תמונה: depositphotos

בפעם השלישית בעשור הנוכחי: אתלטיקו מדריד היא מחזיקת הסופר קאפ האירופי. אתמול בלילה ניצחה אלופת הליגה האירופית את אלופת אירופה ויריבתה העירונית, ריאל מדריד 2:4 בהארכה (2:2 בתום 90 דקות). דייגו קוסטה (צמד), סאול וקוקה כבשו עבור אתלטיקו, עבור הבלאנקוס כבשו בנזמה וסרחיו ראמוס (פנדל).

אמנם הסופר קאפ הוא לא תואר גדול בחשיבותו, אבל הניצחון של אתלטיקו מדריד אמש הוא כן סיפור משמעותי. אחרי שחוותה פעמיים בשנים האחרונות שברון לב קשה מול יריבתה הגדולה (הפסד בהארכה בגמר האלופות 2014, הפסד בפנדלים בגמר של 2016), אתלטיקו הוכיחה שהיא יכולה להתמודד עם ריאל בכל החזיתות.

הרגע המשמעותי מבחינת הקבוצה של סימאונה היה במצב של 2:1 לריאל, שהפכה את התוצאה בשלהי החצי השני. אתלטיקו לא נשברה כפי שאולי היה נהוג לצפות, והגיבה עם שער שוויון בעשר הדקות האחרונות ומהפך אדיר בהארכה. אתלטיקו של השנים האחרונות היא קבוצה מאוחדת, מגובשת וחזקה, אבל אתמול היא גם הראתה שהיא יכולה להציג משחק חיובי, התקפי ויפה לעין – ועוד במעמד של מאבק על ישיר על תואר.

עם כל הכבוד לכל שחקני אתלטיקו והצוות המקצועי, צריך לתת תשומת לב מיוחדת לדייגו קוסטה. הברזילאי שמשחק בנבחרת ספרד הוכיח גם בקדנציה הראשונה באתלטיקו (שהסתיימה עם אליפות מדהימה) וגם בתקופה שלו בצ’לסי שהוא חלוץ גדול עם דרייב ורעב בלתי נגמר (שלפעמים גם חושף צדדים פחות יפים שלו).

קוסטה הבקיע כבר אחרי פחות מדקה (הגול המהיר בתולדות הסופר קאפ האירופי) שער ענק עם מבצע אישי נדיר, והוסיף שער משווה יקר בדקות שבהן היה נראה שהניצחון שוב יילך לצד הלבן של מדריד. הגיע הזמן שקוסטה יקבל את הקרדיט הראוי לו, כיאה לאחד החלוצים הטובים באירופה בשנים האחרונות.

בצד המפסיד, לופטגי בוודאי יקבל ביקורות אחרי הבכורה הרשמית שהסתיימה בהפסד צורב, אך יש גם לא מעט נקודות חיוביות שהוא יכול לקחת מההתמודדות. ריאל הציגה, בעיקר בחצי הראשון, דקות רבות של שליטה מוחלטת בכדור והנעת כדור מהירה ויפה לעין. הבעיה הגדולה היא שרק כדור אחד מצא את הרשת, זה של בנזמה, ושאר ההזדמנויות לא עברו את אובלק הנהדר.

אין מה לעשות, התכלית והקילריות של רונאלדו עזבו לטורינו וספק אם יש מישהו בעולם הכדורגל שיכול להיכנס לנעליים הענקיות שלו. שחקנים כמו בנזמה, בייל ואסנסיו יצטרכו לקחת על עצמם יותר, ואם זה אכן יקרה ריאל תמשיך להגיע לשלבים המכריעים בכל המפעלים הגדולים, כי גם הקאדר הנוכחי + טיבו קורטואה שיתפוס את המקום בין הקורות בקרוב מאוד, מהווה, עדיין, את אחד הסגלים הטובים באירופה.

נבחרת אנגליה נתנה קמפיין נהדר במונדיאל האחרון, אך בסופו של דבר “הכדורגל לא חזר הביתה”. עדיין, עולם כמנהגו נוהג והפרמייר ליג נשארת בית חם לכדורגל המודרני.

לראשונה בכדורגל האנגלי, העונה החלה אחרי שחלון הקיץ נסגר (יום לפני שריקת הפתיחה באולד טראפוד בין מנצ’סטר יונייטד ללסטר). פרט לשחקנים חופשיים, מעתה שחקנים יכולים רק לעזוב את קבוצות הליגה, וזה כאמור תקדים שלא היה כמותו.

סקירה קצרה ותחזית בנוגע לשש הגדולות של הליגה:

מנצ’סטר סיטי: כל מה שפפ גווארדיולה זקוק הוא לשמור על המוטיבציה של השחקנים והאליפות הבאה כבר תמצא את דרכה לצד התכול של מנצ’סטר. למעט ליברפול, אליה נגיע בהמשך, לא נראה שאף קבוצה באמת יכולה להתמודד עם הסיטי לאורך עונה שלמה. אשתקד הם היו בשתי דרגות מעל הליגה, וסביר להניח שימשיכו במגמה עם רכישתו ריאד מאחרז הנפלא. נקודת התורפה עשויה להיות בחלק האחורי, אך גם שם גווארדיולה יכול להיות מעודד מחזרתו של אלוף העולם הטרי בנז’מן מנדי שהחמיץ את העונה הקודמת בגלל פציעה..

מנצ’סטר יונייטד: הפרצופים החמוצים של ז’וזה מוריניו כל הקיץ והיעדר רכש משמעותי עשויים להוביל לפרידה מוקדמת בשלב כלשהו של העונה. שאלה חשובה היא האם הוא ישנה כיוון עם פול פוגבה וישכנע אותו לשחק עבור הקבוצה כמו ששיחק עבור הנבחרת הצרפתית. במידה והמאמן הפורטוגלי ישנה כיוון יש לו עדיין סגל מעולה להתמודד שוב על המקום השני, אבל עם כל הכבוד לפרד ודאלוט שנחתו בפגרה, קשה להאמין שהכל יצליח להתחבר לשדים האדומים ברמה של מאבק אמיתי על האליפות עם השכנים ממול.

טוטנהאם: הכניסה לאיצטדיון חדש ומפואר במהלך העונה החדשה לא מהווה תירוץ לחוסר חיזוק מוחלט. לטוטנהאם יש חבורה של שחקנים מאוד מוכשרת, אבל נראה שגם העונה הלחץ על הארי קיין יהיה גדול מתמיד. מאוריסיו פוצ’טינו טען שאין לו בעיה עם חוסר החיזוק ולפעמים יש צורך לחשוב אחרת. לדבריו המועדון השאיר את כל השחקנים שלו בסגל וזה גם חשוב מאוז. המטרה המרכזית של הקבוצה תהיה שוב לסיים בין ארבע הגדולות, אבל אין ספק שהשנה המשימה תהיה קשה הרבה יותר.

ליברפול: הקבוצה שעשתה את הרכש הכי מרשים (177 מיליון ליש”ט) אמורה להוות את היום המרכזי על סיטי ולהילחם איתה על תואר האליפות. היא גם אחת הקבוצות שהכי הרשימו במשחקי ההכנה לליגה. כהמפתח להצלחה הוא השבחת ההגנה בראשות השוער המצוין אליסון, והשאלה הגדולה היא האם מו סלאח יצליח לשחזר את היכולת האדירה מהעונה הקודמת. בשורה התחתונה, כל מקום חוץ מראשון-שני יהיה אכזבה גדולה.

צ’לסי: הרבה סימני שאלה בקשר לבלוז. האם מאוריציו סארי יוכל לעשות איתה מה שעשה בנאפולי? במגן הקהילה היא נראתה רע, אבל ידוע שלסארי לוקח זמן להתחמם על הקווים ואם לרומן אברמוביץ’ תהיה סבלנות גם תהיה לו קבוצה, אבל נראה שלא יותר מאשר להיאבק על אחד מארבעת הכרטיסים לליגת האלופות. הגעת השוער קפה במקום טיבו קורטואה בסכום שיא יכולה לסדר לכחולים שקט בעמדה גם לעשור הבא וגם הקישור קיבל חיזוק רציני. השאלה תהיה עד כמה מהר סארי יארגן את השורות.

ארסנל: ה-מהפכה של הקיץ. לאחר 22 שנים ארסנל וארסן ונגר כבר לא. מרבית האוהדים חלמו על היום הזה תקופה ארוכה, ואונאי אמרי שהגיע ללונדון רשם כמה רכישות מעניינות בעמדות שבו הם היו חלשים: השוער, ההגנה והקישור. השאלה איזה מנג’ר יישב על הספסל. זה שהצליח בסביליה ו-ולנסיה או זה שנכשל יחסית בפאריס סן ז’רמן. הפרויקט של ארסנל בהחלט מסקרן, השאלה כמה מההלם של עזיבת מנג’ר בזמן פרק זמן ארוך ומשמעותי כל כך (ראו ערך סר אלכס פרגוסון ומנצ’סטר יונייטד) ישפיע על הקבוצה.

מי לדעתכם תניף את צלחת האליפות בסוף העונה? עד שנקבל את התשובה המתבקשת, בואו פשוט נהנה מהכדורגל שהליגה טובה בעולם מספקת.

תמונה: depositphotos

אל תמהרו להספיד את הפועל באר-שבע.

נכון, האלופה הישראלית כבר לא תעלה שלב במוקדמות ליגת האלופות ונראה שהיא נפלה עם השוער היווני (ובכלל טעתה בגדול בכל סגאת השוער בקיץ), אבל ברק בכר כבר הוכיח שהוא יודע לצאת ממשברים. לא מופרך לשער שבאר תצא מחוזקת מכל הסיפור.

הפועל באר שבע הושפלה 5:0 בקרואטיה. הובסה, התרסקה, נחבטה ועוד שאר תיאורים שיכולים להתאים למשחק הנפל של כל הקבוצה כשבראש כאמור השוער היווני יאניס אנסטיס. אבל אי אפשר להאשים שחקן או אדם בודד במה שקרה באותו ערב בזאגרב. הרי משחק ההתקפה לא היה קיים, ההגנה הייתה מחפירה ולא מתואמת, המחליפים לא השפיעו על המשחק ואפילו ברק בכר, סוג של קדוש מעונה (ובצדק, יש לציין) קפא במקום וספג ביקורות נדירות מהפרשנים.

תמונה: depositphotos

המונדיאל הסתיים לו, והגיע הזמן לחזור למציאות. שלוש קבוצות ישראליות שיחקו השבוע במסגרת הסיבובים המוקדמים של הליגה האירופית וליגת האלופות. שתיים מהן צלחו את האתגר, השלישית הודחה בבושת פנים, אך קבוצה ישראלית נוספת תצטרף למעגל המשחקים החל מהסיבוב הקרוב.

בית”ר ירושלים, שהעפילה למוקדמות הליגה האירופית לאחר שסיימה במקום השלישי בליגת העל בעונה הקודמת, הודחה כבר בסיבוב הראשון על ידי צ’יחורה סצ’חרה (1:2 בסיכום), שסיימה במקום החמישי בליגה הגאורגית (אך העפילה לטורניר אחרי שזכתה בגביע המקומי אשתקד). לאחר 0:0 פושר במשחק החוץ, בית”ר קיוותה לעבור לשלב הבא בטדי (למרות מחאת האוהדים והחרם נגד הבעלים אלי טביב) ואף הצליחה לעלות ליתרון משער נהדר של עידן ורד, אך הבלאגן מחוץ למגרש נתן את אותותיו והגאורגים הצליחו להפוך את התוצאה ולהגביר את הלחץ ואי והוודאות בקבוצה של גיא לוזון.

מכבי תל אביב פתחה את העונה החדשה במפגש נגד יריבה שלפחות על הנייר בהחלט הייתה יכולה לעשות לא מעט צרות לחבורה בצהוב-כחול, וכך אכן היה. לאחר ההצלחות הרבות באירופה בשנים האחרונות, גם החבורה של המאמן החדש ולדימיר איביץ’ עברה את פרנצווארוש ההונגרית עם ניצחון 1:0 בנתניה ו-2:1 בסיכום צמד המפגשים. מי שכבש עבור הצהובים את שני השערים הוא החלוץ אלירן עטר, שלא מצא את מקומו בעונה שעברה תחת ג’ורדי קרויף אבל פתח את הקמפיין האירופי בסערה (שער ניצחון יוצא מן הכלל). ההגרלה של הסיבוב הבא תתקיים ביום ב’ ה- 23/07.

הפועל באר שבע כבר יודעת מי יריבתה הבאה במסלול בדרך לחלום ליגת האלופות, וזאת לאחר שטיילה בקלילות נגד אלופת אסטוניה פלורה טאלין עם 7:2 מוחץ בסיכום שני המשחקים. שחקני הרכש דוגמת חן עזרא, ז’וליאן סטו והשוער יאניס אנסטיס כבר נכנסים לעניינים, כמו גם הבלם שיר צדק שחזר לפעילות לאחר עונש ההשעיה המדובר. האלופה הישראלית יודעת שמשימת ההעפלה לליגת האלופות הפכה להיות קשה הרבה יותר השנה, לאור השינויים שערכה אופ”א. רק ארבעה כרטיסים לשלב הבתים יחולקו במסגרת מסלול האלופות, מה שמבטיח מפגשים קשים במיוחד בהמשך הדרך, כעת עומדת משוכה לא פשוטה בכלל בדמות דינמו זאגרב הקרואטית.

מי שעוד תיכנס למעגל המשחקים של הליגה האירופית החל מהסיבוב הנוכחי היא הפועל חיפה, שזכתה בגביע בעונה החולפת ותחזור למפעלים האירופים לאחר היעדרות של 19 שנים. הקבוצה איבדה מספר שחקנים מרכזיים בפגרה כמו שמואל שיימן, אלון תורג’מן והקפטן עדן בן בסט. גם המאמן ניר קלינגר נמצא בסימן שאלה בנוגע להמשך דרכו בקבוצה, כשהוא נחשב למועמד מוביל לאימון הנבחרת הלאומית.

תמונה: depositphotos

אמנם הנבחרת הצרפתית לא ניצלה אפילו חצי מהפוטנציאל שלה בטורניר הזה, אבל בסופו של דבר הם הראויים ביותר לכתר. נכון, הטקטיקה לא החמיאה לאחד הסגלים החזקים ביותר בטורניר, אבל אם מנתחים את הדרך שלהם שלב אחר שלב, קשה לחשוב על רגע שבו הנבחרת הזו הייתה באמת בסיכון. היא עשתה את שלה בשלב הבתים, נתנה רביעייה לארגנטינה המפוזרת, פיצחה את ההגנה של אורוגוואי, גרמה לבלגים להיות אלה שחוזרים עם המחמאות ולקרואטים להיות לא-יעילים לשם שינוי.

השיטה האפורה של דידייה דשאן אולי מרגיזה בהתחשב ב’מה הם היו יכולים לתת’, אבל בשורה התחתונה קשה להגיד שהוא טעה. פנדל פה, קרן שם וכדור חופשי פה – בסוף גריזמן הפך את צרפת לנבחרת שמתחילה כל משחק ב1-0, ובמונדיאל הזה זה מספיק, בטח עם הקישור ומרכז ההגנה שיש לצרפתים בארסנל.

קרואטיה נלחמו כמו אריות, והיו טובים בהרבה בחצי הראשון, אבל האיכות בסוף עשתה את ההבדל. נכון, השופט נתן לפחות מתנה אחת לצרפתים (גול ראשון עם ספק נבדל של פוגבה ופנדל גבולי), אבל דווקא ביום שבו שההגנה של הטריקולור ממש לא הייתה בשיאה, קרואטיה לא הצליחה לכבוש ברגעים הקריטיים. כמות הכישרון בצרפת מזכירה את זו שהייתה לספרד לא מזמן ושזכתה ביורו, במונדיאל ושוב ביורו ברצף.

צרפת מניפה את הגביע בפעם השנייה בתולדותיה. דשאן שותף מרכזי לשתי הזכיות, אמבפה אלוף עולם בגיל 19, פוגבה משתיק את כל הביקורות, וראן משלים עונה מושלמת אחרי הזכייה של ריאל מדריד בליגת האלופות והרשימה ממשיכה. הצרפתים הם אלופי העולם וזה כל מה שחשוב להם ולמיליוני האנשים בפריז ובשאר ערי צרפת.

הבחירה במודריץ’ בתור ה-MVP של הטורניר היא בהחלט ראויה לאור היכולת וההשפעה שלו על המשחק הקרואטי עד הגמר והדרך המופלאה שעשתה נבחרתו. שני השחקנים שסיימו אחריו הם אדן הזאר וקיליאן אמבפה (השחקן הצעיר של הטורניר). לשוער הטורניר נבחר טיבו קורטואה ומלך השערים הוא הארי קיין עם שישה כיבושים.

בנימה כללית, טורניר גביע העולם 2018 ברוסיה הוא אחד הגדולים שהיו בהיסטוריה, וכבר יש קולות שטוענים שהוא מתמקם לו בראש הרשימה. אמנם רמת הכדורגל לא תמיד הייתה גבוהה למדי, אך הדרמה, כמות השערים ובעיקר הקבוצתיות (רוסיה, אנגליה, קרואטיה) והחתירה לצדק על פני האינדיבידואליזם והתחמנות (ניימאר, ארגנטינה) ריגשו וסימנו באור שונה את המונדיאל הנוכחי ביחס לאחרים. וכמובן אסור לשכוח את טכנולוגיית ה- VAR, המהפכה הגדולה שנחלה הצלחה מסחררת. קטאר 2022, הספירה לאחור כבר החלה.

תמונה: depositphotos 

נתוני טריוויה לפני ההתמודדות בין צרפת לקרואטיה: 

• זה יהיה המשחק ה-900 בתולדות המונדיאל.
• דידייה דשאן יכול להפוך לשלישי שזוכה בגביע העולם גם כשחקן וגם כמאמן, לאחר מריו זגאלו ופרנץ בקנבאואר.
• שלושה משחקים רצופים של הנבחרת הקרואטית המשיכו להארכה (ושניים מהם לפנדלים). רק אנגליה הייתה בסיטואציה דומה, בשנת 1990. מעולם לא הייתה נבחרת שנדרשה להתמודד בארבעה משחקים שהמשיכו להארכה במסגרת המונדיאל, או בשלושה קרבות פנדלים.
• היום זו תהיה הופעתו ה-12 במשחק במסגרת המונדיאל של לוקה מודריץ’, מה שיציב אותו במקום הראשון ברשימת ההופעות של נבחרת קרואטיה בכל הזמנים במסגרת גביע העולם, עם הופעה אחת יותר מדאריו שימיץ’.
• הגמר בין צרפת לקרואטיה יהיה הגמר התשיעי בהשתתפות שתי נבחרות אירופאיות.
• המפגש הראשון בין שתי הנבחרות היה במסגרת חצי הגמר של 1998, אז נבחרת הטריקולור ניצחה 2-1. לאחר שהקרואטים הובילו משער של דאבור שוקר, ליליאן תוראם הבקיע צמד וקבע את תוצאת המשחק. למעשה, קרואטיה היא הנבחרת השנייה שמעפילה לגמר לאחר שנאלצה לחזור מפיגור בחצי הגמר. הראשונה שעשתה זאת היא כאמור צרפת, שניצחה את אותה קרואטיה ב-1998.
• קרואטיה היא הנבחרת השנייה שמגיעה לגמר גביע העולם לאחר שהעפילה לטורניר רק דרך הפלייאוף במסגרת המוקדמות (לאחר שניצחה את יוון). הראשונה שעשתה זאת הייתה גרמניה ב-2002, שניצחה את אוקראינה בפלייאוף.
• ארבע קבוצות שלחו שחקנים לשתי הפיינליסטיות: ריאל מדריד (רפאל וראן, לוקה מודריץ’ ומתאו קובאצ’יץ’), אתלטיקו מדריד (אנטואן גריזמן ושימה ורסאלקו), ברצלונה (סמואל אומטיטי ואיבן ראקיטיץ’) ויובנטוס (בלס מטוידי ומריו מנדז’וקיץ’).
• לוקה מודריץ’ או רפאל וראן – אחד מהם יהפוך לשחקן התשיעי שזוכה עם נבחרתו גם בגביע העולם וגם עם קבוצתו בגמר ליגת האלופות. האחרון שעשה זאת היה רוברטו קרלוס ב-2002, שזכה עם ברזיל ועם ריאל מדריד.
• צרפת מעולם לא הפסידה משחק בו פול פוגבה ואנגולו קאנטה פתחו יחד בהרכב. המאזן המשותף שלהם עומד על 14 ניצחונות וארבע תוצאות תיקו.
• צרפת משתתפת בגמר המונדיאל בפעם השלישית, לאחר שניצחה 3-0 את ברזיל ב-1998 והפסידה בפנדלים לאיטליה ב-2006. קרואטיה כאמור, נמצאת בגמר המונדיאל בפעם הראשונה.

תמונה: depositphotos

צרפת Vs בלגיה:

בסופו של דבר הבלגים הפסידו במשחק צמוד יחסית נגד הנבחרת הכי מאוזנת, חזקה ומוכשרת במונדיאל, כשהם סופגים ממצב נייח. יש להם בזיכרון את הניצחון הגדול נגד ברזיל כמשהו לדבר עליו (וגם את המהפך מול יפן) וחצי גמר מונדיאל זה בהחלט הישג מכובד. לא הצלחה מטורפת אבל ממש לא כישלון או משהו שקרוב לזה. שני שחקנים בלגים שהעלו את הערך שלהם בטורניר הזה הם צמד שחקני צ’לסי אדן הזאר (יגיע לריאל כמחליף של רונאלדו?) וטיבו קורטואה (ביסס את מעמדו כאחד השוערים הטובים בעולם). דור הזהב הבלגי נפרד מהמונדיאל, אבל הסיפור הגדול הוא דור זהב אחר, הצרפתי.

אנשי כדורגל לא מעטים כבר טענו שדשאן הוא הבעיה של הנבחרת הצרפתית. אבל ברגע שמגיעים לגמר אז מי באמת יכול להגיד שהם משחקים בצורה לא נכונה? כן, זה היה יכול להיראות יותר טוב אם הנבחרת הייתה מעיזה “להשפיל” נבחרות אחרות במקום ללכת אחורה אחרי כיבוש שער, אבל דשאן כבר לא ישתנה וישנה דבר. הוא מאמין בדרך הזאת, וכרגע נראה שהיא תביא לו את גביע העולם 20 שנה בדיוק לאחר שזכה בו כשחקן.

אמבפה גנב את הכותרות לאחר ההצגה מול ארגנטינה (ויכולת נהדרת גם מול הבלגים), גריזמן ממשיך להיות מעורב בכל השערים של הצרפתים אבל החלק המרכזי של הטריקולור בטורניר הוא הקו האחורי. לוריס נותן עד כה טורניר מושלם בשער. ההצלה פה, וההצלה שם הם ההבדל בין הדחה בשמינית לבין זכייה בתואר. הציוות של וראן ואומטיטי, שניים שרגילים להתמודד אחד נגד השני במשחקי הקלאסיקו וכיום מרכיבים את מרכז ההגנה הטוב במונדיאל. השלישייה שהוזכרה כאן נותנת ביטחון לשני המשחקים הצעירים, פבאר והרננדס בטורניר הראשון הגדול שלהם בבוגרים, ויחד עם העזרה של קאנטה ופוגבה מהקישור האחורי המשימה להבקיע גול נגד הצרפתים נראית בלתי אפשרית.

צרפת תעלה ביום ראשון במוסקבה לגמר הראשון שלה מאז 2006 (הנגיחה של זידאן). מישהו באמת מוכן להמר נגדם?

אנגליה Vs קוראטיה: 

נתחיל מהשורה התחתונה: כל ההזדמנויות במחצית השניה ובהארכה היו של הקרואטים. הם ניצחו בצדק והאנגלים יכולה ללכת הביתה בשלווה יחסית וללא יותר מדי חרטות. הם עשו את כל מה שהיו יכולים אך המחסור בעוד שחקן יצירתי בנבחרת הצעירה אך די אנמית של גארת’ סאותגייט’ עשה את שלו במאני טיים. מבחינתי, במשחק אתמול היה משהו יותר מרגש מחצי הגמר הראשון.

קרואטיה עם לב ענק, הקריאות מכל עבר למודריץ ‘ה-MVP של המונדיאל’ (ואולי גם מועמד מוביל לכדור הזהב?), ראקיטיץ’ שהדביק נשיקה לצלם בחגיגות הסיום, פרישיץ’ בהופעת ענק וכמובן מנדז’וקיץ’ שגרם להתפרצות שמחה מדהימה והופיע ברגע הנכון. יזכרו אותם כגיבורים של 2018 לא משנה מה תהיה תוצאת הסיום ביום ראשון.

לגבי אנגליה, אני קצת מתקשה להבין את אלה עם השמחה לאיד, כל גל ה-Football’s going home ברשתות החברתיות. הם היו צנועים בניגוד לבדרך כלל, בעיקר בצד של התקשורת, הרבה שחקנים צעירים ואלמוניים שהפתיעו בגדול עם הארי קיין אחד שאמנם יסיים ככל הנראה כמלך השערים של הטורניר אך בוודאי ירגיש שיכול היה לתרום יותר.

אי אפשר להתעלם מההגרלה הנוחה, אבל מצד שני האנגלים כבר ידעו הגרלות נוחות יחסית וברוב הפעמים זה הסתיים עם כישלון מפואר. הנבחרת הזו צריכה להיות גאה בעצמה, אנגליה השיגה הרבה מעל למצופה והחזירה כבוד, נתנה תקווה לעתיד טוב לנבחרת. האכזבה מובנת לגמרי, אבל האנגלים צריכים להרים את הראש ולחזור הביתה בעיקר עם גאווה.

הקמפיין הזה של קרואטיה, עובדתית, מבחינות מדידות רבות, הוא חסר תקדים. היא עלתה לגמר עם ארבעה מליון תושבים. קרואטיה היא גם הראשונה אי פעם להפוך פיגור לניצחון בשלושה סיבובי נוקאאוט (ולנצח בשלוש הארכות ברציפות). הם אחד מסיפורי הגבורה הנדירים של ההיסטוריה של הכדורגל הבינלאומי. השאלה רק איזה סוף יהיה לו.

אוהדי ריאל מדריד לא יודעים איך לאכול את מה שהיה באוויר בימים האחרונים ואתמול הפך לרשמי (100 מיליון יורו). רונאלדו וריאל מדריד, ריאל מדריד ורונאלדו – כבר לא. הרגשה מאוד מוזרה, אמנם בכל קיץ חזרו הדיווחים על רצון של הפורטוגלי לעזוב בגלל שלא מכבדים/משלמים/אוהבים אותו מספיק בבירת ספרד ולמרות כל מה שנתן להם, והוא נתן בענק: תשע שנים חסרות תקדים בהם הוא היה ה-גורם המרכזי בחזרה של ריאל לקדמת הבמה האירופית ואף יותר מכך, להפיכתה לשליטה הבלעדית של ליגת האלופות.

עדיין, קשה היה לדמיין שהוא באמת יסיים את הקריירה שלו בקבוצה טופ אירופאית שהיא לא ריאל מדריד, אליה הוא נלחם להגיע ממנצ’סטר יונייטד אי שם ב- 2009 תמורת סכום שיא, אבל הרצון של הסופרסטאר לצאת לאתגר אחרון וחדש (ואולי המרתק בקריירה) הכריע את הסוגייה וטרף את כל הקלפים.

אוהדי ריאל כואבים את עזיבתו של הכוכב מספר 1 בקבוצה ואחד הגדולים שדרכו בסנטיאגו ברנבאו אי פעם, אך מרביתם מבינים שזה ניקוי האורוות שהם היו זקוקים לו. ככה הוא מתחיל וכנראה שלא הייתה ברירה. כמו רונאלדו, גם קרים בנזמה סגר תשע שנים בריאל וכמו חברו (לשעבר) להתקפה הוא עשוי לעזוב את הקבוצה בתקופה הקרובה.

מכירתו של רונאלדו קודם כל מבטיחה את עתידם של מרקו אסנסיו וגארת’ בייל בקבוצה, ששמם כבר נקשר עם מספר קבוצות פרמייר ליג מובילות. ריאל מדריד בכל זאת תחפש עוד חיזוק מבחוץ, כי בכל זאת, צריך לשבור את הראש בניסיון להבין איך מחליפים שחקן של 40 + שערים בעונה. המועמדים המובילים על פי הדיווחים האחרונים הם אדן הזאר מצ’לסי וקיליאן אמבפה מפ.ס.ז’. כידוע, פלורנטינו פרס אוהב להחתים את כוכבי המונדיאל ושני מספרי 10 שהרשימו גם אתמול בחצי הגמר נמצאים חזק על הכוונת. יחד איתם מועמדים ניימאר (פ.ס.ז’) והארי קיין שגם כן נותן טורניר מונדיאל מצוין (בדרך למלכות השערים ואולי אף לגמר).

בצד של יובנטוס, ללא ספק מדובר במהלך עם השפעות עצומות בצד המקצועי (חובת ההוכחה על מספר 7), הכלכלי והתדמיתי. רונאלדו ליובה זו אחת העסקאות הגדולות והמתוקשרות בתולדות הסרייה א אם לא הגדולה ביותר. יובנטוס שולטת בליגה האיטלקית ללא עוררין עם שבע (!) אליפויות רצופות והסיבה העיקרית שרונאלדו מגיע לטורינו היא הרעב הגדול של המועדון הזה לזכייה בליגת האלופות. זו המטרה העליונה של הקבוצה ואין יותר מתאים למשימה מאשר המלך של ליגת האלופות. הליגה האיטלקית אולי תהפוך לעוד פחות תחרותית עם המעבר הזה, אך לפופולארית בהרבה. בצד המקצועי, מי שצפוי לפנות את מקומו בעקבות המעבר הוא החלוץ  גונסאלו היגוואין שמעורר עניין אצל צ’לסי.

מהרבה בחינות, אתמול תם עידן. ונדמה שגם תם העיסוק האובססיבי ב’מסי או רונאלדו‘. אמנם ימשיכו להשוות בין השניים גם כשישחקו בליגות שונות וכמובן שבליגת האלופות (תתארו לכם מה יקרה אם וכאשר נקבל את יובנטוס וברצלונה בשלב הבתים או בהמשך הדרך), אבל אולי, בכל זאת, נוכל להתרווח בספה ופשוט ליהנות משניים מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה לפני שהם מסיימים את הפרק שלכם בעולם הכדורגל העולמי.

תמונה: depositphotos

חצי הגמר השני יפגיש את נבחרות אנגליה וקרואטיה (רביעי, 21:00) כשהמנצחת המאושרת תגיע כאנדרדוג לגמר הגדול במוסקבה ביום ראשון (18:00). המפסידה תתמודד ‘בקרב’ על המקום השלישי ביום שבת (21:00).

נבחרת אנגליה מגיעה לחצי הגמר המונדיאל (לראשונה מזה 28 שנים) לאחר ניצחון 2:0 ברבע הגמר על שבדיה משערים של הארי מגווייר ודלה עלי. האנגלים פתחו את הטורניר בצורה מגומגמת נגד תוניסיה, עם שער ניצחון של הארי קיין רק בתוספת הזמן (2:1), אבל המשיכו עם ניצחון מרהיב 6:1 על פנמה במחזור השני, בטרם נחלו הפסד 1:0 לבלגיה עם סגל חסר מאוד, במשחק שעל משמעותיו דובר רבות. בשמינית הגמר שברה אנגליה את קללת הפנדלים עם ניצחון בקרב פנדלים דרמטי (4:3 בסיום) לאחר שספגה שער שוויון בתוספת הזמן של המשחק ונראה היה שהדרך לכישלון נוסף כבר סלולה.

הקרואטים, מנגד, פתחו בסערה את שלב הבתים והציגו יכולת מרשימה ביותר. הטורניר נפתח עם ניצחון 2:0 מרשים על ניגריה, לאחר מכן הקרואטים המשיכו עם דריסה של ארגנטינה 3:0 ולקינוח ניצחו גם את איסלנד 2:1, למרות שעלו עם סגל חסר. קרואטיה ספגה רק שער אחד וסיימה עם תשע נקודות בראשות הבית. בשמינית הגמר היא פגשה את דנמרק, הציגה יכולת לא מרשימה ונזקקה לדו-קרב פנדלים כדי לעבור את הנבחרת הסקנדינבית. ברבע הגמר קיבלנו שידור חוזר רק שהפעם היריבה הייתה נבחרות רוסיה – שוב יכולת מאכזבת ואיבוד יתרון בדרך להארכה וכדורי עונשין. גם התוצאה הייתה דומה עם התעלות של השוער דניאל סובאשיץ’ והקשר איבן ראקיטיץ’ בבעיטות ההכרעה.

איש המפתח של הנבחרת האנגלית הוא ללא צל של ספק הקפטן ומלך שערי המונדיאל עד כה, הארי קיין. אמנם חלוצה של טוטנהאם לא נותן טורניר מהסרטים והיה די אנמי ברבע הגמר, אך עם נתונים קשה להתווכח – שישה שערים בארבעה משחקים, קור רוח שבא לידי ביטוי בפנדלים נהדרים והרבה עזרה לחבריו בשאר חלקי המגרש. לאחר שהיה חלק מהכישלון ביורו האחרון, קיין כבר הוכיח במונדיאל הזה שהוא כן יכול להוביל את הנבחרת רחוק, והוא בהחלט רעב לעוד.

גם בצד הקרואטי ברור מי האיש המרכזי. לוקה מודריץ’ כבר ביסס את טעמו כקשר מהטופ העולמי עם עונות גדולות בריאל מדריד שהסתיימו בדרך כלל עם זכייה בליגת האלופות. אבל נראה שהקפטן הקרואטי עשה את קפיצת המדרגה והוא האיש שיכול לעשות היסטוריה ולהביא לקרואטיה את גביע העולם. כשרואים אותו מנהל את המשחק, מכוון, מחלץ כדורים בהגנה והכל באלגנטיות וברמה הגבוהה ביותר, אי אפשר שלא להתרשם ולהבין שמדובר בשחקן מיוחד, שיודע שעוד משחק או שניים גדולים שלו בטורניר הזה יכולים גם לסדר לו תואר שספק אם חשב שאי פעם יזכה בו – כדור הזהב.

אחד הסיפורים הגדולים של חצי הגמר הוא הקהל הבריטי, שהתרגל כבר שנים לאכזבות בנבחרת ולתווית הלוזרית, אבל כל מי שצפה בחגיגות של האנגלים בימים האחרונים לא יכול היה להתעלם מהשיר “It’s Coming Home” (“זה חוזר הביתה”), שאפילו חלק מהשחקנים כבר התחילו לזמזם.

השורה נוצרה לפני יותר מ-20 שנה, ומאז ליוותה את האנגלים בכל קמפיין בו הם ציפו לזכות בגביע. בשנים האחרונות, עם דעיכת הנבחרת, השורה הקליטה הפכה ונהייתה פחות רלוונטית ואף למושא ללעג, אך ההצלחה המטאורית של הנבחרת של גארת’ סאות’גייט הציתה מחדש את הדמיון ובעיקר את האמונה של האנגלים. אגב, ראשי טורניר הטניס הגדול בעולם, ‘ווימבלדון’ שמתקיים מדי שנה בלונדון ומשוחק כעת, כבר חוששים מלא מעט כיסאות ריקים במעמד הגמר, שכן היום נופל בדיוק על אירוע גמר המונדיאל והטירוף בבריטניה יגיע לרמות שבאמת קשה לדמיין במידה והנבחרת המקומית אכן תעפיל למשחק המכריע.

הרכבים משוערים:

אנגליה: ג’ורדן פיקפורד, קייל ווקר, ג’ון סטונס, הארי מגווייר, קירן טריפייר, דלה עלי, ג’ורדן הנדרסון, ג’סי לינגארד, אשלי יאנג, ראחים סטרלינג, הארי קיין.

קרואטיה: דניאל סובאשיץ’, שימה ורסאלקו, דיאן לוברן, דומאגוי וידה, איבן סטריניץ’, איבן ראקיטיץ’, מרצלו ברוזוביץ’, אנטה רביץ’, לוקה מודריץ’, איבן פרישיץ’, מריו מנדז’וקיץ’.