תמונה: depositphotos.com

בשורה התחתונה: רונאלדו מצטרף למסי, ושני השחקנים הגדולים בדורם נפרדים מגביע העולם כבר בשלב שמינית הגמר. אפשר לבקר אותם על כך שיחדיו מעולם לא הצליחו להבקיע בשלבי הנוקאאוט בטורניר הגדול מכולם, אבל צריך להבהיר משהו: כדורגל זה לא טניס, וגם אפילו לא כדורסל (NBA). המשחק הזה שבו 22 שחקנים רודפים אחרי כדור הוא גדול יותר מכל כוכב, ושני הסופרסטארים שהובילו את הנבחרות שלהם עד למונדיאל אולי היו יכולים לעשות מעט יותר, אבל המעטפת, הארגון והכישרון שמסביבם הם פשוט לא אותו דבר בהשוואה לקבוצות.

אתמול חזינו בשתי נבחרות דומות: מאומנות מאוד, הגנתיות עם חבר’ה שעוברים קשה בשביל הכוכב הגדול. רק שלאורוגוואי יש שניים כאלה. השער הראשון היה אחד המרשימים בטורניר: 2 מסירות ארוכות של שני חלוצים עם אינטיליגנציה משולבת ברמה הגבוהה ביותר.

קבאני (בספק למפגש מול צרפת ביום שישי) קיבל את הקרדיט על הסיומת (עם הכתף? החזה?) וכמובן על הביצוע הנהדר שלו בשער השני בדיוק בדקות הטובות של הפורטוגלים לאחר השוויון של פפה, אבל סוארס (טוטאליות מוחלטת של שחקן שרואה רק ניצחון מול העיניים), חימנז (הבלם הצעיר הטוב בטורניר עד כה?) ומעל כולם גודין (לדעת רבים הבלם הטוב בעולם) מרכיבים נבחרת שהולכת חיים קשים לצרפתים ובהחלט יכולה לפנטז על חצי הגמר.

כמה מילים על רונאלדו ופורטוגל: פתחו את המשחק טוב אבל חטפו גול מהיר, שלטו ברוב המשחק ואף השוו בצדק בתחילת החצי השני, אבל שוב ספגו אחרי רשלנות הגנתית. אין לפורטוגלים מספיק כלים בשביל לאיים על השער, וביום שרונאלדו לא חד ובקושי מגיע למצבים אין להם יותר מדי מה למכור. ההישג מהיורו האחרון הוא ענק אבל חשוב לזכור שההגרלה וגם אלילת המזל היו לצידם באותו הטורניר בצרפת, ובכנות הנבחרת הנוכחית לא שווה הרבה יותר משמינית הגמר. למרות זאת, ישנם כישרונות מעניינים כמו גונסאלו גדש וברנרדו סילבה שהראו ניצוצות לכך שהם יהיו מסוגלים להוביל את הנבחרת בטורנירים הבאים בעידן פוסט רונאלדו.

תמונה: depositphotos.com

לאחר הניצחון המיתולוגי והדרמטי של מנצ’סטר יונייטד על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות (1999), שתי המילים הראשונות של מאמנה האגדי דאז סר אלכס פרגוסון היו: “כדורגל, לעזאזל”.

צמד המילים הפכו לסוג של מטבע לשוני בעולם הכדורגל, והן בהחלט יכולות לאפיין את מה שראינו הערב באצטדיון בקאזאן. צרפת הגיעה למשחק כפייבוריטית ברורה, למרות טורניר לא מרשים עד כה אך עם הסגל, ככל הנראה, הטוב בעולם הכדורגל כיום.

מולה התייצבה ארגנטינה של ליאו מסי, שעברה את שלב הבתים עם המון מזל וסובלת מבעיות בין המאמן סמפאולי לשחקנים ודיווחים על כך שאיבד את כל סמכויותיו מולם. למרות רמת הכישרון על המגרש, לא רבים ציפו למשחק איכותי לאור המעמד, אך בפועל קיבלנו את אחד ממשחקי שמינית הגמר הגדולים בתולדות טורניר גביע העולם.

הכותרת של המשחק היא הדחתו של מסי ואיבוד הסיכוי (אולי האחרון שלו) לזכות בגביע העולם ולהיפטר מהצל של מראדונה, אבל סיפור הגדול הוא ללא ספק קיליאן אמבפה.

חלוצה של פ.ס.ז’, עוד לא בן 20, כבר ביסס את עצמו בשתי העונות האחרונות כאחד השחקנים הטובים באירופה, אבל היום עשה באמת את קפיצת המדרגה בדרך ללבל של מסי ורונאלדו, עם הצגה ענקית שכללה סחיטת פנדל (גריזמן) אחרי פריצה מסחררת ועוד שני שערים קריטיים בחצי השני שסידרו לצרפתים מקום ברבע הגמר. בטווח קיבלנו את שער הטורניר (פבאר) אחרי שדי מריה ומרקאדו הדהימו והפכו את התוצאה. קון אגוארו המחליף רק צימק בתופסת זמן.

האלביסלסטה חוזרים הביתה אבלים וחפויי ראש, בעוד הצרפתים ממשיכים הלאה לרבע הגמר ויחכו ליריבה (אורוגוואי או פורטוגל) כשהמטרה ברורה – לזכות בגביע העולם לראשונה מאז 2002. עם שחקן על כמו קיליאן אמבפה, היא בהחלט נמצאת בהישג יד.

תמונה: depositphotos

ברזיל אמנם לא הרשימה עד כה במונדיאל הנוכחי (תיקו אנמי מול שווייץ בפתיחה, ניצחון דרמטי ולא משכנע מול קוסטה ריקה) וגם אתמול, למרות ניצחון על האפס מול סרביה וכדורגל איכותי לפרקים, היו לא מעט דקות שהברזילאים הובכו מול הסרבים ורק חוסר ניסיון והמחץ בחוד (מיטרוביץ’) מנעו שערים מהחבורה המרשימה מחבל הבלקן שראויה למחמאות על טורניר מעודד מבחינתם.

למרות מה שתואר בפסקה הראשונה, יש תחושה חיובית כלפי נבחרת ברזיל הנוכחית, בעיקר בגלל המאמן טיטה. אולי הוא לא המאמן הגדול ביותר שהיה לנבחרת, אבל הוא בהחלט המעניין ביותר. הוא גם הראשון מזה תקופה שמצליח לבנות משהו די ברזילאי משחקנים שבאופן טבעי ממוקמים באירופה וכמעט לא שיחקו במהלך הקריירה שלהם בברזיל עצמה. הוא נהנה מארסנל עצום ואיכותי במרכז השדה: פאוליניו, פרד, קוטיניו, קאסמירו, פרננדיניו – לא רק שהם משחקים במועדונים גדולים, הם גם מנהלים שם את העניינים. נדמה שאין סיטואציה ושיטה שהם לא מכירים.

שווה להתעכב על קוטיניו. כולם דיברו, מדברים וידברו על ניימאר – בכל זאת, הדבר הכי גדול בכדורגל העולמי אחרי הצמד רונאלדו את מסי, ואנשים נוטים לשכוח שהוא היה פצוע ממש עד לפני פתיחת המונדיאל ומצפים ממנו לתת הצגה בכל משחק. מחיר התהילה. ניימאר פחות מוצא את עצמו עד כה ברוסיה וסופג לא מעט ביקורות על אגואיזם, ומי שפורח הוא הקשר של ברצלונה שלוקח את הנבחרת על הגב שלו והיה אחראי ישיר לכל אחד משלושת השערים הראשונים (והקריטיים) של ברזיל בשלושת המשחקים עד כה. קוטיניו, נכון לכרגע, הוא כנראה השחקן הטוב ביותר במונדיאל הזה יחד עם מודריץ’ (עם כל הכבוד לגולים של רונאלדו וקיין), והוא האיש המרכזי שהעם הברזילאי באמת בונה עליו בכל הקשור לשחזור ההצלחה מ 2002.

תמונה: depositphotos

לצד טירוף המונדיאל (שהבטיח ועד כה בהחלט מקיים עם שלב בתים נהדר) הקבוצות הגדולות כבר נמצאות בעיצומן של ההכנות לעונת המשחקים הקרובה, ומתחילות להתחמש בהתאם.

ריכזנו עבורכם כמה מהעסקאות המרכזיות עד כה שבהן מעורבות קבוצות הצמרת של הכדורגל האירופי:

• ראג’ה נאינגולן, קשרה המצוין של רומא בשנים האחרונות, עבר לאחת היריבות הגדולות שלה – אינטר. על פי הדיווחים, הנראזורי שילמו לרומא 24 מיליון יורו ביחד עם העברתם של דוידה סנטון וניקולו צאניולו לעיר הבירה.
• פרד, קשר נבחרת ברזיל ושחטאר דונייצק, חתם במנצ’סטר יונייטד לחמש השנים הקרובות תמורת סכום של 50 מיליון פאונד. הוא צפוי לתפוס את מקומו של מייקל קאריק, שפרש ממשחק לאחר 12 שנים במועדון.
• ברנד לנו, שוער באייר לברקוזן בשנים האחרונות, חתם בארסנל וצפוי להחליף בין הקורות את פטר צ’ך הוותיק. הקבוצה הגרמנית תקבל 25 מיליון יורו עבור השוער המבטיח, שמקווה לעשות את קפיצת המדרגה בפרויקט החדש של ארסנל תחת אונאי אמרי.
• אמרה צ’אן, קשרה הגרמני של ליברפול, סיים את חוזהו בקבוצה והצטרף לאלופת איטליה יובנטוס בהעברה חופשית.
• ז’ואאו קאנסלו, המגן הפורטוגלי ששייך לולנסיה והעביר את העונה החולפת באינטר, יישאר בעיר המגף לאחר שחתם אצל יובנטוס בעבור 40 מיליון יורו.
• פאביניו, קשרה של מונאקו ואחד השחקנים היותר יציבים בשנים האחרונות והמוצלחות של הקבוצה מהנסיכות, חתם בליברפול (בין היתר בגלל עזיבתו של צ’אן). מונאקו תקבל 50 מיליון יורו.
• חאבייר פסטורה מפ.ס.ז’ (24 מיליון יורו) וג’סטין קלייברט מאייאקס (17 מיליון יורו) חתמו ברומא, שתקווה לנסות ולשחזר את ההישג שלה מהעונה החולפת – הגעה לחצי גמר ליגת האלופות.
• לאון גורצקה, הגרמני המבטיח שסיפק עונה נהדרת במדי שאלקה, הודיע כבר במהלך העונה שהוא יצטרף לקישור של באיירן מינכן בקיץ בהעברה חופשית. גורצקה היה חלק מסגל הנבחרת במונדיאל האחרון, שהסתיים כאמור בכישלון גדול עם הדחה בשלב הבתים.

תמונה: depositphotos

סיום לפנתיאון בבית ו’: דרום קוריאה הצנועה הדהימה את גרמניה עם 0:2 ושלחה את אלופת העולם הביתה כבר בשלב הבתים. שוודיה הביסה 0:3 את מקסיקו ועלתה לשמינית הגמר בסטייל מהמקום הראשון, כאשר המקסיקנים במקום השני.

עם התוצאה הזו נקבעו שני דברים מרכזיים:

1) לראשונה אי פעם, גרמניה עפה בשלב הבתים של המונדיאל.

2) תהיה לנו אלופת עולם חדשה.

עוד כמה נתונים מעניינים: מונדיאל 2010 – איטליה אלופת העולם לא עברה את שלב הבתים. מונדיאל 2014 – ספרד אלופת העולם לא עברה את שלב הבתים. מונדיאל 2018 – גרמניה אלופת העולם לא עוברת את שלב הבתים.

רבות ידובר בימים הקרובים על תחושת המיצוי וחוסר הרעב מהדור של מולר, אוזיל, חדירה והמאמן יוגי לב, על הניפוי של השחקן הגרמני הטוב ביותר בעונה החולפת לירוי סאנה ובשורה התחתונה על אחת המפלות הכי גדולות בתולדות הכדורגל הגרמני, אבל כמה מילים על שלב הבתים במונדיאל הזה – כל הכרעה עוצרת נשימה, כל ערב נגמר בלי אוויר וממש על הבאזר, כל מה שיכול לקרות, קורה, ויותר מזה. זה לא מונדיאל, זו רכבת הרים שאנחנו ממש לא רוצים לרדת ממנה.

תמונה: depositphotos

ארגנטינה ביכולת בינונית אבל לחימה חסרת פשרות (מסצ’ראנו שיחק כחצי שעה מכוסה בדם) מצליחה לעלות לשלב הבא בצורה סופר דרמטית לאחר עוד פיניש מרתק למשחק במונדיאל הזה.

קשה להאמין שהם יוכלו לעשות את זה עוד הרבה פעמים מול נבחרות עדיפות (צרפת בשמינית הגמר), אבל לפחות הארגנטינאים קמו מהקבר ועמדו במשימה שהייתה נראית כבר אבודה רק לפני מספר ימים. ליאו מסי סוף סוף יזכה ללילה אחד של שינה טובה על אדמת רוסיה.

הכוכב של ברצלונה פתח בצורה מצוינת את המשחק עם שער יוצא מן הכלל, המשיך עם בעיטה חופשית לקורה ומספר מסירות מסוכנות ובאופן כללי היה הרבה יותר פעלתן מהמשחקים הקודמים, אבל במחצית ה 2 הוא נעלם ביחד עם כל הנבחרת שלו שרק במזל לא ספגה יותר משער אחד (פנדל מדויק של ויקטור מוזס).

המאמן סאמפולי חיכה עד הדקה השמונים בשביל להכניס את אגוארו, המשיך להתעלם מדיבאלה וראה את היגוואין חלוד מאי פעם – ומה בסוף? מרכוס רוחו, הבלם/מגן הגיח למרכז הרחבה כמו חלוץ 9 קלאסי ובעט (עם רגל ימין החלשה!) כדור מהאוויר ששווה כל כך הרבה לעם הארגנטינאי (תשאלו את מראדונה ביציע) ולמורשת של מסי. החלום עדיין בחיים, לפחות עד יום שבת בערב.

תמונה: depositphotos

קצת משעשע שמפגש הכולל את קבאני, סוארס ורונאלדו נתפס, לפחות אצלי, ככזה שבעל סיכויים לא רעים להיות ה 0-0 הראשון במונדיאל הנוכחי (או מהראשונים, תלוי מה יקרה בימים הקרובים), אבל אני משער שאני לא היחיד. מדובר בנבחרות מאוד דומות, זהירות, קשוחות, סבלניות ולמרות השמות הנוצצים, היכולת ההתקפית די מוגבלת כאשר רוב השערים שנכבשו על ידי שתי הנבחרות עד כה בטורניר הגיעו ממצבים נייחים (70%). המשחק באמת יכול להתפתח לכל מסלול, אך הכיוון הריאלי ביותר הוא קרב חפירות טקטי ומתיש (+ מסקרן בטירוף).

לגבי אורוגוואי, היא באמת באופן היסטורי מספקת הרבה יותר ממה שהיית מצפה ממדינה כ”כ קטנה. הן ברמת הכדורגלנים בטופ העולמי והן בהישגיה בטורנירים השונים (חצי גמר מונדיאל 2010, זכייה בקופה אמריקה 2011, העפלה לשמינית ב 2014 מבית שכלל את איטליה ואנגליה). למעשה, יש לאורוגוואי מספיק במה להתגאות מבלי שיזכירו בכל פעם את שני גביעי העולם שלה שהושגו לפני המון זמן. אולי זו המנטליות המקומית, אולי יודעים שם מה לעשות כדי לגדל כדורגלנים טובים.

לאחר שסיימה את שלב הבתים, אורוגוואי יכולה להתגאות באפס בטור שערי החובה. היא הנבחרת שהגיעו מולה להכי פחות מצבים עד כה (6.3 בממוצע למשחק) אחרי ברזיל (4.5). הסדר והמשמעת במשחק שלה לא מאפשרים להגיע לאיום אפקטיבי על השער של מוסלרה, כמו כן גם היכולת הגבוהה של החלק האחורי בראשות הצמד של אתלטיקו מדריד גודין את חימנס.

לטעמי, לקראת שמינית הגמר אורוגוואי יכולה דווקא להתאכזב מהמהפך הדרמטי בדקות הסיום של בית ב’ אתמול, שהוביל אותה לפגוש את פורטוגל ולא את ספרד. הספרדים הם בדיוק סוג הטרף שאורוגוואי אוהבת, קבוצה שמניעה את הכדור וחשופה לעקיצות במתפרצות ונייחים, כמו שכבר ראינו מספר פעמים בטורניר הזה.

פורטוגל זה כבר סיפור אחר, זו נבחרת שמשחקת בסגנון דומה מאוד לאורוגוואי ויכולה לעשות זאת לא פחות טוב ממנה. רונאלדו יגיע רעב מהרגיל אחרי החטאת הפנדל מול איראן, אבל בינינו – יש כאן מתכון רשום ל-120 דקות של הרבה עצבים ומעט כדורגל איכותי. תכל’ס אפשר להתחיל ישר מהפנדלים.

תמונה: depositphotos

איזה משחק מטורף!

המשחק בין גרמניה לשוודיה היה הדרמטי ביותר מאז התחיל המונדיאל. גרמניה כבר נראתה בדרך הביתה, אבל אז בהתקפה האחרונה נשרקה עבירה וטוני קרוס, בביצוע מושלם לבעיטת העונשין (מזווית לא קלה יש לציין), הציל את אלופת העולם ממפח נפש גדול.

גרמניה במשחק של להיות או לחדול ידעה שהיא חייבת לנצח, אבל דווקא השוודים ירדו להפסקה ביתרון עם שער במתפרצת (אולה טויבונן) כאשר בדרך הגרמנים מאבדים את סבסטיאן רודי שנפצע.

בהפסקה הכניס יוגי לב את מרקו רויס, והאחרון ענה לו בשער מהיר שלאחריו ראינו בליץ של הנבחרת הגרמנית למרות הרחקתו של ג’רום בואטנג בדקה ה 81.

תוספת זמן של 5 דקות כבר עמדה לחלוף לה ואז הגיעה בעיטת העונשין המדהימה של טוני קרוס שמשאירה את גרמניה בתמונת המונדיאל.

כמו שחלוץ העבר ופרשן ההווה גארי ליניקר אמר: “כדורגל הוא משחק פשוט – 22 גברים רודפים אחרי כדור במשך 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת”.

כנראה שזה היה גדול עליו.

כנראה שהשיא מאחוריו

מנטאלית הוא חלש יותר מרונאלדו

השחקנים סביבו לא מספיק טובים

במונדיאל הקודם סחב את נבחרת ארגנטינה עד לגמר

הוא הוכיח שהוא בנאדם

יכול להיות שהוא בדיכאון

מאמן לא איכותי

הסימנים כבר היו במוקדמות

גורל הנבחרת נחרץ עם ביטול ההגעה לכותל והמשחק מול ישראל

ליאונל מסי- מגדול השחקנים המשחקים כיום עף בשלב הבתים עם ארגנטינה

תמונה: depositphotos

מהראן ראדי, קשר מרכזי, זכה ב-6 אליפויות ברצף. 3 אליפויות רצופות עם מכבי תל אביב ו-3 רצופות עם הפועל באר שבע. בימים אלה מחפש ראדי קבוצה חדשה בעלת שאיפות צנועות יותר. הפועל תל אביב וראדי מגלים עניין הדדי אך עד כה אין שום הסכמה כספית, וראדי עשוי למצוא את עצמו בקבוצה אחרת.

חשוב לזכור, מבחינה היסטורית הייתה זו הפועל תל אביב – הקבוצה הראשונה ששחקן ערבי ישראלי ששיחק בה הפך לכוכב ובכך תרם לדו קיום והשתלבות החברה הערבית בישראל. ריפעת (ג’ימי) טורק הפך לסמל הקבוצה, לאחר מכן היה גם חלק מנבחרת ישראל ובמשך שנים היה דמות בולטת בעולם הכדורגל הישראלי ותרם רבות לדו קיום. יחד עם טורק גרעין אוהדים רחב מאוד התפתח סביב הפועל תל אביב, גרעין שמלווה את הקבוצה עד היום למשחקים.

לאחר טורק היה זה וואליד באדיר שתפס את מקומו בהפועל תל אביב הגדולה של עונת הדאבל, וכמו כן גם סלים טועמה יחד הובילו את הקבוצה להישגים גם בזירה האירופית (רבע גמר גביע אופ”א ב-2002).

מאז עברו בהפועל מספר שחקנים מהמגזר אבל אף אחד מהם לא הצליח להטביע את חותמם ( סארי פאלח, סיראז’ נסאר, ויקטור מרעי וכו’).

ייתכן ורמזי ספורי ייכנס למשבצת של שחקן מוביל בעתיד כלשהו כשיחזור מעונת השאלה, אבל עד שזה יקרה צריכה הפועל תל אביב מנהיג שקט ומנוסה על הדשא. כמו כן, אין זה סוד שהפועל תל אביב צריכה שחקן מהמגזר כדי להחזיר את קהל אוהדיה הערבים ישראלים למגרשים. לא רק מאזור יפו אלא מכל רחבי הארץ.

שם: מהראן ראדי

גיל: 36.

אליפויות: 6.

גביע המדינה: 1.

גביע הטוטו: 2.

ראדי התחיל את הקריירה בקבוצת הנוער של מכבי תל אביב, אך התגלגל עד לליגות הנמוכות ואת הופעת הבכורה שלו בליגת העל עשה במדי מכבי הרצליה. בהמשך עבר בבני יהודה, הפועל עכו ובבני סכנין, בה עשה את הפריצה הגדולה (והמאוחרת שלו) עם עונה של 13 שערים ו-10 בישולים בדרך לפלייאוף העליון. התחנה הבאה הייתה מכבי תל אביב, בה מהר מאוד הפך לשחקן מוביל (מלך הבישולים של הליגה בעונתו הראשונה בצהוב). בסך הכל ראדי זכה בשלוש אליפויות, גביע המדינה ובגביע הטוטו, לפני שעזב ליריבה בצמרת הפועל באר שבע. במדי באר שבע זכה ראדי, שוב, בשלוש אליפויות המדינה (כולל אחת היסטורית אחרי 40 שנה), היה חלק מהקבוצה שעלתה לשלב הנוקאאוט בליגה האירופית והייתה מרחק נגיעה מהעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות. בתום העונה האחרונה הסתיים חוזהו בקבוצה, והוא החליט לחפש אתגר חדש. לראדי יש גם 10 הופעות במדי נבחרת ישראל, בהן הבקיע שער אחד.