבים מאוחרים יותר של העונה.

מבחינת הפועל, התיקו המאופס אמש הוא ניצחון גדול. לפני המשחק כולם דיברו על ‘כוננות ספיגה’ , אבל הקבוצה הגיעה סופר מוכנה לדרבי הזה ואף הייתה שווה גול בחצי הראשון עם התקפות מעבר מסוכנות. עד אזור הדקה ה-65 השחקנים של רפואה עוד ניסו לאיים פה ושם על שערו של ראיקוביץ’, אך העייפות והנעת הכדור של מכבי הובילו לדקות קשות שהסתיימו עם נקודה אחת והרבה מאוד נחת והקלה. הפועל משחקת בהרכב כמעט ללא זרים (זר אחד אתמול + שניים שעלו מהספסל) ועד עכשיו היא עושה עבודה סבירה בהחלט (6/12 כולל דרבי חוץ, סכנין חוץ, חדרה והפועל חיפה). ההגנה התייצבה ועם חיזוק נקודתי ונכון בקישור היא בהחלט יכולה לשאוף לעונה חיובית ומאבקי פלייאוף עליון.

רבים מאיתנו יעדיפו תמיד את הכדורגל הישראלי כי אבא/אח/חברים שלנו מהיסודי אהדו קבוצה וגם אנחנו התחלנו, ומאז זו אובססיה רגשית וחסרת היגיון, “זה שלנו”, אבל חייבים להודות: כולנו, כל אוהדי הכדורגל הישראלי מקבלים השנה מוצר ירוד באיכותו, מתסכל ברמתו ומבט קדימה העתיד לא נראה ורוד יותר. ובכל זאת, אנחנו נהיה כאן מדי שבוע, במגרשים ומול המסכים – כי פשוט אי אפשר בלי זה.